בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • סליחות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

עמרם בן סולטנה

התשובה, הוידוי והתפילה

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

כ"ה אלול, התשס"ד
5 דק' קריאה 20 דק' צפיה
השלב הראשון – הכרה באשמה
טרם אנו ניגשים לבקשת הסליחות, עלינו לזכור שהיסוד הקודם לבקשת הסליחה הוא ההכרה באשמה, קבלת האחריות על המעשים. מי שאינו מכיר בחטאו לעולם לא יתחרט ולא ישוב בתשובה, בדומה לחולה אשר אם אינו מרגיש שמקננת בו מחלה, לא יבקש רפואה למחלתו.

השלב השני – קבלת אחריות
אחרי שלב ההכרה בחטא, בא שלב קבלת האחריות. יתכן אדם שמבין שיש חטא, אך הוא משליך את האשמה על אחרים, כפי שנהג שאול 1 . לאחר ששלח הקב"ה את שאול להילחם בעמלק, להחרים את כל אשר לו "מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור", ולאחר ששאול הכה את עמלק אך חמל על אגג ועל מיטב הצאן ולא שמע בקול ה', בא אליו שמואל הנביא ואמר לו – "למה לא שמעת בקול ה'?" ואז ענה לו שאול – "שמעתי בקול ה', ואלך בדרך אשר שלחני ה', ואביא את אגג מלך עמלק ואת עמלק החרמתי, ויקח העם מהשלל צאן ובקר ראשית החרם לזבוח לה' אלוקיך". בשלב הראשון, שאול כלל אינו מכיר בכך שנעשה חטא, הוא אומר לשמואל: לא חטאתי, עשיתי כמו שנצטוויתי. ואז עונה לו ה': "החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה', הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים, כי חטאת קסם מרי ואוון ותרפים הפצר", ומסביר ספר העיקרים 2 : "שהמרי שהוא עיקר החטא הוא כמו חטאת קסם שהוא לאו בלבד, וההפצר שהיה מפציר לומר לא חטאתי הוא כמו און ותרפים, שהוא חטא עבודה זרה והוא יותר קשה מהקסם שהוא עיקר החטא". אי ההכרה בחטא חמורה עוד יותר מהחטא עצמו. בשלב הבא, כאשר התברר לשאול שהוא חטא, הוא מתנצל: "חטאתי כי עברתי את פי ה' ואת דבריך כי יראתי את העם ואשמע בקולם", הוא עדיין אינו לוקח אחריות, ואם אדם לא לוקח אחריות על מעשיו הוא אינו יכול לחזור בתשובה.

המוכנות לפתור את הבעיה
יש אנשים שיש להם קשיים נפשיים, והם סובלים מכך סבל רב מאוד. אולם, הם אינם מוכנים ומפחדים להודות לעצמם שיש להם בעיה שצריך לטפל בה. הם מתעלמים מהבעיה, וחושבים שבכך היא נפתרת. גם לאחר סבל רב, כשהם מגיעים בסופו של דבר להכרה שבאמת קיימת בעיה, יש להם קושי לספר אותה לאחרים שיכולים לסייע. אולם, בלי להתייעץ ולקבל הדרכה אי אפשר לצאת מהקושי.

כך גם בבעיות רוחניות. אם אדם אינו מוכן להכיר בחולשותיו ובאחריות על מעשיו - ודאי שלא תימצא לו תרופה. אולם גם לאחר שהוא יכיר בחולשותיו, הוא צריך לפתור אותן. אם אדם פגע בחבירו ומודע לכך שעשה שלא כהוגן, אך הוא לא יבקש ממנו מחילה - הוא לא יצא מהבעיה. יש אנשים שחושבים שאם הם יתעלמו מהבעיה אז היא פחות חמורה מאשר אם הם היו מתמודדים איתה ישירות ופותרים אותה, אבל ההיפך הוא הנכון. עצם ההכרה בבעיה היא גבורה, במקום החולשה של בריחה מהתמודדות. כאשר אדם מבקש סליחה - הרי זו עוד התקדמות בדרך לתיקון, וכך גם כלפי שמיא. הכרה בחטא היא השלב הראשוני, לאחר מכן לקיחת האחריות ואי זריקת האשמה על אחרים. שאול תלה את האשמה באחרים, ובכך הוא המשיך את אדם הראשון, שכאשר אמר לו הקב"ה "המן העץ אשר צויתך לאכול ממנו אכלת" 3 הוא אומר – האשה (אשר נתת עמדי!) אשמה. הוא מטיל את האחריות על האשה שפתתה אותו. ולכן, בשלב העונש אומר לו הקב"ה "כי שמעת בקול אשתך". העונש אינו על עצם האכילה מהעץ, אלא על כך שהאדם שמע בקול אשתו ולא היה עצמאי. גם לאשה יש תירוץ, "הנחש השאני ואוכל".

הוידוי
השלב השלישי, לאחר שאדם מכיר בחטא ולוקח אחריות, הוא הוידוי. הוידוי לפני ריבונו של עולם הוא שלב שאינו פחות קשה מקודמיו, אבל הוא אמיתי. כשם שאדם שמתבייש מחבירו לאחר שהוא פגע בו הריהו מחפש כל מיני דרכים כיצד לבקש סליחה ולמנוע את הבושה, כך על אחת כמה וכמה כאשר שאדם עומד לפני ריבונו של עולם ואומר 'אשמנו' הוא צריך לעמוד בוש ונכלם. זו היתה גדלותו של דוד המלך, שמיד הודה באשמה ואמר "חטאתי אודיעך ועווני לא כסיתי" 4 . הוא לא הסתתר מאחורי תירוצים, ולכן תשובתו היתה ראויה להתקבל. כך גם לאחר שיהודה הודה במעשה תמר נמחל לו, ולא עוד אלא שבזכות זאת הוא זכה למלכות. כאשר אדם שולט על הכבוד הוא זוכה לכבוד, הכבוד הוא תחת רשותו והוא זוכה להיות מלך. יהודה שקידש שם שמים זכה גם למלכות, וגם לכך שבשמו יש את כל אותיות השם 5 .

אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי
בתחילת הוידוי, שהוא עיקר הסליחות, אנו אומרים 'אשמנו'. עוד לפני הפירוט, קודם כל מודים באשמה ומקבלים עלינו את כל האחריות על מעשינו.

אחר כך אומרים 'בגדנו', ובכך מעמיקים להתבונן מהי משמעות האשמה הזו. הבגידה היא אי השמיעה בקול ה', הסטייה מלעשות את רצונו, הבגידה בברית שהקב"ה כרת איתנו – מסרנו את כוחינו לזרים, לקחנו כוח אלוקי לרשות אחרת.

'גזלנו' – הוידוי שלנו הוא כללי וכולל אנשים רבים מאוד, גם כאלו שנכשלו במעשי גזל ממש, ובנוסף לכך כל פעולה שנעשית שלא ברצון ה' יש בה משום גזל. כאשר אדם לוקח כוחות אלוקיים – רוחניים, נפשיים, מעשיים וממוניים - שניתנו לו בפיקדון על מנת שישתמש בהם באופן חיובי, והוא משתמש בהם נגד רצון ריבונו של עולם - הרי זה גזל, כדין שואל שלא מדעת שנחשב גזלן.

'דיברנו דופי' – לקחנו את כוח הדיבור והנמכו אותו, עיוותנו אותו והורדנו אותו ממעלתו.

לאחר התבוננות של החשבון נפש האישי, אנו מתרוממים ומרחיבים את ההסתכלות על ענייננו הכלל ישראליים. בדור הגאולה ההולכת ומאירה, תוך התגברות על עיכובים ומשברים גדולים, התשובה שלנו מתגדלת כתשובת הדור.

השבח לפני הבקשה
הזוהר 6 אומר, שמי שעומד בתפילה עליו לסדר שבח תחילה ואחר כך יסדר את בקשתו, כשם שעשה משה רבנו – בתחילה אמר "אתה החילות להראות את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך" 7 , ורק אחר כך ביקש "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה" וגו'.

ויש להבין, מדוע באמת מקדימים את השבח? ודאי שסגנון זה אינו חנופה, כמו שנוהגים כאשר רוצים לבקש בקשה מבשר ודם, שאומרים לו תחילה שהוא עושה דברים טובים כדי לפתוח את לבבו. כמובן שכלפי שמים לא שייכת חנופה, ומהי אם כן משמעות השבח שאנו מקדימים לפני הבקשה?

המשמעות הראשונה של השבח היא לגלות שכל הטוב בעולם בא מאת ה', ומתוך גילוי ההכרה שהשפע הוא מאת ה' - באה הבקשה להמשכת השפע הלאה. הקדמת השבח היא גם מעשה של הגינות, אנו לא באים רק להתלונן ולבקש, שהרי הקב"ה גם מיטיב מאוד מאוד, ואנחנו מודים על הטובה. מעלה נוספת יש בהקדמת השבח, שהיא הופכת את הבקשה לשבח עצמו. כאשר אנחנו משבחים את ריבונו של עולם ומגלים את גדלותו בעולם, אז גם הבקשה היא ביטוי לגדולת ה', שהרי אז מתגלה שרק הוא יכול למלא את הבקשה 8 .

ואולי אפשר להעמיק עוד, שעניינו של השבח הוא שכל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו, וממילא יוצא שאם יש חיסרון בעולם - זהו חיסרון בהופעת כבודו של ריבונו של עולם, והבקשה שאנו מבקשים אינה רק בקשה שהקב"ה ימלא את חסרוננו, אלא שהופעתו תהיה מלאה 9 . "בשעה שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת, קלני מראשי קלני מזרועי" 10 .

כמו שעשה משה רבנו, גם אנחנו ניגשים לאמירת הסליחות, מתחננים לריבונו של עולם ואומרים לו: אתה החילות להראות את גדלך ואת ידך החזקה בדור שלנו, הבאת אותנו לארץ ישראל, לירושלים עיר הקודש, לרמת הגולן ולחבל עזה, עשית עמנו ניסים ונפלאות, ובמיוחד בשנים האחרונות נסים ונפלאות יומיומיים בחבל עזה, אתה החילות להראות את גדלך ואת ידך החזקה ושברת מעלינו עול גוים, ומכאן אנו מבקשים ממך ריבונו של עולם, ה' אלוקינו ואלוקי ישראל, שתשלים את גאולתינו, תחזק את אחיזתנו בכל ארץ ישראל, בחבל קטיף ובכל מאחז, בכל הר ובכל גבעה, תהדוף את אויבנו ותסלק אותם מארצנו, שנשב אנחנו לבדנו בכל ארץ ישראל, תקבץ גלויותינו, תבנה את בית המקדש, ונזכה לגאולה שלמה.


^ 1 עיין שמואל א' פרק ט"ו.
^ 2 מאמר רביעי, פרק כ"ו.
^ 3 בראשית פרק ג'.
^ 4 תהלים לב, ה.
^ 5 סוטה י ע"ב.
^ 6 בתחילת פרשת ואתחנן.
^ 7 דברים ד, כג.
^ 8 עיין מהר"ל בתחילת 'נתיב העבודה'.
^ 9 עיין נפש החיים שער ב', פרק י"א.
^ 10 משנה סנהדרין פרק שישי. בגמרא בדף מו ע"ב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il