מגילת אסתר

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: קובץ חסר
מגילת אסתר - הדף הפותח - ויקישיבה, צילם:בית השלום
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: קובץ חסר
מגילת אסתר - המקור: Stadtmuseum, Jewish life. Esther-Rolle, ויקישיתוף, תרם:Ingersoll
ציור קיר בית הכנסת בדורה אירופוס המתאר קטע ממגילת אסתר - ויקישיתוף

מגילת אסתר היא אחת מחמשת המגילות בתנ"ך. בה מסופר על הצלת היהודים בממלכת אחשורוש: "מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה" (אסתר א, א). המגילה מספר על המן, שהיה מזרע עמלק, אשר שילם למלך ממון על מנת להרשות את השמדת היהודים ברחבי ממלכתו. מרדכי היהודי ובת דודתו אסתר המלכה הפרו את התוכנית. וכך, היהודים ניצלו, היכו בשונאיהם, את המן ובניו תלו על העץ ומרדכי היה למשנה למלך. לזכר נס זה תקנו את ימי הפורים בו קוראים את המגילה.

תוכן המגילה

תמצית סיפור המגילה

אע"פ שבלתי-אפשרי לתמצת את המגילה שאין בה מילה מיותרת, מ"מ מוגש כאן תקציר לסיפור המגילה[1]:

  • המלך אחשורוש, המולך מהודו ועד כוש, מכין משתאות מפוארים, וכן עושה אשתו, המלכה ושתי, לנשים.
  • אחשורוש מבקש מושתי לבוא על מנת להראות את יופיה, אך היא מסרבת. לאחר התייעצות בחכמיו, הוא מחליט להורגה, כדי שכל הנשים אשר הממלכה יתנו יקר לבעליהן.
  • אחשורוש מצטער על הריגת ושתי, ולכן פקידיו אוספים את הבתולות בממלכה, "והנערה אשר תִיטַב בעיני המלך תמלוך" (אסתר ב,ד).
  • "ותלקח אסתר אל בית המלך" (שם ב,ח), "ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים" (שם שם,יז). לכבוד בחירת אסתר למלכה עושה אחשוורוש משתה גדול.
  • "אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צווה עליה מרדכי" (שם ב,כ).
  • בגתן ותרש רוצים לשלוח יד באחשורוש, "ויִוַדע הדבר למרדכי ויגד לאסתר" (שם ב,כב), והיא אמרה זאת למלך. לאחר שנתבררו הדברים, נתלו שניהם על העץ.
  • אחר הדברים האלה גידל המלך את המן האגגי מעל כל השרים, ויצוה להשתחוות להמן.
  • מרדכי לא יכרע ולא השתחוה, כי הגיד אשר הוא יהודי.
  • וימלא המן על מרדכי חמה, ויבקש להשמיד את כל היהודים, עם מרדכי. והפיל פור (- גורל) לעשות זאת בחודש אדר.
  • המן מציע את הדבר למלך, תמורת תשלום של עשרת אלפים כיכר כסף, והמלך מעביר את טבעתו להמן, ואומר: "הכסף נתון לך, והעם - לעשות בו כטוב בעיניך" (אסתר ג, יא).
  • נשלחות אגרות בשם המלך להשמיד את כל היהודים בי"ג אדר.
  • היהודים מתאבלים על הגזירה, ומרדכי לובש שק ואפר ויזעק זעקה גדולה ומרה.
  • ותתחלחל המלכה מאד, ותשלח למרדכי, ויגד את כל אשר קרהו, ויתן לשליח את הכתב אשר ניתן להשמידם, ויבקש שאסתר תלך למלך להתחנן על עמה. לאחר דין ודברים, מסכימה אסתר, ובלבד שהיהודים יצומו ג' ימים ויתפללו להצלחתה.
  • ביום השלישי, ותעמוד אסתר בחצר בית המלך נוכח פני הבית. והיא נשאה חן בעיני המלך שהושיט לה את השרביט ויאמר לה: "מה בקשתך?" (אסתר ה, ג)
  • ותאמר אסתר: "יבוא המלך והמן אל המשתה אשר עשיתי לו" (שם פס' ד). ובמשתה היא מזמינה אותם למשתה נוסף.
  • המן יצא מהמשתה שמח, ובראותו את מרדכי לא זע ממנו - וימלא המן חמה. בעצת אוהביו וזרש אשתו הוא מחליט לעשות למדכי עץ בגובה חמישים אמה, ולבקש מהמלך לתלות עליו את מרדכי.
  • בלילה ההוא נדדה שנת המלך, ויאמר: "מה נעשה יקר וגדולה למרדכי" על הצלתו מבגתן ותרש (אסתר ו, ב-ג).
