בית המדרש

  • מדורים
  • מאמרים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חנה בת חיים

האדר"ת והאמונה

תולדות האדר"ת; ויתור על רבנות ורשה למען העניים; עמידתו בהבטחותיו; מסירות נפשו לארץ ישראל; פעילותו כרבה של ירושלים לצדו של רבי שמואל סלנט; כשרונותיו המופלגים, דקדוקו במצוות בהידור; על הראי"ה - לקחתי חתן שאיני מגיע לקרסוליו; חידושיו בתורה עד לרגעיו האחרונים.

undefined

הרב אליעזר מלמד

אדר תשס"ד
14 דק' קריאה
ההתבוננות בצדיקים ורשעים
מתבקש לכאורה לכתוב מעט על רעיונות הנסיגה של ראש הממשלה, שעצם העלאתם היא חילול ה', פגיעה במצוות יישוב הארץ, נתינת עידוד לשונאינו וסיכון ביטחוננו.

אלא שההסתכלות בדמותם של רשעים פוגמת, כמבואר במסכת מגילה (כח, א) שאסור להאריך בהסתכלות בפני אדם רשע (עיין מגן אברהם או"ח רכה, כ). ויש לחשוש שגם ההתעסקות המרובה ברפש ובשחיתויות המקיפות את ראש הממשלה פוגמת את הנפש. כמובן, כאשר מגמת ההסתכלות בדמותם היא לתקנם ולהוקיע את מעשיהם הרעים, אזי יש בכך מצווה, אבל אסור לעסוק כל הזמן בחטאים וחוטאים. דומה שיש בימים אלו ערך רב לאזן את התמונה ולהרבות בהתבוננות בדמותם של צדיקים ובמעשיהם הקדושים, התבוננות שהיא מרוממת ומזככת ומושכת את הלבבות למעלה. לעומת אלה שנדמה כי מעמדם האישי חשוב להם יותר מאשר עתידו של העם היהודי, נישא עינינו אל הצדיקים הטהורים שהיו מוכנים למסור את כל נפשם ומאודם למען הכלל והפרט.

בשבועות האחרונים הזכרנו את צדיקי בית רוז'ין, ועתה נתבונן בדמותו של אחד הגאונים הצדיקים, רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים זצ"ל. רבי אליהו דוד - האדר"ת, כיהן ברבנות בערים פוניבז', מיר, ולבסוף בירושלים. הוא נסתלק בשנת תרס"ה, ויום פטירתו חל בשבוע הבא, בג' אדר.

אביו וחינוכו
אביו, הרב בנימין, היה תלמיד חכם מופלג שנהג לסיים את הש"ס בבלי כל חודש ימים. הוא כיהן כרב בכמה קהילות בליטא ונתפרסם כרב מוילקומיר. בחג השבועות תר"ג נולדו לרבי בנימין תאומים, האדר"ת וצבי-יהודה. מילדותם עסקו שניהם בתורה בשקידה עצומה, ונודעו כבעלי כשרונות גאוניים.

הם חיו בעניות גדולה, כפי שחיו רוב משפחות רבני ליטא באותו הדור, אבל התורה היתה שעשועיהם ובה הגו יומם ולילה. בנעוריהם הרבו לכתוב חידושי תורה על סדר לימודם. באותם ימים כבר החל בליטא תהליך של עזיבת הדת שה'משכילים' היו מוביליו, אולם הרב בנימין עמד כנגדם בתוקף, וכך חינך את בניו לחיי קדושה ושקידה בתורה.

ביטול השידוך
בהיות האדר"ת בן 16 שודך לנערה. הוא החל כבר להיות סמוך על שולחן חותנו לעתיד, אלא שאחר האירוסין נפטרה אם הכלה, ואביה נשא אשה שבאה מהכרך הגדול וילנא. האם החורגת, שנטתה יותר לצד המשכילים, שינתה את תהלוכות הבית. בעקבות זאת, למרות הצער העמוק, ביטל הרב בנימין את קשר השידוכים, וכפי שכתב לימים האדר"ת בזיכרונותיו: "לגמרי היתה דעתה של האשה החדשה שונה מדרכיו של המחותן עד כה, היא הנהיגה בביתו מנהגי הדור החדש, על כן הפריד (אבא) בין הדבקים... לאשר התבונן כי חלילה לי להיות בביתו (של המחותן) לקחת בתו ולאכול בביתו אשר נהפך לדור אחר".

