בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

ישראל והתרבות ההלניסטית

בזכות השגשוג של תקופת החשמונאים פוררה היהדות את רוב היסודות האליליים שבהלניזם * נס פך השמן מבטא את סוד הנצחיות של אמונת ישראל.

undefined

כסלו תשע"ג
5 דק' קריאה
התעצמות כוחם של היוונים
במשך מאות שנים התפתחה ביוון תרבות בעלת הישגים גדולים במדע, פילוסופיה, ספרות, אומנות, אדריכלות, אסטרטגיה צבאית וסדרי שלטון. במשך אותן שנים שבהן עוצמתם הלכה וגברה, היוונים כמעט לא פעלו נגד ממלכות שכנות אלא היו עסוקים במלחמות פנימיות, בעיקר בין אתונה וספרטה. לאחר תהליך הבשלה ממושך, ובעקבות מלחמות שפיתחו את שיטות הלחימה אבל גם התישו את אתונה וספרטה, הצליח פיליפוס מלך מוקדוניה לגבור על יריביו ולאחד את המדינות היווניות תחת שלטונו. כך נוצרה הממלכה היוונית החזקה.

יוון האלילית
היוונים העלו את התפישה האלילית לשיא תרבותי. מתוך הרעיון שיש אלילים רבים שכל אחד מהם עוסק בתחום בפני עצמו, הצליחו היוונים לחלק את תחומי המדע והתרבות למחלקות שונות, לנתח כל אחד מהם בנפרד ולהגיע להישגים כבירים בחקר הטבע, בפיתוח שיטות ממשל ובאסטרטגיה צבאית. על ידי חלוקת המדע לתחומים שונים הצליחו להשתחרר מכבלי הדעות הקדומות שלפתו את כל התחומים זה בזה, ולפתח כל תחום בפני עצמו.

אבל הם היו אליליים באופן מובהק - האמינו באלילים רבים שמייצגים את הכוחות השונים שבטבע, וכפרו בה' אחד שמחייה את הכל. מתוך כך הם כפרו גם בערך המוסר כערך מוחלט שעומד מעל הכל. הטוב מבחינתם היה להיות חזק, חכם, בריא ויפה. אבל להיות מוסרי, טוב ומיטיב בלא תועלת ממשית - היה בעיניהם דבר מטופש. גם ערך האדם נמדד אצלם לפי מעמדו והצלחתו, תוך כפירה בצלם אלוקים שבו, שמעניק לכל אדם ערך מוחלט - עני כעשיר, עבד כמלך.

הכיבושים הגדולים
פליפוס מלך מוקדון ששלט בכל יוון הזמין את גדול הפילוסופים והמדענים היוונים, אריסטו, לשמש כמחנך לבנו, אלכסנדר. כשעלה אלכסנדר לשלטון מצויד בהבנה שלטונית ואסטרטגית, במשאבים של מדינה מפותחת, ובצבא חזק מאוד - החל במסע כיבושים. מעצמות גדולות, ובראשן פרס ומצרים, נפלו שדודות לרגליו. תוך כשלוש שנים (ג'תכו-ג'תכט; 334-331 לפני הספירה) כבשו היוונים את אסיה הקטנה, את ארץ ישראל, את מצרים ואת כל שטחה של האימפריה הפרסית העצומה עד הודו. לאחר מות אלכסנדר מוקדון החלו מפקדי הצבא היווני להילחם ביניהם על השלטון, עד שלבסוף התחלקו השטחים העצומים שבשליטתם למספר מלכויות יווניות.

בעקבות הכיבוש התפשטה התרבות היוונית-הלניסטית בכל הממלכות. היא עיכלה אל תוכה את כל התרבויות האחרות ויצרה תרבות הלניסטית אחת. שיטת המשטר, השפה, התרבות, תחרויות הספורט שבכל הארצות היו הלניסטים. העשירים והנכבדים שבכל העמים התבוללו ביוונים וחיקו את אורחותיהם.

המצב ביהודה הכבושה
גם יהודה נשלטה על ידי היוונים, רוב הזמן על ידי בית תלמי שמרכז שלטונו היה במצרים, ולבסוף על ידי בית סלבקוס שמרכז שלטונו היה בסוריה. כמו בכל הארצות, גם ביהודה ההתייוונות הלכה והתפשטה. אמנם היהודים היו שונים ועקשנים משאר העמים, לכן תהליך ההתייוונות היה איטי יחסית. אבל במשך מאה ושישים שנים של שלטון יווני הלכה השפעתם וגברה, כאשר כמו תמיד העשירים הם שמובילים את תהליך ההתבוללות התרבותית. המצב התדרדר עד שגם הכוהנים הגדולים, יאסון ומנלאוס, היו ראשי המתייוונים, ופעלו לקידום השפעת יוון על יהודה.

