ספק טומאה: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (הורדת סוגריים מתבנית:מקור) |
אין תקציר עריכה |
||
(4 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''ספק טומאה שנמצא ברשות הרבים טהור, וברשות היחיד טמא''' {{מקור|הסוגיא בסוטה כח.}}'''.''' | '''ספק טומאה שנמצא ברשות הרבים טהור, וברשות היחיד טמא''' {{מקור|הסוגיא בסוטה כח.|כן}}'''.''' | ||
'''לדוגמא''', נמצא כלי, ספק האם הוא טהור או טמא {{מקור|פסחים יט:}}. ספק האם האדם נגע בדבר טמא {{מקור|קידושין פ.}}. | '''לדוגמא''', נמצא כלי, ספק האם הוא טהור או טמא {{מקור|בבלי:פסחים יט:|כן}}. ספק האם האדם נגע בדבר טמא {{מקור|בבלי:קידושין פ.|כן}}. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''מקורו''' מפרשת מסוטה {{מקור|סוטה כח., והגמרא שם (כט.) הוסיפה שאת דין יש בו דעת להישאל (דהיינו שאם לא היה שם אדם - אפילו ברשות היחיד טהור) לומדים מהפסוק "והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל" (ויקרא ז-יט)}}. | '''מקורו''' מפרשת מסוטה {{מקור|(סוטה כח., והגמרא שם (כט.) הוסיפה שאת דין יש בו דעת להישאל (דהיינו שאם לא היה שם אדם - אפילו ברשות היחיד טהור) לומדים מהפסוק "והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל" (ויקרא ז-יט))}}. | ||
'''הטעם''' שברשות הרבים טהור, שהרי אפילו טומאה ודאית דחויה בציבור, וכל שכן ספק {{מקור|תוספתא טהרות סוף פרק ו, רמב"ם שאר אבות הטומאות טז-א}}. | '''הטעם''' שברשות הרבים טהור, שהרי אפילו טומאה ודאית דחויה בציבור, וכל שכן ספק {{מקור|תוספתא טהרות סוף פרק ו, רמב"ם שאר אבות הטומאות טז-א|כן}}. | ||
והטעם שברשות היחיד טמא, משום שבזה כו"ע מודים שספיקא דאורייתא לחומרא דאורייתא (שהרי בשאר ספיקא דאורייתא נחלקו הראשונים<ref>במחלוקת הראשונים האם ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא או מדרבנן הארכנו בערך [[ספיקא דאורייתא#מקור_וטעם]] ד"ה במקורו.</ref>) {{מקור|לבוש מרדכי יבמות ט}}. | והטעם שברשות היחיד טמא, משום שבזה כו"ע מודים שספיקא דאורייתא לחומרא דאורייתא (שהרי בשאר ספיקא דאורייתא נחלקו הראשונים<ref>במחלוקת הראשונים האם ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא או מדרבנן הארכנו בערך [[ספיקא דאורייתא#מקור_וטעם]] ד"ה במקורו.</ref>) {{מקור|לבוש מרדכי יבמות ט|כן}}. | ||
'''לגבי ודאותו''', הוא דין ודאי (ולא דין ספק) בין ברשות הרבים ובין ברשות היחיד: | '''לגבי ודאותו''', הוא דין ודאי (ולא דין ספק) בין ברשות הרבים ובין ברשות היחיד: | ||
@ ברשות הרבים הנוגע טהור טהרה ודאית אפילו אם באמת נגע בחפץ טמא (הנהגה, שאנו פוסקים שטהור, אפילו שבמציאות נגע בטומאה) {{מקור|אחיעזר ח"א א-ג. אך הקובץ שיעורים (ח"ב מה-ט) כתב שאינה טהרה ודאית, אלא רק אין צריך לחשוש שהוא טמא, אך אם באמת נגע בטומאה לא נטהר}}. | @ ברשות הרבים הנוגע טהור טהרה ודאית אפילו אם באמת נגע בחפץ טמא (הנהגה, שאנו פוסקים שטהור, אפילו שבמציאות נגע בטומאה) {{מקור|(אחיעזר ח"א א-ג. אך הקובץ שיעורים (ח"ב מה-ט) כתב שאינה טהרה ודאית, אלא רק אין צריך לחשוש שהוא טמא, אך אם באמת נגע בטומאה לא נטהר)}}. | ||
