ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

"סדר פרשיות" לפרשת בראשית | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש בראשית בראשית Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תש"ס

"סדר פרשיות" לפרשת בראשית


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לרפואת
ציפורה בת דוד

אב"ד ירושלים ולפנים בפוניבז' ובמיר.

במסגרת הכנתו לדפוס של כרך בראשית מחיבורו של האדר"ת "סדר פרשיות", ע"י ידידנו הרב בנימין זלצמן, הננו מביאים כאן מעט מהגליונות הראשונים תוך השלמת עריכתם. מילה בלתי מפוענחת מכתי"ק סומנה בסוגריים מרובעים כך: [ ].

בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (א, א)
בדברי רש"י [ד"ה בראשית], אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל מבראשית, ומכל מקום פתח בבראשית כו' 1 . לכאורה כפל לשון הוא.

ונראה, דהרמב"ם כתב [הלכות תרומות פרק א, ה, והלכות בית הבחירה פרק ו, טז], דהיינו טעמא דקדושה שניה קידשה לעתיד לבוא יותר מקדושה ראשונה, דקדושה ראשונה נכבשה בכיבוש, לכן בא כיבוש וביטל כיבוש, מה שאין כן בשניה, שהיה ברצון כורש וקנאוה בחזקה שאני. והתוספות יום טוב הקשה [עדויות ח, ו, ד"ה שקדושה ראשונה], דהא גם בראשונה היה בחזקה, עיין שם. ותירץ, דשם היה בעל כרחם, מה שאין כן בשניה, היה ברצון הנותן, עיין שם. ולכאורה יש לומר בפשיטות, על פי מאי דאיתא בשבת פח, א 2 , מודעה רבה לאורייתא, ואחר כך הדר קיבלוה בימי אחשוורוש. אם כן יש לומר דה-א' היה בתנאי, וה-ב' בודאי, ולכן קדשה לעתיד לבוא 3 (ועיין שם במר[ ] מה שכתב בזה), ולא קשה מידי.

והנה להרמב"ם היה נתינת כורש יותר טובה משל הקב"ה, להבדיל, ואם כן שפיר יש פתחון פה לאומות, דליכא למימר דהקב"ה ברצונו נתן, דאם כן מאי טעמא קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא. מה שאין כן לתירוץ ה-ב' 4 הרי אמרו חז"ל [שם], ארץ יראה ושקטה - בתחילה יראה ולבסוף שקטה, אם כן מתחילה היה בתנאי ולבסוף באמת, ואם כן אין פתחון פה כלל.
והנה חז"ל אמרו [ראש השנה לב, א], בראשית מאמר הוא, ולכאורה מאי טעמא לא אמרו ויאמר. אבל כבר אמרו חז"ל, תנאי התנה עם מעשה בראשית כו', ואם כן, אם היו אומרים ויאמר, היה כבר זה מוחלט, ואי אפשר עוד בתנאי, לכן אמרו בראשית. ואם כן, מוכח דהבריאה היתה בתנאי, ואם כן, צריך לומר כטעם ב' 5 .

לכן כתב רש"י, ומכל מקום פתח בבראשית, רצה לומר ולא בויאמר, דלפי זה שוב אין פתחון פה להאומות, וכאמור.

בראשית (שם)

במכילתא [דרשב"י בא, א] דרש מדכתיב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ [א, א], ואחר כך אמר ביום עשות ד' אלקים ארץ ושמים [ב, ד], מלמד ששניהם שקולים זה כזה.

ויש לומר בפשוטו על פי זה, שיש לפרש מה שאמרו [תהלים סב, יב וראה סוף מכות וברש"י שם], אחת דבר אלוקים שתים זו שמענו. דהנה פרשו חז"ל [בראשית רבה יב, טו], מתחילה עלה רצון לברוא במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים, שיתף מידת הרחמים. ויש לומר, מאי טעמא אינו מתקיים במידת הדין, דאמרו ז"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ולא מחשבה רעה [קידושין מ, א], וזהו מצד מידת הרחמים, אבל מידת הדין [ ] הם והרי אין אדם ניצול מהרהורי עבירה בכל יום [בבא-בתרא קסד, ב], אם כן אי אפשר להתקיים במידת הדין לבד. והנה אמרו ז"ל [בראשית רבה יז, א], בעשרה מאמרות נברא העולם וחד מינייהו בראשית.

וזהו שכתוב אחת (מאמר הראשון) דבר אלוקים (מידת הדין), שתיים (דכתיב אחר כך ביום עשות ד' אלוקים, גם מידת הרחמים) זו שמענו, לפי שעוז לאלוקים, ואי אפשר להתקיים, רק לך ד' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו [תהלים סב, יג], ועל כן נברא במידת הרחמים.

