בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • עניינו של יום
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' אברהם בן דוד

על חומותיך ירושלים

undefined

הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל

תשנ"ג
6 דק' קריאה
כבוד נשיא מדינת ישראל, כבוד מורנו ורבנו ראש הישיבה, כבוד הראשון לציון, כבוד רבה של תל אביב, כבוד הרבנים הגדולים והנכבדים שיושבים איתנו.

יש לנו הכבוד לקבל ולברך את נשיאה החדש של מדינת ישראל, לעלותו על כס הנשיאות שמסמלת את מלכות ישראל, שמסמלת את עצמאות ישראל, שמסמלת את אותו שיר ששרו בכניסתו, שעם ישראל חי, ביום זה, יום כ"ח אייר, יום ה'כח', יום הפגנת האמונה והגשמת התקוות של "כבוד ה' בכח", שהתגלה לפני עשרים ושש שנה עם אחודה של ירושלים, עם פריצת החומה שהיתה תקועה בליבה של ירושלים, עם איחודה של ירושלים והפיכתה להיותה בצורתה הטבעית של ירושלים המאוחדת, של ירושלים השלמה. אבל אנחנו צריכים להוסיף עוד משהו, שהשלמות הזאת שאנחנו רואים אותה באחדותה של העיר הזאת, עיר של ירושלים עיר הקודש, יש לה עוד איחוד, יש לה עוד יעוד, יש לה עוד קשר טמיר ונעלה.

כבוד הנשיא! שם ספרו הוא "לך שמים לך ארץ". אף אנחנו אומרים את הנסוח הזה, ואף אנחנו רואים את הביטוי הזה, ואנחנו רוצים להרחיב קצת את המושג של "לך שמים ואף לך ארץ" (תהילים פט, יב). "לך שמים" כי ירושלים של מטה מכוונת כנגד ירושלים של מעלה, כי באותה מידה שירושלים של מעלה היא מסוככת עלינו, כי באותה שעה שצילה של ירושלים עיר הקודש האלוקית אשר מרחפת עלינו היא מתקשרת ומתחברת "כעיר שחוברה לה יחדיו" (תה' קכ"ב ג'), כעיר שמחוברת עם הירושלים של מטה. אם ה"לך שמים לך ארץ", אם הארץ והשמים מאוחדים, אם ירושלים משמשת לא רק בירת ישראל, אלא בירתו של הקב"ה, בירת מלכו של עולם, בירת הבריאה כולה, כח הבורא של הבריאה כולה, באותה מידה שירושלים ממלאת את תפקידה זה, אז היא מגיעה למושג המלא של ירושלים המאוחדת, של ירושלים הבנויה, "כעיר שחוברה לה יחדיו". ואנחנו רוצים לאחל לכבוד הנשיא שיזכה לענין הזה, שיקויים במילואו המושג הזה שאנחנו חוזים אותו ש"ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" תהיה בבחינה זאת "כי לך שמים ולך ארץ", כי כל הארץ וכל השמים יתאחדו יחד, ונחזה בכבוד ה' על העולם כולו, ובראש ובראשונה על עמו סגולתו ונחלתו.

נפלה החומה. נפלה החומה אשר ביתרה את ירושלים. נפלה החומה שחילקה את ארץ ישראל, אשר לא נתנה לבניה-בוניה להתקרב למקום הקדושה, לירושלים עיר הקודש, אשר שנים על שנים, שתי עשרות שנים אשר לא דרכה רגל יהודי בירושלים עיר הקודש לתנות ולבכות ולבקש ולהתחנן לפני הקב"ה שימלא ויחונן את עמו, והנה נבקעה החומה, והנה נפלה החומה, והנה ירושלים היא בנויה, ירושלים נבנית, הולכת ומתרחבת, הולכת ומתקשטת, הולכת ומתפארת, הולכת ומתהדרת.
אבל אנחנו רוצים עוד יותר מזה, כי אנחנו יודעים, כי עדיין, עדיין זכור לנו אותה הבקשה אותה תפילה, שאנחנו אומרים כמעט מדי יום: "זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה" (תהילים קלז, ז). עדיין לא התייאשו, עדיין איננו רואים את עצמנו בטוחים, עדיין אנחנו צריכים חומת ירושלים.

