שאלה
1. מה השיעור המינימלי הנדרש לאורך הציצית? 2. האם לילדים ניתן להקל בשיעור הציצית? 3. האם נכון שלא לברך על הציצית בבוקר ולפטור את הציצית בברכת הטלית גדול בתפילה?
תשובה
שלום וברכה, 1. פסק המשנה ברורה (סי' טז ס"ק ד) שלכתחילה רצוי שבגד הציצית יהיה שתי אמות אורך. חישוב המידות לפי הגר"ח נאה: 96 ס"מ אורך (48 ס"מ מקדימה ו48 ס"מ מאחורה). אפשר גם לברך על הציצית כאשר הוא באורך שלושת רבעי אמה מקדימה ושלושת רבעי אמה מאחורה. חישוב המידות לפי הגר"ח נאה: 72 ס"מ אורך (36 ס"מ מקדימה ו36 ס"מ מאחורה). על בגד ציצית בשיעור פחות מזה אין לברך. אולם אין למחות במי שמברך על ציצית בכל גודל, שיש לו על מי לסמוך (ראה ציץ אליעזר ח"כ סי' ח, מנחת אשר במדבר סימן לו, אות ד). 2. ילדים עד גיל שש עוד לא הגיעו למצות חינוך למצות ציצית, ונוהגים להרגילם במצות ציצית לחבב עליהם המצוות. בגילאים אלה יכולים ללבוש ציצית בכל גודל המתאים להם, ואפשר לחנך אותם לברך על הציצית (ראה שבט הלוי ח"ג, סי' ו, הליכות שלמה פ"ג אות ד). מגיל שש יש להקפיד על ציצית לפחות בגודל 24 ס"מ מקדימה ו24 ס"מ מאחורה, ו24 ס"מ רוחב, שזה חצי אמה לכל כיוון, והילד יכול לברך על זה (סידור הרב בעל התניא). 3. כן. אף כאשר יש לאדם טלית קטן בשיעור שניתן לברך עליו נהגו לברך על הטלית הגדול ולפטור את הטלית הקטן (משנה ברורה ח כד, והליכות שלמה ג י). מקורות והרחבה: 1. גודל מינימלי של ציצית: כתב השולחן ערוך (סי' טז): "שיעור טלית שחייב בציצית שיתכסה בה באורך וברוחב ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו". מה שכתב השו"ע 'ראשו ורובו של קטן' הכוונה לילד בן תשע (מ"ב ס"ק א). דנו הפוסקים כמה הוא שיעור זה. ראה ביחוה דעת (ח"ג ,ס' ב) ופסקי תשובות (טז, אות א) באופן החישוב והמחלוקות בעניין ואכמ"ל. דעות הפוסקים בזה למעשה והחישוב בסנטימטר: נקדים ונציין שלדעת הגר"ח נאה שלשת רבעי אמה הם 36 ס"מ, ובאמה יש 48 ס"מ. כך דעת רוב הפוסקים. לדעת החזון איש שלשת רבעי אמה הם 43.2 ס"מ ואמה הוא כ58 ס"מ. ראה לקמן בסוף התשובה שהרחבנו בזה מעט. דעת המשנה ברורה: כתב המ"ב (ס"ק ד): "ומנהג אנשי מעשה לדקדק שיהיה בו אמה מלפניו ואמה מלאחריו ונקב בית הצואר אין עולה למנין ובטלית קטן כזה יצא מן הספיקות ויכול לברך עליו, ועל כל פנים לא יפחות מג' ריבעי אמה באורך לכל צד דאל"ה יש בו חשש ברכה לבטלה כי כתבו האחרונים שמדדו ונמצא ששיעור ראשו ורובו של קטן הוא אמה וחצי". הרי שלדעת המ"ב ראוי שגודל הציצית יהיה אמה לפניו ואמה לאחריו, אבל ניתן לברך גם כאשר מדובר בגודל שלשת רבעי אמה מקדימה ושלשת רבעי אמה מאחורה. המשנה ברורה לא כתב מהו הרוחב המינימלי של הציצית, וכבר ציין זאת החזון איש. המ"ב הביא (ס"ק ד) את דעת הדרך חכמה שכתב שמספיק רוחב חצי אמה. אולם המשנה ברורה נקט ששיעור זה קטן מדי. דעת המהר"ח פלאג'י (שהמשנה ברורה סמך על דבריו בעניין שיעור האורך, כמבואר בשער הציון ס"ק ח) כתב ששיעור