ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מהלכות בחירות ;">

דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

יא חשוון תשס"ט

מהלכות בחירות


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל

החשיבות של הבחירות
הרודפים אחר הכבוד
בחירות נתפסות אצל רוב האנשים כדבר לא מכובד. המועמדים נראים כאנשים שרצים אחרי הכבוד וכל הרודף אחר הכבוד – הכבוד בורח ממנו. כמו שמובא בגמרא (עירובין דף יג/ב) "ללמדך שכל המשפיל עצמו - הקדוש ברוך הוא מגביהו, וכל המגביה עצמו - הקדוש ברוך הוא משפילו. כל המחזר על הגדולה - גדולה בורחת ממנו. וכל הבורח מן הגדולה - גדולה מחזרת אחריו. וכל הדוחק את השעה - שעה דוחקתו. וכל הנדחה מפני שעה - שעה עומדת לו".
על כן נראה לנו שכל העיסוק בבחירות לא שייך לקדושה, נוסיף לזה את המנהג המקובל אצל חלק מהפוליטיקאים להבטיח ולא לקיים, והרי לך סיבה למה יש אנשים שמתרחקים מהפוליטיקאים ומהבחירות.
אעפ"כ צריך לדעת יש ערך גדול לבחירות שהם קובעים הרבה דברים ששיכים לקדושה בעיר או במדינה. ראש ממשלה ממנה הרבה מינויים. שופטים, מערכות חינוך. תקציבים. החלטה אחת שלו יכולה להרבות הרבה קדושה. החלטה שגויה שלהם יכולה לעשות ההפך. החלטה שגויה שלו יכולה לעלות בחיי אדם. אם יש ביכולתינו להשפיע על ההחלטות הטובות האם אנחנו פטורים מכך?

בחירות בידי שמיים וחובה על האדם להשתדל בכל כוחו
יש נמנעים ואומרים בשביל מה להצביע, הרי הגמרא (ברכות נח, א) אומרת שכל המינויים הם משמיים, "אפילו ריש גרגותא משמיא קממנו לה". גם ההחלטות שלהם משמים. כמו שהפסוק אומר (משלי כא א) "פַּלְגֵי מַיִם, לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה' עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ". כמו שראינו כי הקב"ה הכביד את ליבו של פרעה שלא יוציא את בני ישראל ממצרים.
התשובה היא מפרעה עצמו. כולנו ראינו שלמרות שהקב"ה הכביד את לב פרעה - משה היה חייב להשתדל להוציא את ישראל ממצרים. לשנות את ליבו של פרעה. להתפלל. לזעוק. לעשות כל מאמץ. הוא לא אמר: אם אלוקים הכביד את ליבו של פרעה – אני פטור מלנסות להוציא את ישראל ממצרים. כך ממש היה עם מרדכי היהודי שהשתדל בכל כוחו לבטל גזירת אחשורוש והמן אע"פ שאחשורוש היה המלך של העולם, וגזירת המן נגזרה ונחתמה גם בשמים.

מי שיכול לתקן ולא מתקן – נחשב כאילו קלקל
חכמיו אמרו שכל מי שיכול להשפיע ולא משפיע – נתפס על עוון הציבור. המקור לכך הוא במשנה (שבת נד:) המספרת על פרתו של רבי אלעזר בן עזריה שהייתה יוצאת לרשות הרבים ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים. מקשה הגמרא וכי פרה אחת הייתה לו והרי הוא היה עשיר גדול. מעשר בהמה שלו היה שתים עשרה אלף עגלים כל שנה?
עונה הגמרא שהפרה הייתה של שכנתו ונקראה על שמו בגלל שלא מיחה בה אע"פ שהיה יכול.
ש"כָּל מִי שֶׁאֶפְשָׁר לִמְחוֹת בְּאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ וְלֹא מִיחָה - נִתְפָּס עַל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. (יכול למחות) בְּאַנְשֵׁי עִירוֹ (ולא מיחה) - נִתְפָּס עַל אַנְשֵׁי עִירוֹ. (יכול למחות) בְּכָל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ - נִתְפָּס עַל כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ".

וממשיכה הגמרא שם ומסבירה כמה זה חמור ואומרת:
"מֵעוֹלָם לֹא יָצְתָה מִדָּה טוֹבָה מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְחָזַר בָּהּ לְרָעָה, חוּץ מִדְבַר זֶה, דִּכְתִיב, (יחזקאל ט) "וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו, עֲבוֹר בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַםִ, וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶאֱנָקִים עַל כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הַנַּעֲשׂוֹת" וְגוֹ'.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל, לֵךְ וּרְשׁוֹם עַל מִצְחָן שֶׁל צַדִּיקִים תָּיו שֶׁל דְּיוֹ - שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ בָהֶם מַלְאֲכֵי חַבָּלָה. וְעַל מִצְחָם שֶׁל רְשָׁעִים תָּיו שֶׁל דָּם - כְּדֵי שֶׁיִשְׁלְטוּ בָהֶם מַלְאֲכֵי חַבָּלָה. אָמְרָה מִדַּת הַדִּין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַה נִּשְׁתָּנוּ אֵלּוּ מֵאֵלּוּ? אָמַר לָהּ, הַלָּלוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים, וְהַלָּלוּ רְשָׁעִים גְּמוּרִים? אָמְרָה לְפָנָיו (מידת הדין): רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הָיָה בְיָדָם לִמְחוֹת וְלֹא מִיחוּ. אָמַר לָהּ: גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנַי שֶׁאִם יִמְּחוּ בָהֶם, לֹא יְקַבְּלוּ מֵהֶם. אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם לְפָנֶיךָ גָּלוּי, לָהֶם מִי גָּלוּי?"