  • המן בא לחצר בית המלך לאמר לו לתלות את מרדכי. ויאמר לו המלך: "מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו?" (שם פס' ו)
  • ויאמר המן בלבו למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני, ויאמר: "יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך...ע"י איש משרי המלך... והרכיבוהו על הסוס וקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" (שם פס' ז-ט)
  • ויאמר המלך להמן: "...עשה כן למרדכי... אל תפל דבר מכל אשר דברת" (שם פס' י) ויקח המן את הלבוש והסוס וילבש את מרדכי וכו'.
  • והמן נדחף אל ביתו אבל, ויספר לזרש ואוהביו, ויאמרו לו: "אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו - לא תוכל לו, כי נפול תפול לפניו" (שם פס' יג). ובעודם מדברים הבהילו את המן למשתה השני שעשה אסתר.
  • המלך והמן הגיעו למשתה. ויאמר המלך: "מה שאלתך אסתר המלכה ותנתן לך" (אסתר ז, ב). ותען אסתר: "כי נמכרנו אני ועמי להשמיד" (שם פס' ד) ע"י המן.
  • המן נבעת מלפני המלך והמלכה. המלך קם ממשתה היין אל גינת הביתן, והמן עמד לבקש על נפשו מאסתר. המלך שב, וכראותו את המן נופל על המיטה אשר אסתר עליה, אמר: "הגם לכבוש את המלכה עִמִי בבית" (אסתר ז, ח) ופני המן חפו.
  • חרבונה מזכיר את העץ שעשה המן למרדכי אשר דיבר טוב על המלך, ויאמר המן: "תלוהו עליו" (שם פס' ח), ויתלו את המן על העץ שהכין למרדכי.
  • המלך נתן את טבעתו ואת בית המן למרדכי ואסתר.
  • אסתר מתחננת מהמלך להעביר את רעת האגרות הראשונות, והוא משיב: "...כתבו על היהודים כטוב בעיניכם... וחתמו בטבעת המלך, כי כתב אשר ...נחתם בטבעת המלך אין להשיב" (אסתר ח, ח).
  • מרדכי כותב בכ"ג סיון בשם המלך ושולח לכל המדינות, אשר נתן המלך ליהודים לעמוד על נפשם, להשמיד את הצרים אותם, בי"ג באדר.
  • מרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, תכלת וחור, וליהודים הייתה אורה ושמחה. ובכל מדינה ועיר שדבר המלך מגיע שמחה ליהודים, ורבים מעמי הארץ מתיהדים, כי נפל פחד היהודים עליהם.
  • ביום י"ג באדר - ששברו אויבי היהודים לשלוט בהם, "ונהפוך הוא" אשר ישלטו היהודים בשונאיהם, נקהלו היהודים לשלוח יד במבקשי רעתם, ויכו בכל אויביהם מכת הרג, ואיש לא עמד בפניהם, כי נפל פחדם על העמים. ושרי המדינות מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם, כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו גדול.
  • היהודים בשושן הרגו חמש מאות איש ואת עשרת בני המן.
  • אסתר מבקשת מהמלך: "ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום ואת עשרת בני המן יתלו" (אסתר ט, יג)
  • היהודים בשושן הרגו בי"ד אדר שלוש מאות איש ובביזה לא שלחו את ידם. היהודים בכל מדינות המלך הרגו בי"ג אדר חמישה ושבעים אלף ובביזה לא שלחו את ידם, ועשו את י"ד אדר יום משתה ושמחה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו.
  • ויכתוב מדרכי ספרים ליהודים בכל מדינות המלך לקיים עליהם להיות עושים את ימי הפורים (על שם הפור) האלה, יום י"ד וט"ו באדר, בזמניהם בכל שנה, ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים, וקבלו היהודים. ויכתבו מרדכי ואסתר ספרים לכל היהודים לקיים זאת.
  • וישם המלך אחשורוש מס על איי הים, וכל מעשה תוקפו וגברתו וגדולת מרדכי כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי פרס, כי מרדכי משנה למלך וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו.