רבנות פוניבז'
לאחר מכן נשתדך האדר"ת עם בת של סוחר תלמיד חכם מהעיר פוניבז', ובהיותו בן 19 התחתן ועבר לגור אצל חותנו. אשתו עסקה תחילה במסחר והוא המשיך לשקוד על התורה. בני פוניבז' הכירו באברך הגר עמהם שהוא גאון מופלג, ולאחר שהרב הקודם עזב את העיר, מינו את האדר"ת שהיה באותו זמן בן 32 לשמש כרב העיר. פוניבז' היתה העיר החמישית בגודלה בליטה, ורוב תושביה היו יהודים.

גאונותו
לאדר"ת היתה שליטה מופלאה בש"ס ובפוסקים, היה דן ולמד מעניין לעניין בחריפות ובקיאות מופלאה, והיה מרבה לחדש חידושים בכל שטחי התורה.

המחשה ליחסם של גדולי התורה לגאונותו וצדקותו אפשר למצוא בכבוד שרחש לו גדול הדור, הנצי"ב מוולוז'ין, שכאשר פגש את האדר"ת פנים בפנים, ברך עליו "שחלק מחכמתו ליראיו" - ברכה השמורה רק ליחידי סגולה שבדור. גם בעל ה'חפץ חיים', שהיה מבוגר ממנו במספר שנים, ביקש את הסכמתו לכמה מספריו, והיה מעריץ אותו כגאון וצדיק.

מסירות
האדר"ת היה זריז מאוד בלימודו ובפעולותיו. אמר רבי חיים ברלין בנו הגדול של הנצי"ב, שמעולם לא פגש זריז כמו האדר"ת, זולת אביו הנצי"ב שהיה זריז ביותר.

כרב היה האדר"ת טורח ומתאמץ למלא את תפקידו. לא התבייש לחזר על פתחי נדיבים לאסוף צדקות לעניים. כשהיה צורך לדאוג למאכל כשר ליהודים שגויסו לצבא המלך, טרח על כך במשך כמה ימים רצופים. היה מבקר חולים וגומל חסדים, דואג לחיזוק בתי הכנסת ובניינם. וכל זאת יחד עם שקידתו העצומה בתורה.

שריפות רבות פקדו את עיירות ליטא, שבתיהן היו בנויים מעץ. מיוחד היה האדר"ת במסירות נפשו למען העניים שביתם ורכושם נשרף. אחר כל שריפה ושריפה היה מכתת את רגליו בערים ובקהילות לקבץ נדבות עבור העניים.

מספרים שקיבל בקשה מאת ראשי קהילת וארשה לכהן כרב בעירם, ולאחר זמן מסוים הודיע להם כי לא ייענה להצעתם ויישאר בפוניבז'. כששאלוהו למה סרב, הסביר, שכאשר הוא לווה כסף כדי לעזור לעניי עירו בפוניבז' והמלווים מבקשים ממנו ערבונות, אז הוא מראה להם את כתב המינוי לרבנות של ורשה, שאם ירצה יוכל לקבל את רבנות העיר הגדולה ורשה, ומשכורתו תהיה גבוהה פי כמה, וכך יוכל לפרוע את חובו. אבל אם כבר יתמנה לרב בורשה, ויצטרך ללוות עבור עניי ורשה, כבר לא יהיה לו מה להשיב ולא יתנו לו...

ייסורים
ייסורים רבים עברו על האדר"ת ואשתו. משכורת הרבנות היתה מצומצמת מאוד, והם חיו בדלות שהלכה וגברה. פעמים רבות הבטיחו ראשי הקהל להגדיל את משכורתו ולא עמדו בדבריהם. במשך שנים רבות ישן האדר"ת על כסאות בחדר הספרים השלו, גם מפני שלא היתה לו מיטה וגם מפני שבדרך כלל לא היה בבית מקום להניחה.

כפי הנראה אחר שהתחייב לחתנו הצעיר (הראי"ה קוק) לפרנסו במשך כמה שנים, לא הצליח להשיג לו מיטה, וכדי שלא להפר את דברו נתן לחתנו ובתו את מיטתו. זו כנראה אחת הסיבות שה'חפץ חיים', שהיה בידידות עמוקה עם האדר"ת וידע את מצבו הכלכלי, יעץ לרב קוק לקבל את הצעת הרבנות בזוימל בהיותו בן 22 בלבד, וכך הקל על מצבו של האדר"ת. אבל כפי הנראה גם אחר שהמיטה חזרה לאדר"ת נאלץ שוב להיפרד ממנה, כדי לשלם את חובותיו שלווה עבור עניי העיר או עבור בני ביתו החולים, ושוב חזר לישון על הכסאות בחדר הספרים.

