בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • שיחות לחג החנוכה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רוברט חי בן מרים

גלות תחת שלטון המתיוונים

undefined

כד' כסלו תשס"ט
9 דק' קריאה
לשון הרמב"ם היא:
"מצוות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד. וצריך אדם ליזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו" (הל' חנוכה פ"ד הי"ב).

הבה נעיין, מה ענין חביבות גדולה זו?

מפורסם כי עם ישראל צריך לעבור בארבע גליות: בבל, מדי ופרס, יון ורומי. צרות הללו מתוכננות מראש ומוזכרות בברית בין הבתרים עם אברהם אבינו (רש"י על בראשית טו, י ד"ה ואת הציפור לא בתר ע"פ בראשית רבה, פרשה מד). וכבר האריך מהר"ל ("נר מצוה", עמ' יא) מה המאפיין לכל שלטון זר עלינו. אנשי בבל היו חזקים בכח הנפש (שאיפה לאימפריה ושלטון); אנשי פרס שקועים בתאוות גופניות, כמו שרואים אצל אחשורוש ומסיבתו מאה ושמונים יום; אנשי יון עוסקים בעניני השכל וכו'. כל אלו נרמזו בחזון המוזכר בדניאל (פרק ב, ושוב חזון בפרק ז').

בחנוכה חוגגים אנו נצחוננו לא רק נגד היוונים הנכרים אלא גם נגד המתיוונים של עמנו. שואל הרב יצחק הוטנר ("פחד יצחק", חנוכה, עמ' קכא):
"כיוון שהתורה הודיעה על ארבע הגליות בפסוק "גר יהיה זרעך בארץ לא להם" (בראשית טו, יד רש"י ד"ה וגם), כיצד זה התקיים בגלות יון? הרי לא זזנו אז מארצנו? ועונה "כי ארץ ישראל רק לציבור ניתנה. ומכיוון שפריקת עול הוי פרישה מדרכי ציבור, בודאי שהיא מפקיעה את בעליה ממתנת הארץ. חלק בארץ ישראל, למי שמפקיע עצמו מכלל ישראל, הרי זה משפט הסותר את עצמו. וזהו החידוש הנורא במהותה של גלות יון. כי ע"י הגזירות של השכחת התורה והעברת המצוות, ולחץ חכמתה ודעותיה של יון על דעת תורה, בידה של יון ליצור מצב של 'ארץ לא להם' בתוך א"י עצמה וכו' וכו'. וחידוש זה מעמיק את גלות יון לעומת הגלויות הקודמות ביחס של 'אין ערוך'. עומק תהום מפריד בין מדת הנכריות של בן, הבאה מפאת שגלה מבית אביו למרחקים; ובין הנכריות של בן המסתובב בחצרות אביו, ומכל מקום הכל זר לו מפני ששכח שמו ושם אביו. וכו'. וזה הוא שאמר ירמיה בנבואתו (ה, ו) 'נמר שוקד על עריהם' ופירשו בו חכמים (ויק"ר יג) 'נמר, היינו יון' (ע"פ דניאל ז') וכו' שאין בה בגלות זו גירושו של ישראל לתוך היער או למדבר העמים, אלא יש כאן גלות בתוך עריהם של ישראל עצמם! " (עכ"ל הגר"י הוטנר).

עוד עונה שם הרב הוטנר: "אלא שענין זה עומד על יסוד איתן שמומרים לא קבלו חלק בארץ". מה המקור לזה? חז"ל לימדו כי בימי יהושע חילקו נחלת ארץ ישראל לא רק לפי אותן משפחות שבאו לארץ, אלא גם לפי שמותיהם של אבותיהם יוצאי מצרים. אבל חלק מדור המדבר לא קבלו חלק בא"י. מי הם? "המרגלים, המתלוננים, ועדת קרח" (בבא בתרא קיז ע"ב ורשב"ם). אמרו זאת מפני הפסוק " לאלה תחלק הארץ" (במדבר כו, נג), דוקא לאלה, שהיו כשרים (לשון הספרי שם, עיי"ש מלבי"ם). כיצד? אלא מספר בני ישראל בפרשת במדבר היה 603,550 אבל בסוף ארבעים שנה, בפרשת פנחס (כו, נא) היו רק 601,730. כלומר חסרים 1820 נפש! מי הם? לפי חז"ל הם המתלוננים מפני דיבה רעה של המרגלים (במדבר יד, כו-ל) ועוד 250 איש של עדת קרח, שהפסידו את חלקם בארץ הקודש, כי רק "לאלה (שנותרו) תחלק הארץ".

