yeshiva.org.il


גמרא תענית מבחנים דפים יז-לא

מקורות ללימוד לפני המבחן:
מסכת תענית דפים יז-לא; כולל שאלות על תוספות

א. בשניהם חייב מיתה, שתוי יין מחלל עבודה ופורע ראש אינו מחלל עבודה.
ב. בשניהם יש חיוב מיתה ומחללים עבודה.
ג. שניהם חייבים מיתה ואינם מחללים עבודה.
ד. שתוי יין חייב מיתה ומחלל עבודה, פרוע ראש אינו חייב ואינו מחלל.

א. שרצו היוונים לבטל קרבן התמיד ונתבטלה גזירתם.
ב. שתקנו שאנשי מעמד יעמדו בשעה שמקריבים התמיד.
ג. שהצדוקים אמרו שיחיד מתנדב תמיד ונצחום שרק ציבור יקריב.
ד. בשעת חנוכת בית שני התחילו שוב להקריב קרבן התמיד בימים אלו.

א. ט"ו בשבט, וביום זה נקבעו הדלתות בשער נקנור.
ב. ר"ח ניסן, כי ביום זה נעשה נס לדלתותיו של נקנור שיצאו מן הים.
ג. ח' ניסן, כי ביום זה נתבטל גזירותיו של אותו רשע.
ד. י"ג אדר, כי ביום הזה נהרג נקנור שהיה מניף ידו על יהודה וירושלים.

א. מתריעין עליהן מיד.
ב. אין מתריעין עליהם דממילא לא יועיל א"נ משום דממילא חוזרין וגדילין.
ג. אם עלו כבר בקנה מתריעין ואם לאו אין מתריעין.
ד. אין מתריעין עליהן מיד אבל מתריעין לאחר רביעה שלישית.

א. אם נלחמים שתי מדינות גורם לרעב שיבא לעולם.
ב. אם צריך להביא תבואה למדינה אחרת ע"י חמרים א"נ להביא מים מעיר אחרת, הוי רעב.
ג. אם יש רעב במדינה אחת גם בשכנותיה מורגש הרעב.
ד. אם יש רעב במדינה אחת מתריעין עליה גם בכל המדינות השכנות.

א. משה יהושע ונקדימון בן גוריון.
ב. משה אהרן ומרים.
ג. אברהם יצחק ויעקב.
ד. יהושע דוד ושלמה.

א. זכר לקנה סוף שבהם נטמן משה.
ב. לפי שכל רוחות העולם אינם מזיזות אותה ממקומה.
ג. לפי שגדל במים והתורה נמשלה למים.
ד. לפי שהוא רך ונכפף ולא קשה כארז.

א. אם הוא משולחת בבהמה יש להתענות.
ב. רק בחזירים דדמי מעיהן לבני אדם.
ג. רק בבהמות גסות ולא בדקות.
ד. אין להתענות ממין אחד על השני.

א. כשבאים לכרות שלום ואין להתענות בגללה.
ב. חיילים שעוברים דרך העיר להלחם במקום אחר ואין להתענות.
ג. חיילים שעוברים דרך העיר להלחם במקום אחר ויש להתענות.
ד. חיילים השומרים על העיר ויש להתענות ולהתפלל לשלומם.

א. מותר להתפלל.
ב. ב אסור להתפלל.
ג. מותר להתפלל אבל אסור לתנות.
ד. בארץ ישראל אסור להתפלל אבל בבבל מותר להתפלל כיון שהוא במצולה.

א. כי היה שכיר יום ולא רצה ליבטל ממלאכתו.
ב. כי לא הכירם וחשש שמא הם גוים.
ג. כי הי' באמצע תפילתו ולא רצה להפסיק.
ד. כי חשש שמא הם פריצים "ואין שלום אמר ד' לרשעים".

א. הוכשר הירק לקבל טומאה מחמת המשקין.
ב. ידות שלהן טהורין דא"א כבר ליטול הירק ע"י הידות.
ג. חייבין במעשרות, דכבוש ה"ה כמבושל.
ד. אין בהם משום בישול עכו"ם כיון דנאכלין כשהם חיין.