והקב"ה חזר בו והחליט להאשים את הצדיקים יותר מהרשעים.
"וְהַיְינוּ דִּכְתִיב, (שם) "זָקֵן, בָּחוּר, וּבְתוּלָה וְטַף, וְנָשִׁים, תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית, וְעַל כָּל אִישׁ אֲשֶׁר עָלָיו הַתָּיו אַל תִּגַּשׁוּ, וּמְמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ". וּכְתִיב: "וַיָחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת". תָּנֵי רַב יוֹסֵף, אַל תִּקְרִי "מִמִּקְדָּשִׁי", אֶלָּא "מִמְּקוּדָשַׁי" - אֵלּוּ בְנֵי אָדָם שֶׁקִּיְּימוּ אֶת הַתּוֹרָה כּוּלָהּ מֵאָלֶף וְעַד תָּיו".


והדבר הזה נורא כי בסופו של דבר המגפה התחילה בחורבן ירושלים דווקא מהזקנים, מהמקודשים. מהצדיקים הגדולים שקיימו את כל התורה כולה מא' עד ת' אבל לא עשו מה שהיה ביכולתם להשפיע על הכלל. ואע"פ שזה רק ספק אם היו יכולים להשפיע, וכלפי הקב"ה היה ברור שלא היו יכולים להשפיע. כל זה לא פטר אותם מאחריות כל כך כבדה. המשמעות של הגמרא הזו שאנחנו ערבים זה לזה. ואם אפשר להשפיע על הכלל לטובה בכל דרך חייבים להשפיע. ואם זה דרך הבחירות שמשפיעות על כלל האומה – אין אנו יכולים לפטור את עצמינו מכך, ואפילו אם זה רק ספק. ואפילו המעומדים לפעמים רודפים אחרי הכבוד.

חשיבות הבחירות לעירייה ולממשלה
צריך לזכור כי מי שבוחר ראש עיר טוב לעיר יכול להשפיע על הכבישים, פינוי האשפה, נקיון המדרכות. גינון. וכד' אלה נחשבים נושאים חומריים אבל יש להם הרבה חשיבות הלכתית רבה מצד כבודה של ארץ ישראל. הגמרא במסכת כתובות (קיב.) מספרת על "רבי חנינא מתקן מתקליה" ומפרש רש"י: "מתקן מתקליה - משוה ומתקן מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהיתה חביבה עליו ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים".
מכאן שמעלתה של ארץ ישראל כל כך גבוהה שגדולי החכמים צריכים לדאוג לכך שאפילו הרחובות יהיו יפים ומסודרים שלא יצא על הארץ שם רע. שהארץ קדושה תהיה יפה. שלא ימצא איזה אדם מפונק שדרך בכביש על אבן וזה הפריע לו, שלא יוציא דיבת הארץ רעה.

אבל באמת בטיפול הזה בכבישים יש גם מניעת פיקוח נפש. ולא רק בזה. גם טיפול העירייה בקידום בניית בתי חולים היא נושא של פיקוח נפש וזה בודאי "נושא הלכתי", אע"פ שבניית בתי חולים היא החלטת ממשלה, יש לעיריות הרבה מה לומר בנושאים אלו, ומי שבחר ראש עיר שיקדם את בניית בתי החולים – שותף במצווה זו של הצלת נפשות.
מציאת מקומות תעסוקה היא אחד הפעולות החשובות של ראש עיר. עידוד אנשים לצאת לעבודה זו אחת המעלות החשובות בהלכות צדקה והחשובה שבהם. מחלקת הרווחה בעירייה כולה עוסקת במצוות גדולות ביותר. סיוע למשפחות חלשות. גמילה מסמים. אם כל הדברים הללו מתנהלים טוב – הבוחר טוב שותף לכל המצווה הללו. אם האדם היה יכול בחור ולא בחר – הוא מתרשל במלאכתו.
גם חלקות תמיכות של העירייה בארגונים שונים הוא נושא הלכתי, על פי הלכה הקצאת משאבים לציבור צריכה להיות נדונה בשלושה כמו בבית דין. ולא על פי טובת הנאה שראש העיר מקבל או פקידיו מקבלים. בודאי אסור לתת למקורביו או לקרובו יותר מלאחרים ממש כמו בהלכות צדקה. וצריך לדעת כי הלוקח מכספי הציבור הוא כמו גוזל ציבור, זה לא כסף של הפקר שכל הלוקח תבוא עליו ברכה. מדבר בכספי רבים, וכל המועל בכספי רבים אין לו תשובה. למי יחזיר את הגזילה? לכל תושבי העיר? איך ימצא אותם?
גם הטיפול המועצות דתיות הוא נושא שלכל עירייה יש בו השפעה. הנושא הזה הוא בוודאי נושא שיש לו השלכות הלכתיות גדולות. איך תתנהל הכשרות? איך יהיה מצב בתי עלמין? העירובין. שיעורי התורה. טיפול ובנין מקוואות וכד'. כל אלה נושאים חשובים ביותר וצריכים לקחת את האדם היותר טוב שיעשה אותם. לכן בכל מערכת בחירות חשוב שאדם ישקול את השיקול הנכון ויבחר באיש שיעשה את העבודה יותר טוב.
גם חלוקת המבנים לבתי הספר שזה בסמכות העירייה. וזה יכול להיות "ביטול תורה" עצום או "קיום תורה" עצום. כל מי שהשתתף בבחירתו של ראש עיר מוצלח – יש לו שותפות בכל המצוות שנעשו על ידו במשך כל שנות כהונתו, בניהם כל ההחלטות הטובות שקשורות למבני חינוך. כל החלטה כזו יש לה משמעות למאות תלמידים למשך שנים רבות. בדרך כלל לכל ראש עיר יש עשרות החלטות מסוג זה. אם כן יש כאן כל כך הרבה מצוות מתמשכות בהטלת פתק אחד המצווה הזאת קיימת אצל כל המצביעים שבחרו באותו ראש עיר שעשה את ההחלטה הנכונה.
בכל בחירות לממשלה יש בדרך כלל את כל החשיבות של ההחלטות בבחירות בעירייה, והם הרבה יותר משמעותיות כי הם נוגעים למדינה כולה. בבחירות לממשלה יש החלטות רבות יותר שקשורות לחיים של כלל ישראל. האם חברי הכנסת יצביעו בעד לתת נשק לאויבים? האם יצביעו בעד לתת חלקים מארץ ישראל למרצחינו? בכל המקרים הללו הבחירה משמעותית היותר כיון שלתת אדמה מארץ ישראל – זה איסור תורה. לתת נשק למחבלים – זה איסור תורה חמור לא פחות. לתת אדמה לרוצחים זה חמור שבעתיים. כמו כן ההחלטה האם להגיב על ירי קסמים? – היא חשובה ויש בה הצלת נפשות רבות, והבוחר נכון – בוחר על פי הלכה.

