זמן הדלקת נרות חנוכה

^ 1. שבת כא, ב: "זמנה משתשקע החמה". לדעת בה"ג, הרמב"ם ומהר"ם מרוטנבורג, הכוונה לתחילת השקיעה, ובאר מהר"ם, שאדרבה כשמדליקים בשעה שיש אור מבינים הרואים שההדלקה לשם מצווה ומתפרסם הנס. גם דעת הר"ן והרשב"א שהכוונה לתחילת השקיעה, אלא שהם סוברים כשיטת ר"ת, שמדובר בשקיעה השנייה, שהיא מהלך שלושה מיל ורבע, שהם כ 58.5 דקות (זמניות, שהם בחנוכה כ- 50 דקות) אחר השקיעה. ודעת ר"ת, הרא"ש, תה"ד, הטור, שו"ע תרעב, א, ורוב האחרונים (מ"ב א, כה"ח ב) שהוא בסוף השקיעה, היינו צאת הכוכבים. אלא שכידוע נחלקו הראשונים מהו צאת הכוכבים, לדעת הגאונים, מעט יותר ממהלך שלושת רבעי מיל אחר השקיעה, ולדעת ר"ת הוא מהלך ארבעה מיל, שהם כ- 72 דקות (זמניות, שהם בחנוכה כ- 63 דקות) אחר שקיעת החמה. ועיין בשו"ע או"ח רסא, ב, ובמפרשים ובבאו"ה שם (וע' בפניני הלכה שבת א' בהערה בע' 30-31). למעשה נוהגים להורות כדעת הגאונים.
ולעניין הדלקת נרות חנוכה, דעת רובם המכריע של האחרונים, שזמן ההדלקה המשובח בסוף השקיעה שהיא צאת הכוכבים לפי מה שאנו רואים, וכ"כ הב"ח, מ"א, ט"ז, א"ר ח"א, בא"ח ועוד. ועיין בפניני הלכה תפילה כה, ה, 3, שרבים נוהגים להחשיב את צאת הכוכבים כ- 20 דקות אחר השקיעה. ואמנם לעניין ק"ש שהיא מהתורה המלצתי לאחר ל- 30 דקות, אבל בנר חנוכה שמדרבנן אפשר להורות שהזמן כ- 20 דקות אחר השקיעה (י"א שהוא כ- 15 דקות אחר השקיעה, וע' בתורת המועדים ד, א). גם בין דעות הראשונים 20 דקות אחר השקיעה היא דעה ממוצעת, שלרמב"ם צריך להדליק בשקיעה, ולר"ן ולרשב"א כ- 58 דקות אחר השקיעה, ולר"ת כ- 72 דקות אחר השקיעה. א"כ הדעה שהולכת אחר צאת הכוכבים הנראה, שהוא כ- 20 דקות אחר השקיעה היא דעה ממוצעת. והפרושים בירושלים נוהגים עפ"י הגר"א תרעב, א, ומדליקים בשקיעה.
^ 2. לסוברים שזמן ההדלקה בצאת הכוכבים, ערבית קודמת. אלא שבמ"ב תרעב, א, ובאו"ה שם כתב, שאם מתפללים ערבית בצאת הכוכבים עדיף להדליק לפני כן, כדי לחוש לדעה שזמן ההדלקה בשקיעה, ולרמב"ם צריך להדליק בתוך חצי שעה מהשקיעה, ואם ימתין עד אחר ערבית, יפסיד הזמן. וגם הסוברים שצריך להדליק בצאת הכוכבים מסכימים שאפשר להקדים בכמה דקות. אמנם דעת רוב האחרונים שהזמן הוא בצאת הכוכבים, וממילא ערבית קודמת. ואין חוששים להדליק בתוך חצי שעה לשקיעה, מפני שגם אחר ערבית עדיין יש אנשים ברחוב, ועוד שלמדנו בהערה הקודמת שי"א שאז הוא זמן ההדלקה לכתחילה (ר"ן רשב"א ור"ת ועוד). ויש להוסיף, שבבתים רבים נוהגים לשיר פיוטים ולחלק לילדים ממתקים, וזה מקשר אותם למצווה ולנס, ואם האב יצטרך לרוץ מיד אחר הדלקת הנרות לבית הכנסת, שמחת המצווה שלהם תיפגם. וע' בס' ימי הלל והודאה יב, א, 2. ומי שרגיל להתפלל תמיד מאוחר יותר, אין סיבה שישנה ממנהגו בחנוכה, וכך יוכל להדליק ממש בצאת הכוכבים (ישועות יעקב תרעט, א).
