גראנה (תוניסיה,לוב)
|
בשם הגורני (Grana או Gornim) מכונים יהודי ליבורנו שבאו לגור בעיר תוניסיה במאה ה-16 והמאה ה-17. קראו להם גם בשם יהודים פרנקים (Ebrei franchi ) או יהודים נוצרים (Ebrei Cristiani). היה להם סטטוס חוקי כמו למוסלמים ומעמדם עלה על זה יהודי המקום. הגורני לא חוייבו לגור בשכונה מיוחדת וללכת בלבוש מיוחד, כפי שנדרש מיהודי המקום. לפי חיבורו של ונטורה דה פרדיסו (Venture di Paradiso) היה לסוחרים יוצאי ליבורנו תחום מיוחד בנמל תוניסיה עם רציפים שלהם ואף המכס היה נותן להם שירות מיוחד. לסוחרים יוצאי ליבורנו היה זיכיון למסחר עם ארצות הלבנט וקשרי מסחר הדוקים עם נמלי אירופה, שהיו חשובים לשליטים המקומיים.
קשריהם עם יהודי המקום
תחת שלטונו של הביי המוסלמי של תוניסיה, אשר מונה לתפקידו על ידי ההאימפריה העות'מאנית, לאחר גירוש הזרים מצפון אפריקה בשנת 1574, חיו שתי קהילות יהודיות בתוניסיה, אשר השתלבו בחיי הכלכלה של המדינה החדשה. יהדות תוניסיה תוניסיה היו חלוקים לשתי קבוצות:
- הטוניסאיים ( Touansa), המקומיים, אשר כונו כך בניב יהודי-ערבי.
- הגורנים (Gornim),המהגרים, שמוצאן מהעיר ליבורנו מאיטליה.
התוניסאיים כינו את הגורנים בשם גרנה (Grana). הקהילות גרו באזור אחד חרה אל יהוד (Hara- al-Yahud) כאשר לגורנים היה שוק משלם בשם סוק אל גרנה(Suq-al-Grana). קהילת יוצאי העיר ליבורנו, הגורנים, היתה בדרך כלל עשירה יותר והיא כללה סוחרים אמידים ובעלי תרבות שהמשיכו את קשרי המסחר שלהם עם איטליה ועם ליבורנו.
במאה ה-18 חלה התדרדרות ביחסים בין הקהילות: המקומיים והמהגרים. היהודים המקומיים, הטוניסאיים, התרעמו על זכויות היתר של המהגרים מליבורנו, הגורנים, אשר היו חופשיים לנהוג כמו המהגרים מאירופה: ללבוש בגדים אופנתיים מאירופה ולא כמו יהודי המקום שחוייבו ללבוש בגדים, שניתן לראות בנושאן אנשים בעלי מעמד נחות מאשר למוסלמים. בסופו של דבר, הטוניסאיים סרבו להתפלל יחד עם הגורנים וגירשו אותם לחדר צדדי בבית הכנסת. וכך החליטה קהילת יוצאי ליבורנו להפרד מהקהילה היהודית המקומית. הגורנים בנו לעצמם בית כנסת, בית קברות ובית דין מחוץ לתחום האזור היהודי, חרה אל יהוד. בתור יוצאי אירופה הם לא היו חייבים לגור באזור היהודי המיוחד.
הפעולה שגרמה לערעור היחסים בין הקהילות הייתה החלטה הגורנים להקים בית מטבחים משלהם. בשיטה הקיימת (ברבות מתפוצות ישראל) , על מכירת הבשר היה מוטל מס למימון הוצאות הקהילה ומתן סיוע למעוטי היכולת. הקמת שחיטה נפרדת פגעה קשות בהכנסות הקהילה של יהודי המקום. מה עוד, שגם יהודי מקום העדיפו לקנות את הבשר מהגורנים ובכך העלו את חמת ראשי הקהילה המקומית אשר ראו בכך אי אימון כלפיהם וגם הפסד הכנסה למימון פעולות הקהילה.
בשנת 1741 החליטו התוניסאיים להכריז חרם על חבריהם שקונים בשר באופן קבוע מהגורנים. החרם לא בוצע והרבנים של שתי הקהילות החליטו על חידוש שיתוף הפעולה בינהם. הסכם בענין זה נחתם ביום שבעה באב, שנת התק"א (יולי 1741 )על ידי הרבנים של שתי הקהילות, ובראשם הרב הנודע, ר' אברהם טייב, הוא "באבא סידי".
הוחלט כי החלוקה לקהילות תהיה כדלקמן: עם קהילות התוניסאיים, המקומיים, ימנו כל היהודים שמוצאם מן הארצות המוסלמיות. עם קהילת הגורנים ימנו כל היהודים שמוצאם הוא מן הארצות הנוצריות. חלוקה זו כללה את כל האביונים הנודדים שצריך היה להאכילם או להשיבם למקום מוצאם וכן את קבורתם בעת שהלכו לעולם. החלוקה היתה כה קשה עד כי היהודים חילקו את בית העלמין שלהם לשני בתי קברות מחולקים על ידי קיר.
