יום ב' כ"א ניסן ה'תשע"ד
Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אלול תשס"ח

מציב גבול אלמנה


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
אסף בן ציפורה ברכה

ברכת 'מציב גבול אלמנה'
אמרו חכמים: הרואה בתי ישראל ביישובן מברך "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם מציב גבול אלמנה" (ברכות נח, ב, שו"ע רכד, י). ועניינה של ברכה זו להודות לה' על חזרת ישראל לארצם. שאף כי חטאנו לפניו, וגלינו מעל אדמתנו והיינו ללעג וקלס בגויים, עד שנדמינו כאישה אלמנה הנודדת שבורה וגלמודה, ואין לה עוד סיכוי לשוב לגבולה ולבנות את ביתה, אחרי כל זאת ריחם ה' עלינו והשיבנו לארצנו, לבנות בה בתים ולשבת בהם בשלווה ובביטחון.

על איזה בתים מברכים
מדברי הרי"ף משמע שדווקא הרואה בתי כנסת של ישראל מברך ברכה זו. אולם לדעת רוב ככל הראשונים אין ברכה זו קשורה כלל לבית כנסת, אלא היא ברכה על בתי ישראל שנבנים בארץ ישראל.
לכתחילה יש לחוש גם לשיטת הרי"ף, ולברך בעת שרואים את בית הכנסת שביישוב (מבחוץ או מבפנים). אבל מי שראה יישוב בלא שראה את בית הכנסת שבו, רשאי לסמוך על דעת רוב הפוסקים ולברך (ר"ח, רש"י, רמב"ם ושו"ע רכד, י).

מנהג הרצי"ה
ישנם רבים שמסתפקים אימתי חייבים לברך ברכה זו, ומרוב ספקות אינם מברכים. אולם דעת מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל היתה, שצריך להקפיד לברך ברכה זו, שהיא ברכת שבח והודאה לה' על יישוב הארץ. וכך נהג בפועל לברך 'מציב גבול אלמנה' על מקומות יישוב שנוסדו בארץ ישראל. וכך העיד הרב ישעיהו הדרי, ראש ישיבת הכותל, כי הרצי"ה בירך 'מציב גבול אלמנה' לפני כ-45 שנים בגבעת וושינגטון, בעת שהגיע ככהן לפדיון בנו הבכור של תלמידו הרב דניאל שילה. וכך העיד הרב ראובן הילר כי הרצי"ה בירך 'מציב גבול אלמנה' בעת שהגיע לברית מילה בשכונת 'נוה יעקב', שנבנתה אחר מלחמת ששת הימים. וכך הרבה לברך על היישובים החדשים שנבנו ביהודה ושומרון. וכך שמעתי מאבי מורי, ששמע את הרצי"ה מברך כמה פעמים 'מציב גבול אלמנה'. וגם בבית אל עוד הספיק הרצי"ה לברך ברכה זו.

דעת הרצי"ה על החוששים לברך ברכה זו
מו"ר הרצי"ה דיבר מספר פעמים בשיחותיו על ברכה זו, ונזכיר מקצת מדבריו: "יש כמה שחששו לברך בגלל דברי הרי"ף. אבל... אפשר לסמוך על שלושה עמודי עולם אלה (רמב"ם, רש"י ושו"ע) ולברך. יש מצבים בהם פחד מברכה לבטלה נמשך מחסרון שלמות באמונה. ספקות בברכות - ספקות באמונה. 'הוודאי שמו כן תהילתו'. מספר פעמים זכיתי להיות מוזמן ביישוב חדש לאסיפה או לחגיגה. לכתחילה היה ראוי לברך מיד משום הידור מצווה. מכל מקום התעכבתי קצת, מכיוון שעל פי רוב מבקשים ממני לדבר, ואז בירכתי בקול רם וברבים, בשם ומלכות, בשביל הפרסומא, והודעתי שמי שרוצה יכול לצאת ידי חובה בברכתי" ('שיחות הרצי"ה' לחומש ויקרא, עמוד 289).
על פי דבריו והנהגותיו של מו"ר הרצי"ה נבאר את ההלכה למעשה.