הם הקימו ליד בית המקדש איצטדיון לתחרויות היאבקות, והעדיפו לחזות בתחרויות מאשר לקיים את עבודת הקורבנות בבית המקדש. גם הכישלונות הצבאיים של בית סלבקוס לא גרמו למובילי דעת הקהל בישראל לתהות שמא התרבות היוונית אינה כה מוצלחת. הם היו בטוחים שהעתיד שייך להלניזם, ועשו הכל כדי להתערות בקרבו. למתבונן מהצד היה נדמה שעוד מעט גם יהודה תהיה כשאר העמים, שנטמעו לחלוטין באוקיינוס ההלניסטי שמסביב.

גזירת אנטיוכוס
בשנת ג' אלפים תקצ"א למניין שאנו מונים לבריאת העולם (169 לפני הספירה), כמאה ושישים שנה לאחר כיבוש הארץ על ידי היוונים, החל אנטיוכוס הרביעי (אפיפנס) להכביד את עולו על ישראל. שתי מטרות היו לו: האחת, לאחד את ממלכתו תחת התרבות ההלניסטית כדי להעצימה אל מול אויביה - לשם כך רצה להעביר את ישראל על דתם. והשנייה, להעשיר את קופתו שהתדלדלה בעקבות כישלונו הצבאי באסיה הקטנה.

היוונים בהנהגתו בזזו את כלי המקדש, פרצו את חומות ירושלים, הרגו אלפי יהודים ומכרו רבים לעבדים.

לאחר כשנתיים, בשנת ג' אלפים תקצ"ג (167 לפני הספירה), גזר אנטיוכוס על היהודים לעזוב את התורה ומצוותיה ולעבוד עבודה זרה, והטיל עונש מוות על מי שמקיים את המצוות. הוא ביטל את עבודת הקורבנות בבית המקדש והפך אותו למקום עבודה זרה. ספרי תורה נקרעו ונשרפו. חייליו עברו מכפר לכפר והכריחו את היהודים להקים מזבח לעבודה זרה ולאכול חזיר. קיום ברית המילה נאסר, נשים שחירפו נפשן למול את בניהן הוצאו להורג. בעקבות גזירות השמד רבים מהחסידים ברחו למדבריות ולמערות ולארצות אחרות, ורבים נהרגו על קידוש השם.

המרד
כשהגיעו היוונים לכפר מודיעין וביקשו להכריח את מתתיהו בן יוחנן כהן גדול לעבוד עבודה זרה, קם מתתיהו והרג את היווני ואת המתייוון שאיתו. החידוש במעשהו היה שבמקום למות על קידוש השם כשאר החסידים בחר להרוג את הצורר, ויחד עם בניו הרים את נס המרד ביוונים ובהתייוונות.

התברר שדווקא הלחץ החריף כנגד היהדות עורר את הזיק הנשמתי, ואפילו יהודים שקיימו את המסורת כמצוות אנשים מלומדה, ולא עשו את הנדרש אל מול מובילי התרבות היוונית, היו פתאום מוכנים למסור את נפשם על אמונתם.

מי יודע, על פניו נראה שאילו היו היוונים מתאזרים בסבלנות, גם על היהודים היה עובר תהליך ההתייוונות עד שהיו מאבדים לחלוטין את זהותם. אולם יד ה' המסתתרת במהלכי הדורות יצרה את העימות. כעין הקשיית ליבו של פרעה בשעתו, כך הקשה ה' את ליבו של אנטיוכוס.

ההתמודדות הרוחנית
אבל לאחר שהמלחמה נסתיימה בניצחון צבאי-מדיני, חזרה והתעוררה המלחמה הקשה יותר, המלחמה התרבותית. עדיין היינו צריכים לעמוד על נפשנו אל מול האוקיינוס ההלניסטי האדיר ששטף את כל התרבויות שבסביבה.

התרבות היוונית היתה בעלת עוצמה רבה. הרעיון לחלק בין התחומים, שתאם את התפישה האלילית, נתן להם אפשרות לעכל את כל המיטב שבכל התרבויות, כאשר התפישה היוונית משמשת כמבנה-על לכל שאר התרבויות. העמים הכבושים הלכו שבי אחר התרבות ההלניסטית על הישגיה המדעיים ותחומי האמנות המפותחים שבה. גם לאחר מאות שנים, כאשר הרומאים הפכו לכוח החזק בעולם מבחינה צבאית, מבחינה תרבותית היתה עדיין התרבות היוונית שולטת בכיפה.

