מקורות ללימוד לפני המבחן:
מסכת קידושין מא - נו1. למה לא יכולים ללמוד מקדשים דשלוחו של אדם כמותו בכל התורה? (מא:)
א. מה לקדשים שכן ישנה במחשבה.
ב. מה לקדשים שכן כל השאר הם חול אצל קדשים.
ג. מה לקדשים שכן רוב מעשיהם ע"י שליח.
ד. מה לקדשים שכן אפשר בפדיון.
2. האם אית ליה לרב נחמן "א"כ מה כח בי"ד יפה"? (מב:)
א. אם טעו, לית ליה, ואם לא טעו, אית ליה.
ב. לית לי'.
ג. אית ליה.
ד. מחלוקת, לרב פפא לית ליה, ולרבינא אית ליה.
3. באיזה דיני תורה אמרינן יש שליח לדבר עבירה? (מב: - מג.)
א. בעריות, שלא מצינו בכל התורה זה נהנה וזה מתחייב.
ב. מעילה וטביחה ומכירה, ולדברי ב"ה אף בשליחות יד.
ג. שחוטי חוץ, ורציחה ושליחות יד.
ד. בעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
4. השולח כסף ע"י שנים לפרעון חובו, האם נאמנים לומר שמסרנו הכסף למלוה? (מג:)
א. נאמנים, דקיי"ל שליח נעשה עד אפי' בדיני ממונות.
ב. אין נאמנים, דנוגעין בעדות הם, ולכן אם אין להם עדות חייבים להחזיר הכסף ללוה.
ג. נאמנים, דקיי"ל אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו.
ד. אין נאמנים, דנוגעין בעדות הם, ולכן נשבעין שבועת היסת שמסרו הכסף למלוה והלוה משלם למלוה והם פטורים.
5. מי מקבל הגט של נערה או קטנה? (מג: ברש"י ד"ה נערה, וד"ה היא)
א. אביה או היא, ודוקא קטנה אבל בנערה ד"ה היא ולא אביה.
ב. בארוסה או היא או אביה, בנשואה ד"ה אביה לא היא.
ג. לר' יהודה היא ולא אביה, ולת"ק בארוסה אביה ולא היא, ובנשואה היא ולא אביה.
ד. לת"ק או היא או אביה, בנערה, אבל בקטנה אביה, ורש"י חזר בו דדינה כנערה, ולר' יהודה אביה בלבד.
6. מה כוונת המאמר "כמין ימא לטיגנא"? (מד.)
א. כדי שיעור לצלות דג קטן.
ב. כדי השיעור ששולין דג מן הים ומיד נתון לתוך המחבת.
ג. כדי השיעור של בין השמשות - דהיינו מן השקיעה עד שתכלה האור לגמרי.
ד. כדי השיעור הליכה מן ים כנרת עד העיר "טיגנא".
7. מה דין קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה? (מד:)
א. צריכה גט ואינה צריכה מיאון.
ב. צריכה מיאון ואינה צריכה גט.
ג. רב ושמואל צריכה גט ומיאון והוא ששידכו, ולעולא אפי' מיאון אינה צריכה אע"ג ששידכו.
ד. לרב ושמואל צריכה מיאון ולא גט ולעולא צריכה גט אבל מיאון אינה צריכה.
8. מי שקידש את הקטנה בכסף בשוק או באגודת ירק בבית, האם חוששין לקדושין? (מה:)
א. לא חיישינן, דאידי ואידי דרך בזיון הוא.
ב. חיישינן לקידושין, שמא נתרצה האב בקידושין.
ג. בשוק לא חיישינן אבל בבית חיישינן, כיון שאינו דרך בזיון.
ד. בירק לא חיישינן, אבל בכסף חיישינן, כיון שאינו דרך בזיון.
9. התורם מן הרעה על היפה, מה דינו? (מו:)
א. אין תרומתו תרומה ויחזור ויתרום מן התורה.
ב. תרומתו תרומה ואין צריך לחזור ולתרום.
ג. מן התורה אין תרומתו תרומה ויחזור ויתרום אבל מדרבנן גם תרומתו הראשונה תרומה.
ד. מן התורה תרומתו תרומה, ומדרבנן יחזור ויתרום.
10. האומר לאשה התקדשי לי במנה ונתן לה דינר - מה דינה? (מז.)
