בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • בא
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' יהודה אריה בן שמואל הכ"מ

החודש הזה לכם

א. גאולה אחרונה כגאולה ראשונה ב. הכל 'לכם' והכל לשם שמים ג. מדוע קידוש החודש הוא רק בארץ ישראל? ד. קידוש החודש – אירוסין בין הקב"ה לישראל.

undefined

ז' שבט תשס"ו
10 דק' קריאה 39 דק' צפיה
גאולה אחרונה כגאולה ראשונה
צריך לעבוד את ה' בשמחה. גם כשיש התמודדויות, התלבטויות וקשיים צריך לקבל את הכל בשמחה, להיות מלאי אמונה וביטחון בריבונו של עולם, ולדעת שהכל לטובה.
בסיומה של הפרשה הקודמת קראנו על מכת ברד, המכה השביעית שהוכה בה פרעה. מכת ברד היתה מכה קשה מאוד, עד כדי כך שהיא הביאה את פרעה להודות בפני משה ואהרון "חטאתי הפעם, ה' הצדיק ועמי ואני הרשעים", ולבקש מהם שיתפללו לה'. והנה, לאחר שמשה מתפלל והברד מפסיק לרדת פרעה שוב מתעקש ומסרב לשלח את ישראל. נחשוב, כיצד מקבלים זאת ישראל? אם עכשיו פרעה מתעקש, לאחר כל כך הרבה מכות, אז כבר אין שום סיכוי נראה לעין שהוא יחזור בו! לא רק שהוא לא ישלח אותנו אלא מי יודע איך הוא ינהג בנו, הוא עלול לנקום בנו את כל מה שהקב"ה עשה לו! קל מאוד להתייאש במצב קשה כזה, והנה קורא הקב"ה למשה ואומר לו:
"בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ", וכל זאת "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'".
לעיכוב בגאולה שנראה מאוד מכביד ומפחיד יש מטרה, שתגיעו לידיעת ה'.
חכמים לימדו אותנו שאחרית כראשית 1 . גם בגאולה האחרונה יכולים להיות שלבים שבהם יש הרגשה של מעצור או אפילו של נסיגה בתהליכי הגאולה, ואנחנו צריכים לדעת שהכל שייך להנהגה האלוקית. הכל נועד לעורר ולפתח את כוחות האמונה ולהוציאה מעומק הלב, ודבר זה בא רק על ידי נסיונות וקשיים. מכות מצרים היו שיעורים באמונה לא רק למצרים אלא גם לישראל, שרואים מצד אחד את יד ה' הגדולה ומצד שני הם רואים שהגאולה מתעכבת, והם צריכים להתחזק עוד יותר באמונה, ועוד יותר להעמיק ולבטוח. כשיש קשיים חוזרים ונשנים אז הכוחות נחלשים באופן טבעי, כי ריבונו של עולם עשה כל כך הרבה נסיונות לרכך את לב פרעה ונראה שזה לא הולך, וכדי להחזיק מעמד במצב כזה צריך להתעצם בעומק של אמונה. לכן אומר הקב"ה - תדעו שהכל ממני, כדי להוציא כוחות גדולים של אמונה, וכך מגיעים ל"וידעתם כי אני ה' ".

הכל לכם והכל לשם שמים
לפני היציאה לחרות מתחילות המצוות של התורה במצוות "החודש הזה לכם", והמדרש עומד על המילה לכם 2 :
החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך. אמר הקב"ה איני מזהיר עובדי כוכבים על עבודת כוכבים אלא לכם שנאמר לא תעשו לכם אלילים, לא נתתי המשפט אלא לכם שנאמר שמעו זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך האזינו כי לכם המשפט, הצדקה שלכם שנאמר ולך תהיה צדקה, הרחמים שלכם שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך, ושמיטים ויובלות שלכם שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה, ואומר יובל היא קדש תהיה לכם, ולא נתתי המצות אלא לכם , שנאמר והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום, המעשרות והבכורות לכם שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך וגו', הקרבנות לכם שנאמר וזבחת עליו את עולותיך, הברכות לכם שנאמר יברכך ה' וישמרך, וכן וצויתי את ברכתי לכם, וארץ ישראל לכם שנאמר לתת לכם את ארץ כנען, ולא ארץ ישראל בלבד אלא אפילו כל הארצות סביבותיה, שנאמר כל מקום אשר תדרוך כף רגליכם בו וגו', לא נתתי התורה אלא לכם , שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי וגו', הציצית נתתי לכם , שנאמר והיה לכם לציצית, ימים טובים נתתי לכם , שנאמר מקרא קודש יהיה לכם, יום הכפורים נתתי לכם , שנאמר כי יום כפורים הוא, לולב לכם , שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון, סוכה לכם , שנאמר כל האזרח בישראל וגו', לא נתתי אורה אלא לכם , שנאמר קומי אורי כי בא אורך, לא נתתי ראשי חדשים אלא לכם , שנאמר החדש הזה לכם, פסח לכם, שנאמר והיה לכם למשמרת, הוי יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך.