המינימלי לרוחב הוא שלשת רבעי אמה (כמובא בפסקי תשובות טז, הע' 19), ויתכן שהמשנה ברורה יסכים איתו שניתן לברך על גודל שלשת רבעי אמה רוחב. לפי זה לדעת המשנה ברורה צריך (לפי מידות הגר"ח נאה), שלכתחילה יעשה באורך 48 ס"מ לכל צד (סך הכל אורך 96), וניתן לברך גם על אורך 36 ס"מ לכל צד (סך הכל 72). לגבי הרוחב, יתכן שהמשנה ברורה יסתפק בשלשת רבעי אמה רוחב כאמור שזה – 36 ס"מ. וכך דעת הגר"ד ליאור למעשה (מובא באתר ישיבה) שדי באורך 36 ס"מ מקדימה ו36ס"מ מאחורה ו36 ס"מ רוחב. דעת החזון איש: דעת החזון איש (סי' ג, ס"ק לא) שאם עושים אמה לרוחב ניתן להסתפק בשיעור שלשת רבעי אמה לכל צד באורך. וכך כתב הגר"י נויברט (חינוך הבנים למצוות בדיני קטן' סע' כג) בדעת החזון איש, וכך פסק להלכה שצריך להיות גודל הציצית 60 על 90 ס"מ (לפי החישוב של אמה לשיטת החזון איש כאמור לעיל). אולם מצינו שהחזון איש הורה למעשה להחמיר יותר, וז"ל (שם): "אבל הרי הוזהרנו על יראת הוראה למעשה אנו נוהגין לעשות אמה לפניו ולאחריו ונמצא ב' אמות ורחבו אמה". לשיטתו השיעור הוא כ 58 ס"מ רוחב ושיעור כפול לאורך. החזון איש הורה למעשה לעשות את גודל הציצית 60 ס"מ לכל צד וכן ברוחב (ראה קובץ אגרות ח"א, סי' י ושונה הלכות ס"ו). דעת הבן איש חי והגר"מ אליהו: כתב הבן איש חי (לך לך, יב) שהוא הורה בתשובה לעשות הרוחב כ"ד גודלים והאורך ל"ו גודלים. הגר"מ אליהו (מאמר מרדי לימות החול, פרק ז הלכה עח) הביא כמה דעות, אבל למעשה כתב על פי הבן איש חי שנוהגים כ"ד גודלים והאורך ל"ו גודלים שזה וכתב שזה 72 ס"מ על 48 ס"מ. דעת הגר"ע יוסף: בשו"ת יחוה דעת (ח"ה סי' ב) כתב ששיעור טלית קטן שראוי לצאת בו ידי חובת מצות ציצית הוא אמה וחצי אורך על אמה רוחב (72 על 48 ס"מ). והמנהג שלא לברך על טלית קטן אלא לפוטרו בברכת הטלית גדול, אם כי המיקל לברך על טלית קטן שיש בו אמה וחצי אורך על אמה רוחב אין מזניחין אותו שיש לו על מה לסמוך מעיקר ההלכה. ובספר הליכות עולם (לך לך ד) כתב: "לכתחילה אין לברך על טלית קטן אלא אם כן יש בו כשיעור שתי אמות אורך (תשעים וששה סנטימטר) על אמה רוחב (ארבעים ושמונה סנטימטר). ושיעור זה הוא מלבד הנקב של בית הצואר. (כלומר שצריך שיהיה שיעור הטלית אמה מלפניו ואמה מלאחריו מלבד הנקב. וחצי אמה מכל צד ברוחב הטלית שעל כל כתף). אבל פחות משיעור זה אף על פי שיכול ללבוש לקיים מצוות ציצית מכל מקום לא יברך עליה, שספק ברכות להקל. אלא יברך על טלית גדול, ויכון בברכתו לפטור טלית קטן. והמנהג שאין מברכין כלל על טלית קטן". הרי שלדעת הגר"ע יוסף טלית קטן בשיעור 72*48, מקיימים בו את המצוה, והמברך אין מזניחין אותו. ובשיעור 96*48 אפשר לברך על הטלית קטן אלא שהמנהג הוא שלא לברך. הכתפיות: "הכתפיות צריכות להיות רחבות ולא כרצועות" (מ"ב סי' טז, ס"ק א). כף החיים (ס"ק ו) ביאר בשם פתח הדביר שהכוונה שצריך רוחב שלש אצבעות (לשיעור גר"ח נאה – 6 ס"מ, ולשיעור חזון איש 7.2 ס"מ). החזון איש