בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • דרכי הגאולה
לחץ להקדשת שיעור זה

גאולה מההפטרה

undefined

הרב שמואל אליהו

א' אייר התשע"ה
13 דק' קריאה 55 דק' צפיה
חג עצמאות – חג תודה לה'
חג לאומי
יום העצמאות נתפס על-ידי חלק מהאנשים כחג לאומי. לעומת פסח וסוכות, שיש להם משמעות דתית. אבל באמת יש ליום העצמאות משמעות אמונית גדולה. פרקים רבים בתורה, בנביאים ובכתובים מדברים על מה שקרה ביום הזה ועל מה שמתפתח ממנו.
אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֶלָּא שִׁעְבּוּד גָּלֻיּוֹת בִּלְבַד
מה שנקרא בלשוננו "עצמאות" נקרא בלשון חכמים הפסקת "שיעבוד המלכויות". הגמרא (ברכות לד ע"ב) אומרת: "אמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד". וכן פוסק הרמב"ם: "ימות המשיח הוא העולם הזה, ועולם כמנהגו הולך, אלא שהמלכות תחזור לישראל. וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד" (תשובה ט. וכן מלכים יב ב).
וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים
דבר נוסף שהתחיל ביום הזה הוא האפשרות לקיבוץ גלויות הרבה יותר גדול ממה שהיה בתחילה. עד הקמת המדינה לא היו יכולים לעלות לארץ אלא במידה במשקל ובמשורה. רוב העולים עלו בגניבה, תוך סכנת נפשות, וחלקם הקטן באישור השלטונות הבריטיים שכתבו את הספר הלבן. מאז הקמת המדינה יכול כל יהודי בכל העולם לעלות לארץ ישראל. בזכות הסרת ההגבלות עלה מספר היהודים בארץ ישראל מ-600,000 ליותר משישה מיליון.
דבר זה הוא קיום נבואת ה' ביד משה רבנו, שאמר לו: "וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ" (דברים ל).
עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית
אחרי מלחמת העצמאות מתאפשר ליהודים לקנות קרקעות ובתים בארץ ישראל. לבנות ערים ויישובים. לבנות כבישים. לנטוע גינות ופרדסים. כל הדברים הללו לא היו אפשריים, לא תחת שלטון הטורקים ולא תחת שלטון הבריטים. ואם היו אפשריים לחלק קטנטן, הם היו בקושי רב ועצום. כל מפעלם היה לעודד הגירה של ערבים לארץ ישראל בכל מאודם.
מאז הקמת המדינה מתאפשר ביתר קלות לקנות נחלות בארץ ישראל מידי נכרים, וזו היא מצוות עשה מהתורה. יש אפשרות לבניין בתים, לסלילת כבישים, לבניין יישובים. כולם הם חלק ממצוות יישוב ארץ ישראל. כולם הם נבואות הנביאים. "עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית". "עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ" (ירמיהו לא)
אֵין לְךָ קֵץ מְגֻלֶּה מִזֶּה
כן אומר הנביא יחזקאל בשם ה': "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא: כִּי הִנְנִי אֲלֵיכֶם וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם: וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה וְנושְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה: וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם וְהֵטִיבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה': וְהוֹלַכְתִּי עֲלֵיכֶם אָדָם אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִירֵשׁוּךָ וְהָיִיתָ לָהֶם לְנַחֲלָה וְלֹא תוֹסִף עוֹד לְשַׁכְּלָם" (יחזקאל לו).
על הפסוקים האלה אומרת הגמרא (סנהדרין צו): וְאָמַר רַבִּי אַבָּא, אֵין לְךָ קֵץ מְגֻלֶּה מִזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לו) "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְּאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא".
הָאֹמֵר לִירוּשָׁלִַם תּוּשָׁב
גם ירושלים החלה להיבנות אחרי מלחמת העצמאות. עד הימים ההם הייתה ירושלים סגורה ומסוגרת, אין יוצא ואין בא. הערבים שלטו על הדרכים לירושלים ולא אפשרו להעביר לירושלים אוכל ומים. בוודאי לא היה אפשר להגדיל את ירושלים. היא נשארה עיר קטנה.
אחרי שירדה מעלינו יד האנגלים והערבים החלה ירושלים להיבנות עוד ועוד. "פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ". ומי ישמור עליה? "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ, נְאֻם ה', חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ".
כיום ירושלים מונה כמעט מיליון יהודים בבתים ובשכונות, בישיבות ובתלמודי תורה. בכבישים ובדרכים. במלחמת ששת הימים זכינו לכבוש גם את מקום המקדש ולחזור להתפלל ליד הכותל המערבי. הגאולה השלמה היא בבית המקדש, אבל בוודאי שהיום הרבה יותר טוב מימי הבריטים שלא הרשו לנו להציב כיסאות ליד הכותל ולתקוע שם בשופר.
תפילה לבניין ירושלים קיימת בכל תפילות י"ח. היא הבטחת ה' ביד עבדיו הנביאים פעמים רבות. אנו מזכירים את דברי דוד המלך שמהלל לה'. "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם ה' נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס: הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם" (תהילים קמז א). גם בניין ירושלים, גם קיבוץ גלויות. גם רפואה לשברון הלב של הגלות.

