בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הלכות פורים
לחץ להקדשת שיעור זה
פורים ומקרא מגילה

חיוב נשים בקריאת מגילה

הסוברים שמוציאות גברים; הסוברים שאין מוציאות גברים; באור דעת הסוברים שנשים חייבות בשמיעה ולא בקריאה; יש סוברים שאשה חייבת במקרא מגילה ואינה מוציאה גברים מסיבות אחרות; אינה מוציאה משום קול באשה ערווה; לסוברים שאשה מוציאה גבר מדוע אין איסור קול באשה; רוב האחרונים מחמירים; בשעת הדחק; השוואת דין קידוש ומגילה.

undefined

הרב אליעזר מלמד

אדר א' תשס"ח
18 דק' קריאה 25 דק' צפיה

פורים



"אמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס" (מגילה ד, א). אלא שנחלקו הראשונים בשאלה, האם אשה יכולה לקרוא מגילה עבור איש. לדעת רש"י יכולה, ולדעת בעל הלכות גדולות אינה יכולה.
מחלוקתם נובעת מפירוש הגמרא והתוספתא, ומסתעפת להגדרת חיוב נשים במגילה ולעוד דינים. ונתחיל לבאר דבריהם:

הסוברים שמוציאות גברים
בפשטות משמע שחיוב הנשים כחיוב הגברים, וממילא יכולה אשה להוציא גבר בקריאתה. וכן משמע מהמשנה במגילה (יט, ב): "הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן. רבי יהודה מכשיר בקטן". משמע רק חרש שוטה וקטן פסולים לקרוא, אבל נשים כשרות. וכן מפורש בגמרא ערכין (ב, ב; ג, א): "הכל חייבין במקרא מגילה. הכל כשרין לקרות את המגילה. 1 לאיתויי מאי (לרבות מה אמרו 'הכל')? לאתויי נשים, וכדרבי יהושע בן לוי, דאמר ר' יהושע בן לוי: נשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס". הרי שבמפורש נתרבו הנשים, שגם הן כשרות לקרוא מגילה. וכך כתב רש"י (ערכין ג, א): "שחייבות במקרא מגילה וכשרות לקרותה ולהוציא זכרים ידי חובתם".

כדעת רש"י סוברים גם הרמב"ם 2 , מגיד משנה, ריא"ז (פ"ב הלכה ג, ב), נימוקי יוסף, בעל ספר המכתם, רבינו יהונתן, בעל ספר המאורות, בעל אור זרוע (סי' שסח) והמאירי.

הסוברים שאין מוציאות גברים
אולם לדעת בעל הלכות גדולות (הל' מגילה סי' יט) חיוב הנשים שונה, הן חייבות לשמוע ולא לקרוא. ויסוד דבריו בתוספתא (מגילה פ"ב ה"ד): "הכל חייבין בקריאת מגילה, כהנים לוים וישראלים וגרים וכו'. כולן חייבין ומוציאין את הרבים ידי חובתן. אנדרוגינוס מוציא את מינו ולא את שאינו מינו וכו'. נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן". 3 ולכאורה קשה, שהרי למדנו בגמרא (מגילה ד, א, וערכין ג, א) שנשים חייבות במגילה. אלא שלפי בעל הלכות גדולות הן פטורות ממצוות קריאה וחייבות בשמיעה. ולמה חייבות בשמיעה, "שהכל היו בספק להשמיד להרוג ולאבד, והואיל והכל היו בספיקא הכל חייבין במשמע" (הלכות גדולות סי' יט). ואף בגמרא מגילה (ד, א) גרס שהן חייבות בשמיעה, "אמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות במשמע מגילה שאף הן היו באותו הנס". וכן גירסת רבנו חננאל (מגילה ד, א) "נשים חייבות לשמוע מקרא מגילה". וחיזק בעל הלכות גדולות את דבריו מהירושלמי (מגילה פ"ב ה"ה): "בר קפרא אמר: צריך לקרותה לפני נשים ולפני קטנים שאף אותם היו בספק. ר' יהושע בן לוי עבד כן, מכנש בנוי ובני בייתיה וקרי לה קומיהון". תרגומו: רבי יהושע בן לוי עשה כן, אסף בניו ובני ביתו וקרא אותה לפניהם. 4 הרי שלפי הירושלמי זוהי כוונת רבי יהושע בן לוי המובאת בתלמוד הבבלי, שנשים חייבות לשמוע מקרא מגילה, אבל אין ללמוד ממנו שנשים חייבות בקריאה כגברים. ומה שלמדנו בערכין (ג, א) שנשים כשרות לקרוא במגילה, הכוונה שנשים כשרות לקרוא את המגילה עבור נשים אחרות, אבל להוציא גברים אינן יכולות, וכך פרשו את דברי בה"ג התוספות (ערכין ג, א) והר"ן (מגילה ד, א).

נמצא אם כן, שלפי בעל הלכות גדולות התוספתא דברה על מצוות הקריאה, וממנה נשים פטורות, ואילו הגמרא במגילה (ד, א) והירושלמי (מגילה פ"ב ה"ה) דיברו על מצוות שמיעה, ובה נשים חייבות. והמשנה (מגילה יט, ב) והגמרא ערכין (ג, א) דיברו על היכולת להוציא נשים אחרות, ולזה נשים כשרות (בהמשך יבואר חילוק זה היטב על פי הטורי אבן).

