פרשני:אגרת ג: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
= מבוא =
= מבוא =
אגרת נוספת של אלכנסדרוב לראי"ה. מכתבו של הראי"ה עליו מוסבת אגרת זו ומכתב התשובה שלו – עדיין לא נמצאו.
באגרת זו אלכסנדרוב מבקר את הראי"ה על הסכמה שנמצאה בשמו על הספרים מגן התלמוד וקול שמחה לשמחה כהנא. בראשון, "ביאורים לאגדות חז"ל על-פי יסודי חכמת הטבע הידועה כעת", ובשני דרושים, רעיונות ומחקרים פילוסופיים. שניהם נדפסו בורשה ה'תרס"ב. לספר מגן התלמוד גם הסכמת הגאון האדר"ת.
במאמר "בתוך ראשית התחייה" ה'תרצ"ו, זכרונות מאת יהודה ליב אפל: "וכאשר בא [לוילנא] בשנת תרנ"ב המגיד שמחה כהנא, שלפי דבריו חיבר ספר גדול "מגן התלמוד", ותעודות בידו ממאה רבנים, חכמים וסופרים המדברים בשבחו, ובדרשתו הראשונה בבית הכנסת גחש"א החל להמטיר חרפות וגדופים על ענין הישוב, מצא הוא למחר את שערי בית הכנסת נעולים לפניו וכל השתדלותו וגם המלצתו של הרב המ"מ דמתא לא הועילו לו והוא יצא מן העיר בבושת פנים".
הרב הנזיר כותב ביומנו (א, יד. נדפס במשנת הנזיר עמ' טו): "הזמינוני [בשנת ה'תרס"ג, בהיותו בן 16] ללמד בחברת תפארת בחורים פרקי ההפטרה בשבתות, והלימודים נהפכו לדרושים, מלאי רעיונות. משם עברתי להגיד "עין יעקב" ביציע בית המדרש, והארכתי בדרושים, שמשכו קהל רב, שמילא החדר ופרוזדור בית הכנסת. הופיעו המטיף הנגד-ציוני המפורסם ר' שמחה כהנא, שהצטיין ביופי דרושיו וניגוניו, והמגיד הצדיק ר' אליקים גציל זצ"ל, שהיה דורש הכתוב (חזית) בשבעים פנים ויותר, והצטיין בלהטו ובתום צדקת נפשו, ואנסה ללכת בדרכיהם".
לאגרת זו נמצאה תשובת הראי"ה בכתב־יד והועתקה על ידי מכון מאבני המקום לכאן.


= אגרת א =
= אגרת ג =
ב"ה י"ג אדר א' תרס"ב. באברויסק.
ב"ה כ"ה אדר שני תרס"ב באברויסק.
לכבוד ידידי הנבחר, גאון אביר וחכם נעלה וכו' מרן אברהם יצחק הכהן קוק הי"ו (הגאב"ד דק"ק בויסק יצ"ו).
לכבוד ידידי הרב הגאון החכם הכולל מרן אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א הגאב"ד דק"ק בויסק יצ"ו.
מכתבו הנעלה קבלתי בימים האלה והנני להשיב לכתראת הדברים האלה: הכלל הנודע כי אוריתא וישראל חד הוא מתאמת גם כן על פי ההתדמות הזאת, כי כמו שיש בעולם התורה הררים התלוים בשערה שהין מקרא מועט והלכות מרובות, וישנם גם גופי תורה הפורחים באויר ואין להם על מה שיסמכו (מסכת חגיגה י'), כן בעולמו של ישראל נמצאים הרים גדולים, אשר גם אולי מהם יבא עזרנו, התלוים בגוף ישראל סבא ותורתו רק כשערה ואין להם כמעט כל אחיזה בהתורה המעשיית, וישנם גם יהודים כההלכות הפורחים באויר שאין להם על מה שיסמכו כלל, כן היהודים האלה חיים באויר "ורוח" ישראל ותורתו, אם כי אין להם כל סמך אף כחוט השערה, ובכ"ז הם הם גופי ישראל ותורתו...
בימים האלה הופיעו לנגד עיני שני ספרים חדשים שיצאו זה לאור: א) "מגן התלמוד". ב) "קול שמחה" שניהם מתיחסים ל"הרההמפורסם אבי הדרשנים המטיף הנפלא שמחה הכהן כהנא" (לשון השער) "הספר הזה ראוהו גאונים ויהללוהו, רבנים ויאשרוהו, כל המשכילים העידו כי לא בא עוד כבושם הזה בספרותנו התלמודיית" (לשון שער הספר מגן התלמוד). ועל שער הספר "קול שמחה" כתוב לאמר "דרושים ונפלאים יחידים בסגנונם רעיונות נשגבים מחקקים פילוסופיים כתובים בשפה צחה והגיון ישר מפליאים את לבב שומעיהם מאת הרה"ג המטיף הנפלא והיחיד בסגנונו מר שמחה הכהן כהנא (א' תואר הגאונים אשר כבש לו דרך חדשה במשא הדרוש ולא מטיף יקרא כ"א חוזה חזיונות (הרה"ג ר' אברהם בער שפירא) הוא הגבר הקים עולה של תשובה בכמה עירות ע"י דבריו ומוסריו החוצבים להבות אש קודש (הר"ח ברלין))" (ככתוב על שער הספר), ואמנם גם השער יחיד בסגנונו... ואחר השער נדפסו מכתבי תהלה והסכמות כמעט מכל הגאונים המפליאים את תכונת הספרים ומחברם הכהן.
הנני לוקח לי את הרשות להשתמש במליצתו של רבי עקיבא ואומר "מה רבו מעשיך ד'! יש לך בריות גדולות באור ויש לך בריות גדולות באויר שבאור (הם האנשים שיש להם אחיזה אך בהמאור שבתורה) אלמלא עולות לאויר מיד מתים... שבאויר (הם היהודים הרוחניים הקרובים אך לרוח ישראל ותורתו) אלמלא עולות לאור מיד מתים... אכן מה רבו מעשיך ד'!" (חולין קכ.). לאשרנו נמצא בעולם הישראלי בריות הגדילות בארץ שיש להם אחיזה בהתורה המעשיית וכן בריות הגדילות אך באור התורה וכן בריות הגדילות אך ברוח ואנו מתפלאים על נפלאות תורתנו הקדושה וספרותנו הנבדלה איך נמצא בהם מקום לכל אחד ואחד לפי כחו ורוחו ויחד עם רבי עקיבא נאמר מה רבו מעשיך ד'!...
והנה מה מאד נפלאתי בהעבירי את עיני על שני הספרים הנזכרים והנה תהו ובהו. כהן הדיוט ורמאי ספרותי לכל פרטיו ודקדוקיו הופיע לנגד עיני, באופן שהיאוש החל להתגנב בלבבי לאמר, כי מעתה כל דברי הגאונים הבל הבלים ואין בהם מועיל כראוי לעצמות יבשות... הספרים האלה גנובים הם מראשם ועד סופם וכהנא ההדיוט התלבש בבגדי כהנא רבא. והנני להראות ולציין את המקורים במהם גנב הרמאי הזה ושם בכליו.
