מוצ"ש ז' כסליו ה'תשע"ה
שבת "נישואין וזוגיות" בסוויטה בירושלים עם הרב שמואל אליהו, הרבנית צביה אליהו ועוד
דף הבית בית מדרש ציבור וחברה מנהיגות הדרך להנהגה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשרי תשס"ט

כיצד על הציבור הדתי להיערך לבחירות?


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
רחל בת יקוט

בחירות. גל של התרגשות חולף בי ומרעיד את גווי, קיבתי מתכווצת וגרוני נחנק. מי יודע - מה תהא ההכרעה ולאן פני המדינה/העיר?
נשמע מרגש ובומבסטי, לא? אך בינינו, היום כשכמעט כל המועמדים אומרים אותו דבר, והתחושה הציבורית היא ש'מה שהיה הוא שיהיה', מי מתרגש כך מבחירות מלבד המועמדים?!
ובכל זאת, יודעים אנו שהייאוש מהמצב הקיים הוא המבוא לפריצת דרך חדשה. ואנו, הציבור הדתי, החש יותר ויותר שבידיו המפתח לאותה דרך חדשה, עלינו לתור בעת בחירות ולשאול - כיצד?


עצת הזקנים
הרב שמואל יניב שליט"א - מחבר סדרת הספרים 'צפונות בתורה'
הכלל הוא, שככל שאנו מתאחדים במחנה, הרי ברכת ה' עלינו כפולה. ראשית, מפני שאין אנו מגנים איש את רעהו, ושנית שאנו יוצאים מכך מחוזקים פוליטית, שהרי לא הולכים קולות לאיבוד.
אולם, לעיתים הפירוד הוא יותר משמעותי וראוי, שכן אנשים כוחניים שאין דעת חכמים נוחה מהם, מבקשים להיות הראשונים ברשימה, ואין מטרתם לקדש את ה'. במקרים כאלו הנזק מבחירתם גדול מהתועלת, שכן אנשים אלו לא כופפים עצמם לדעת תורה, ועלינו לקיים כלפיהם את הפסוק: "היפרד נא מעלי, אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה".
אם כן - כיצד נדע איזו מפלגה ראויה להיבחר?
אומרת לנו התורה לשאול בעצת החכמים והזקנים שבאותו מקום, "ועשית ככל אשר יורוך". הזקנים אין הכוונה זקנים בגיל אלא זקנים בחכמת התורה, והנבונים אינם הנבונים רק בדעת רש"י, מהר"ם שיף ומשנה ברורה, כי אם האנשים שיחד עם חוכמתם בתורה מצויים גם בנבכי הפוליטיקה, חיי המקום, מעלותיהם של המתמודדים השונים, ועיקר העיקרים - על הזקנים להיות אנשים שאינם מפחדים להילחם מלחמות ה' והשוחד לא מעוור את עיניהם.
כך בכל מקום נמצא את יראי ה', ויהיה קידוש ה' גדול בכך שבשעה כזו מתאחדים יראי ה' ואוהבי שמו, ומבקשים את התורה והקדושה בהתאגד מסביב לאישיות המבקשת באמת את התורה הגואלת.
עלינו להפנות קריאה לכל החברים - זכרו! גם אנשים קדושים כמו הגאון מווילנא היו מעורבים בענייני ציבור (כנראה, שהגאון נאסר שלוש פעמים בעסקי הציבור), וכן הרב קוק עסק בפוליטיקה של מינוי הרבנות ולא פרשו למגדל שן ולא התרחקו מהעולם הזה על בעיותיו ומעלותיו .
זה הזמן לכתת את הרגליים מבית לבית, ולפעול למען בחירתם של אלו שראויים להיות נושאי דבר ה' ובזה יתקדש שם שמיים.