כדעת בעל הלכות גדולות סוברים גם רבנו חננאל (מגילה ד, א), סמ"ג הל' מגילה, תוס' הרא"ש (אמנם בהלכותיו לא הכריע), וכן נראה מדברי התוס' (מגילה ד, א, ערכין ג, א), וכן כתב הר"ן על הרי"ף, שאע"פ שדעת בה"ג אינה מחוורת מ"מ ראוי לחוש לדבריו להחמיר. וכן דעת ראבי"ה (מגילה סי' תקסט), והביאו במרדכי (מגילה תשעט), וכ"כ הרוקח, בעל צרור החיים ובעל העיטור (דף קיג, ב). 5

תשובת הסוברים שחיובן שווה
אולם הסוברים שנשים חייבות במקרא מגילה כגברים, סוברים שאין לחלק בין מצוות קריאה למצוות שמיעה. וכל מה שאמרו חכמים על נשים, שהן חייבות במקרא מגילה, וכן הגירסא שלפנינו במסכת מגילה (ד, א). וכן מוכח מהגמרא בערכין (ב, ב), שלמדה מהמשנה (מגילה יט, ב): "הכל כשרין לקרות את המגילה", שהכוונה לרבות נשים, שהן יכולות להוציא אחרים ידי מקרא מגילה.

ומדברי הירושלמי (מגילה פ"ב ה"ה) אין הוכחה שנשים חייבות רק לשמוע, אלא שהירושלמי מדבר על המציאות, שגברים היו קוראים עבור נשים כדי להוציאן ידי חובתן, אבל אין זה בא ללמד שנשים אינן יכולות להוציא גברים.

אבל את התוספתא (מגילה פ"ב ה"ד) שאמרה שנשים פטורות ממקרא מגילה לא ניתן ליישב עם דברי המשנה והגמרא, ולכן היא תוספתא דחויה. וכפי שכתב האור זרוע (ח"ב שסח), שכיוון שבתלמוד לא הזכירו את התוספתא, להקשות ממנה על רבי יהושע בן לוי שאמר שנשים חייבות במקרא מגילה (מגילה ד, א; ערכין ג, א), ולתרץ אח"כ שנשים חייבות בשמיעה ופטורות מקריאה, משמע שאין מתחשבים בה כלל. וכן כתבו הרשב"א והריטב"א (מגילה ד, א) שהיא תוספתא 'משבשתא', מפני שהיא בניגוד למבואר במשנה (מגילה יט, ב), ובגמרא (מגילה ד, א, ערכין ג, א), ולכן אין להתחשב בה כלל. 6

באור דעת הסוברים שנשים חייבות בשמיעה ולא בקריאה
כפי שלמדנו לבה"ג והסוברים כמותו, נשים חייבות בשמיעה ולא בקריאה, ולכן אינה יכולה להוציא איש, משום שהוא חייב גם בקריאה והיא רק בשמיעה. ולשיטתו ולדעה זו אשה שקוראת לעצמה תברך "לשמוע מגילה" (כמובא ברמ"א תרפט, ב).

כמה הסברים נאמרו לכך באחרונים, ונזכיר שניים עקרוניים, והשאר ענפים להם:
בטורי אבן (מגילה ד, א) פירש שיש בחיוב קריאת מגילה שתי רמות, האחת על פי רוח הקודש, וזה חיוב כעין תורה, ועל חיוב זה דברו בתוספתא, ומחיוב זה נשים פטורות כי היא מצווה שהזמן גרמה. ויש עוד חיוב מצד שגם הן ניצולו על ידי הנס, ועל חיוב זה דיברה הגמרא, וחיוב זה הוא מדרבנן בלבד. שכן סברת "אף הן היו באותו הנס" אינה מועילה לחייב במצווה שהזמן גרמה מהתורה, ולכן הוצרכנו ללמוד בהיקש את חיוב הנשים במצה בפסח מאיסור חמץ, כפי שבאר התוספות (מגילה ד, א, ד"ה "שאף"). לפיכך נשים חייבות לשמוע מגילה מדרבנן, ויכולות להוציא אף את עצמן, אבל אינן יכולות להוציא גברים שחיובם חמור יותר. 7

בשו"ת אבני נזר (או"ח תקיא) באר שיש במצוות קריאת מגילה שתי מצוות, האחת לפרסם את הנס, והיא מצווה לשמוע מגילה, והשנייה לזכור את עמלק כדי להתעורר למחייתו, והיא מצווה לקרוא מגילה. ונשים חייבות בראשונה ולא בשנייה, וכפי שכתב בספר החינוך, שנשים פטורות מקריאת פרשת זכור, הואיל ואינן מצוות להילחם. והוכיח שם בראיות שמקרא מגילה הוא גם לזכירת עמלק. וכעין זה כתב האור שמח. 8

טעם "אף הן היו באותו הנס"
לכאורה אפשר לתלות את המחלוקת הזו בטעם חיוב הנשים. מובא בגמרא (מגילה ד, א, ערכין ג, א) "שאף הן היו באותו הנס". טעם זה נאמר גם לגבי חיוב נשים במצוות הדלקת נרות חנוכה, ובמצוות שתיית ארבע כוסות בליל הסדר. נחלקו הראשונים במשמעות טעם זה.

לרש"י ורשב"ם בפירושם לפסחים קח, ב, חיובן נובע מזה שהיו שותפות משמעותיות באותו הנס, ומבחינה זו שייכותן למצווה אולי קודמת לגברים. "כדאמרינן (לעניין יציאת מצרים בסוטה יא, ב) בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו. וכן גבי מקרא מגילה, נמי אמרינן הכי, דמשום דעל ידי אסתר נגאלו. וכן גבי נר חנוכה במסכת שבת (כג, א)". והכוונה שנס חנוכה בא על ידי יהודית. 9 לפי זה יוצא שחיוב הנשים אינו נופל מחיוב הגברים, ומובן לפי זה שנשים יכולות להוציא את הגברים ידי חובתם.