ולמה הפסידו? כי ארצנו נקראת "ארץ אמונה" (תהלים לז, ג) וכדברי ר' צדוק הכהן, ("ליקוטי מאמרים" עמ' 78, 84, 86). א"י נקראת "בית ה'" (הושע ח, א פירוש "דעת מקרא". וכן אמרו חז"ל בחולין צב ע"א רש"י ד"ה בית ה'). עדת קרח הפסידו חלקם בארץ הקודש כי לא הכירו מה מעלתה. ולא שאמרו שא"י גרועה משאר ארצות אלא אמרו כי ימצאו אותן מעלות של א"י גם בארצות הגוים. הזידו לומר כי "ארץ זבת חלב ודבש" היא דוקא מצרים! זו לשונם: "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש?" (במדבר טז, יג). חוסר ההכרה במעלתה העליונה של ארצנו הוא עון פלילי. הרי עשרת השבטים בימי סנחריב גם הם חשבו כי שאר ארצות שוות בערכן לארצנו (סנהדרין דף צד ע"א) ומפני זה עצמו הפסידו את חלקם לעולם הבא "לפי שספרו בגנות ארץ ישראל" (רש"י על סנהדרין קי ע"ב).

הקבוצה השניה שפירטו חז"ל שאין להם חלק בארץ הקודש היא של המאמינים לדיבת המרגלים, מרדו במצוה זו מפני פחד מהגוים. על זה ביאר הרמב"ן:
"וטעם אך בה' אל תמרודו, כי יראתכם לחוזק העם [הכנעני] היושב בה הוא מרד בהשם הנכבד. כי לא בכוחכם יצאתם ממצרים, אלא יד ה' עשתה עמכם להפליא. והוא הבטיח אתכם שיורישם מפניכם. אם כן האמינו והצליחו" (על במדבר יד, ט).

ובכן גם הנרתע לאחור מליישב את א"י מפני פחד הסכנה, גם הוא מורד בה' כי איננו מאמין שהקב"ה מנהל את העולם ושליט בעולמו.

ולכן המתיוונים בימי נס חנוכה היו פורשים מהציבור, כי לא האמינו בייחודיות עמנו וממילא כפרו בסגולת ארצנו. ולכן בגלות ההיא המתבוללים שלטו עלינו ונקראת "בארץ לא להם". הם נמצאים בארץ, אבל מייחסים עליונות לעמים נכריים שבאו בגבולינו.

"בימים ההם בזמן הזה". גם בימינו שולטים עלינו כיתות כאלו הבאים להשכיח שם ה'. רה"מ רבין היה בתחילה שר הבטחון ופרסם אז פקודה האוסרת לכתוב אותיות: ב"ה או בס"ד בתכתובת של צה"ל או פרסומיו. וכמו שבימי נצחון החשמונאים התקינו משקל נגדי דוקא כן להזכיר שם שמים בכל השטרות, כך בימינו הנהיג הרב משה צבי נריה שבכל תכתובת רשמית שבמוסדות ישיבות בני עקיבא יש להתחיל במפורש (ולא בראשי תיבות) "בעזרת השם".

בזמננו אין העתונים החילונים מזכירים שם שמים בכתבות שלהם. אפשר לאורח תמים המזדמן ארצה לחשוב שבכל המאורעות המתרחשים בארצנו, אין כלל מציאות להקב"ה. כן בשידורי הרדיו "הממלכתי" במוצאי חג או ראש השנה, אינם טורחים להזכיר שהמון בית ישראל פקדו בתי כנסיות. אדרבה מבליטים ידיעות שהרבה חללו את החג ע"י פיקניקים או טיולים בפארקים הלאומיים. כאילו לשדר לנו ולהחדיר בנו שאותם שעדיין שומרים אמונים לתורת ה' הם מיעוט קטן ובלתי ניכר. וכל זה הוא חלק מההתבוללות התרבותית במשפחת העמים. זכור לנו כיצד נהגו כאן מצעדי ראוה בראשון במאי, שנים רבות אחרי שחדלו מהמצעדים כמעט כל שאר עמי תבל (פרט לסין הקומוניסטית וקובה). מומרים הללו אינם חשים שארצנו היא שלנו. כיון שאין להם חלק בארץ הם מנהלים מדיניות פוליטית שגם לעם ישראל כולו, אין כל הארץ שלנו אלא כבשנו מקום לא לנו.

