ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

רעיונות לפרשות נצבים וילך | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש דברים ניצבים Bookmark and Share



גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשנ"ט-תשס"א

רעיונות לפרשות נצבים וילך


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
גילה ענבל ז"ל בת דוד

גאולת ה' וגאולת ישראל
גדולה ועמוקה היא פרשת התשובה. לא רק העם הוא השב אל א-לוהיו. גם הא-ל הוא השב עם עמו. שב, וחוזר ושב. וכך אומרת התורה: "ושב ה' א-להיך את שבותך וריחמך, ושב וקיבצך מכל העמים...". תמוהים נראים הדברים במבט הראשון, בו נראה כי התחלף לו המשיב בשב. וכבר עמד רש"י על הדברים והודיע לנו בשם חז"ל, "שהשכינה שרויה עם ישראל בצרת גלותם, וכשנגאלין - הכתיב גאולה לעצמו שהוא ישוב עמהם".

מוסר גדול יש לנו בדברים אלו. זה מאה שנה נאבקים אנו על גאולת עמנו: עולים ומתיישבים, בונים ומפריחים. לעיתים סבורים אנו כי לגאולתנו שלנו אנו מייחלים, למען נזכה להגיע אל המנוחה ואל הנחלה ולעבוד את א-להינו בשמחה וברננה.

דווקא כאן, בביטוי המיוחד של פרשת הגאולה והתשובה, עומדים אנו על מטרתנו האמיתית. לא את השבר הפרטי שלנו, כיחידים וכעם, באים אנו לרפא. כל הצער והייסורים של האומה כולה ושל כל אדם ואדם מישראל בשנות הגלות הארוכות - חלק הם מאותו "צער השכינה" על כל אותם ערכים נעלים ומידות טובות שעוד לא זכו למצוא את ביטויים הראוי בעולם. זהו צערו של העולם כולו שעוד לא הגיע לתיקונו, ושרוי הוא באפלה של רשע וסבל. בראש השנה הבא עלינו לטובה, נדע כי תפילתנו על גאולתנו שלנו - לגאולת ה' היא מכוונת, ואין אנו אלא שליחיו הנאמנים לתיקון עולם במלכות שדי.

חיים כדי לחיות (תש"ס)
בחירה חופשית מציב בפנינו רבונו של עולם. "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע". בסופה של הצגת הבחירה מופיעה גם המלצה א-להית: "ובחרת בחיים". אך הנימוק להמלצה זו - במבט הראשוני - אינו עומד במבחן ההיגיון. מדוע עליך לבחור בחיים? - "למען תחיה"! ההיגיון אכן אינו מובן. אם הקב"ה רוצה לשכנע אותנו לבחור בחיים, עליו להציג בפנינו נימוקים אחרים שיסבירו מדוע החיים הם דבר טוב והמוות הוא דבר רע. אך איך אפשר להציע לנו לבחור בחיים אך ורק כדי לחיות? המפרשים כבר עמדו על קושי זה, ואנו נלך בעקבותיהם.

תרגום יונתן מבחין בין שתי רמות של חיים: "ובחרת בחיים" - תוך שאתה שומר את דרך עץ חיים, שהיא התורה - בעולם הזה, כאן ועכשיו. "למען תחיה" - בחיי העולם הבא, לעתיד לבוא.
ר' אברהם אבן עזרא, ובעקבותיו פרשנים נוספים, קוראים את שני הפסוקים האחרונים ברצף: הפסוק הראשון מדריך לבחור בחיים: "ובחרת בחיים - למען תחיה...". ומהו תוכנם של אותם חיים שהקב"ה ממליץ עליהם? - על כך עונה הפסוק השני, שאכן נושאים הם בתוכם תוכן עשיר ומגוון: "לאהבה את ה' א-להיך, לשמוע בקולו ולדבקה בו". והפסוק חוזר ומסביר מדוע אהבת ה', השמיעה בקולו והדבקות בו היא התוכן הראוי לחיים: "כי הוא חייך ואורך ימיך". על פי עיקרון זה מוסיף בעל "אור חיים" ומסביר את הסיפא של הפסוק, העולה מן החיים הפרטיים אל החיים הלאומיים. לא רק לחייו של הפרט נותן דבר ה' תוכן עמוק, כי אם גם לחייו של העם, הבא "לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיך".

רובד עמוק יותר עולה מדבריו של מרן הרב קוק זצ"ל (אורות התורה פרק ו, סעי' י):
האדם הבריא הוא חפץ חיים, ואינו מחפש על זה טעמים והוכחות. אבל החולה במחלת הנפש, שהוא קרוב לאבד את עצמו לדעת, הוא מוטל בספיקות על תכלית החיים.
על כן הנימוק האמיתי והעמוק להמלצה "ובחרת בחיים" הוא "למען תחיה". עליך לבחור בחיים מפני שהחיים הם ערכיים. ערכם אינו נובע ממשהו הנמצא מחוץ להם אלא קיים בתוכם. ההוכחה לכך היא אותם ערכים המתקיימים בחיים. חיי האדם נובעים הם מן החיים הא-להיים. "כי הוא חייך ואורך ימיך". החיים הפרטיים הם ניצוץ אחד קטן מן החיות הא-להית החובקת את כל הבריאה. כפועל יוצא מכך, אין חיים אמיתיים אלא אותם חיים הנותנים ביטוי לכך שהם א-להיים. וזה מחייב "לאהבה את ה' א-להיך, לשמוע בקולו ולדבקה בו". על כן, כותב מרן הרב קוק על אותו אדם בריא החפץ חיים: "כן בעל נפש בריאה הוא אוהב את התורה... ודבר אחד מן התורה... יקר לו מכל הון". וכן בחיים הלאומיים: עם החפץ חיים מבקש, באופן טבעי, "לשבת על האדמה אשר נשמע ה' לאבותיך, לאברהם, ליצחק וליעקב, לתת להם", כדברי בעל "אור החיים": "כי ישיבת הארץ היא מצוה כוללת כל התורה".
מתוך כך עומדים אנו בעשרת ימי תשובה ומבקשים: "זכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים, וכתבנו בספר החיים, למענך א-להים חיים".