אולם התוספות (פסחים קח, ב, מגילה ד, א) הקשו שלשון "אף הן" משמע שאינן העיקר, אלא נגררות אחר הגברים. ועוד שבירושלמי (מגילה פ"ב ה"ה) מפורש שטעם חיוב הנשים מפני "שאף הן היו באותו ספק", כלומר "באותה סכנה דלהשמיד להרוג ולאבד", ולא מפני שהיתה להן זכות מיוחדת בנס. וטעם זה התקבל על דעת רוב הראשונים, וכ"כ הרשב"א והריטב"א והמאירי והר"ן (בחידושיהם למגילה ד, א).

ונלענ"ד שטעם רש"י הוא, שמזה שהבבלי שינה לשונו מהירושלמי, משמע שרצה לומר שלא רק שהן היו בסכנה, אלא שאף הן היו בנס, היינו שפעלו לקירוב הנס באמונה ומסירות נפש.

ואף שפירוש רש"י נוח יותר לדעת רש"י לפיו אשה יכולה להוציא איש ידי חובת מקרא המגילה, ופירוש תוספות נוח יותר לדעת בה"ג שאינה יכולה להוציא. מכל מקום, שני הפירושים יכולים להתיישב עם שתי הדעות. שגם לפי פירוש רש"י אפשר לומר, שאמנם היה לנשים חלק נכבד בנס, ולכן למרות שזו מצווה שהזמן גרמה תקנו חכמים שאף נשים יתחייבו בה, ובכל זאת חיובן למעשה חלש מחיוב הגברים. או שהוא שווה לגברים אלא שמפני טעמים צדדיים, כטעם הסמ"ג שיובא בהמשך, אינן מוציאות גברים.

ומאידך גם אם חיובן טפל לחיוב הגברים, מפני שזו מצווה שהזמן גרמה ומעיקר הדין נשים פטורות ממנה, ורק מפני שאף הן ניצלו מהסכנה, חייבו גם אותן. מכל מקום בפועל כיוון שהטילו עליהן חיוב, דינן כדין הגברים, ויכולות להוציא גברים ידי קריאת מגילה. וכך אכן דעת הריטב"א והמאירי.

יש סוברים שאשה חייבת במקרא מגילה ואינה מוציאה גברים מסיבות אחרות
ויש ראשונים שמסכימים להלכה לדעת בעל הלכות גדולות, שאשה אינה יכולה להוציא אנשים, וכפי שמוכרחים להבין מדברי התוספתא (מגילה פ"ב ה"ד), אלא שלדעתם ביסוד הדין חיוב מגילה שווה בגברים ונשים, ורק מטעמים צדדיים אשה אינה יכולה להוציא איש. לדעת הסמ"ג, מפני שקריאת המגילה כקריאה בתורה, ולכן אינה מוציאה איש. ולדעת הכלבו (מה), משום שקול באשה ערווה. 10

דעת הסמ"ג משום שקריאת המגילה כקריאה בתורה
כתב הסמ"ג בהל' מגילה: "אע"ג דנשים חייבות 'במקרא' מגילה, אינן מוציאות את הזכרים. ואל תשיבני נר חנוכה... דשאני מקרא מגילה שהיא כמו קריאת התורה, לכן אינה מוציאה את האיש".

ובמגן אברהם (תרפט, ה) הביא דברי הסמ"ג והוסיף: "פירוש ופסולה מפני כבוד הצבור, ולכן אפילו ליחיד אין מוציאה דלא פלוג (רא"ם)". 11

ויש לדון האם סברת הסמ"ג מקובלת גם על רש"י. שאולי אף שרש"י סובר שאשה יכולה להוציא גבר, מכל מקום אם יהיו מניין גברים, אזי תהיה קריאת המגילה כקריאה בתורה, ומפני כבוד הציבור אשה לא תוציאם. וכן יש לדון מהו שורש עניין כבוד הציבור, והאם כאשר הציבור אינו חש שכבודו נפגע בקריאת אשה, הדין משתנה. וסוגיה זו שייכת לדין קריאה בתורה.

אינה מוציאה משום קול באשה ערווה
בספר כלבו סי' מה כתב: "והבעל עשרת הדברות 12 כתב שאין נשים מוציאות אנשים בקריאתם, והטעם משום דקול באשה ערוה, ואע"ג דמדליקות נר חנוכה ומברכות, לא דמי, לפי שאין צורך שיהיו שם האנשים בעת ההדלקה". וגם בספר האשכול הביא סברה זו. 13

לסוברים שאשה מוציאה גבר מדוע אין איסור קול באשה
וצריך לומר שלסוברים שאשה יכולה להוציא גבר, אין בזה איסור של קול באשה. אלא שיש להבין, הלא כל מה שנחלקו הראשונים הוא רק האם יש איסור לשמוע סתם קול אשה, שלדעת רב האי גאון והר"ן והמרדכי אין איסור, ולראשונים אחרים אסור, וכן הלכה. אבל בעת אמירת דברים שבקדושה כולם מודים שאסור לשמוע אפילו את אשתו הטהורה (וכ"כ באר היטב אה"ע כא, ד, ופרישה שם ב').