לא אכחד כי אמנם האדם השלם הוא בריה הגדילה ביבשה ובאור וברוח ובזה תלויה ההשתלמות העברית אבל בכל אופן אין לנו להוציא מכלל ישראל את הבריה החיה אך באור או ברוח כי אמנם כל אלה הם מעשה קב"ה באוריתא וישראל וכולא חד הוא...
בספר "מגן התלמוד" צד 22 באור על המאמר ברכות (ה' ע"ב) "הנותן מטתו בין צפון לדרום לקוח "מהמגיד" שנת תרמ"ו במאמרי "דברי אמת" (בגליון ל"ח). בצד 25 באור על מאמרו של ר"ל "מוציא חמה מנרתיקה" (נדרים ז' ע"ב) גנוב ממאמרי "אש דת ורוח לאומי" (המגיד שנת תרנ"א בפרק ט'). צד 26 עולם מאמצעיתו נברא וכו', מספר "בקרת התלמוד" ועוד. בצד 34 וצד 35 באורים על מאמרי חז"ל בסנהדרין, אדה"ר מכל העולם הוצבר עפרו, ואדה"ר גופו מבבל ובספר קול שמחה צד 6 באור על המאמר בחגיגה אדה"ר מלא כל העולם בראו, הבאוים האלה לקוחים מספר "כור לזהב" להחכם שערשעווסקי ומספר "על נהרות בבל" להח' געצאוו ועוד. צד 64 באור על המאמר "אחר קצץ בנטיעות" לקוח "מהפסגה" חוברת ב' להח' זה"ל. בצד 80 באור על המאמר במסכת ב"מ דף פ"ה "בצפרא אמר להם באו" מספר "אור שבעת הימים" ומספר "חותם תכנית" חלק שני להגאון ריינוס. צד 84 באור לדברי רבב"ח "האי גלא דמטבע לספינתא" (ב"ב דף ע) ובספר "קול שמחה" צד 40 ג"כ אריכות דברים על המאמר הזה, לקוח מהספר "שערי אורה" להג' ריינסו וקדמם בעל "עוללות אפרים" בסופו בבאוריו על מאמרי רבב"ח. צד 98 באור על המאמר "זימנא חדא הוה אזילנא בספינתא" לקוח מהמאמר "חזון למועד" שנדפס בהמליך תרמובחוברת מיוחדה להסופר א"ש פרידבערג ועקרםשל דברים כתובים בספר עוללות אפרים שם. וצבד 117 באור ע"ד הני "אאוזי דשמיטת גדפייהו משמנייהו" ובספר ק"ש צד 50 אריכות בזה כתוב הדר הוא "בהתורה והמצוה" למלבים באור תורה לפרשת בראשית. בק"ש צד 45 ובצד 73 אריכות דברים ע"ד האגדה מלוז שבשדרה גנוב הוא מספר "חותם תכנית" חלק ב' ובכה"ע העברים בראשית שנום הרעמים והפרעות לפני עשרים שנה נדפסו הדברים האלה בכ"ע המליץ והרוסקי יעווריא ועוד. צד 88 באור על המאמר "יאה עניותר לישראל" נודע הוא הבאור הזה כבר בין החיים בשם הגאון נצי"ב ז"ל. בצד 101 באור על מאמרו של אבא שאול ע"ד קוליתו של עוג מלך הבשן כמדומני שכבעקדה בפ' חוקת. יש לי אמנם מה לציין עוד אבל גם ע"י המראה מקומות הנזכרים יתבטלו שני שלישי ספריו והשליש הנשאר גנוב מכ"ע ישנים אשר הטרחא גדולה לציין באיזה גליון נמצאים דבריו ולכן נמנעתי כעת מלציין, אבל יאמין לי כתר"ג כי לא מצאתי בספריו אף דבר חדש אחד ממה שלא ראיתי עד הנה. ביחוד גנס מספרי ריינעס וגם ממאמרי וספרי השונים. בדף נ' בספר "קול שמחה" באור על משנה באבות שינה של שחרית נמצא "במדרש שמואל" ועוד, אפס שהוסיף איזה דברים בטלים. בכלל בכל דף ודף מהספרים האלה נראה לעין המבקר איש נוכל המתהדר בנוצות זרים וברעיונות אחרים, והמתאמץ להראות את השכלתו הכללים אשר קרא ושנה ע"ד ההיפנוטיזמוס והמאגאניטזמוס, ואשר כמה פעמים הביאני המחבר לידי שׂחוק: בסוף ספר "מגן התלמוד" האריך אבי הדרשנים ומגן התלמוד להראות את צדקת חז"ל במסכת כתובות כי "קול באשה הרי זה מום" (כתובות ע"ה) יען כי "תרנגולת הקוראת כתרנגול אינה ראויה לגדל ביצים..." (והאריך שם בדברי ענבים אשר אמנם בזה כחו גדול כנראה כ"פ מספריו, ואולם רוב דבריו ע"ד הלכות אישות בכ"מ מספריו לקוחים מהספר "סנגור" להחכם צוויפעל במאמרו "עזרת נשים" ועוד). שכח הכהן הגדול שלפנינו מאמרו של ר' שמעון בן אליעזר במסכת יבמות (דף פ' ע"ב) כי "כל שקולה עבה ואינה ניכרת בין אשה לאיש" הוא סימן לעקרה, ובכן אך לחנם למד מחברנו שיחת עופות... בכלל הידיעות מחכמת הטבע המובאות לפעמים בספר הזה הנה ידיעות שטחיות הידועות לכל מתחיל לקרות בספרי הטבע. בצד 47 עמל מחברנו להתאים עם הטבע מה שמובא במסכת גיטין (דף מ"ה) כי "בנתיה דרב נחמן הוי בחשן קידרא בידיהו" ולא עלתה בידו מאומה, וע"ז הנני לציין המובא בספר    להחכם הערבערט ספענסער (בח"ר בפאריגראף 29 בההעתקה הרוסית משנת 1876) בשם הנוסע גרדינער ע"ד העם הפראי "זולו" כי הוא כמו סלמנדרא שאין האש שולט בו וברגלים יחפות ילכו על חוטי ברזל הלוהטים מאש, כן תוחבים הם את ידיהם במים רותחים העומדים על האש, ואם אמנם לא אשים אשם נפש מחברנו על אשר לא קרא את ספרי ספענסער אבל עכ"פ איננו חכם כאשר יתארוהו רבים... בכלל עגמה נפשי לראות כי עפ"י הרוב דברים לקוחים מספרי המשכילים אשר עליהם ישליך מחברנו נעל, וכמה הגיונות גנב מאמרי עורך המליץ הח' איש היהודי הלא הם כתובים בספריו (לדוגמא בספר "קול שמחה" ע"ד חנוך הבנים ונר שבת, לקוח מהגיונות "איש יהודי" כן נמצא זה גם בדרשותיו של המטיף פיעטסון שנדפסו בשפת שזארגאן). בכלל הרבה דברים העלה מחברנו על הספר ממה ששמע ממטיפים אחדים, ודמה כי המטיפים חדשו מעצמם את הדברים והרעיונות אבל גם הם הלא מתלבשים בטלית שאולה, כנודע, ואכמ"ל.
