בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • תנ"ך ונוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מישאל דהאן זצוק"ל

מתי התקיים מעמד הברכות בעיבל

חז"ל נחלקו האם קיימו את מעמד הברכות ביום הכניסה לארץ בסמוך ליריחו או בסמוך לשכם, ואילו בספר יהושע משמע שלא קיימו אותו ביום הכניסה. לא מדובר במחלוקת ממש.

undefined

הרב מרדכי הוכמן

כסלו תשע"ח
8 דק' קריאה
בתחילת פרשת ראה, נצטוו בני ישראל שבהיכנסם לארץ יערכו מעמד של אמירת ברכות וקללות בהר גריזים ובהר עיבל (דברים יא, כו-ל):
"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה: ... וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל: הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה:

לא הוזכר כאן זמן מדויק מתי יש לערוך מעמד זה, אך נראה שניתן לעמוד על כך מהכתוב בהמשך בפרשת כי-תבוא (דברים כז, ב-ו):
"וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד: וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ: וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד: וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל:"

כאן נאמר שביום שישראל עוברים את הירדן הם צריכים להגיע להר עיבל, ולכתוב שם את התורה על אבנים מסויידות ולבנות מזבח ולהקריב עליו. ומסתבר שכאשר הם כבר מצויים בהר עיבל לצורך כתיבת התורה על האבנים הם יאמרו אז גם את הברכות והקללות שנצטוו לומר שם.
ומן המסופר בספר בראשית (יב, ו): "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה...". יש להניח שהר גריזים והר עיבל שהתורה מציינת שמצויים "אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה", מצויים בסביבות שכם. כך שמצירוף כלל המקורות מתבקש שכאשר בני ישראל חצו את הירדן בסמוך לעיר יריחו (יהושע ג, טז), הם היו צריכים להגיע באותו היום להר עיבל שבסביבות שכם.

זמן קיום טקס הברכות והקללות בספר יהושע
הבנה זו מנוגדת לכאורה לפשוטו של ספר יהושע. מהעיון שם משמע בני ישראל לא הגיעו באותו היום להר עיבל. בתחילה הם חנו בסמוך ליריחו בגלגל, ומשמע שמקום זה נקרא 'גלגל' משום ששם יהושע מל את בני ישראל ו'גל' את חרפת מצרים מעליהם (יהושע ה, ט): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא גִּלְגָּל עַד הַיּוֹם הַזֶּה". לאחר מכן הם כבשו את יריחו. לאחר מכן הם נכשלו בכיבוש העי משום שעכן עבר על החרם ונטל משלל יריחו. לאחר מכן הם סקלו את עכן וכבשו את העי. ורק לאחר מכן (יהושע ח, ל-לה) מסופר שיהושע קיים את מצוות משה והקים מזבח בהר עיבל, ואף כתב את התורה על האבנים, וכן קיים את טקס הקללות והברכות. בחז"ל מצאנו מחלוקות הקשורות לשאלה זו, וכדלהלן.

