בית המדרש

  • מוסר מלכים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מישאל דהאן זצ"ל

עולם הבא

undefined

הרב מישאל דהאן זצוק"ל

תשרי תשס"ט
3 דק' קריאה
יראת העונש ואהבת השכר, הם שני גורמים חיוביים התחלתיים לאדם להמנע מעבירות ולקיים המצוות, עד שיזכה להגיע ליראת הרוממות ואהבתו יתב"ש שהיא התכלית הנדרשת מכל איש ישראל.
והנה ידוע כי כאשר עלה ברצונו הפשוט יתב"ש לברוא את האדם, ברא לו העוה"ז שהוא עולם המעשה, ועוה"ב שהוא עולם הגמול ששם יקצור אשר זרע ושם יתן דין וחשבון על כל מעשיו או מחדליו, ויקבל שכרו או עונשו כפי המגיע לו בצדק ובמשפט מאת שופט כל הארץ יתב"ש, ושם הוא תכלית השכר והעונש. וכמ"ש רבותינו הקדושים ז"ל היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם (עירובין כ"ד ע"ב), ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא (קידושין ל"ט ע"ב). וכך נקבעה ההלכה, שאין שכירות משתלמת אלא בסוף (בב"מ ס"ה ע"א).
אולם בזמן האחרון רפתה האמונה הטהורה והצרופה במציאות עוה"ב, שהיא יסוד היסודות לקיום כל התורה כולה, ונחלת כל עם ישראל בכל הדורות ואין ספק ששתי סיבות לזה.א. חסרון ידיעה.ב. אהבת החופש המדומה, כמ"ש להלן בס"ד. ואם נתבונן בזה, נמצא שיש שלשה סוגים בבני אדם, והם:א. מאמין אמיתי.ב. מאמין בלתי אמיתי.ג. בלתי מאמין. והרי ביאור הדברים בקצרה.
א. המאמין האמיתי הוא שמאמין במציאות עוה"ב מתוך הכרה ברורה ללא צל של ספק ח"ו, ושהוא עתיד לתת דין וחשבון על כל מעשיו לרבות הדברים שהוא מוציא מפיו. ואמונה זו תקועה בלבו עמוק עמוק יתד בל תמוט, והמבחן לזה. א. אם לפני כל מעשה או דיבור, שוקל היטב בפלס השכל והתבונה, אם אין בהם שום נדנוד של איסור, בין אם הם בתחום שבין אדם למקום יתב"ש, ובין אם הם בתחום שבין אדם לחבירו. והתועלת משיקול זה, שמביא אותו בהכרח לידי זהירות, להיות נזהר מכל מעשה או דיבור העלול לפגוע ח"ו בתוה"ק, או בכבוד אחרים ורכושם וכדומה, ביודעו נאמנה שהוא עתיד לתת דין וחשבון עליהם. ב. אם משליך אחרי גוו כל הבלי ותענוגי העוה"ז העוברים מהר וחולפים כענן בקר, ביודעו שהוא נמצא בעוה"ז כאורח נוטה ללון ומשתדל בכל כחו לעשות רצונו יתב"ש, בקיום המצוות והמעשים טובים, ככל אשר תמצא ידו, והוגה בתוה"ק יומם ולילה שהיא באמת התענוג האמיתי הרוחני בחיי אנוש עלי אדמות. עושה אלה, הוא מאמין אמיתי.
ב. מאמין בלתי אמיתי, אם אינו מגשים שתי הבחינות הנ"ל בפועל ממש, אעפ"י שאומר בפיו שהוא מאמין, אין דבריו אלא כמצות אנשים מלומדה, ומן השפה ולחוץ, כי אינם נובעים מתוך הכרה ברורה, ורחוק הוא מאד מאד מהאמונה הטהורה בעוה"ב, ואמונתו פגומה ועומדת על בלימה.
ג. בלתי מאמין. גלוי הדבר שאין שום אפשרות להראות להבלתי מאמין את העוה"ב, הגיהנם והגן עדן בראיה גשמית כדי שיאמין, כשם שאי אפשר להראות לאדם עור מלידה את צבעי השושנה המרהיבים עין ביופים והדרם. אולם גם לפי דעתו הנלוזה, עליו לחשוב לפחות, אולי הוא טועה, שהרי אין לו כל מושג וכ"ש ודאות לאי אמונתו ולהשקפתו הנפסדת. והרצון הוא, יתכן שמזה יגיע לאמונה ודאית, כי האמת היא שהוא טועה בהחלט, והאמונה בעוה"ב חזקה ואיתנה ומבוססת אפילו לפי המחקר הפילוסופי, ורק חסרון ידיעה, והתשוקה לחיים שלוחי רסן ללא כל משמעת לחוקי התוה"ק ומצוותיה, הם הם בעוכריו.
ומה נואלו דברי ריקים ופוחזים ששומעים לפעמים מפי איזה סכל ובער דברי סכלות כגון, מי בא אלינו והגיד מה מתרחש שם? וכדומה מדברי הבל כאלה, הרי שתי תשובות.
א. האמת היא, שנשמות קדושות מתגלות לצדיקים וחסידים בכל תקופה ובכל מקום, ומגלות להם בהקיץ רזין עילאין וסתרי תורה, וזאת המדריגה הגבוהה מחמש המדריגות של רוה"ק, כמ"ש בסה"ב ח"ב מאמר י"א פרק דל"ת ע"ש.
ב. בכדי לשלוח לו להזהירו, צריך לו זכות לזה, ואפילו אדם רשע אם עשה איזה מצוה שבזכותה מגיע לו להתרות בו לשוב מדרכו הרעה, מזהירים אותו ע"י איזה נשמה שתבוא אליו בהקיץ להזהירו ולהחזירו למוטב, כמו שקרה בזמננו, ראה בסוף ספר קרית ארבע למהר"א קליין מעשה נורא בענין זה, ע"ש. אבל אדם שאין לו זכות כאמור, לא רק שלא מזהירים אותו, אלא גם לא מונעים ממנו לחטוא, וכמ"ש רז"ל בא ליטמא פותחין לו, בא ליטהר מסייעין אותו (שבת ק"ד ע"א, עיין בתוספות שם ד"ה אית דגרסי, וברש"י יומא ל"ח ע"ב ד"ה פותחין לו, ע"ש).
המורם מכל האמור, שהאמונה הטהורה במציאות העוה"ב, היא יסוד מוסד ופנת יקרת לקיום התוה"ק ומצוותיה. ודברי הפתאים מהבל ימעטו ואינם אלא אשליה עצמית שמשלים את עצמם, למלאות תאותיהם הגשמיות, ונתלים בקורי עכביש בדברי הבל. ואל אמת המלמד לאנוש בינה, יפקח עינים עורות לראות האור הבהיר הזורח במלוא הודו והדרו בשמי התוה"ק וסגולות מצותיה הנשגבות, לעובדו שכם אחד, יתב"ש לנצח נצחים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il