כתב (סי' ב ס"ק ט): "צריך ליזהר שלא יהיה נקב בית הצואר מרובה על שום כתף, ובמשנה ברורה לא כתב כן, אבל אין להקל בזה שהוא נוגע לדאורייתא". הגר"ע יוסף בהליכות עולם (שם, סוף הערה ד) נטה לדברי החזון איש בזה ע"ש. נקב בית הצוואר: המשנה ברורה כתב שנקב בית הצואר אינו עולה למנין (טז, ס"ק ד). החזון איש (סי' ג, ס"ק לא) כתב שצריך שכל אחד מן הכתפים יהיה מרובה על בית הנקב ואז גם בית הצואר מצטרף לשיעור. שיטות המקילים בשיעור הציצית: רבים נהגו (ונוהגים) להקל בשיעור ציצית, והפוסקים כתבו כמה טעמים ללמד עליהם זכות ולהסביר את המנהג. א. ערוך השולחן (סוף סימן טז) כתב שצריך שיעור רק בטלית גדול, אבל בטלית קטן כל בגד של ארבע כנפות חייב בציצית. ב. האגרות משה (יו"ד ח"ג סי' נב אות ב) כתב שכיון שנהגו להטיל ציצית בבגד קטן הרי שהדבר נהפך למנהג מחייב ומברכים על מנהג. ג. המנחת אשר (במדבר סימן לו, אות ד) כתב בביאור הדברים שאין צריך שיעור אלא לחיוב ציצית אבל לא צריך שיעור לקיום המצוה, שכל המטיל ציציות בכנפי כסותו ונושא עמו חותם של עבדות מקיים מצוה, אף שאין חיוב אלא בבגד גמור שיש בו שיעור עטיפה, שלא חייבוהו בציצית אלא בראוי לעיטוף ע"ש. וזה לשון הציץ אליעזר (חלק כ סימן ח) בעניין זה לאחר שהביא את דברי ערוך השולחן הנ"ל שטלית קטן אינו צריך שיעור: "הרי לנו דעת תורה ברורה מהגאון בעל ערוה"ש דס"ל דבט"ק אין צריך שיעור כלל, וכל שיש בו ד' כנפות חייב בציצית, ושמקיימים שפיר על ידי לבישת בגד כזה מצות ציצית. וגם מעיד ובא על מנהג העולם בכזאת ללבוש ט"ק שאין בהם שיעור, ומיישב שהעולם מקיימים שפיר עי"כ מצות ציצית בטליתות הקטנים שכאלה. אוסיף ע"ז כיהודה ועוד לקרא, כי זכורני מנערותי יקירי ירושלים מדקדקים במצות שהיו לבושים ט"ק שאין בהם בהחלט שיעור של אמה וחצי, ואפי' לא אמה אחת, ות"ח אחד מהמקורבים ביותר של הגאון הגרצ"פ פרנק העיד לפני שגם דעתו של הגרצ"פ ז"ל היה נוטה לכך שא"צ שיעור (מבלי להזכיר מהערוה"ש) והיה מצביע על אחד ישיש מיקירי ירושלים (שאנכי ג"כ הכרתיו) שהיה לבוש ט"ק שאין בו שיעור, והיה שואל בתימא: האם זקן זה איננו מקיים בלבישת ט"ק כזה מצות ציצית? ודי בזה". ע"כ לשון הציץ אליעזר. ראה עוד פסקי תשובות (סי' טז, הערה 15). 2. לגבי גיל החינוך בציצית ראה כף החיים (סי' יז ס"ק י) שיש אומרים שהוא מגיל תשע. יש אומרים מגיל 6-7, ותלוי בפיקחותו של הילד, ויש אומרים לחנך מגיל שלש על פי הפסוק "שלש שנים יהיו לכם ערלים ובשנה הרביעית". (פשוט שמי שאומר לחנך מגיל שלש זה משום חביבות המצווה וקדושתה ולא מעיקר הדין). כתב המשנה ברורה (יז, ס"ק ט): "ושיעור טליתו כתב בפמ"ג בסי' ט"ז ובדרך החיים שהוא כדי להתעטף בו ראשו ורובו שלו ומשערינן בקטן עצמו שמתעטף בו לפי גדלו ולפי קטנו ואם יש בו זה השיעור אז צריך אביו להטיל בו ציצית ולברך עמו ואם אין בו זה השיעור אין מברכין עליו". עכ"ד. לדברי המ"ב יוצא שילד בן תשע בגודל בינוני מברך רק על ציצית בשיעור