בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • חנוכה בראי דורנו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

ניסים מדורות קדמונים

undefined

טבת תשע"ג
2 דק' קריאה
מספרים על ה'שפת אמת' שפעם בעת שדרש בחג החנוכה לפני תלמידיו, אמר את הדברים הבאים-
אספר לכם, כיצד אירע נס פך השמן. שנים רבות לפני ימי החשמונאים, עמד אחד הכוהנים בלשכת השמנים שבמקדש, ומילא כדי שמן מתוך אחת מחביות השמן הגדולות. בכל כד, מילא כמות המספיקה למנורה ליום אחד.
והנה להפתעתו הגדולה, בעת שמילא את אחד הכדים, סירב הכד להתמלא, והוא נאלץ ליצוק לתוכו כמות שמן גדולה מאד, המספיקה לשמונה ימי הדלקה. רץ הכהן המופתע אל הכהן הגדול, ושאל אותו לפשר האירוע הניסי.
שמע הכהן הגדול את האירוע המופלא, ואמר – איני יודע את פשר הנס. אולם, רמז רומזים לנו מן השמיים, שיהיה צורך בכד זה ובשמנו הרב בדורות הבאים. לפיכך, נחביא כעת את הכד במקום סתר, למען יעמוד ימים רבים. ואף אחתום אותו בחותמי המיוחד, כדי שביום המיועד ידעו הזקוקים לאותו הנס, שכד זה טהור וקדוש הוא.
ובזה, סיים ה'שפת אמת' את סיפורו, תתורץ קושיא גדולה – הלא, מסתמא, על השמנים במקדש היה חתום הממונה על לשכת השמנים, ומדוע פך השמן היה חתום בחותמו של כהן גדול? אלא, שפך זה היה מיוחד במינו.
הסיפור מתרץ יפה את הקושיא, ובכל זאת הוא קשה מאד - מניין ל'שפת אמת' הסיפור המופלא הזה? מה המקור לאותו נס קדמון, שלא נזכר בחז"ל ובמדרשים?
אולם, באמת סיפור זה, שיתכן והוא משל, גונז בחובו רעיון חשוב ומרכזי בחנוכה, שמופיע גם בכתבי השפת אמת. תקופת החשמונאים חלה זמן קצר לאחר שפסקה הנבואה בישראל. בתחילת ימי בית שני, התחדשה הנבואה לזמן קצר אצל חגי, זכריה ומלאכי, ואחר כך נעלמה מאיתנו לדורות הגלות. גם לאחר שפסקה הנבואה, עדיין נשאר ממנה רושם אצל שמעון הצדיק, שהיה משיירי כנסת הגדולה (אבות א, ב). שמעון הצדיק זכה למראות מעין נבואיים, כמו ביום הכיפורים, שהיה רואה זקן נכנס עימו ויוצא עימו, ולפי זה ידע את גורלו באותה שנה.
בימיו של שמעון הצדיק, היה גם נס קבוע בנר המערבי במנורת בית המקדש, שהיה ממשיך לדלוק באופן תמידי. לאחר ימיו, לעיתים היה ממשיך לדלוק ולעיתים כבה (יומא לט). כך שלמעשה בימי שמעון הצדיק, נס דומה לנס חנוכה היה מתרחש בקביעות, ולאחריו פסק מקביעותו.
שמעון הצדיק הוא הכהן הגדול שפגש את אלכסנדר מוקדון – מייסד האימפריה היוונית (יומא סט). נמצאנו אומרים שבמקביל לימי היוונים, נכנס עם ישראל לתקופה חדשה. ימי הנבואה הם הימים שבהם ה' מופיע בקרבנו באופן גלוי, ימי חוסר הנבואה הם ימים שה' מופיע אצלנו באופן נסתר. "וחושך על פני תהום' – זו מלכות יוון.
אם כך, נס פך השמן שהוא נס גלוי המתרחש בימי היוונים, מתאים לתקופת הנבואה ולא לתקופתו. וזה עומק דברי השפת אמת. באמת זהו נס מתקופות קדומות שהתגלגל ובא לימי החשמונאים. בכך אומר ה' לישראל – דעו לכם, גם כשאתם בחושך ובימים שפלים, אני איתכם ומסייע לכם.
וכך כותב השפת אמת: "מצוות נר חנוכה, קצת נחמה בגלות.... אף תוך ההעלם וההסתר יהיה הארה מנרות המנורה". "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול, ואותו הדור בימי יוון הרשעה הלכו בחושך... מ"מ אותו הדור מסרו נפשם והלכו בעבודת ה' גם תוך החושך, לכך זכו שהאיר להם מאור הגנוז ונשאר הארה מזה האור לימים השפלים בכל שנה ושנה".
ונזכה לשוב אור ה' לציון, אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il