בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • ישראל ויוון
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

גבורה מתוך אמיתיותה של תורה

undefined

חנוכה תשנ"ג
7 דק' קריאה
חנוכה ופורים לא בטלו!
בכל חג ובמיוחד בחנוכה אנו מציינים ניסים שהיו בעבר, אך ציון העבר הוא כדי שנתחנך ונלמד ממנו להווה ולעתיד. במגילת תענית מצויינים ימים שבתקופת בית שני היו בהם ניצחונות לעם ישראל על האויבים מבחוץ ומבפנים, אך עם חורבן הבית בטלה כל שמחה, בטלה מגילת תענית 1 . וקשה, מדוע לא ביטלו גם את חנוכה? עונה הגמרא, משום 'דמפרסם ניסא', ופירש"י שם: "כבר הוא גלוי לכל ישראל על ידי שנהגו בו המצות, והחזיקו בו כשל תורה - ולא נכון לבטלו".
כשנתבונן, נראה שיש הבדל גדול בין חנוכה ופורים לשאר הימים שהוזכרו במגילת תענית. שני המאורעות הללו הטביעו את חותמם על מהלך ההיסטוריה של עם ישראל. הגמרא 2 אומרת שהקב"ה כפה על ישראל הר כגיגית לקבל את התורה ולכן "מכאן מודעא רבה לאורייתא", דהיינו, שיש לישראל תשובה מדוע לא קיימו את התורה, שהרי קבלוה באונס. ומוסיפה הגמרא, שבפורים קבלו שוב את התורה "הדר קיבלוה בימי אחשוורוש" מאהבה. וכבר הקשו התוספות שם, הרי בני ישראל אמרו 'נעשה ונשמע' ומדוע היה צריך לכפות עליהם הר כגיגית? התוספות תרצו 'שמא יהיו חוזרין כשיראו את האש הגדולה' לכן היה צריך לכפות. אך במדרש 3 מובא ש'נעשה ונשמע' הם אמרו על תורה שבכתב, אך תורה שבעל-פה שהיא קשה יותר היה צריך לכפות עליהם הר כגיגית, ובימי מרדכי קיבלו שוב תורה שבע"פ מאהבה ללא כפיה.
הקבלה שקיבלו בימי הפורים, באה לידי יישום בשטח בחנוכה. עם ישראל עמד במבחן ההתמודדות מול השפעת תרבות יוון השלטת בעולם. ליוונים היו פילוסופים גדולים שהתפארו בחכמתם, שיסודה היא כפירה בהשגחה, כפירה בשכר ועונש, ואין צריך לומר כפירה בנבואה ותורה מן השמים. התרבות המערבית היום, בנויה על יסודותיה של אותה תרבות יוון, תרבות של קלילות, משחקים, בידור וכו'.
היהדות היא ההיפך הגמור משיטת חכמי יוון. אנחנו מאמינים בבורא עולם, בנבואה ובשכר ועונש. חז"ל אומרים 4 : "כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דעבודה זרה". כל גישתה של התורה היא, שאדם יתייחס ברצינות ובכובד ראשו למחויבות שלו בהיותו בעולם הזה.

היוונים גזרו דווקא על ראש חודש
כידוע, היוונים גזרו שלא לשמור שבת, מילה וראש חודש. לכאורה, אפשר להבין מדוע הם גזרו על שבת, מפני ששבת היא אות בין עם ישראל לקוב"ה, וכן ברית מילה מבדילה בין ישראל לאוה"ע. מובא במשנה 5 :
"קונם שאיני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי אוה"ע קונם שאיני נהנה למולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי אוה"ע שאין הערלה קרויה אלא לשם אוה"ע שנא' (ירמיה ט) כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב"

אוה"ע בתוכנם הפנימי הם ערלים. אך קשה מדוע גזרו על ראש חודש? מה כל כך הפריע להם שישראל מקדשים את החדשים? אלא שקידוש החודש - "החדש הזה לכם ראש חדשים", זו המצווה הראשונה שכלל ישראל נצטוו כציבור. כאן ניתנה לעם ישראל השליטה על קדושת חיי החומר ועל הזמן. קדושת הזמן תלויה בישראל.
"מקדש ישראל והזמנים - ישראל דקדשינהו לזמנים מקדש ישראל וראשי חדשים ישראל דקדשינהו לראשי חדשים" 6 .

הרשעים הללו רצו לקעקע את היסוד שעם ישראל שולט על החומר. ראש חודש מבטא את קצה החוט של רוממותם, קדושתם ומעלתם של ישראל. אדם מישראל, גם אכילתו שונה במהותה מאכילה של גוי, יהודי אוכל כדי שגופו יהיה חזק ובריא ויוכל לעסוק בתורה ובמצוות, זו כמו אכילת מזבח. את הקדושה הזאת רצו היוונים לקעקע.