היסוד אותו בא המדרש ללמד הוא חשוב מאוד: כללות המצוות וגם כל פרטי המצוות ניתנו בשבילנו, כדי להיטיב לנו, כדברי רבי חנניא בן עקשיא בסוף מסכת מכות: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות". גם הצד השני של המטבע נכון – את כל הדברים הגשמיים אנחנו צריכים לעשות לשם שמים. על כך נזכיר את ביאורו היפה של הרבי מסאטין בספר 'אהלי יעקב' על המילה 'לכם' שבשאלת הבן החכם. הבן החכם מבין שצריך לקיים מצוות, אבל הוא אינו מבין מדוע גם הצד של ה'לכם' צריך להיות לשם שמים? מדוע גם האוכל והשתיה וכל שאר הדברים הגשמיים צריכים להיות עבודת ה'? והתשובה על כך "ואמרתם זבח פסח הוא לה' " – זבח פסח אוכלים כשכבר שבעים, מטרתנו אינו בשביל שנשבע אלא לשם עבודת ה', ומכאן שכל דבר שהאדם עושה הוא צריך לרומם לעבודת ה'.
הרבי מסאטין, צאצא של הרבי מרוז'ין, מספר על מעשה שהיה אצל זקנו. כידוע, שיטת הרבי מרוזי'ן היא לנהוג בגינוני מלכות. היתה לו מרכבה עם סוסים, בית מפואר ומקושט, והאוירה הכללית היתה אוירה של בית מלוכה. היה צדיק אחד שביקר קצת את הדרך הזו, לשם מה צריך את הבזבוז הזה? ענה לו הרבי מרוזין שעכשיו הוא מבין את הנוסח בהגדה "חכם מה הוא אומר" – לכאורה, ההיפך מרשע הוא צדיק, ומדוע כתוב חכם? כנראה יש צדיקים שאינם מבינים שיש גם עבודה ב'לכם', ושכל הגינונים הללו יכולים להיות גם עבודת ה'. בשביל להבין זאת לא די להיות צדיק אלא צריך להיות גם חכם, ש"כל מעשיך יהיו לשם שמים" – גם דברים של הרשות. אכילה, שתיה, שאר צרכי הגוף וגם הנאות רוחניות שאינן מצוות - כולן צריכות להיות עבודת ה'.
נמצא שיש כאן שני צדדים: הקב"ה אומר שכל המצוות הן 'לכם', בשביל להיטיב לנו, ואנחנו מצידנו עושים את הכל לשם שמים, גם את הדברים הגשמיים.