א. אינה מקודשת.
ב. מחלוקת, מ"ד מקודשת ומ"ד אינה מקודשת, דכסיפא לה מילתא למיתבעיה.
ג. הרי זו מקודשת וישלים, דתשעים ותשע לא כסיפא לה מילתא למיתבעיה.
ד. איבעיא דלא איפשטא.
11. המלוה מעות לחבירו ועדיין לא השתמש בהן הלוה, האם חייב כבר באונסין? (מז:)
א. לרבנן דבי רב, מחלוקת, לרבה, לכו"ע ברשות לוה קיימי.
ב. לרבנן דבי רב, פטור לכו"ע, לרבה, מחלוקת.
ג. לכו"ע הלוה חייב באונסין דלא גרע משואל.
ד. לכו"ע פטור מאונסין, כיון דעדיין לא השתמש בהן, וכמו כן בשואל קרדום.
12. א"ר שמעון אם הטעה לשבח מקודשת", באיזה אופן איירי - למסקנא? (מח:)
א. קדש אשה ואמר בדינר של כסף ונמצא של זהב.
ב. האומר לשלוחו הלויני דינר של כסף ולך וקדש אשה פלונית והלך והלוה של זהב.
ג. אמרה לשלוחה צא וקבל קידושי מפלוני שאמר בדינר של כסף והלך ונתן לו דינר של זהב.
ד. קדש אשה ואמר בדינר של זהב ונמצא של כסף ומשובח יותר מן הזהב.
13. המקדש אשה ואמר "על מנת שאני קריינא" או "קרא אני" - מה דינו? (מט.)
א. קריינא עד שקרא ושנה ושילש, קרא אני עד שיקרא ויתרגם.
ב. קריינא עד שקרי אורייתא נביאי וכתובי קרא אני עד שיקרא ויתרגם.
ג. קריינא כיון שקרא ג' פסוקי בביהכנס קרא אני עד שיקרא ויתרגם.
ד. קרינא כיון שקרא ג' פסוקי בביהכנס, ולר' יהודה עד שיקרא ויתרגם קרא אני דקרי אורייתא נביאי וכתובי.
14. המקדש אשה ואמר "על מנת שאני גיבור" - מה דינו? (מט:)
א. אם דומה כאבנר בן נר וכיואב בן צרויה - מקודשת.
ב. כל הכובש את יצרו נקרא גיבור - ומקודשת.
ג. כל שחביריו מתייראין ממנו מפני גבורתו - מקודשת.
ד. אפי' אינו כאבנר בן נר אלא כיואב בן צרויה בגבורתו - מקודשת.
15. מי שמכר נכסיו ע"מ למיסק לארעא דישראל וסליק ולא איתדר ליה - מה דינו? (נ.)
א. הוי דברים שבלב ואינם דברים, ולכן מכירתו קיימת.
ב. לרבא מכירתו בטלה דכל דסליק אדעתא למידר הוא ולא איתדר, וא"ד קיימת דהא סליק.
ג. אם התנה בפירוש אדעתא למיסק, לכו"ע מכירתו בטלה, ואם לא התנה, מחלוקת.
ד. לכו"ע מכירתו בטלה, כיון דלא איתדר ליה.
16. יצאו שנים בעשירי וקראן עשירי - מה דינם? (נא. ברש"י ד"ה ואחד)
א. לא חל עליהם קדושה, דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו.
ב. עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה, ויקרבו שניהם לגבי מזבח.
ג. ירעו עד שיסתאבו ויביא בהמת חולין ויחללנו על השלמים שבהן ושניהם נאכלין לבעלים במומן.
ד. אחד מהם יקרב לגבי המזבח והשני ירעה עד שיסתאב וימכר לצורך שלמים.
17. המקדש בפירות שביעית - האם האשה מקודשת? (נב.)
א. מקודשת.
ב. אינה מקודשת.
ג. לפני הביעור מקודשת, אחר הביעור אינה מקודשת.
ד. בזמן הבית דנהג קדושת שביעית מה"ת, אינה מקודשת, בזה"ז דהוי רק מדרבנן, מקודשת.
18. גזבר שהפקיד מעות הקדש אצל שולחני או בעה"ב - האם מעל כשהוציאם? (נג:)
א. מחלוקת, לר' מאיר מעל ולר' יהודה לא מעל.