היכן הר גריזים והר עיבל
בחז"ל מצאנו מחלוקות היכן מצויים הר גריזים והר עיבל, וכן מתי התקיים טקס הברכות והקללות. במסכת סוטה (בבלי דף לג, ב; ירושלמי פ"ז ה"ג) מובאת מחלוקת בין רבי יהודה לרבי אלעזר.
לדעת רבי יהודה הרים אלה הם אכן בסביבות שכם, רחוק מן הירדן. והאמור בתורה "אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ", פירושו: רחוק ממזרח, שמבוא השמש זהו מזרח, שהשמש באה משם, ו"אחרי" הוא רחוק, שכל מקום שנאמר "אחרי" מופלג, ונמצא שהוא רחוק ממזרחו של ירדן. ולפי גרסתנו בסוגית הבבלי מקום זה קרוב לגלגל. (והיינו שמצוי באזור זה מקום הנקרא 'גלגל'. וכן מוזכר 'גלגל' באזור זה בהמשך ספר יהושע (יב, כג-כד): "מֶלֶךְ דּוֹר לְנָפַת דּוֹר אֶחָד מֶלֶךְ גּוֹיִם לְגִלְגָּל אֶחָד: מֶלֶךְ תִּרְצָה אֶחָד כָּל מְלָכִים שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד"). ולדעת רבי יהודה הלכו ישראל באותו יום שעברו את הירדן מאה ועשרים מיל. כלומר ששים מיל מהירדן עד סביבות שכם, וששים מיל בחזרה משם עד הגלגל האחר שסמוך לירדן, ולנו שם (ירושלמי שם).
מאידך, לדעת רבי אלעזר אין אלו הר גריזים והר עיבל הסמוכים לשכם, אלא סמוך לעוברם את הירדן עשו שתי גבשושיות – ערימות עפר קטנות ביותר 1 - וקראו להם הר גריזים והר עיבל, ואמרו שם את הברכות והקללות. ולדעתו "מבוא השמש" הוא שקיעת השמש שבמערב, ו"אחרי... מבוא השמש" היינו רחוק ממערב, והוא לצד מזרח סמוך לירדן מיד. ולדעתו "מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה", כוונתו רחוק מהגלגל ומאלוני מורה (ירושלמי שם). ונראה שגם לדעתו ה'גלגל' שבני ישראל לנו בו לאחר שעברו את הירדן, אינו הגלגל שהזכיר משה ושנמצא בסמוך לאלוני מורה, אלא מקום שנקרא כך בימות יהושע, משום שיהושע מל בו את בני ישראל ו'גל' את חרפת מצרים מעליהם.
בשני ההסברים יש קשיים. הסברו של רבי יהודה מעורר קושי, שכן הליכה של מאה ועשרים מיל על ידי עם שלם גברים נשים וטף היא נס שספר יהושע היה צריך לציין אותו, והדבר לא נעשה. ועוד שכאמור, לפי פשוטו של הספר, אמירת הברכות והקללות בהר עיבל נעשתה בשלב מאוחר יותר.
לפי הסברו של רבי אלעזר, בני ישראל אמרו את הברכות והקללות בסמוך לעוברם את הירדן, והם לא הלכו מרחק עצום שהוא נס שהכתוב צריך לספר עליו. אך עדין קשה שלפי פשוטו של הספר אמירת הברכות והקללות נעשתה בשלב מאוחר רק לאחר כיבוש העי.

שיטת רב שילא
נראה שהסבר לקשיים שהועלו כאן מצוי בסוגיה במסכת סנהדרין (מד, א) וכדלהלן.
לאחר נפילת ישראל בעי מסופר (יהושע ז, ו-יא):
"וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו... וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ... בִּי ה' מָה אֹמַר אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָפַךְ יִשְׂרָאֵל עֹרֶף לִפְנֵי אֹיְבָיו: וְיִשְׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִי וְכֹל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל: ס וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ קֻם לָךְ לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ: חָטָא יִשְׂרָאֵל וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם:..."

בסוגיה התלמוד שם מובאת דרשה של רב שילא בקשר למסופר בספר יהושע:
" 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ קֻם לָךְ'. דרש רבי שילא: אמר לו הקדוש ברוך הוא: שלך קשה משלהם, אני אמרתי 'וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ [אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה...]', ואתם ריחקתם ששים מיל."

רבי שילא מסביר שבמילה 'לָךְ' הקב"ה רמז ליהושע, שהעבירה שלו גדולה מהעבירה של מי שנטל מהחרם של שלל יריחו. יהושע היה תלמיד של משה והיה אמור לקיים את דברי משה כפשוטם, והוא לא עשה כך. וממנו למד מישהו מבני ישראל שלא להקשיב לציווי שלא ליטול מהחרם של יריחו.
ונראה שלדעתו, יהושע הניח שאין להבין את ציווי משה כפשוטו, שביום מעבר הירדן יש להקים את האבנים בסביבות שכם ולקיים שם את טקס הברכות והקללות, שהרי אין זה מסתבר שעם שלם גברים נשים וטף יוכלו ללכת ששים מיל (כ- 60 ק"מ) ביום אחד. אך מאידך לשון משה היתה ברורה, שיש להקים את האבנים ביום מעבר הירדן. ולכן יהושע פיצל את דברי משה והקים אבנים ביום מעבר הירדן בסמוך למקום בו לנו בני ישראל בלילה 2 . אך את שאר דברי משה בענין כתיבת התורה על האבנים בהר עיבל והקמת מזבח וקיום מעמד הברכות והקללות הוא החליט לדחות לאחר סיום תקופת הכיבוש והחלוקה. וכפי שקיימת שיטה כזו של רבי ישמעאל ומובאת בירושלמי, שמעמד זה אכן נעשה לאחר סיום שנות הכיבוש והחלוקה.
וכיוון שיהושע הניח שאי אפשר להבין את דברי משה כפשוטם, הוא לא ראה צורך להזדרז ולקיים אותם. ולכן לאחר הקמת האבנים ביום מעבר הירדן, יהושע החליט להקדים ולכבוש את יריחו הסמוכה למחנה ישראל, ומשם המשיך לכיבוש העי.