במשך שמונה שנים אחרונות ירו על מערב הנגב ששת אלפים קסאמי"ם. ולמרות זאת צה"ל מאפשר העברת עשרות משאיות של מזון, דלק ומצרכים לתת לאויבינו. מניין באה ההתחשבות הקיצונית הזאת?

לכאורה נתקיימה בנו קללת התורה "ורדו בכם שונאיכם" (ויקרא כו, יז). מפרשים חז"ל בספרי "איני מעמיד שונאים אלא מכם ובכם". ופירוש זה ברור ע"פ החלוקה מה בין "אויב" (הנוקט פעולות איבה בפועל) ל"שונא" שהוא בלב (ויקרא יט, יז). ובכן מדובר בישראלים. לפי מדת המזוכיסטיות הלאומית השוררת כעת בישראל, יש כאן שנאה עצמית. הם מצטערים שנולדו יהודים. מה נאמר על ממשלת רה"מ אולמרט ששחררה למעלה מאלף ושלש מאות מחבלים כ"מחוות", ולא התנתה תנאי שישחרר האויב לכל הפחות את גלעד שליט, או ש"ידידינו" בארה"ב ישחררו את יהונתן פולרד. לפני כמה שנים כאשר חתמו מרבית חברי הכנסת על עצומה המבקשת מהנשיא בוש לחונן את פולרד ומסרו כתב זה לשליח שהוא רה"מ שרון הנוסע לשם לשיחות עם בוש, הוא "שכח" את המסמך בירושלים והגיע שם בלעדיו. וכן שנים רבות נמנעה ממשלות ישראל מלהעניק לפולרד מעמד "אסיר ציון" שהיה יכול להעניק לו זכויות מסויימות. מה נאמר על כל השנאה העצמית הזאת?

אלא האמת ברורה. רוב העם הם חובבי מסורת ישראל, וחובבי ארץ ישראל. עובדה היא שכאשר עמד על הפרק גירוש היהודים מחבל קטיף, היתה הצעה לערוך "משאל עם". רה"מ שרון וכל מחנות השמאל עשו מאמץ כביר לחוקק חק שלא יתקיים שום "משאל עם" בענין. ממה פחדו? ממה חששו? אלא הם ידעו שרוב העם אוהב את הארץ. רוב העם מרגישים קירבה יתרה לארצם ואינם מחניפים לאויבינו. רוב העם לא יאשר את הגירוש.

האם מרן הרב קוק היה ער לבעיית תקופתנו? האם ידע שעלולים כוחות שליליים הללו לשלוט עלינו ולהפוך את חזון שיבת ציון לרועץ? ודאי שכן. כך כתב לפני מאה שנה (שנת תרס"ח):
"והיד הרמה המחומשת בהפקרות ודרכי הגויים, (באין) [בלי] זכר לקדושת ישראל באמת; המחפה את חרסיה בסיגים של לאומיות מזויפת, בגרגרים של היסתוריה, ושל חיבת שפה; המלבישה את החיים צורה ישראלית מבחוץ, במקום שהפנים (פ' מנוקדת שבא) כולו הוא אינו יהודי, העומד להיות נהפך למשחית ולמפלצת, ולבסוף גם לשנאת ישראל ו[לשנאת] ארץ ישראל, כאשר כבר נוכחנו על פי הנסיון. היד הטמאה הזאת תתגבר? אז אין די באר גודל האסון. אבל בהשי"ת בטחתי שלא יתן למוט רגלנו". ("אגרות", ח"א עמ' קפב-קפג).