בעת החדשה
בספרו "משכנות הרועים" מציין המחבר, ר' עוזיאל אלחאייק, כי בשנת 1824 אף השיגו הגורנים מה"ביי" מינוי קאיד נפרד כאחראי על ענייני קהלם. אמנם הקאיד שמונה היה בעל סמכויות פחותות ומצומצמות מאלו של הקאיד המקובל, אך עצם ההישג העיד על מעמדם הרם של הגורנים בעיני השלטון, ואף העיד על עוצמת הפילוג בין שתי הקהילות באותה תקופה.
על היחס המספרי בין הקהילות ניתן ללמוד מסיפרו של הנוסע ר' בנימין, (ישראל בנימין "מסעי ישראל") הוא מתאר את הגעתו לתוניסיה שם מצא כי לקהילה תשעה דיינים וביניהם לגורנים שלושה דיינים, ר' דוד קטורזא, ר' יוסף למברוזו, ור' דוד בונאן.
בשנת 1899 הוצא ע"י השלטון הצרפתי, שב-1881 הפך את תוניסיה למדינת חסות, צו לפיו תמוזגנה שתי הקהילות באופן רישמי. הצו קבע, בית דין רבני אחד, בית מטבחיים אחד, רב ראשי אחד, נציגות אחת במסגרת ועדת הקהילות. הרב הראשי של קהילת הגורני באותה תקופה, הרב טאפיה, היה הרוח החיה מאחרי הנסיון לאחד בין הקהילות וגם עצם כינונה של חברת כי"ח, כל ישראל חברים, בתוניסיה, הפיחה רוח אחדות בין שתי הקהילות שבניהן ובנותיהן נתכסו תחת שעריה ללמוד יחד בבתי הספר שהקימה.
נוהגי הגורנים
הקשרים המסחריים בין יהודי ליבורנו לבין קהילת יוצאי ליבורנו בתוניס, לא הצטמצו בקשרים מסחריים. היות ולא היו כמעט נישואין בינם לבין יהודי המקום הם נאלצו לנסוע לעיר מוצאן על מנת למצוא שידוכים.
כמו כן, נהגו הגורנים לשלוח את בניהם הבוגרים לליבורנו על מנת ללמוד במוסדות התורניים בעיר, כמו הסימינר לרבנים ולמוסדות ההשכלה הגבוהה בטוסקנה, בדרל כלל ללימודי רםואה והנדסה באוניברסיטת פיזה.
תרומת הגרונים
תרומתם של הגורנים ליהדות תוניסיה ולארצות המגרב בכלל, היתה עצומה. לא זו בלבד שקהילת הגורנים היתה מעורבת מאוד בתחום המסחר והכלכלה, אלא שגם בתחום הרוחני והדתי היא הביאה לתוניסיה את הזרמים הגדולים של המחשבה הספרדית.
תרומה אחרת של קהילת הגראנה לקהילת תוניסיה, היא אומנות הפיוט הספרדית אומנות זו טופחה ואומצה בחום ע"י יהדות זו עד שיצרה לה סימנים משל עצמה, אולם תרומת הפיוט הספרדי לא נמחתה ממנה עד היום הזה. ברם, תרומתם של היהודים הליוורנזים לא נבלמה במנהגי המסורת בלבד - מתוכם יצאו אנשי רוח משכילים רבים בהם עיתונאים, רופאים, ופעילים פוליטייים. בתחילתה של המאה העשרים המשיכו היהודים הליוורנזים לשמור באדיקות על זיקתם לאיטליה. הם השתקעו בערי החוף של תוניסיה בעיקר רובם בעיר הבירה טוניס, ויתרתם בערי החוף, ביזרט, סוס וספאקס. הם למדו בבתי ספר איטלקיים ובסיום לימודיהם יצאו ללימודים באוניברסיטאות באיטליה ולמעשה היו הראשונים בהתמערבות הקהילה היהודית בתוניסיה.
בחלוף השנים, וככל שהמדינה התוניסאית התמערבה, עם קירבתה ועם הפיכתה למושבה חשובה של צרפת הוסיפו בני הקהילה יוקרה וכבוד לעילית היהודית בתוניסיה בשל ידענותם והשכלתם האירופאית.
לאחר מלחמת העולם השניה הלכה ופחתה ההתבדלות הליוורנזית, בני הקהילה חברו לאירגונים הציוניים ולתנועות הנוער ככל צעירי הקהילה היהודית, הנישואים המעורבים הלכו ונתרבו ולמרות הבדלי המעמדות היכרים בזכות הבלטותה של הקהילה הליוורנזית בחיי המסחר ובמקצועות החופשיים בתוניסיה, הרי שהציונות והאידיאולוגיה הציונית הביאו להטמעות ממשית של קהילה זו ביתר בני הקהילה היהודיים, כשבראשי התנועות הציוניות עומדי בני קהילת הגורני בשורה הראשונה של המנהיגות הציונית המקומית.