ואפשר לפרש זאת בשני דרכים.
א) אפשר לצאת ידי חובת קריאת המגילה בדיעבד בקריאה ללא טעמים (ע' שע"ת רי"ס תרצ), ובקריאה של דיבור שאין בו חיבה, אין איסור קול באשה ערווה, כפי שכתב הרשב"א (ברכות כד, א), וכ"כ במ"א עה, ו, וכתב במחצית השקל שקול דיבור אינו ערווה אפילו בשעת ק"ש. וכ"כ בשו"ע הרב עה, ו. 14

ב) אולם אין נראה כל כך לפרש שהתכוונו שאשה מוציאה גבר בלא טעמים, מפני שסתם קריאת מגילה בטעמים. ועוד שאמרו (מגילה כ"ג ע"א), הכל עולים לקריאת התורה למנין שבעה אפילו אשה וקטן, אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד הצבור. הרי שלא חששו לאסור משום קול באשה ערוה, אף על פי שסתם קריאה בתורה עם טעמי המקרא. אלא שנראה לומר שכאשר הקריאה היא לצורך מצווה אין בה איסור של "קול באשה ערווה". וכעין זה כתבו ביחוה דעת ג, נא, ושבט הלוי ג, יד (ואולי זו גם דעת כה"ח תרפט, יג). וכ"כ בילקוט יוסף מועדים עמוד רפט. 15

אולם למעשה נראה שגם לסברה זו קשה להתיר בימינו שאשה תקרא בציבור, מפני שהנוהג המקובל כבר מאות שנים לפחות, שאין שומעים קול אשה ששרה בציבור אפילו בשירי קודש (זולת במסגרת משפחתית שנהגו בגרמניה להקל, כמובא בשרידי אש). וכיוון שכך מקובל כיום, ממילא קריאתה של אשה עלולה לעורר הרהורים. וכן מצינו שכתבו הפוסקים לעניין טפח באשה ערווה, שדינו תלוי במנהג המקום, וכלשון השולחן ערוך (או"ח עה, א): "במקום שדרכה לכסותו". אמנם לבני משפחתה יכולה לקרוא על סמך הסברה שאין אומרים "קול באשה ערווה" בדברי קודש.

דעת האחרונים המקילים
בשולחן ערוך תרפט, א: "הכל חייבים בקריאתה, אנשים ונשים וגרים..." ובסעיף ב' כתב: "אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא ידי חובתו, והוא שישמע ממי שהוא חייב בקריאתה... ויש אומרים שהנשים אינם מוציאות את האנשים".

וכמה אחרונים הבינו שעיקר דעתו כרמב"ם, שכן ציטט לשונו בדרך סתם, ובב"י כתב שדייקו מלשון הרמב"ם שסובר שאשה מוציאה איש, ורק כיש אומרים כתב את דעת האוסרים, וכידוע "סתם ויש אומרים - הלכה כסתם". וכך משמע מהחיד"א ברכ"י רעא, א, שלדעת שו"ע שאשה מוציאה איש במקרא מגילה, וכ"כ במאמר מרדכי תרפט, ב. ואמנם בסעיף ג' כתב שאנדרוגינוס מוציא רק את מינו, וטומטום אפילו את מינו אינו מוציא, וזה לכאורה כדעה שאשה אינה מוציאה איש. אלא שבאר בב"י, שצריך שהמוציא את האחרים יהיה ניכר אם הוא איש או אשה. וכן כתבו להקל, מהר"י עייאש במטה יהודה ר"ס תרפט, מהרח"א במקראי קדש (קמד, א).

רוב האחרונים מחמירים
לעומת זאת כמה אחרונים כתבו שדעת השו"ע להחמיר כדעת היש אומרים, מפני שלא כתב במפורש בתחילה שאשה יכולה להוציא גבר, אלא רק מכללא ניתן ללמוד זאת, לפיכך כוח היש אומרים המפורש חזק יותר. וכ"כ הפמ"ג (אשל אברהם ד'), וכ"כ בתשובות בית דוד סי' תט, והביא דעתם בכה"ח תרפט, יד. (ואולי אפשר להוסיף, שגם מהב"י משמע שנוטה לדעת בה"ג, שכן הביא יותר ראשונים שחוששים לדעתו).

וכן נטו רבים מהאחרונים להכריע כדעה המחמירה. כ"כ הלבוש, ואליה רבה ב', ופרי חדש א', דרך החיים אות ג'. וכ"כ ערך השולחן תרפט, ג, וחקרי לב או"ח ס"ס מ"ה, שדעת רוב הפוסקים כבה"ג, ולכן יש להחמיר. גם מדברי הרמ"א מוכח שחושש לדעת המחמירים, שכתב שאשה תברך "לשמוע מגילה" כדעת ראבי"ה, וזה מפני שבשמיעה היא ודאי חייבת אבל לגבי קריאה יש ספק.

ולמעשה, כתב בבן איש חי תצוה (ש"א) ב', שמי ששמע מגילה מאשה, יחזור ויקראנה בלא ברכה. וטעמו ברור, שהואיל ויש אומרים שלא יצא, לפיכך צריך לחזור ולקרוא, וכיוון שיש אומרים שיצא, לא יברך מספק. והובאו דבריו בכה"ח תרפט, יד. וכ"כ הגרע"י בחזון עובדיה לפורים ע' נט: "ואע"פ שהעיקר כדעה האחרונה (שאשה מוציאה גברים), טוב לחוש לסברה ראשונה, אלא אם כן בשעת הדחק". והרחיב בהסברת דבריו בהערות, וכ"כ במאור ישראל למגילה ד, א, ובדברי בניו בתורת המועדים ה, ט, וילקוט יוסף מועדים (ע' רפח).

