בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • ויגש
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

גליון מס' 55

שבת הראי"ה פרשת ויגש

undefined

רבנים שונים

טבת תשס"ט
10 דק' קריאה
אורות הפרשה

אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה [מו ג].

"צורתם של ישראל צריכה להתברר, אם האנושיות הכללית של תוכן האדם עומדת היא בה בצביונה כמו שהיא אצל כל העמים, ועליה נבנתה הצורה הישראלית המייחדת אותה, או שמעקב עד ראש הכל הוא מיוחד. לבירור זה צריכים להשתמש במקורות שונים: תורניים, שכליים, הסתוריים, רזיים, הופעיים, שיריים, ולפעמים ג"כ פוליטיים ואקונומיים. נראה הדבר שמקודם נערך הדבר שצורת האדם תשתלם בכללותה, ובתור תוספת ויתרון יגלה על האומה המיוחדת רוחה המפואר בהדרת קודש. אבל נתקלקלו העניינים ורוח האדם שקע כ"כ בכלל, עד שלא היה החול יכול להיעשות בסיס לקודש אלא א"כ יקלקל אותו, והוכרחה גלות מצרים לבא בתור כור הברזל, שצירפה את צד האדם שבישראל, עד שנעשה לבריה חדשה, וצורתו החולית נטשטשה לגמרי. והוחל גוי פעם אחת ע"י הגרעין האנושי לצורה שמראש ועד עקב כולה ישראלית, יעקב וישראל" [מרן הראי"ה, 'שמונה קבצים', קובץ א פסקה תשיא].

וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה [מו ד].

מפרש רש"י: הבטיחו להיות נקבר בארץ.
פעם אחת הגיע עסקן יהודי אל מרן הראי"ה, ושוחח עמו על אנשי הישוב הישן. בתוך דבריו זלזל אותו עסקן ביהודי החלוקה, הבאים לארץ ישראל למות בה, למצוא קבר בארץ הקודש. נענה הראי"ה ואמר: "אף הישוב היהודי הראשון בארץ ישראל ממש, ארבע אמותיו הראשונות, תחילתו בקבר – "תנו לי אחוזת קבר", ואף לאחר מכן, ביציאת מצרים, הלכו בני ישראל אל ארץ ישראל עם ארונו של יוסף. ורק הודות לקברים אלה קם והתפתח אחר כך הישוב החי בארץ ישראל" ['אמרות חכמה' בראשית עמ' קנב, 'ליקוטי בתר ליקוטי' פר' חיי שרה].

אורות הראי"ה
הראי"ה ותורת הגר"א מוילנא (י"ב)

פרק י"ב: הגר"א והשפעתו לדורות

בשבועות הקודמים הזכרנו את דבריהם של גדולי ישראל, שהעידו ואמרו כי מרן הראי"ה היה 'איש הגר"א', ותורתו והליכותיו היו ספוגות ברוחו של הגר"א. ראינו תחומים שונים, בנושאי הלכה ומחשבה, בהם התבטא הדבר.
השבוע נלמד על נשמתו הגבוהה של רבינו הגר"א, על השפעתה והארתה לדורות, ועל ההערצה הגדולה בה התייחסו גדולי ישראל כלפי הגר"א.

השפעתו הסגולית של הגר"א
באחת משיחותיו אמר מרן הראי"ה:

