ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ברכה על ראיית חבר ולידה ;">

דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה ברכות ברכות הריח, הראיה והשמחה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה

ברכה על ראיית חבר ולידה

ברכות ההודאה והשמחה ד'



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

י - ברכת שהחיינו על פגישה עם חבר
תקנו חכמים שהרואה את חבירו לאחר שלושים יום שלא ראהו, הואיל והתחדשה שמחה בליבו, יברך: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". אבל אם ראה את החבר בתוך שלושים יום, לא יברך על ראייתו, כי אין בה חידוש. יסוד גדול למדנו מהלכה זו, שיש ערך רב לחברות, ופגישה עם חבר טוב היא דבר בעל משמעות, עד שתקנו חכמים לברך על כך.
אמנם רבים אינם נוהגים לברך 'שהחיינו' בעת שנפגשים עם חבר. וזאת מפני שהברכה נתקנה רק על פגישה עם חבר טוב במיוחד ששמחים לראותו, וקשה לאדם לבחון בליבו האם חבירו זה הוא חבר טוב במיוחד. וכן קשה להעריך האם רמת השמחה שהתעוררה בליבו מספקת כדי לברך.
בנוסף לכך, כמה מהאחרונים העלו חשש, שאם יתרגלו בברכה זו, יהיו אנשים שייעלבו בעת שיראו שחבריהם אינם מברכים עליהם 'שהחיינו'. ויהיו אחרים שכדי למנוע עלבון יברכו 'שהחיינו' גם על מי שאינם שמחים לראותו, ויבואו לידי ברכה לבטלה. ויהיו חנפנים ורמאים, שכשיראו אדם שהם חפצים לקבל ממנו טובת הנאה, יקפצו ויברכו 'שהחיינו', כדי להוכיח לו עד כמה גדולה, כביכול, אהבתם אליו (חסד לאלפים רכה, טו).
אולם להלכה, אין לבטל מחמת חששות אלו ברכה שתקנו חכמים. ונכון להתחזק בקיום ברכה זו, שמבטאת את הערך המקודש שבחברות. וגם אין לאדם לחשוש שמא אינו יודע למדוד אם החבר חביב באמת, כי אין מדובר כאן בחברות נדירה ומיוחדת, שרק יחידי סגולה זוכים לה. אלא כוונת חכמים שכל אדם יברך על חבריו הטובים. וכל אדם רגיל, שאינו סגור מדי, יש לו מספר חברים שחביבים עליו, ואם ישמח לפגוש אחד מהם, אחר שלא ראה אותו שלושים יום - יברך. 1
ויש לדעת כי לא תמיד שמחים כל כך בפגישה עם חבר טוב. לפעמים אדם טרוד בדאגותיו, ועל כן ליבו אינו נפתח לשמחה. ולפעמים אין לו זמן להאריך בדברים, ואין לו שמחה מפגישה חטופה. ולמעשה, כל שבפועל אינו שמח בעת הפגישה - לא יברך.
בכלל ברכה זו כלולים כמובן גם קרובי משפחה שלא התראו במשך שלושים יום, שאם הם שמחים להיפגש - יברכו. למשל, סבא שלא פגש את נכדו במשך שלושים יום ושמח לראותו - מצווה עליו לברך 'שהחיינו'. וכן אח עם אחותו וכיוצא בזה.

יא - פרטי ההלכה
גם מי שקיבל מכתב מחבירו או דיבר איתו בטלפון במשך אותם שלושים יום, כשייפגשו - יברך, שאין שיחה בטלפון דומה לפגישה ממשית. 2
מי שפגש חבר טוב שלא ראה שלושים יום ובירך 'שהחיינו', ואח"כ פגש עוד חבר טוב שלא ראה שלושים יום - יברך שוב, וכך על השלישי והרביעי. שכל עוד מדובר בחבריו הטובים והוא שמח בראייתם - יברך. אמנם אם ראה כמה מחבריו ביחד - ברכה אחת עולה על כולם (דעת תורה רכה, א).
כאשר מקיימים מפגש חברים, או מפגש משפחתי, ורבים שם לא נפגשו זה עם זה שלושים יום, אבל הם חוששים ומסתפקים אם לברך ועל מי. נכון שאחד מהם, שבוודאי שמח, יברך בקול רם 'שהחיינו' על ראיית חבריו, ויכוון להוציא את כולם ואף הם יענו אמן ויכוונו לצאת בברכתו, וכך ייצאו כולם ידי מצוות ההודאה והברכה על כל החברים הטובים שהם רואים באותה שעה.

