בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • ישראל ויוון
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי צמח בן מזל

ימי החנוכה וברית מילה

מהותם של ימים, מהותה של מצוה

undefined

הרב משה ליב הכהן הלברשטט

כסלו תש"ע
5 דק' קריאה
עומדים אנו בימים נעלים מאוד, ימי חג החנוכה, וראיתי לנכון להביא בפניכם תיאור מתוך מאמרו של הרב יחיאל יעקב ויינברג ז"ל ראש בית המדרש לרבנים בברלין, בספרו "לפרקים", מאמר הימים ההם והזמן הזה, המבאר את מהות מלחמת היונים והמתיונים במכבים: מלחמת המכבים לא רק מלחמת שחרור הארץ מעבדות יוון היתה, לא רק הצלת העצמאות הפוליטית של העם והארץ היה זהר-כוכבה, בנקודת מרכז המלחמה עמדה התנגשות תרבותית גיגנטית [ענקית], נסיון לנער את עול הזרים משכם הרוח-העברי ולשמור אותו בטוהרו, בזוהרו.

הלא מוזר הדבר! מלכות יון לא היתה עריצה. היא לא הכבידה את שלטונה על הארצות והממלכות שכבשה. היא לא השפילה את קומתם הזקופה של העמים החיים בצלה. להפך, יחסה היה ליברלי מאוד וכמעט שלא היה על מה להתאונן. כך היה היחס אל יתר העמים. ובמה נפלינו איפוא, שיחס יוון אלינו נשתנה תכלית השינוי? מדוע התאחדו כל הכחות כדי לאבד את זכר ארצנו?

אלכסנדר מוקדון היה, רבותי, לא רק שר צבא גדול, לא רק המוח הפוליטי הכי-גדול בהסטוריה. הוא היה גם המסיונר הכי-גדול שבתולדות העולם. חיילותיו הרבים כחול הים נשאו אתם אל ארצות המזרח לא רק את דגל-יוון, שהתנוסס כסמל הפוליטי של עם מקדוניה. הם נשאו בחיקם את תורת יוון, אותה התרבות שקמה בחצי האי ההלני, לזרוע אותה בין העמים, לנטוע אותה בכרמי המזרח ולהטביע בה את-כל העולם.

תרבות-יוון גדולה היא. שפת היונים יפה היא ומלאה אפשרויות מדעיות, ובכל מקום שרגל יוון רק דרכה חגגה תרבות זו את חג נצחונה. ומה נפלא היה בעיני אלכסנדר לראות שיש ארץ אחת קטנה שדוחה את תרבותו בשתי-ידים, ודחיה זו באה לא מתוך יראה מפני החדש, לא מתוך חשכה תרבותית כאשר אצל עמי המזרח הקדמונים, אלא מתוך הכרה, מתוך ההכרה שהתרבות העצמית גדולה מתרבות-יוון, ששפת הארץ עולה על שפת יוון.

ארץ קטנה זו היתה ארץ ישראל והדור היושב בקרבה - דור המכבים. כל הנסיונות של כיבוש תרבותי לא הצליחו, כל ההתאמצויות עלו בתוהו. ההמונים נשארו מובדלים מהתרבות החדשה כחומה בצורה, מבלי שתהיה אפשרות להורסה.

וכאן החלה המלחמה, החל הלחץ - גם הלחץ לא הועיל - ביחס לשדרות הרחבות של העם. הוא הועיל רק להחדיר את תרבות-יוון אל החלונות הגבוהים של השרים ורבי המלוכה. אריסטוקרטיה יהודית זו לא היתה די אונים ואולי גם די רצון לשמור על שלה ונאחזה ברצינות ברעיון להסיר את תרבות ישראל מהמערכה ולהחליפה בתרבות-יוון וצורתה החיצונה - השפה היונית. בנו איפא גמנסיות יוניות, תרגילי הגימנסטיקה היוניים נעשו לדוגמא לחנוך הנוער העברי.

הופעה מענינת בכל הדבר הוא זה, שהמתיוונים לא בגדו בגלוי בעמם, לא דרשו להפסיק באופן רדיקלי את הקשר עם תורת-ישראל. להיפך, הם עשו את עצמם כשומרים את התורה האמיתית ורצו רק להגיב נגד הוספות אנשי ההלכה. צאו וראו כמה דומים מעשיהם למעשי המתבוללים שבמאה התשע-עשרה. המתיוונים-הצדוקים שהכחישו את האמונה בתחיית המתים, באשר קשה היה להביא את זה לידי הסכם עם ההשקפות הפילוסופיות של היונים, דוקא אלה עמדו בכל תוקף להגן על-מה שכתוב בתורה ורק על-מה שכתוב בה. כי הם היו מתבוללים, אנשים שבחיים הרוחניים-תרבותיים התרחקו מן היהדות כמטחוי-קשת. היהדות לא היתה בשבילם תרבות רוחנית, שבה כל מקור החיים, אלא נעשתה אצלם רק "דת" ונקודה שריכזה סביבה את רגשיהם הרומנטיים ואת חיבתם לעבר.