רקע היסטורי

סיפור המגילה[2] התרחש בשנת שלוש למלך אחשורוש (אסתר א, ג). אחשורוש היה מלך פרס לאחר כורש (רש"י עזרא א, א, וכן שם ד, ה-ו, וכן אסתר א, א; ראב"ע דניאל ו, א; שם יא, ב; ראב"ע אסתר א, א; רד"ק ומצודות חגי א, א; ועוד). כורש נתן אישור לבניית בית המקדש השני, ואכן עלו אלפי יהודים והחלו בבנית בית המקדש (ר' בהרחבה עזרא פרקים א-ג). אולם צרי יהודה ובנימין התגדו לבניה וכתבו [כתב] שטנה על בנין הבית, שגרם להפסקת העודה עד מלוך דריוש מלך פרס[3] (ר' בהרחבה עזרא פרק ד). לדברי חז"ל (ויקרא רבה פר' יג אות ה - מובא בילקוט שמעוני שם רמז תקלו; אסתר רבה פר' ח אות ג; ועוד[4]), דריוש מלך פרס הוא בנם של אחשורוש ואסתר.

בין העולים לבנות את המקדש מוזכר מרדכי (עזרא ב, ב), ומסבירים המפרשים (ראב"ע ורלב"ג שם; ועוד) שזהו מרדכי יהודי המוזכר במגילה, "אשר הוגלה מירושלים עם הגולה אשר הוגלתה עם יכניה מלך יהודה, אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל" (אסתר ב, ו), אך הוא חזר לירושלים עם עזרא ולאחר הפסקת הבניה חזר לשושן (תרגום שני שם, ילקוט שמעוני שם רמז תתרנג ד"ה אשר הוגלה מירושלים; ילקוט מעם לועז פרק יז אות מג, מהדו' ירושלים תשל"ד, עמ' שט; וע"ש בביאור הגר"א ע"ד הפשט, שם) במטרה לשכנע את המלך אחשורוש שלא להפסיק את בניית הבית (רלב"ג הנ"ל; ור' ילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנג, על סוף פרק ב; וכן ר' ילקוט מעם לועז אסתר, פרק ז, עמ' קד, בשם מדרש קדום). יתכן לשער, שמסיבה זו, "ומרדכי יושב בשער המלך" (אסתר ב, כא), ע"מ למצוא כיצד לבטל את הגזירה על הפסקת בנין המקדש.

המן התנגד לבנין בית המקדש (ר' ילקוט שמעוני שם, על ריש פרק ג; וכן במדרש המובא בילקוט מעם לועז הנ"ל), ויש מפרשים שבניו הם-הם צרי יהודה ובנימין שכתבו שטנה על ירושלים (רש"י אסתר ט, י[5]).

ואף אחשורוש התנגד לבנין בית המקדש (עי' בילקוט שמעוני הנ"ל), ובשלוש הזדמנויות אמר לאסתר: "עד חצי המלכות" (אסתר ה, ג-ו; שם ז, ב) ומסבירים חז"ל (תרגום שם - בכל המקומות; רש"י שם ה, ג, עפ"ד הגמ' מגילה טו:) שכוונתו שימלא כל בקשותיה חוץ מבנין המקדש[6].

חז"ל (מגילה יא:) מסבירים שזאת הסיבה שאחשורוש עורך משתה, שכן הוא סבר שעברו שבעים שנה לגלות בבל, שבהם הבטיח ירמיהו (ירמיהו כה, יא-יב; שם כט, י) שיגאלו, והיות ולא נגאלו - לא יגאלו עוד (ועי' בחי' הרמב"ן שם). במשתה הוא השתמש בכלי המקדש (שם, וכן פרקי דר"א פמ"ח; אסתר רבה פר' ב אות יא/יב - מובא בילקוט שמעוני שם סי' תתרמח; רש"י אסתר ט, כו; ילקוט מעם לועז אסתר פרק א אות קצג-רב, עמ' כח-כט; כלי יקר שמות כח, לט; ועוד), לבש בגדי כהן גדול (מגילה יב.; כלי יקר שם) ועשה כסא כדוגמת כסא שלמה (אסתר רבה פר' א אות יא/יב; תרגום ראשון ושני על אסתר א, ב; ועי' ילקוט מעם לועז פרק א אות פו-פט, עמ' יד-טו) לבטא את המסר הזה (ור' בהרחבה: אגרת הפורים הזאת, להרב אלי הורוביץ זצ"ל הי"ד, הוצאת "מעמק חברון", עמ' 42-56). ויש מפרשים שמטעם זה הראה להם את רוב עושרו, כדי להראותם שישראל סחופים ודוויים ועניים מחמת הגלות, ויפול לבם מרוב עושרו ויתייאשו מהדת (ילקוט מעם לועז שם אות קע, עמ' כו).


מאבקי השליטה בממלכה

בין אחשורוש לושתי - עי' מלבי"ם אסתר פרק א, ועוד.

בין המן למרדכי - עי' חז"ל.

בין המורדים (בגתן ותרש, המן, ועוד) לאחשורוש - עי'...

דמויות במגילה

מרדכי היהודי

ערך מורחב - מרדכי

חז"ל מוסרים כי מרדכי היה מחברי הסנהדרין (ר' מסכת כלה סופ"ב ועוד) ומאנשי כנסת הגדולה (רש"י ב"ב טו. וחולין קלט: רבי עובדיה מברטנורה ריש אבות) והיה ממעבירי מסורת התורה (הקדמת היד החזקה לרמב"ם).

בתחילת המגילה (אסתר ב, ה-ז) מרדכי מוצג:

"אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ אִישׁ יְמִינִי. אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם-הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ-יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל. וַיְהִי אֹמֵן אֶת-הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת-דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת".

קיימת גם גירסה אחרת. לפי הפסוק:"מרדכי ישב "בשער המלך". משמעות הדבר היא שהוא היה שר בממשל אחשורוש או שופט וכד'. רש"י כתב: "מר שמרדכי הראה להמן "...שטר שמכר עצמו לעבד על חוסר מזונות, כשנתמנו ראשי גייסות מרדכי והמן במלחמה אחת". משמע מכאן שמעמדו של מרדכי היה דומה למעמדו של המן . [7]

עובדה זו מסבירה גם איך יתכן שמרדכי לא משתחווה להמן בניגוד למצוות המלך המפורשת. שכן, מצות המלך לא כללה את מרדכי וע"כ בעצם מרדכי לא עבר על מצוות המלך בפרהסיא. הסיבה שלא כלל את מרדכי מובן בהגיון פשוט - המלך לא יצווה את שריו ויועציו להשתחוות אחד לשני, זה יגרום סכסוכים. דבר זה גם מדויק מהכתוב: "וכל עבדי המלך... כורעים ומשתחווים להמן...". משמע, רק העבדים.[8] בסוף המגילה הם כבר מתגלים במלוא חשיבתם ההיסטורית:"כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים"אסתר י, ג)ואילו אסתר כבר מאמצע המגילה היא מלכה, אך בסופה היא זוכה להיות בין קובעי החג, יחד עם מרדכי.

