שלמה משיח: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 9: שורה 9:
בבואו לירושלים עבר לגור בשכונת הבוכרים ובאותו הזמן היתה שכונה זו מרכז של תלמידי חכמים, בפרט חכמי המקובלים שישבו ועסקו בתורת הנסתר, וכן התפללו על פי סדר הכוונות הידוע ליודעי חן, ובניגונם המיוחד העצוב והמשבר את הלב והמלא געגועים על גלות השכינה, ועל גלותן וצערן של ישראל בין האומות.
בבואו לירושלים עבר לגור בשכונת הבוכרים ובאותו הזמן היתה שכונה זו מרכז של תלמידי חכמים, בפרט חכמי המקובלים שישבו ועסקו בתורת הנסתר, וכן התפללו על פי סדר הכוונות הידוע ליודעי חן, ובניגונם המיוחד העצוב והמשבר את הלב והמלא געגועים על גלות השכינה, ועל גלותן וצערן של ישראל בין האומות.


רבנו שלמה משיח זצ"ל סיפר כאשר בא בפעם הראשונה לבית הכנסת של המכוונים ושמע את תפילתם בנגינה המיוחדת להם עיניו החלו זולגות דמעות בלי הרף, ומאז נמשך אחרי חבורה קדושה זו בבחינת
רבנו שלמה משיח זצ"ל סיפר כאשר בא בפעם הראשונה לבית הכנסת של המכוונים ושמע את תפילתם בנגינה המיוחדת להם עיניו החלו זולגות דמעות בלי הרף, ומאז נמשך אחרי חבורה קדושה זו, והשתתף יחד איתם בלימוד תורת הקבלה. הוא נהג לישב לפני המקובל חכם שאול דוויק וקרא לפניו בספרי הקבלה.
 
"משכני אחריך נרוצה", והשתתף יחד איתם בלימוד תורת הקבלה.
 
הוא נהג לישב לפני המקובל חכם שאול דוויק זצ"ל וקרא לפניו בספרי הקבלה.


כעבור כמה שנים עבר לגור בשכונת גאולה, שם ייחד לו למקום לימוד ותפילה את בית הכנסת "זכרון שמעון" שברחוב חגי ליד ישיבת חברון ועסק שם ימים ולילות בעבודת השם, מבלי לעורר שום רושם מסביבו אלא הכל בענווה ובהצנע לכת.
כעבור כמה שנים עבר לגור בשכונת גאולה, שם ייחד לו למקום לימוד ותפילה את בית הכנסת "זכרון שמעון" שברחוב חגי ליד ישיבת חברון ועסק שם ימים ולילות בעבודת השם, מבלי לעורר שום רושם מסביבו אלא הכל בענווה ובהצנע לכת.

גרסה מ־13:18, 27 במרץ 2019

הרב שלמה משיח (נולד במשהאד בשנת תרל"ב 1871 נפטר בט"ו בתמוז ה'תשט"ז), היה רב הקהילה במשהד, ועלה יחד איתה לשכונת הבוכרים בירושלים.

ביוגרפיה

נולד למשיח בן שאול ומיכל (אביו) ולאסתר בת שרה (אמו). את ראשית ימיו עשה בעיר מולדתו ולמד תורה מפי חכמי הקהילה ובפרט מפי אביו.

אחרי נישואיו החל לעסוק במסחר כדי להנות מיגיע כפיו וכאשר החלו יהודי משהאד לעבור למדינת רוסיה לרגל מסחרם, נסע גם הרב שלמה משיח זצ"ל עם משפחתו לשם ואחרי זמן קצר החליט לעלות לארץ ישראל , לחונן עפרה ולהשתקע בה.

בשנת תרס"ו-1901, הגיע לארץ ישראל עם קבוצה מיהודי משהאד ועלה לירושלים עיר הקודש.

בבואו לירושלים עבר לגור בשכונת הבוכרים ובאותו הזמן היתה שכונה זו מרכז של תלמידי חכמים, בפרט חכמי המקובלים שישבו ועסקו בתורת הנסתר, וכן התפללו על פי סדר הכוונות הידוע ליודעי חן, ובניגונם המיוחד העצוב והמשבר את הלב והמלא געגועים על גלות השכינה, ועל גלותן וצערן של ישראל בין האומות.

רבנו שלמה משיח זצ"ל סיפר כאשר בא בפעם הראשונה לבית הכנסת של המכוונים ושמע את תפילתם בנגינה המיוחדת להם עיניו החלו זולגות דמעות בלי הרף, ומאז נמשך אחרי חבורה קדושה זו, והשתתף יחד איתם בלימוד תורת הקבלה. הוא נהג לישב לפני המקובל חכם שאול דוויק וקרא לפניו בספרי הקבלה.

כעבור כמה שנים עבר לגור בשכונת גאולה, שם ייחד לו למקום לימוד ותפילה את בית הכנסת "זכרון שמעון" שברחוב חגי ליד ישיבת חברון ועסק שם ימים ולילות בעבודת השם, מבלי לעורר שום רושם מסביבו אלא הכל בענווה ובהצנע לכת.