העניים שהאדר"ת היה מסור להם בכל ליבו ומאודו אמנם העריצו אותו, אבל העשירים ראשי הקהל, שיכלו לעזור לו, לא שתו ליבם לצרותיו. אולי הם נמשכו אחר הרוחות החדשות ולא כיבדו כראוי את הרבנים, ואולי היו סתם ערלי לב. מכל מקום, משכורתו של האדר"ת הלכה ונשחקה. האדר"ת התנחם בכך שגם מצבם של רבים מחבריו הרבנים אינו טוב ממצבו.

צער גידול בנים
12 ילדים נולדו לאדר"ת ולאשתו, ושבעה מהם נפטרו עד הגיעם לנערות (בממוצע מתו באותה תקופה כחמישים אחוז מהנולדים). בתו החולה אסתר פראדיל בת ה-14 היתה צדקת, וריחמה על אביה שאף הוא היה חולני, וחסה על הוצאותיו המרובות עבור הטיפול בה. אפילו את החלב שקנו למענה רצתה לתת לאביה, כי גם הוא חולה.

אולם גם בעת גסיסתה לא היטיבו עמו אנשי פוניבז' לעזור לו בשעת צרתו. וגם כשבן זקוניו התינוק חלה, לא היה לו כסף לשלם לרופא שטיפל בו, ולא עזרו לו. הוא, שקיבץ כספים רבים למען עניי עירו, לא השאיר לעצמו כלום, וכשנזקק לעזרה לא סייעו לו. ואף שהתמרמר על פרנסי הקהל לא עזב את חסידותו.

המעבר למיר
בעקבות יחסם של פרנסי פוניבז' הסכים האדר"ת לשמוע הצעות רבנות מקהילות אחרות, עד שלבסוף, לאחר כעשרים שנה שכיהן כרב בפוניבז', קיבל על עצמו לעבור לכהן כרב במיר, שהיתה עיירה קטנה וענייה, אולם היתה בה ישיבה חשובה.

גם הדאגה לחינוך ארבעת בניו הניעה את האדר"ת להעדיף את מיר על פני עיירות גדולות ועשירות ממנה שבהם, כמו גם בפוניבז', כבר היתה ל'משכילים' השפעה גדולה, ורבים מבניהם התחנכו במסגרות חילוניות.

לאחר שנודע הדבר לבני פוניבז' התעוררה זעקה גדולה, היאך יתנו לרבם הגדול לעזוב את מקומם לקהילה קטנה. הם הבטיחו לו העלאה משמעותית במשכורת, וגזרו על העגלונים והסבלים שלא יעזרו לו לצאת מהעיר. במצב החדש, לאחר שמעמדו הכלכלי הובטח, ומשכורתו בפוניבז' היתה גבוהה ממשכורתו במיר, כבר היה עדיף לאדר"ת להישאר בפוניבז'. גם רבנים חשובים, ובתוכם בעל ה'שדי-חמד' כתבו שמותר לו לחזור בו ולהישאר בפוניבז'. אך כיוון שאנשי מיר לא הסכימו לוותר על התחייבותו, לא רצה להפר את התחייבותו.

מספרים שהאדר"ת כבר כמעט והסכים להישאר בפוניבז', אולם כששמע שסנדלר מקומי שכר פועל ואח"כ חזר בו מהעסקה בטענה שאם לרב מותר לבטל את התחייבותו אזי גם לו מותר, הודיע: "לא אשאר בפוניבז' בשום אופן בעולם בלעדי רשות מבני מיר, וכל הרוחות וההבטחות שבעולם לא יזיזוני מדעתי". הרב קוק ציין זאת כאירוע של קידוש ה', שלמרות ההצעות הנדיבות לא הסכים האדר"ת להפר את דברו.

כתביו
חידושיו של האדר"ת עמוקים וחריפים, ופעמים שרק למדנים גדולים יכולים להבינם. האדר"ת היה מחבב מאוד את כתביו, ואף כתב שצריך עיון בשעת שריפה, מה יעשה מי שיש בביתו ספר תורה וחידושי תורה בכתב יד, מה יציל תחילה? האם קדושת ספר תורה גוברת, או שאולי חידושיו קודמים כיוון שאין עוד זולתם בשום מקום, ועוד שיש קצת סכנת נפשות למי שעמל ויגע בהם כל ימיו, ויכול אולי לבוא לידי חולי מסוכן מהצער על שריפתם.