כאן הנקודה להבין את אחיזתם העקשנית של הצדוקים ב"קרנות הכתוב" את התנגדותם הקנאית לכל חידוש שנראה להם ככזה. כי התנגדותם היתה בעיקרה ובתוך-תוכה התנגדות להתפתחות החיים, שיכלולם ושיפורם על יסוד התורה, התנגדות לרצונם של רבני התורה, שרוח התורה והגיונה יהיו חופפים על-כל מקצועות חיי האדם מישראל. הם לא רצו להסיר את "דת" ישראל, לכאורה רצו לשמור עליה, אבל רצו להוציא את החיים מתחת כנפיה. לא בביטול הדת רצו אלא בביטולם של חיי-דת מלאים ושלמים. או, אם נדבר במשל: לא רצו לבטל את מצוות אכילת המצה, אבל רצו לבטל את ליל-הסדר, סמל חיי-הדת של ישראל בתפארתם ועזוזם.

בספר התודעה מסביר הרב אליהו כי-טוב ז"ל את מהות גזירת היוונים לבטל מישראל את שלושת המצוות שבת, קידוש החודש וברית מילה, וכך הוא כותב: נכונים הם שליטי יוון להסכים לרוב גופי תורה, הללו שבדמיונם ניתנים לעירוי אל תוך הכלים היווניים. שלוש מצוות בלבד הם רוצים לבטל מישראל שאם ייבטלו אלה, לא ישארו כל המצוות האחרות אלא פולחן יווני נעור וריק שסופו להשתכח מן הלב: שבת, חודש ומילה.
השבת מזכירה לשומריה ולכל רואיהם, כי יש מנהיג לבירה ובדברו האין נעשה ליש, ובמאמרו היש הופך לאין - תנו כבוד לבוראכם והשתחוו לו כל הארץ! שבת זו תיעקר וישכח זכרונה; אנחנו אדוני הארץ וכל יושביה - רק לנו ישתחוו!
החודש מזכיר למקדשיו ולכל רואי אותם, כי כח אלוקים פועל בזמן. לא הכל קבוע וקיים בזמן, ולא הזמן שולט על החיים בו, אלא הכל תלוי בקידוש שמקדשים יראיו של הקב"ה כרצונו. קדשו בית דין החודש, מקודש הוא, ומקודשים המועדים והם נעשים מעיינות שופעים קדושה והתרוממות בגופים ובנפשות; לא קדשוהו בית דין - הכל חולי חולין, ואפילו יבואו כל מלכי מזרח ומערב לרומם נפש אחת משפלותה ולקדשה, אינם יכולים! חודש זה יעקר מישראל וישכח זכרונו; אנחנו קובעים זמנים ומועדים; שמחתם ותוגתם בידינו קבועים הם וקיימים; נבלה בהם כדי שלא יבלו אותנו!
ברית מילה מזכירה לכורתיה ולכל רואיהם, כי הגוף כנפש - שניהם יחד, ממחצב אחד חצובים, כשם שהנפש באדם יש לה אחיזה בעולם התחתון ובעל כרחה היא נשמעת לחוקיה ומושפעת ממנו, כך הגוף אחיזה יש לו בעולמות העליונים וחייב להיות נשמע לחוקיהם ומשפטיהם, שכל העולמות יחד - עולם אחד הם, עולמו של הבורא; וכל הנמצא בכולם, הכל עבדיו ועושים רצונו; - ברית זו תיעקר מישראל ולא תהא למזכרת עוון לחכמי יוון, האומרים: שני עולמות הם, הגוף שולט בעולמו ואין מעצור לו מפני תאוותיו; והנפש שולטת בעולמה ואין מעצור לה מפני העפלותיה למרומי שחק לשיר שם את שיריה ולחלום חלומותיה - לא הגוף נכנע לנפש ולא הנפש נכנעת לגוף, גוף של חזיר ונפש של מלאך.

הרש"ר הירש ז"ל רבה הגדול של יהדות אשכנז מסביר את משמעותה של ברית מילה בפירושו על התורה, "זאת בריתי אשר תשמרו" [בראשית יז, ה]. זה הוא קידוש הגוף, שיעבוד היצר המיני לצד המוסרי. היצר המיני נטוע בכל חי לשם קיום המין. ברם, לאדם ניתן החופש להפריד בין המעשה לבין תוצאותיו, לקיים את הנאתו בלא לקיים את תפקידו, ולהופכו לתכלית עצמה. לפיכך בכריתת הברית שומה על היהודי לכוון ולהטות את יצרו זה לקראת מטרה קדושה של קיום משפחה וקיום האומה, ואסור לו להטותו לשם מילוי תאווה פראית. אות המילה הוא עדות לשלטון המוסר על יצרי הגוף, ואף על היצר הבלתי מרוסן ביותר.

אשר על כן בעמדנו בימי החנוכה, וכאשר אנו מתבוננים במהותם של ימים נעלים אלו, ומעמיקים אנו בהבנת משמעותה של מצות ברית מילה, מבינים אנו שבעצם בתוך כל אחד ואחד מאיתנו נמשכת מלחמת המכבים ביונים ובמתיונים במלא עוזה, אולם בידנו הדבר, לנצח שוב את נצחון המכבים כימים ההם בזמן הזה, אילו רק נזכור לחיות חיי רוח יהודיים מלאים ושלמים, להשליט את שלטון המוסר על יצרי הגוף, שלטון הנפש על הגוף, גוף של אדם ונפש של מלאך או במילה אחרת "יהודי".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il