הפטרות של גאולה
מציאות קיימת של גאולה
חכמינו רצו שנקבע בלבנו את הכרחיות הגאולה, שנדע כי הגאולה היא מציאות קיימת. שנבין את המשמעות של כל מה שרואות עינינו. שנבין את חשיבות הגאולה ומשמעותה. לכן תיקנו חכמינו לקרוא את ההפטרות כל שבת אחרי קריאת התורה.
מי שישים לב לתוכן ההפטרות של פרשיות השבוע ושל החגים והמועדים יראה שלפחות שני שלישים מהן עוסקות בצדדים שונים של גאולת ישראל ומשמעותיה. זאת אף שאין רשימת הפטרות שמותאמות לפרשיות השבוע בגמרא (מלבד בודדות בגמרא ובתוספתא).
בספר בראשית יש 12 פרשות, מתוכן 7 עוסקות בגאולה. חלקן מתחילות בתוכחה ומסיימות בגאולה וחלקן עוסקות רק בגאולה. גם בספר שמות 7 מתוך 11 הפטרות עוסקות בגאולה. בספר ויקרא 4 מתוך 10 עוסקות בגאולה. גם בספר במדבר 4 מתוך 10 הפטרות עוסקות בגאולה.
ספר דברים כולל הפטרות של "שבע דנחמתא" ו"שובה" שעוסקות בגאולה ובקיבוץ גלויות. גם הפטרת פרשת חזון, שרובה תוכחה, מסתיימת במילים: "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה: צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (ישעיהו א). 9 מתוך 11 פרשיות בספר דברים עוסקות בגאולה. ובסה"כ ב-31 מתוך 54 פרשות ההפטרה עוסקת בגאולתם של ישראל. ללמדך עד כמה חשוב לעסוק בדבר הזה.
מפטירין בבית המקדש
שאר ההפטרות עוסקות בנושאים שונים, אבל יש להן מכנה משותף. 5 הפטרות מתוך הפטרות הפרשיות עוסקות במלכות שלמה המלך. 8 עוסקות בעבודת המקדש. גם בהפטרות החגים, מתוך אלה שלא עוסקות בגאולה באופן ישיר, יש שתי הפטרות ביו"ט שני בסוכות שעוסקות במקדש. ההפטרה של שבת שנייה של חנוכה, אם יש, עוסקת במקדש. ופרשת שקלים עוסקת במקדש.
אחרות עוסקות באליהו בהר הכרמל. בשירת דוד ובשירת דבורה. בברית דוד ויהונתן. אולי לא כולן עוסקות בגאולה באופן ישיר, אבל הן עוסקות בנושאים שקשורים לגאולה.
הפטירו לפני היציאה לגלות
הגמרא במסכת מגילה (כט ע"ב) כותבת שההפטרות רק צריכות להיות בנושא שדומה לפרשה שקראו בשבת. בכל זאת מקובל בכל ישראל לקרוא את אותן ההפטרות. גם ספרדים וגם אשכנזים. הבדלים הם לפעמים של כמה פסוקים יותר או פחות, אבל הרוב המוחלט דומה. משמעות הדברים היא שקביעת ההפטרות נעשתה לפני היציאה לגלות, ונקבעה במכוון על הגאולה.
כמעט בכל ההפטרות ההבדל הוא במספר הפסוקים. גם בהפטרות שיש שוני של ממש ההבדל הוא בפרשה. בפרשת "ויצא", למשל, הספרדים מפטירים בספר הושע (יא) "וְעַמִּי תְלוּאִים", שעוסק בבריחת יעקב. שם הנביא מתנבא על קיבוץ גלויות ואומר: "אַחֲרֵי ה' יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג כִּי הוּא יִשְׁאַג וְיֶחֶרְדוּ בָנִים מִיָּם: יֶחֶרְדוּ כְצִפּוֹר מִמִּצְרַיִם וּכְיוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהוֹשַׁבְתִּים עַל בָּתֵּיהֶם נְאֻם ה'". האשכנזים אומרים את ההפטרה הזאת בפרשת "וישלח".