"החסידים אומרים כי לא רק הזכרת שמו של צדיק אלא גם הזכרת שם העיר שבתוכה גר אחד מצדיקי הדור מסוגלת לעורר זכות וסנגוריה על ישראל, והם מביאים ראיה מדברי הירושלמי על המשנה ביומא [ג, א]: "האיר כל המזרח עד שבחברון, ולמה עד שבחברון – כדי להזכיר זכות אבות". ואמנם, ברור הדבר כי הישיבה בתוך העיר שבה חנה אחר מגדולי האומה, מסוגלת בודאי לעורר זכרונות קודש ולהכניס ולקבוע בתוך לבנו למצער חלק מאותן הדעות והמחשבות שהיו חביבות ומקובלות על אותו גדול הדור אשר אווה לו עיר זו למושב. הווייתו של הגר"א בווילנה השרתה רוח תורה על יהודי ווילנה – לדורות. ההכרה של בני העדה, כי בתוכם קבע לו מושב גאון ישראל, קובעת יחס יותר חשוב אל התורה, ומתוך כך גם השאיפה להתדבק בדרכיו ולקבוע עתים לתורה כמותו. החודר לעומקו של דבר, יותר משישתאה על כוח ההשפעה של הגר"א, ישתאה על רוממות רוח העם מקבל ההשפעה. רק עם בעל תרבות עתיקה ומעודנת, שאיננו מגושם בחומריות, שאין המטבע שורש נשמתו, ורק עם שיש לו נפש פיוטית ולב רגש, מסוגל להיות מושפע מקלסתר פניהם ומידותיהם של גאוניו – גם לאחר שכבר עברו דורות ויובלות מאותו הזמן שבו היו ופעלו והשפיעו; ואולם ברור הדבר, כי גם המשפיע צריך להיות "משכמו ומעלה גבוח מכל העם", מאותם הצדיקים "הגדולים במיתתם יותר מבחייהם", דיוקנא עילאה של מקוריות ושל מוסריות – חד בדרא, או בדורות. מתכונתם של יחידי סגולה כאלה, שהם ומעשיהם וחייהם אינם נשארים סגורים בתחום ההיסטוריה של בני דורם לבד, אלא שהם מכבדים את מקומם וסביבתם והשפעתם הולכת ומתפשטת ומתרחבת גם לאחר פטירתם" ['אנשים של צורה' עמ' י'. ועיין בקובץ 'אזכרה' ח"א עמ' נט].

השפעתו של הגר"א לדורות
מרן הראי"ה ותלמידו הגרי"מ חרל"פ זצ"ל חזרו והדגישו, כי דמותו הגדולה של הגר"א האירה לדורות, והשפיעה רבות על עם ישראל, הן בחיזוק לימוד התורה, והן בתהליך הגאולה. ואין הדבר מסתכם באופנים המעשיים והנגלים בלבד, כמו קריאת הגר"א לתלמידיו לעסוק בענייני אתחלתא דגאולה, אלא אף דרך רבדים סמויים ונסתרים של המציאות. וכך כותב הראי"ה, בייחס להשפעתו של הגר"א על שיבת ציון שמתרחשת בדורנו:
"הננו בטוחים בעז"ה, שההתלהבות הקדושה העליונה (לעלות לאר"י) של רבינו הגאון החסיד האלוקי (הגר"א) זצ"ל, שלא יצאה לפועל על ידי עיכובים מן השמים, בעת אשר לא הגיע עדיין הזמן להתחלת צמח ישועה של הקץ המגולה לישראל, היא תשגבנו ישע בעז"ה לשוב לארצנו הקדושה בפועל ובמעשה, עם כל אור התורה והקדושה האמיתית, כמו שהייתה בשאיפתו הנערצה של רבינו הגדול החסיד והקדוש זצ"ל, נשמתו בגנזי מרומים" [מתוך מכתבו לביהכנ"ס הגר"א. בגיליון מס' 52 הבאנו את המכתב בשלמותו. הדברים מובאים גם ב'שיחות הראי"ה' עמ' רט].

במכתב שכתב הגרי"מ חרל"פ לוועד הוצאת חומשי 'תורה שלימה' של הגאון ר' מנחם כשר זצ"ל, הוא כותב:
"למותר להאריך בשבח העבודה הכבירה... הן בסידור ההערכה של העמדת תורה שבעל פה ליד תורה שבכתב, אשר שתיהן אורחות צדק ההולכים למישרים, והן על מיטב הביאורים והערות שהם כולם מלאים חכמה ויושר...
מסופר על מרן הגר"א זצוק"ל זי"ע, כי באחרית ימיו עיקר לימודו היה בחומש, ולהכליל בו את כל דברי חז"ל, תילי תילים של דבריהם הקדושים, איך שהם גנוזים בתורה שבכתב. ומעשי צדיקים, וביחוד אלו אשר כל בית ישראל הולכים לאורם ומתבסמים מתורתם, פשיטא שהם מחזה לדורות. והדור האחרון, העומד על מפתן הגאולה, דור אשר מצד אחד זוכה לראות בהתנוצצות קיומי יעודי הנביאים על אדמת קודשו, ומצד שני מתלבט בצרות גדולות של חבליו, דור שזוכה לראות בהקץ המגולה של "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל", וצרות תכופות באות עליו בכל עבר ופינה, וגם פה בארץ תקוותו דוחקים את רגליו ומגירים לארץ דמו. על דור כזה החובה מוטלת ביותר לאחד את התורה, להבהיק את ה'כתב' על ידי ה'בעל פה' ... יסוד תיקונו של העולם הוא להכיר באחדותם של שתי התורות, שני לוחות הברית, ועל ידי זה מתגלה גם האחדות העליונה, ד' אחד ושמו אחד" [מובא ב'ברכת מרום' עמ' מו].