יש שליח לדבר מצווה - אין שליח לדבר עבירה
וצריך לדעת כי יש שליח לדבר מצווה וכל דבר שהשליח עושה – נזקף לזכותו של המשלח. ואם השליח יעשה עבירה – זה לא לחובתו של המשלח כי: א] "יש שליח לדבר מצווה ואין שליח לדבר עבירה. שאם הצבעת עבור מישהו שנראה נאמן ואחר כך הפך את עורו, אין המעשים הרעים שהוא עשה מתייחסים אליך. אבל אם השליח אמר שיעשה דברים חיוביים ועשה כן. הרי הוא שליח שלך. וכל המעשים של השליח מתייחסים גם לשולחו.
ב] אל תבחר חבר כנסת שמעשיו מוכיחים שהוא מבטיח דבר אחד ועושה דבר אחר. בזה שאתה נותן לו שוב כוח - אתה מעודד אותו לשקר ולרמות, בראותו כי השקר משתלם. ועוד שאתה נותן לו כוח להמשיך ולעשות עבירה חמורה ובזה אינך יכול לומר "אין שליח לדבר עבירה".
ג] אמת היא שיש שאלות שאדם לא יודע להכריע מה נכון ומה לא. למשל: באיזה דרך להגיב על האיומים שבאים מאירן? יכול אדם לומר אני לא מבין בזה. אבל הוא בהחלט מבין שיש אנשים שאסור להפקיד בידיהם את ההחלטה בגלל שהם רודפי שוחד ושלמונים. רודפי הנאות ושמלות.

לא לבחור אנשים רודפי הנאות
על זה נאמר בספר קהלת (י טז) "אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ". אוי למדינה שהמלך נער ובבוקר השרים מטפלים בהנאת עצמם. אוכלים ושותים ורק אחר כך מטפלים בצרכי הציבור. לעומת זאת "אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ בִּגְבוּרָה וְלֹא בַשְּׁתִי". אשרי מדינה, אשרי ארץ שהמלך לא משועבד לתאוות שלהם. בני חורין. לא מחויבים לכל מיני בעלי הון. השרים אוכלים בזמנם. אנשים גיבורים שלא עוסקים בשתייה ובבילויים.
לצערינו המציאות הזאת של אנשי שלטון שהם מחויבים לבעלי הון, אנשי שלטון שרודפים אחרי הטיפה המרה. אנשי שלטון שרודפים אחרי תענוגות בנסיעות לחו"ל וכד'. זו מציאות מצוייה וכל מי שיכול לבחור אנשים בני חורין שאינם מחוייבים לבעלי הון. שאינם משועבדים לנסיעות לחו"ל ולשאר מנעמי השלטון. הרי זו חובתו.

החשיבות ההלכתית של הממשלה
משה למד מפרעה הנהגות המלכות
חכמינו לימדו אותנו שהשררה והמלכות חשובות אפילו אם אינם של מלכי ישראל. עצם העובדה שיש ממשלה מסודרת זו ברכה. לכן אסתר נדרשת לכבד את אחשורוש ומשה נדרש לכבד את פרעה. אומרת המשנה באבות. "רבי חנינא סגן הכהנים אומר: התפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו" (אבות ג, ב). וכן בגמרא "ותעש אדם כדגי הים – מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו, אף בני אדם אלמלא מוראה של מלכות כל הגדול מחברו בולע את חבירו (ע"ז ד, א).
ובגמרא (ברכות דף ט/ב) "אמר רבי יוחנן לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי עובדי כוכבים שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עובדי כוכבים". לימוד הנהגת מלכי אומות העולם חשוב כדי שנלמד ממנו כיצד לבנות את המלכות של מלכי ישראל, עד מלך המשיח שיבוא בב"א.
זאת אחת הסיבות שהקב"ה סובב את העניינים כך שמשה יגדל בבית פרעה השליט. כך הוא יכול להיכנס לבית פרעה בלי חשש ולדבר עם פרעה דברים נוכחים. הוא מכיר את פרעה המלך מהיותם ילדים באותו בית משחקים באותם משחקים. הוא יודע כיצד לדבר עם מלכים בלי להתכופף. הוא יודע כיצד להנהיג את עם ישראל. אילו משה לא היה גדל בבית פרעה מנין היה יודע את כל הדברים הללו?