שגדול מברך עליו (שהרי גדול מברך על שיעור שילד בגיל תשע יכול להתכסות בה ראשו ורובו). לעומת זאת בסידור הרב בעל התניא כתב שבקטנים שהגיעו לחינוך דהיינו מבן שש שנים עד בן י"ג שנים אפשר להקל ולסמוך על דברי האומרים ששיעור בגד להתחייב בציצית הוא אמה על אמה בלבד (זה יוצא בס"מ - 24 ס"מ לפניו ו24 ס"מ לאחריו). בספר 'חינוך הבנים למצוות ודיני קטן' לגר"י נויברט כתב שאולי בקטן יש לסמוך על דעת ערוך השולחן שבטלית קטן אין שיעור. עכ"ד. ונראה לענ"ד שיש לסמוך על דברי סידור הרב בצירוף דברי הפוסקים שהובאו לעיל (ערוך השולחן, אגרות משה ומנחת אשר) שהסבירו מדוע רבים, אף מעל גיל בר מצוה, לובשים ומברכים על ציצית שאין בו שיעור כדבעי. 3. כתב המ"ב (טז, ס"ק א): "בתשובות רמ"א סימן ק"י מפלפל היאך יוצאין בד' כנפות הקטנים מזה השיעור ותורף דבריו דמוטב לילך בהם מלילך כל היום בלי ציצית ובד"מ סימן ט' כתב ללמד העם שיברכו בבוקר על טלית גדול ויפטרו את הקטן וילכו בו כל היום ומ"מ אם אפשר לאדם שיעשה גדול שהוא כשיעור מה טוב ומה נעים עכ"ל". עכ"ד המ"ב. ובמשנה ברורה (ח כד) כתב: "והכי נהוג בזמנינו לברך על ט"ג ולכוין לפטור בזה הטלית קטן והכי עדיף טפי ממה שנוהגין איזה אנשים שמברכין על הט"ק ותיכף מברכין על הט"ג שגורמין ברכה שאינה צריכה ועוד אפילו אם יפסיק זמן מרובה בין הט"ק לגדול כמה פעמים אין ראוי לברך עליו דאין פתוח רובו או דהוא קטן מהשיעור המבואר לקמן בסי' ט"ז או דהוא ישן בו בלילה". בהליכות שלמה (ג י) כתב שנהגו העולם לברך על הטלית גדול ולפטור את הטלית קטן אף כאשר הטלית קטן בשיעור שניתן לברך עליו, ואף כאשר האדם שוהה זמן מרובה בין לבישת הטלית קטן לטלית גדול משום שכיוון שלפעמים יש חששות של ברכה לבטלה או ברכה שאינה צריכה נהגו תמיד לפטור את הטלית קטן בברכת הטלית גדול. יש עוד טעם לפטור את הטלית קטן (הציצית) בברכת הטלית הגדול אפילו כאשר הטלית קטן בשיעור גדול. משום שיש שיטות שסוברות שאין לברך על כל הציציות שלנו. הטעם הוא שלדעת הגר"א טלית קטן שאינו מגיע עד למטה מן הברכיים אין יוצאין בו ידי ציצית. ולדעת האשל אברהם מבוטשאטש אין לברך על טלית קטן אפילו יש בו שיעור המבואר בש"ס, משום שבזמן הזה גדול מתבייש לצאת בו בשוק. ראה הליכות עולם (שם) ויחוה דעת (שם) ופסקי תשובות (טז, הערה 23). לעומת זאת דעת הגר"מ פיינשטיין שיש לברך על הציצית אפילו אם אחר כך מתעטפים בטלית גדול וכך נהג הגרמ"פ עצמו ('מעשה משה' המודפס באנגלית עמ' 90). חישוב השיעורים כאמור לעיל נחלקו הפוסקים בחישוב המידות. לדעת הגר"ח נאה אמה הוא 48 ס"מ ולדעת החזון איש אמה כ 58 ס"מ. באמת המחלוקת התחילה לפני כמה מאות שנים כאשר הצל"ח טען שהביצים התקטנו, וכמותו נקט החזון איש. המ"ב (רעא, סע' יג ביאור הלכה 'של רביעית', וסי' תפו, ס"ק א) נקט שבמצוות בדאורייתא יש להחמיר כשיטת הצל"ח ובמצוות דרבנן יש להקל כשיעור הקטן וכמנהג העולם. עולה מדברי המ"ב שניתן לברך על השיעור הקטן ולא כתב