הערצת ר' חיים את הגר"א
דמותו הנשגבה והנוראה של רבינו הגר"א, הולידה בקרב תלמידיו הקרובים ובעם כולו, הערצה עצומה כלפיו.
בעניין זה מוסר לנו איש ירושלים, רבי ישראל פורת זצ"ל:
"זכורני, לתקופת שנת המאה להסתלקותו של גאון ישראל רבנו חיים מוולוז'ין זצ"ל (י"ד סיוון תרפ"א), נכנסו חכמי ישראל לישיבת 'עץ חיים' בירושלים העתיקה תוב"א, לשמוע דברי אלוקים חיים יוצאים מפי קודשו של ראש הרבנים הגרא"י הכהן זיע"א.
הוא נשא מדברותיו בלהבות אש קודש, ונתן הערכה שלמה ומקפת על אורחות חייו של אותו מאור הגולה, ועל פועליו הכבירים להגדיל תורה ולהאדירה, ולהעמיד תלמידים הרבה, שהיו למאורות ונעשו גאונים חכמים ורועי ישראל.
אחד הרעיונות המרכזיים שבאמרות קודשו היה, גודל קדושתו של הגר"ח, שעד זקנה ושיבה לא לקח עטרה לעצמו, אלא עמד כל ימיו בכפיפת ראש ובמורא גדול, בפני גילוי שכינת רבו הגר"א זצ"ל, שדמות דיוקנו ריחפה לנגד עיניו, בכל דרכיו ומפעליו. ולא עוד אלא שמורא רבו היה עליו כל כך כמורא שמים, עד שנדמה לו כי גם השם 'תלמיד הגר"א' לא היה הולמו.
והרי כך כתב באחד ממכתביו: "ואנוכי שמעתי שנקרא עלי שם רבנו הגדול וכו', וזכיתי להקרא בשמו הטוב עלי לומר תלמידו, וראיתי חובה לעצמי להודיע בישראל נאמנה וכו', שכל האומר כן אינו אלא טועה גמור וכו'. ובמקצת הימים אשר זכיתי לשמש אותו, לא זכיתי ממנו אלא לידע צורתא דשמעתא אחר יגיעה" [מתוך מכתב 'קול קורא' להתייסדות ישיבת וולוז'ין]. ואמר רבנו זצ"ל, כי ענוות קודשו זו, היא שעמדה לו שזכה להקים עולה של תורה, ולהיות דולה ומשקה מתורת רבו לדורו ולדורות הבאים" ['אור המזרח' תשרי תשכ"ג, מובא ב'שיחות הראי"ה' עמ' רב].

