בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • מצוות ישוב וכיבוש הארץ
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל

מצוות ישוב הארץ א'

הלכות: מצוות ישוב הארץ - מצווה לאומית. שותפות היחיד במצווה הכללית. מדינת ישראל. כיבוש הארץ ופיקוח נפש. גודל המצווה.

undefined

הרב אליעזר מלמד

תשס"א
8 דק' קריאה
1 - מצוות ישוב הארץ - מצווה לאומית
מצוות יישוב הארץ מורכבת משני חלקים, מצווה כללית ומצווה פרטית. המצווה הכללית מוטלת על כלל ישראל, ועניינה: כיבוש הארץ ויישובה על ידי עם ישראל. והמצווה הפרטית מחייבת כל יחיד ויחיד מישראל לגור בארץ. תחילה נעסוק בחלק הראשון, היינו במצווה המוטלת על כלל האומה, לכבוש את הארץ, לשלוט בה ולהתיישב בה. וכך כתב הרמב"ן (השמטות לספר המצוות מצווה ד'): "נצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן הא-ל יתעלה לאבותינו לאברהם יצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה, וזהו שנאמר (במדבר לג, נג): והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה. והתנחלתם את הארץ, אשר נשבעתי לאבותיכם".

כשנדייק בדבריו נמצא, שישנם שני צדדים במצווה הכללית של יישוב הארץ. האחד שהארץ תהיה תחת שלטון ישראל ולא תחת שלטון זר. אולם בכיבוש הארץ לבד עדיין המצווה לא נשלמת, וצריך להוסיף את הצד השני, שהוא ליישב את כל הארץ בפועל, באופן שלא תשאר שממה. וברור שאין די בהתיישבות עירונית ובבניית בתים בלבד, הואיל וכך ישארו בארץ חלקים שוממים, אלא המצווה היא להפריח את כל שיממות הארץ, שלא ישאר בארץ ישראל מקום קרח ושומם. וכל זמן שישנם מקומות בארץ שנשארו שוממים, עדיין מוטלת עלינו מצווה לטעת בארץ עוד עצים ולבנות עוד בתים.

ומדגיש הרמב"ן שמצווה זו נוהגת בכל הדורות ולא רק מצווה לשעתה בעת כיבוש הארץ אחר יציאת מצרים, אלא בכל הדורות מצווים ישראל להיות ריבונים בארץ וליישבה. אלא שבמשך דורות רבים היינו במצב של אונס, שהיינו בגלות בגוף ובנפש, ולא יכולנו לקיים המצווה, ובחסדי ה', בדורות האחרונים, החל קץ הגלות להתגלות ונשתנה מצבנו ואנו יכולים לקיים את המצווה. 1

2 - שותפות היחיד במצווה הכללית
מדרגות מדרגות ישנם בשותפות של כל יחיד ויחיד במצוות ישוב הארץ. כל יהודי שגר בארץ ישראל נעשה שותף במידת מה בישוב הארץ, שעל ידי ישיבתו אחיזתנו הלאומית בארץ מתחזקת. ומי שהולך לגור במקומות שוממים יחסית, כנגב וכערבה, שותף יותר במצוות ישוב הארץ, שעל ידי ישיבתו הארץ מתיישבת ואינה נעזבת לשממה.

ומי שמתיישב ביהודה ושומרון, מקיים בישיבתו מצווה גדולה יותר, מפני שבישיבתו יש תרומה כפולה, ראשית, למען הגברת שלטון ישראל במקומות שהערבים רוצים לגזול מאיתנו. שנית, למען הפרחת השממה. וככל שמדובר בישוב הנמצא במקום שומם יותר מיהודים, וששונאינו מתאמצים יותר לכובשו מאיתנו, כך המצווה של הגרים בו גדולה יותר. וכבר אמרו חז"ל (ברכות ה, א): ארץ ישראל נקנית ביסורים, ולפי גודל הצער גודל השכר (אבות ה, כג).

מיוחדת במינה מצוות ישוב הארץ, שבעצם זה שיהודי מתגורר במקום בעל ערך התיישבותי הוא מקיים מצווה. שבכל שאר המצוות צריך לעשות מעשה כדי לקיימן, למשל: להניח תפילין, לתת צדקה, להתפלל, אולם במצוות ישוב הארץ עצם המגורים - מצווה. נמצא שכל מי שזוכה לגור בישובי יש"ע, חיי השגרה שלו, כאכילה, שינה ואף כל נשימה ונשימה, הופכים למציאות של מצווה.