^ 3. משך זמן ההדלקה משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מהשוק, וכתבו הראשונים שהוא כחצי שעה, וכ"כ בשו"ע תרעב, ב. ובאוצר הגאונים (תשובות סי' סה) מבואר שהוא שיעור של שעה או חצי שעה, ואולי היו הבדלים בין המקומות מתי חזרו התרמודאים מהשוק. והסוברים שכיום נכון להדליק יותר זמן מובאים בהליכות שלמה טו, ח, פס"ת תרעב, ה; הלח"ב ו, ט; ימי הלל והודאה יג, ד.
^ 4. עיין בהערה 5. שורת ההלכה מתבארת מדברי הב"ח תרעה, ב, ותרעז, ג, ויחו"ד ג, נא. אלא שיש שלושה שיקולים. א) אם המאחר לא ישמע את ברכות הדלקת הנרות, הרי הוא נכנס למחלוקת אם יצא ידי חובת ההודאה, ולדעת רש"י, רמב"ם, מרדכי ועוד, כדי להשלים חובתו עליו לברך "שעשה נסים" על נרות שיראה ברחוב, ולמעשה לא יברך מפני שספק ברכות להקל, כמבואר לעיל יב, ו, 4. ונראה שיותר חשוב לצאת ידי הברכות לכו"ע מאשר להדליק בזמן צאת הכוכבים. ב) מוסכם שאם הדבר יפגע בשלום בית מוטב שיתעכבו עד חזרת הבעל, וכ"כ בהליכות בת ישראל כא, הערה ט, בשם הרש"ז אוירבאך. ועיין ימי הלל והודאה יב, ב, 4. ג) פרסום הנס הוא עיקר יסודי במצווה, וקודם צריך לפרסם הנס לבני המשפחה, ולכן נלענ"ד שעדיף להדר בפרסום הנס למשפחה מאשר בזמן צאת הכוכבים. וכידוע אדמו"רים רבים נוהגים לאחר הדלקתם (פס"ת תרעב, 18), כדי להשריש את ערך המצווה בלבבות, ואפשר ללמוד מהם שנכון להתעכב לצורך חינוכי. ועל כן כתבתי שאם האיחור חד פעמי - אפשר שהאשה תדליק בזמן, ואם הוא קבוע, ימתינו כדי להדליק ביחד, כי מן הסתם אם לא תמתין יחסו למצווה יפגע.
^ 5. שבת כא, ב, זמנה "עד שתכלה רגל מהשוק". ופרשו הראשונים שהוא כחצי שעה אחר זמן ההדלקה. ונחלקו אם אפשר להדליק אח"כ. לרמב"ם (ד, ה) אח"כ אין יותר מצווה להדליק (וכ"כ בה"ג ועוד). וי"א שזה הזמן לכתחילה, אבל בדיעבד כל הלילה כשר להדלקה אלא שאין בו פרסום נס כל כך (רשב"א, רי"ו ועוד). וי"א שזו מחלוקת בין שני ההסברים שם בגמרא, וכיוון שהמצווה מדברי חכמים הלכה כמיקל, ואפשר בדיעבד להדליק כל הלילה (ראבי"ה בשם ר"ת וכך נראה מהרא"ש). וכך פסק בשו"ע תרעב, ב. וגם לפי הסברה שרק עד שתכלה רגל מהשוק אפשר להדליק נרות, דעת הרבה ראשונים, שבזמננו שמדליקים בבית, הנס מתפרסם באותה מידה כל הלילה, ולכן אפשר להדליק אחר שכלתה רגל מהשוק, וכ"כ תוס', רשב"א, ר"ן, רא"ש, תרומה ועוד רבים. וכ"כ הרמ"א תרעב, ב, אלא שבכל זאת כתב שעדיף להקדים להדליק בזמן שקבעו חכמים. אולם בשעת הצורך, אפשר לאחר כדעת רוב רובם של הפוסקים, וכפי שכתבתי בהלכה הקודמת והערה 11. וע' בתורת המועדים ד, ז, שמותר לדחות לצורך קיום שיעור קבוע.
ומשמע משו"ע שהמאחר מדליק בברכה כל הלילה, ולכאורה היה ראוי לחוש לדעת הרמב"ם ולא לברך. אלא שיש כאן כמה ספקות: א) אולי הלכה כתירוץ השני בגמ' ומלכתחילה מותר להדליק כל הלילה. ב) אולי גם לתירוץ הראשון בדיעבד אפשר לברך כל הלילה. ג) גם אם לא נקבל זאת, אולי כשמדליקים בפנים, כל הלילה כשר להדליק בברכה. ועוד שכך נהגו לברך אחר הזמן. ואכן לדעת פר"ח, חמד משה ועוד, בדיעבד אפילו אם אין אדם שיראה את נרותיו ידליק בברכה, כי לדעתם העיקר להלכה, שבדיעבד כל הלילה כשר להדלקה, וכמו שמוסכם על הכל שאדם שגר במקום מבודד יכול להדליק בתחילת הלילה בברכה כי הוא זמן שתקנו חכמים, כך גם מאוחר בלילה. וכ"כ באג"מ או"ח ח"ד קה, ז (וגם בשעה"צ יז כתב שאין למחות בידם). אולם למעשה דעת הרבה אחרונים שאחר שתכלה רגל מהשוק אפשר לברך רק אם בפועל יהיה פרסום נס לאחרים. וכ"כ מ"א תרעב, ו, ומ"ב יא. ומלשון "בני בית" משמע שצריך שיהיו שם עוד שניים, וכ"כ בבא"ח וישב ז. ובערוה"ש ז' כתב שאפילו אם יש אחד, ואפילו הוא תינוק עם קצת דעת, יכול לברך. וכך כתבתי למעלה, שזו דעה ממוצעת.