בשנים האחרונות החלו להוציא ספרים מתוך כתבי ידו. הרב משה צבי נריה זצ"ל פעל למען הוצאת כתביו לאור, ובשנת תשמ"ב הוציא לאור את קונטרסו 'נפש דוד' שאותו כתב בשלהי ימיו, ובו הוא מספר זכרונותיו והנהגותיו בתורה ומידות. אחריו חתנו הרב יהודה עמיחי שליט"א הוציא לאור את הספר 'תפילת דוד', ובו הערות וחידושים סביב ענייני תפילה. לאחרונה יצאו עוד ספרים רבים, ומהם: 'שמע אליהו' ובו משא ומתן עם גדולי ישראל שפגש, 'חידושי הגאון האדר"ת' בענייני תלמוד והלכה, שו"ת 'מענה אליהו' בהוצאת ישיבת 'אור עציון'. ובהוצאת 'אהבת שלום' יצאו לאחרונה הספרים: 'שבט אחים' על כללי הש"ס שכתב יחד עם אחיו התאום בשנות נעוריו, ו'ארבעה ספרים נפתחים' בענייני מקדש והקהל, ועוד ענייני הלכה.

רבנות ירושלים
סיפר האדר"ת שבקהילה אחת הגיע הרב לזקנה מופלגת, וכשנוכח כי אינו ממלא את תפקידו כראוי ביקש מאנשי הקהילה שעוד בחייו ימנו רב צעיר שימלא את מקומו. מילאו בני הקהילה את בקשתו, ומינו לקהילתם רב צעיר. לאחר שנים ספורות נפטר הרב הצעיר, בעוד הרב הזקן נשאר בחיים. והסביר האדר"ת שכנראה למרות שהרב הזקן הסכים למינוי הרב הצעיר, היתה בתוך חדרי ליבו איזו קפידה מסוימת על כך, וגרם הדבר לפטירת הרב הצעיר.

למרות הלקח העולה מהסיפור, כאשר הציעו לאדר"ת להתמנות לרבה האשכנזי של ירושלים בהסכמת רבה הזקן, רבי שמואל סלנט, שהיה כבר בסביבות גיל התשעים, הסכים האדר"ת לקבל את המינוי. שנים הוא השתוקק לעלות, אך לא נמצא פתרון כלכלי לקיומו בארץ. ולכן כשביקשוהו לכהן כרבה של ירושלים, מרוב חיבת הקודש לעלות לארץ, לחונן את עפרה ולהסתופף בחצרותיה הקדושות של ירושלים, מסר את נפשו והסכים למינוי.

בכ"ו אדר תרס"א, בהיותו כבן חמישים ושמונה, עלה האדר"ת לירושלים כדי לכהן כרבה. ליד בית החולים שערי צדק המתין לו הרב שמואל סלנט הישיש, והכריז כי הוא מעביר לו את כתר הרבנות - הכרזה שהאדר"ת דחה מיד, והסתפק בישיבה לצידו של הרב סלנט אך לא במקומו (תולדות האדר"ת ע' שעה).

בין צדיקים לשאינם צדיקים
נעצור מעט מסיפור מעשיו של האדר"ת, ונתבונן באיזו שמחה עלה לארץ ישראל. כמה געגועי קודש מילאו את לבבו. ובאותם הימים היתה הארץ שוממה וקשה. אמנם כבר החלו לבנותה, אבל המצב היה קשה. תושביה היהודים היו עניים מרודים. השלטון התורכי - מושחת. יהודים פחדו ללכת בדרכים מאימת השודדים הערבים. ועל כל זה חיפתה אהבת הארץ הקדושה.

כל עץ חדש שניטע וכל בית חדש שנבנה מילאו את לבבו שמחה וגיל ותקוות ישועה.
ומה נאמר היום, כאשר הארץ מיושבת במיליוני יהודים, האדמה נותנת את פריה בעין יפה, התעשיה משגשגת, צבא ישראל נחשב לאחד הצבאות המשובחים בעולם, ופתאום אוחז מין פחד וחידלון את מנהיגי הציבור, ולעיתים, לדאבון הלב, אנו שומעים ביטויים נוראים של מאיסת ארץ חמדה, בנוסח של: "מה יש לנו לעשות בעזה", "אין אנו רוצים לחזור לחברון ולשכם" - ה' ישמרנו מביטוים כאלו, שהם ממש המשך של חטא המרגלים.