מה מיוחד במצוות קידוש החודש?
כך מספר רבי אבהו 3 :
כשירד חנינא בן אחי רבי יהושע לגולה היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ. שגרו אחריו שני תלמידי חכמים, רבי יוסי בן כיפר ובן בנו של זכריה בן קבוטל. כיון שראה אותם, אמר להם: למה באתם? אמרו ליה: ללמוד תורה באנו. הכריז עליהם: אנשים הללו גדולי הדור הם, ואבותיהם שמשו בבית המקדש, כאותה ששנינו: זכריה בן קבוטל אומר: הרבה פעמים קריתי לפניו בספר דניאל. התחיל הוא מטמא והם מטהרים, הוא אוסר והם מתירים. הכריז עליהם: אנשים הללו של שוא הם, של תהו הם. אמרו לו: כבר בנית ואי אתה יכול לסתור, כבר גדרת ואי אתה יכול לפרוץ. אמר להם: מפני מה אני מטמא ואתם מטהרים, אני אוסר ואתם מתירים? אמרו לו: מפני שאתה מעבר שנים וקובע חדשים בחוץ לארץ. אמר להם: והלא עקיבא בן יוסף היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוץ לארץ? אמרו לו: הנח רבי עקיבא, שלא הניח כמותו בארץ ישראל. אמר להם: אף אני לא הנחתי כמותי בארץ ישראל. אמרו לו: גדיים שהנחת נעשו תישים בעלי קרנים, והם שגרונו אצלך, וכן אמרו לנו: לכו ואמרו לו בשמנו: אם שומע מוטב, ואם לאו יהא בנדוי. ואמרו לאחינו שבגולה: אם שומעין מוטב, ואם לאו יעלו להר, אחיה יבנה מזבח, חנניה ינגן בכנור, ויכפרו כולם ויאמרו: אין להם חלק באלהי ישראל. מיד געו כל העם בבכיה ואמרו: חס ושלום! יש לנו חלק באלהי ישראל. וכל כך למה? משום שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.
רבי יוסי בן כיפר ובן בנו של רבי זכריה בן קבוטל נשלחו לגולה, כדי למנוע מחנינא בן אחי רבי יהושע לעבר שנים בחוץ לארץ. בסופו של הדיון ביניהם אומרת הגמרא – וכל כך למה? מדוע דוקא קידוש החודש צריך להיות בארץ ישראל? והיא לומדת זאת מהפסוק "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". המפרש על הרמב"ם 4 שואל, כיצד מובאת ראיה מפסוק זה על מצות קידוש החודש, הרי הפסוק הינו פסוק כללי על התורה כולה ולא רק על מצות קידוש החודש? ועונה המפרש שאכן הפסוק הוא פסוק כללי, וכיון שכך ניתן להביא ממנו ראיה על מצות קידוש החודש, שגם היא כלולה בו. אולם פירוש זה קשה, וכי בחוץ לארץ אי אפשר לפסוק הלכות? יש היום בדצי"ם בכל הגולה, וברור שאין שום בעיה בקיומם אלא להיפך, הם מאפשרים את חיי התורה ליהודים שעדיין נמצאים בחוץ לארץ.
התוספות במסכת סנהדרין 5 שואלים שאלה נוספת. בגמרא שם מובאת ברייתא, שלומדת שמצוות עיבור השנה יכולה להתקיים רק ביהודה מהפסוק "לשכנו תדרשו ובאת שמה - כל דרישה שאתה דורש לא יהיו אלא בשכנו של מקום". אתה תדרוש 'לשכנו', כלומר ביהודה, ולפי הדרישה הזו תבוא שמה, תעלה לרגל בחגים. שואלים התוספות, מדוע יש צורך בשני פסוקים? והם אינם עונים על שאלתם. הצל"ח 6 מתרץ שיש שני חלקים במצוה, עיבור השנה וקידוש החודש, ושני חלקים אלו אינם דומים זה לזה. על מצות קידוש החודש נאמר "אתם אפילו שוגגים, אתם אפילו מזידים, אתם אפילו מוטעים" 7 . אם בית הדין קבע שיש לקדש את החודש על פי עדים והתברר שהעדים היו עדי שקר והקביעה היתה בטעות, בכל זאת היא נשארת כמו שקבעו. אפילו אם בית הדין ידע מראש שהעדים הם עדי שקר והוא קידש את החודש על פיהם, החודש מקודש.
לעומת זאת, בעיבור השנה אין הדין כך, אלא טעות בעיבור השנה הריהי כטעות בכל פסק הלכה אחר, שהפסק מתבטל ויש להביא פר העלם דבר של ציבור. רק מצות קידוש החודש היא מצוה מיוחדת, שאינה רק בירור התורה אלא יצירת דין התורה, ולכן היא חלה אפילו בטעות. כיון שכך, מצוה זו יכולה להתקיים רק בארץ ישראל, וכפי שכותב הרמב"ם 8 שהחשבונות שמחשבים בחוץ לארץ מתי לקבוע את החודש הם רק סימן, והחשבון הקובע הוא זה שנעשה בארץ ישראל:
זה שאנו מחשבין בזמן הזה כל אחד ואחד בעירו ואומרין שראש חדש יום פלוני ויום טוב ביום פלוני, לא בחשבון שלנו אנו קובעין ולא עליו אנו סומכין, שאין מעברין שנים וקובעין חדשים בחוצה לארץ, ואין אנו סומכין אלא על חשבון בני ארץ ישראל וקביעתם, וזה שאנו מחשבין לגלות הדבר בלבד הוא, כיון שאנו יודעין שעל חשבון זה הן סומכין אנו מחשבין לידע יום שקבעו בו בני ארץ ישראל איזה יום הוא, ובקביעת בני ארץ ישראל אותו הוא שיהיה ראש חדש או יום טוב, לא מפני חשבון שאנו מחשבין.