ועוד סברה חזקה הובאה בריטב"א הנדמ"ח, שהולכים בכל מקום אחר מנהגו. וא"כ אצלנו שיש תאורת חשמל הזמן התאחר. ואפשר לומר שמתחשבים רק בקבוצת האנשים האחרונה שחוזרת מעבודתה, שאז הוא זמן "שכלתה רגל מהשוק", וכך משמע קצת עפ"י שלטי גיבורים. וכיום זמן זה בערך בשעה תשע. ואפשר לומר שהכל תלוי בפרסום הנס, ולכן אם בפועל עדיין מתהלכים אנשים ברחוב, אפילו מאוחר בלילה, עדיין לא כלתה רגל מהשוק, ועדיין אפשר להדליק נרות בברכה. וכמדומה שכך דעת מהרש"ל (תשובה פ"ה) שכתב שעד חצות הלילה עדיין יש פרסום הנס, וכ"כ בשפת אמת. וע' בהלח"ב ו, 12. אבל למעשה כתבתי למעלה שבשעת הצורך אפשר לדחות את הדלקת הנרות עד השעה תשע ולא יותר, מפני שאז הוא הזמן שחוזרים האחרונים מהעבודה, וזה יותר קרוב למה שתקנו חכמים "עד שתכלה רגל מהשוק" (וע' ופס"ת תרעב, ד). ועוד, שעד אותה שעה אנשים רגילים לדחות את ארוחת הערב, ואין כ"כ חשש שישכחו להדליק נרות. ועוד, שלצורך עבודה ופרנסה, שיש בה צורך גדול, נכון לדחות, אבל לא לשאר דברים. ונלענ"ד שכיוון שעד אז עוד חוזרים מהעבודה, אפשר להדליק נרות בברכה גם כשלא יהיה מי שיראה נרותיו. והרוצה לדחות בשעת הצורך את הדלקת הנרות יותר מאוחר עד לזמן שעוד מסתובבים אנשים ברחוב שליד ביתו, יש לו על מה לסמוך, אבל לענ"ד אין לעשות כן אלא בשעת הדחק. (ע"ע ימי הלל והודאה פרק יב, ותורת המועדים ד, ד).
^ 6. דעת הרמב"ם שאין להדליק נרות לפני השקיעה. ולאורחות חיים והכלבו בשעת הדחק מדליקים מפלג המנחה, והובאה דעתם בשו"ע תרעב, א, ולרוב האחרונים אפשר אף לברך, וכ"כ במ"ב ג. אמנם י"א שאין לברך, וכ"כ בהרחבה בתורת המועדים ד, ב. ובמקראי קודש הררי ד, ד-ה, כתב בשם הרב אליהו לברך. וע' בימי הלל והודאה יב, א, 3.
בחישוב פלג המנחה נחלקו הפוסקים, יש מחשבים את היום עד השקיעה (הגר"א), ויש עד צאת הכוכבים (תה"ד), כמובא במ"ב רלג, ד. וכאן כתב במ"ב תרעב, ג, שמחשבים מצאת הכוכבים (וע' פניני הלכה תפילה כד, 9, ואג"מ או"ח ד, סו"ס סב, ששני חצאי היום אינם שווים). וכיוון שבחנוכה משך שעה זמנית כ- 51 דקות, ופלג המנחה כ- 63 דקות, כתבתי שיכול להדליק בשעת הדחק 40 דקות לפני השקיעה. ואם חייב לצאת לפני כן, ידליק 63 דקות לפני השקיעה, לפי הדעה שמחשבים פלג המנחה מהשקיעה, אבל בזה שהוא ספק משני צדדים (שאולי הלכה כרמב"ם, ואולי כתה"ד) - לא יברך. (עיין לעיל הערה 8, שלפי ר"ת אם נחשב פלג המנחה מצאה"כ הוא כ- 3 דקות לפני השקיעה הנראית, ואם נחשב מהשקיעה לשיטתו, הוא כ- 16 דקות לפני השקיעה הנראית, ואין חוששים לדעתו).