מכאן - ענקי הרוח הטהורים, ומכאן - חגבים בעיני עצמם ובעיני האויבים. מכאן - צדיקים שנתנו את כל עצמם למען עמם ומולדתם ולעצמם לא שיירו כלום, ומכאן - מנהיגים השקועים בשחיתות עד צוואר.

רבנותו
האדר"ת היה זריז מאוד בלימודו ובפעולותיו. כפי שנהג בפוניבז' ואח"כ במיר, פעל האדר"ת מיד לתיקון ענייני הדת בארץ ישראל. הוא הורה להעמיד עירוב סביב השכונות החדשות בירושלים. הוא מינה שוחטים חדשים ופיקח על עבודתם. השכין שלום בין החסידים והפרושים. טיפל בשאלות התלויות בארץ שהגיעו מהמושבות. ביקש והורה לאברך הצעיר, הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי, לערוך לוח מעודכן לזמני היום לפי אופק ירושלים וארץ ישראל. עזר לישיבות ולבתי החולים. הוא ציווה להחליף את משקולות האבן והעץ של הסוחרים מפני שלא היו מדויקים, והעמיד אומנים שיכינו משקולות מדויקים של נחושת וברזל. ביקר במאפיות להשגיח על ניפוי הקמח, ופיקח על סגירת החנויות והפסקת תנועת העגלות לפני כניסת השבת (שם שעח).

הקריעה על מקום המקדש
בעלותו לירושלים קרע האדר"ת את בגדו, כהלכה. ובתחילה היה מדקדק לראות את מקום המקדש בכל פחות משלושים יום, שאם לא כן יצטרך לקרוע את בגדו שוב. ולאחר מכן גמר בליבו שגם אם לא ראה את מקום המקדש שלושים יום - כיוון שיכול היה לבוא לראותו, הרי הוא נחשב כמי שראה, ואין זו ראייה חדשה שמחייבת קריעה.

ומדבריו אלה יסוד גדול למנהגם של רבים מיושבי ארץ ישראל שלא לקרוע על מקום המקדש, שהואיל וכל תושבי הארץ יכולים לבוא בכל יום ברכב לראות את מקום המקדש - אין זו נחשבת כראיה חדשה שמחייבת קריעה, למרות שעברו שלושים יום מעת ראייתם הקודמת.

כבוד תלמידי חכמים
האדר"ת היה מכבד מאוד תלמידי חכמים, ומחבב מאוד את המצווה לעמוד בפני תלמידי חכמים ובפני זקנים (נפש דוד כד). בכתביו ובדבריו היה שמח להזכיר דברי תורה ששמע מתלמידי חכמים, גם כשהיו קטנים וצעירים ממנו.

גם בהיותו תלמיד חכם מפורסם, השתוקק לכבד תלמידי חכמים. "מאוד הנני צמא גם עוד היום לעמוד לשרת את אחד הגאונים האמיתיים, צדיק גמור - פשוט לשמשו כעבד לאדוניו. אך בעוונותי עוד לא זכיתי לזה - במקום שמכירים אותי הוא מן הנמנע, ובמקום אחר לא נזדמן לי עד היום למגינת ליבי" (ע' שנד).

עם כל גאונותו המופלגת - כשהתעורר לו ספק בהלכה, מתוך ענוותנותו היה שואל את גדולי הפוסקים שבדור. בתחילה נהג לשאול את ראש המשיבים בדורו, רבי יצחק אלחנן ספקטור. ולאחר פטירתו קיבל על עצמו את דרכי פסיקתו של המהרש"ם מברעזאן, ואליו הפנה כמה שאלות. ראוי לציין כי עובדה זו מצביעה על תחושת השייכות של האדר"ת לכלל ישראל בלא שום חלוקה למתנגדים וחסידים, שכן האדר"ת היה מגדולי רבני ליטא, ולא נמנע עקב כך מלשאול את המהרש"ם שהיה מעדת החסידים. גם שלח שאלות לבעל שו"ת בית יצחק (ע' שעא).

קונטרס 'נפש דוד'
האדר"ת כתב לצאצאיו קונטרס קטן, ובו מקצת מהנהגותיו בתורה ומידות ומעשים טובים, כדי שיילכו אף הם בעקבותיו. קונטרס זה נדפס יחד עם זיכרונותיו בספר 'סדר אליהו' בהוצאת מוסד הרב קוק תשמ"ד.