אם בירושלים המחולקת נפלה החומה, אנחנו צריכים לבנות חומה מסביב לירושלים, אנחנו צריכים להתאחד מסביב ארץ הקודש, מסביב עיר הקודש וארץ הקודש, לדעת כי עם ישראל מקומו ונחלתו הוא במקום הזה. "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" (תהילים צד, יד). המציאות זאת שצריכה להדריך אותנו, המציאות הזאת שיכולה להדריך אותנו, שהמציאות הזאת אם אנחנו נלך בדרך הזאת ודאי וודאי שנתגבר.
"אני חומה". "אני חומה", אומרים חז"ל (ב"ב ז, ב), "אני חומה" יש לזה שני פירושים. "אני חומה" - זו תורה. "אני חומה" - זו כנסת ישראל. ואין כאן מחלוקת, אלא יש כאן השלמה. "על חומותיך ירושלים" (ישעיהו סב, ו). כי יש חומות לירושלים, ישנן שתי חומות לירושלים.

ישנה חומה אחת - חומה של תורה. אם כלל ישראל המאוחדים מסביב לתורה, אם כלל ישראל ידעו כי תורה איננה של שבט אחת, תורה איננה של עדה אחת, תורה היא כלל ישראלית. התורה איננה מבחינה בין אחד לשני, התורה איננה מבחינה בין גדול אחד לגדול אחר, התורה רואה בתורה, בכל גדולי התורה, את החובה והכבוד לכבד אותם, לשמוע דבריהם, אשר דבריהם כגחלי אש. אביי ורבא לא היו אנשי סיעות. אביי ורבא היו לא שייכים לעדה זאת או לעדה אחרת, כי כל כלל ישראל מאוחדים מסביב לתורה, ואם מאוחדים סביב לתורה, הרי התורה משמשת אותם חומה שהיא מסובבת את כנסת ישראל, שהיא מסובבת את עם ישראל, שהיא מסובבת את ערי ישראל, שהיא המגן והבטחון לכל כלל ישראל שאכן לא יוכלו לפגוע בו השונאים מכל הדורות, השונאים מכל הסוגים, השונאים מכל מיני אויבים שבעולם.

"אני חומה" - זו כנסת ישראל. הכח הזה שמאחד את כנסת ישראל, שמשכיח את השייכות לשבט זה או לשבט אחר. "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל" (דברים לג, ה). שבטים כל אחד ואחד צריך להיות, יש ערך להם בישראל. כשבלעם הרשע ראה את עם ישראל שוכן לשבטיו, היה לו מכך ערך - שרתה עליו רוח אלוקים. אבל היסוד העיקרי ש"מסביב למשכן יחנו", שכל כולם עדים למטרה האחת; כנסת ישראל, אוסף ישראל, אוסף של שבטי ישראל, כל שבטי ישראל שמתאחדים יחד, אז מהווים את ה"ויהי בישורון מלך".
"חומותיך ירושלים". "אני חומה" - זו תורה, "אני חומה" - זו כנסת ישראל. אם אנחנו נדע לשכוח את הפילוגים הקטנטנים, אם אנחנו נדע להתאחד ולהתעלות על כל אותם פילוגים. אין לנו ימין ואין לנו שמאל, אין לנו ספרדים ואין לנו אשכנזים. יש לנו עם ישראל, יש לנו כלל ישראל, יש לנו עם מאוחד, יש לנו כנסת ישראל אחת, כי יש לנו תורה אחת. אנחנו איננו מבחינים בין הרשב"א לבין ר"ת. אנחנו איננו מבחינים בין הר"ן לבין הר"י. אנחנו רואים כל אלה שיצרו ויוצרים וממשיכים ליצור, כוחות הנפש כוחות העליונות של כנסת ישראל, שמעשירים את תורת ישראל, שמעשירים את עם ישראל, כל אחד ואחד לפי ערכו ומקומו.
אם כנסת ישראל ידעו את זה, אז "על חומותיך ירושלים" אומר הקב"ה "הצבתי שומרים", העמדתי שומרים, "כל היום וכל הלילה". הקב"ה מעמיד שומרים מסביב לחומות האלה. אם אנחנו בונים את החומות של "אני חומה" לפי אותם המושגים השונים שיש לתת למובן הזה, אם אנחנו נדע להקים את החומות האלה, אז "על חומותיך ירושלים העמדתי שומרים כל היום וכל הלילה".

