בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • שיעורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

אשר ישעיהו בן רבקה

חיבת ארץ ישראל (מכתב לפֶּרו)

מכתב לפֶרוּ שנכתב כדרך ליצירת קשר עם הקהילה היהודית בלימה, לבקשת רב הקהילה שם. המכתב עומד על כך שיש הבדל בין קדושה בזמן לקדושה במקום. הרומן בין ישראל לבין אביהם שבשמים מתנהל סביב המצאותנו בארץ ישראל. הדרך לבטא אהבתנו את ה' היא על ידי השתוקקות להיות בארץ.

undefined

הרב ש. יוסף וייצן

תשרי ה'תשס"א
3 דק' קריאה
לחברי קהילת קודש - לימה, פֶּרו:
רש"י, גדול פרשני המקרא והתלמוד, מתחיל את פירושו על התורה בדברים בשם רבי יצחק. יש אומרים שרבי יצחק היה אביו של רש"י, והוא מתחיל את פירושו במצות כיבוד אב ואם, ובהבאת דברי תורה בשם אביו. שואל רבי יצחק, מדוע מתחילה התורה בפרשת הבריאה ולא מ'החודש הזה לכם', ששם מתחילה התורה בקובץ המצוות הראשונות בתורה.
בשאלתו של רבי יצחק מוצנעת הנחה, שהתורה היא 'קובץ מצוות', נאמר, התורה היא תוכנָה המורה לאדם כיצד לנהוג במצבי חייו שונים. אם כן, לאיזה צורך יש לפרט הסטורית כל הדורות הראשונים שקדמו לנתינת התורה?
עונה רבי יצחק: משום "כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים", שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שלקחתם את הארץ מהגוים, יענו ישראל: כל העולם של הקב"ה, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.

אם כן, כיצד קשור סיפור גן עדן והגירוש ממנו, לִזכוּת עם ישראל על ארץ ישראל? אלא צריך לומר, שאנו לומדים כאן עקרון המבאר לנו מהי ארץ ישראל. בעולם שהקב"ה ברא יש זמן מקודש שמסוגל לקרבת ה', זהו יום השבת. וכמו שיש קדושה בזמן, כך יש קדושה במקום שנבחר ע"י הקב"ה לשים שם את אוהביו ועבדיו.

ההבדל בין קדושת הזמן לקדושת המקום הוא, שקדושת הזמן אינה תלויה במעשה האדם. שבת 'קבועה וקיימת'. גם אדם שאינו מתנהג כראוי בכל ימות השבוע, מכל מקום משבאה שבת, הוא מחוייב בכל המעשים המתאימים לקדושת השבת. על ידי השבת האדם מתקרב אל הקב"ה. בניגוד לקדושת הזמן, קדושת המקום היא קדושה המבטאת את מצבו הרוחני של האדם. מי שנמצא במקום הקדוש, הוא הקרוב לקב"ה, ואם ח"ו אינו נוהג כראוי ומתרחק מהקב"ה, הקב"ה מרחיק אותו מביתו ומגרשו מהמקום הקדוש.
סיפור גן עדן והגירוש ממנו הוא כדגם למקום קדוש, בו אפשר לעבוד את ה'. חטא אדם ראשון גורר עימו גירוש מן הגן. לאחר מכן, ארץ ישראל היא התחליף לגן עדן. מי שהקב"ה אוהבו, לו הוא נותן את ארץ ישראל. לאברהם אבינו אומר הקב"ה: לך לך לארץ ישראל. יצחק, עולה תמימה, קרוב לקב"ה, ולכן כל ימי חייו הוא בארץ ישראל. ויעקב שוב מלמדנו על מושג הגלות והיציאה ממנה. הירידה למצרים היא שוב גרוש מגן עדן אולם היא ירידה לצורך עליה.
בדורנו, הננו מודים לקב"ה על ששוב הוא קורא לנו ואומר: בואו לביתי, בואו לגני, אני אוהבכם, רצוני שתהיו קרובים אלי.

ככל שהקב"ה אוהבנו יותר, הוא נותן לנו יותר אחיזה בארץ ישראל. הרומן שבינינו לבין הקב"ה הוא סביב ארץ ישראל. כשהקב"ה רוצה אותנו קרובים אליו, הוא פותח בפנינו את ביתו וקורא לנו: בנַי חביבַי בואו נא לחסות בצילי, בקרבתי.
ניתן לדייק בדברי רבי יצחק, שלמרות שהשאלה נשאלת ע"י הגוים, התשובה אינה תלויה בהבנתם של הגוים, אלא "כוח מעשיו הגיד לעמו", להדגיש שזכותנו שלנו לדור בארץ ישראל, תלויה בעיקר במה שנוצר בנינו לבין הקב"ה. אמונתנו בזכותנו על ארץ ישראל, ממילא מסלקת כל טענות הגוים. כל מה שהגוים מציקים לנו עתה בארץ ישראל, הוא רק משום שאנו, היהודים, לא הפנמנו את שייכותנו העמוקה והמוחלטת לארץ ישראל.

הקב"ה בוחן אהבתנו אליו, דרך אהבתנו את ארץ ישראל. כפי מידת מסירותנו לארץ, כפי מידת נכונותנו לנטוש את כל אלילי הכסף והזהב, את רמת החיים הכלכלית - כפי מידת ריחוקנו מכל הפיגולים הללו, כן מידת קרבתנו אליו, כן נזכה שישיבנו הקב"ה אליו במהרה. כשאנו מוותרים על תענוגות העולם, בכך אנו מכריזים, שהנעימוּת הנובעת מהיותנו קרובים אל ה', היא התענוג היותר גדול שלנו. אנו מקיימים "שובו אלי", ואז הקב"ה ממהר ומקיים "ואשובה אליכם". וכך סיים רבי יהודה הלוי את ספרו המופלא "כוזרי". לא ייגאלו ישראל, אלא רק כאשר ייכספו אליה (לארץ ישראל) תכלית הכוסֶף, כדברי נעים זמירות ישראל: "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו". שנזכה לכך במהרה בימינו אמן.

ש. יוסף וייצן, רב הישוב פסגות
ישוב הצופה מצפון על ירושלים עיר קדשנו

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il