במעשה בגתן ותרש מסבירים המפרשים את המילים "ויוודע הדבר למרדכי" ואומרים כי בגתן ותרש דברו בשפה שבני המקום לא הכירוה, אך מפני שמרדכי היה יושב בארץ ישראל בלשכת הגזית. הראב"ע מביא אפשרות שזהו טעם הנאמר בעזרא ב,ב: "מרדכי בלשן", אך אומר שע"פ דעתו היו אלו 2 אנשים: מרדכי ובלשן

אסתר המלכה

ערך מורחב - אסתר


המן הרשע

ערך מורחב - המן


אחשורוש

ערך מורחב - אחשורוש

מלך צדיק או רשע? חכם או טפש? נפל בפח של המן או היוזם בעצמו?

ושתי המלכה

ערך מורחב - ושתי


דמויות נוספות

במגילה מוזכרות דמויות נוספות וביניהם:

  • בגתן ותרש - במגילה מובא נסיון בגתן ותרש לשלוח יד במלך אחשוורוש. מה היה מטרתם במעשה זה?
  • חרבונא - חרבונא מוזכר במגילה כ"אחד מן הסריסים", אשר בזמן בו אחשוורוש חוזר מגנת הביתן ורואה את המן נופל על מטת אסתר ומתחנן בפניה שתחמול עליו ותגרום להצלתו מיד המלך, מגיע ומספר למלך על רצון המן לתלות את מרדכי, אשר הצילו ממזימתם של בגתן ותרש, על עץ.
חז"ל מפרשים ש"חרבונא זה אליהו" (פרקי דר' אליעזר פ"נ) והראב"ע אומר ש"כאילו אליהו ז"ל היה, שהוא מבשר הגאולה"- כלומר, חרבונא אינו באמת אליהו, אך אליהו הוא 'מבשר הגאולה', וגם חרבונא "עשה טובה לישראל ובאה ישועה על ידו".

החטא והכפרה

מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כליה?

כיצד כופר חטא זה?

נחיצות כל מרכיבי הסיפור

המעיין במגילה ימצא שכל שלב ושלב בה מהוה חלק אינטרגלי מההצלה ומההתרקמות הסופית של הסיפור, ואף פרטים שנראים צדדיים שוליים ומיותרים הם אלמטריים ונצרכים להמשך העלילה וההצלה. לדוגמא: משתה אחשורוש הנראה צדדי ללא קשר לעיקר הנס[9], היה השלב שבו הודחה ושתי, מה שגרם בהמשך למינוי של אסתר שממנו התגגלה הישועה[10].

גמול מרדכי על הצלת אחשורוש מבגתן ותרש

דוגמא נוספת שניתן להביא לכלל זה היא נסיון ההתנקשות של בגתן ותרש במלך אחשורוש, וחשיפתו ע"י מרדכי היהודי, מאורע שגרם להרכבת מרדכי על הסוס ע"י המן[11], וקריאה לפניו: "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" (אסתר ו, יא), וכן לתליית המן על העץ שהכין למרדכי "אשר דיבר טוב על המלך" (אסתר ז, ט). יתכן לשער שאף נתינת בית המן למרדכי והעברת הטבעת לידיו היא תוצאה של הכרת המלך בנאמנות שרוכש לו מרדכי.

אולם דומה שרכיב מיותר ישנו בסיפור זה: הרכבת מרדכי על הסוס. ארוע זה הוא, לכאורה, מיותר לחלוטין. הוא איננו נצרך להצלה של עם ישראל, וא"כ מדוע הוא נצרך כחלק מסיפור המגילה[12]?

לשאלה זו ישנם כמה תירוצים:

  • יש המתרצים שנס זה נצרך ליצירת הפחדה לשונאי וצרי היהודים, שכן עיקר הניצחון היה בעזרת לוחמה הפסיכולוגית רחבת-הקף שאיפשרה את הצלת היהודים, וזאת מפני שבאגרות השניות לא בוטלה הרשות "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים" (אסתר ג, יג), "כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך - אין להשיב" (אסתר ח, ח), אלא רק ניתנה רשות ליהודים "להקהל ולעמוד על נפשם" (שם פס' יא).
הסיבה ששונאי היהודים, שהם רבים בהרבה מהיהודים, לא נלחמו ביהודים היא: "כי נפל פחדם על כל העמים. וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועֹשי המלאכה אשר למלך מנשאים את היהודים כי נפ פחד מרדכי עליהם. כי גדול מרדכי בבית המלך ושֳמעו הולך בכל המדינות כי האיש מדרכי הולך וגדול" (אסתר ט, ב-ד). לצורך זה הופעלה תעמולה מאסיבית שכללה אף הרכבת מרדכי על הסוס ע"י המשנה למלך (- המן) הקורא: "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו".
  • מובא בספר ימי הפורים[13] (מאמר כב, עמ' קנג ואילך) בשם רבי אברהם בן הגר"א שכתב שדרכו של הקב"ה לעשות ניסים לצדיקים עוד בטרם הוא ממלא את משאלתם, ע"מ שיבטחו בו[14]. (לדוגמא: ביציאת מצרים נתן ה' עשר מכות במצרים קודם שנגאלו, כדי שישראל ימשיכו לבטוח בו עד הגאולה). וכן כאן, גילגל הקב"ה את גדולת מרדכי והרכבתו על הסוס, כדי שיתחזק בטחונם של ישראל קודם שיצאו מאפלה לאורה.
  • רבי יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש (ח"ב דרוש ט[15]) מסביר זאת עפ"י דברי חז"ל (ב"ק צב.): "המבקש רחמים על חברו והוא זקוק לאותו דבר הוא נענה תחילה", ז"א שזכות התפילה גדולה יותר כשהוא מתפלל על אחר. והיות וההצלה הייתה בזכות תפילת מרדכי[16], לכן היה צריך להוציאו מסכנה שיתפלל רק בעד ישראל. וע"י שנעשה לו כבוד גדול כזה - לא היו הורגים אותו, ואז תפילתו הועילה לגאולתם.
  • יש המסבירים שפרשה זו באה לבטא את עניינו של נס ההצלה, ואף שאיננה נצרכת לסיפור המאורע מבחינה הסטורית, היא נצרכת מאוד להבנה המהותית של מהות נס ההצלה, וממילא הבנת הערך של פורים, שכן את חג הפורים חוגגים זכרון להצלת גשמית (מ"ב סי' תרע ס"ק ו בשם הלבוש) ממוות חיים (מגילה יד.), ונס זה של הצלת מרדכי מבטא את הערך האמיתי והנכון של הצלת החומר, שכן החמור נמשל לחומר (ר' גבורות ה' למהר"ל הקדמה שניה, וכן בפרקים ד, כט, לז ועוד), והרכבת מרדכי על החמור היא ביטוי לכך שהחומר הוא כלי לתורה, ואין לו ערך ומעמד עצמי, אלא הוא יונק את מהותו וציביונו מהתורה. ומאידך כשהוא משמש את התורה הוא בעל ערך גדול ומעלה נשגבה, והוא מסייע לביסוס והפרחת התורה בעולם.
  • הגר"א (בפי' למשלי יא, י[17]; - מובא בס' ימי הפורים שם) בתוך דבריו נוקט שהקב"ה מביא גאולה לצדיק קודם אובדן הרשע כדי שהרשע בעצמו יראה ישועת הצדיק, ולכן כבוד מרדכי קדם להריגת המן.

סוף המגילה

הפרק העשירי והאחרון של המגילה הוא גם הקצר שבפרקי המגילה ומכיל שלושה פסוקים בלבד. וכך כתוב בו:

(א) וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס עַל הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם.
(ב) וְכָל מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס.
(ג) כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ.

וכמובן, ששני הפסוקים הראשונים נראים מיותרים לחלוטין. ואכן המפרשים מסבירים זאת

לִקְחֵי המגילה

חז"ל למדו ש"נבואה שנצרכה לדורות נכתבה" (מגילה יד. ועוד), וא"כ בכל סיפורי המגילה טמון מסר עבורינו. הרלב"ג בסוף פירושו למגילת אסתר[18], מונה, כדרכו, את ה"תועליות" (- לקחי חכמה ומוסר שניתן להפיק מסיפורי התנ"ך) שבמגילה. הרלב"ג מגיע לארבעים ושבעה תועליות, שחלקם נמנה כאן[19]:

מעמד המגילה והלכותיה

קדושתה ומעמדה ביחס לשאר כתבי הקודש

מגילת אסתר היא אחרונה בחמשת המגילות[20], ונכתבה על-ידי אנשי כנסת הגדולה (ב"ב טו.) ובכללם מרדכי (רש"י שם[21]), בעקבות בקשת אסתר (מגילה ז.).

מגילת אסתר שונה משאר כתבי הקודש (- ספרי התנ"ך) בכך שלא מוזכר בה כלל נבואה או דיבור בין הקב"ה למשהו. יתירה מזאת, אפילו שם ה' לא מוזכר במגילה כלל. אולם חז"ל (מגילה ז.) מציינים הוכחות לכך שהיא נאמרה ברוח הקודש:

"רבי אליעזר אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר (אסתר ו, ו): 'ויאמר המן בלבו' [- ומניין ידעו כותבי המגילה שכך אמר בלבו? אלא רוח הקודש נגלה אליהם, - רש"י].
רבי עקיבא אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר (אסתר ב, טו): 'ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה'.
רבי מאיר אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר (אסתר ב, כב): 'ויודע הדבר למרדכי' [- מי גילה לו? אלא רוח הקודש שרה עליו, - רש"י].
רבי יוסי בן דורמסקית אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר(אסתר ט, טז[22]): 'ובבזה לא שלחו את ידם' [- ומנין ידעו מה עשו הרחוקים? - רש"י].
אמר שמואל: אי הואי התם הוה אמינא מלתא דעדיפא מכולהו, שנאמר (אסתר ט, כז): 'קימו וקבלו' - קימו למעלה מה שקיבלו למטה".

