ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

לולא האמנתי | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים ימים נוראים חודש אלול Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אלול תשנ"ח

לולא האמנתי


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
ר' יוסף יצחק בן חיים שלמה

"אריה שאג מי לא ירא"- הקדמונים מצאו רמז במילה ארי"ה בראשי תיבות: א לול, ר אש השנה, י ום הכפורים, ה ושענא רבה, היינו שימי הדין קוראים לנו בקול נורא לשוב בתשובה, ומי לא ירא. ר' ישראל מסלנט היה אומר שבימים קדמונים רק למשמע השם אלול יהודים רעדו. ואפילו דגים שבים רועדים בימים אלו מאימת הדין. מי שנקודת אמת פנימית בלבו בודאי מתמלא בחרדה ממה שמוטל עליו לתקן ד"לב יודע מרת נפשו", וכמה קשה לחזור בתשובת אמת יציבה וקימת, שלא תהיה רק כארוע חולף.

והנה בימים אלו של אלול אנו קוראים בספר דברים, תוכחות שהוכיח משה את ישראל, ושם נאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" (דברים י, יב), מסגנון דבריו ניתן להבין שהקב"ה לא שואל מאתנו דבר קשה "כי אם ליראה", ומי כמשה יודע פשר דבר , שהתורה נקראת על שמו, שיודע מה הקב"ה דורש מאתנו, והוא טוען ש"מילתא זוטרתא היא"! האם אכן כך הם הדברים? חז"ל לא קבלו הנחה זאת כפשוטה, והקשו (ברכות לג, עמוד ב) "אטו יראה מילתא זוטרתא היא?" ותרצו שם "אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא".

הקשו המפרשים: הרי משה אומר זאת לישראל, ואם להם קשה הדבר לבצוע, משלה אותם ש"יראה" דבר של מה בכך הוא? מובא בספרי חסידות שכוונת חז"ל לומר "לגבי משה" היינו למי שסמוך למשה ונמצא בקרבתו, נעשת היראה דבר קל מכח השראת הקדושה שהצדיק מאציל עליו.
אמנם נראה לעניות דעתי לפרש כפשוטו שמשה רבינו אכן האמין שהיראה היא דבר קל גם עבור ישראל, ובענותנותו האמין שכל אחד מישראל מסוגל למה שהוא יכול לעשות בעצמו. והנה העובדה שהתורה כותבת זאת מלמדת אותנו שלא היה בכך נאיביות מצידו, ותמימות שאין לה שחר. אלא כן ראוי לכל רב ומחנך להאמין בתלמידיו שיכולים להעפיל להשגים רוחניים, ורק הוא יוכל להצליח להעלותם לדרגה זו!

ועתה נבאר כיצד באמת היראה מילתא זוטרתא היא כפשוטו, ומדוע היא נראת לנו כדבר קשה עד למאד. הגמרא שם מבארת מדוע היראה היא מילתא זוטרתא כלפי משה: "דאמר ר' חנינא: משל לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו, דומה עליו ככלי קטן , קטן ואין לו -דומה עליו ככלי גדול". לכאורה הנמשל הוא למשה שיש לו יראת שמים ודומה לכלי שיש לו, ולכן נחשב בעיניו כקטן. אבל ישראל שעדין לא השיגו יראת שמים נראה בעיניהם כדבר גדול. ולפי זה נמצא שמשה חס וחלילה לא הבין את דורו שבשבילם היראה היא דבר גדול. אך אם נתבונן בגמרא שם מובאת מימרא נוספת של ר' חנינא על אותו פסוק :"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שנאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" (דברים י, יב), ולפי זה הדבר היחיד שהוא באמת בידיו של אדם הוא להיות ירא שמים, ולא יאמר אדם איני יכול להשתנות, כך נבראתי, החברה מכרחת אותי לנהוג כך או אחרת, כי באמת בידיו להשתנות, עד שמצאנו ברמב"ם הלכות תשובה (פרק ה, הלכה ב) "כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו!", לפ"ז ניתן להסביר מדוע הרמב"ם כתב את כל הענין של בחירה חופשית בהלכות תשובה, כדי להפריך את המחשבה שאין בכחו של אדם לחזור בתשובה ולהשתנות, אלא הדבר נתון לבחירה החופשית.