א. על שהשתחווה לפני רבי על אבן משכית.
ב. על שגזר תענית על הציבור בימים שאין מתענין בהם.
ג. על שהטיח דברים כלפי רבי ופגע בכבוד הנשיא.
ד. על שהטיח דברים כלפי מעלה, ואמר עלית למרום ואין אתה משגיח על בניך.

א. לר"מ יש, לר' יהודה לא, לר' יוסי בנעילה כן ובמנחה לא.
ב. במנחה אין לכו"ע כי שכיח ביה שכרות, ובנעילה, לר"מ יש ולר' יוסי אין.
ג. בנעילה יש לכו"ע, ובמנחה פליגי, לר"מ יש ולר' יוסי ור' יהודה אין נשי"כ.
ד. בתעניות אין נשי"כ במנחה וביוה"כ יש, כיון שכל העולם מתענים.

א. עזרא הסופר.
ב. משה ואהרן וזקני ישראל שבדור המדבר.
ג. דוד המלך ושלמה בנו.
ד. משה, שמואל ודוד.

א. בני עלי הכהן שגנבו מקרבנות בני ישראל.
ב. בניהם של ליסטים ועליהם נאמר "ושם רשעים ירקב".
ג. בני אדם שהגניבו ביכורים לירושלים במסירות נפש על אף גזירת המלכות.
ד. גנבים של העיר ועליהם נאמר "מים גנובים ימתקו".

א. לכו"ע אסור.
ב. לרב נחמן מותר ולרב ששת אסור.
ג. לכו"ע מותר ופליגי בגיהוץ שלהם לרב נחמן מותר ולרב ששת אסור.
ד. לכו"ע מותר ופליגי בגיהוץ כלי פשתן לרב נחמן מותר ולרב ששת אסור.

א. יין מגתו דהיינו כל זמן שהוא תוסס.
ב. יין קונדיטון.
ג. יין מזוג.
ד. יין חי.

א. לא שייך.
ב. ביכול שייך, באינו יכול לא שייך, ובשאר מטות פליגי ר' יהודה וחכמים.
ג. בעוברות ומניקות פליגי, לר' יהודה שייך ולחכמים לא שייך.
ד. במטה שלו פליגי ר' יהודה וחכמים, ובשאר מטות לכו"ע אינו כופה.

א. שביום זה פסקו מלקצור חטים לצורך המנחות.
ב. שביום זה בטל גזירת החרב מעל בני ישראל.
ג. שביום זה שברו המגל כדי לטהרו מטומאתו גם בלי טבילה.
ד. שביום זה פסקו מלכרות עצים לצורך המערכה מחשש לתולעים.

שאלות על תוס'
א. כיון דגזרה אסתר להתענות בזמן הנס, שוב לא בטלה גזירה.
ב. לגבי יום שלפני פורים בטלה מגילת תענית א"נ כיון שנתבטל מיו"ט דידיה בטל גם דין לפני פורים.
ג. דבטלה מגילת תענית אפי' לענין חנוכה ופורים.
ד. פורים לא נחשב כיו"ט לענין לפניהם ואחריהם.

א. רק היכא שאכלה את שניהם.
ב. רק היכא שלא אכלה אף אחד מהם.
ג. כשלא אכלה אף אחד או שאכלה רק אחד מן השנים.
ד. בכל אופן נחשב כמכה משולחת כשטרפה יותר מאחד.

א. שניהם כשרים, דהמיר דתו דינו כבעל מום ובעל מום נושא כפיו.
ב. שניהם פסולים, דמה משרת בעל מום לא אף לנשיאת כפים פסול.
ג. בעל מום כשר, והמיר דתו פסול, כמו באכילת קדשים דמומר אינו אוכל.
ד. בעל מום פסול משום זילותא דציבור, המיר דתו כשר כיון דאינו מפורסם.

א. על מנהג ותיקין מברכין, ועל סתם מנהג לא.
ב. אין מברכים.
ג. בטלטול בעלמא כמו ערבה לא מברכים, ובשאר מנהגים מברכים.
ד. אין מברכים ומ"מ אם רצה לברך מותר.

א. אם נמלח כמליח הצלי מותר.
ב. אם נמלח כשלמים דהיינו יותר מיומיים מותר ולדידן אסור אפי' מזמן מרובה.
ג. אסור כל זמן שניכר עדיין שזה בשר.
ד. אם הוא ראוי לאכילה אסור ואם לאו מותר.