בספק בדיני מגילה נוטים לחומרה
לכאורה יש לשאול, מדוע לא נאמר שקריאת המגילה דרבנן, וספק דרבנן לקולא, ולכן הלכה כדעת רש"י, ולכל הפחות אם כבר שמע אשה, מספק נאמר שיצא ידי חובה?

אלא שלדעת רוב הראשונים והאחרונים מעמד הפורים כ"דברי קבלה", היינו דברים הנלמדים מהנביאים, שהוא במעמד ביניים בין דאורייתא לדרבנן. ונחלקו בדין ספק. ולכאורה מזה שבמקומות שיש ספק אם היו מוקפים חומה מימות יהושע בן נון קוראים בשני הימים, משמע שבספק צריך להחמיר כבדאורייתא. וכך משמע מהרמב"ם ושו"ע (תרפח, ד, תרצו, ז). וכך דעת השאילתות ובה"ג, שספק בדברי קבלה לחומרה. לעומת זאת, לדעת הרמב"ן, הרשב"א והריטב"א, נוהגים לעשות במקומות המסופקים שני ימים ממידת חסידות, ולא כחיוב. הרי שדינם כדין דרבנן שספקו לקולא. אולם נראה שנטיית רוב האחרונים לחומרא, שדין פורים כדברי קבלה, ושצריך להחמיר בספק. וכ"כ טורי אבן, פמ"ג, מ"ב תרצב, טז, כה"ח לט. 16

בשעת הדחק
מי שאינו יודע לקרוא ויש שם אשה שיודעת לקרוא, בפשטות ישמע ממנה, ויצא ידי חובה לדעת כל הסוברים שאשה יכולה להוציא איש. וכ"כ בכה"ח תרפט, טז, בשם בית עובד ד', והוסיף שאם יזדמן לו אח"כ אפשרות לשמוע איש שיודע לקרוא, יחזור וישמענה מהאיש. אבל לא יברך שוב, משום ספק ברכות.

וכן ציבור שאין איש שיכול לקרוא להם זולת אשה, תקרא להם, ויצאו ידי חובה לפי הסוברים שאשה מוציאה גברים. וכ"כ בחזון עובדיה פורים ע' ס, והזכיר דברי הגהות יעב"ץ שבאר הגמרא מגילה כג, א, הכל עולים למניין שבעה אפילו אשה ואפילו קטן, אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה בציבור מפני כבוד הציבור. שכאשר אין שבעה אנשים שיודעים לקרוא בתורה, מעלים אשה, ולכן אמרו בתחילה הכל עולים. וכיוצא בזה כתב רבי דוד פארדו בחסדי דוד (על התוספתא (פ"ג דמגילה קו, ד), שאם עלתה לא תרד. ע"כ. ופשוט שאם האשה שקוראת לגברים כבר יצאה ידי חובתה, לא יברכו, משום ספק ברכות להקל.

וכתב הטורי אבן שנראה שגם לפי בה"ג שסובר שאשה אינה מוציאה איש, הכוונה שאינה מוציאה אותו ידי כל חובתו, כי יש לגברים חיוב נוסף, אבל ידי החיוב המשותף מדרבנן אפשר לומר שמוציאה. אמנם גם אם נקבל סברה זו, נלענ"ד שאם היא כבר יצאה ידי חובתה, לא יברך, כי בשמיעתה לא יקיים את כל מצוותו לפי בה"ג ודעימיה, ומן הסתם קביעת הברכה היא על קיום מלא של המצווה.

ואמנם לכלבו שבאר שאשה אינה מוציאה איש משום קול באשה ערוה, גם בשעת הדחק אין לצאת ידי חובה בשמיעת אשה. וראיתי במקראי קודש (הררי) ו, ט, הערה לז, שהזכיר זאת בשם הרב נבנצאל עפ"י הכלבו. ועוד נשאר בצ"ע אם כשאשתו נדה, ורק היא יודעת לקרוא, אם ישמע ממנה (והרחיב בזה במקראי קודש ליל הסדר ו, הערה לח). ונראה שלדעת הכלבו אפילו אשה טהורה לא תקרא לבעלה. אבל לפי שאר הפוסקים, אין דין קול באשה ערווה בקריאת המגילה, וממילא גם אם היא טמאה יכולה לקרוא. ורק אם מדובר באשה שאינה מבני משפחתו יש לעיין מה עדיף, אם לחוש למנהג שאין שומעים קול אשה זרה בשירתה, או שעדיף שיצאו ידי חובת קריאת מגילה למחצית הפוסקים. ויש לעיין לפי הבן איש חי, שאולי לדעתו גם בשעת הדחק, אשה לא תקרא לאיש. ובשו"ת עזרת מצר (סי' כג, ע' קל, הובא בחזון עובדיה פורים ע' ס) כתב שאפילו במקום שאין איש היודע לקרוא המגילה אשה לא תקרא משום כבוד הציבור. ע"כ.

מכל מקום נראה שגם למחמירים, אם מדובר בבני משפחתה, מוטב שתקרא עבורם.

השוואת דין קידוש ומגילה
הקשה הב"ח (רעא, ב) מדוע לעניין מגילה כתבו הטור ושו"ע גם את הדעה שנשים אינן מוציאות גברים, ולעניין קידוש הזכירו רק את הדעה שנשים מוציאות גברים. ולדעתו דינם שווה, ובשניהם יש אומרים שאשה אינה מוציאה איש, והכריע למעשה שגם בקידוש אשה לא תוציא איש, וכתב שכך דעת מהרש"ל (בהגהותיו לטור סי' תרפט), וכ"כ בעטרת זקנים תרפט, ב.