אף המתגוררים בחוץ לארץ ותורמים כספים למען ההתיישבות בארץ ישראל שותפים במצוות ישוב הארץ הכללית, אלא שהם שותפים במצווה בממונם ואינם מקיימים את המצווה בגופם. וכן תושבי הארץ שתומכים בישובי יש"ע שותפים במצווה הכללית של ישוב אותם המקומות המקודשים, ולפי מידת התמיכה כך גודל המצווה.

3 - מדינת ישראל
ביום ה' באייר חמשת אלפים תש"ח למניין שאנו מונים לבריאת העולם, בעת הכרזת המדינה, זכה עם ישראל אחר אלפיים שנות גלות לחזור ולקיים את מצוות ישוב הארץ. שעל ידי הכרזת המדינה והחלת הריבונות על חלקים מארץ ישראל, התחלנו לקיים את המצווה שהארץ תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת. שכל זמן שארץ ישראל תחת ריבונות של עם זר, אפילו אם יגורו בה יהודים רבים, אף שכל אחד ואחד מקיים בישיבתו בארץ מצווה פרטית, מכל מקום את עיקר המצווה, שהיא מצווה כללית של ישוב הארץ אין מקיימים. ורק על ידי החלת ריבונות ישראלית על ארץ ישראל זוכים אנו לקיים את מצוות ישוב הארץ.

וכן מצינו שתקנו חכמים, שכל הרואה ערי יהודה בחורבנן, יאמר: "ערי קדשך היו מדבר" ויקרע את בגדו. והכלל הוא שאפילו אם רוב תושבי אותן הערים הם יהודים, כל זמן שהשלטון ביד גויים הרי הן נחשבות חרבות, וקורעים על ראייתן. ואם היו תחת ריבונות ישראל, אפילו אם רוב תושביהם גויים, אין הן נחשבות חריבות ואין קורעים על ראייתן (בית יוסף וב"ח או"ח תקסא, מ"ב תקסא, ב).

וכך הרב צבי יהודה קוק זצ"ל היה מדגיש שביום העצמאות זכינו לקיים את מצוות ישוב הארץ. ופעם במסיבת יום העצמאות בישיבת מרכז הרב דרש אחד הרבנים הגאונים, שיש ערך גדול להקמת המדינה, שמאז הקמתה התרבו הישיבות, ויותר קל לשומרי תורה לקיים במדינת ישראל מצוות, לפיכך יש לשמוח ולהודות לה' על הקמת המדינה. ומורנו ורבנו הרב צבי יהודה לא רווה נחת מדברים אלו, וכשהגיע זמנו לדבר חזר והדגיש שעצם הקמת המדינה הוא הדבר הגדול, שהוא עצמו קיום אחת המצוות הגדולות שבתורה. ומתוך כך בודאי יתקיימו עוד מצוות, שמצווה גוררת מצווה. לסיכום, הקמת המדינה היא ערך לעצמו ולא רק אמצעי לקיום מצוות אחרות. ולא זו בלבד, אלא שהקמת המדינה והפרחת השממות היא ראשית צמיחת גאולתנו. 2

ויש להדגיש כי במשך דורות רבים מחמת האונס לא יכולנו לקיים המצווה, שלא היה לנו צבא וכלי נשק שיאפשרו לנו לכבוש את ארצנו ולקיים בה שלטון. נמצא כי הקמת הכח הצבאי של ישראל לפני הקמת המדינה, וביצורו וביסוסו בהקמת צה"ל, מאפשרים לנו לקיים המצווה. אם כן עצם קיומו של הצבא הוא אמצעי הכרחי לקיום מצוות ישוב הארץ, בנוסף למצווה של הצלת ישראל מיד שונאיהם. וכך יהיה עד שיגיעו ימים מתוקנים, ותתקיים נבואת ישעיהו (ב, ב-ד): והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית א-להי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם. ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים, וכיתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.

4 - כיבוש הארץ ופיקוח נפש
כלל נקוט בידינו, וחי בהם ולא שימות בהם (יומא פה, ב). כלומר התורה ניתנה לאדם כדי שיחיה בה, ולא שימות על ידה. ועל כן פיקוח נפש דוחה שבת, למשל, מחללים שבת כדי להציל חולה מסוכן. וכן מותר להאכיל חולה מאכלים אסורים שיועילו לרפואתו. וכן דוחה פיקוח נפש את כל המצוות שבתורה, שאם יאמרו לאדם עבור עבירה פלונית או שנהרגך, יעבור ולא יהרג. חוץ מעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. שאם למשל יאמרו לאדם, הרוג את חברך או שנהרוג אותך, יהרג ואל יהרוג (סנהדרין עד, א).