הנני מרחיק מעט ללכת ולאמר, כי לפי מצב היהדות בזמן הזה נראה לפעמים הרבה יהודים מהתלוים בשערה וגם מהפורחים באויר ברוח בריאים בנשמתם יותר מהבריות הגדילות ביבשה שבהם נראה עפ"י הרוב שריפת נשמה וגוף קים, ועוד לפני איזה מאות שנים כתב הגאון הצדיק מהר"א אשכנזי בספרו הנודע "מעשי ד'" (בחלק השני במעשי מצרים פרק ז') בזה"ל: "וכדומה לזה אמר ישעיה, יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני, שודאי יש לטעון שבכלל הפה הם השפתים, אבל בגלות החל הזה ראיתי מעשה ונזכרתי הלכה, שראיתי בקצת מקומות זריזים מאוד בענין הפה להחמיר באיסור והיתר, מחמירים חומרות יתירות מאד ובתפלה זריזים מאד, ולענין אסורים החמורים כרבית וגזל ושנאת חנם ודומיהם נכשלים מאד, אמרתי אכן זהו שנאמר בפיהם ובשפתם כבדוני, כי בפיהם נאמר על המאכל של איסור והיתר ובשפתם נאמר על התפלה, ועל כן השלים הנביא ואמר, שזו מצות אנשים מלומדה" עכהיקר. ואנן מה נעני אבתריה? בדור הזה אשר על כל מדרך כף רגל נראה את הרקבון שבחיינו הרוחניים והמוסריים עלינו להשתדל רק למצא רפואה למכה אבל לא לאמר ח"ו כי אנשים כאלה הם החלק הבריא של הגוף העממי העברי... לדעתי האומרים כן מראים לדעת כי גם בהם החל הרקבון לפעול פעולתו הנוראה לכלוא את הרוח. ופרנס לפי דורו!...
זכורני שלפני איזה שנים בא אלי הכהן שלפנינו עם חבילת תעודותיו ובחפצו היה כי גם אנכי אכתוב דברים אחדים אודותיו, אפס כי תכף נוכחתי לדעת את אי ידיעותיו בגפ"ת ובהשכלה ואמרתי לו כי דברים שאלים ופני הכהן חפו. ובשעה שהרבנים "מסכימים לדברים בטלים" ועל הכהן אומרים "מגננו אשר בו יחלנו" אמרתי אני "לשמחה מה זו עושה..."
הנני כותב את הדברי האמורים רק כדי להוציא מעט מלבו של כתרהחושב כי העוסקים והמעריצים את ספרי בעל "חפץ חיים" הם מהנחשבים להאברים הבריאים של האומה העברית, כי לפי דעתי אין הדבר ברור כ"כ... בכלל ידע כ' כי תכנתי לרוח הרבה מהאנשים הנזכרים ומהם הנחשבים לגדולי האומה ובכ"ז העברתי ידי על חוטמי מפני הרקבון והבאשה הנודף מהם, ואוי לאותה כלימה... (במכתבים אוקיע אי"ה לכתראיזה מקרים האומרים דרשוני בנוגע להנ"ל). בכלל גם אנכי מוקיר את הגאון "חפץ חיים" בתור עובד חרוץ וכ"פ עשיתי לו טובה בנוגע להפצת ספריו, אכן עכ"פ מלאכת "חפץ חיים" קדושה רק לשעתה ולא לעתיד לבוא... וד"ל.  
אמת כי גם משכילים הרבה נתנו לו תעודותיהם אבל עליהם אין אני דן מאומה יען כי רובם ככולם מוחזקים אצלי להדיוטים ובורים גמורים בנוגע לספרות התלמודית, אבל אם גם הרבנים הגאונים ישגו באופן מגונה כזה הלא עתידה תורה שתשתכח מישראל, ואוי לדור שכך עלתה בימיו. יש לי גם להראות על שגיאות גדולות וגסות הנמצאות בספרי מגננו אבל השגיאות אינן שלו כי אם להמחברים שמהם שאל את דבריהם ובכן לא במגננו האשם.
כמובן מעצמו, אחרי ההשקפה האמורה, שבשעה שנחפוץ להרגיל את הבריות הגדילות באור או ברוח ולהעמידם על היבשה, עלינו להתנהג עמהם בחבה יתירה ולהרגילם אך לאט להתורה המעשיית, ואשר כן הנני עושה תמיד במאמרי ובספרי כי הנני נכנס לאורם וחודר לרוחם והנני משתדל להעמיד על היבשה, באופן שכל דברי בספרי לא נכתבו עפ"י מקרה כ"א עשיתי משקל לרוחי ודברי נכתבו במדה ובמשקל ובמשורה, וד' הטוב יעזור לי להוציא את מאויי לבי מכח אל הפועל למען עמנו אשר נאהב סלה, ואם אולי שניתי בטח יכפר ד' בעדי.
הנני כותב את הדברים האלה לכתר"ג יען כי ביחוד היה צר לי לראות את הסכמתו נדפסת שחור על גבי לבן בצד 9 מספר "מגן התלמוד" וכי כתר"ג מראה להכהן חבה יתירה וכהנא מרבא מסייע לכהנא זוטא באופן שכתרממליכו על המטיפים והדרשנים ומברך לאל על אשר נמצא לנו מטיף נפלא ומצוין בעל כשרון נשגב ומלבב לבבות, גבר מורם מעם ומוכתר בנימוסין וכו' וכו', ואמנם על זה אני תמה מאד: הן כתר"ג מוחזק בעיני לאיש היודע פרק בחכמת הנפש ולדרשן מצוין במינו וא"כ איך שגה בהאיש הזה אשר חזותו מוכיח עליו למה שהוא באמת... (ואיש כזה הוא אבי הדרשנים והמוכיחים בדורנו בהסכמת כל הגאונים, ומה דמות נערך להתמונה המכוערה הזאת) הלא אך מבט אחד דיו להוכיח מה טיבו של עובר זה... יאמין לי כתר"ג כי כ"פ באו אלי רבנים ומטיפים לבקש ממני תעודות על ספריהם וכאשר נוכחתי כי אין הספרים ראוים לדפוס (אם כי היה להם כבר חבילי הסכמות וגם אלי נתגנבה התאוה להמנות בין המסכימים ולנחות כבוד מזה...) אמרתי להם בפניהם כי אין הספרים ראוים לדפוס, וכי אך לשוא כל עמלם ויגיעם, כי ת"ל הנני משתדל כי רק אמת יהגה חכי אשיחה וירוח לי ! גם בפנת ההסכמות והסמיכות נראה את הרקבון שבחיינו הרוחניים והמוסריים ואוי לה לספינת ישראל סבא שאבדה קברניטה...  
בנוגע להערתו במה שבספרי הדרוש קודם להדעה והבאור עקר והדעה טפלה, ע"ז הנני להשיבו כי אצלי הדעה והדרוש באים כאחד.... מאמרי חז"ל כ"כ רחבים אצלי במובנם וברוחם עד כי כמעט אין כל דעה בעולם, אף היותר חפשיית, שלא אוכל להכניסה לתוך דבריהם האלהיים לפי דעתם; אפס כי הדעה החפשיית בשעה שאין לה התחברות עם האורייתא היא מסטרא אחרא ומקורה הכפירה בכל, אכן לעומת זה בשעה שהיא נכנסת לתוך מאמרי חז"ל הדעה מתקדשת ומתטהרת, כי התורה היא מקוה טהרה לכל הדעות שבעולם וכבר יש אלהים במקום הזה...  