מלכות שאינה מבית דוד גם נקראת מלכות
מלכות פרעה נקראת מלכות וגם מלכות בישראל שאינה מבית דוד נקראת "מלכות". אמנם זה לא מלך עם כל הלכותיו אבל יש לה כמה וכמה דינים של מלכות. על זאת אנו חוגגים את נס חנוכה כמו שכתב הרמב"ם בהלכות חנוכה (פרק ג א) "בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל, ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני".
מלכים אלו לא היו מבית דוד. לא היו כולם בדרך ה'. אעפ"כ אומר הרמב"ם "וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני". וזה אחד הסיבות לחנוכה. למרות שמלכותם לא הייתה על פי נביא ולא מלכות של ממש.

כל מלכות הכנה למלך המשיח
כל המלכויות הללו הם הכנה למלך המשיח. מלך המשיח יצטרך לדעת לנהל את העם ואת המדינה על פי ה' כמו משה רבנו ועוד יותר. הרמב"ם בהלכות מלכים (יא ג) למד מבר כוכבא איך צריך להראות מלך המשיח. "ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו. אין הדבר כך שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח. ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות. כיון שנהרג נודע להם שאינו. ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת וכו'".
בר כוכבא היה מנהיג שניהל את עם ישראל. הוא היה צריך לצאת לפניהם במלחמה. מנהיג שהיה צריך ללכת בדרכו של דוד המלך שניהל את המדינה ביד רמה. אמנם בסופו של דבר הוא לא היה משיח, אבל ממנו למד הרמב"ם כיצד צריך המשיח להראות, לפחות בתחילת דרכו. לנהל את עניני עם ישראל במלחמות ובכלכלה. במיסים ובתחבורה על פי ההלכה ורצון ה'. מנהיג זה עתיד "להחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם וכו'".

האם דינא דמלכותא דינא?
יש שאלה האם החוקים של המדינה מחייבים מבחינה הלכתית? הגמרא אומרת "דינא דמלכותא - דינא". דין של מלכות נכריים הוא דין ומחייב מבחינה הלכתית. להוכחת הכלל "דינא דמלכותא דינא" אומר רבא: "תדע דקטלי דיקלי וגשרי גישרי ועברינן עלייהו". כלומר אילו לא היה דין המלכות דין היה אסור לנו להשתמש בדרכים ובגשרים שנסללו ונבנו ע"י המלכות. שהרי החומרים לבניית הגשרים הופקעו לשם כך מבעליהן. האדמות הופקעו. אם זה גזל – אסור לנסוע בכבישים אלו. גם בימינו השלטון מפקיע במקרים רבים קרקעות פרטיות לשם סלילת דרכים. אם פעולה זו אינה חוקית על פי ההלכה אסור לנו להשתמש בדרכים אלו.
הרמב"ם לא מחלק בדינא דמלכותא בין מלך ישראל לבין מלך גוי. לדעתו יש דינא דמלכותא גם למלך ישראל. כך גם בשו"ע (חושן משפט סימן שסט) שפסק כדעת הרמב"ם "המבריח ממכס זה עובר על לא תגזול מפני שהוא גוזל מנת המלך, בין שהיה מלך ישראל בין שהיה מלך עכו"ם".
הר"ן מביא את דעת התוס' שחולק ואומר שבמלך ישראל אין דינא דמלכותא: "וכתבו בתוס' דוקא במלכי עובדי כוכבים אמר דדינא דמלכותא דינא מפני שהארץ שלו ויכול לומר להם אם לא תעשו מצותי אגרש אתכם מן הארץ. אבל במלכי ישראל לא. לפי שארץ ישראל כל ישראל שותפין בה". יש שואלים לדברי הר"ן האם בארץ ישראל שאין בה דינא דמלכותא, לא יסללו דרכים ולא יתקנו גשרים?
בתשובת ר"ת מוסברת השיטה שמותר למלך להפקיע ולבנות גשרים וכד'. מה שאסור לו זה ענינים אישיים. שהארץ אינה שלו כמו בחו"ל: "מה שאמרתם דינא דמלכותא דינא, מימרא דשמואל, באומות העולם איירי. אבל מלכי ישראל ומלכי בית דוד דנין אותו ואין יכולין לגזול כלומר שלא כדין. ואפילו למאן דאמר "כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו". אין לך בו אלא חידושו. "ואת כרמכם יקח לעבדיו", אבל לעצמו להרבות לו הון ולהיות לו לגן ירק לא. כדאשכחן בדוד שלא רצה אפילו לעשות לו גדר ומלחמה היתה. וכן בנבות".
מדבריו משמע שאסורים רק דברים אישים שהמלך לוקח לעצמו. אבל בניית כבישים ולקיחת מיסים לצורך הכלל מותר לו כמו לכל מלך בעולם. לכן לדעת ר"ת אחאב נענש על נטילת הכרם מנבות כי לקח את הכרם לצורך עצמו. וכן כתבו התוס' בסנהדרין באחד מתירוציהם: "תימה למה נענש אחאב על נבות שלא רצה למכור לו את כרמו? וי"ל דבפרשת המלך כתיב יקח ויתן לעבדיו ולא לעצמו".

