בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • נושאים שונים
לחץ להקדשת שיעור זה

הלכות עריות ב'

6 - קרובות אשתו; 7 - דודה; 8 - אח ואחות; 9 - עיבור מזרע שאינו של הבעל; 10 - ממזר; 11 - ממזר עם שפחה; 12 - גר נאסר בקרוביו מדרבנן

undefined

הרב אליעזר מלמד

תשנ"ד
7 דק' קריאה 12 דק' האזנה
6 - קרובות אשתו
רובם של איסורי העריות קשורים לקרובי המשפחה. ובאופן עקרוני ניתן לחלק את סוגי הקרובים לשני חלקים עיקריים. האחד הוא הקרובים של כל אדם באשר הוא נולד למשפחתו. כמו הבן עם אמו או האב עם בתו, וכן אח עם אחותו, או בן עם דודתו. והסוג השני של איסורי העריות מתחיל משעה שהאדם מתחתן.
כל אדם שמתחתן, נאסר מיד בשבע נשים הקרובות לאשתו. שש מהן אסורות עליו לעולם, כלומר גם אם הוא יתגרש מאשתו או שיתאלמן, גם אז יהיה אסור לו להנשא להן. ואחת אסורה עליו כל זמן שאשתו בחיים.
ואלו הן שש הנשים האסורות עליו לעולם : אם אשתו, וסבתה מצד אימה, וסבתה מצד אביה, ובתה אם היתה לה מנישואים קודמים, וכן נכדתה מצד בנה או נכדתה מצד בתה. במלים אחרות, שלוש קרובות כלפי מעלה ושלוש כלפי מטה, השלוש שכלפי מטה הן אם אשתו וסבתה מצד אימה ומצד אביה. ואם לאשה כבר היו ילדים מנישואים קודמים, הרי שנאסרו עליו גם שלושה סוגים של נשים כלפי מטה, ואלו הם : בתה של אשתו, וכן נכדתה מצד בתה או מצד בנה. וכפי שהזכרתי כל הנשים הללו אסורות עליו לעולם, וגם לאחר פטירת אשתו יהיה אסור לו לשאתם. אבל ישנה אשה אחת שהיא אסורה עליו רק בשעה שאשתו בחיים, אבל אם נתאלמן, אזי מותר לו לשאתה לאשה. ואשה זו היא אחות אשתו. וזו היא האשה השביעית שנאסרת על אדם משעה שהתחתן.

7 - דודה
בין איסורי העריות ישנו גם איסור לאדם להתחתן עם דודתו. רבים מתבלבלים בהבנת איסור זה. וכמובן אין הכוונה שיש טועים ומתחתנים עם דודות, אלא הכוונה שמבחינה עיונית יש כאן דבר שצריך לשים אליו לב. שהרי מותר לדוד לשאת אחייניתו, ואם כן צריך לברר מה בדיוק אסור ומה מותר.
ההבדל היסודי הוא מי החתן ומי הכלה. שאם הכלה היא הדודה אזי הנישואין אסורים, כאילו יש כאן דבר לא נורמאלי שהחתן, שהוא צריך להשפיע מלמעלה למטה, חוזר דור אחד אחורה ונושא את דודתו לאשה. ואם התחתנו ונולד ילד, הרי הוא ממזר. אבל אם החתן הוא הדוד, והכלה היא בת אחותו או בת אחיו - אזי מותר להם להתחתן.
ונפרט מעט יותר את האיסור לשאת דודה. ארבעה סוגים של דודות ישנן, אחות האב או אחות האם. ועוד שני סוגים של דודות על ידי נישואין, כמו מי שנישאה לאח של אביו או לאח של אמו, ולאחר זמן נתאלמנה או נתגרשה. מאחר שעל ידי נישואיה נעשתה דודתו, הרי היא אסורה עליו לעולם. ואף שלמעשה כל ארבעת הדודות הללו אסורות בנישואין, מכל מקום יש בניהן חילוק, ששלוש מהן אסורות מהתורה ואחת מדברי חכמים. אחות האב ואחות האם וגם מי שנישאה לאח של האב, אסורות מהתורה. אבל מי שהיתה דודתו על ידי נישואים לאחי האם, אסורה מדברי חכמיס, ובמקרה זה אם נולד ילד, אין הוא ממזר, כי ממזר הוא זה שנולד מאיסורי תורה שעונשם חמור.