אמנם מובאת בגמרא (שם) דעת שמואל הסובר שמגילת אסתר איננה מטמאת את הידיים כשאר כתבי הקודש, משום שהיא לא ניתנה להכתב[23] (אלא רק לגורסה [ב]על פה ולקרותה - רש"י ועוד), אולם מבואר בגמרא שם שזו דעת יחיד, ואין הלכה כמותה.

יחודיותה ביחס לשאר כתבי הקודש: לא בטלה, צריכה שיטוט,

רמז בתורה למגילה ומשמעותו

בגמרא (חולין קלט:) כתוב:

"[מעשה[24]] אסתר מן התורה מנין[25]? [שנאמר] (דברים לא, יח): ואנכי הסתר אסתיר".

בשיעור הסביר הרב חיים דרוקמן שליט"א שהגמרא מבקשת למצוא בתורה רמז לתוכן המיוחד של אסתר, למצב שייחד את הדור ההוא, כדברי רש"י במקום: "בימי אסתר יהיה הסתר פנים". הגמרא מוצאת שמציאות זו רמוזה בתורה באותה פרשה, במקום שמוזכרים גם הדברים הבאים (שם פס' יז-יח):

"וחרה אפי בו ביום ההוא, ועזבתים, והסתרתי פני מהם, והיה לֶאֱכֹל, ומצאוהו רעות רבות וצרות... ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא..."

הסתר פנים הוא מציאות שהקב"ה, כביכול, מסתיר את פניו ואיננו מביט עלינו; נדמה כאילו אין לו עניין בנו. ואכן, כך נראו הדברים בימי אסתר: "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים" (אסתר ג, יג) - זהו הסתר פנים נורא.

יתירה מזו, לא רק שעצם הגלות היא הסתרת פנים, אלא שבתוך הסתר זה הופיע הסתר פנים נוסף. המציאות המיוחדת של ימי אסתר הייתה דווקא קושי הצרה הכפולה של הסתר בתוך הסתר, כדברי המהר"ל (חי' אגדות שם, עמ' קטז) בהסבירו את לשון ההכפלה של "הסתר אסתיר":

"כי היו ישראל בגלות קודם, ואחר כך הגיע להם צרה על צרה, הוא המן. וזהו 'ואנכי הסתר אסתיר' דהיינו הסתר בתוך הסתר".

אולם ישנו להסתר פנים זה פאן נוסף, עליו עומד הרב חיים דרוקמן שליט"א מתוך דברי הרמב"ן (דברים לא, יח):

"...לא כמסתר פנים הראשון שהסתיר פני רחמיו ומצאום רעות רבות וצרות, רק שיהיו בהסתר פני הגאולה..."

הסתר הפנים הראשון הוא הסתרת מידת הרחמים של הקב"ה "ומצאוהו רעות רבות וצרות" (דברים לא, יז); ואילו הסתר הפנים השני משמעותו - שגם הגאולה תהיה בהסתר פנים, לא כמו במצרים ששם היא באה בגילוי פנים ע"י ניסים גדולים שהתרחשו, וכל העם ראה אותם (ר' שמות י"ד, ל). אבל, יש גם מצב שבו הגאולה באה בהסתר פנים, ללא נִסים גלויים; כביכול, הכל בדרך הטבע, הכל מתרחש באמצעות מעשי אנוש. זהו דֶגֶם הגאולה של מגילת אסתר.


העדר שם שמים

מגילת אסתר


פרשניים יחודיים למגילה

מלבד הפרשניים הקלאסיים של ספרי המקרא, נכתבו על מגילת אסתר כמה פרושים יחודיים:

קריאת המגילה[26]

ערך מורחב - מקרא מגילה


אחת מהמצוות המוטלות עלינו בפורים היא לקרא את המגילה, מתוך מגילת קלף כשרה, שתי פעמים: בליל פורים וביומו.

קריאת המגילה הינה הודיה לה' על חסדיו עם עמו ישראל. גם הנשים חייבות לשמוע את קריאת המגילה - למרות שזוהי מצוה שהזמן גרמא - מאחר ש"אף הן היו באותו הנס": הגזרה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים כללה גם את הנשים, ואף הן נצלו. מה גם שהנס נעשה ע"י אשה, אסתר.

לפני קריאת המגילה מברכים שלוש ברכות, ולאחריה - ברכה אחת. הברכות שלפני קריאת המגילה הן: א. "על מקרא מגילה"; ב. "שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"; ג. ברכת "שהחיינו". בני עדות המזרח מברכים "שהחיינו" לפני קריאת המגילה, רק בלילה ולא ביום.

נהגו האשכנזים, שבברכת "שהחיינו" לפני קריאת המגילה ביום הפורים, מכוונים שברכה זו תחול גם על שאר המצוות שמקיימים בפורים: סעודה, משלוח מנות ומתנות לאביונים. יש מבני עדות המזרח שנהגו לכוון על כך בברכת "שהחיינו" בלילה.