@ ברשות היחיד הנוגע טמא בטומאה חדשה אפילו אם באמת החפץ טהור (הנהגה, שאנו פוסקים שטמא, אפילו שבמציאות לא נגע בטומאה) {{מקור|אחיעזר ח"א א-ג. והקובץ הערות (לט-א) חקר האם נחשב כאילו נגע בטומאה, או שטמא אפילו שלא נגע בה}}. | @ ברשות היחיד הנוגע טמא בטומאה חדשה אפילו אם באמת החפץ טהור (הנהגה, שאנו פוסקים שטמא, אפילו שבמציאות לא נגע בטומאה) {{מקור|(אחיעזר ח"א א-ג. והקובץ הערות (לט-א) חקר האם נחשב כאילו נגע בטומאה, או שטמא אפילו שלא נגע בה)}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''באין בו דעת להישאל עליו''', כלומר שלא היה שם אדם, אפילו ברשות היחיד טהור {{מקור|סוטה כח:}}. | '''באין בו דעת להישאל עליו''', כלומר שלא היה שם אדם, אפילו ברשות היחיד טהור {{מקור|בבלי:סוטה כח:|כן}}. | ||
'''כשאדם יודע''' שבאמת טמא, אף על פי שספק ברשות הרבים דינו כוודאי טהור, מצווה עליו להפריש אחרים {{מקור|שערי יושר א-ב ד"ה ונראה}}. | '''כשאדם יודע''' שבאמת טמא, אף על פי שספק ברשות הרבים דינו כוודאי טהור, מצווה עליו להפריש אחרים {{מקור|שערי יושר א-ב ד"ה ונראה|כן}}. | ||
'''ספק הרגיל''' וקרוב לוודאי (לטהר) טהור אפילו ברשות היחיד {{מקור|תוס' פסחים ט. ד"ה ואם}}<ref>עיין לקמן בסעיף "חוזק" (ד"ה רוב) בדין רוב.</ref>. | '''ספק הרגיל''' וקרוב לוודאי (לטהר) טהור אפילו ברשות היחיד {{מקור|תוס' פסחים ט. ד"ה ואם|כן}}<ref>עיין לקמן בסעיף "חוזק" (ד"ה רוב) בדין רוב.</ref>. | ||
==חוזק== | ==חוזק== | ||
'''בסעיף זה''' נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה<ref>בערך [[חוזק ההכרעות]] דנו בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה על חברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה.</ref>. | '''בסעיף זה''' נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה<ref>בערך [[חוזק ההכרעות]] דנו בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה על חברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה.</ref>. | ||
'''עד אחד''' בטומאה, מסתפק בזה השב שמעתתא {{מקור|ו-כג}}. | '''עד אחד''' בטומאה, מסתפק בזה השב שמעתתא {{מקור|ו-כג|כן}}. | ||
'''רוב''' עדיף מספק טומאה {{מקור|קהילות יעקב כתובות ח}}<ref>עיין לעיל בסעיף "פרטי הדין" (ד"ה ספק הרגיל) בדין ספק הרגיל וקרוב לוודאי.</ref>. | '''רוב''' עדיף מספק טומאה {{מקור|קהילות יעקב כתובות ח|כן}}<ref>עיין לעיל בסעיף "פרטי הדין" (ד"ה ספק הרגיל) בדין ספק הרגיל וקרוב לוודאי.</ref>. | ||
'''חזקת הגוף''' - לקובץ שיעורים {{מקור|כתובות רסג רסה}} לא מועילה לטהר ברשות היחיד, ולשב שמעתתא {{מקור|א-טו}} כן מועילה. | '''חזקת הגוף''' - לקובץ שיעורים {{מקור|כתובות רסג רסה|כן}} לא מועילה לטהר ברשות היחיד, ולשב שמעתתא {{מקור|א-טו|כן}} כן מועילה. | ||
'''חזקת הדין''' לא מועילה לטהר ברשות היחיד {{מקור|תוס' חולין ט: ד"ה התם}}. | '''חזקת הדין''' לא מועילה לטהר ברשות היחיד {{מקור|תוס' חולין ט: ד"ה התם|כן}}. | ||
'''ספיקא דרבנן''' עדיף מדין ספק טומאה ברשות היחיד, ולכן מקילים בטומאה דרבנן {{מקור|קונטרסי שיעורים כד-א ד"ה ולא}}. | '''ספיקא דרבנן''' עדיף מדין ספק טומאה ברשות היחיד, ולכן מקילים בטומאה דרבנן {{מקור|קונטרסי שיעורים כד-א ד"ה ולא|כן}}. | ||