ב. צרורים מעל הגזבר, מותרים מעל השולחני ובעה"ב.
ג. בשולחני מעל השולחני, אבל בבעה"ב הגזבר מעל.
ד. בשולחני, צרורים מעל הגזבר, מותרים מעל גזבר, ובבעה"ב בין כך ובין כך מעל בעה"ב.
19. בהמה שנמצאת מירושלים למגד עדר - מה דינה כשהיא נקבה בת שנתה? (נה:)
א. תקרב שלמים.
ב. חיישינן שמא חטאת היא וכונסה לכיפה והיא מתה מאליה.
ג. ממתין לה עד שתומם ואח"כ מחללה ע"ג שתי בהמות, אחת לשלמים ואחת לתודה.
ד. חיישינן שמא אשם היתה, תרעה עד שתסתאב ותימכר בדמי שלמים.
20. "אין לוקחין בהמה במעות מעשר שני" - מה הטעם? (נה: ברש"י ד"ה אין)
א. דכתיב וצרת "הכסף" ולא ע"ג דבר אחר, א"נ חיישינן שמא תכחיש בטורח הדרך.
ב. דחיישינן שמא ישתמש בה לצורך חול.
ג. דחישינן שמא תתערב לו בין בהמותיו ולא יכיר בה.
ד. דס"ל מעשר שני ממון גבוה ולכן אינה מתחללת ע"ג בעלי חיים.
שאלות על תוס'
21. האומר לשלוחו צא ותרום והלך ותרם מן היפות האם תרומתו תרומה? (מא: ד"ה פיחת)
א. פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה אבל ביותר מכך אין תרומתו תרומה.
ב. אין תרומתו תרומה.
ג. תרומתו תרומה.
ד. אם נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה, אם א"ל כלך אצל יפות, ואם לא, אין תרומתו תרומה.
22. מי שהניח בת קטנה בבית והלך למדינת ים האם יכולה להתקדש לאיש? (מה: ד"ה ולמה)
א. לכתחילה אסור כי שמא לא יתרצה האב ויבטל הקידושין.
ב. להר"מ מיוני אסור חיישינן שמא קידשה אביה, לר"ת דשמא קדשה לא חיישינן.
ג. לכו"ע יכולה להתקדש, דמוקמינן לה אחזקת פנויה.
ד. לכו"ע לא יכולה להתקדש, דחיישינן שמא קידשה אביה לאחר.
23. הנותן אתרוג לחבירו במתנה ע"מ להחזיר כדי שיצא ידי חובתו, האם בעינן תנאי כפול? (מט: ד"ה דברים)
א. לא בעינן, לרשב"ם כיון דהוי דבר שבממון, לר"י בגלוי מילתא סגי כיון דאנן סהדי דהכי עביד.
ב. לא בעינן, דלצאת ידי חובתו לא בעינן תנאי כפול.
ג. בעינן, דקיי"ל דכל תנאי שלא כפלו אינו תנאי.
ד. ביום ראשון בעינן תנאי כפול כיון דצריך "לכם" בשאר ימים לא בעינן.
24. "המקדש בחלקו אינה מקודשת" למה לא תתקדש בטובת הנאה שעשה לה? (נב: ד"ה המקדש)
א. דקיי"ל טובת הנאה אינו ממון.
ב. דרק טובת הנאה שיכול ליטול עליה שכר מהני להתקדש בה והכא הוי ממון גבוה ואינו שלו.
ג. כיון דלא נחסר לבעל כלום, ממילא לא נחשב כאן כאילו נתן לה פרוטה.
ד. כיון דדעתה הי' על ממון ממש ולא על טובת הנאה וממילא הוי קידושי טעות.
25. "אין לוקחים בהמה במעות מעשר שני" - מה הטעם? (נה: תוס' ד"ה אין לוקחין)
א. דחיישינן שמא ישתמש בהם לצורך חול.
ב. דאין מחללים מעשר שני אלא על דבר שגידולו מן הקרקע.
ג. בנקיבות אסור שמא יגדל מהם עדרים עדרים, ובזכרים פליגי אי גזרינן אטו נקבות.
ד. דבירושלים ראוים רק לקרבנות וכתוב "לכם ולא לגבוה".