8 - אח ואחות
אחד מאיסורי העריות הוא האיסור של אח עם אחותו. ואיסור זה איננו רק לגבי אחים משני הצדדים, כלומר אחים שיש להם אב ואם משותפים. אלא אפילו אם האחות היא רק מצד אמו, או רק מצד אביו, גם אז היא אסורה עליו. ולא רק זה אלא אפילו אם הם נולדו לאותו אב מחוץ לנישואין, כגון שאביהם לא התחתן כלל, וזנה עם כמה נשים, ומאחת הוליד בן ומהשניה בת, גם אז הם נחשבים כאחים ואסור להם להנשא. וכן הדין להיפך, כאשר אמם הולידה אותם ללא נישואין משני גברים שונים, גם אלה נחשבים לאחים ואסורים. וכמו שנאמר (ויקרא יח, ט) : "ערות אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ, לא תגלה ערותן".
כדי למנוע מקרה כזה, שאח ואחות שנולדו מחוץ לנישואין ינשאו זה לזו, מנהלת הרבנות רשימה של פסולי חיתון, בה מופיעים גם רשימות של אחים ואחיות שנולדות מחוץ לנישואין ונמסרו אחר כך לאימוץ. וכבר קרה שהגיע זוג לרבנות כדי לקבל אישור לנישואין, וכשפתחו את הרשימות, התברר שהמבקשים הם אחים מצד אביהם. כמובן שבעדינות רבה ובסיוע של פסיכולוג גילו להם את הדבר, והם נמנעו מלהנשא.
אבל במקרה שאלמנה שיש לה בן נישאה לאלמן שיש לו בת, וכן להיפך, מבחינה הלכתית אין ילדיהם נחשבים לאחים, ומותר להם להנשא זה לזו.

9 - עיבור מזרע שאינו של הבעל
מעשה היה באשה אחת שנישאה ועברו עליה יותר מעשר שנים ועדיין לא ילדה, ואמרו הרופאים שהסיבה לזה תלויה בבעל שיש פגם בזרעו שאינו יכול להוליד. לקחו הרופאים זרע של איש אחר ושמו ברחמה, ומזה נולד לה ילד. ונשאלה השאלה האם הבן הנולד נחשב ליהודי כשר או שמא הוא ממזר הפסול לבוא בקהל ולישא אשה ישראלית?
יסוד השאלה הוא, ההלכה שאשת-איש שזינתה עם אדם אחר, ונולד לה מזה בן, הרי הוא ממזר, ואסור לו להתחתן עם אשה מזרע ישראל. ואף שמותר לו להנשא לגיורת, מכל מקום גם הבנים שיוולדו להם יהיו ממזרים, ושוב תבוא עליהם אותה הצרה שלא יוכלו לבוא בקהל ולהנשא. השאלה אם כן היא, מה הדין כאשר אשה ילדה ילד מזרע שאינו של בעלה, אולם לא נעשה איסור של גילוי עריות.
שאלה כזו הגיעה לפני הרב פיינשטיין, והוא פסק בספרו אגרות משה (אה"ע ח"א, י'), שהבנים שנולדים באופן הזה אינם נחשבים לממזרים. והטעם הוא שההגדרה של ממזר היא, שלידתו נגרמה על ידי מעשה חמור כזה של גילוי עריות, עד שאם העברה נעשתה במזיד ולפני עדים והתראה חייבים עליה מיתה. כמו למשל בן הנולד מאב שזנה עם בתו, או אדם שזנה עם אשת-איש. אבל במקרה שההולדה נעשתה ללא מעשה של זנות, הילד הנולד כשר לבוא בקהל. ולא רק זה, אלא שאם נולדה מזה בת, מותר לה להתחתן עם כהן, כלומר אין שום פסול בילדים הנולדים באופן הזה.
ולעניין עצם המעשה, נחלקו הפוסקים בשאלה, האם מותר לכתחילה לאשה שבעלה עקר, להתעבר מזרע שנלקח מאדם אחר, ולמעשה נטיית רוב הפוסקים להחמיר, ומכל מקום בכל מקרה מצער שכזה יש לשאול שאלת חכם.