מתי ברכו ברכה זו

במשך שנות הגלות הקשה, כאשר היישוב היהודי בארץ היה מצוי בצרה, מצוקה והשפלה, לא נהגו לברך ברכה זו, מפני שקשה היה להגדיר את יישובם כ'יציב' ולא היתה בו כל כך נחמה. וכשהתחילה ההתיישבות היהודית בארץ להתרחב, ביציאתם של בני היישוב הישן מחומות ירושלים ובעליית חובבי ציון, התחילו לברך ברכה זו על היישובים החדשים. כך מסופר על רבי שמואל סלנט זצ"ל, שבירך על פתח תקווה, ועל רבי מרדכי גימפל יפה זצ"ל שבירך על המושבה היהודית ביהוד.

אין מברכים על המקומות המיושבים בהמוני בית ישראל זמן רב
לכאורה על פי תקנת חכמים יש לברך 'מציב גבול אלמנה' על כל יישוב יהודי בארץ ישראל שרואים בפעם הראשונה, ולאחר מכן, כל שלא ראהו שלושים יום, צריך לברך שוב (שו"ע רכד, י, יג).

אלא שלאחר שזכינו בחסדי ה' שכבר דורות ישנם חבלי ארץ מיושבים בערים וכפרים, נשכח מהם צער הגלות, ונשכח כי היו שוממים, והרואה את בתי ישראל שבהם אינו שם ליבו ליישוב הארץ שנעשה על ידם. וכלל יסודי בברכות הראייה, שרק על דבר שיש חידוש בראייתו מברכים. לפיכך, בכל האזורים שכבר מיושבים כראוי בהמוני בית ישראל, כדוגמת המקומות שבין חיפה אשדוד וירושלים, אין מברכים על בתי ישראל.

מברכים על היישובים שעוד מתמודדים עם יישוב הארץ
אבל בכל האזורים שעדיין לא מיושבים כראוי, שצריך עוד להתאמץ לקיים בהם את מצוות יישוב הארץ, כדי שתהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת ולא שממה, הרואה שם יישוב, ואפילו הוא ותיק - יברך. ובכלל האזורים הללו: יהודה ושומרון, הגולן, הנגב, חלק מן הגליל וחלק מעמק יזרעאל. ונראה שגם מי שאינו מתרגש מראיית הבתים - צריך לברך, שכל הרואה את הבתים שבמקומות הללו, רואה אותם ביישובם, היינו בהיותם מיישבים את הארץ ומציבים את גבול האלמנה.

האם מברכים שוב אחר שלושים יום
כלל ידוע בברכות הראייה, שאם לא ראו את הדבר שמברכים עליו שלושים יום, חוזרים ומברכים כשרואים אותו שוב (שו"ע רכד, יג). אמנם גם למדנו, שבדברים שאין התרגשות בראייתם, אין מברכים אלא בפעם הראשונה בלבד (שו"ע רכה, ט-י). לפיכך הרואה יישוב ותיק באזורים שעוד צריכים ליישבם ביותר יהודים, אם יעברו שלושים יום ובראותו אותם שוב יתפעל מהיותם מיישבים את הארץ - יברך. ואם לא יתפעל - לא יברך. ואם כשיבוא בשנית יראה שבנו ביישוב עוד שכונה - יברך.
וביישובים חדשים שבאותם המקומות, מן הסתם ההתרגשות גדולה יותר, וכל שעברו שלושים יום אפשר לברך. ובמיוחד כאשר בנו שם בינתיים עוד בתים, שהרואה אותם צריך לברך. וכן נראה שבעת שחונכים בית חדש ביישובים החדשים, צריכים לברך 'מציב גבול אלמנה'. נראה שבעת חנוכת בית חדש ביישובים שעוד צריכים חיזוק, יש להשתדל לברך 'מציב גבול אלמנה'. ויתכן שאף הבונים עצמם יכולים לברך. ומכל מקום כדי לצאת מהספק, טוב שיברך אחד מן האורחים שלא ראה את היישוב שלושים יום.