אולם המ"א תרפט, ה, תרץ על פי סברת התוס' סוכה לח, א, "כיוון דרבים הם זילא בהו מילתא שתוציאם אשה", כלומר, המניעה שאשה תוציא גברים במגילה כי היא נקראת ברבים, וכפי שכתב בשם הסמ"ג שדין מגילה כדין קריאה בספר תורה.

ובקרבן נתנאל על הרא"ש פ"א מ', פרש שבקידוש חיוב האיש והאשה שווה, ואילו במגילה לדעת בה"ג סוג החיוב שונה, האיש חייב לקרוא והאשה רק לשמוע.

למעשה נפסק בשו"ע רעא, ב, שנשים מוציאות גברים. וכתב במ"ב ד', שכן הסכימו הט"ז ומ"א והגר"א ושארי אחרונים. "ומכל מקום יש להחמיר לכתחילה שלא תוציא אשה אנשים שאינם מבני ביתה, דזילא מילתא [א"ר ודה"ח]".


^ 1. יש לעמוד על הגמרא שאמרה תחילה "הכל חייבין במקרא מגילה, ואח"כ הכל כשרין לקרות את המגילה", מהיכן הנוסח הראשון, שהרי במשנה מגילה יט, ב, כתוב "כשרין". ומלשון כשרין משמע יותר להוציא אחרים. ויש לעיין בהערות על חידושי הריטב"א והרשב"א למגילה בהוצאת מוסד הרב קוק שכמדומה לי שהתייחסו לכך.
^ 2. כתב הרמב"ם בהלכה א': "הכל חייבים בקריאתה, אנשים ונשים וכו'". ובהלכה ב' כתב: "אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא ידי חובתו, והוא שישמע מפי מי שהוא חייב בקריאתה". מכאן שנשים יכולות להוציא גברים, וכן הבינו את הרמב"ם המגיד משנה (הל' מגילה א, ב) והגה"מ (אות א').
הריטב"א סותר עצמו, במגילה כתב כדעת רש"י, ובשבת כג, א, כדעת בה"ג. בספר האשכול (ח"ב ע' ל') כתב שהרי"ף כדעת רש"י, וצ"ע.
^ 3. במנחת ביכורים על התוספתא כתב: "פטורין לענין זה שאינן מוציאות הרבים ידי חובתן אבל חייבין הן בעצמן, שאף הן היו באותו הנס". ויש לעיין בחילופי נוסחאות.
^ 4. בעל הלכות גדולות ציטט נוסח אחר מהירושלמי, במקום דברי בר קפרא שמופיעים בנוסח שלפנינו כתב: "ור' יונה אבוה דר' אבין הוה מתכוין לקרות לפני הנשים בביתו, שהכל היו בספק" ובדברי ריב"ל אין שינוי. (ברשב"א למגילה ד, א, הביא גם מה שלפנינו וגם התוספת שבבה"ג).
^ 5. ראיתי שכתבו שגם דעת רב עמרם גאון בתשובות הגאונים כבה"ג. וצ"ע.
^ 6. וכפי שכתב הרא"ש לגבי סוגיה אחרת (חולין פ"ב ו'), שמסתמא כיוון שרצו רבותינו חכמי הש"ס לחבר חיבור קיים ואמת, חקרו ודרשו לידע על הספרים שנכתבו כהלכה על פי דברי חכמים, וביררו הדברים אשר הם בר סמכא, וחיברו את הש"ס על פיהם, הילכך תוספתא שהיה ראוי להביאה ולא הביאו, משמע שאין בעלי הש"ס מסכימים לה.
והרשב"א כתב בחידושיו למגילה (ד, א), שמדברי התוספתא משמע שנשים פטורות לגמרי, שכן לגבי טומטום ואנדרוגינוס, אמרו: "חייבין ואין מוציאין", ואילו לגבי נשים אמרו: "פטורין", משמע פטורים לגמרי, ואילו לבה"ג הן חייבות לשמוע. הרי שהיא משובשת. ע"כ. אמנם אפשר לומר שכל מה שדיברו על פטורים הכוונה ממצוות קריאה, וכפי שפירש בטורי אבן. עוד אפשר להקשות על התוספתא, שאמרה שאנדרוגינוס "מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו", ואילו לגבי נשים נאמר: "נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן", משמע שגם נשים אחרות אינן מוציאות. והרי התוס' (ערכין ג, א) תרצו את הגמרא שם, שנשים מוציאות נשים ולא גברים. ולפי התוספתא משמע שאף נשים אינן מוציאות. אמנם לפי קרבן נתנאל (על הרא"ש מגילה פ"א ד', אות מ' וס'), אפשר ליישב שאנדרוגינוס יכול להוציא רבים כמותו, ואשה אינה יכולה להוציא אלא אשה אחת משום דזילא מילתא.
יש להוסיף כי לפי הריטב"א, הגירסא בתוספתא: "נשים ועבדים וקטנים פטורים ממקרא מגילה", וזה כמובן בניגוד למשנה ולגמרא. אולם לפנינו הגירסא "נשים וכו' פטורים ממקרא מגילה ואינן מוציאין ידי חובתן", ולפי בה"ג הכוונה פטורות ממקרא אבל חייבות לשמוע. וכן באר המאירי, שמהתוספת "ואינן מוציאין ידי חובתן" למדנו שהפטור הוא רק מקריאה.