בחגים ובמועדים מפטירים בענייני משיח
שבת ראש חודש - וּבִירוּשָׁלִַם תְּנֻחָמוּ
גם ההפטרות של החגים והמועדים קשורות ברובן לגאולה. בשבת ר"ח אנו מפטירים "השמים כסאי" מספר ישעיהו (סו) הכוללת את הפסוקים: "שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ: לְמַעַן תִּינְקוּ וּשְׂבַעְתֶּם מִשֹּׁד תַּנְחֻמֶיהָ לְמַעַן תָּמֹצּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּם מִזִּיז כְּבוֹדָהּ: כִּי כֹה אָמַר ה' הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם וּכְנַחַל שׁוֹטֵף כְּבוֹד גּוֹיִם וִינַקְתֶּם עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ וְעַל בִּרְכַּיִם תְּשָׁעֳשָׁעוּ: כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם וּבִירוּשָׁלִַם תְּנֻחָמוּ".
ראש השנה – וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ
ביום ראשון של ראש השנה מפטירים תפילת חנה שמסתיימת במילים "ה' יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ" (שמואל א ב'). ביום שני של ראש השנה אנו קוראים את נבואת ירמיהו (לא) "עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים: עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ". ממשיך ירמיהו ואומר: "הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה". ומסיים בהבטחת ה' לרחל אמנו: "כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב: וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם".
יום כיפור – תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם
גם הפטרות יום כיפור הן הפטרות של גאולה. בבוקר אנו קוראים בישעיה (נז) "סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי". הפטרה שכוללת את הפסוקים הבאים: "וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו: וּבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם מוֹסְדֵי דוֹר וָדוֹר תְּקוֹמֵם וְקֹרָא לְךָ גֹּדֵר פֶּרֶץ מְשׁוֹבֵב נְתִיבוֹת לָשָׁבֶת".
ביום כיפור במנחה אנו קוראים את הפטרת יונה שעוסקת בתשובה ומסתיימת בפסוקים של מחילה וכפרה בהקשר של גאולה. "מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם" (מיכה ז יח).
סוכות - בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד
גם ההפטרות של חג הסוכות קשורות לגאולה. ביום א' של סוכות אנו קוראים על יום ה' (זכריה יד) הכוללת את המילים: "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד". בשבת חול המועד – אנו קוראים על מלחמת גוג ומגוג. שמסתיימת במילים "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' " (יחזקאל לח כג).
חנוכה – רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן
גם הפטרת חנוכה עוסקת בגאולה. בשבת חנוכה אנו קוראים בזכריה (ב) על חזרת השכינה לישראל בתהליך הגאולה. על מהפך יחס הגויים לישראל משנאה לאהבה. על בניין ערי יהודה וירושלים. "רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם ה': וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ וְיָדַעַתְּ כִּי ה' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ: וְנָחַל ה' אֶת יְהֹוּדָה חֶלְקוֹ עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם" (הפטרה זו קוראים גם בשבת "בהעלותך").
ארבע הפרשיות – וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹקִים
שתיים מתוך ארבע ההפטרות שלפני ובתוך חודש אדר קשורות לגאולתם של ישראל.
בשבת פרה אנו קוראים על טהרת ישראל, שהיא חלק בסיסי בגאולתם. "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם: וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר: וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם: וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹקִים (יחזקאל לו כד).
בשבת החודש שנקראת לפני חודש ניסן אנו קוראים על חנוכת הבית השלישי בספר יחזקאל. כמו שחנכו את המשכן ואת הבית הראשון והשני.
שבת הגדול ופסח – וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל
בשבת הגדול קוראים את נבואת מלאכי (ג) "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם ושנים קדמוניות", נבואה שמסתיימת במילים: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא: וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם".
בשבת חול המועד פסח אנו קוראים את חזון העצמות היבשות של יחזקאל (לז) שכל כולו עוסק בגאולה: "וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ: לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל: וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי: וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם ה' ".