אחרי קריאת המגילה מברכים את הברכה: "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, הרב את ריבנו, והדן את דיננו, והנוקם את נקמתנו, והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו, והנפרע לנו מצרינו. ברוך אתה ה', הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם, האל המושיע".

את ארבעת פסוקי המגילה, הקשורים במעשה ההצלה, נוהג הציבור לקרוא יחד בקול רם, לפני שהש"ץ ישוב ויקראם מתוך המגילה. פסוקים אלה הם: א. "איש יהודי היה בשושן הבירה, ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני..." (אסתר ב, ה); ב. "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, תכלת וחור, ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן, והעיר שושן צהלה ושמחה" (אסתר ח, טו); ג. "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" (שם פס' טז); ד. "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו" (אסתר י, ג).

המנהג הוא שהש"ץ אינו קורא את המגילה כשהיא כרוכה, אלא פושטים אותה וכופלים אותה דף על דף כמו אגרת, כי היא נקראת "אגרת הפורים", אך השומעים אינם עושים כך.

הערות שוליים

  1. התקציר נועד למתחילים. בעלי ידע בסיסי ידלגו מייד לכותר הבא.
  2. להרחבה ר' בדברי רש"י, ראב"ע והמפרשים המוציינים בפנים, וכן רש"י ומצודות דניאל יא, ב; הקדמת הרב נתן שרמן למגילת אסתר, מהדו' ארטסקרול, כפר-חסידים תש"נ, עמ' ב-יד, ובנספחים בעמ' 174; עם כלביא להרב שלמה אבינר שליט"א, עמ' ...; ועוד).
  3. יש להבדיל בינו ובין דריוש מלך מדי שקדם לכורש (עי' רש"י במקומות המובאים בפנים, וכן ברש"י דניאל א, כא; ראב"ע הנ"ל; ועוד)
  4. וכן הביאו שאר המפרשים: רש"י עזרא א, א, וכן שם ד, כד, וחגי א, א; ראב"ע דניאל ו, א - הנ"ל; שם ט, ב; תוס' ר"ה ג: ד"ה שנת עשרים; תוס' הרא"ש, חי' הריטב"א וחי' הר"ן שם; חי' הרמב"ן מגילה יא:; ועוד.
  5. יש הגורסים (עי' מהדורת תורת חיים, בעריכת הרב מרדכי ליב קצנלבוגן, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ו, עמ' קע והערה 200) ברש"י שם: "דאג המן שלא יעסקו בבנין ירושלים", וא"כ לפנינו מקור נוסף שהמן התנגד לבנין ירושלים, אך ברוב המהדורות ליתא לגרסה זו, וכתוב: "מלך אחשורוש והתנשא המן דאג שלא יעסקו" - ואז יש לפרש שאחשורוש הוא שדאג שלא יבנה המקדש. יש לציין, שישנם מקורות בחז"ל (ילקוט מעם לועז אסתר פרק א אות פא, עמ' יג-יד) שהמן נסה לשכנע את אחשורוש בחשבון שעברו שבעים שנה (ר' בפנים להלן).
  6. יש להעיר שניכר שאחשורוש התנגד מאוד לבנין המקדש, שכן עדיין "אין אסתר מגדת את מולדתה ואת עמה" (אסתר ב, כ), ובכ"ז אחשורוש חושש שמא היא תבקש ממנו את בנין המקדש.
  7. ה',י"ג
  8. פירוש רש"י על מגילת אסתר - הוצאת מרכז ישיבות בני עקיבא
  9. לפירוש המלבי"ם המובא בכותר "רקע היסטורי" - "מאבקי השליטה בממלכה" זהו חלק מהותי מהבנת כל המאורע.
  10. לדברי הרלב"ג (התועלת העשירי - ר' להלן בכותר: "לִקְחֵי המגילה") רווח נוסף שיש מסיפור זה, שכן אילמלא ששלח אחשורוש אגרות מטופשות (להיות כל איש שורר בביתו - אסתר א, כב), היו ההמונים פוגעים ביהודים עוד לפני התאריך הנקוב, משום שרואים שרצון המלך לפגוע בהם.
  11. דבר זה נכון בפרט לפי דברי רבא (מגילה טו:-טז. וברש"י) שאסתר זימנה את המן אל המשתה, ע"מ שאחשורוש יחשוב שהמן מנסה לגזול ממנו את מלכותו, ולכן נדדה שנתו והוא מנסה לתגמל את האנשים ששמרו לו נאמנות כמרדכי. מחשבה זו (- שהמן מנסה למלוך במקומו) מתחזקת אצל אחשורוש כשהמן מבקש "יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך" (אסתר ו, ח), אע"פ שמכבוד המלך שלא רוכבים על סוסו ואין משתמשים באחד מכל כלי תשמישיו (רמב"ם פ"ב מהל' מלכים ה,א).