אין עוד מלבדו והכל בשבילו

הרב גדי בן זמרה שליט"א - רב אולפנת מעלה-לבונה
בשנים האחרונות הולך ונחשף אט אט הויכוח האמיתי בציבור היהודי בארץ. לא מחנה ה'ימין' מול מחנה ה'שמאל', לא מתיחות בין עדתית - אשכנזים מול ספרדים, גם לא הבדלי מעמדות בין עניים לעשירים ואפילו לא בין ציונים לחרדים - כל זה מאחורינו. העימות הטוטאלי הוא בין יראי ה' וחושבי שמו, הבאים בברית, ומייחלים לטובו ולישועתו, לבין אלו הממאנים לבוא בברית . הויכוח סביב הסוגיות הטעונות - 'שטחים' , שלום ובטחון וכדומה - רק 'מלבישות' (כלומר מהוות- היכי תימצי) את הוויכוח העיקרי, שעליו לא ממש אוהבים לדבר, אך בהחלט הוא זה ש'מחיה' את הכל.
נדגיש כי הויכוח המדובר מתנהל רק ב'רמות הגבוהות', קרי - בין ה'אליטות' של שני הצדדים, אך ב'שטח', בשיח האישי ובמפגשים הלא מתוקשרים הלבבות פתוחים, הצימאון גדול והעימות הולך ונמחק בעזרת ה' יתברך.
במצב כזה, הרי חובה קדושה על כל יראי ה' לשלב ידיים: "אז נדברו יראי ה' איש את רעהו ויקשב ה' וישמע..." - "כששמעו יראי ה' דברי הרשעים ההם המעוררים ספיקות ותלונות, נדברו גם הם איש אל רעהו כנושאים ונותנים בדברים האלה" (מצודות דוד מלאכי ג', ט"ז).
לכולם ברור היום, שהבעיה שלנו אינה בנקודה זו או אחרת, אלא עלינו לבנות כאן, בארץ ישראל, מרקם חיים אחר - 'שעור קומה' חדש שלם. עלינו לדעת, ששאיפה זו לחידוש פני חיינו איננה רק רעיון משיחי אלא זהו הכרח גמור, שהרי האפשרות לשמור על קהילות 'סטריליות' נטולות השפעה הולכת ומתרחקת.
אם להיות קונקרטיים נספר, כי בבחירות הכלליות האחרונות חסידות סלונים המונה כאלף בתי אב לא הצביעה לאגודת ישראל בהוראת הרבי. כשנשאל הרבי - והרי הצבעת פתק לבן כמוה כהצבעה ל'קדימה'? ענה - כי הצבעה ל'אגודה' גם היא כמוה כהצבעה ל'קדימה'!
המחויבות למסגרות הפוליטיות הטבעיות אינה כבעבר גם אצל הדתיים וגם אצל החרדים. רצון טוב וחשיבה רעננה יכולים להוביל לחיבורים חדשים, מעניינים והרבה יותר פוריים בין יראי ה' וחושבי שמו. לכן, שיתוף הפעולה עם ר' מאיר פורוש, שכבר הוכיח את חברותו ונאמנותו לצבור הדתי לאומי, בבחירות לעיריית ירושלים, יכול להוביל לשיתוף פעולה הרבה יותר חשוב ועקרוני בבחירות הכלליות בעזרת ה'.

הטבע הפשוט
הרב נתנאל יוסיפון שליט"א - ר"מ בישיבה הגבוהה מצפה-יריחו
מספרים על רבי יהונתן אייבשיץ, שפעם התווכח עימו הגמון אחד בשאלה - מי כוחו גדול יותר, הטבע או האדם? רבי יהונתן סבר שהטבע כוחו גדול יותר, ואילו ההגמון, להבדיל, נקט שכוחו של האדם גדול. סיכמו ביניהם, שכעבור חודש ישובו ויפגשו וכל אחד יביא הוכחות לדבריו.
שקע רבי יונתן בתלמודו ושכח מכל העניין. והנה כעבור חודש, קפץ עכבר על שולחנו של רבי יונתן ונלכד בתוך קופסת הטבק שלו. כעבור דקות מספר, הופיעו שלוחי ההגמון בביתו של רבי יונתן, והבהילוהו אל הארמון להמשך הוויכוח.
בהגיעו לארמון, מצא שם רבי יונתן קבוצה גדולה של מוזמנים לאירוע יושבים וסועדים את ליבם. והנה, מחא ההגמון כף, ואל חדר האוכל נכנס חתול מאולף עוטה בגדי מלצר, בידיו מגש ועליו כוסות ועל ראשו כובע רקום בכתובת: "הטבע או האדם?"
ראה רבי יונתן את הפח שהוטמן לו, קימט את מצחו, ופתח את קופסת הטבק שלו, כדי להריח ולחשוב על פתרון. והנה... מן הקופסה קפץ עכבר מבוהל והחל להימלט. לפתע, נשמע קול נפץ חד, החתול שמט את מגש הכוסות והחל לדלוק אחרי העכבר...
שאלה פילוסופית זו - עומק גדול יש בה, ובתוכה גנוזה התשובה לשאלת הבחירות. אמת, תפקידו של האדם לפתח ולשכלל את העולם - "אשר ברא אלוקים לעשות" . ממילא, מעשיו של האדם נאים מן הטבע הגולמי (עיין תפארת ישראל למהר"ל פ"ב), ובכל זאת הטבע חזק יותר, שהרי הוא מעשה ידי ה'. יותר מזה - אין בכוחו של האדם ליצור יש מאין, לכן כל חידושיו הגדולים של האדם גנוזים כבר בתוך הטבע הפשוט, ומהווים רק רסיס ממנו. למעשה - האדם לא 'ממציא' הוא רק 'מגלה'.