וכך גם לאחר שוך הקרבות שארכו עשרות שנים, שבסופם ניצחו החשמונאים את היוונים, היו עוד ביהודה רבים שנטו אחר התרבות ההלניסטית. וכך אירע גם למלכי בית חשמונאי, נכדיו של מתתיהו הכהן הגדול, שמסר את נפשו על מלחמה בהתייוונות, וצאצאיו נעשו מתייוונים בעצמם. הם המשיכו ללחום למען עצמאות ישראל וראו ערך רב בהגנה על בית המקדש והמסורות, אבל כל זאת בתוך המסגרת של הפלורליזם ההלניסטי.

מחלוקת בתוך ישראל
המאבק בתוך ישראל היה קשה מאוד. נאמני התורה והמצוות לחמו על עמדתם. הגיעו הדברים לידי כך שינאי המלך, ממלכי בית חשמונאי, הוציא להורג רבים מהחכמים, וכמוהו עשה גם המלך הורדוס. אך חכמי ישראל המשיכו במסירות נפש לקיים ולפתח את בתי המדרש, להנחיל תורה לישראל, לתקן תקנות ולעשות סייגים לתורה, להגדיר באופן מדויק את ההבדל שבין האמונה בה' לתפישה האלילית.

כלפי חוץ שלטו הנוהים אחר ההלניזם, הם ניהלו את המדינה, הם היו העשירים. אבל בתוך בתי המדרש ובבתיהם של רוב ישראל גברה השפעתם של החכמים.

על פי זה אפשר להבין את ביקורתם של חכמי ישראל על בית חשמונאי, שהיו כוהנים ונטלו לעצמם את המלוכה (עיין רמב"ן בראשית מט, י). החיבור שבין הכהונה והמלוכה גרם נזק. השיקולים המדיניים פגעו בטהרת הכהונה, והפגם שנגרם לעבודת בית המקדש החליש את המלוכה. יש מפרשים שלכן רבי יהודה הנשיא לא ערך מסכת משנה על חנוכה.

חורבן בית המקדש השני
הקרע הפנימי שבין חכמי ישראל לנוהים אחר ההלניזם הביא בסופו של דבר לשסע עמוק בחברה היהודית ולחשדנות של זרם אחד במשנהו, עד שהגיעו לשנאת חינם ולחורבן בית המקדש השני.

לכאורה היה נראה שמלחמתם של גיבורי בית חשמונאי כשלה, רומא הרשעה שהמשיכה את תרבות יוון החריבה את בית מקדשנו.

מורשת מרד החשמונאים
ואף על פי כן היה ערך גדול לניצחונותיהם של החשמונאים. העצמאות המדינית, גם כשהייתה חלקית, תרמה לשגשוגה של האוכלוסיה היהודית בארץ מכל הבחינות. המצב הכלכלי השתפר, הילודה גברה, עולים רבים עלו מבבל.

למרות הקשיים והרדיפות בתי המדרש פרחו והתרחבו, עד שלבסוף, בתהליך ארוך ומורכב פוררה היהדות את רוב היסודות האליליים שבהלניזם. האמונה המופשטת בה' אחד, ערכי המוסר והשאיפה לתיקון עולם, שהם יסודות התורה, הלכו והתפשטו בין אומות העולם, עד שבדרכים ישרות או עקלקלות (נצרות ואסלאם) הפכו ליסוד לכל הטוב והיפה שבתרבות האנושית.

משמעות נס פך השמן
בימי מלכות חשמונאי היה נראה שהנס העיקרי הוא הניצחון הצבאי על היוונים והחזרת העצמאות המדינית. על כך תיקנו חכמים לומר הלל בברכה בימי החנוכה, ולומר "על הניסים" בתפילה ובברכת המזון. אולם לאחר חורבן בית המקדש הפך נס פך השמן ליסוד המרכזי של חנוכה, מפני שהוא המבטא את סוד הנצחיות של אמונת ישראל, שגוברת על כל מגבלות הטבע, מאירה את החושך ומבשרת תורה לעולם. ובזכות נס פך השמן לא נתבטלה ההודאה ואמירת ההלל על הניצחון הלאומי ששימש תשתית לבניין הרוחני, שמכוחו אנחנו זוכים לחדש בימינו את התשתית הלאומית והרוחנית בארץ ישראל.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il