גם בשמיני של פסח אומרים בני חו"ל נבואה שעוסקת במלך המשיח. "וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה' : וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה' וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ: וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע: וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו: וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ", ומסיימת במילים: "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים".
תעניות – והביאותים אל הר קדשי
במנחה של כל התעניות, גם תשעה באב האשכנזים מפטירים: "דרשו ה' בהמצאו" נבואה שכוללת בתוכו את המילים: "והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי בתי בית תפילה יקרא לכל העמים". הספרדים מפטירים בהפטרת "שובה ישראל" שנאמרת בשבת שובה ומסתיימת במילים "מי אל כמוך" העוסקות בכפרה על עם ישראל.
וּבִנְבִיאֵי הָאֱמֶת והַצֶּדֶק
אנו רואים בחוש ממש שכל ההפטרות נועדו להשריש בלב ישראל את הציפייה לישועה. ללמוד מה תהיה הישועה ואיך תהיה. על כן מי שרוצה ללמוד על גאולתם של ישראל צריך ללמוד את כל ההפטרות כסדר ולהבין אותן.
על-פי זה נבין למה ברכות ההפטרה עוסקות בגאולה. בברכות לפני ההפטרה אנו מברכים: בָּרוּךְ אַתָּה ה' , אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בִּנְבִיאִים טוֹבִים, וְרָצָה בְדִבְרֵיהֶם הַנֶּאֱמָרִים בֶּאֱמֶת. בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַבּוֹחֵר בַּתּוֹרָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ, וּבְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ, וּבִנְבִיאֵי הָאֱמֶת והַצֶּדֶק.
הברכה בסגנון הזה באה לומר כי אנחנו מאמינים בכל דברי הנביאים על הגאולה שקראנו, שהם אמת. וכיוון שכל הכוונה בבחירת הפרקים להפטרה היא לחזק את האמונה והמעשה בגאולתם של ישראל, גם נוסח הברכה לפני ההפטרה בא לחזק את האמונה שכל דברי הנביאים שדיברו על הגאולה העתידה הם אמת. כי ה' בחר בנביאים כמו שבחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו.
בִּמְהֵרָה יָבֹא וְיגֵל לִבֵּנוּ
נוסח הברכות של אחרי ההפטרה הוא הרבה יותר ברור.
הברכה הראשונה עוסקת באמינות הנבואות: בָּרוּךְ אַתָּה ה' , אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם צוּר כָּל הָעוֹלָמִים, צַדִּיק בּכָל הַדּוֹרוֹת, הָאֵל הַנֶּאֱמָן, הָאוֹמֵר וְעֹשֶׂה, הַמְדַבֵּר וּמְקַיֵּם, כִּי כָל דְּבָרָיו אֱמֶת וָצֶדֶק. נֶאֱמָן אַתָּה הוּא ה' אֱלֹקֵינוּ וְנֶאֱמָנִים דְּבָרֶיךָ, וְדָבָר אֶחָד מִדְּבָרֶיךָ אָחוֹר לֹא יָשׁוּב רֵיקָם, כִּי אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' הָאֵל הַנֶּאֱמָן בְּכָל דְּבָרָיו.
הברכה השנייה עוסקת בשמחת ציון ובירושלים: רַחֵם עַל צִיּוֹן כִּי הִיא בֵּית חַיֵּינוּ וְלַעֲלוּבַת נֶפֶשׁ תּוֹשִׁיעַ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ.
הברכה השלישית עוסקת באליהו הנביא ובמלכות בית דוד שלא תתחלף בשום מלכות אחרת: שַׂמְּחֵנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ בְּאֵלִיָהוּ הַנָּבִיא עַבְדָּךְ, וּבְמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ, בִּמְהֵרָה יָבֹא וְיגֵל לִבֵּנוּ, עַל כִּסְאוֹ לֹא יֵשֶׁב זָר וְלֹא יִנְחֲלוּ עוֹד אֲחֵרִים אֶת כְּבוֹדוֹ, כִּי בְשֵׁם קָדְשׁךָ נִשְׁבַּעְתָּ לּוֹ שֶׁלֹּא יִכְבֶּה נֵרוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה ה' מָגֵן דָּוִד.
רק הברכה הרביעית עוסקת ביום שבת (או בחגים): עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל הַנְּבִיאִים, וְעַל יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה שֶׁנָּתַתָּ לָּנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת. עַל הַכֹּל ה' אֱלֹקֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ. יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה ה' מקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת, אָמֵן.
ולמה חיברו את הגאולה לברכות הפטרה? כי לפי מה שנראה מתוכן ההפטרות, כל עיקרה של קריאת ההפטרה היא לחזק את האמונה בביאת המשיח ובגאולתם של ישראל.
הגזרה בטלה, המנהג לא
הגמרא לא מסבירה למה תיקנו חכמים להפטיר בנביא ובאיזה זמן התחילו בה. ר' דוד אבודרהם כותב: "לפי שגזרו שמד על ישראל שלא יקראו בתורה, וכנגד שבעה שהיו עולין לקרות בתורה, תיקנו לקרות 21 פסוקים בנביאים וכו". שהרי כל עולה חייב לקרוא לפחות שלושה פסוקים. וכיוון שיש בשבת שבעה עולים, על כן כנגדם קוראים כנגדם לפחות 21 פסוקים מהנביא בכל הפטרה כנגד פסוקי החובה בתורה.