לעיקרון זה יש השלכות רבות בחיינו, לדוגמא: מי שמבין ב'תורת הנפש' יודע שהתשובות והפתרונות למצוקותיו של האדם, ידועות לאדם, אלא שמסיבות שונות הוא מדחיק אמיתות אלו, ותפקידו של הפסיכולוג לסייע ליושב מולו לחשוף בעצמו את שידוע לו. כלומר - בטבע היסודי של האדם כבר גנוז הכל, אלא שהאדם בפלפוליו ודרכי חייו התרחק מטבע זה, אלא שהטבע הזה חזק ממנו ואינו מניח לו לברוח, ומכאן נוצרות בעיות, שהפיתרון להם גנוז בהקשבה לטבע היסודי.
לכן, המבינים בתורת הנפש, בשעת שיחה עם האדם לו הם עוזרים, מטים הם את אוזנם לשמוע את משפט התשובה הראשון לשאלתם, יודעים הם שפעמים רבות במשפט זה גנוז הטבע היסודי והפשוט, טבע אותו מתאמץ האדם להסתיר בהמשך התשובה והשיחה. "אמר רבי יוחנן: השכים ונפל לו פסוק לתוך פיו הרי זו נבואה קטנה" (ברכות נ"ז), הדברים שנאמרים בתחילה, בהשכמת הבוקר, הם הטבע הפשוט - מעשי ה', נבואה קטנה.
וכך בבחירות. בשנים האחרונות, המדינה כולה מחפשת יותר ויותר את ה'חידוש' המיוחל שיגאל אותנו מסבך הבעיות הנוכחיות. הציבור הדתי הולך ומתחזק בדעתו, ש'חידוש' זה מצוי בשיבה לטבעם הפשוט של ישראל - הנחיות התורה כיצד על עם ומדינה להתנהג. אך כאן אנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב במבוי סתום - אין בידינו די כוח פוליטי לבטא בחיי המדינה את אותם חידושים.
דומה, שגם בתוך הציבור הדתי עלינו לחתור לשוב בחיים הפוליטיים לטבע הפשוט. טבע זה מצוי בהנחיות התורה: "חבר אני לכול אשר יראוך" - אחדות המחנה הדתי והחרדי, ובהלכה הפשוטה ברמב"ם (מלכים א', ז'): "וכל מי שאין בו יראת שמיים אף על פי שחוכמתו מרובה, אין ממנין אותו למינוי מן המינויים בישראל", כלומר העדפת מועמדים יראי שמיים על פני אחרים. אמת, וודאי שכל מקרה לגופו - לא תמיד אפשר להתאחד ועוד (אישית, שאלתי בעבר שניים מגדולי ישראל מ'ציבורנו' על מקרים הקשורים לרמב"ם הנ"ל, ונעניתי שלמשל - פיקוח נפש יתיר לבחור במי שאינו ירא שמיים, אך וודאי שכעיקרון זו ההלכה), אולם כשאיפה יסודית עלינו לחתור להתחבר יחד כל יראי ה'. וכדברי שמואל לעם: "לכו ונלכה הגילגל (המקום הראשוני של ישראל בארצם) ונחדש שם המלוכה" (שמואל א' י"א, י"ד).
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org
חזרה למעלה