כמה שנים לפני זה כתב על אותם שהם "פורקי עולה של תורה ביד רמה, בוזי קודש וכופרים בקדושת התורה והמצוות וערכם הקיים" שאין לנו עימהם אחווה לאומית ("מאמר אפיקים בנגב", המובא ב"אוצרות הראי"ה", מהד' תשס"ב, ח"ב עמ' 121). בהמשך דבריו חזה הרב מראש כיצד פלג קיצוני כזה המבזה תורת ישראל עוד יפנו לבקשת התערבותם של אומות העולם כדי להצר רגליהם של מתנגדיהם, [מעין דוגמא לפעילותם של אנשי "שלום עכשיו" בימינו, המודיעים לאומות על התרחבות ההתנחלויות בארצנו, ומפגינים נגד ביסוסינו בכל רוחב ארצנו. והרב מרמז לריב בין הורקנוס ואריסטובולוס, שהביאו עלינו התערבותם של אומות זרות מעבר לים]. זו לשונו:
"התחלתה מלחמת שערים ונחלי דמים, וסופה היא בקשת אלופים זרים, בכלימת עבדות נוראה, הכל כדאשתקד בנוסח הישן נושן חלילה. נזכור המקל, אנחנו המוכים ע"י אלופים זרים, לבצע את הסכסוכים האיומים [שבבית ישראל פנימה]. אומה כזו ככדור דינמיטי [חומר נפץ] תתפוצץ, ותעש שמות (ש' מנוקדת פתח) נוראות גם באבריה המרוסקות. כל התלאה הזאת היא נכונה [מוכנה לבוא עלינו] חלילה, באופן המוצלח של הציונות היבשה, כל זמן שלא נאבה להכיר את האמת הגדולה כי' על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה' (דברים לא, יז). כל אלה הן תוצאות מרות מוכרחות לבוא, כל זמן שלא החזרנו את העטרה ליושנה, כל זמן שלא העמדנו את היסוד הלאומי על הבסיס של תורתנו והקמתה" (שם, ח"ב עמ' 122-123).

אנו במצב מוזר. מיעוט מנוכר ותקיף שולט על רוב הנאמן למסורת ישראל. הסטטיסטיקה מלמדת כי למעלה מתשעים אחוז מהאוכלוסיה שומרים צום כיפור. בסקר שערך ה"מכון לדמוקרטיה" (שנת תשס"ח, ופורסם ב-ט"ז כסלו בעתונות) רק עשרים אחוז מהאוכלוסיה היהודית בא"י הגדירו את עצמם כ"חילונים". שליש מהעם שולח ילדיו לחינוך דתי (כולל ממ"ד). אבל עמדות המפתח בניהול המדינה "תפושות" בידי שמאל רדיקלי. המצב דומה למצרים בימי סאדאת, איש מעדת הקופטים שהיו פחות מ-10% מהמדינה, והוא היה שליט על 90% מהאזרחים שהם מוסלמים. כן בעירק, רק 75% מהאוכלוסיה הם מוסלמים, וכת הסונים הם 40% מהמוסלמים עצמם, והם שאחזו בימי סאדאם חוסיין בהגה השלטון. כן בסוריא, 70% מהאוכלוסיה הם כת סונים, אבל המדינה מנוהלת ע"י איש מהעלאווים, והם רק 20% מאוכלוסית המדינה. כן בירדן, המלך הוא מקבוצת ההאשמים, 20% מהמדינה, והוא בכל זאת שליט על 80% שהם פלשתינאים ממורמרים. כמובן בכל אחת מהמדינות הללו הרוב מתנגד לשלטון המיעוט ועמדותיהם, אבל אין ביכולתם להביא לדמוקרטיה. כן בארצנו, מיעוט תוקפני ואלים שליט על רוב דומם. [מה שהצביעו בבחירות הקודמות ל"מערך" היה מפני שהבטיחו להביא שכר מינימום של אלף דולר לחודש. והגימלאים הבטיחו להוריד גיל הזכאות לגימלאות בכמה שנים. וכן כל מפלגה הבטיחה הטבה אחרת. אבל רוב המצביעים לא כיוונו כלל לשם ויתור על ארץ ישראל].

וכך היה בימי החשמונאים לפני למעלה מאלפיים שנה. כת המתיוונים מינו מי יהיה כהן גדול. הם היו עשירים ובעלי השפעה גורלית. לעומתם משפחת החשמונאים ותומכיהם היו מוכים ונרדפים. והנס אירע. כמו בבית המקדש, פך אחד של שמן דלק שמונה ימים (שבוע שלם פלוס יום, לבטא ענין מעל ומעבר למערכת הטבע), כך "רבים ביד מעטים", הצדק גבר. בימי אספיסינוס וירושלים נפלה בידי הצורר, בכל זאת נותר לנו שריד, רבן יוחנן בן זכאי וחכמיו. מהמיעוט הזה צמחה לנו התפתחות התורה והתרעננותה.