כן כותב גם הלבוש (או"ח רפד) ומוסיף: "אעפ"י שהגזירה בטלה, מנהג לא בטל... ומה שקורין ההפטרה דוקא בנביא ולא בכתובים - יש לומר, מפני שהגזירה היתה עליהם ולא על הנביאים, או משום שבנביאים נמצא מעין עניין כל הפרשיות שבתורה, מה שאין כן בכתובים".
האבודרהם לא מספר מי היו אלה שגזרו את השמד. מתוך העובדה שרוב ההפטרות עוסקות בגאולה, ניכר שתקנת ההפטרות באה כנגד הרומאים והנוצרים שבאו בעקבותיהם וניסו למחוק את זכרו של עם ישראל ואת תקוות הגאולה.
לכן אע"פ שבטלה הגזרה שבאותו דור, לא ביטלו את חובת ההפטרה, כיוון שלא פסקו לרגע המאמצים שלהם לומר שהם עם ישראל ואין חלילה גאולה לישראל. לכן חכמינו לא ביטלו כלל את התקנה, ולא עוד אלא שכיוונו את כל ההפטרות לפרקים של גאולה.
לא עוסקים בגנות עם ישראל
המשנה במסכת מגילה (כה ע"א) אומרת: "מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן, נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם. מַעֲשֵׂה תָּמָר, נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם. מַעֲשֵׂה עֵגֶל הָרִאשׁוֹן, נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם. וְהַשֵּׁנִי, נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם. בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, מַעֲשֵׂה דָּוִד וְאַמְנוֹן, לֹא נִקְרָאִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין. אֵין מַפְטִירִין בַּמֶּרְכָּבָה. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵין מַפְטִירִין בְּהוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלַיִם".
והטעם שלא קוראים "הודע את ירושלים את תועבותיה" כי לא עוסקים בגנות עם ישראל. לא קוראים ב"מעשה מרכבה" כיוון שהוא נושא גבוה מאוד. יש שואלים מה הועילו חכמים, הרי כל אחד יכול לפתוח את הספרים שבביתו ולקרוא בביתו על תועבות ירושלים ועל מעשה מרכבה.
שאלה מעין זו שאל מרן רבי יוסף קארו בפירושו על התורה. הוא מביא את הגמרא בברכות (ד ע"ב) שאומרת: "אמר רבי יוחנן מפני מה לא נאמר נו''ן באשרי? מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל דכתיב (עמוס ה ב) "נפלה, לא תוסיף קום בתולת ישראל". שאל רבי יוסף קארו הרי הפסוק הזה מופיע בעמוס (ה). אם כן מה הועילו חכמים בתקנתם שלא כתבו אותו ב"אשרי"?
והשיב מרן רבי יוסף קארו זיע"א כי ספר עמוס נמצא בידי החכמים. הם יודעים כי כנגד פסוק הזה יש מאות נבואות על הגאולה על ישראל. הם יודעים כי אין פירוש בעמוס שאין תקומה לעם ישראל חלילה. אמנם חכמים לא מביאים את הפסוק הזה לפני המתפללים בבית הכנסת, כי הם עלולים לטעות בגלל שאינם מכירים את כל נבואות הגאולה.
מטעם זה לא קוראים במעשה מרכבה וב"הודע את ירושלים", וכן לא מתרגמים מעשה ראובן ומעשה תמר, כדי לא ליצר קושיות אצל מי שלא מצוי בספרי הקודש.
הפטרות של נחמות במנחה
בדרך כלל לא מפטירים במנחה. כך אומרת המשנה מגילה (פרק ד מ"א): "בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה... ואין מפטירין בנביא". כותב הר"ן בפירושו על מסכת מגילה: "יש לומר, דכי קתני אין מפטירין, היינו שאין תקנה קבועה להפטיר במנחה בשבת, כשם שהיא תקנה קבועה להפטיר בו בבוקר". אבל מי שרוצה יכול להפטיר גם במנחה. כן כותב הרשב"א "בשבת ויום טוב בבוקר הוו תקנת חכמים לאפטורי בנביא, אבל במנחה ליכא לחיובי. ומיהא אי בעי לאפטורי, שפיר דמי" (חידושי הרשב"א על מגילה, בראש פרק ד).
כך כותב רב נטרונאי גאון כותב בתשובה: "בדורות הראשונים, כשהיו קורין במנחה בשבת, היו מפטירין בספר ישעיה הנביא וכולן בנחמות שבו, ולא היו מוסיפים על עשרה פסוקים" (אוצר הגאונים, שבת סי' פ). אמנם בימינו לא מפטירים במנחה. לענייננו אנו רואים כי כשהיו מפטירים בשבת במנחה "היו מפטירין בספר ישעיה הנביא וכולן בנחמות שבו".
וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל
אנו אומרים בכל יום פסוקים העוסקים בגאולה אחרי התפילה: "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם ה': וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה' רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (ישעיהו נט). בשבת אין אנו אומרים אותם. וכתב "בית יוסף" (קלב) בשם "שבלי הלקט" (סי' מד) בשם רש"י (הפרדס שה), כי אנו נפטרים מאמירת פסוקים אלו בפסוקי ההפטרה. אמנם ביום חול ובמנחה של שבת לא אומרים הפטרה, לכן חוזרים ואומרים פסוקים אלו שהם פסוקי גאולה.
ויהי רצון שנזכה לגאולה שלמה, במהרה בימינו, אמן.