כיצד ינהג המסתפק אם לברך ברכה זו
המסתפק בדינים הללו, יאמר (בשם ובמלכות) את לשון הגמרא: "תנו רבנן: הרואה בתי ישראל ביישובן, אומר - ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם מציב גבול אלמנה". ועל ידי כך לא יהיה בחשש ברכה לבטלה, שכן יש סוברים (יעב"ץ) שתוך כדי לימוד הגמרא מותר לומר ברכה שלימה, ומנגד יוצאים באמירה זו ידי חובת הברכה.

המבקרים לשם ראיית התחדשות הישוב
שאלה: כאשר הולכים במסגרת של סיור מודרך לראות את תהליך התפתחות היישוב בארץ, ביפו ותל אביב, או במוזיאון הראשונים בחדרה, ומתפעלים מנס חזרתם של ישראל לארצם, האם אפשר לברך?
תשובה: נראה שבמסגרת כזו אפשר לברך, שכן כל הטעם שאין מברכים על המקומות הוותיקים המיושבים, מפני שאין ניכרת בהם ההתיישבות, וממילא אין התרגשות בראייתם. אבל כאשר תכלית הסיור היא להתבונן בזה - אזי כל שמתפעל מהחסד שעשה ה' עמו שהחזירם לארצו לבנות בהם בתים וערים, נכון שיודה לה' בברכת 'מציב גבול אלמנה'. וכן יהודי שבא מחוץ לארץ, ורואה לראשונה את הערים הגדולות שבשפלה, אם הוא מתפעל מנס חזרת ישראל לארצם - נכון שיברך.
אולם רק בפעם הראשונה אפשר לברך על המקומות האלה, הואיל ובפעם השנייה בדרך כלל כבר אין התפעלות. וגם מי שבאופן אישי יתפעל, בטלה דעתו אצל המקובל.

האם לברך על בתים חדשים בירושלים
כפי שלמדנו, על ערים ותיקות שכבר מיושבות ביהודים רבים אין מברכים 'מציב גבול אלמנה', כי נשכח מהם שהיו כאלמנה והתיישבו. אולם לגבי ירושלים, עיר קדשנו ותפארתנו, שעל חורבנה אנו מתאבלים ולבניינה אנו מתפללים, אף שהיא ותיקה ומיושבת במאות אלפי יהודים, יש מקום לברך 'מציב גבול אלמנה' על כל שכונה ושכונה שבונים בה. ואפילו על מספר בנינים חדשים אפשר לברך. שכן בניין ירושלים מבטא יותר מכל את הצבת גבול האלמנה. והמסתפק בזה, יאמר את לשון הברייתא שבגמרא כאמור לעיל.
אמנם גם בירושלים, מי שאינו שם לבו ואינו שמח בכך - לא יברך. וכן תושבי ירושלים וסביבתה שרגילים לראות בבניינה - לא יברכו.

התעוררות לברכה
צריך להיזהר שלא להתרשל בהודאה לה' על שזיכנו לראות ביישוב הארץ, ובהתקיימות דברי הנביא ישעיה (נד, ג-ה): "כי ימין ושמאל תפרוצי, וזרעך גויים יירש וערים נשמות יושיבו. אל תיראי כי לא תבושי ואל תיכלמי כי לא תחפירי, כי בושת עלומייך תשכחי וחרפת אלמנותייך לא תזכרי עוד. כי בועלייך עושייך ה' צ-באות שמו, וגואלך קדוש ישראל אלוקי כל הארץ ייקרא ".
ויהי רצון שמתוך הצבת גבול האלמנה וההודאה על כך, יתקיים בנו הפסוק: "ומשוש חתן על כלה ישיש עלייך אלוקייךְ" (ישעיהו סב, ה). "וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה וידעת את ה' (הושע ב, כא)".
חזרה למעלה