מתי אין דינא דמלכותא?
על כן כל חוקי מכס וכל חוקי תנועה. הפקעת קרקעות לצורך בניין כביש וכד' . ההלכה אומרת שדינא דמלכותא הוא דין. ולכן חשוב להשפיע על הדינים הללו שיש להם תוקף הלכתי, ולא יהיו הפקעות עקומות.
אמנם צריך להדגיש שלא בכל עניין יש למלכות תוקף. כל אחד מבין שהציווי של המן להשתחוות אליו הוא לא בגדר "דינא דמלכותא" למרות שכך ציווה המלך אחשוורוש. ולכן למרות הציווי של אחשורוש "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה". מרדכי חשב שמצווה עליו לעבור על דבריו של אחשורוש. כך הדין בכל ציווי שלעבור על דברי תורה. בין אם הוא ישירות ובין אם הוא מכללא.
על דיני ממונות אומר הרשב"א שאם נקבל את כל דיני הממונות של המדינה נוותר חלילא וחס על כל ההלכות של שולחן ערוך. לכן הוא יוצא נגד המחשבה הזאת בתוקף. אבל לדברים של מיסים ומטבעות וענינים הקשורים לניהול המדינה, חושב הרשב"א שיש למלכות סמכות לחוקק חוקים.
מחמת החשיבות הגדולה שיש להחלטות השלטון, יש חשיבות גדולה עוד יותר לבחור איש הגון וראוי בבחירות. ולפעמים אדם מכריע בקולו, קול אחד. ולפעמים אלפים או עשרות אלפים מכריעים את הבחירות, ולכל אחד מהם יש שייכות במצווה הגדולה הזו. במיוחד שלהחלטותיהם יש לפעמים סמכות של הלכה.

חשיבות ההצבעה
האם לבטל תורה?
מחמת החשיבות הגדולה של הבחירות חשב החזון איש שזה חשוב מאוד שילכו להצביע להשפיע על ההתנהלות של המדינה. לדעתו היה בזה קידוש השם. גם להצביע וגם לשכנע אחרים.
בזמן החזון איש לא היה אפשר להצביע למי שלא שילם את המיסים, מספרים שפעם אחת מישהו בא אליו ואמר לו שאין לו לשלם את המיסים ולכן הוא לא מצביע. אמר לו החזון איש: יש לך תפילין? אמר לו: הן. ראה החזון איש שהוא מחפש להתחמק ואמר לו: לך תמכור את התפילין שלך, תשלם את המיסים ותצביע עבור המועמד שיכול לעשות טוב לכלל הציבור במשך חמש שנים שלמות.
התפלא הבן אדם. למכור תפילין בשביל בחירות. אמר לו החזון איש: תפילין אתה יכול לשאול מאחרים. אבל את הקול שלך אי אפשר להעביר לאחרים. תפילין תוכל לקנות מחר, אבל אם מחר יהיה לך כסף לא תוכל מחר להצביע והציבור כולו יסבול בגללך שלא הצבעת ולא נתת כוח לאיש הציבור לפעול למען הציבור.

לתרום מ"מעשר כספים"
מכאן אמרו שאם מותר למכור תפילין לשם בחירות– מותר לקחת גם כספי מעשר כספים לסייע למועמד ראוי להנהיג את הציבור בדרך ראויה. אבל אסור לקחת כספי צדקה שנתן מישהו אחר לצורך עניים ולהעביר אותו לצרכים פוליטיים. שכספי צדקה הם רק לפי דעת התורם ולא לפי דעת מחזיק הכסף.
עוד צריך להזהר מאוד בתרומות למפלגות, ששם יש הרבה אנשים וממונים והרי זה כמו "קידרא דבי שותפי" קדירה של שותפים שכל אחד סומך על השני והקדירה "לא חממי ולא קרירי" כי אין אחראי. כך יש בזבוז בכל דבר שיש בו התנהלות ציבורית. וצריך לראות שכספו יגיע לידיים הנכונות שבאמת יביא תועלת ותוצאות.

לעבוד בתשלום עבור מועמד לא מתאים
אחרי שראינו כמה חשובות הבחירות. נבין למה אסור לעבוד למפלגה שלא מתאימה בשביל כסף. כי כשרואים את האדם עובד בשביל מפלגה שאינה ראויה חושבים שבודאי זה ראוי ושומעים לו ומצביעים כמו שהוא מבקש מהם. והרי זה דומה למי שמוכר בחנות שמוכרים חזיר ומשכנע אחרים לקנות את החזיר - הרי זה איסור חמור אע"פ שלא אוכל שם כלום.
במיוחד שבמערכת בחירות הרי זה כמו "תרי עברי דנהרא" שאסור להושיט כוס יין לנזיר במיוחד אם שניהם נמצאים בשני עברים שונים של הנהר, שאם לא יושיט לו את כוס היין האסורה הוא לא יוכל לשתות. במקרה כזה זה האיסור להושיט יין הוא איסור דאורייתא של "לפני עיוור לא תתן מכשול". שהרי אם לא יתנו למועמד קולות – הוא לא יוכל לבצע את זממו הרע.