הקשרים עם איטליה
הקשרים של הקהילה האיטלקית בתוניסיה עם איטליה ארץ מוצאם, היו טובים . התוניסאים ממוצא איטלקי הגנו עוד בסוף המאה ה 19 על האינטרסים האיטלקיים בתוניסיה. הם נהנו מהזכות שניתנה לנתינים האיטלקיים להעביר את אזרחותם האיטלקית מאב לבן ולעסוק בתוניסיה בכל המקצועות החופשיים ולהקים בתי ספר ומוסדות עזרה. לאחר עליית מוסוליני לשלטון באיטליה כמו שאר יהדות איטליה הניחו ששלטונו החדש של הדוצ'ה ישרת את האינטרסים האיטלקיים. הם גם לא יכלו לעמוד בלחץ האדיר של הקונסוליה האיטלקית להציג אהדה כלפי המשטר החדשוהם אף חששו כי הסתייגות ממנו תביא לנידויים ולחרם מצד האומה האיטלקית. לפיכך נפוצה בין יהודי הגורני התופעה של תרומה למען הצבא האיטלקי שיצא לכבוש את אתיופיה ואף נטילת חלק בלגיון הזרים שהיה מורכב ברובו מאיטלקים תושבי ארצות חוץ.
בזכות נאמנותם זו של יהודי הגורני הם זכו לתפקידים ברשויות האיטלקיות ובקונסוליות. בשנות השלושים של המאה ועשרים היון ללליוורנזים נציגים בתוניסיה: במועצה המינהלית של הבנק האיטלקי , בנקה איטליאנה די קרידיטו (Banca Italiana di Credito), במועצת המנהלים המקומית של העיתון ליוניונה (L'Unione) ובהנהלת מוסדות צדקה ובאגודות תרבותיות.
לקראת סוף שנות ה-40 של המאה ה-20 החלה להתגלות ההתנגדות למשטר הפשיסטי. בקהילת הגורני היו גרעינים קטנים, אך בעלי השפעה של הבונים החופשיים, הסוציאליסטים והאנרכיסטים . כתגובה חלה ההתעוררות האנטי פאשיסטית לאחר שצעירים יהודים הגיעו אל הקומוניזם, וניסו להגשים בפועל את האידיאולוגיה שלהם באמצעות התנגדות של ממש למשטר הפאשיסטי כפי שקבע אותה האינטרנציונל הקומוניסטי השביעי. הם נתנו את תמיכת לליגה האיטלקית לזכויות האדם והיו היזמים העיקריים לבטאון לאיטליאנו די תוניסי ( l'Italiano di Tunisi) שהחל להופיע באוקטובר 1936. הקונסוליות האיטלקיות גינו את התנועה וכינוה "תנועה של בוגדים". הפשיסטים אף החלו במאבק אלים בפעילים בתנועה שבמסגרתו נרצח הפעיל מיצ'לי. אולם הבטאון האנטי פאשיסטי המשיך להופיע.
קהילת הגראנה הוכתה בתדהמה של ממש כשהחיל הדוצ'ה מוסוליני את חוקי הגזע שאסרו עליהם ללמוד במוסדות חינוך ציבורי, יסוד, תיכוני וגבוה. הם לא יכלו עוד להחזיק משרה ממשלתית וזכויותיהם ברכוש תעשיתי וחקלאי הופקעו. גם הנישואין המעורבים נאסרו עליהם ולמרות שהיהודים ממוצא תוניסאי היו רחוקים מארץ המוצא של הגזרות, הם נפגעו קשות מפרסום החוקים שלמעשה נידו אותם מכל קשר לאומה שאהבו כל כך לחבק.
לאחר חוקי הגזע פחת באופן משמעותי מספר היהודים שביקשו להתאזרח כאיטלקים. הקשר לאיטלקיות כמעט ונעלם, מאידך, הפעילות האנטי פאשיסטית בתוניסיה של קהילת הליוורנאים גברה. הם הקימו עיתון יומי בשם איל ג'יורחה (Il Giornale ) אשר בו בלטו כותבים והוגים יהודים אינטלקטואלים שלחמו בלהט כנגד השלטון הפאשיסטי.
לאחר מלחמת העולם השניה הלכה ופחתה ההתבדלות הליוורנזית, בני הקהילה חברו לאירגונים הציוניים ולתנועות הנוער ככל צעירי הקהילה היהודית, הנישואים המעורבים הלכו ונתרבו ולמרות הבדלי המעמדות היכרים בזכות הבלטותה של הקהילה הליוורנזית בחיי המסחר ובמקצועות החופשיים בתוניסיה, הרי שהציונות והאידיאולוגיה הציונית הביאו להטמעות ממשית של קהילה זו ביתר בני הקהילה היהודיים, כשבראשי התנועות הציוניות עומדי בני הגורני בשורה הראשונה של המנהיגות הציונית המקומית.