נצטט מעט מדבריו: "אהבת הבצע לא קיננה בלבי מעודי. ואם כי לא אוכל להתפאר בטהרת לבי עד כי הייתי שונא בצע, למידה זו לא הגעתי עדנה, אבל לאהוב ממון - לא" (שם ב'). "גם שנאתי את הכבוד מעודי, ולבי דווה עלי בעת מכבדים אותי, וביותר כשאני מכובד מגדולים וטובים ממני..." (שם ג').

מספרים שכאשר עלה האדר"ת לירושלים, ומבני ירושלים יצאו לקראתו ורתמו עצמם לעגלתו במקום הסוסים, ישב בתוך המרכבה ובכה בכי מר על שהם טועים בו כל כך.

עוד כתב: "האמת נר לרגלי ואת השקר שנאתי ואתעבנו בלבי עד מאוד. לא אחפה על אוהבי ולא על קרובי במקום שהוא מתנגד לאמת, ולא אעשה שקר בעצמי שלא להודות על האמת..." (שם ד).

חינוך הילדים
עוד כתב שם לבניו: "כאשר הייתם בני הי"ו ילדים קטנים, והייתי אומר לחנככם במצוות דרך שיחתי עמכם 'נלך או נזכה לילך לבית המקדש', 'נזכה לעלות לרגל, להתפלל במקום המקדש והקודש', וכיוצא באלה פטפוטים טובים - תיכף על אתר היו עיני מתמלאות דמע-גיל מאין הפוגות, עד כי בושתי מהאנשים שעמדו אצלי. וכן גם עתה, ברגעי כתיבת הטורים האלה, עיני מלאות דמעה עד שכבדה עלי הכתיבה" (שם לד).

הידור במצוות
עם כל שקידתו בתורה וטורח רבנותו היה האדר"ת מהדר ומדקדק מאוד במצוות כאחד מגדולי החסידים. נזכיר מקצת מהידוריו: היה רגיל לדקדק לקרוא קריאת שמע לפני הנץ החמה, גם בעת שהיה בשעה מוקדמת מאוד (נפש דוד יא). הידר מאוד בעניית אמן, ובכל יום היה מדקדק לשמוע מכמה אנשים את ברכות השחר, כדי לזכות בעוד עניית אמן (שם כג).

נהג להניח תפילין כל היום. לשם כך היו לו תפילין קטנות שהיה מצניע תחת כובעו (שם יד). עשרות שנים נהג לטבול בכל יום במקווה בהצנע קודם התפילה (שם לז).

הצטער מאוד על הטעות הרווחת להניח תפילין של ראש שלא במקומם, והיה מרבה לעורר על כך, ובעידודו כתב חתנו מרן הרב קוק את הספר 'חבש פאר' על מצוות תפילין.

הנהיג עצמו לאכול בכל יום סעודה קבועה על פת כדי לברך ברכת המזון מן התורה בכל יום (שם כז).
היה מזהיר מאוד על מצוות מזוזה, ופעמים רבות כשהיה נכנס לבתים שונים מצא כי המזוזות נקבעו שלא במקומן באופן שלא קיימו את המצווה, והיה דואג לתיקון המצווה.

בנסיעותיו היה לוקח עימו מזוזות ומסמרים קטנים כדי לקובען במקומות שחסרות בהם מזוזות. בדרך כלל שילמו לו על המזוזות, אולם ציין שכמה פעמים לא שילמו על המזוזות, אבל הוא מחל להם בלב שלם.

גם היה לוקח במסעותיו כמה טליתות וזוגות תפילין וסידורים וכיפות כדי לזכות בהם עוברי דרכים, כדי שיוכלו להתפלל בציבור (נפש דוד יז-יח).

הקפיד לכתוב תאריך עברי בלבד, וכשראה הכשר שהיה כתוב עליו תאריך לועזי, ידע לחשוד שההכשר מזויף.