להצביע למועמד לא ראוי כי לחצו
פעם מישהו שאל את הרב על בחירות שמישהו הפציר בו שיבחר בו בבחירות, והוא לא שלם עם הבטחתו האם אני חייב לעמוד בדיבורי? ענה הרב, לצערנו יש אנשים רבים המבטיחים "הרים וגבעות" לפני שהם רוצים להבחר, וכך המבטיח יודע שהוא מבטיח סתם, והשומעו גם יודע שדרכיו שליליים - על כן אין בהבטיחו דבר של ממש.
אף על פי כן, מי שהפצירו בו לבחור במישהו, ולא נעים לו לסרב למבקש, או שהמבקש מפציר בו. יכול לומר לו שהוא יצביע עבורו ומיד יאמר בלבו שאיננו מתכוון לכך ויבטל ההבטחה בלבו. ואף על פי שבעלמא אין עושין כך אולם במקרה זה שאנסוהו הרי זה בגדר דברי המשנה (נדרים כז:) "נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין שהיא תרומה - ואף על פי שאינו תרומה" ודברי הגמרא "דברים שבלב לגבי אונסין - שאני".

האם להיות איש ציבור?
לברוח מהשררה
אמר פעם הרב: צאו וראו את ההבדל בין משה רבינו לבין אלו הרוצים להיות מנהיגים בימינו, כמה הם מתקוטטים ונוקטים בכל אמצעי אפשרי כדי להגיע לכס המנהיגות, ואפילו שוחד מחלקים בשביל זה. אבל משה רבינו לא רצה כלל וכלל. כמו שחז"ל אומרים (ש"ר פ"ג) "אמרו חכמים ז' ימים קודם, היה הקב"ה מפתה למשה שילך בשליחותו, ולא היה רוצה לילך עד מעשה הסנה הה"ד לא איש דברים אנכי חד, מתמול שנים, גם ג', משלשום ד', גם ה', מאז ו', דברך ז' ".
ואילו בימינו אנו עדים לחרפה ולבזיון כאשר כל אחד מהמועמדים מתאמץ להבחר בכל מחיר, ולא בוחלים בשום אמצעי עד כדי ביזוי המועמדים האחרים ומציאת גבנת אצלם. וצריכים ללמוד ממשה רבנו כיצד לגשת למועמדות, שכן משה רבנו סירב בכל תוקף עד ש'נדחף' למנהיגות.
כך מסופר על תלמידי רבי יהושע שסירבו להתמנות ראשים על הציבור כמובא בגמרא (הוריות י.) שרבן גמליאל ורבי יהושע היו נוסעים בספינה שהייתה אמורה להפליג מספר ימים. באמתחתו של רבן גמליאל היו כמה פרוסות לחם אבל לרבי יהושע היה שק של קמח מלבד האוכל הרגיל. טעתה הספינה ולא הגיעה ליעדה בזמן והנוסעים שלא היו מאורגנים היו במצוקה. נתן רבי יהושע לרבן גמליאל ולאחרים לאכול מפיתו עד שהגיעו ליעדם. שאל רבן גמליאל את רבי יהושע האם ידעת שיהיה לנו עיכוב בנסיעה שהבאת כל כך הרבה קמח? אמר לו: כן. יש כוכב אחד שעולה אחת לשבעים שנה וזה קורה עכשיו וחששתי שהוא יטעה את הספנים שמנווטים את הספינה על פי הכוכבים. אמר לו רבן גמליאל: כל כך אתה פיקח ואתה נוסע איתנו בספינה כאחד הפשוטים. (שהיה רבי יהושע פחמי).
"אמר לו רבי יהושע לרבן גמליאל: עד שאתה תמה עלי, תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא. שיודעין לשער כמה טפות יש בים ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש. נתן דעתו להושיבם בראש. כשעלה (רבן גמליאל ליבשה) שלח להם ולא באו. חזר ושלח ובאו. אמר להם: כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם!".

מנהיג שבורח מן השררה
הגמרא במסכת סנהדרין מספרת על רַבִּי זֵירָא שלא רצה לקבל סמיכה לרבנות בגלל ששמע את דברי רַבִּי אֶלְעָזָר שאמר "לְעוֹלָם הֱוֵי קְבֵל וְקַיָּם". פירוש. היה אדם פשוט שמי שהוא פשוט – הוא חי יותר שנים. שהרי יוסף היה מלך, וחי פחות שנים מכל אחיו. כיון ששמע רבי זירא את דברי רַבִּי אֶלְעָזָר האחרים שאמר: "אֵין אָדָם עוֹלֶה לִגְדֻלָּה, אֶלָּא אִם כֵּן מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו" המציא את עצמו שיסמכהו לרבי. כשסמכו אותו שרו לו: "לָא כְּחַל, וְלָא שְׂרַק, וְלָא פִּרְכּוּס - וְיַעֲלַת חֵן". דהיינו ללא כל איפור של כחל ושרק ופירכוס והוא מעלה חן.
ומי שראוי להיות מנהיג ולהקים את התורה ולא עושה הוא בבעיה גדולה שהתורה כתבה: "ארור האיש אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשותה" – וכתב הרמב"ן (דברים כז): "אמר רב אסי בשם רבי תנחום בר חייא: למד ולימד ושמח ועשה ... והיה סיפק בידו להחזיק ולא החזיק – הרי זה בכלל "ארור". ופרשו בהקמה הזאת על בית המלך והנשיאות שבידם להקים את התורה ביד המבטלים אותה, ואפילו היה צדיק גמור במעשיו והיה יכול להחזיק את התורה ביד הרשעים המבטלים אותה - הרי הוא בארור".