10 - ממזר
כפי שלמדנו, התוצאה המעשית החמורה ביותר שעלולה להגרם ממעשה של זנות היא הולדה של בן או בת שהגדרתם ההלכתית היא 'ממזר'. ועל זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה : "איזהו מעוות שאינו יכול לתקון? זה הבא על הערווה והוליד בן ממזר" (חגיגה ט, ב). כי לא רק שאותם אנשים עשו עוון חמור שעל פי התורה עונשו חנק, ובלא עדים והתראה עונשו כרת, כלומר מיתה בידי שמיים, אלא אף הבנים הנולדים מזה אסור להם להנשא לשום אדם מזרע ישראל. ואמנם לגר או לגיורת מותר לשאת ממזר, אבל בכל אופן הילדים שיוולדו להם יהיו גם הם באותה צרה, ולא יוכלו להנשא לשום אדם מזרע ישראל. במלים אחרות, כל זמן שאחד ההורים הוא ממזר, גם הילדים שיוולדו יהיו ממזרים. ולכן מסתבר שגר או גיורת לא יסכימו להנשא לממזר כדי שלא לפסול את זרעם.
בשום אופן איננו מתיימרים לדעת את הטעם המוחלט למצוות התורה, שהרי גבהו מחשבותיו של הבורא ממחשבותינו. אבל בכל אופן אפשר לנסות ולהסביר באופן פשטני, שעל ידי הגזרה הנוראה הזו של ממזרות, נאבקת התורה בכל תוקף בבעיית הזנות. שהרי אין דבר נורא והרסני לגבי שלמות המשפחה וחינוך הילדים מאשר הזנות. וכמובן שכדי לחזק את האהבה המשפחתית צריך בעיקר לעודד את המידות הטובות של סבלנות ואהבה וכבוד. אולם בכל אופן יש לאדם בנוסף ליצר הטוב גם יצר רע, ולעיתים הוא נוטה להתפתות לתאווה רגעית כלשהי, שבסופו של דבר עלולה להחריב את המשפחה. ואזי רק עונש חמור ביותר, שמביע את החומרה שבעצם המעשה הפגום, יכול להרתיע אותו ממעשה הבגידה.
אכן אפשר לומר שבאופן כללי העונש הקשה הזה מרתיע ביותר, ואמנם לעיתים נדירות ישנם אנשים שסובלים ממנו מאוד, אבל התועלת הכללית הנובעת ממנו לחברה כולה אינה ניתנת לשיעור. כמובן שזהו רק טעם אחד פשוט, וכל מי שמאמין בתורה מבין שישנם גם טעמים עמוקים יותר הקשורים בסוד השתלשלות הנשמות.
עוד כדאי להוסיף כאן, שהפגם הנורא שישנו בממזר הוא דווקא לעניין הנישואים, אבל לגבי כל שאר התורה שווה הממזר לכל יהודי. ואף יכול הוא להתעלות במעלות הקדושה ולהגיע לדרגה גבוהה. וכן אמרו חכמים בסוף מסכת הוריות, שיש להקדים ולכבד ממזר שהוא תלמיד-חכם יותר מכהן גדול שהוא עם-הארץ.