נס חנוכה חיסן את עם ישראל
המאבק עם היוונים היה בבחינת זריקת חיסון אחרונה שקיבל עם ישראל בהיותו עדיין בארץ ישראל לפני צאתו לגלות הקשה והמרה. בגולה היה צריך להתמודד עם העולם האלילי, עם הנצרות, עם האסלאם, ובדורות שאח"כ עם הקומוניזם והיום עם ההפקרות. עם ישראל קיבל אז את החוסן להמשיך באותה הדרך ולא ליפול חלילה בייאוש בגלל ההתנגדות וההתנכלות שיש מסביב. ברוך ה' אלפיים שנה עם ישראל החזיק מעמד הודות לאותה התגברות הרוח שזכה לה בימי החשמונאים. אנו אומרים בתפילה: "מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וזדים ביד עוסקי תורתך". זדים זה ליצנות, יהירות. היו בוגדים מתוך העם, המתייוונים, שחברו ביחד עם השונאים מבחוץ, ותוך כדי המלחמה כולם נשטפו. על כך אנחנו מודים, על הכח שניתן לנו לא רק לשעתו, אלא גם לדורות הבאים.

גבורה יהודית אמיתית - מהיכן נובעת?
מלבד התגברות הכוח הרוחני של עם ישראל נגד התרבויות הזרות, לא פחות מכן יש לשים לב שהיה גם גילוי של הגבורה העברית - "גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים". ומי הרים את נס המרד? - "כהניך הקדושים". כוהני ה', תופסי התורה, הם הרימו את דגל המרד, הם אלה שהפיחו בעם את רוח הגבורה לצאת למלחמה ממש מול מלכות יוון, כדי לשמור על ייחודה וסגולתה של כנסת ישראל, על תורת ישראל ועל קיומה של האומה. הם ידעו כי בלי תורה, חלילה, אין קיום לאומה. רבנו סעדיה גאון אומר 7 : "אומתנו איננה אומה כי אם בתורותיה", עם ישראל לא יכול להיות עַם בלי התורה. ללא תורה ח"ו, נוצר טשטוש של הזהות הלאומית. כל הניסיונות שנעשו ונעשים עד עצם היום הזה לנתק את עם ישראל מהתורה, אנו יודעים מראש שהם יעלו בתוהו, כי לא יתכן קיומו של העם בלי הערכים הרוחניים שלאורם הוא מתנהל. גבורה יהודית אמיתית נובעת אך ורק מתוך כוחה של תורה ומציאותם של ישראל בארץ ישראל. חז"ל שתיקנו את תפילת 'על הניסים' הדגישו שבחנוכה "עמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל " - לא על פרטים אלא על עם ישראל. בפורים הנוסח הוא "כשעמד עליהם המן הרשע" ולא מוזכר עם ישראל בכללותו. יש הבדל מהותי בין הניסים. נס חנוכה אירע כשעם ישראל היה בארץ-ישראל ורק בא"י יש לו גדר של עם. כשנמצאים בגולה יש טשטוש של הזהות הלאומית, יש אנשים פרטיים, אך אין חטיבה לאומית וגדר של עם. לכן בפורים כשעיקר העם ישב בגולה, והארץ הייתה חרבה, כשעמד עליהם המן הרשע הם נחשבו כאנשים פרטיים ולא כעם. אבל בחנוכה כשהיו בארץ, והיוונים רצו לקעקע את תרבות ישראל, זה נחשב שהם עמדו "על עמך ישראל" כיחידה אחת.
לכן, מלבד מה שאנחנו מציינים את התגברות רוח ישראל ותורת ישראל נגד כל שאר התרבויות, לענ"ד בדורנו יש להבליט את הנושא של הגבורה היהודית. רואים בעליל שמי שיונק את השקפתו מתוך גישתה של תורה, מי שחש את פעמי הגאולה מתוך התבוננות והסתכלות על המציאות לאורם של גדולי ישראל שהדריכו אותנו כיצד להתבונן על המהלכים האלוקיים האדירים והעצומים המתחוללים בדורנו, גם בימינו אלה, מתוך אמיתיותה של תורה, מתחזק ומתמלא גבורה הנותנת לו כוח הנפשי לעמוד בקשיי המערכה מול האויבים מבחוץ, הן מבחינה פיזית והן מבחינה רוחנית. אך מי שאין לו את עומק האמונה, אין לו גם כוח וגבורה. הציבור הכללי נתפס לייאוש ודיכאון, מהיכן הם ישאבו כוח? לפי הסתכלות מציאותית, המצב אכן קשה מאוד. רק מי שמאמין בנצח ישראל, מי שמאמין במהלכים האלוקיים של הגאולה, למרות הקשיים בדרך, לא יירתע מפני כל. חלילה להטיל ספק במהלך האלוקי הגדול של שיבת עם ישראל לארצו וגאולתה של הארץ בגלל קשיים ועיכובים בדרך. אנחנו מאמינים שהחולשות הגדולות והמכאיבות שאנחנו חיים בתוכן, אלו תופעות חולפות, כפסק הרמב"ם 8 שהבטיחה התורה שעם ישראל יחזור בתשובה. מה שהרמב"ם מביא להלכה, אלו אינם דברים רוחניים, אלא שכך צריך להיות, ואין ספק שלא ירחק היום ודברים אלו יתקיימו.