למינוי איש ציבור צריך אדם ראוי וצריך להימלך עם הציבור
לצערינו בימינו לא רודפים אחרי המעומדים לשררה כמו אצל משה ודוד. בימינו מרובים האנשים שדוחפים את עצמם לשררה. אם כן איך נדע את מי לבחור כאיש ציבור? הרי איש ציבור אמיתי ראוי שלא ידחוף את עצמו להיות בראש. בשביל זה צריכים ראשי הקהל לחפש את הראויים ולכפות עליהם להציג את מועמדותם. אחר כך הקהל יבחר מבין האנשים שראשי הציבור רואים אותם כראויים. כך מובא בשו"ת חתם סופר (חו"מ סי' כא) כשממנים מישהו על הציבור צריך להתייעץ בציבור אם הם מסכימים למינוי או לא. שלפעמים יש אדם חשוב וגדול והציבור אינם חפצים בו - זה לא יתכן שיהיה אחראי עליהם, דלא עדיף מבצלאל בן אורי בן חור שהקב"ה נמלך במשה רבנו ע"ה, ומשה רבנו ע"ה נמלך בישראל, - אם הגון לפניהם בצלאל כמבואר (ברכות נה.).
והייתה תקנה של ראשונים שממנים על הציבור רק אם: א] רוב הציבור חפצים בו, ב] שיהיה חשוב והגון. אמנם אם הוא מתמנה על ידי מלך חיצוני בלי בחירת הקהל וראשי הציבור – הוא נקרא "קשר רשעים" שהרי רבי יהושע בן גמלא היה צדיק גמור ונאמר עליו (ב"ב כא) "אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, בְּרָם זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לַטוֹב, וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא שְׁמוֹ, שֶׁאִלְמַלֵא הוּא נִשְׁתַּכְּחָה תּוֹרָה מִיִשְׂרָאֵל. שֶׁבַּתְּחִלָּה, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָב - מְלַמְּדוֹ תּוֹרָה. מִי שֶׁאֵין לוֹ אָב - לֹא הָיָה לָמֵד תּוֹרָה. וכו' עַד שֶׁבָּא יְהוֹשֻׁעַ בֵּן גַּמְלָא, וְתִיקֵן שֶׁיִהְיוּ מוֹשִׁיבִין מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה, וּבְכָל עִיר וָעִיר, וּמַכְנִיסִין אוֹתָן כְּבֵן שֵׁשׁ וּכְבֵן שֶׁבַע".
וכיון שקיבל את המשרה של הכהן הגדול בגלל השלמונים שאשתו מרתה בת בייתוס העשירה שילמה לינאי המלך (תרקבא דדינרי - יבמות סא. בבא בתרא כא, א ובתוספות שם ד"ה זכור וכו') הואיל וקיבל את כהונתו על ידי ינאי המלך, קורא עליו כתוב את המלים הקשות "קשר רשעים". למרות שבמקום אחר כתוב עליו "זכור אותו האיש לטוב" בגלל מעשיו להרבות תורה בישראל.
ומביא שם החתם סופר "שהתקינו הראשונים והטילו שמתא חמורה מאד ויהיו כל ישראל מובדלים מאדם שמונה על ידי המלך בלי הסכמת הקהל. "פתו – פת עכו"ם, יינו – יין נסך, ספריו ספרי קוסמים ועוד גזרנו ונידינו והחרמנו בשמתא ובשם מיתה שלא יהיה אדם ראוי ליטול שררה על חבירו לא על ידי מלך ולא על ידי שרים לשופט, כדי לעשות ולכוף חבירו לא בדברי שמים ולא בדברי הכא, כי אשים עצמם פירושים, ואפילו צנועים אינם, אם לא שימנו אותם רוב הקהל מפני חשיבותם" וחתומים על התקנה הזו הרשב"ם ור"ת ראב"ן וקן רבנים.
והוסיף החתם סופר וכתב: "דייקו בתקנתם והתנו שיהיה ברצון רוב הקהל [וגם] משום חשיבותם . משום שפעמים מסכימים רוב הקהל על דיני בור ומי שמקיל להם מחניף להם. ואומרים לעץ אבי אתה, על כן בעי נמי מפני חשיבותם", ולא תהיה אחרי רבים לרעות.

דוגמא אישית - צריך לקיים את הבטחותיו
פרשת מטות פותחת בפסוקים (במדבר ל, ב-ג) "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'. אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה". ויש להבין, מדוע משה רבנו ע"ה ציוה בעניין קיום נדר או הבטחה תחילה את ראשי המטות, ורק אחר כך לימד זאת את בני ישראל?
מבאר רש"י וז"ל: "ראשי המטות - חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחלה ואחר כך לכל בני ישראל". אמר הרב: מכאן אנו רואים עד כמה גדולה וחשובה חובת השמירה על כל דיבור והבטחה היוצאים מפיו של האדם, ובראש ובראשונה מפיהם של הגדולים, היות והם מהווים סמל דוגמה ומופת לאנשים הפשוטים, אשר בוחנים בדקדוק ובעקביות כל מעשה, הנהגה ודיבור שלהם, ושואפים להדמות אליהם ולנהוג כמותם.
לצערנו הרב, אלו המחזיקים ברסן השלטון מגלים הפרה מוחלטת של כל המצע היסודי שלהם שניתן סמוך לבחירות, וההתנהגות הזו לא רק מסוכנת לביטחון ישראל, אלא גם מסוכנת לעיצוב התדמית של הדורות הבאים, כי פשוטי העם רואים כיצד "ראשי המטות" אינם עומדים בדיבורם והבטחותיהם, וגם הם ינהגו כך, ואחריתו מי ישורנו. כמה התורה מקפידה להזהיר את הגדולים לפני הקטנים לשמור על כל מאמר פיהם מכל משמר, ומה שהבטיחו לכל עם ישראל עליהם לקיים, כי כן נצטוינו.