ברם כלל זה אינו חל על מצוות כיבוש הארץ, שהרי בעצם המצווה לכבוש את הארץ מצווה אותנו התורה להכנס למצב שיש בו סכנת נפשות, שאין מלחמה ללא אבדות, ובודאי לא התכוונה התורה שנסמוך על הנס. אם כן למרות שמדרך הטבע ייהרגו חיילים בשעת כיבוש הארץ, מצווה אותנו התורה לכבוש את הארץ (מנחת חינוך תכ"ה תר"ד, משפט כהן עמ' שכ"ז). כנראה שכדי לקיים מצווה כלל ישראלית כמצוות ישוב הארץ, צריכים להיות מוכנים למסירות נפש ממש, כפי שנהג עם ישראל בכיבוש הארץ בימי יהושע ובימי דוד, וכן בעת הקמת בית המקדש השני ולאחר מכן בתקופת מלכות בית חשמונאי.

אולם צריך לסייג מעט את הדברים. גם על מצווה כללית חל הכלל "וחי בהם" ולא שימות בהם, אלא שמאחר והמצווה היא כללית, גם החשבון הוא של כלל האומה ולא של חיילים פרטיים. ולכן במצב שישנה סבירות גבוהה שלא נצליח במלחמה, ועוד חס וחלילה אנו עלולים להפסיד את הנחלות שכבר בידינו, וחיי האומה כולה יהיו מוטלים על המאזניים, ודאי שבמצב כזה אין מצווה לפתוח במלחמה לכיבוש הארץ. התורה היא תורת חיים ולא תורה המצווה על מלחמת התאבדות. אבל כאשר ישנה סבירות גבוהה שננצח, אע"פ שוודאי הוא שכמה מאיתנו יאבדו את חייהם, מכל מקום מצווים אנו לכבוש את הארץ, ולכל הפחות לשמור על מה שכבר בידינו.

חובה לציין כאן, שכל עם שאינו מוכן להלחם במסירות נפש על ארצו חושף את בניו לסכנת נפשות מצד שכניו. שכל עם שלא יצליח לגייס את בניו כדי שילחמו במסירות נפש להגנת גבולות ארצו, סופו שייכבש, ובניו ובנותיו יהיו למשיסה. לפיכך המצווה להלחם על ארץ ישראל במסירות נפש תואמת בדרך כלל את השיקולים של הצלת חיי אדם. כך שהנלחם על הגנת גבולות ישראל מקיים שתי מצוות, ישוב הארץ והגנת ישראל.

5 - גודל המצווה
על מצוות ישוב הארץ אמרו חכמים (ספרי ראה נג):
"ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה". ואמנם על עוד כמה מצוות אמרו שהן שקולות כנגד כל המצוות, מכל מקום מבחינה הלכתית יש במצוות ישוב הארץ עדיפות על כל שאר המצוות, שהיא היחידה שנצטוונו לקיימה במסירות נפש, בכיבוש הארץ ושמירתה מידי אויבינו, ועוד שכדי לקיימה התירו לעבור על איסור שבות מדברי חכמים בשבת. 3

עוד אפשר ללמוד על החשיבות הרבה של מצוות ישוב הארץ ממה שאמר תנא דבי אליהו (אליהו רבה פרק ט):
"פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול שבירושלים לפני החכמים, שאלתי להם: מפני מה נשתנה עמרי המלך, שכל המלכים שלפניו לא זכו להושיב את בניהם תחתיהם על כסא מלכותם, ואילו עמרי זכה להושיב שלושה מלכים מזרעו על כסאו? אמרו לי: לא שמענו. אמרתי להם: רבותי, עמרי זכה להושיב שלושה מלכים על כסאו, משום שבנה עיר גדולה בארץ ישראל".

כלומר למרות שעמרי המלך לא היה צדיק, זכות מצוות ישוב הארץ עמדה לו ולזרעו, ובזכותה העמיד שלושה מלכים מזרעו על כסא מלכותו, מה שלא זכו לו שאר מלכי ישראל. וכל זה למרות שלא בנה את העיר מתוך כוונות טהורות של ישוב הארץ בלבד, אלא היו לו מניעים אישיים לבצר את מעמד מלכותו. וכך אמר עמרי, כשם שירושלים למלכי יהודה כך תהא שומרון למלכי ישראל. ומכאן נלמד עד כמה גדולה מעלתה של מצוות ישוב הארץ, שלמרות שהיה פגם משמעותי במניע של עמרי בבניית העיר שומרון, מכל מקום הואיל ובפועל יישב את הארץ, זכה להעמיד שלושה מלכים מזרעו על כסאו.