בכל אופן, בפני יהושע עמדה אפשרות נוספת. נס אחד כבר התרחש באותו היום, ומי הירדן עמדו כדי שבני ישראל יעברו את הירדן. ויהושע היה יכול להורות לבני ישראל לנסות ולקיים את ציווי משה כפשוטו, ולהתחיל ללכת לכיוון שכם, ולצפות שיתרחש נס נוסף והם יצליחו להגיע לשם באותו יום. או לחילופין, להורות להם להשכים למחרת הלינה בסמוך לירדן, ולהמשיך בדרכם לסביבות שכם, ואם יש צורך לחנות בדרך בלילות נוספים. ובלבד שישתדלו לקיים מצווה זו במהירות האפשרית.
אך יהושע ובני ישראל 'ריחקו' אפשרות זו מהלב. והם העדיפו שבני ישראל יישארו במחנה הראשון שהקימו בסביבות יריחו, ומשם יצאו החיילים למסעות כיבוש הארץ. רב שילא מרמז, שעכן ראה שיהושע אינו מורה לנסות ולקיים את ציווי משה כפשוטו, והוא למד משם שלא לקיים את ציווי יהושע כפשוטו, ולכן הוא נטל מהחרם של יריחו.

הסקנת המסקנות של יהושע
יהושע הבין את מה שהקב"ה רמז לו, והוא החליט לתקן את המעוות כאשר הדבר יתאפשר. תחילה הוא רצה לנצח ולכבוש את העי, משום שהמנוסה של ישראל לפני אנשי העי היתה עלולה לגבש את כל הגויים למלחמה כנגד ישראל, והוא ראה הכרח להקדים ולמנוע סיכון שכזה. אך מייד לאחר כיבוש העי, הוא הורה לקיים מצוות משה כפשוטו. ולפני שבני ישראל יצאו להשלמת כיבוש הארץ הם באו להר עיבל שבסביבות שכם והקימו שם מזבח וכתבו את התורה על האבנים וקיימו את מעמד הברכות והקללות. הבנה זו נותנת משמעות נוספת לכתוב (יהושע ח, לג):
"וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק כַּגֵּר כָּאֶזְרָח חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה:"

כוונת המילה "בראשונה" אינה מובנת, ורש"י והמלבי"ם נדחקו בפירושה. אולם לפי מה שהתבאר הכתוב מבאר שיהושע מנסה לתקן את המעוות. משה ביקש שהדבר הראשון שייעשה בכניסה לארץ יהיה מעמד הברכות והקללות בהר עיבל (שבסמוך לשכם). גם אם יהושע סבור היה שלא יתרחש להם נס, ובני ישראל לא יוכלו להגיע לשם באותו היום של מעבר הירדן. הוא היה צריך ללכת לשם מייד אחר אותו היום, ולדאוג לכך שזה הדבר הראשון שיעשה עוד לפני כיבוש יריחו והעי. אך כעת, יהושע רוצה לתקן את 'חטאו' זה, ולכן הוא מקיים את ציווי משה כפשוטו, ו"בָּרִאשֹׁנָה" (ובתחילה) לפני שהוא יוצא לכיבוש שארית הארץ הוא מקיים את מעמד הברכות והקללות בהר עיבל הסמוך לשכם.