לא להתכבד בקלון חבירו
בימינו שלא ממנים אדם לפי כישוריו ואנשים מציגים את עצמם כראויים, מן הראוי היה שאדם שרוצה לשכנע קהל לבחור עבורו, שיאמר כמה שהוא טוב ומה שעשה ופעל בעבר, ושפניו לפעול בעתיד, ותו לא; וגם דרך זו אינה מומלצת שכן ריח גאווה ויהירות יש בה, אך זה הרע במיעוטו. ולצערנו, לא די שלא נוקטים בדרך הנ"ל אלא שצועדים בדרך של גינויים חריפים על אחרים וחיפוש כל דרך אפשרית להתכבד בקלונם.
על כל פנים, צריכים להוציא חוקה של בחירות, שכל מי שמתמודד צריך ליידע את הציבור על פעליו הטובים לשעבר ולעתיד, ושלא יזכיר כלל את מעשי המתמודדים האחרים לטוב ולמוטב. וידוע שדרך אחרת גוררת עמה עוון אחרי עוון, שכן כשהאחד מספר רעה של חברו, יש בסיפורו בדרך כלל תוספת שקרים ורכילויות, והשני יגיב באותה הדרך וכן על זה הדרך עד אין סוף. דרך זו היא דרך קשה ביותר לעם ישראל, וצריכים להתרחק ממנה ולהזהר ממנה מאד מאד, ועת הבחירות לא נותן שום היתר לעשות עבירות. וידע אדם שמצווה באה בעבירה אינה מצווה ויש בזה גם חילול ה'. על זה אמרו רבותינו (ברכות ה) "בתרא גנב גנוב" – שמי שגונב מגנב את שלו טעם טועם טעם גניבה. וכל שכן אם גונב את שאינו שלו.

לא לעשות מעשים של חילול ה'
באחת הערים שמעתי שאיזו מפלגה חילקה לאנשים לולבים במחיר מוזל ועכשיו הם אומרים להם "חילקנו לכם על מנת שתצביעו עבורנו. אם אתם לא מצביעים עבורנו המצווה שעשיתם עם הלולב בטילה כי זה "לולב הגזול". כך הם חושבים להונות את הציבור ולחייב אותם להצביע לאנשים שמשתמשים בכתרה של תורה לצורך עצמם.
הנה מלבד החילול ה' שיש בדבר שמתקיים כאן: "ואשתמש בתגא חלף". יש כאן שקר גמור. כי הלכה אינה כן שאי אפשר להתנות תנאי למפרע. ואפילו אם אמרו להם כך מראש זה איסור כיוון שהכסף למימון המפלגות הוא כספי מדינה, והתנאי של המדינה הוא שהכסף הזה ניתן על מנת שישתמשו בו כחוק, ושוחד בחירות או איומים אינם על פי החוק. אם כן מי שמצביע לאותה מפלגה בגלל הלולב, הרי הכסף שקנו בו את הלולב נלקח ברמאות על ידי אותה מפלגה שחתמה כי תעשה בו שימוש על פי החוק ולא עשתה כן. ואלה שיצביעו לה הם בחשש "לולב הגזול".

חשיבות האחדות
בשעה שכל האבנים שהניח עליהם יעקב את ראשו רבו ביניהם, פתר הקב"ה את הבעיה בכך שעשה מהם מפלגה אחת. זה חידוש. כי בנוהג שבעולם שבשעה שאדם נמצא בכעס ומריבה עם חברו, הם נפרדים ומתרחקים האחד מהשני. אלא שהקב"ה לא עשה כן, אלא בשעה שהיו האבנים רבות זו עם זו - חיבר ביניהן ועשאן לאחת, ואז שכן השלום והשקט ביניהם.
בתקופתנו צריכים ללמוד ולקחת מוסר כל המועמדים והמתמודדים במסע הבחירות, שהדרך היחידה והאמיתית שתוביל לנצחון אמיתי נגד כל שונאינו ואויבינו, ושתביא בסופו של דבר להחשת הגאולה, היא באחדות גמורה שיתאחדו ויתלכדו כל עם ישראל תחת כנפי השכינה, ואז יתקיים ה' ילחם לכם ואתם תחרישון.
כתוב בהושע (ד' י"ז) "חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ". ורש"י כותב (שם י' ב') וז"ל: "לפי מדרש אגדה גדול השלום שאפילו ישראל עבדו עכו"ם ושלום ביניהם - אין השטן מקטרג ביניהם שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו (לעיל ד) ושנאוי המחלוקת שנאמר "חלק לבם עתה יאשמו" יש פתחון פה לשטן לקטרג". ולוואי ויעשו המפלגות אגודה אחת לעשות רצונו בלבב שלם. ואז יתגלה משיח צדקנו בקרוב. ממש. אכי"ר.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il