^ 7. וכ"כ בערוה"ש תרפט, ה, ובתורת המועדים ה, ט, כתב שכ"כ בישועות יעקב תרפט, א, ושו"ת שדה יצחק חיות מג. אמנם לפי התירוץ השני בתוס' מגילה שם, ולשו"ת מהר"ם מרוטנבורג תעג, ותשב"ץ א, ג, סברת "אף הן היו באותו הנס" מחייבת כדאורייתא. אלא שמשמע שרוה"פ סוברים שהעיקר כתירוץ הראשון בתוס' שסברת "אף הן היו באותו הנס" מחייבת רק מדרבנן.
כסברה זו שמחלקת בין חיוב דאורייתא לדרבנן, מובא גם בחוות יאיר סי' י', בשם גדול אחד, שפירש שלגברים יש חיוב גם מטעם "לא תסור" מהוראת חכמים, ואילו חיוב נשים הוא רק מפני שאף הן היו באותו הנס. ובהליכות ביתה כד, הערה כג, אות ד, הביא דברי חמדת ישראל שתמה מניין חילוק זה. וגם לפי האור שמח (פ"א מגילה ה"א), החילוק הוא בין חיוב תורה לחיוב דרבנן. במרחשת ח"א כב, ט, באר שבמצוות מגילה כלולה גם מצוות קריאת הלל, ובהלל נשים פטורות, ולכן אינן מוציאות את הגברים, מפני שיכולות להוציא רק בצד קריאת המגילה ולא בצד ההלל שבקריאה. (ועיין בתורת המועדים ה, ט).
ועיין בהליכות ביתה כד, הערה כג, בעוד טעמים ובנפקא מינה ביניהם. למשל כתב באות י"ג שלפי הפירוש שאשה חייבת מדרבנן ואיש מדאורייתא, אם כן בלילה שהקריאה מדרבנן אשה יכולה להוציא גברים (בשם מקראי קודש פורים סי' כט). וכן לפי טעם המרחשת שההפרש מצד ההלל שבמקרא מגילה, כיוון שההלל נקרא ביום, יכולה להוציא במקרא מגילה בלילה. ובמהרש"א מגילה יד, א, כתב שחיוב מגילה בלילה הוא כהלל בליל פסח, ולפי"ז גם בלילה אינן מוציאות.
^ 8. וז"ל אבנ"ז שם אות ד': "אך באמת יש בקריאת מגילה משום זכירת עמלק. לזכור שהשנאה טמונה בלבם לדורותם. ועל כן ימח זכרם כדמוכח בירושלמי פרק קמא דמגילה הי' מצטערים על דבר הזה שאמרו אלה המצוות וכו' ומרדכי ואסתר רוצים לחדש לנו דבר היא מקרא מגילה עד שמצאו קרא דכתיב זכרון. והובא ברמב"ן פ' ואתחנן ועיין תשב"ץ ח"ג סי' רצ"ז שפירש בזה דברי חדושי רמב"ן שכתב לאחר שהאיר הקב"ה עיניהם על חיוב מגילה. והר"ן השיג עליו שלא מצינו בגמ' רק על הכתיבה בספר וכתב התשב"ץ שדברי הרמב"ן ירושלמי היא [ולא כקרבן עדה שנדחק ליישב גם הירושלמי על הכתיבה] וכן משמע בש"ס דידן פרק בני העיר במה דאמרינן כי היכי דלא לקדים זכירה דעמלק לעשי' דפורים והיינו מדכתיב נזכרים ונעשים שמע מינה דהני זכירות דעמלק ודהמן חדא נינהו ולאו משום פרסום נס לבד קורין המגילה". וכדברי האבנ"ז כתב גם במרחשת ח"א כב.
ובאור שמח (פ"א מגילה ה"א) באר שחיוב הגברים מהתורה כהסתעפות של זכירת עמלק, שדרשו מהפסוק "כתוב זאת זכרון בספר", ונשים פטורות ממחיית עמלק. וחובת מגילה שלהם מצד "אף הן" (כהודאה).
^ 9. אמנם בשבת כג, א, רש"י הזכיר גם הטעם שאף הן היו בסכנה. ובמגילה ד, א, כתב רק טעם זה.
^ 10. יש שמבארים את דברי הלכות גדולות בלא לגרוס בגמרא שנשים חייבות לשמוע מגילה, אלא כפי שמובא בגמרות שלנו: "נשים חייבות במקרא מגילה" . ויתכן שכך היא דעת הסמ"ג והכלבו.
ובה"ג סי' יט, כתב "נשים חייבות לשמוע מגילה", וכן גרסת ר"ח ראבי"ה ח"ב סי' תקס"ט, אשכול, עיטור (קיג, ב). אולם, יש ראשונים שמביאים את דברי בה"ג ואע"פ כן גורסים בגמרא: "נשים חייבות במקרא מגילה". וכך מובא במאירי מגילה ד, א, ובטור או"ח תרפט, מנורת המאור, שלטי גיבורים, אורחות חיים הל' מגילה סי' ב', ובנימין זאב סי' קצד (ועמד על זה בהערה 431 על חידושי הרשב"א למגילה ד, א, הוצאת מוסד הרב קוק).
אמנם אפשר בדוחק לומר שגם הגורסים לפי בה"ג, שנשים חייבות "לשמוע מגילה", יסכימו שביסוד החיוב גברים ונשים שווים, אלא שבפועל כיוון שיש עיכוב לנשים להוציא גברים, יוצא שעיקר מצוותם בשמיעה, וזה מה שאמר רבי יהושע בן לוי.