אם היה יתכן מצב שלא ישארו יהודים בארץ ישראל אז היו כל המועדות בטלים, אבל כבר כתב הרמב"ם שאנו מובטחים שמצב זה לא יקרה לעולם, שכן הקב"ה לא ימחה אותות האומה מכל וכל. אמנם צריך להבין, הרי הרבה דורות אין סמיכה בארץ ישראל, וכיצד יש תוקף לחשבון שעושים בני ארץ ישראל, אם אינם סמוכים? על כך מסבירים שהרמב"ם לשיטתו, שכתב לציבור שנמצא בארץ ישראל יש כוח לחדש את הסמיכה 9 , ואם כן לכללות הציבור שנמצא בארץ יש כח של סמוכים, ומכח זאת יש תוקף לקידוש החודש.
לכל בתי הדין שדנים דיני תורה בכל העולם אין כוח לחדש בתורה אלא רק לברר. רק בהלכה אחת יש היתר לחדש וליצור וזוהי מצות קידוש החודש, וכח היצירה יכול להתגלות רק בארץ ישראל. זוהי משמעות הפסוק 'כי מציון תצא תורה' – יציאת התורה במובן של חידוש התורה היא רק בארץ ישראל, במצות קידוש החודש. מצות עיבור השנה אינה שייכת לפסוק זה, שהרי מצוה זו היא ככל מצוות התורה ואם חל בה טעות אז העיבור בטל, והמקור ממנו למדים שניתן לקיים מצוה זו רק בארץ ישראל הוא פסוק אחר - 'לשכנו תדרשו ובאת שמה'. כך הסביר הצל"ח את כפילות הפסוקים 'כי מציון תצא תורה' ו'לשכנו תדרשו' 10 .
הירושלמי 11 על כך שקביעת חכמים לקדש את החודש משפיעה גם על המציאות הממשית. חכמים אמרו שעד גיל שלש בתוליה של אשה חוזרים, ולאחר גיל שלש אינם חוזרים. והנה, אם עברו חכמים את החודש ונמצא שעדיין לא עברה השנה השלישית – נקבע גם הטבע של האשה, וכיון שהיא בת פחות מגיל שלש בתוליה חוזרים. כלומר, קידוש החודש אינו רק קביעה הלכתית אלא גם קביעת המציאות. ובאמת לקידוש החודש יש השלכות על כל דיני התורה, ואפילו לדיני נפשות, שהרי קידוש החודש הוא הקובע אם אדם מסוים שעבר עבירה הינו קטן או גדול. קידוש החודש משמעותי לכללות התורה, ולכן הוא יתכן רק בארץ ישראל, מקום שורש הופעתה של התורה.

וארשתיך לי לעולם
המדרש 12 אומר:
החדש הזה לכם, משל למלך שקדש אשה וכתב לה מתנות מועטות, כיון שבא ללקחה כתב לה מתנות רבות כבעל. כך העולם הזה אירוסין היו שנאמר וארשתיך לי לעולם ולא מסר להם אלא הלבנה בלבד שנאמר החדש הזה לכם, אבל לימות המשיח יהיו נישואין שנאמר כי בועליך עושיך באותה שעה מוסר להן את הכל, שנאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.