והשו"ב הירושלמי הוותיק ר' מנחם מנדל פורוש זצ"ל, אף הוא מסר הגדרה ממצה וקולעת מפי מרן הראי"ה באותה אסיפת אזכרה: הגר"ח מוולוז'ין גילה את הגאון מווילנא!" ['שיחות הראי"ה' עמ' רג].
סיפור מיוחד שיכול להטעים אותנו מעט מהערצת הגר"ח לרבו הגר"א, סיפר בנו של הגר"ח – ר' יצ'לי מוולוז'ין, לתלמידו הגאון ר' שמואל סלנט זצ"ל. פעם אחת עמד אבא לנסוע אל הגר"א. אמרתי לאבא: אף אני רוצה לנסוע אל הרבי. נרעש אבא ואמר בחרדה: אף אתה רוצה לנסוע אל הרבי?! נבהלתי גם אני, אולם בכל זאת עמדתי על דעתי ואמרתי: כן, רוצה אני. אבא היסס בדבר, אולם לבסוף הסכים ונסענו. כשיצאנו לדרך ראיתי את פני אבא והנה החווירו מרוב אימה ופחד. ובה במידה שהעגלה התקרבה לווילנה יותר, הלכו פני אבא והחווירו יותר. כשבאנו לוילנה כמעט שקשה היה להכירו. ושוב פנה אלי בחרדה: אף אתה רוצה להיכנס אל הרבי?! התאמצתי ואמרתי: כן. וכשעמדנו על יד חדרו של הגר"א ממש נקשו ארכובותיו של אבא מאימת רבו... ועוד הפעם פנה אלי אבא ברטט: אף אתה רוצה להיכנס... – כך נכנסנו אל חדרו של הגאון" [מפי הגרי"מ חרל"פ זצ"ל, 'פרקי וולוז'ין' עמ' 535].

"מרן הגר"א זכה להקשיב בכל ידיעה את כל התורה כולה!"
באחד מאגרותיו מתייחס הגרי"מ חרל"פ לצִמאון המיוחד בקרב העם לדברי תורתו של הגר"א, ולסיבתו של הצמאון. וכך הם דבריו:
"מאז עיר וקדיש מן שמיא נחית, כ"ק מרן הגר"א זצוק"ל זי"ע, והאיר עיני בית ישראל בתורתו ובקדושתו, כמהים המה כל בית ישראל לתורת אמת היוצאים מן המעיין קודש קדשים, וגם טיפה אחת ממי מימיו מקבלים אותה בצמאון כאילו לא טעמו טעם מים מימיהם, ביודעם ובהכירם שכל מילה והגה שנבע ממנו, לא באקראי אמרם, וכולם הם כנתינתן מסיני. מתוך שנתקיימו בו "עפעפיך יישרו נגדך", וכל התורה נגולה לפניו כשמלה ברורה בכל עת ועונה ובכל עבר ופינה, הנה כל הגה מהגות דברי קודשו ספוג בתמצית רוח כל התורה כולה לעומקה ולרחבה, לכל אופקה ולכל מכמנותיה וסתרי סתריה. וכשם שבתורה שבכתב כל אות כוללת בה מכל אותיות התורה, ומשו"ה ספר תורה שחסר בה אות אחת פסולה, שחסרון אות אחת הוא בעצם חסרון בכל, כן גם בתורה שבעל פה, כל מרבית הלכותיה ואגדותיה כלולות זה בזה, וחסרון ידיעה אחת מידיעות תורתנו הקדושה הוא באמת חסרון בכל, וחסיד קדוש כמרן הגר"א זצוק"ל הוא שזכה להקשיב בכל ידיעה וידיעה את כל התורה כולה, הארוכה מארץ מידה ורחבה מיני ים, ולא אמר דבר מעולם שלא היה בו התכללות הכל, גם בנגלה וגם בנסתר. ואף גם אלה המתקרבים אל רוח קודשו בקדושה ובטהרה, ועוקבים על סדרי מהלכו בקודש, להתכלל כולו במאור התורה ולקיים כל מילי דרבנן, זוכים לטעום טעם לשד השמן מספיגת כל התורה הנקשבת מכל הגה ומילה של אור תורת אמת של מרן הגר"א זצוק"ל, אשרי לזוכים לכך!" ['ברכת מרום' עמ' נא, מתאריך ז' אדר תרצ"ט, עיי"ש].