בהתימי את מכתבי עלי להעיר שאם אמנם רוח הפעסעמיזמוס מרחף על פני מכתבי בכ"ז ידע נא כתר"ג כי נהפוך הדבר, אנכי מטבעי הנני אופיטמיסט בנוגע לנצח ישראל ותורתו ורוחו האלהיי, אפס כי הנני מהמחזיקים בשייטת המתבוננים על ישראל בזמנינו שהוא עומד על פרשת דרכים... ואין כל ספק בעיני כי מהר יתבררו המושגים ורוח ממרום עלינו יחלוף ועוד נשוב לבצרון כי נצח ישראל לא יכזב.
בכלל תכנתי להלך רוחו של כתר"ג ומחשבותיו והנני רואה כי בכמה עקרים מתדמה כתר"ג למר "אחד העם", ואך בשעה שחקרי מר "אחד העם" נובעים "מההכרח" ההיסתוריי ומקור הכפירה, לעומת זה חקרי לבבו נובעים ממקור טהור ממקור "הרצון" החפשיי האלהיי הקדום ולכתר"ג נאוה תהלה. בכלל הנני ממליץ על כתר"ג את מאמרו של ר' אבהו אמר ר"א "תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהם, ק"ו מסלמנדרא, ומה סלמנדרא שתולדת אש היא הסך מדמה אין אור שולטת בה, ת"ח שכל גופן אש, שנאמר (ירמיה כ"ג) הלא כה דברי כאשר נאום ד' עאכו"כ" (חגיגה כ"ז). הן לפי דעתי גם הבריה החיה אך באור אין אור של גיהנם שולטת בה לכלותה לגמרי, ומכ"ש ת"ח החיים באור וברוח וביבשה באופן שכל "גופם" אש כי רואים את האור בעמקי היבשה ולהם כחשכה כאורה על אחת כמה וכמה...
כשאקבל את תשובתו על מכתבי (הקודם והנוכחי) אז אבוא לפניו בארוכה. לע"ע הנני אומר שלום לו ולתורתו ולחכמתו וליראתו. ידידו המוקירו והמכבדו כרום ערכו הכותב בחפזון והמחכה למכתבו.
הנני חש בנפשי שכמעט יצאתי ידי חובתי בנוגע להאשמות שטפל עלי כתר"ג ואשר מאד היו חביבים עלי בתור יסורים של אהבת האמת הנטוע בכתר"ג ואשר כעת אדמה כי יקל כתר"ג את עונשו מעלי, ובכן אבוא אך לעוררו לקיים מוצא שפתיו ולהשתדל לאסוף אסיפה מיחידי סגולה ולטכס עצה במה לתקן מצבנו הרוחניי והמוסריי ההרוס והנשבר, והנני רואה בהתעוררות זאת אצבע אלהים, ובכל כחי הנני נכון לקחת חלק באספה כזו אשר בטח תהיה לפי רוחי, כי אמנם בסתר לבבי גם אנכי הנני בוכה על הדת האלהיי שירד פלאים, והספוגים של צמר שמניחים רבים מגדולינו על לב האומה הוא רק חיי שעה שלא ימות מהרה אבל כבר נראה לדאבון כל לבבינו סימני גסיסה ברור בני האומה הנבחרה, ולא ברטיות יבשות ובלחשים נוכל כעת לרפא לעמנו. עלינו להמשיך כעת זרמים חדשים בגוף ישראל ואורייתא ואשר אמנם נוכל להתגדל בזה במה שיש בכח ולכן "עומדת לעד", ואין כל תפונה בעיני כי נבוא לעמק השוה בנוגע לדרך הפתרון לשאלת מצבנו הרוחניי, אם כי לע"ע עוד נבדלים אנחנו בכמה השקפות עקריות אבל אחרי אשר האמת תהיה נר לרגלנו בטח נתאחד לנקודה אחת, ובשגם כי כל כוונתנו לשם שמים ואוריתא וישראל.
שמעתי מאחורי הפרגוד כי רבים מהחרדים שבהציוניים וביחוד הרבנים הציוניים אומרים להתאסף יחד וליסד פראקציע ציונית קדושה וטהורה, וישנם גם האומרים כי האספה תהיה בעיר מגורי באברויסק ובכן עלה הרעיון בלבבי כי גם אולי גם רעיון כתר"ג יצא מכח אל הפועל באספה כזו אם רק יקח כתרחלק באספה זו עם עוד יחידי סגולה הנאמנים ליסודי השקפותינו. מה יאמר כ' ע"ז? לע"ע עוד לא נחלט הדבר בין שלומי אמוני ציון, אבל בכ"ז אבקש מכתר"ג להודיענו תשובתו על זה כי אז נתישב בדבר איך לכלכל מעשינו במשפט. כלל גדול אצלי כי כמו שהאומר "אין לו אלא תורה אף תורה אין לו" (יבמות) כן גם האומר אין לו אלא ציון אף ציון אין לו, עלינו להשתדל כי "מציוניות תצא תורה" "ומתורה תצא ציוניות" ושלום יהיה על ישראל ועל רבנן די בכל אתר ואתר. מהמאסף שהו"ל כתר"ג לפני ט"ו שנים תחת השם "עטור סופרים" לא ראיתי רק את החוברת הראשונה ובטח הו"ל כמה חוברות כן לא ראיתי את מאמריו "בהפלס" לדאבון לבבי, והנני דן את כ' כמעט רק על פי מכתביו הנפלאים והנשגבים אלי, ובכן יוכל היות כי אשגה מעט בצורתו הרוחניית המתוארה בדמיוני, אבל אקוה כי בהמשך הימים אזכה להכיר את כל השרטוטים והקוים שבצורת כתר"ג הרוחניית לכל פרטיהם ודקדוקיהם ואז יקל לנו ביותר לשפוך שיח איש בחיק רעהו כיאות. מאוד חשקה נפשי לקבל השקפתו הזכה בנוגע לפרטיות ספרי ואקוה כי גם מזה ארוה נחת, והנני נכון להודות על האמת ולתת דין וחשבון על כל מה שפלטה קולמוסי בספרי לפני הדר גאונו ומלפניו משפטי יצא אם לשבט אם לחסד. בהתימי את מכתבי עלי להתנצל מעט על אשר גם הפעם קצרתי לפי הערך שהיה ראוי להשיבו על מכתביו הנשגבים אבל יאמין לי כי רק באשר לא חפצתי לעבור על בל תאחר ולכן מהרתי להשיבו וכל חפצי כי גם כתר"ג יענה לי תמיד עד מהרה כי אמנם אקוה לתוצאות נכבדות מחליפת מכתבינו וד' הטוב יעזר לנו. ובזה הנני ידידו המוקירו והמכבדו כיפעת חין ערכו והמחכה לתשובתו.
שמואל אלכסנדראוו.
שמואל אלכסנדראוו.
= תשובת הראי"ה =
ב"ה יום א' תזריע [כ"ח באדר-ב] תרס"ב, בויסק
לכ' ידידי הרה"ג החכם השלם מו"ה שמואל אלכסנדרב שליט"א
אחדשה"ט באהבה רבה.