התרופה לחולשות הרוחניות – גבורתה של תורה!
המצב הולך ומידרדר, אך זה בבחינת התגברות החושך לפני עלות השחר. כל המערכות, מערכת המשפט, החינוך וכל מה שלא עומד על בסיס של תורה, מוכרח לפשוט את הרגל, מוכרח להירקב. ככל שיתגלה יותר אבסורד, זה מקרב את הגאולה. כמו אדם שעובר ניתוח, וכרגע הוא סובל מאד, אך הוא יודע שבסופו של דבר זה מה שיבריא אותו. גם במצבנו היום, כל האבסורדים העקומים שאנחנו עדים להם בהנהגת המדינה ורפיון הרוח הם הכאבים שאנו סובלים לפני בא הגאולה. בזמננו אין בעיה של כוח פיזי, אלא מקור הבעיה זו החולשה הרוחנית. ההשגחה האלוקית החזירה לנו את הכוח הפיזי, אבל לא מפעילים אותו מחוסר עוצמה רוחנית וחוסר גבורה יהודית. גבורה אמיתית יכולה לנבוע רק מתוך אמיתיותה של תורה. יש שסוברים שצריך להמשיך את המדיניות שהיתה בחוץ-לארץ שאסור להתגרות בגויים, שכל גל וגל שבא מנענע לו בראשו 9 . לשיטתם, מותר להשפיל עד עפרא דארעא יהודים שאינם מהחוג שלהם, אבל את הגוי, את האין וההבל, בו אסור להתגרות. בגולה זה היה כך, אבל בארץ-ישראל זה אחרת. בארץ-ישראל כשניתנת לנו הגבורה, צריכים לעמוד על כבודה של האומה, על כבודה של ארץ-ישראל מתוך גבורה גדולה, ואם הולכים מתוך גבורה יש גם סיעתא דשמיא. לכן בתקופתנו מוטלת חובה על בני התורה האמיתיים, לשאת בעול בשני המישורים, בתחום הביטחון הפיזי של עם ישראל והגנה על ארץ ישראל, ובתחום שמירת צביונה הרוחני של המדינה לאור אמיתיותה של תורה, כפי שמרן הרב זצ"ל הדריך אותנו.
בימי חנוכה אלה, כשאנו מדליקים את הנרות ונזכרים בגבורה של בני חשמונאי, זה מעורר בליבנו את כוח הגבורה, את מסירות הנפש ואת הדבקות במשימה לפעול למען הארץ, למען כבוד האומה, להשפעת תורת ישראל בכל החוגים עד כמה שידינו מגעת, לקרב את ישראל לאבינו שבשמים, ולהעמיד אותם על טעותם.
כשם שמעט מן האור מגרש הרבה מן החושך, אנחנו מקווים שבזכות אותם בחורי חמד שיגדלו לתלמידי חכמים אמיתיים, שעניני גאולת ישראל, כפי שהם נלמדים בישיבתנו עם כל המרחבים של הצד ההלכתי והרעיוני, יהיו בבחינת 'מוסיף והולך', ונזכה שגם בדורנו אור גאולת ישראל ילך, ישפיע ויקרב רחוקים. כשם שבימים ההם ההשגחה האלוקית עשתה לנו ניסים, גם בזמננו יעשו לנו ניסים, ונזכה להדברת כל הגויים ולהשבת ישראל לאבינו שבשמים


^ 1 ר"ה יח:
^ 2 שבת פח.
^ 3 מדרש תנחומא פרשת נח סימן ג: "א"ל הקב"ה לישראל אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, ואם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה, ענו כלם ואמרו נעשה ונשמע מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט אלא אמר להן על התורה שבע"פ שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה".
^ 4 מגילה כה:
^ 5 נדרים פ"ג משנה יא.
^ 6 ברכות מט.
^ 7 'האמונות והדעות' מאמר ג ד"ה וכיון שהקדמתי.
^ 8 הלכות תשובה פ"ז ה"ה.
^ 9 יבמות קכא. - "תניא אר"ג פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו רבי עקיבא וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפני בהלכה אמרתי לו בני מי העלך אמר לי דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי מכאן אמרו חכמים אם יבואו רשעים על אדם ינענע לו ראשו". ופירש"י שם: "ינענע לו ראשו - ידחה מפני השעה ולא יתגרה בהן".


מתוך חוברת 'ימי חנוכה' בענייני חנוכה היוצאת לאור בימים אלו. בחוברת, מתורתו של מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א על ימי החנוכה. להשגת החוברת (בתשלום) – פל' 0502050998 או 0505307683 או בדואר אלקטרוני: HARAVLIOR.CO.IL@HARAV

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il