יום ו' כ"ז תמוז ה'תשע"ד
מבצע הפרסים הסתיים, אנו עדיין זקוקים לתמיכתכם
Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה
תשס"ט

האוכל איסור והמברך באיסור

כללי הברכות ה'



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

י - האוכל איסור
אין מברכים על אכילת מאכל שאסור לאוכלו, לא ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה, שהיאך יודה לה' על הנאה שבאה לידו באיסור. ואם יברך, לא יהיה בברכתו שבח אלא ניאוץ ופגיעה בכבוד שמיים. ואין הפרש בין אם המאכל אסור מהתורה, כגון בשר שלא נשחט כהלכה, או אסור מדברי חכמים, כגון פירות שלא הופרשו מהם תרומות ומעשרות, בכל אופן אין מברכים עליהם (ברכות מה, א, במשנה, שו"ע קצו, א).
וכן הגונב מאכל, בנוסף לכך שעליו להשיב את הגניבה, אסור לו לברך עליו, ואם יברך אין זו ברכה אלא ניאוץ, שנאמר (תהלים י, ג): "וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה'" (עפ"י סנהדרין ו, ב).
והאוכל מאכל כשר בשעה שאסור לו לאכול, כגון שאוכל בתענית, או במוצאי שבת לפני הבדלה, או לפני תפילת שחרית, או בסוכות מחוץ לסוכה, כיוון שהמאכל עצמו כשר ורק זמן האכילה או מקומה אינם ראויים, צריך לברך על הנאתו מהמאכל הכשר.
ומי שנמצא בסכנה וכדי להציל את עצמו הוא צריך לאכול מאכלים אסורים, כנבלות וטרפות, עליו לברך עליהם. ואע"פ שהיה מעדיף שלא להצטרך כלל לאוכלם, מכל מקום כיוון שבפועל הוא אוכלם בהיתר, שפיקוח נפש דוחה את כל המצוות, עליו לברך על הנאתו. אמנם אם הוא סולד מהמאכל האסור, כגון שהוא נאלץ לאכול חזיר וחש מזה גועל, לא יברך, שכן בפועל הוא לא נהנה (שו"ע קצו, ב; רד, ט; מ"ב רד, מח). 1

יא - המברך באיסור האם יאכל
טעה ובירך על מאכל שאסור באכילה, כגון על בשר טריפה, או חמץ בפסח, לא יאכל ממנו כלום, וברכתו לבטלה. ואפילו אם איסור האכילה הוא מדברי חכמים בלבד, לא יטעם ממנו כלל.
וכן הדין לגבי מי שבתוך סעודה בשרית טעה ובירך 'שהכל' על גלידה חלבית, הואיל ואסור מדברי חכמים לאכול חלב בסעודה בשרית, לא יטעם כלל מהגלידה החלבית.
אבל אם בתוך שש שעות מאכילת הבשר שכח ובירך 'שהכל' על חלב, למרות שהוא נוהג כמנהג רוב ישראל להמתין שש שעות אחר אכילת בשר, יטעם מעט מהחלב. שהואיל ויש סוברים שאין בזה איסור כלל, ומיד לאחר שסיים את סעודת הבשר מותר לדעתם לאכול חלב (תוס', מרדכי וראבי"ה), עדיף יותר לנהוג כמותם מאשר להיכשל באיסור ברכה לבטלה (ע' יחו"ד ד, מא).
ואם טעה ובירך במוצאי שבת לפני הבדלה על דבר מאכל, ולפני שהתחיל לאכול נזכר שאסור לאכול לפני ההבדלה, יטעם מעט מהמאכל. מפני שאין איסור בעצם המאכל, אלא האיסור הוא צדדי, שהואיל ועוד לא הבדיל, אינו רשאי לאכול, וכדי שלא תימצא ברכתו לבטלה, עדיף שיטעם מעט אחר ברכתו. וכן הדין למי שטעה ובירך על דבר מאכל לפני קידוש (רמ"א רעא, ה, מ"ב כו).
וכן אם טעה ובירך על דבר שאין אוכלים מחמת מנהג, יטעם ממנו, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה. ולכן המברך בטעות בתשעת הימים על בשר, יטעם מעט מהבשר. מפני שהאיסור לאכול בשר בתשעת הימים הוא מחמת מנהג. ועוד, שבטעימה כל שהיא אין כמעט שמחה ולכן כמעט שאין בה פגיעה באבלות.
וכן מי שטעה ובירך על דבר מאכל לפני תפילת שחרית, יטעם מעט, מפני שאין בטעימתו זו ביטוי של גאווה, שהוא טועם רק כדי להינצל מברכה לבטלה.
ומי ששכח שהוא נמצא בצום, ובירך 'שהכל' על מים, לדעת רוב הפוסקים לא ישתה. מפני שהאיסור לאכול ולשתות בצום הוא ברור, ואין לעשות מעשה ולעבור על איסור זה. 2


^ 1. האוכל דבר איסור, לדעת הראב"ד והרא"ש, הואיל ונהנה צריך לברך. ולדעת רמב"ם, רמב"ן ורוב הראשונים, אסור לו לברך, שאם יברך ינאץ. ופסק כדבריהם בב"י קצו, א, מפני שכך נראה מהסוגיה. אבל חולה שנאלץ לאכול דבר איסור, כתבו הרשב"ץ והב"י, שהואיל ואוכלו בהיתר, גם הרמב"ם יודה בזה לראב"ד שצריך לברך. וכן דעת רוה"פ, כמובא בשעה"צ רד, מא. ואמנם לדעת הרמ"ה בכל אופן לא יברך על איסור, וכ"כ הב"ח ודרישה. וכ"כ בילקוט יוסף קצו, ב. אמנם כיוון שדעת רוה"פ, ספרדים ואשכנזים, לברך, והוא גם ספק ספיקא, וכך גם דעת השו"ע, כך כתבתי למעשה למעלה.
ואם המאכל כשר ורק השעה או המקום אינם ראויים, מוסכם להלכה שיברך, כמובא בילקוט יוסף קצו, ב, ופס"ת קצו, ג. עוד נחלקו באכל איסור בשוגג, לט"ז ושועה"ר, צריך לברך ברכה אחרונה, ולכך נוטה דעת המ"ב קצו, ד. ורבים חולקים (רמב"ם א, יט, וכך משמע משו"ע, וכ"כ מאמ"ר וערוה"ש וכה"ח ג). וספק ברכות להקל.
^ 2. אמנם לדעת ברכת הבית יט, טו, והגרע"י (בקול סיני), ישתה מעט, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה. וטעמם, מפני שלהלכה פסק השו"ע רטו, ד, שאיסור ברכה לבטלה מהתורה, ואיסור אכילה בתענית מדרבנן. אולם רוב ככל הראשונים סוברים שברכה לבטלה אסורה מדרבנן. ועוד, שהצומות מדברי קבלה, וי"א שדברי קבלה כדאורייתא. ועוד, שאולי יש בתעניות צד דאורייתא מצד שהם כנדר. ועוד, שמוטב לעבור בשב ואל תעשה מאשר בקום עשה. וכן פסקו דעת תורה תקסח, א, שע"ת א, וברכ"ה ח"ב א, 95.
בירך על פירות ונזכר שלא הפריש מהם תרומות ומעשרות, יפריש ויאמר את כל נוסח ההפרשה ואח"כ יאכל, שהואיל וכל הפרשתו היא לצורך האכילה, אין היא הפסק (חזו"א, מנחת שלמה, וע' פס"ת קסז, י, 79-80, וע' בשערי הברכה יג, יט-כ).

חזרה למעלה