אין העת לפני כעת לבא במכתב ארוך כאשר יאתה לכבודו על מכתביו הנכבדים, אמנם זה האחרון הוא כמין שאלה בוערת לא אוכל להחמיץ ואשיב לרו"מ בקצרה.
מה שנוגע אלי ידידי שלא ראיתי את הס' מגה"ת וקו"ש , גם עד כה לא נתתי מעולם הסכמה עליהם. אמנם המחבר היה פה אצלי, והתראה לעיני למצוין בין המטיפים הנהוגים, במה שרובם מטיפים ליין ולשכר, לפריקת עול, וזלזול הורים ומורים, בין החיים אתנו [ד'?] ע"י בין נוחי נפש ז"ל, והוא דרש והטיף לתורה וליראה לשמירת המצות, בין אדם למקום, ובין אדם לחבירו, והטפתו היא באמת חזקה ומרגשת פועלת על הלבבות לשעתה, ע"כ לא מצאתי כל עוֶל בהגדולים שתמכוהו בתעודותיהם ומעולם לא עלתה על דעתי שתהיה תעודתי באה בדפוס ומצטרפת להסכמה של ספר שלא ראיתיו כלל.
ובאמת בנידון זה איני רואה אשמה בהמסכימים, הרי יסוד העוֶל הוא רק מפני שגנב ושם בכלים משל אחרים, אבל האם חייבים המה הרבנים המסכימים לדעת ג"כ את ספרי הדרוש החדשים כספרי הרב ריינעס וכת"ר נ"י. במיני ערמומיות כמו אלה יכולים להוליך שולל גם את הנזהרים ביותר. ואין מזה כדאי להחליט דבר ע"ד המליצה הבדויה של הרקבון שבהרבנות.
אין אני רואה בזה דבר עם הרבנות, כ"א עם האיש הפרטי. המחבר שהוא כפי הנראה אמנם אין תוכו כברו, ומסתמא יטול את שלו מיד הבקורת על מעילתו בשל אחרים, אלא שבעוה"ר בהבקורת של דורנו ודאי יש בה רקבון, נקוה מאד להבחין בין מבוקר בצדק למבוקר בגזל משפט.
הטרדות הרבות כעת גוזלות את חופשי לגמרי, ומאד הנני מצטער בזה שא"א לי כלל לקחת דברים את כבודו, על העניינים שנגענו במשך מרוצת מכתבינו המעטים ובהדברים המסתעפים מהם שהם אינם מעטים.
דבר אחד קל הערך ראיתי להעיר כי לדעתי לא מלב כתב כבודו במכתבו הראשון, שיסוד הבחנת כל דעה היא רק אם תוכל להיות מתכנסת באיזה דבור של דחז"ל, גם אם תהיה קצונה מאד. משפט כזה איננו הגיוני כלל, הכל יודעים כי יסוד הדעות בברורן אינו כ"א המשפט עליהם עצמם. אך אחרי שנמצאם נכונים כשהם לעצמם טוב נעשה כשנסמיכם אל דברי תורה כדי להפיץ משפטם ביותר. אמת הדבר שבמהלך יותר עמוק אין שום אסמכתא בטלה. לפ"ד אין מקרה, לא בעולם המוחשי וגם לא בעולם המושכל [הוא נגד דעת הרמב"ם ז"ל הרבה] ע"כ יש ערך לכל פגישה שכלית, אבל ישנם פגישות כאלה, שמחיבורן יצאו דברים מרים ומזיקים, אלא שאין לך דבר מזיק בעולם שאין בו תועלת מצד הכלליות, לפעמים בצירופו, ולפעמים בפעולה של שלילותו. ע"כ גם הציורים היותר רעים כשנסמכים על דברי תורה, לא אמרו בהם חז"ל מחדש פנים בתורה שלא כהלכה, כי אם מגלה פנים, כלומר יש צפון גם פנים זה, כי אין להוליד דבר מן השלילה המוחלטת. הילכו שנים יחד אם לא נועדו הדברים המתאימים להוציא רעיון בעל צביון יהיה גם משחית ביותר, בעולם המוסרי והתרבות, עכ"פ לא יצא מעפר כי לא יצא מעפר עוֶל . אבל הדעה הטהורה, תדע על מה ישמש כל דבר, אם להרחיב ענפים כדי להפריח ציצים ופרחים, להביא חיים לעולם, אם לגדעו כאשרה, ע"כ אין די בזאת הבחינה של התכנסות באיזה מאמר חז"ל לכל דעה חיצונית לומר כי היא כבר ראויה לבא בקהל, אף לפי דעתי שאין הפגישה, של התאמת הביטויים אל הרעיונות באה במקרה, אם לא בכל הפעמים מצד האומר, אבל לעולם מצד יד ד' קורא הדורות מראש, שמשם הולכות כל העלילות. סימן לדבר ר"מ דהוה דייק בשמא , ודוקא הוא רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק, אלא שהפָּנים שלא כהלכה, כך תעודתם שלא יתגלו, ואם במקרה יתגלו ע"י אנשי דלא מעלי, יבא בן חיל, שיתד תהיה לו על אזניו, יחפור בדקר ויכסה, מובן הדבר שעם תנאי הכיסוי וההרחקה יש לדומן ג"כ שימוש מועיל בחיים, אבל אדם עשוי לנקר את חצרו  ויכרסמנו מי שעין שלו תלויה (אבדר"נ פל"ד) וסימן טהרה שלו הוא רק חיצוני, פושט את טלפיו ואומר ראו שאני טהור. ע"כ רק בזאת יבחנו הדעות הראויות בהיותם משביחים את התוך הישראלי כאשר יבאו ויתבלעו באברי האומה המשכילים, לזה צריכה הפגישה החיצונית להצטרף, על פי שנים עדים יקום דבר.
ידידי הלב הומה, הרעיונות מפכות וחפצות להשתפך על הגיליון ללב נבון ורחב כידידי, אבל העבדות, הנה עומדת אחר כתלי, ואומרת רד מן המגדל הפורח באויר, נלך רגלי את העם, להורות ולדון כתורה וכמצוה, בין כדא וחביתא ובין שעורה וחיטה, ואותן ההלכות שאתה רואה אותן שחורות כעורב, הרי הם כאהלי שלמה המעמידין את ישראל להיות לעם קדוש לד' אלקי ישראל, אוהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח, וחבליו בל ינתקו.