סיפור
הגיע זמן גאולתכם
בשנת תשנ"ב ביקר הרב מרדכי אליהו אצל האדמו"ר מחב"ד זצ"ל. בנוכחותו אמר הרבי: יש אנשים ששואלים: מתי יבוא המשיח? מתי תהיה הגאולה? ובכן, צריך להגיד להם: המשיח לא קרוב, הוא כבר נמצא! אנחנו סוגרים את הדלת בפניו. צריכים לפתוח את הדלת ולא לחסום את הגאולה.
פעמים רבות הזכיר הרבי זצוק"ל את דברי המדרש בפסיקתא רבתי (פרשה לו): "אמר רבי יצחק: שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי האומות העולם מתגרים זה בזה. מלך פרס מתגרה במלך ערביא, והולך מלך ערביא לאדום ליטול עצה מהם וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם כולו. וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה. וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נלך ולהיכן נבוא?
ואומר להם: בניי אל תתייראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם. מפני מה אתם מתייראים? אל תיראו! הגיע זמן גאולתכם. ולא כגאולה ראשונה כך גאולה אחרונה כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושיעבוד מלכיות אחריה, אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושיעבוד מלכיות אחריה".
עוד שם במדרש: "שנו רבותינו בשעה שמלך המשיח נגלה בא ועומד על הגג של בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר להם: ענוים הגיע זמן גאולתכם. ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזרח עליכם. שנאמר 'קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח'".

מובאות
ליום העצמאות יש משמעות אמונית גדולה. פרקים רבים בתורה, בנביאים ובכתובים מדברים על מה שקרה ביום הזה ועל מה שמתפתח ממנו

ביום הזה התחילה אפשרות לקיבוץ גלויות גדול. עד הקמת המדינה לא היו יכולים לעלות לארץ אלא במידה במשקל ובמשורה. מאז הקמת המדינה יכול כל יהודי בכל העולם לעלות לארץ ישראל


תשובה כהלכה

מגדל דוד בתמונה . האם יש בעיה לתלות בבית תמונה של מגדל דוד?
אין בעיה.

שירה גנובה . האם מותר להעתיק שיר אחד מדיסק של שירים?
לא.

שירה בישיבה . אם צריך לעמוד ב"שיר של יום"?
לא.

תפילין עם כיסוי . האם צריך לכסות את התפילין של יד חוץ מהכיסוי הרגיל?
כן.



חג עצמאות שמח!




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il