11 - ממזר עם שפחה
על פי ההלכה, דרך אחת בלבד ישנה לממזר להוליד בנים שיוכלו בסופו של דבר להתחתן עם כל יהודי או יהודיה וזרעם יהיה כשר.
וכדי להסביר את הדבר, נחזור על מה שלמדנו, ממזר הוא בן שנולד על ידי גילוי עריות, כמו למשל מזנות של אח עם אחותו, או זנות של אשת-איש עם אדם זר. וכל זמן שהאשה עדיין לא קיבלה גט ובעלה בחיים, אפילו שהיא בתהליכי גרושין, עדיין היא נחשבת לאשת-איש, ואם יוולד לה ילד מאדם זר, בן זה יהיה ממזר.
הבעיה ההלכתית הקשה שעומדת בפני הממזר היא, שאין לו כמעט שום אפשרות להתחתן, מאחר שעל פי התורה אסור לו לשאת בת ישראל. ורק אם ימצא אשה ממזרת, שאף היא נולדה באיסור, יהיה מותר להם להתחתן. אבל חשוב לדעת שהדבר לא יועיל, ובניהם שיוולדו להם יהיו מיוחסים אחריהם ודינם כממזרים. וכן הדבר לגבי נישואין עם גיורת, שגם היא מותרת להנשא לממזר, אבל כאמור, הפסול יעבור לבניהם.
ורק דרך אחת עומדת בפני הממזר שעל ידה יוכל להכשיר את זרעו, והיא על ידי שפחה. והכוונה כאן לגויה שבאה להיות שפחה אצל יהודי, שבשעה שהיא מקבלת על עצמה להיות שפחה אצל יהודי, עליה לעבור תהליך של גיור חלקי הכולל טבילה וקבלת מצוות, ומאז עליה לשמור כמעט את כל המצוות. ואם תשתחרר, לא תוכל לחזור לעמה הקודם, ובו במקום היא תחשב ליהודיה .
ואם כן, מצד אחד יש לה דין גויה, וכל יהודי שהוליד ילד מגויה, אין הילד יורש ממנו כולם, והוא נחשב כאמו הגויה לכל דבר. כי הלאומיות נקבעת כידוע על ידי האם. ואם כן גם במקרה הזה של הממזר והשפחה, הילד לא ירש כלל את הממזרות הואיל ואין הוא מתייחס לאביו, והוא נחשב עבד כאמו. ומאידך, אם השפחה היתה גויה רגילה, כמובן שאסור היה לממזר להתחתן עמה, וגם הבנים הנולדים לה היו גויים גמורים. אבל כאן מאחר שהשפחה כבר התחילה תהליך של גיור, התירו לממזר לישא אותה, והבנים שיוולדו להם נחשבים כעבדים שמחויבים ברוב המצוות, ומיד ניתן לשחררם ועל ידי כך הם יחשבו כיהודים כשרים, כדין כל עבד כנעני שיצא לחופשי. בספרי התשובות מסופר על כמה ממזרים שבאופן הזה הצליחו להכשיר את זרעם.

12 - גר נאסר בקרוביו מדרבנן
אחת ההלכות המעניינות בדיני עריות, היא ההלכה העקרונית לגבי גר. שמצד דין תורה, גר שנתגייר הרי הוא כקטן שנולד, והקשרים המשפחתיים שהיו לו עם הוריו ואחיו בטלים, ואין הוא נחשב יותר כקרוב להם.
ומצד דין התורה יוצא מכאן דין מעניין, שאם למשל יתגיירו אם ובנה, הואיל ונתגיירו אין הם נחשבים יותר לקרובים, ומותר להם להנשא זה לזה. וכן אח ואחות שהתגיירו, מצד דין התורה, מותר להם להנשא.
אבל באו חכמים ואסרו את הדבר הזה, כדי שלא יאמרו הגרים, באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. שהרי גם כל יתר הגויים מצווים לשמור על חלק מדיני העריות, על פי שבע מצוות בני נח. ואם כן, כשהיו גויים אסור היה לבן לשאת את אמו, ואיך יתכן שלאחר שיתגייר, פתאום יהיה הדבר מותר, ולכן קבעו חכמים שגם לאחר הגרות, נשארים על הגר כל איסורי העריות שהיו לו בשעה שהיה גוי.
כדרך אגב, כדאי להזכיר כאן את ששת איסורי העריות המוטלים לא רק על ישראל אלא גם על כל בני נח, ואלו הם : אם, אשת האב, אחות מצד האמא, אשת-איש, משכב זכור, ומשכב עם בהמה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il