^ 1 יסודות אלו באר היטב בעל פה ובכתב מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, למשל במאמרו "למצוות הארץ" (לנתיבות ישראל מהד' תשל"ט ח"א ע' קכ-קכב), ובאר תחילה גודל חשיבות המצווה, שהיא היחידה שדוחה שבות, שהתירו חכמים לקנות בשבת בית בארץ ישראל מגוי, כמבואר בגיטין ח, ב, וב"ק פ, ב, ובתוספות שם. וזה דבר גדול, שהרי בטלו חכמים תקיעת שופר ונטילת לולב כשחל ר"ה ויום ראשון של סוכות בשבת, אע"פ שמדובר במצוות דאורייתא. ואילו לצורך ישוב הארץ בטלו חכמים דבריהם והתירו איסור שבות שמקורו באסמכתא, ולדעת הסמ"ג אמירה לגוי אסורה מהתורה עי"ש. ועוד הוסיף כלפי המפקפקים בתוקף חיוב המצווה, שמה שמובא בתוס' כתובות קי, ב, בשם ר' חיים "שאינו נוהג בזמן הזה", כבר המהרי"ט (יו"ד כח) ועוד הרבה גדולי רבותינו האחרונים (עי' גליון מהרש"א כתובות שם, וחת"ס יו"ד רלד), קבעו שאיזה תלמיד טועה כתבו. ובתשובת הריב"ש שפ"ז כתב, שמצוות ישוב ארץ ישראל אינה מצווה לשעתה אלא מצווה המתקיימת לעולם ומצווה ותועלת לכל ישראל. וכתב שלא ניתן לחלק בין שני צדדי המצוות, היינו השלטון הכללי והישיבה הפרטית, וכמו שהכיבוש מצווה תמידית כך הישיבה. ולא היו מתירים חכמים לקנות בית בארץ ישראל בשבת ולעבור על שבות אם לא היה בזה מצווה מהתורה. ועוד שאמרו על מצוות ישוב הארץ שהיא שקולה כנגד כל המצוות, ולא יתכן לומר כך על מצווה דרבנן, (ודברי חכמים אלו נאמרו אחר חורבן ביהמ"ק השני). ומה שהרמב"ם לא מנה אותה במניין התרי"ג, אין זה מפני שהיא למטה מערכן של שאר מצוות אלא מפני שהיא למעלה מערכן הרגילה, ולכן אינה נמנית במנינן המפורט, וכפי שהשריש בשרשיו לספר המצוות, שאין ראוי למנות הציוויים הכוללים כל התורה, וכפי דבריו במצווה קנ"ג.
עוד נציין כי המצווה היא לרשת את כל הארץ לפי גבולות ההבטחה, וכן הזכיר הרמב"ן את הפסוק מדברים א, ז: "פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדל נהר פרת".
^ 2 בנוסף לכך, ביום העצמאות אנו מודים לה' על הצלתנו מיד אויבינו מסביב. לאחר מכן מדינת ישראל שמשה מקלט לכל יהודי נרדף, ומציאותה של מדינת יהודים הרימה את קרן ישראל בגויים, והועילה להצלת חיי יהודים.
נמצא שיש שתי סיבות עיקריות לאמירת הלל ביום העצמאות: א' על עצם הקמת המדינה שהיא קיום המצווה באופן השלם. ב' על הצלת ישראל מיד אויביו. טעם זה היה מזכיר הרב גורן כטעם עיקרי. והרב צבי יהודה היה מדגיש שהנס היה בהתעוררות הגבורה היהודית בלבבות, להכריז על עצמאותנו ולהלחם על הגנת מולדתנו.
^ 3 כיוצא בזה אמרו בנדרים לב, א, על מצוות המילה, ובבא בתרא ט, א, על מצוות צדקה, ובשבועות כט, א, על מצוות ציצית, ובמנחות מג, ב, על תפילין. ובירושלמי נדרים פ"ג ה"ט על מצוות השבת, ושם פאה פ"א ה"א על גמילות חסדים. וכן אמרו על מצוות תלמוד תורה בכמה מקומות.
אולם מצוות ישוב הארץ יתירה על שאר המצוות שהתירו חכמים לקנות בשבת בית בארץ ישראל מידי גוי, ואף שיש בקנייה איסור מדברי חכמים, מפני חשיבות מצוות ישוב הארץ התירוה, כמבואר בשו"ע או"ח שו, יא. ואילו לגבי שאר מצוות, כולל מצוות מילה, התירו רק שבות דשבות לצורך מצווה, היינו איסור קלוש יותר, כמבואר בשו"ע או"ח שז, ה. והזכרתי בהערה 1 שמקור הדברים בב"ק פ, ב, וגיטין ח, ובתוספות שם. ודין זה ציינו גדולי ישראל האחרונים כשרצו לבאר מעלתה של מצוות ישוב הארץ על שאר המצוות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il