והיה זה שלום כנה"ר ונפש ידידו עז דורש שלומו וטובתו באהבה רבה
אברהם יצחק הכהן קוק
[[קטגוריה:אגרות אלכסנדרוב לראי"ה]]
[[קטגוריה:אגרות אלכסנדרוב לראי"ה]]

גרסה מ־14:22, 29 במרץ 2023

מבוא

באגרת זו אלכסנדרוב מבקר את הראי"ה על הסכמה שנמצאה בשמו על הספרים מגן התלמוד וקול שמחה לשמחה כהנא. בראשון, "ביאורים לאגדות חז"ל על-פי יסודי חכמת הטבע הידועה כעת", ובשני דרושים, רעיונות ומחקרים פילוסופיים. שניהם נדפסו בורשה ה'תרס"ב. לספר מגן התלמוד גם הסכמת הגאון האדר"ת. במאמר "בתוך ראשית התחייה" ה'תרצ"ו, זכרונות מאת יהודה ליב אפל: "וכאשר בא [לוילנא] בשנת תרנ"ב המגיד שמחה כהנא, שלפי דבריו חיבר ספר גדול "מגן התלמוד", ותעודות בידו ממאה רבנים, חכמים וסופרים המדברים בשבחו, ובדרשתו הראשונה בבית הכנסת גחש"א החל להמטיר חרפות וגדופים על ענין הישוב, מצא הוא למחר את שערי בית הכנסת נעולים לפניו וכל השתדלותו וגם המלצתו של הרב המ"מ דמתא לא הועילו לו והוא יצא מן העיר בבושת פנים". הרב הנזיר כותב ביומנו (א, יד. נדפס במשנת הנזיר עמ' טו): "הזמינוני [בשנת ה'תרס"ג, בהיותו בן 16] ללמד בחברת תפארת בחורים פרקי ההפטרה בשבתות, והלימודים נהפכו לדרושים, מלאי רעיונות. משם עברתי להגיד "עין יעקב" ביציע בית המדרש, והארכתי בדרושים, שמשכו קהל רב, שמילא החדר ופרוזדור בית הכנסת. הופיעו המטיף הנגד-ציוני המפורסם ר' שמחה כהנא, שהצטיין ביופי דרושיו וניגוניו, והמגיד הצדיק ר' אליקים גציל זצ"ל, שהיה דורש הכתוב (חזית) בשבעים פנים ויותר, והצטיין בלהטו ובתום צדקת נפשו, ואנסה ללכת בדרכיהם". לאגרת זו נמצאה תשובת הראי"ה בכתב־יד והועתקה על ידי מכון מאבני המקום לכאן.

אגרת ג

ב"ה כ"ה אדר שני תרס"ב באברויסק. לכבוד ידידי הרב הגאון החכם הכולל מרן אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א הגאב"ד דק"ק בויסק יצ"ו. בימים האלה הופיעו לנגד עיני שני ספרים חדשים שיצאו זה לאור: א) "מגן התלמוד". ב) "קול שמחה" שניהם מתיחסים ל"הרה"ג המפורסם אבי הדרשנים המטיף הנפלא שמחה הכהן כהנא" (לשון השער) "הספר הזה ראוהו גאונים ויהללוהו, רבנים ויאשרוהו, כל המשכילים העידו כי לא בא עוד כבושם הזה בספרותנו התלמודיית" (לשון שער הספר מגן התלמוד). ועל שער הספר "קול שמחה" כתוב לאמר "דרושים ונפלאים יחידים בסגנונם רעיונות נשגבים מחקקים פילוסופיים כתובים בשפה צחה והגיון ישר מפליאים את לבב שומעיהם מאת הרה"ג המטיף הנפלא והיחיד בסגנונו מר שמחה הכהן כהנא (א' תואר הגאונים אשר כבש לו דרך חדשה במשא הדרוש ולא מטיף יקרא כ"א חוזה חזיונות (הרה"ג ר' אברהם בער שפירא) הוא הגבר הקים עולה של תשובה בכמה עירות ע"י דבריו ומוסריו החוצבים להבות אש קודש (הר"ח ברלין))" (כ"ז כתוב על שער הספר), ואמנם גם השער יחיד בסגנונו... ואחר השער נדפסו מכתבי תהלה והסכמות כמעט מכל הגאונים המפליאים את תכונת הספרים ומחברם הכהן. והנה מה מאד נפלאתי בהעבירי את עיני על שני הספרים הנזכרים והנה תהו ובהו. כהן הדיוט ורמאי ספרותי לכל פרטיו ודקדוקיו הופיע לנגד עיני, באופן שהיאוש החל להתגנב בלבבי לאמר, כי מעתה כל דברי הגאונים הבל הבלים ואין בהם מועיל כראוי לעצמות יבשות... הספרים האלה גנובים הם מראשם ועד סופם וכהנא ההדיוט התלבש בבגדי כהנא רבא. והנני להראות ולציין את המקורים במהם גנב הרמאי הזה ושם בכליו. בספר "מגן התלמוד" צד 22 באור על המאמר ברכות (ה' ע"ב) "הנותן מטתו בין צפון לדרום לקוח "מהמגיד" שנת תרמ"ו במאמרי "דברי אמת" (בגליון ל"ח). בצד 25 באור על מאמרו של ר"ל "מוציא חמה מנרתיקה" (נדרים ז' ע"ב) גנוב ממאמרי "אש דת ורוח לאומי" (המגיד שנת תרנ"א בפרק ט'). צד 26 עולם מאמצעיתו נברא וכו', מספר "בקרת התלמוד" ועוד. בצד 34 וצד 35 באורים על מאמרי חז"ל בסנהדרין, אדה"ר מכל העולם הוצבר עפרו, ואדה"ר גופו מבבל ובספר קול שמחה צד 6 באור על המאמר בחגיגה אדה"ר מלא כל העולם בראו, הבאוים האלה לקוחים מספר "כור לזהב" להחכם שערשעווסקי ומספר "על נהרות בבל" להח' געצאוו ועוד. צד 64 באור על המאמר "אחר קצץ בנטיעות" לקוח "מהפסגה" חוברת ב' להח' זה"ל. בצד 80 באור על המאמר במסכת ב"מ דף פ"ה "בצפרא אמר להם באו" מספר "אור שבעת הימים" ומספר "חותם תכנית" חלק שני להגאון ריינוס. צד 84 באור לדברי רבב"ח "האי גלא דמטבע לספינתא" (ב"ב דף ע"ג) ובספר "קול שמחה" צד 40 ג"כ אריכות דברים על המאמר הזה, לקוח מהספר "שערי אורה" להג' ריינסו וקדמם בעל "עוללות אפרים" בסופו בבאוריו על מאמרי רבב"ח. צד 98 באור על המאמר "זימנא חדא הוה אזילנא בספינתא" לקוח מהמאמר "חזון למועד" שנדפס בהמליך תרמ"ג ובחוברת מיוחדה להסופר א"ש פרידבערג ועקרםשל דברים כתובים בספר עוללות אפרים שם. וצבד 117 באור ע"ד הני "אאוזי דשמיטת גדפייהו משמנייהו" ובספר ק"ש צד 50 אריכות בזה כתוב הדר הוא "בהתורה והמצוה" למלבים באור תורה לפרשת בראשית. בק"ש צד 45 ובצד 73 אריכות דברים ע"ד האגדה מלוז שבשדרה גנוב הוא מספר "חותם תכנית" חלק ב' ובכה"ע העברים בראשית שנום הרעמים והפרעות לפני עשרים שנה נדפסו הדברים האלה בכ"ע המליץ והרוסקי יעווריא ועוד. צד 88 באור על המאמר "יאה עניותר לישראל" נודע הוא הבאור הזה כבר בין החיים בשם הגאון נצי"ב ז"ל. בצד 101 באור על מאמרו של אבא שאול ע"ד קוליתו של עוג מלך הבשן כמדומני שכ"כ בעקדה בפ' חוקת. יש לי אמנם