מוצ"ש כ"ח כסליו ה'תשע"ה
דף הבית בית מדרש אמונה וחסידות לימודי אמונה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אלול תשס"ח

כשפים


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצוק"ל

יגילו הישרים וישליו התמימים אשר בתום לבם הטהור ואמונתם האיתנה ובטחונם החזק בו יתב"ש, פונים אליו תמיד בכל צרותיהם ומועקותיהם, ושוטחים בפניו כל בקשותיהם ומשאלותיהם, ובתפלה ובתחנונים מבקשים ממנו יתב"ש, להקל מעליהם עול סבלם ולשלוח מזור ותרופה לכל מכאוביהם ולרחם עליהם כרחם אב על בנים, ומצפים תמיד לישועתו ולרחמיו ולעזרתו מקודש. כי אין ספק שתפלת האדם על עצמו היוצאת מעמקי לבו בהכנעה וברוח נשברה ובכונה טהורה, פועלת את פעולתה הרבה מאד, ומשיגה את מטרתה, וכדברי המלך החסיד ע"ה באומרו קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת (תהלים קמ"ה י"ח). וכל שיריו ותהלותיו הנשגבים, בקשותיו ומשאלותיו המלאים רגשי קדש כמיהה וצמאון להתקרבות והתקשרות הצורה ביוצרה, כולם מופנים ישירות לאל עליון הנאדר בקדש יתב"ש. וכן כל ספרי הנביאים והכתובים, כולם מלאים על הדרך הזאת. וכאמרו יתב"ש מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו (דברים ד' ז'). ולכן הודו חכמים לחזקיה המלך ע"ה, כשגנז ספר רפואות, שלא ישימו בטחונם בו (ראה ברכות י' ע"ב, פסחים נ"ו ע"א).
ורבותנו הקדושים הודיעונו ברוח קדשם באמרם, רבי יודן אמר משמיה דידיה, בשר ודם יש לו פטרון, אם באת עליו עת צרה אינו נכנס אצלו פתאום, אלא בא ועומד לו על פתחו של פטרונו, וקורא לעבדו או לבן ביתו, והוא אומר איש פלוני עומד על פתח חצירך, שמא מכניסו שמא מניחו, אבל הקב"ה אינו כן, אם בא על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל, אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד, הה"ד כל אשר יקרא בשם ה' ימלט (ירושלמי ברכות פ"ט ה"א). ורצונם ז"ל להורות בזה, שעל האדם לפנות בכל בקשותיו ודרישותיו רק אליו יתב"ש, שהוא האל המושיע ואין זולתו. אבל לבקש ממלאכי עליון שילמדו עליו זכות, או שימליצו טוב עליו בפני יוצר הכל ב"ה, אין כל איסור בזה (ראה שו"ת הרשב"א ח"א ס"י תי"ג, פחד יצחק אות צ', צרכיו, עש"ב).
אמנם הן בעון, רבים מהמון העם הפתאים ובפרט הנשים, נפתים לקול יצרם הרע, ובצר להם דורשים במכשפים ובכותבי קמיעות, וגם על דלתי נכרים יתדפקו, ובילדי נכרים ישפיקו. ובדמיונם התועה והכוזב, חושבים למצוא אצלם פורקן והצלה למועקותיהם, ואינם יודעים את האמת הפשוטה והברורה, שכל מעשה הכשפים והקסמים והקמיעות הבל המה ואין בם מועיל, ואת כולם ישא רוח יקח הבל. ולא רק שאין בהם תועלת אלא שגורמים נזקים חמורים לגוף ולנפש, שהורסים הגוף ומטמאים הנפש. ורק בשביל פקוח נפש, או מחלה שבאה ע"י כשפים, התירו הפוסקים ז"ל להשתמש בכשפים (שו"ת מהרש"ל סי' ג', ועיין שו"ת דבר שמואל