יב - הברכה על חבר שלא ראה י"ב חודש

מי שלא ראה את חבירו היקר במשך שנים עשר חודשים וגם לא שמע משלומו, כשיראה אותו יברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם מחיה המתים" (ברכות נח, ב, שו"ע רכה, א).
לכאורה יש לשאול, הלא בעת הפגישה החבר לא קם לתחייה, ומדוע נברך על ראייתו 'מחייה המתים'? אלא שפירוד של שנה יוצר שינוי ממשי בנפש. במשך הימים הרבים הנפש מתרכזת בדברים אחרים, ורגשי הידידות נשכחים ונעלמים אל תוך גנזי הנפש. גם האבלות מסתיימת לאחר שנה, משום שמשך זמן של שנה מקהה ומשכיח את הרגשות הקודמים. עד שנראה על פי ההגיון היבש המביט אל מה שגלוי בלבד, כי לאחר פירוד של שנה, לאחר שהרגש פנה לתחומים אחרים וחברים שונים, אין כמעט אפשרות להחיות מחדש את רגשי החברות. אבל האמת היא, שאף שנראה כלפי חוץ כי רגשי החברות נשכחו, מכל מקום בעומק הנפש, החברות חיה וקיימת, ומיד עם הפגישה הראשונה מתעוררת לחיים. יש בעובדה זו רמז לתחיית המתים, ולכן מברכים בעת פגישה עם חבר שלא שמעו דבר אודותיו במשך שנה 'מחיה המתים', להצביע על הכוח העצום של החיים הפנימיים, שיכול להתעורר לחיים גם לאחר תרדמה ארוכה. וכך ממש הננו מאמינים ששום געגוע אמיתי לא ישאר יתום, המוות לא יכול לבטל את האהבה, אלא בעומק החיים, בגנזי הנשמה, הכל נשאר קיים לעד, עד לקץ הימים, שיקומו הכל לתחייה וייפגשו שוב עם כל יקיריהם ואהוביהם (עיין עולת ראיה ח"א שפ).
ברכה זו כמעט שלא מברכים כיום, משום שבזכות אמצעי התקשורת, בדרך כלל אדם שומע במשך השנה אודות שלומו של חבירו הטוב, ולכן כשייפגשו יברכו 'שהחיינו' (הלק"ט א, רכ; ברכ"י רכה, ג).

יג - ברכה על לידת בן ועל לידת בת
על לידת בן מברכים 'הטוב והמטיב', מפני ששמחה זו משותפת לאב ולאם (ברכות נט, ב; שו"ע רכג, א). וגם כאשר האב אינו נמצא ליד אשתו היולדת, בעת שישמע את הבשורה הטובה על לידת הבן, יברך 'הטוב והמטיב' (מ"ב רכג, א).
ועל לידת בת, בעת שיראו אותה לראשונה, יברכו 'שהחיינו' (הגר"ז סדבה"נ יב, יב, מ"ב רכג, ב). ואם לא בירכו בעת הראייה הראשונה, כל עוד הם שמחים ומתרגשים מראייתה, עדיין יכולים להודות לה' ולברך 'שהחיינו'. 3
וכל זה כמובן בתנאי שההורים שמחים בלידת בנם או בתם, אבל אם אינם שמחים, כגון שהוא נולד בעל מום, אינם רשאים לברך. ואם למרות שהוא בעל מום הם שמחים בו - יברכו.
וגם הסבא והסבתא, אם ישמחו מאוד בעת שיראו את נכדם או נכדתם בפעם הראשונה, - יברכו 'שהחיינו'. וכן בני משפחה אחרים או ידידים קרובים ביותר, אם ישמחו מאוד בעת שיראו את התינוק או התינוקת, רשאים לברך 'שהחיינו'. ואפילו בעת השמועה, מי ששמח מאוד, רשאי לברך 'שהחיינו', למרות שאינו רואה את התינוק שנולד. ומי שבירך בעת השמועה, לא יברך אחר כך בעת הראייה (סדבה"נ יב, ז; באו"ה רכג, א)


^ 1. מקור הדין בברכות נח, ב: "אמר ריב"ל: הרואה את חבירו לאחר שלושים יום אומר 'שהחיינו', לאחר י"ב חודש אומר מחיה המתים". הרי"ף והרמב"ם כתבו את הגמ' כמות שהיא, והתוס' הוסיפו בשם ר"י שדווקא על חבירו החביב עליו מברך, ורבים מהראשונים הביאו את דבריו. וכן נפסק בשו"ע רכה, א: "והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו". וכן דעת רוב ככל האחרונים.
^ 2. ואמנם המ"ב רכה, ב, כתב שנחלקו בזה האחרונים, ומספק לא יברך. והעתיקו דבריו כמה מאחרוני זמננו. אולם רבים תמהו עליו, שלא מצאו דעה שסוברת שהמקבל ממנו מכתב לא יברך. ופסקו, שגם אם קיבל מכתב - יברך. וכ"כ הלק"ט א, רכ, סדבה"נ יב, יא. ואף אם דיברו בטלפון, כשיתראו יברכו, וכ"כ חזו"ע ע' תקו, ברכ"ה ח"ד ב, 146; אהלך באמיתך טו, יד; פס"ת רכה, 23.
^ 3. היולדת תברך מספר רגעים אחר הלידה, כשתתאושש מעט. אשה שלא עלינו נתאלמנה לפני שילדה את בנה, כיוון שהשמחה שלה לבדה, תברך 'שהחיינו'. וכן מי שאשתו מתה בעת לידתה, יברך על פטירת אשתו 'דיין האמת', ועל לידת בנו או בתו 'שהחיינו' (מ"ב רכג, ד-ו).
עיקר החילוק בין בן לבת, שמבן יש יותר הנאה מוחשית מצד חובת כיבוד הורים. שכן הבן מצווה לכבד ולסייע להוריו תמיד, וגם אם יהיה נשוי ומטופל בילדים קטנים, אם יצטרכו הוריו עזרה - יהיה חייב לטפל בהם ולסעדם. ולעומתו הבת, כאשר העזרה להורים מתנגשת בצרכי בעלה וילדיה, הרי היא פטורה מהחובה לעזור להורים (שו"ע יו"ד רמ, יז, כד, וע' ש"ך יט). וכבר למדנו בהלכה ג, שברכת 'הטוב והמטיב' תלויה בהטבה מוחשית. וכך משמע משו"ת הרשב"א ח"ד עז.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il