  12. יתירה מכך, ניתן לשאול: מדוע בכלל נצרך שיקרה ארוע זה? מדוע גילגלתו ההשגחה? הרי ודאי למרדכי לא היה נח בבמעמד זה ובעודף הכבוד שהורעף עליו והעדיף לחזור לתלמודו (עי' בספר "פניני [[הרב יחזקאל אברמסקי|רבנו יחזקאל [אברמסקי]]]", מאת [[הרב משה מרדכי שולזינגר]] שליט"א, שהרב אברמסקי זצ"ל אמר לרעייתו שמרדכי בשעה שהרכיבוהו על הסוס חשב: מתי כל זה יגמר ואוכל לשוב לתלמודי?...).
  13. מאת הרב דוד [בן הרב יוסף] כהן שליט"א (ראש ישיבת כנסת-ישראל חברון גבעת מרדכי), הוצאת המפעל לחקר ההלכה שע"י מכון הרב פרנק, ירושלים תשנ"ג.
  14. עי' בספר ימי הפורים (שם עמ' קנד ואילך) שמביא שהזכות שבגללה נגאלו (בגאולות אלו) היא שבטחו בהשי"ת, וא"כ הניסים של הגאולה החלקית נועדו כדי שתהא להם זכות להגאל.
  15. זוהי הדרשה הראשונה שדרש בקהילת אה"ו.
  16. היערות דבש שם מוכיח זאת מדברי הגמ' (מגילה יב:) "בן קיש - שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו". ויש להביא לכך מקור נוסף מדברי המדרש (אסתר רבה פר' ז אות יג/יח).
  17. הוצאת מכון אבן ישראל, ירושלים תשנ"ד, עמ' קמב-קמג; הוצאת הרב משה פיליפ שליט"א, מהדו' שניה: פתח תקוה תשס"א, עמ' 153.
  18. פירוש הרלב"ג לחמש מגילות יצא לאור לראשונה בקניגסברג תר"כ (ומהדורה זו נמצאת בתקליטור אוצר החכמה), ומאז נדפס במהדורות שונות, במקצת ממהדורות המקראות גדולות על מגילת אסתר.
  19. ותחילה נמנו תועליות הנוגעות לעיקר סיפור המגילה (ולא רק לפרטים צדדיים). סדר זה שונה הוא מהסדר של הרלב"ג שהלך לפי סדר המגילה.
  20. מטעם זה, בדפוסים שונים נדפסה מגילת אסתר בסוף התנ"ך, אך זוהי טעות, שכן בגמרא (ב"ב יד:) ספר דברי הימים הוא החותם את הכתובים.
  21. הפסוקים המתארים אגרות שנכתבו ע"י מרדכי ואסתר (אסתר פרק ט פס' כ, כט-לב), אולם אגרות אלו אינם הנוסח הסופי של המגילה, כפי שניכר מתוך הפסוקים. ומ"מ ניתן לשאר שאגרות אלו היוו בסיס למגילה שלפנינו שנערכה ע"י אנשי כנסת הגדולה. אולם יש לזכור שדעת רבי יצחק ערמא, בעל העקידה (ר' בפנים להלן) שהמגילה נערכה מתוך ספרי דברי הימים למלכי פרס.
  22. ואף שמילים אלו מופיעות שם קודם לכן (שם פס' י וטו), מ"מ עיקר הרבותא הוא שידעו מה עשו הרחוקים כפירש"י.
  23. ור' בתוס' שם (ד"ה נאמרה, - והובא ברשב"א שם) שאף לשמואל, מדרבנן צריך לכותבה.
  24. מדברי רש"י נראה שגרס: "מנין למעשה אסתר מן התורה". ולפנינו הנוסח כבפנים, והוספנו במוסגר את המילה "מעשה" מפירש"י, ע"מ לציין שאין כוונת הגמרא לדמות אסתר המלכה, אלא לסיפור המגילה.
  25. דברי הגמרא הנראים תמוהים במבט ראשון, שכן מעשה אסתר אירע בתחילת ימי הבית השני, ומה הטעם לחפש אותו בתורה שנכתבה מאות שנים קודם לכן? נראה שיש להסביר את הדברים עפ"י הגמרא (תענית ט.): "יתיב רבי יוחנן וקא מתמה, אמר: מי איכא מידי דכתיבי בכתובי דלא רמיזי באורייתא"?! ופירש רש"י שם: "שהחומש הוא יסוד נביאים וכתובים, ובכולן יש סמך למצוא מן התורה". בתורה כלול הכל, לפחות בדרך רמז. ומה שרמוז בתורה - הולך ומתפרט בנביאים ובכתובים. הנביאים והכתובים, ביסודם, אינם מחדשים דברים; הם רק מבררים, מרחיבים ומדגישים את מה שכבר נאמר בתמציתיות וברמז בתורה. דברים דומים מופיעים גם במדרש (במדבר רבה י, ו): "ללמדך, שאין לך דבר כתוב בנביאים וכתובים, שלא רמזו משה בתורה". מעתה, מובנת שאלת הגמרא: עלינו למצוא מקור בתורה לכל הרעיונות שבכתבי הקודש (הרב חיים דרוקמן שליט"א בשיעור הנ"ל בפנים).
  26. חלק מהמובא כאן לקוח מאנציקלופדיה תונית מרוכזת ערך "מקרא מגילה", וכן חלות עליו ההגבלות הנובעות מזכויות יוצרים.