פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט לד טו: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט לד טו סעיף טו - מורה היתר לעצמו

בדף כו (ע"ב) נפסק שאריס הגונב מבעל הבית בזמן הקציר, הבציר והאסיף - לא נחשב גנב, והדין נכון דווקא באריס ובדבר מועט שנגמרה מלאכתו. רש"י שם ביאר שהאריס מורה היתר לעצמו במקרה הזה, ולכן אינו מוגדר גנב.

הראשונים נחלקו בגרסת הגמרא, האם האריס מורה היתר לעצמו בדבר שנגמרה מלאכתו (רא"ש ועיטור) או בדבר שלא נגמרה מלאכתו (רי"ף ורמב"ם).

שו"ע: אריס מורה לעצמו היתר בדבר שלא נגמרה מלאכתו, ולכן בתנאים הללו אינו גנב וכשר לעדות כי סובר שאין בעל השדה מקפיד.

֎ רוצח בשגגה. כשר לעדות אפילו לפני שעשה תשובה, כי אינו נקרא רשע (פת"ש בשם שבות יעקב).