'''אין ספק מוציא מידי ודאי''' מועיל לטמא אפילו ברשות הרבים. כגון שידוע שהיתה כאן טומאה וספק האם גררוה, נחשבת כוודאי טומאה וטמאה {{מקור|מהרש"א נידה טו: על תד"ה ספק. והמהר"ם עבודה זרה מב. (על תד"ה מפני) כתב זאת בלשון "ויש לתרץ בדוחק"}}. | '''אין ספק מוציא מידי ודאי''' מועיל לטמא אפילו ברשות הרבים. כגון שידוע שהיתה כאן טומאה וספק האם גררוה, נחשבת כוודאי טומאה וטמאה {{מקור|(מהרש"א נידה טו: על תד"ה ספק. והמהר"ם עבודה זרה מב. (על תד"ה מפני) כתב זאת בלשון "ויש לתרץ בדוחק")}}. | ||
'''ספק ספיקא''', טומאה עדיפה ממנו. ולכן בספק ספיקא לטהר ברשות היחיד - עדיין טמא {{מקור|קהילות יעקב כתובות ח, קובץ שיעורים בבא בתרא רמו}}. | '''ספק ספיקא''', טומאה עדיפה ממנו. ולכן בספק ספיקא לטהר ברשות היחיד - עדיין טמא {{מקור|קהילות יעקב כתובות ח, קובץ שיעורים בבא בתרא רמו|כן}}. | ||
==כללים== | ==כללים== | ||
'''בסעיף זה''' נדון האם ההכרעה תועיל במקרים (כללים) שמבטלים חלק מההכרעות. | '''בסעיף זה''' נדון האם ההכרעה תועיל במקרים (כללים) שמבטלים חלק מההכרעות. | ||
'''בתרי ותרי''', כלומר שיש שתי כיתות עדים שסותרות זו את זו, מפורש במשנה {{מקור|טהרות ה-ט}} שברשות הרבים טהור וברשות היחיד טמא, אך הר"ש {{מקור|שם}} הקשה על זה. | '''בתרי ותרי''', כלומר שיש שתי כיתות עדים שסותרות זו את זו, מפורש במשנה {{מקור|טהרות ה-ט|כן}} שברשות הרבים טהור וברשות היחיד טמא, אך הר"ש {{מקור|שם|כן}} הקשה על זה. | ||
שורה 48: | שורה 48: | ||
<references /> | <references /> | ||
{{טומאה וטהרה}} | |||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | [[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | ||
[[קטגוריה:טומאה וטהרה]] | [[קטגוריה:טומאה וטהרה]] | ||
[[קטגוריה:ספקות]] | |||
[[קטגוריה:עקרונות הלכתיים]] | [[קטגוריה:עקרונות הלכתיים]] |
גרסה אחרונה מ־06:24, 12 באוקטובר 2012
|
הגדרה[עריכה]
ספק טומאה שנמצא ברשות הרבים טהור, וברשות היחיד טמא (הסוגיא בסוטה כח.).
לדוגמא, נמצא כלי, ספק האם הוא טהור או טמא (פסחים יט:). ספק האם האדם נגע בדבר טמא (קידושין פ.).
מקור וטעם[עריכה]
מקורו מפרשת מסוטה (סוטה כח., והגמרא שם (כט.) הוסיפה שאת דין יש בו דעת להישאל (דהיינו שאם לא היה שם אדם - אפילו ברשות היחיד טהור) לומדים מהפסוק "והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל" (ויקרא ז-יט)).
הטעם שברשות הרבים טהור, שהרי אפילו טומאה ודאית דחויה בציבור, וכל שכן ספק (תוספתא טהרות סוף פרק ו, רמב"ם שאר אבות הטומאות טז-א).
והטעם שברשות היחיד טמא, משום שבזה כו"ע מודים שספיקא דאורייתא לחומרא דאורייתא (שהרי בשאר ספיקא דאורייתא נחלקו הראשונים[1]) (לבוש מרדכי יבמות ט).
לגבי ודאותו, הוא דין ודאי (ולא דין ספק) בין ברשות הרבים ובין ברשות היחיד:
- ברשות הרבים הנוגע טהור טהרה ודאית אפילו אם באמת נגע בחפץ טמא (הנהגה, שאנו פוסקים שטהור, אפילו שבמציאות נגע בטומאה) (אחיעזר ח"א א-ג. אך הקובץ שיעורים (ח"ב מה-ט) כתב שאינה טהרה ודאית, אלא רק אין צריך לחשוש שהוא טמא, אך אם באמת נגע בטומאה לא נטהר).