למהר"ש אבוהב ז"ל סי' שנ"ט). וכל אלה העוסקים בכשפים ובקמיעות והנוהים אחריהם, כל חייהם מלאי צער ומרורים, דמיונות ופחדים מקול עלה נדף, וסופם יעלו חרס בידם וינחלו אכזבה ומפח נפש. וקבלה בידנו מהקדמונים נו"ן, שכל אלה שעסקו בכשפים ובקמיעות אחריתם מרה כלענה, כליון עינים ודאבון נפש רח"ל, וצאצאיהם כיוצא בהם, שגם הם לא תהיה דרכם סוגה בשושנים, וכמ"ש בס"ח סי' ר"ה וע"ש עוד בסי' תתשע"ג.
וברור הדבר שכל זה נובע מחסרון אמונה והעדר בטחון ברופא כל בשר ומפליא לעשות יתב"ש. שבמקום לשוב בתשובה שלימה מכל חטאות האדם, ולהתפלל מקירות לב לפניו יתב"ש ובודאי שהתשועה לא תאחר לבוא, פונים אל רהבים ושטי כזב הם המכשפים וכותבי הקמיעות כאילו הם ביכולתם להביא ארוכה ומרפא למחלותיהם הגופניות והנפשיות. וכמ"ש רבינו הקדוש הרמב"ם זיע"א, וז"ל ודברים האלו כולם דברי שקר וכזב הם וכו', ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהם וכו', כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהם ומחשב בלבו שהם אמת ודבר חכמה, אבל התורה אסרתם, אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתם שלימה, אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהם חסרי הדעת ונטשו כל דברי האמת בגללן, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים תהיה עם ה' אלהיך, עכ"ל (הלכות עכו"ם פי"א הט"ז).
ואעפ"י שאמרו רבותינו הקדושים ז"ל למה נקרא שמם כשפים, שמכחשים פמליה של מעלה (חולין ז' ע"ב, סנהדרין ס"ז ע"ב), אין הכונה שהכשפים יכולים להרע או להיטיב ח"ו נגד רצונו יתב"ש, שזה בהחלט גמור שלא, כי מה שנגזר על האדם מאתו יתב"ש, לטוב או למוטב, אין שום כח בעולם שיוכל לשנותו אפילו כמלוא נימא, אלא כונתם ז"ל באמרם פמליא של מעלה היינו הטבע שהקב"ה יתב"ש ברא ונתנו בכח חקות השמים וצבאם שהם השרים הממונים על הדברים הטבעיים. וכמ"ש רז"ל אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין ממונה עליו מלמעלה ששומר אותו ומכה אותו ואומר לו גדל (זוה"ק בהשמטות ח"א). והכשפים משנים הדברים הטבעיים, ורצונם ז"ל לומר שהכשפים יכולים להזיק לאדם שעל פי הטבע צריך להיות בריא וכדומה, וגם זה בגזרתו יתב"ש שנתן כח לכשפים לכך, אבל אם רצונו יתב"ש שאדם זה יהיה בריא וכדומה אין שום כח בעולם שיוכל להזיק לו לא בעליונים ולא בתחתונים כלל ועיקר (הרשב"א הבי"ד הרב הכותב שם בחולין, הרב בן יהוידע שם בסנהדרין, שו"ת הריב"ש ס"י צ"ב).
תכלית הדברים. הרוצה לחיות חיים בריאים שקטים שלוים ושאננים, נטולי הזיות ודמיונות, אל יאמין בשוא נתעה של הכשפים והקמיעות, כי כולם שוא ודבר כזב, ויאמין באמונה שלימה ברבון כל המעשים אדון הכל ברוך הוא, שמידו הכל ובידו הכל. ובמצוקתו יפנה אליו כי קרוב הוא לכל קוראיו באמת, יתב"ש לעולמי עולמים ולנצח נצחים, ומרומם על כל ברכה ותהלה.
חזרה למעלה