סדר יומו התחיל בהשכמה, בעוד תושבי השכונה ישנים את שנתם ושקט של חצות ליל שורר ברחובות עשה את דרכו למקווה, ומשם לבית הכנסת ואחרי סדר תיקון חצות ולימודים קבועים, החל בתפילתו עם תפילין רש"י ור"ת, שנמשכה כמה שעות משום שכאמור התפלל על פי סדר הכוונות וזה נמשך עד בוא הקהל בבוקר לתפילת שחרית ואז הצטרף אליהם.

כאשר הקהל גמר את תפילתו והוא נשאר יחידי בבית הכנסת לגמור התפילה וסדר לימודיו שנמשו עד השעה 9-10 ורק אז הלך לביתו לטעום פת שחרית.

אחרי מנוחת צהריים קלה חזר לבית הכנסת והחל בתפילת המנחה מעוטר בטלית ותפילין, התפילה נמשכה עד לפנות ערב, ואז באו אליו כמה מתושבי השכונה ולמד איתם עד בוא הקהל לתפילת מנחה וערבית.

אחרי מעריב היה בא לבית הכנסת "חאג'י אדוניה" שבשכונת הבוכרים ולימד את צעירי העדה שעורים בתורה והלכות, בספר "בן איש חי" ודברי מוסר.

בשבתות אמר שיעור בקבלה בפני זקנים מעדות חכמי הספרדים והאשכנזים כאחד.


הרב שלמה משיח זצ"ל היה איש עניו וצנוע, אף פעם לא אהב להתבלט בפני אחרים ומעשיו היו בהצנע לכת.

דיבורו היה תמיד בנחת עם הבריות, לא רצה שישמשו אותו באיזה צורה שהיא , תמיד אהב את השלום ולא רצה להיכנס למחלוקת על שום דבר עם אף אדם.

כמיהתו לביאת הגואל ולישועת עם ישראל היתה בלי גבול, תמיד היו שגורים על פיו פסוקי הנחמה והישועה שבספרי הנביאים והיה מצפה תמיד לקיומן.

פעם אחת אמר לאחד מחכמי האשכנזים, בלימוד הקבלה שלמדו ביחד, את מאמר הגמרא " מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושתי רבבות מישראל" (יבמות ס"ג) והציע לחכם האשכנזי שכדאי לעשות עצרת גדולה שיתאספו למקום אחד שתי רבבות ושני אלפים, כי אז ודאי השכינה תהיה שרויה במקום, ובמעמד נשגב זה להרבות בתחנונים ובסליחות לפני השם יתברך ולבקש על ביאת הגואל במהרה ואת המקום המתאים לכך קבעו שיהיה בתי מחסה שבעיר העתיקה בדרך המובילה לכותל המערבי , היות והמקום גדול ויוכל להחזיק רבבות אנשים, וגם מחמת קדושת המקום שקרוב הוא לבית המקדש. החכם האשכנזי התלהב מאוד מהרעיון והתחיל לברר איך להגשים את התכנית , אך היו עיכובים שונים והעניין לא יצא לפועל.

דוגמא נוספת לגעגועיו וצפייתו העמוקה לישועה של עם ישראל וביאת הגואל הוא הפיוט שחיבר ובו הוא שופך את ליבו לפני השם יתברך לבקש סליחה על עוונותיהם של ישראל ובקשה להחיש את הקץ, ובסוף הפיוט מרומז שמו, הוא כותב שכל מי שיאמרו בכוונה וברטט, תפילתו לא תשוב ריקם.

לבני עדת משהאד התקבל הפיוט כחלק מהסליחות ונוהגים לאמרו בזמנים שונים , וכן אומרים אותו כל הקהל בבית הכנסת "חאג'י אדוניה" אחרי סדר לימוד כרת, שנוהגים לעשות בכל ליל ערב ראש חודש בכל השנה.

לימוד וסעודת מצווה , זאת בשל תיקון עוון שחייבים עליו כרת אשר ארגן המנוח ר' לוי בן ירמיהו ז"ל - אשר קבע בנשיאותו את הרב שלמה משיח זצ"ל.

רבנו, עד לימיו האחרונים היה בו כח, לא נס ליחו ולא כהו עיניו.

התמיד בעבודת הקודש כדרכו, לא מנעו הגשם ולא השלג ולא כל סיבה אחרת להמשיך בעבודת השם.

בשבועות האחרונים לחייו חלה, וגם בשכבו על מיטת חוליו לא פסק מלדבר על הצפייה לגאולה ולהקים שכינתא מעפרא.

וכך מתוך הצפייה הארוכה לבוא הגואל השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה ביום הראשון ט"ו בתמוז תשט"ז, חמישים שנה מאז עלותו לירושלים עיר הקודש, ת.נ.צ.ב.ה. אמן.


בירושלים הוקמה ע"י תלמידי הרב שלמה משיח זצ"ל ישיבה לצעירים מעדות המזרח על שמו בשם : "תפארת שלמה" המתנוססת לתפארת בשכונת הבוכרים בירושלים ברחוב רבנו גרשום.