הדרשה של רב
בהמשך הסוגיה מסופר שלאחר שיצא רב שילא מבית המדרש קם האמורא רב ודרש ברבים את הכתוב (יהושע יא, טו): "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ כֵּן צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לֹא הֵסִיר דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה". ודרש שם שיהושע לא עבר על ציווי משה אלא שטעה בטעות אחרת. ידוע שכאשר היתה לרב דעה המנוגדת לדעתו של רב שילא, הוא היה מתעקש עליה ודורש אותה ברבים ואפילו בבית מדרשו של רב שילא (ראו יומא דף כ, ב), ואם רצה רב לבטל את דברי רב שילא, אין זה מובן מדוע הוא לא דרש את הכתוב הזה עוד בנוכחות רב שילא.
ונראה שרב המתין ליציאת רב שילא, כדי להורות שאין מדובר כאן במחלוקת במובן הרגיל שלה. רב שילא דרש וביאר את השתלשלות המאורעות כפי שהיא מתבקשת מהעיון בפשוטו של ספר יהושע, ורב לא רצה לחלוק עליו בענין זה. רב רצה להדגיש את השתלשלות המאורעות כפי שהיא נראית ב'עולם התשובה', שם היא רשומה כשיטת התנא רבי יהודה. ולפיה, בני ישראל הלכו באותו יום מאה ועשרים מיל וקיימו את כל מה שנדרש מהם לקיים בסביבות שכם. ותיאור זה של 'עולם התשובה' תיאר יהושע עצמו בכתוב: "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ כֵּן צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לֹא הֵסִיר דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה".

רובד נוסף בהבנת שיטות התנאים
לפי הסבר זה, שאין מחלוקת ממשית בין רב שילא לרב, אלא שכל אחד מתאר את הדברים מנקודת מבט אחרת. ניתן לומר שגם אין מחלוקת ממשית בין רבי אליעזר לרבי יהודה. וכל אחד מהם מתאר את הדברים מנקודת מבט אחרת.
רבי אלעזר מוסיף ומרמז, שעוד לפני הנפילה בעי, יהושע חש שאינו מקיים ציווי משה, ולצורך הענין יהושע ניסה להתאים את המציאות אל הציווי. יהושע ניסה 'להסתדר' איכשהו עם ציווי משה. והיינו, שביום מעבר הירדן יהושע הקים 'גבשושיות' בשם 'הר גריזים' ו'הר עיבל' ליד הירדן, וקיים שם לידן טקס ברכות וקללות. הלשון 'גבשושיות' יש בה צליל זלזול בהשוואתה להרים אמיתיים, והיא מורה שיהושע עצמו לא היה שלם עם הרעיון הזה, אך הוא רצה 'לצאת ידי חובה' עם לשון משה לקיים טקס ברכות וקללות עוד באותו היום, ולצורך הענין הוא הקים שם הרים חילופיים בשם 'הר גריזים והר עיבל'. ויתכן שהוא תכנן לקיים טקס נוסף חוזר אמיתי לאחר סיום הכיבוש והחלוקה בהר גריזים והר עיבל האמתיים. וכפי שמצאנו בירושלמי שם, שכך הבין התנא רבי ישמעאל את ציווי משה.

ומאידך, שיטת רבי יהודה - ולפיה בני ישראל הלכו ביום מעבר הירדן ששים מיל עד סביבות שכם וקיימו שם את מעמד הברכות וכתיבת התורה על האבנים, וחזרו באותו היום ששים מיל עד סביבות יריחו ולנו שם, ובסך הכל הלכו מאה ועשרים מיל באותו יום – שיטה זו מתארת כיצד נראים הדברים ב'עולם התשובה'. בעולם התשובה שהוא 'למעלה מן השמש' רשום שיהושע עשה את ציווי משה כפשוטו. ואמנם אם בני ישראל הגיעו לסביבות שכם וקיימו את המעמד הנדרש עוד באותו היום, מסתבר שהיו צריכים ללון שם, ואין צורך שיחזרו וילונו בסביבות יריחו. ואילו בעולמנו הגשמי רשום שבני ישראל לנו באותו הלילה בסביבות יריחו. ולפיכך, כדי לתאם בין מה שרשום ב'עולם התשובה' לבין מה שרשום ב'עולם הגשמי', רשמו שם ב'עולם התשובה' שהוא 'למעלה מן הזמן' שבני ישראל הלכו באותו היום הלוך ושוב, ובסך הכל מאה ועשרים מיל.




^ 1."אמר רב ששת: היתה לו גבשושית ונטלה, בבית - חייב משום בונה, בשדה - חייב משום חורש". (שבת עג, ב).
^ 2."וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׂאוּ שְׁתֵּי עֶשְׂרֵה אֲבָנִים מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבִרוּם עִמָּם אֶל הַמָּלוֹן וַיַּנִּחוּם שָׁם:" (יהושע ד, ח).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il