ר' אהרן קוטלר: השגחה עליונה בהופעתו של הגר"א בעולם
באחד ממאמריו הגדולים, העיר ר' אהרן קוטלר זצ"ל (ראש ישיבת ליקווד) על כמה עניינים יסודיים אותם אנו צריכים לידע בגשתנו לעסוק בתורת הגר"א. להלן נביא חלקים מסויימים ממאמר גדול זה:
"רבן של כל ישראל בדורו ובכל הדורות הבאים אחריו – מו"ר הגר"א זצוק"ל זי"ע, (כשעוסקים בתורתו) הנה מן הראוי והנכון לשים אל ליבנו העניינים דלהלן:
א. מה שכתבו גדולי עולם תלמידיו ובניו זצוק"ל כי כל חיבוריו המרובים בכל חלקי התורה בנגלה ובנסתר (על הזוה"ק בלבד כתב שלושים חבורים כעדות בנו הגאון ר' אברהם זצ"ל), הם כטיפה מן הים נגד חכמתו. וזה לשון הגאון החסיד רשכבה"ג מוהר"ח מולוזין זצוק"ל בהקדמתו לפי' הגר"א על סדר זרעים: "וקצת מן המקצת מקצות דרכי תורתו יעידו עליו חבוריו הקדושים הרבה אין קץ וכו', ואף גם אם יזכה הדור שיתפשטו כל חבוריו הקדושים אפס מקצת מן המקצת מקצה תורתו תראו וכולם לא תראו ולא תוכלו לשערו, אך תדעו ותאמינו כי אין חקר לתבונתו ודעתו הרחבה מני ים וכערך טפה נגד ים הגדול כן ערך חבוריו נגד חכמתו המרובה". וזה לשונו בהקדמתו הנפלאה לפירוש הגר"א על ספרא דצניעותא: "אף אם גם כל חבוריו הק' המה כטפה מן הים נגד חכמתו ורוחב לבו כל קבל די רוח אלקין קדישין הוה ביה". וז"ל הגאון החסיד האמתי מוהר"ר מנחם מנדל זצוק"ל בהקדמתו לפירוש הגר"א על מסכת אבות: "וקצת מן המקצת מקצות דרכי תורתו יעידו עליו חבוריו הק' הרבה אין קץ על כל התורה בנגלה ובנסתר וכל חיבוריו המה כטפה מן הים נגד חכמתו המרובה שהי' כמעין הנובע ממש". וז"ל בניו זצוק"ל בהקדמתם לפי' על בנין הבית השלישי: "ותרב חכמתו מכמה דורות שהיו לפניו ומעת רבנן סבוראי והגאונים לא קם כמוהו ברבוי חבוריו בתורה שבכתב ושבע"פ וכו', וכל חיבוריו המה כטיפה מן הים הגדול רוב חכמתו". ומובן לכל בד דעת עד כמה נזהרו חסידי עליון הגאונים הנ"ל מכל שמץ הגזמה ח"ו.
ב. מה שכתבו חכמי דורו וגדולי הדורות שאחריו, כי דבריו הם ככוכבים אף שמצד עוצם ריחוקם ממנו נראים קטנים, באמת הם עולמות גדולים, כי נכתבו בלשון קצרה מאד וגנוזים בהם חידושים נפלאים ועמוקים, מלבד שהם מזוקקים שבעתים ומבוררים לאמתה של תורה גם מכוונים לפי סודות העניינים כמבואר בכתבי הגר"א עצמו. ומבואר בספרי גדולי הדורות שאחריו שבעניינים שעמלו עליהם עידן ועדנים וזכו לרדת לעומקם של דברים בחידושי תורה אמיתיים, ראו אח"כ כי מפורש זה בדברי רבנו הגר"א בתיבות אחדות ולפעמים בתיבה אחת או שתים וביתר שאת, ואילולי שעמדו בעצמם על הדבר אי אפשר הי' לראות את זה בדבריו, וב"ה שנוכחתי זה בעצמי כמה פעמים.