- ברשות היחיד הנוגע טמא בטומאה חדשה אפילו אם באמת החפץ טהור (הנהגה, שאנו פוסקים שטמא, אפילו שבמציאות לא נגע בטומאה) (אחיעזר ח"א א-ג. והקובץ הערות (לט-א) חקר האם נחשב כאילו נגע בטומאה, או שטמא אפילו שלא נגע בה).
פרטי הדין[עריכה]
באין בו דעת להישאל עליו, כלומר שלא היה שם אדם, אפילו ברשות היחיד טהור (סוטה כח:).
כשאדם יודע שבאמת טמא, אף על פי שספק ברשות הרבים דינו כוודאי טהור, מצווה עליו להפריש אחרים (שערי יושר א-ב ד"ה ונראה).
ספק הרגיל וקרוב לוודאי (לטהר) טהור אפילו ברשות היחיד (תוס' פסחים ט. ד"ה ואם)[2].
חוזק[עריכה]
בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה[3].
עד אחד בטומאה, מסתפק בזה השב שמעתתא (ו-כג).
רוב עדיף מספק טומאה (קהילות יעקב כתובות ח)[4].
חזקת הגוף - לקובץ שיעורים (כתובות רסג רסה) לא מועילה לטהר ברשות היחיד, ולשב שמעתתא (א-טו) כן מועילה.
חזקת הדין לא מועילה לטהר ברשות היחיד (תוס' חולין ט: ד"ה התם).
ספיקא דרבנן עדיף מדין ספק טומאה ברשות היחיד, ולכן מקילים בטומאה דרבנן (קונטרסי שיעורים כד-א ד"ה ולא).
אין ספק מוציא מידי ודאי מועיל לטמא אפילו ברשות הרבים. כגון שידוע שהיתה כאן טומאה וספק האם גררוה, נחשבת כוודאי טומאה וטמאה (מהרש"א נידה טו: על תד"ה ספק. והמהר"ם עבודה זרה מב. (על תד"ה מפני) כתב זאת בלשון "ויש לתרץ בדוחק").
ספק ספיקא, טומאה עדיפה ממנו. ולכן בספק ספיקא לטהר ברשות היחיד - עדיין טמא (קהילות יעקב כתובות ח, קובץ שיעורים בבא בתרא רמו).
כללים[עריכה]
בסעיף זה נדון האם ההכרעה תועיל במקרים (כללים) שמבטלים חלק מההכרעות.
בתרי ותרי, כלומר שיש שתי כיתות עדים שסותרות זו את זו, מפורש במשנה (טהרות ה-ט) שברשות הרבים טהור וברשות היחיד טמא, אך הר"ש (שם) הקשה על זה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ במחלוקת הראשונים האם ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא או מדרבנן הארכנו בערך ספיקא דאורייתא#מקור_וטעם ד"ה במקורו.
- ↑ עיין לקמן בסעיף "חוזק" (ד"ה רוב) בדין רוב.
- ↑ בערך חוזק ההכרעות דנו בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה על חברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה.
- ↑ עיין לעיל בסעיף "פרטי הדין" (ד"ה ספק הרגיל) בדין ספק הרגיל וקרוב לוודאי.
טומאה וטהרה | ||
---|---|---|
דרגות הטומאה: | אבי אבות הטומאה - אב הטומאה - ולד הטומאה - ראשון לטומאה - שני לטומאה - שלישי ורביעי לטומאה | |
דרכי היטמאות: | אוהל - מגע - משא - היסט - מדרס | |
דברים המטמאים על פי התורה: | מת - נבלה - נבלת עוף טהור - נבלת השרץ - בעל קרי - נידה - זבה - יולדת - זב - מצורע - צרעת הבתים | |
דברים המטמאים על פי חכמים: | ארץ העמים - טומאת ידיים - בית הפרס - טומאת גויים | |
דברים הנטמאים: | אדם - כלים (כלי מתכות, כלי עץ וכלי חרס) - אוכלים - משקין | |
נידה: | הפסק טהרה - חומרא דרבי זירא - כתם - עקרות הלכתית - פרישה סמוך לווסת - שבעה נקיים | |
אחרים: | טומאת מקדש וקדשיו - הכשר לקבל טומאה - טומאה רצוצה - טומאה הותרה בציבור | |
היטהרות: | טבילה - פרה אדומה - מקווה - חציצה - טבול יום - מחוסר כיפורים | |
מסכתות בסדר טהרות: | כלים - אהלות - נגעים - פרה - טהרות - מקוואות - נידה - מכשירין - זבים - טבול יום - ידיים - עוקצים |