לשמוע בקול ה' (תשס"א)

בלשון ימינו, 'לשמוע בקול' - פירושו: לציית ולבצע את מה שנאמר. כך מקובל להסביר את מה שנאמר בפרשת הברכה והקללה: "ושמעת בקול ה' א-להיך" ועשית את מצוותיו ואת חוקיו...". וכך - "אם שמוע תשמע בקול ה' א-להיך... ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך". ולעומת זאת הקללה באה "אם לא תשמע בקול ה' א-להיך". אולם מבט מעמיק יותר יגלה לנו כי לא זו משמעות הביטוי בלשונה של התורה.

בווידוי המעשרות אומר כל אדם מישראל: "שמעתי בקול ה' א-להי, עשיתי ככל אשר ציוויתני". אם אדם עשה ככל אשר ציווהו ה', הרי הוא ציית וביצע, ומדוע יש להקדים ולומר שאף שמע בקולו. יותר מכך רואים אנו בפסוקים הבאים: "את ה' האמרת היום להיות לך לא-להים וללכת בדרכיו ולשמור חוקיו ומשפטיו ולשמוע בקולו". אם אדם הלך בדרכיו של הקב"ה, שמר את חוקיו ואף את משפטיו - הרי כבר שמע בקולו! וכן כמעט בכל מקום בו מדובר על שמיעה בקול ה', יש צורך להוסיף את קיום המצוות למעשה, מפני שאין הוא זהה לפעולה זו, של שמיעה. מהו, א"כ, פירוש הביטוי "לשמוע בקול ה'"?

המעיין בדברי הנצי"ב מוולוז'ין בכל מקום בו הוא מפרש את הביטוי הזה בתורה, יראה שאכן אין לפרש את המילים "לשמוע בקול" כצייתנות גרידא. "קול ה'" הוא מושג הרבה יותר כולל מאשר ציווי מפורט. "לשמוע בקול" - פירושו האזנה לרובד העמוק של הדברים, אשר אינו נקלט בשמיעה הפשוטה. יכול אדם ללכת בכל דרכיו של הקב"ה, לשמור את כל מצוותיו, כל חוקותיו וכל משפטיו; אך לא לשמוע בקולו. קיום המצוות שלו הוא צייתנות שטחית שאין בה אלא תשלום מס של מעשים יבשים. השמיעה בקול ה' היא משהו שמעבר לצייתנות ומעבר לקיום הפורמלי היבש של המצוות. ה'שמיעה בקול' - פירושה הקשבה והפנמה של מסרים ותכנים; דבר שהוא מעבר לעצם קיומן של המצוות. מי שזוכה "לשמוע בקול ה'", לא יסתפק בקיום פורמלי ויבש של מעשי המצוות. הוא יבקש לפגוש את הקב"ה בכל ציווי וציווי. הקב"ה נוכח אצלו בכל דבר שהוא לומד ובכל דבר שהוא עושה. הוא גם שואל את עצמו בכל מצב: מה הקב"ה אומר לי בציווי הזה? איזה תוכן ואיזה מסר אני קולט ממנו?

מימרא נאה של חסידי קוצק ממחישה רעיון זה היטב: "מה ההבדל בין חסיד למתנגד" - שאלו בקוצק. וענו: "החסיד - ירא מן הקב"ה. והמתנגד - ירא מן השולחן-ערוך...".
כך גם נכון לומר בכיוון ההפוך. אדם המתפלל אל הקב"ה, פעמים שהוא סבור כי הקב"ה מחוייב לציית לדבריו ולעשות את כל מה שהוא מבקש. אולם להבנתנו, לא זו הציפייה הנכונה. כאשר עומד אדם מישראל ה' א-להיו ומבקש ממנו: "ה' שמעה בקולי, תהיינה אוזניך קשובות לקול תחנוני", אין פירושם של דברים ציפייה לכך שהקב"ה יציית לאדם המבקש לתת לו הנחיות, כביכול, אלא ציפייה להקשבה והפנמה, להתייחסות אכפתית ואוהבת, שמכוחה מוכן האדם לקבל כל תשובה שהיא.

זוהי המשמעות העמוקה של שמיעת קול השופר. השופר - אין בו מילים ותכנים גלויים. אין בו אלא קול סתום. "לשמוע קול שופר" - היינו: עצם ההקשבה אל דבר ה' עוד לפני התפרטותה למצוות מעשיות. ומי שבא לשמוע את קול השופר ומנסה לקלוט את המסרים הסמויים והגנוזים בו, זוכה מתוך כך "לשמוע בקול ה'".

פרשת וילך - הסתר אסתיר
"זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור" - כך נאמר בתחילת הפרשה. פרשה זו, היא סיכומה ותמציתה של ההיסטוריה היהודית. לעיתים שם ה' נקרא עליה בגלוי, בהנהגה א-להית גלויה לעין כל, עליה נאמר: "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לא-להינו". ולעיתים מתקיים בה "ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא", כאשר ההנהגה הא-להית נסתרת בתוכה. אך כאשר אנו מתבוננים על ההיסטוריה היהודית כולה - מאברהם אבינו ועד דורנו אנו - מגלים אנו שאין זו סתם היסטוריה אלא: "הסתר-יה". את פשרה של הנהגת ה' הנסתרת והחבויה בתוך ההיסטוריה היהודית - מגלה לנו פרשתנו.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il