ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

רעיונות לשמחת תורה | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים שמחת תורה Bookmark and Share



גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשנ"ז - תשס"א

רעיונות לשמחת תורה


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה

לשמחה מה זו עושה?
השמחה - מגונה היא בספר קהלת. וכך הוא אומר (פרק ז, ב-ה):
"טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם, והחי יתן אל לבו. טוב כעס משחוק, כי ברוע פנים ייטב לב. לב חכמים בבית אבל, ולב כסילים בבית שמחה. טוב לשמוע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים. כי כקול הסירים תחת הסיר כן שחוק הכסיל, וגם זה הבל".

לכאורה, אין נכון לו לאדם אלא להשקיע את עצמו בתוגה. הן כל כך רע יש בעולם. כה גדול הרוע המונח בלבו של האדם עצמו פנימה. ועל מה יש לשמוח? אין השמחה כי אם עצימת העיניים מלראות את המציאות נכוחה. ואכן כך כותב קהלת (פרק ב, א-ב):
"אמרתי אני בלבי: לכה נא אנסכה בשמחה וראה בטוב; והנה גם זה הבל. לשחוק אמרתי מהולל, ולשמחה - מה זו עושה?".

אולם, כדרכו של קהלת, המציג את המתח שבין הקצוות השונים בכל עוצמתו, יש בו גם דברים אחרים, באומרו (פרק ח פס' טו):
"ושיבחתי אני את השמחה; אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח, והוא ילוונו בעמלו ימי חייו אשר נתן לו האלוקים תחת השמש".

מתח זה מתקיים עד שבא הכתוב השלישי ומכריע ביניהם (שבת דף ל):
"ושיבחתי אני את השמחה" - זו שמחה של מצוה. "ולשמחה מה זו עושה" - זו שמחה שאינה של מצוה. ללמדך שאין שכינה שורה, לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות ולא מתוך שחוק (רש"י: שחוק ממש, שאין דעת שוחק מיושבת) ולא מתוך קלות ראש (רש"י: לצון)... אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, שנאמר (מלכים ב פרק ג): "ועתה קחו לי מנגן... והיה כנגן המנגן, ותהי עליו יד ה'".


יש שמחה ויש שמחה. יש שמחה של התעלמות מן המציאות על כל סיבוכיה, כדברי המשורר: "תן כתף, עצום את העיניים, פורים לנו שכח את הכל". ויש שמחה של אמונה בטוב ה' הממלא את כל חלל העולם, ומלווה את האדם גם בתוך הסיבוכים, שכולם מובילים לטובה. אמונה זו, בה' א-להינו המלווה אותנו בכל צעד בחיינו, ומתבטאת בקיום מצוותיו, היא המביאה לשמחה אחרת, שמחה רצינית ועמוקה. זוהי שמחתנו, שמחת התורה, כדברי ר' יהודה הלוי (כוזרי מאמר ב סימן נ):
"...כשם שהתחנונים צריכים מחשבה וכוונה, כך גם השמחה בדבר הא-לוה ובמצוותו צריכה מחשבה וכוונה, למען תשמח במצוה עצמה מתוך אהבתך למצווה עליה ותכיר מה מאד היטיב לך בה... ותן שבח על כך בפיך ובלבך. ואם תעלה עליזותך במצוות למדריגת הזמר והריקוד, יהיו לך גם אלה עבודת הא-להים, ואף על ידם תדבק בענין האלוקי".


על הפרים

חלפו שבעת ימי חג הסוכות. שבעים פרים הוקרבו בו, כנגד שבעים אומות העולם. היה זה חג משותף לעם ישראל ולעולם כולו. לעתיד לבוא, כך קראנו בהפטרת היום הראשון, יעלו כל הגויים לירושלים לחוג את חג הסוכות.

ניתן היה לחשוב שחג הסוכות מטשטש את ההבדל אשר בין ישראל לעמים. הרי לעתיד לבוא, כאשר תהיה כל הארץ מלאה דעה את ה' כמים לים מכסים, כל העולם כולו יבוא לעבוד את ה' בבית המקדש אשר בירושלים. איזה ייחוד יישאר א"כ לעם ישראל?
על כן, מיד עם תום חג הסוכות, באים אנו אל חג אחר, יום שמיני עצרת. רק פר אחד מוקרב ביום זה בבית המקדש, כנגד העם האחד, עם ישראל. גם כאשר יבוא כל העולם על תיקונו, יהיה עם ישראל ממלכת הכוהנים של האנושות כולה.

תמיד יהיה הוא החוליה המקשרת בין השמים ובין הארץ, בין ריבונו של עולם לבין האדם אשר על פני האדמה. "ויאמר כל אשר נשמה באפו: ה' אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה".

מורשה קהילת יעקב
"תורה ציוה לנו משה, מורשה קהילת יעקב". מילים רבות יש בלשון העברית לתיאור של קניין. המילה "מורשה" - היא נדירה מאד. רק פעמיים היא מופיעה בתורה. ועל כן יש לעמוד על המשמעות המיוחדת שלה. יש הבדל בין ירושה לבין כל קניין אחר. כל קניין הוא תוצאה של רצון. הנותן רוצה לתת, והמקבל רוצה לקבל. אם אחד התנאים חסר - אין קניין כלל ועיקר. הירושה - יוצאת מכלל זה. המוריש - אין בכוחו להימנע מלהוריש לאחר שירד לקבר. היורש - אף אם יצעק וימחה בכל כוחו - אינו יכול להימנע מלירש. אין זה קניין מלאכותי. זהו קניין טבעי, שאינו תלוי בבחירה של בן אדם.
זהו היחס שבין עם ישראל לבין התורה. זהו קשר טבעי שאינו תלוי בבחירתנו וברצוננו, מאז שהקב"ה כפה עלינו הר כגיגית במעמד הר-סיני, ומאז הכריזו אבותינו "נעשה ונשמע".

אך נראה שהתורה איננה סתם ירושה. "מורשה" היא נקראת. הירושה נקראת על שמו של היורש; המורשה - על שמו של המוריש. הקב"ה בעצמו נותן לנו את התורה מחדש מידי יום ביומו. על כן מברכים אנו בכל יום "נותן התורה" בלשון הווה, כי בכל יום הקב"ה חוזר ו"מלמד תורה לעמו ישראל".

לאור זאת, נוכל להבין ביתר עומק גם את הפעם השנייה שבה מופיעה מילה זו בתורה. ולא במקרה היא אמורה ביחס לארץ ישראל: "ונתתי אותה לכם מורשה, אני ה'"! כי גם ארץ ישראל קשורה אלינו בקשר טבעי אלוקי ולא בקשר מלאכותי ואנושי.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il