פירוש הרידב"ז
בבוא הגאון רבי יעקב דוד (הרידב"ז) לפוניבז' לקבל מהאדר"ת הסכמה לפירושו לירושלמי סדר זרעים, עבר האדר"ת על פירושו במהירות הבזק, דף אחר דף, ותוך ימים ספורים החזיר לו את כתב היד עם ההסכמה. התאונן הרידב"ז ואמר, אולי כבודו יעיין יותר בספרי, עמל רב השקעתי בו, הלא אין זה ספר קריאה שנועד כדי לעבור עליו ביעף. אמר לו האדר"ת, והלא למדתי את הכל בעיון. וכשלא האמין הרידב"ז לדבריו ביקשו האדר"ת בתמימות שיבחן אותו, ואכן הרידב"ז נוכח להפתעתו המרובה שהאדר"ת קלט את כל חידושיו בתפישתו הגאונית.

(וזאת יש לדעת כי הרידב"ז עצמו ניחן בכשרון גאוני וזיכרון פנומנלי, והיה זוכר ספרים שלמים בעל פה, ופעמים שהיה לומד ספרים בעל פה, מפני שלא היה לו כסף כדי לרוכשם).

כאשר הבחין האדר"ת שהרידב"ז משתומם כל כך ממהירות קליטתו, אמר בתמימות: מה אתה מתפעל ממני, לו היית נותן את פירושך לחתני (הראי"ה קוק) היה לומד את כל פירושך תוך שעות אחדות.

דמעות
היה מתלהב ומתרגש מאוד מעניינים שבקדושה. וכך כתב בזכרונותיו: "הגדת סיפור יציאת מצרים הלהיבה את נפשי ולבבי וכל קרבי... לא יכולתי להתאפק בשום אופן מבכות, ועיני נגרו דמעות בלי הפוגות, עד שבושתי מבני ביתי".

עוד כתב: "אין דבר אשר יביאני לידי בכי תיכף כמו שמביאני זיכרון ירושלים עיר קדשנו ובית תפארתנו, גלות השכינה, גלות התורה וגלות ישראל, אשר ברגע התבונני בהם - זולגות עיני דמעות".

גם כשזכה לבקר במושבה ראשון לציון התרגש משמחה ובכה. "אין לתאר כמה נזלו דמעי-גיל מעיני מרוב עליצות נפשי, אשר בחסד ד' זכיתי לראות כי הגפן יתן פריו מעמל אחינו, שמסרו נפשם לעבודת ארצנו הקדושה לעבדה ולשמרה" (תולדות האדר"ת שנב).

חתנו הרב קוק
מן השמים זיווגו לרב קוק חותן גאון וצדיק כאדר"ת. היתה ביניהם התאמה פנימית מיוחדת. בדרך כלל גאוני ליטא היו ידועים כמצוינים בשקידתם ומסירותם לתורה, וגדולי החסידים היו מצוינים בהידוריהם וחסידותם שלפנים משורת הדין. מיוחדים היו האדר"ת והרב קוק, שהיו גאונים וחסידים באופן מופלג, מסורים באופן שלא יאומן לכלל ולפרט, אוהבי העם והארץ. כך יכול היה הרב קוק בצעירותו לפתח את כשרונותיו וחסידותו לאורו של חותנו האדר"ת.

מספר האדר"ת בזיכרונותיו: "נפשי כלתה להשיאה (את בתו) לתלמיד חכם וירא אלוקים... הציעו לפני שידוך עם בחור נעלה... בראותי אותו ובהשיחי עמו איזה שעות, דבקה נפשי אחריו, אהבת איתן אהבתיו, לאשר הצצתי בו ובכשרונותיו הנעלים וביראתו, כי לאילנא רברבא יתעביד" (סדר אליהו 63).
כשבני פוניבז' התפעלו מהרב קוק, אמר להם חותנו האדר"ת: "כבר הספקתם לעמוד על היותו גדול בתורה, אולם אינכם יודעים עדיין כמה גדול הוא ביראה".

כשהחל הרב קוק לכהן בגיל עשרים ושתים כרב בזוימל, עקב קשייו הכלכליים של חותנו, היה האדר"ת מרבה לבקרו ולסייע בידו בעבודת הרבנות. כתב האדר"ת בזכרונותיו: "ואני בכיתי במרירות לבי על אשר עוונותי גרמו לי שנאלץ הוא לקבל רבנות באביב ימיו מפני לחצי ודוחקי, שאי אפשר לי להחזיקם אצלי" (סדר אליהו 67).