"הם מזכירים את ה' אומרים אל דמי לכם" (ישעיה סב, ו) אומר הקב"ה. "אל דמי לכם" - אל תדמו, אל תשתקו. תזכירו לי, תזכירו לי את חומותי. "אל דמי לכם", אל תשקטו, תראו ותתבעו את עלבונם של ישראל, ותראו ותתבעו את עלבונם מכל אותם שונאי ישראל אשר זוממים בין שאומרים מלחמה, בין שאומרים שלום. אנחנו יודעים את אשר בלב, אנחנו יודעים את הכוונות העיקריות. ברוך השם שלא נתננו טרף לשניהם במלחמת ששת הימים ובשאר המלחמות האחרות עד שהגענו עד הלום.
זו היא בעיה קשה מאוד, זהו מצב קשה שאנחנו עומדים עכשיו, אבל הקב"ה צריך לתת בינה וכח וחכמה וסבלנות ואמונה ובטחון באלוקי ישראל, "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" (תהילים צד, יד). שהקב"ה ישמור על הנחלה הזאת בין שזה ירושלים ובין שזה ערי ארץ ישראל כולה. הקב"ה ישמור על עמו. אם אנחנו נדע לכבד את הכח האלוקי השורר עלינו, החופף עלינו, השומר עלינו, אם אנחנו נדע לאחד את הארץ עם השמים, אם אנחנו נדע להרים את כבודה של תורה, אם אנחנו נדע להתחשב עם עברו של ישראל, אם אנחנו נדע להקדיש את חיינו בצורה שכזאת ש"מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".
כי דבר ה' צריך להשמע. כי כיום הזה העולם כולו הוא נבוך, כי העולם כולו איננו יודע איך לצאת מהמבוך הזה, כי השתחררו, כביכול, מעולו של הקב"ה. ואנחנו צריכים להכניס את כולם בדעה הזאת, לכוונה הזאת, להכרה הזאת, שאכן "לא יטוש ה' עמו", כי אכן איננו עוזב את העולם כולו, כי יש בעלים לעולם, כי אין הפקר בעולם, כי הקב"ה יודע ושומר לכל עם ועם את זכותו ומקומו, אם ידע לשמור את תפקידו, אם ידע לשמור את ההכרה הזאת האלוקית שהקב"ה חופף על כל העולם כולו.

יהי רצון שהקב"ה יזכה אותנו שאנחנו נוכל לעמוד במשימה הזאת, שלא נאבד את עשתונותינו, שלא נאבד את תקוותינו, שנדע כל אחד ואחד כי הקב"ה חופף על כנסת ישראל, כאותו נס שהתגלה באותו זמן של כח, של קול ה' אשר מתגלה בכח. כי לא בחכמתנו עשינו את זה, כי לא ברצוננו ובתכנונינו הגענו לירושלים. הרי ידוע לכל שאנחנו בטרם פרוץ המלחמה בקשנו שלום, אנחנו ביקשנו והושטנו את ידינו לעבר הירדן, שלא יפגעו בנו ולא נפגע בהם. הקב"ה סיכל את עצתם והכריח אותנו לכבוש את ארץ ישראל, והכריח אותנו לשבור את החומות האלו.
יהי רצון שהקב"ה ישמור הלאה על עמו, והחומות האלו אנחנו נדע לבנות ולהקים, ידע הקב"ה לשים עליהם את השומרים האלה, אשר ישמרו על עמו ישראל, וישמרו על כבוד ישראל, ונזכה לראות בשוב ה' ציון יבנה חומות ירושלים, במהרה בימינו אמן.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il