וזהו שכתב המכילתא הנזכר, דמצד השכל הארץ חשובה מן השמים, דבארץ נמצא האדם שהוא במדריגת מהלך, חשוב יותר ממלאכי השרת שהוא עומד בשמים, וכמו שאמרו חז"ל 6 , חביבים צדיקים כו', אבל אם נברא במידת הדין, אז מלאכי השרת חביבים, דאי אפשר להיות צדיקים כלל. ועל כן בראשית ברא רק במידת הדין, על כן שמים קודם, אבל ביום עשות ד' אלקים - היה ארץ ושמים, שלפי מידת הרחמים הוא להפך (ובזה י"ל סמיכת התורה לעכו"ם משבירת הלוחות, מה שאמרו חז"ל [שבת פז, א], ישר כוחך ששברת, ודוק).

(שם)
עיין רש"י ז"ל [שם ד"ה ברא אלקים], מה דכתב המדרש רבה 7 , שיתף הש"י מידת הרחמים כו'. ותמוה, איך שייך שינוי רצון בבורא חס ושלום. אבל יש לפרש, דעיקר הבריאה בשביל הצדיקים, והם יכולים להתקיים אף במידת הדין, אבל אי אפשר דכל העולם יהיו צדיקים, והרי כתיב [ישעיה מה, יח], לא תהו בראה לשבת יצרה, לכן שיתף גם כן מידת הרחמים עבור כל העולם. וזה שאמר 8 [ ] [ ] על שאלתם 'זו תורה וזו שכרה': כך עלה במחשבה לפני [מנחות כט, ב], רצה לומר, צדיקים כאלו יהיו נידונים על פי מידת הדין, וכחו"ה ש'.

(שם)
בשינוים שכתוב, השמים והארץ, ואחר כך להיפוך [ב, ד]. הנה עיקר הבריאה בשביל התורה, וכמו שכתוב בשמות רבה פרשה מח [פסקא א], שאו מרום עיניכם וראו כו'. והנה עיקר קיומה הוא בתחתונים, ואם כן הארץ תחילה במחשבה, ולכן אחרונה במעשה, וכמו שכתוב, סוף מעשה במחשבה תחילה, ואתי שפיר סתירת השינוים.

ורק מה שכתוב, ביום עשות ד' אלקים ארץ ושמים [ב, ד], קשה 9 . אבל באמת לפי מחשבת הש"י בקיום התורה עוד לא נתקיימה בעולם הזה, דיצר הרע מעורב בכל דבר, ורק לעתיד לבא כשיבוטל היצר הרע מהעולם, אז יקויים קיום התורה כראוי, ואז נוכל לקרותו מעשה הבריאה. וזהו שכתוב בראשית, היינו בעת העולם רק בבחינת מחשבה השמים קודמים. וזהו שכתוב, אלא תולדות השמים והארץ, רק בהבראם, אבל ביום עשות, הוא ארץ ושמים. וזהו שכתוב, הללו את ד' מן השמים [תהלים קמח, א], ואחר כך מן הארץ [שם, ז], אבל לעתיד, כאשר נשגב שמו לבדו [שם, יג], הוא להיפוך 10 .

וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל אלקים בין האור ובין החשך (א, ד)
מה שכתב שם השפתי חכמים, בערבוביא, היינו אם אור כו' במקומות כו', זהו גם עתה כן כנודע 11 .


^ 1. ברש"י לפנינו: ומה טעם פתח וכו'.
^ 2. שם: "מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם, אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש".
^ 3. כלומר על פי הרעיון שבגמרא בשבת שהיו שתי קבלות תורה ניתן לומר שהיו שני קנינים לארץ ישראל, הראשון בתנאי מהקב"ה, כמו מתן תורה, והשני בימי כורש בודאי, כמו קבלת תורה של הדור קיבלוה בימי אחשוורוש, ולכן השניה טובה יותר.
^ 4. לדעה שניה בגמרא שם, אחרי הדרשה של הדור קיבלוה: "אמר חזקיה: מאי דכתיב 'משמים השמעת דין, ארץ יראה ושקטה', אם 'יראה' למה 'שקטה'? ואם 'שקטה' למה 'יראה'? אלא בתחילה 'יראה' ולבסוף 'שקטה'. ולמה 'יראה'? כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב 'ויהי ערב ויהי בקר יום הששי', ה"א יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו". ומבין רבנו שדעה זו חולקת על הדעה הראשונה וסוברת שקבלת תורה בהר סיני שהיתה כבר קבלה שניה, היתה מוחלטת וברצון.
^ 5. כטעם ריש לקיש בגמרא, הסובר שמתן תורה היה מוחלט ולא בתנאי.
^ 6. עיין חולין צא: "חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה...".
^ 7. עיין שם יב, טו; יד , טו שיש מעין זה. אך מקור דברי רש"י במדרש ילמדנו.
^ 8. ד' למשה.
^ 9. ר"ל "עשות" דייקא, ואיך נאמר שמדבר פסוק זה המחשבה ולא במעשה. ומתרץ שמדובר על המעשה בהשלמת העולם שאז יקויים מחשבתו והוא המעשה השלם.
^ 10. "יהללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים".
^ 11. ר"ל, היום רואים כך, שבמדינה זאת יום, ובאותו זמן במדינה אחרת לילה.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il