ג. הנה כתבו חכמי דורו והבאים אחריו כי הוא מחסדי השי"ת שנשלח בדורות אלה עיר וקדיש מן שמיא שהקים עולה של תורה ונתגלו לו כל שערי אורה של תוה"ק וגילה צפונות מני קדם והאיר כל סתום ועמום, איזן וחיקר יסודותיה ופתח שערים רחבים ללימוד התורה ולעבודת ה' בדרכים אמתיים דרכי קדושה וענוה ועמל תורה על כולנה ועוד ועוד בכפלי כפלים לאין שעור כמבואר בדברי קודשם. ועוד זאת הנה הופעתו היא מנפלאות תמים דעים לבסס ולחזק אמונת חכמים בדורות הללו של חולשת ההכרה וקוצר ההשגה וריחוק גדול ממעיינות האורה של הקדמונים, אשר זה גורם למדוד ח"ו את קדמונינו בקנה המידה שאינה מתאימה כלל לאמתיות גודל תורתם וקדושתם אשר הוא כגבוה שמים מארץ מהשגתנו. ולזאת נשלח רבנו הגדול כאחד מגדולי אבירי הדורות הקדמונים, אשר כל גאוני הדור ההוא שהיה דור דעה, חרדו והשתוממו למראה גודל תורתו חכמתו וקדושתו למעלה מכל תפיסה אנושית ומכל דרכי הטבע, והכירו כמה גבהו עמקו ורמו דרכיו למעלה מהשגתן ומכל מה שאפשר לצייר בדמיונם שיהא במציאות, וכן כל החכמים בשאר חכמות הרגישו עצמם כקליפת השום נגדו בדרכם על מפתן חדרו, שכל זה מבורר ומאומת בעדויות נאמנות ומבוררות בלי פקפוק כלל, גם מפורסם לכל העולם. ויחד עם זה ראו כולם גודל חרדתו ויגיעתו על כל אות ותג מדברי חז"ל עד כדי מסירת נפש להבין דברים ולקיימם ועי"ז נפתח פתח להבין ולהרגיש משהו במיעוט השגתנו מרבותינו הראשונים כמלאכים, ומכ"ש מחז"ל.
ד. עוד עניין שלמדו כל העומדים במחיצתו ורואי פניו. ידוע מאחז"ל "תורת ד' תמימה משיבת נפש, אימתי היא משיבת נפש כשהיא תמימה". והנה כל דבר מן התורה מעיד על עצמו ומוכיח מתוכו על אמיתתו שניתן מבורא העולם עדות ה' נאמנה. אבל דבריה מאירים ומשלימים את עצמם ומשלימים זה את זה ומתבארים זב"ז וכל דבר וכל מאמר מתאים ומכוון למאות מקומות אחרים בתורה וכן כל חלקי התורה מתאימים זל"ז, שכולם ניתנו מרועה אחד מאדון כל המעשים (כל הגמ' בעירובין). וחלק הנסתר שבתורה וסודות הדברים מתאימים עם הפשט וההלכה, וכולם כקומה שלמה אחת שהעניינים הם בדרך של הדרגה והשתלשלות מתחילת הפשט הפשוט עד סוף כל דרגין, ולהפך. וכן הוא בכל חלקי פרדס. וסתרי מעשי בראשית ומעשי מרכבה מכוונים בתכלית עם ההלכות ואגדות חז"ל, וכן כל התוספתות מרומזות במשנה עד שאפשר לפשוט אותן משם כמפורש בגמרא, והתורה שבע"פ כולה נעוצה ומפורשת בתורה שבכתב. וכמו"כ נצפנו בתורה כל סודות העולמות מה שהיה והווה ומה שעתיד להיות, וזה מנפלאות התורה שכשזוכים לעמוד על העניינים מוצאים בתוכה את כל המאורעות שקרו אח"כ בדיוק עצום (וע' בזה רמב"ן בכ"מ ובסוף פ' האזינו), ופלאי פלאות בתוך העניינים עצמם בכל דבור ודבור.
[...] והנה דרך זו של שלמות התורה ואחדותה נראתה בעליל אצל רבנו באופן נשגב מאד שנכללו כל העניינים בתוך המקורות והיסודות ומשם נמשך ונשתלשל הכל עד לדרגות העליונות ביותר וכן בהתאמת העניינים זה לזה וקשריהם ושילובם זה בזה לאמיתה של תורה שידועים בזה נפלאות גדולות מדבריו, וכן ידוע שגילה בכל מאמרי חז"ל את מקורם בפוסקים בדרך מרווח מאד כדרכו. וכולם ראו והכירו בחוש את אמיתת הדברים ואורם במקצת מן המקצת שאפשר היה לו לגלות ואפשר היה לחכמי דורו להשיגם. וגם זה מענייני ההשגחה שבהופעת רבנו בדורות הללו וכמשנ"ל" ['אוסף חידו"ת ממרן הגר"א קוטלר' עמ' תיב].




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il