שאין לברך מחשש לברכה לבטלה. בספר הידורי המידות לרב הדר מרגולין הביא באריכות שגדולי הפוסקים לא נקטו כשיעור חזון איש (ראה שבט הלוי ח"ו סי' ס, קובץ תשובות ח"ב עמ' צ הליכות שלמה ח"ב עמ' צ). ובודאי שגדולי הפוסקים הספרדים נקטו כשיעור הקטן. וכך הביא בספר מקראי קודש ליל הסדר לרב הררי בקונטרס שיעור כזית בשם הרבה פוסקים וביניהם הגר"ש ישראלי ומרן הגר"א שפירא. אולם הביא במקראי קודש שכמעט כל הפוסקים כתבו לכתחילה להחמיר בדאורייתא, ואפילו הגר"ע יוסף אמר לו (כמובא שם עמ' תרכה) שטוב להחמיר בדאורייתא כמידת חסידות וכפי שמובא גם בילקוט יוסף (ח"א הלכות ציצית סע' י), למרות שמנהג הספרדים ברור להקל בזה. יש לציין שהמ"ב סמך על דעת הגר"ח פלאג'י בשיעור אורך הציצית כמבואר בשער הציון (ס"ק ח), והגר"ח פלאג'י חישב במידות כשיטת הגר"ח נאה שאמה זה 48 ס"מ (כפי שציין הפסקי תשובות סי' יז, הע' 15, בשם הספר מדות ושעורי תורה). האם שיעור ציצית נחשבת מצוה דאורייתא שיש להחמיר בה לדעת המשנה ברורה? כאמור לדעת המ"ב ועל פיו כתבו פוסקים רבים יש להחמיר לכתחילה במצוות דאורייתא כשיעור הצל"ח-חזון איש. נראה שאין צורך להחמיר בציצית כשיעור זה לדעת המ"ב. זאת משום שאין כאן ביטול מצות עשה חיובית. הרי אם אין שיעור בגד שחייב בציצית, ממילא אין כאן ביטול מצוה כי אין חיוב כלל. אף שמי שלא מקפיד ללבוש בגד של ארבע כנפות עלול להיענש בעידן ריתחא (כמבואר במנחות מא.), מכל מקום אין זה ביטול מצות עשה חיובית שצריך להחמיר בו. ובעיקר הדבר חלילה לומר שהקב"ה מעניש בעידן ריתחא מי שלבש ציצית שהם בשיעור שהוא מעיקר הדין לדעת רוב גדולי הפוסקים, וכשיעור שהוא למעשה מנהג ישראל (כמבואר בביאור הלכה רעא, יג) כנ"ל. יש שנקטו שהגר"ח נאה החמיר עוד בירר בספר הידורי המידות (עמ' רכא) שכל מחברי זמננו שעסקו בנושא המידות הגיעו למסקנה זהה שהגר"ח נאה חישב בדרהם יותר כבד מהדרהם של הרמב"ם, ובאמת מידת השיעורים קטנים יותר. לפי זה יוצא ששיעור רביעית לחישוב של הגר"ח נאה עם הדרהם האמיתי הוא לא 86 מ"ל אלא 75 מ"ל. והוסיף שהיה מנהג מקובל בחו"ל לחשב רביעית 70 מ"ל. וכן הביא שנקטו כך גדולי הפוסקים (הגרש"ז אוירבך, הגר"ע יוסף, ועוד. ראה שם עמ' רל - רלה). לחישוב זה כתב (עמ' לב) שיוצא שיעור אמה הוא 45.6 (בערך אמה גימטריא). לפי זה יוצא שיעור שלשת רבעי אמה שהוא שיעור אורך הציצית מקדימה ומאחורה הוא 34.2 ס"מ. על כל פנים גם לדרך זו נכון להמשיך לכתוב 36 ס"מ משום שהבגד מתכווץ בכביסה, וכפי שכתב החזון איש לעשות ציצית בגודל 60 ס"מ לכל כיוון אף שלשיטתו אמה הוא כ58 ס"מ. הערת הג"ר שלמה הירש: לגבי הלימוד של הידורי המידות משיעור רביעית בדרהם על אמה, לדעת הרבה פוסקים אין ללמוד מזה לזה, וגם אם שיעור רביעית קטן יותר שיעור אמה גדול, כמו שרואים באמות שלנו שהם גדולות ממדת האמה של הגר"ח נאה, וכמ"ש החזו"א בקונט' השיעורים שאין הכרח לתלות זה בזה, וכך דעת עוד פוסקים. כל טוב!
לקריאה בהרחבה >