^ 11. ע' בלבושי שרד לפיו גם המ"א ס"ק ז' מסכים שיש חילוק עקרוני בין חיוב גברים לנשים. אמנם אפשר לומר שמעיקר הדין חיובם שווה, אלא משום כבוד הציבור מנעום מלקרוא, ומתוך כך יצא שגברים חייבים בקריאה ונשים בשמיעה. וכך אפשר אולי לבאר עוד ראשונים שגורסים בגמרא כבה"ג, שנשים חייבות "לשמוע מגילה", שהם מסכימים שביסוד החיוב גברים ונשים שווים, אלא שבפועל כיוון שיש עיכוב לנשים להוציא גברים, יוצא שעיקר מצוותם בשמיעה.
^ 12. ספר עשרת הדברות הוא חלק מהעיטור, אלא ששם לא מצאתי דברים אלו.
^ 13. בספר האשכול הל' פורים, הביא את שתי הדעות, ובדעת בה"ג כתב גם את הגרסה "שחייבת לשמוע מגילה", ומקשה "מאי שנא מנר חנוכה דאשה מדליקה ומוציאה את הבית? יש לומר שאני מקרא מגילה שדומה לקריאת התורה, להכי תקנו שלא תוציא אנשים. ויש מפרשים הטעם משום קול באשה ערוה לא תוציא אנשים".
בחזון עובדיה פורים ע' נח, כתב שגם בס' המאורות (למגילה יט, ב, צד שכח) כתב כדעת הכלבו. עוד כתב שם, שקשה על שיטה זו, שכן מוכח מב"י עה, כה"ח כה, שבדיעבד הקורא ק"ש ושמע קול אשה, יצא ידי חובתו, וכן העיר בשו"ת ר' עזריאל הילדסהיימר או"ח קכח, ומדוע גם בדיעבד אשה אינה מוציאה איש. אולם יש סוברים שהעובר על איסור זה לא יצא (וע' במילואים ליבי"א ח"ו ע' שנה, א). ועיין באורח משפט לה.
^ 14. סברה זו הובאה גם ביחוה דעת ג, נא, בהערה, ובילקוט יוסף מועדים ע' רפ"ח. והעיר ביחו"ד שם, שלפי הכלבו, משמע שאפילו בדיבור של קריאה יש איסור, שעל כן תרץ שבהדלקת נר חנוכה האיש אינו צריך לשמוע ברכתה, ובברכת ההדלקה ודאי אין צריך לנגן בטעמים. אמנם אפשר לענ"ד לומר, שיכול היה לחלק בין דיבור לשיר, אלא שבחר בתירוץ אחר שאף הוא טוב, ואולי כי נהגו לברך בשירה, ולכן בחר בתירוץ שמתאים יותר. ובמיוחד שהמציאות היא שכאשר האיש בבית נוהגים שהוא מדליק, ואשה מוציאה רק כשבעלה אינו בבית.
^ 15. והחיד"א בספרו דבש לפי מערכת ק' אות יט, כתב: "אם יש השראת שכינה דאיכא אימתא דשכינתא, כתבו המפרשים דשריא לאשה לנגן, כמ"ש פ"ב דנדה על רב יהודה דכיון דאיכא אימתא שכינה ליכא הרהור. ובזה אפשר מאמרם ז"ל הנך יפה רעיתי זו גילוי שכינה, אף ערשנו רעננה בשבח בנים ובנות. הכונה הנך יפה רעיתי זו גילוי שכינה, וכיון דיש גילוי שכינה יש יראה, ואם כן מותר אנשים ונשים לשורר יחד... (ופרש כך דברי דבורה הנביאה) אנכי אשירה ואין לחוש דאימתא דשכינה חופף עלינו וליכא הרהורים. ובזה פירש עטרת ראשי מורי הרב ז"ל צהלי ורוני יושבת ציון, רמז לכל אשה מציון צהלי ורוני קול אשה, ואין לחוש מטעם קול באשה ערוה, כי גדול בקרבך ויש גילוי שכינה, ומהשתא ליכא הרהורים...".
ובשדי חמד מערכת ק' כלל מב, כתב בתוך דבריו: "ומדברי הרב דברי חפץ (קיג, ב, ד"ה עלה בידינו) מתבאר דסבירא ליה דהוא (איסור קול באשה) מן התורה אלא דאינו מפורש ואתי מדרשא עיין שם. והאריך בסוגית קדושין דף ע', נשדר מר שלמא לילתא וכו', ובדברי רבנן קמאי ובתראי המדברים בזה, אם הוא דווקא לקריאת שמע, ואם יש לחלק בין קול של שיר לדבור בעלמא. ומסיק דכל שאינו קול של שירי עגבים ואינו מתכוין ליהנות מקולה כשמשוררת דברי שירות ותשבחות לאל יתברך בשביל נס או שפועה להרדים הילד או שמקוננות על מת - לית לן בה כל דלא מכוין להינות מקולה. אלו תורף דברי קדשו. ועיין זכרנו לחיים (דף כב, א) ולהרב ישרי לב (מג, א), ומה שכתב המגיה שם, שדברי הרב דברי חפץ הנ"ל תמוהים, הוא לפי שלא ראה דבריו כמו שכתוב שם, אבל הרואה דבריו בגופן שלהם ישפוט בצדק שדבריו נכוחים ולא נעלם ממנו סוגיא דקידושין ודברי ראשונים ואחרונים ז"ל, ואף כי ודאי נכון להחמיר שלא כדברי הרב דברי חפץ הנ"ל, מכל מקום אינו בסוג דברים תמוהים חלילה".
^ 16. משאלה זו מסתעף עוד דיון, האם קריאת המגילה דוחה מצוות מהתורה, לרוה"פ ולרמ"א תרפז, ב, אינה דוחה, ולט"ז דוחה. ועיין במועדים להלכה פרק חובת היום הערות 4-16. תורת המועדים ה, א.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il