נמצא שיראת שמים היא "ככלי גדול שיש לו" אע"פ שהיא בודאי "ככלי גדול", שאין להקב"ה באוצרו אלא יראת שמים בלבד, שנאמר "יראת ה' היא אוצרו", אבל הרי היא בידו של האדם, וראוי שתדמה לו ככלי קטן. לעומת זאת העושר והכבוד תלוים בידי שמים וממילא אינם בהשגתו וראוי לחשוב אותם ככלי שאין לו, שאינו ניתן להשגה בלא סייעתא דשמיא.
ואם כן, מדוע באמת אנו מרגישים שיראת שמים היא דבר קשה להשגה מפני שנדמה לנו שזה לא בידנו, שכן לא נולדנו כמשה רבינו, ולא דברנו עם השכינה פנים בפנים, ולעומת זאת העושר והכבוד הרי הם בשליטתנו ואנו משקיעים מאמץ רב כדי להשיגם, בא משה רבינו ומלמד אותנו שהיראה תלויה רק בנו ולא בידי שמים, ונותן בנו אמון שאנו יכולים להשיג אותה, ואל ייאשו אותנו האומרים לנו כי בשמים היא "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו".

אפשר לומר שזו משמעות הרמז של חודש אלול ראשי תיבות "א ני ל דודי ו דודי ל י", היינו שההתקרבות אל הקב"ה ה"דוד" תלויה בנו , קודם "אני לדודי" ומסוגל אני לכך, ואח"כ "דודי לי". מובא בספרים שחודש ניסן הוא בסימן הפסוק "דודי לי ואני לו", היינו שההתקרבות אל הקב"ה מתחילה בהתערותא דלעילא בדרך חסד ורחמים שהוציאנו ממצרים ממ"ט שערי טומאה, ורק אח"כ אנו עשינו מעשה להתקרב אליו. ולפ"ז גדולה האמונה שהאמין בנו הקב"ה בחודש אלול, יותר מחודש ניסן, והיא שאנו יכולים בכחנו בהתערותא דלתתא, לעשות מעשים להתקרב אליו יתברך.
"לולא האמנתי לראות בטוב ה'"... (תהילים כז), מובא בספרים "לולא" - אותיות אלול, והרמז בכך הוא שאלול הוא חודש האמונה בכוחנו לתקן. כמו שאמר ר' נחמן מברסלב על תיקון החטא כמו שהאמנת שאפשר לקלקל תאמין שאפשר לתקן, (עומק דבריו: שקשה להאמין שאפשר לקלקל נגד רצון ה', והרבה יותר קל להאמין שאפשר לתקן).

סגולה נוספת שיכולה לחזק בלבנו את היכולת בתשובה היא בזכרון המטרה הפנימית של קיום כל פרטי המצוות שהיא קרבת אלקים "ואני קרבת אלקים לי טוב", וזהו "אני לדודי ודודי לי". ואז כל עבודת ה' הופכת להיות קלה "ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה".
וכך נראה במדרש תהילים כז: "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש- אמר הקב"ה לדוד: בתחילה אמרת אחת שאלתי... שבתי בבית ה' , וחזרת ואמרת: לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו. אמר לפניו: רבונו של עולם! לא יהא עבר שווה לרבו, בתחילה לא באת לנו באחת, שנאמר: ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה, ואח"כ פתחת לנו במצוות הרבה, שנאמר: ללכת בכל דרכיו ולשמור מצוותיו ולדבקה בו, הוי דיו לעבד להיות כרבו".

וצריך להבין מדוע באמת הקב"ה הערים עלינו בדרך כזאת שפתח באחת וסיים במצוות הרבה, וכאילו בפיתוי בא אלינו? אלא כאשר ישנה אהבה כל הטרחות להשיגה אינם נחשבות לכלום "ואם יתן איש כל הון ביתו באהבה...", כמו שדוד היה חפץ בקרבת אלקים, ולכן פתח בה "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי", וממילא כל השאר מובנים מאליהם וכלולים במשאלת לב ראשונה, כך בקשת הקב"ה מאתנו שנחפוץ בו, וממילא יבואו כל המעשים, וימשכו אחר משאלת לב זאת. והכל יהיה כמילתא זוטרתא באהבתנו אותה.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il