מצות קידוש החודש היא בחינה של אירוסין, ולעתיד לבוא הקב"ה נותן לנו את הכל. הנביא הושע מתאר את הקשר בין הקב"ה לישראל כקשר של אירוסין: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה' " 13 . הקשר המתואר כאן הוא קשר מושלם: ראשית, הביטוי בו משתמש הנביא הוא אירוסין, כלומר הקשר יתחדש כל הזמן ולא יהיה רק קשר על בסיס העבר. החיבור יהיה נצחי, 'לעולם'. 'בצדק במשפט בחסד וברחמים' – החיבור לא יהיה רק מצד מסוים אלא יכלול את כל הכל המידות והצדדים, הוא יהיה מקיף את הכל. לבסוף 'וארשתיך לי באמונה', בכל העומק.
מהמשל בו משתמש הנביא אנו למדים על גדולת הקשר בין איש לאשתו, בדומה לדברי רבא על הפסוק "מצא אשה מצא טוב" - "כמה טובה אשה טובה? דכתיב מצא אשה מצא טוב, אי בגוה משתעי קרא, כמה טובה אשה טובה שהכתוב משבחה, אי בתורה משתעי קרא, כמה טובה אשה טובה שהתורה נמשלה בה" 14 . כמה גדולה האשה, שמשתמשים בה כמשל לתורה. גם הבנין של חיי משפחה פרטיים הם דגם מוקטן לחיבור הגדול, כעין חיבור של מעלה, והדבר מלמד שגם חיי משפחה צריכים לקבל משמעות רוחנית אלוקית, חיבור שלם לעולם, בכל הבחינות ובכל העומק.
יהי רצון שנזכה להגיע בקרוב לשלב הבא של הגאולה, לשלב האירוסין המחודשים בין הקב"ה לכנסת ישראל.


^ 1 ראה בספר מיכה ז, טו "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", ילקוט שמעוני פרשת בשלח רמז רנ, ועוד.
^ 2 שמות רבה פרשה טו, כג.
^ 3 ברכות סג ע"א.
^ 4 הלכות קידוש החודש פרק א, הלכה ח.
^ 5 יא ע"ב ד"ה אין מעברין.
^ 6 על מסכת ברכות סג ע"ב.
^ 7 ראש השנה כה ע"א.
^ 8 הלכות קידוש החודש ה, יג.
^ 9 הלכות סנהדרין פרק ד, הלכה יא; פירוש המשניות למסכת סנהדרין פרק א, הלכה ג.
^ 10 הסיפור שלמדנו בתלמוד ההבלי מופיע גם בתלמוד הירושלמי (נדרים פרק א, הלכה ב, דף ה ע"ב), בסגנון מעט אחר: חנניה בן אחי רבי יהושע עיבר בחוצה לארץ. שלח ליה רבי שלשה איגרין גבי ר' יצחק ורבי נתן. בחדא כתב לקדושת חנניה, ובחדא כתב גדיים שהינחת נעשו תיישים, ובחדא כתב אם אין את מקבל עליך צא לך למדבר האטד ותהי שוחט ונחוניין זורק. קרא קדמייתא ואוקדון תנייתא ואוקרון (קרא חנניה את שתי האגרות הראשונות ושמח) תליתא בעי מבסרתהון (קרא את השלישית ורצה לבזותם). אמרין ליה לית את יכיל דכבר אוקרתנין (אמרו לו אינך יכול, שכבר שבחת אותם). קם ר' יצחק וקרא באורייתא אלה מועדי חנניה בן אחי ר' יהושע אמר אלה הם מועדי ה' אמר לון גבן. קם רבי נתן ואשלים כי מבבל תצא תורה ודבר ה' מנהר פקוד. אמרין ליה כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם. אמר לון גבן. אזל קבל עליהן קמי רבי יהודה בן בתירה לנציבין (הלך חנניה והתלונן עליהם לפני ר' יהודה בן בתירה). א"ל אחריהם אחריהם. א"ל לי נא ידע מה תמן. מה מודע לי דאינון חכמין מחשבה דכוותי (מי אמר שיש שם חכמים חשובים כמותי?) מכיון דלא ידעי מחשבה דכוותיה ישמעון ליה ומכיון דאינון חכמין מחשבה דכוותיה ישמע לון (אמר לו כיון שאתה אינך יודע, והם חושבים שיש חכמים כמותו, שמע בקולם). קם (רבי יהודה בן בתירא) רכב סוסיא (כדי לפרסם שצריך לשמוע בקול חכמי א"י) הן דמטא מטא והן דלא מטא נהגין בקילקול (לא שמרו את החג בזמן). ומסיים הירושלמי: כתיב ואל יתר זקני הגולה אמר הקב"ה ביותר הם עלי זקני הגולה. חביבה עלי כת קטנה שבארץ ישראל יותר מסנהדרין גדולה שבחוצה לארץ.
^ 11 נדרים פרק א, הלכה ב.
^ 12 שמות רבה פרשה טו, לא.
^ 13 הושע ב, כא-כב.
^ 14 יבמות סג ע"ב.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il