מה לציין עוד אבל גם ע"י המראה מקומות הנזכרים יתבטלו שני שלישי ספריו והשליש הנשאר גנוב מכ"ע ישנים אשר הטרחא גדולה לציין באיזה גליון נמצאים דבריו ולכן נמנעתי כעת מלציין, אבל יאמין לי כתר"ג כי לא מצאתי בספריו אף דבר חדש אחד ממה שלא ראיתי עד הנה. ביחוד גנס מספרי ריינעס וגם ממאמרי וספרי השונים. בדף נ' בספר "קול שמחה" באור על משנה באבות שינה של שחרית נמצא "במדרש שמואל" ועוד, אפס שהוסיף איזה דברים בטלים. בכלל בכל דף ודף מהספרים האלה נראה לעין המבקר איש נוכל המתהדר בנוצות זרים וברעיונות אחרים, והמתאמץ להראות את השכלתו הכללים אשר קרא ושנה ע"ד ההיפנוטיזמוס והמאגאניטזמוס, ואשר כמה פעמים הביאני המחבר לידי שׂחוק: בסוף ספר "מגן התלמוד" האריך אבי הדרשנים ומגן התלמוד להראות את צדקת חז"ל במסכת כתובות כי "קול באשה הרי זה מום" (כתובות ע"ה) יען כי "תרנגולת הקוראת כתרנגול אינה ראויה לגדל ביצים..." (והאריך שם בדברי ענבים אשר אמנם בזה כחו גדול כנראה כ"פ מספריו, ואולם רוב דבריו ע"ד הלכות אישות בכ"מ מספריו לקוחים מהספר "סנגור" להחכם צוויפעל במאמרו "עזרת נשים" ועוד). שכח הכהן הגדול שלפנינו מאמרו של ר' שמעון בן אליעזר במסכת יבמות (דף פ' ע"ב) כי "כל שקולה עבה ואינה ניכרת בין אשה לאיש" הוא סימן לעקרה, ובכן אך לחנם למד מחברנו שיחת עופות... בכלל הידיעות מחכמת הטבע המובאות לפעמים בספר הזה הנה ידיעות שטחיות הידועות לכל מתחיל לקרות בספרי הטבע. בצד 47 עמל מחברנו להתאים עם הטבע מה שמובא במסכת גיטין (דף מ"ה) כי "בנתיה דרב נחמן הוי בחשן קידרא בידיהו" ולא עלתה בידו מאומה, וע"ז הנני לציין המובא בספר להחכם הערבערט ספענסער (בח"ר בפאריגראף 29 בההעתקה הרוסית משנת 1876) בשם הנוסע גרדינער ע"ד העם הפראי "זולו" כי הוא כמו סלמנדרא שאין האש שולט בו וברגלים יחפות ילכו על חוטי ברזל הלוהטים מאש, כן תוחבים הם את ידיהם במים רותחים העומדים על האש, ואם אמנם לא אשים אשם נפש מחברנו על אשר לא קרא את ספרי ספענסער אבל עכ"פ איננו חכם כאשר יתארוהו רבים... בכלל עגמה נפשי לראות כי עפ"י הרוב דברים לקוחים מספרי המשכילים אשר עליהם ישליך מחברנו נעל, וכמה הגיונות גנב מאמרי עורך המליץ הח' איש היהודי הלא הם כתובים בספריו (לדוגמא בספר "קול שמחה" ע"ד חנוך הבנים ונר שבת, לקוח מהגיונות "איש יהודי" כן נמצא זה גם בדרשותיו של המטיף פיעטסון שנדפסו בשפת שזארגאן). בכלל הרבה דברים העלה מחברנו על הספר ממה ששמע ממטיפים אחדים, ודמה כי המטיפים חדשו מעצמם את הדברים והרעיונות אבל גם הם הלא מתלבשים בטלית שאולה, כנודע, ואכמ"ל. זכורני שלפני איזה שנים בא אלי הכהן שלפנינו עם חבילת תעודותיו ובחפצו היה כי גם אנכי אכתוב דברים אחדים אודותיו, אפס כי תכף נוכחתי לדעת את אי ידיעותיו בגפ"ת ובהשכלה ואמרתי לו כי דברים שאלים ופני הכהן חפו. ובשעה שהרבנים "מסכימים לדברים בטלים" ועל הכהן אומרים "מגננו אשר בו יחלנו" אמרתי אני "לשמחה מה זו עושה..." אמת כי גם משכילים הרבה נתנו לו תעודותיהם אבל עליהם אין אני דן מאומה יען כי רובם ככולם מוחזקים אצלי להדיוטים ובורים גמורים בנוגע לספרות התלמודית, אבל אם גם הרבנים הגאונים ישגו באופן מגונה כזה הלא עתידה תורה שתשתכח מישראל, ואוי לדור שכך עלתה בימיו. יש לי גם להראות על שגיאות גדולות וגסות הנמצאות בספרי מגננו אבל השגיאות אינן שלו כי אם להמחברים שמהם שאל את דבריהם ובכן לא במגננו האשם. הנני כותב את הדברים האלה לכתר"ג יען כי ביחוד היה צר לי לראות את הסכמתו נדפסת שחור על גבי לבן בצד 9 מספר "מגן התלמוד" וכי כתר"ג מראה להכהן חבה יתירה וכהנא מרבא מסייע לכהנא זוטא באופן שכתר"ג ממליכו על המטיפים והדרשנים ומברך לאל על אשר נמצא לנו מטיף נפלא ומצוין בעל כשרון נשגב ומלבב לבבות, גבר מורם מעם ומוכתר בנימוסין וכו' וכו', ואמנם על זה אני תמה מאד: הן כתר"ג מוחזק בעיני לאיש היודע פרק בחכמת הנפש ולדרשן מצוין במינו וא"כ איך שגה בהאיש הזה אשר חזותו מוכיח עליו למה שהוא באמת... (ואיש כזה הוא אבי הדרשנים והמוכיחים בדורנו בהסכמת כל הגאונים, ומה דמות נערך להתמונה המכוערה הזאת) הלא אך מבט אחד דיו להוכיח מה טיבו של עובר זה... יאמין לי כתר"ג כי כ"פ באו אלי רבנים ומטיפים לבקש ממני תעודות על ספריהם וכאשר נוכחתי כי אין הספרים ראוים לדפוס (אם כי היה להם כבר חבילי הסכמות וגם אלי נתגנבה התאוה להמנות בין המסכימים ולנחות כבוד מזה...) אמרתי להם בפניהם כי אין הספרים ראוים לדפוס, וכי אך לשוא כל עמלם ויגיעם, כי ת"ל הנני משתדל כי רק אמת יהגה חכי אשיחה וירוח לי ! גם בפנת ההסכמות והסמיכות נראה את הרקבון שבחיינו הרוחניים והמוסריים ואוי לה לספינת ישראל סבא שאבדה קברניטה... בהתימי את מכתבי עלי להעיר שאם אמנם רוח הפעסעמיזמוס מרחף על פני מכתבי בכ"ז ידע נא כתר"ג כי נהפוך הדבר, אנכי מטבעי הנני אופיטמיסט בנוגע לנצח ישראל ותורתו ורוחו האלהיי, אפס כי הנני מהמחזיקים בשייטת המתבוננים על ישראל בזמנינו שהוא עומד על פרשת דרכים... ואין כל ספק בעיני כי מהר יתבררו המושגים ורוח ממרום עלינו יחלוף ועוד נשוב לבצרון כי נצח ישראל לא יכזב. כשאקבל את תשובתו על מכתבי (הקודם והנוכחי) אז אבוא לפניו בארוכה. לע"ע הנני אומר שלום לו ולתורתו ולחכמתו וליראתו. ידידו המוקירו והמכבדו כרום ערכו הכותב בחפזון והמחכה למכתבו. שמואל אלכסנדראוו.

