כלים (קניין): הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מאין תקציר עריכה |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 24: | שורה 24: | ||
<references /> | <references /> | ||
[[קטגוריה:דיני ממונות]] | |||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | [[קטגוריה:יסודות וחקירות]] |
גרסה מ־21:38, 4 באוגוסט 2008
|
הגדרה
אדם קונה חפץ שנמצא בתוך כליו (הוזכר בקידושין כה:, גיטין עח. ועוד).
מקור וטעם
במקורו נחלקו האחרונים לארבע דעות (שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"א עמוד קכט)[1]:
- מדין חצר (שיטה מקובצת וריטב"א בבא מציעא ט, נתיבות המשפט ר).
- מדין הגבהה (אור שמח מכירה א-ד ד"ה אולם: גם חצר (ולכן מועיל גם בלי כוונת קניין) וגם הגבהה (ולכן מועיל גם בגוי). תורת הקניינים ח"ב עמוד קמא: חצר או הגבהה).
- מדין יד (מנחת אשר בבא בתרא מב-ה: תולדת יד. ריטב"א עבודה זרה עא: יד או חצר, דן בזה ספר המקנה טו-לא).
- מדין משיכה (רא"ש בבא בתרא פרק ה).
סוג הקניין (מבין ארבעת הסוגים: תמורה, רשות, ראיה לגמירות דעת, והפגנת בעלות[2]) הוא רשות (מנחת אשר בבא בתרא מב).
הנכס
הנכסים הנקנים הם מטלטלין.
פרטי הדין
כליו של לוקח ברשות מוכר נחלקו אמוראים האם קונה בהם (בבא בתרא פה:).
ראה גם