לאחר שנים ספורות נפטרה אשתו של הרב קוק, בת האדר"ת, והשאירה אחריה בת יחידה. בנוסף לצער הגדול על פטירת בתו, נצטער האדר"ת שמא תיפסק הקרבה בינו לרב קוק, ועל כן ביקש לשדכו לבת אחיו תאומו, הרב צבי יהודה רבינוביץ, שנפטר צעיר יחסית, והאדר"ת הרגיש כלפי בתו מחויבות כאב. הרב קוק הסכים לכך ברצון. מזיווג זה נולד מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל.

יחסו לחתנו הרב קוק
ביחסו של האדר"ת לחתנו הרב קוק ניכרת מידת האמת והענווה שלו, באומרו: "לקחתי חתן שאיני מגיע לקרסוליו".

כשכבר נתמנה האדר"ת לרבה של ירושלים, והרב קוק עלה בעידודו לכהן כרבה של יפו והמושבות, אמר האדר"ת: "אותו גאון וצדיק, חתני אהובי ונשמתי שאתם מתבשמים מקלסתר פניו המאירים, ראוי מאוד, עם שיעור קומתו הרוחנית בכל מקצועות התורה, למלא את תפקיד עבודת הקודש כאן בירושלים במקומי, ורבנות יפו מוכנה לפני". עוד אמר: "אוי לי שהוא רב ביפו ואני רב בירושלים".

סיפר הרב צבי יהודה, שבהיותו נער התפלא פעם מכשרונו המופלג של האדר"ת. אמר לו האדר"ת: "לו היית כבר יודע ומכיר את אביך, לא היית מתפעל כל כך ממני".

לאחר שעלה הרב קוק לכהן כרבה של יפו, כתב האדר"ת עם הרב שמואל סלנט, רבה הישיש של ירושלים: "מעתה כל העניינים השייכים למצוות התלויות בארץ... הכל יהיה נחתך על ידי ידידינו הרב הנזכר... בכל ענייני הדת יסורו למשמעתו ויעשו ככל אשר יורם, מבלי סור מדבריו..." (שם שסד-שסו)
לאחר פטירת האדר"ת כתב הרב קוק את הספר 'אדר היקר', ובו רעיונות עמוקים סביב אישיותו.

פטירתו (תולדות האדר"ת פרק כ')
בשנת תרס"ה, בהיותו כבן ששים ושתים, חלה האדר"ת. כמה חודשים היה מרותק למיטתו. בימים האחרונים לפני פטירתו הוטב מצבו, אך הוא התבטא מספר פעמים כי הוא עומד ללכת בדרך כל הארץ. בשעותיו האחרונות, בליל ג' אדר תרס"ה, היו פניו מאירות, והיה עוסק כתמיד בשיחה של דברי תורה. כשהרגיש ששעתו קרבה וכבר לא יספיק להניח תפילין לפני עלות השחר, קרא פרשת תפילין בעוד לילה.

כשעה לפני פטירתו עוד הספיק לחדש על הפסוק "בשכבך תשמור עליך", שנחלקו חכמים אם הכוונה לשכיבה בקבר (אבות ו, ט), או הכוונה ליום המיתה (אדר"נ פל"ה). וביאר שמחלוקת זו תלויה במחלוקת בית שמאי ובית הלל לעניין "בשכבך" של קריאת שמע (ברכות י, ב. לדעת בית הלל "בשכבך" הוא בזמן שהולכים לשכב, וממילא הכוונה "בשכבך תשמור עליך" - ביום המיתה, ואילו לבית שמאי "בשכבך" הוא בשכיבה ממש, וממילא הכוונה לשכיבה בקבר).

כך דיבר וחידש בשעתו האחרונה כפי שדיבר וחידש כל ימיו.

בחודש שבט שלפני פטירתו אסף את בניו, וצווה אותם שלא יאמרו אחריו בהספד שום תואר, ואפילו לא "יהודי כשר", אלא רק יתארוהו כמי ש"כל ימיו חפץ להיות יהודי כשר".

'סדר פרשיות'
לאחרונה יצא לאור מתוך כתביו של האדר"ת הספר 'סדר פרשיות' על חומש בראשית. ספר זה הוא אחד מכמאה וחמישים חיבורים וקונטרסים שהשאיר אחריו האדר"ת בכתב יד. הספר יצא בהוצאה משותפת של 'מכון ירושלים' וישיבת בית אל. הספר נערך על ידי הרב בנימין זלצמן, ובסופו תולדות חיי הרב המחבר מאת הרב הראל כהן. מתוכם נתבונן מעט בדמותו של האדר"ת.

--------------------
פורסם גם במדור "רביבים" בעיתון "בשבע".

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il