פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שה יז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יז | עוד כלים שונים
המשנה אומרת (נד:): אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו (מערב שבת), ולא בזוג אף על פי שהוא פקוק, ולא בסולם שבצוארו (שלא יחכך מכתו), ולא ברצועה שברגלו (שעושים לבהמה טבעת על רגלה כדי שלא ינקשו הרגלים זו בזו). ואין התרנגולים יוצאין בחוטין (לסימן), ולא ברצועה שברגליהם (שלא ישברו את הכלים). ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן (שלא תגרר לארץ). ואין הרחלים יוצאות חנונות (שמניחים עץ מסוים בראשיהם כדי שיתעטשו). ואין העגל יוצא בגימון (עול קטן שמניחים עליו כדי שיתרגל), ולא פרה בעור הקופר (שקושרים בדדיה שלא ינקו ממנה שרצים), ולא ברצועה שבין קרניה.
טור: אסור להוציא פרה ברצועה, בין אם זה לשמר ובין אם זה לנוי.
⤶ הבית יוסף מביא בשם הראשונים עוד כלים שאסרו לבהמה לצאת בהם בשבת:
מרדכי: אסור להוציא פרה בחבל לשמירה כי אינה צריכה שמירה כזו. אבל עגלים מותר כי בקל הם מורדים.
סמ"ג, סמ"ק, תרומה והגהות מימוניות: אסור לעגל לצאת עם זמם שמניחים בפיו כדי שלא יינק.
רמב"ם ורבינו ירוחם (ע"פ הגמרא בדף נג:): אסור לבהמה לצאת עם קמיע שהתמחה לאדם, אבל כשהתמחה לבהמה מותר.
☜ שו"ע: פוסק לאסור את כל דברי המשנה (וכן לאסור פרה ברצועה לנוי ולשמר (כדברי הטור)), וכן לאסור פרה בחבל ועגל בזמם.
רמ"א: יוצאת בקמיע מומחה לבהמה, אבל לא בקמיע שהתמחה לאדם.
טעם כל אלו משום שיש חשש שיפול הכלי ויחוס עליו ויבוא לטלטלו (רש"י[1]). ובאיסור זמם לעגל כתב הגר"א שהוי כמשוי. וכן פרה בחבל אסורה משום משוי (משנ"ב).
הרי"ף והרמב"ם מפרשים שרצועה שברגלי הבהמה זו רצועה שקושרים סביב פרסה של בהמה שנבקעה, כדי שתחזור ותחלים (משנ"ב).
אם קושר לתרנגולים חוטים כדי שלא יוכלו לברוח מותר, דכל מה שעושה בשביל שמירה נחשב כמלבוש (חיי אדם, נזר ישראל ומאמ"ר).
הערות שוליים
- ↑
וברמב"ם משמע שהטעם הוא משום משוי (שער הציון).