כותב הרב משה אביגדור עמיאל (בשעתו רבה של תל אביב) בספרו "דרשות אל עמי" (ח"ג עמ' טו) על הרעיון הנ"ל:
"והרבה שנים אח"כ בשקיעת החמה של הישיבות סוריא ופומבדיתא שבבבל שכבר היה 'העולם שמם' ודימו ש'עתידה תורה שתשתכח מישראל', הנה דוקא אז נתפשטה התורה בכל קצוי תבל והגיעה עד מצרים ואפריקא, עד ספרד וצרפת, מפני שד' הותיר לנו אז שריד כמעט, ארבעת השבויים מסוריא: רב שמריה בר' אלחנן, רב חושיאל, ר' נתן הבבלי ור' משה בר' חנוך, שההשגחה העליונה סבבה שנלקחו בשביה ונמכרו בתור עבדים לארבע רוחות העולם, כדי להפיץ תורה גם בכל איים רחוקים. [הערת המעתיק: עיין "האנצקלופדיה העברית", ערך חושיאל. ויסוד הדברים ב"סדר הקבלה" להראב"ד]. וכל המסתכל בעינים פקוחות יראה, כי פך השמן הזה לא נתרוקן עוד, והנס הזה הולך ונשנה עוד בימינו אלה. וכשם שעם ישראל הוא נצחי כך גם פך השמן נצחי". עכ"ל [כלומר שלמרות שהשלטון בידי מנוכרים לתורת ישראל, עוד נישרד וגם ננצח].

לענין חנוכה כותב הרב קוק:
"עוד לא אפסה המלחמה של התנשאות התגברות הרוח היווני, ושלעולם צריך כח השמן הפנימי, שבו אין מגע זרים שולט, להיות מגין. וכו' כך היא מדתו של המקום ב"ה בהנהגת עולמו בכלל כי כל אותם הדברים המתנגדים ונראים רעים במציאותם, הם עצמם גורמים לפאר יותר את כח הטוב והאמת. וכו'. דוקא ע"י פגישת זה המכשול העצום [באה] החוזק הגדול של אמיתת האמונה, כשיוצאת אל הפועל דוקא במה שכל הדיעות הרעות יוצאות לאור והן מתפשטות מאד, עד שרבים יבהלו משאתן וידמו שהן בולעות את אמונת ישראל. וכאשר למרות כל אלה קמנו ונתעודד, ודבר אלוקינו יקום לעולם, הרי דגלם של ישראל וקרנם מתרומם" (עין איה, שבת, פרק ב, פסקא יג).

כל קבוצה וקבוצה של שונאי תורת ישראל, במשך אלפיים שנה, נעלמה מהאופק היהודי. הצדוקים, הקראים, אנשי הפילוסופיה האנדלוסים, הנמשכים אחרי שבתאי צבי, אנשי קידמה ורינסנס במערב אירופה בימי המהפכה הצרפתית, תומכי ההשכלה הכפרנית ברוסיה הצארית, אנשי הבונד בגרמניה, בני עדות הריפורם בארה"ב; איפה נמצאים כל צאצאיהם? נעלמו מכלליותינו. כך אנשי השמאל הקיצוני בארצנו בימינו, הרבה מבניהם ובנותיהם דרים מעבר לים. ואם לפעמים מגיעים ארצה, זה ליום אזכרה של הוריהם בלבד. הצאצאים כבר מתבוללים בעמים.

אבל נר חנוכה מאיר מדור לדור. נאמני מסורת היהדות יש להם אחיזה בנצחיות. מעט מהאור דוחה הרבה מהחושך. מי שה' נמצא איתו, הוא בעל הרוב. באמת מצות נר חנוכה היא מצוה חביבה עד מאד. אנו מכריזים מול אלו הסבורים שהם "בארץ לא להם" כי ארץ הקודש היא מתנת ה' דוקא אלינו, כמפורש בדברי רש"י לפסוק הראשון של התורה.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il