תשובת הראי"ה

ב"ה יום א' תזריע [כ"ח באדר-ב] תרס"ב, בויסק לכ' ידידי הרה"ג החכם השלם מו"ה שמואל אלכסנדרב שליט"א אחדשה"ט באהבה רבה. אין העת לפני כעת לבא במכתב ארוך כאשר יאתה לכבודו על מכתביו הנכבדים, אמנם זה האחרון הוא כמין שאלה בוערת לא אוכל להחמיץ ואשיב לרו"מ בקצרה. מה שנוגע אלי ידידי שלא ראיתי את הס' מגה"ת וקו"ש , גם עד כה לא נתתי מעולם הסכמה עליהם. אמנם המחבר היה פה אצלי, והתראה לעיני למצוין בין המטיפים הנהוגים, במה שרובם מטיפים ליין ולשכר, לפריקת עול, וזלזול הורים ומורים, בין החיים אתנו [ד'?] ע"י בין נוחי נפש ז"ל, והוא דרש והטיף לתורה וליראה לשמירת המצות, בין אדם למקום, ובין אדם לחבירו, והטפתו היא באמת חזקה ומרגשת פועלת על הלבבות לשעתה, ע"כ לא מצאתי כל עוֶל בהגדולים שתמכוהו בתעודותיהם ומעולם לא עלתה על דעתי שתהיה תעודתי באה בדפוס ומצטרפת להסכמה של ספר שלא ראיתיו כלל. ובאמת בנידון זה איני רואה אשמה בהמסכימים, הרי יסוד העוֶל הוא רק מפני שגנב ושם בכלים משל אחרים, אבל האם חייבים המה הרבנים המסכימים לדעת ג"כ את ספרי הדרוש החדשים כספרי הרב ריינעס וכת"ר נ"י. במיני ערמומיות כמו אלה יכולים להוליך שולל גם את הנזהרים ביותר. ואין מזה כדאי להחליט דבר ע"ד המליצה הבדויה של הרקבון שבהרבנות. אין אני רואה בזה דבר עם הרבנות, כ"א עם האיש הפרטי. המחבר שהוא כפי הנראה אמנם אין תוכו כברו, ומסתמא יטול את שלו מיד הבקורת על מעילתו בשל אחרים, אלא שבעוה"ר בהבקורת של דורנו ודאי יש בה רקבון, נקוה מאד להבחין בין מבוקר בצדק למבוקר בגזל משפט. הטרדות הרבות כעת גוזלות את חופשי לגמרי, ומאד הנני מצטער בזה שא"א לי כלל לקחת דברים את כבודו, על העניינים שנגענו במשך מרוצת מכתבינו המעטים ובהדברים המסתעפים מהם שהם אינם מעטים. דבר אחד קל הערך ראיתי להעיר כי לדעתי לא מלב כתב כבודו במכתבו הראשון, שיסוד הבחנת כל דעה היא רק אם תוכל להיות מתכנסת באיזה דבור של דחז"ל, גם אם תהיה קצונה מאד. משפט כזה איננו הגיוני כלל, הכל יודעים כי יסוד הדעות בברורן אינו כ"א המשפט עליהם עצמם. אך אחרי שנמצאם נכונים כשהם לעצמם טוב נעשה כשנסמיכם אל דברי תורה כדי להפיץ משפטם ביותר. אמת הדבר שבמהלך יותר עמוק אין שום אסמכתא בטלה. לפ"ד אין מקרה, לא בעולם המוחשי וגם לא בעולם המושכל [הוא נגד דעת הרמב"ם ז"ל הרבה] ע"כ יש ערך לכל פגישה שכלית, אבל ישנם פגישות כאלה, שמחיבורן יצאו דברים מרים ומזיקים, אלא שאין לך דבר מזיק בעולם שאין בו תועלת מצד הכלליות, לפעמים בצירופו, ולפעמים בפעולה של שלילותו. ע"כ גם הציורים היותר רעים כשנסמכים על דברי תורה, לא אמרו בהם חז"ל מחדש פנים בתורה שלא כהלכה, כי אם מגלה פנים, כלומר יש צפון גם פנים זה, כי אין להוליד דבר מן השלילה המוחלטת. הילכו שנים יחד אם לא נועדו הדברים המתאימים להוציא רעיון בעל צביון יהיה גם משחית ביותר, בעולם המוסרי והתרבות, עכ"פ לא יצא מעפר כי לא יצא מעפר עוֶל . אבל הדעה הטהורה, תדע על מה ישמש כל דבר, אם להרחיב ענפים כדי להפריח ציצים ופרחים, להביא חיים לעולם, אם לגדעו כאשרה, ע"כ אין די בזאת הבחינה של התכנסות באיזה מאמר חז"ל לכל דעה חיצונית לומר כי היא כבר ראויה לבא בקהל, אף לפי דעתי שאין הפגישה, של התאמת הביטויים אל הרעיונות באה במקרה, אם לא בכל הפעמים מצד האומר, אבל לעולם מצד יד ד' קורא הדורות מראש, שמשם הולכות כל העלילות. סימן לדבר ר"מ דהוה דייק בשמא , ודוקא הוא רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק, אלא שהפָּנים שלא כהלכה, כך תעודתם שלא יתגלו, ואם במקרה יתגלו ע"י אנשי דלא מעלי, יבא בן חיל, שיתד תהיה לו על אזניו, יחפור בדקר ויכסה, מובן הדבר שעם תנאי הכיסוי וההרחקה יש לדומן ג"כ שימוש מועיל בחיים, אבל אדם עשוי לנקר את חצרו ויכרסמנו מי שעין שלו תלויה (אבדר"נ פל"ד) וסימן טהרה שלו הוא רק חיצוני, פושט את טלפיו ואומר ראו שאני טהור. ע"כ רק בזאת יבחנו הדעות הראויות בהיותם משביחים את התוך הישראלי כאשר יבאו ויתבלעו באברי האומה המשכילים, לזה צריכה הפגישה החיצונית להצטרף, על פי שנים עדים יקום דבר. ידידי הלב הומה, הרעיונות מפכות וחפצות להשתפך על הגיליון ללב נבון ורחב כידידי, אבל העבדות, הנה עומדת אחר כתלי, ואומרת רד מן המגדל הפורח באויר, נלך רגלי את העם, להורות ולדון כתורה וכמצוה, בין כדא וחביתא ובין שעורה וחיטה, ואותן ההלכות שאתה רואה אותן שחורות כעורב, הרי הם כאהלי שלמה המעמידין את ישראל להיות לעם קדוש לד' אלקי ישראל, אוהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח, וחבליו בל ינתקו. והיה זה שלום כנה"ר ונפש ידידו עז דורש שלומו וטובתו באהבה רבה אברהם יצחק הכהן קוק