אביי

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יש לשכתב ערך זה
הסיבה לכך: סגנון לא מתאים לאתר. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אביי היה אמורא בבלי בדור הרביעי, מגדולי האמוראים. תלמידם של רבה ורב יוסף, ובן מחלוקתו הידוע של רבא.

מחלוקתו עם רבא[עריכה]

אביי היה בר פלוגתיה של רבא, והתלמוד הבבלי נקרא "הויות דאביי ורבא" (בבלי סוכה כח א). ויש שנקטו שהיה שאביי היה תלמידו של רבא (ספר ברכות המים דף ב'), אך יש שדחו סברא זו משום שהיה גדול ממנו (ספר בית אהרן והב"ד בשד"ח מערכת א' כלל שיא).

בכל המחלוקות בין אביי ורבא ההלכה היא כרבא, חוץ משש מחלוקות שסימנם "יע"ל קג"ם" (ר"ת של: יאוש שלא מדעת, עד זומם למפרע הוא נפסל, לחי העומד מאליו, קידושין שלא נמסרו לביאה, גילוי דעת בגיטא, מומר האוכל נבילות להכעיס). אביי מלך לאחר רב יוסף במשך שלוש עשרה שנה, ולאחר מכן מלך רבא. אביי חי ששים שנה (בבלי ראש השנה יח).

אין דרך הגמרא להקדים את רבא לאביי, משום שאביי מלך לפניו (עי' שלחן המערכת מע' א' סוף אות יז ועין יצחק ח"א עמ' רמח).

היה מצאצאי עלי הכהן וחי ששים שנה בזכות לימוד התורה וגמילות חסדים בבלי ראש השנה יח, א.

כאשר עברתו אמו - מת אביו, ובלידתו - מתה אמו. רש"י ז"ל כתב כי נראה בעיניו ששם אביו של אביי היה כייליל (זבחים דף קיב). אביי גדל אצל רבה בר נחמני, שהיה דודו. פעמים רבות מופיע בתלמוד - אמר אביי: אמרה לי אם וכו', והיא אשת רבה, שגידלה את אביי.

יש אומרים ששמו היה אביי, ורבה, שגידלו, קראו נחמני ע"ש אביו (ראה בפרש"י, בבלי גיטין דף לד ע"ב, ובפי' רשב"ם בפסחים דף קיב ע"ב, ובפי' הר"ן, נדרים, דף נד ע"ב). ויש אומרים ששמו היה נחמני, ורבה לא רצה לקראו כל הזמן בשם נחמני, כי אביו נקרא כך, ולכך קראו אביי, בלשון ארמית, כאדם שקורא אבי. ואף שאר האמוראים קראוהו כך, לפי שהיה מן האבות הגדולים. (ספר הערוך בשם רב האי גאון). [ומכאן הביאו מקור לדברי הרמב"ם (הלכות ממרים, פ"ו הלכה ג), שכתב שאם היה שם אביו או רבו כשם אחרים - משנה את שמם, ואם אינו שם פלאי - קורא בהם שלא בפני אביו. ונחמני לא היה שם פלא, ולכן פעמים שקראו נחמני, והיינו שלא בפני אביו. (ראה בשו"ת יביע אומר ח"ב יו"ד סימן טו ושלחן המערכת מערכת א' אות יח)].

ילדותו ורבותיו[עריכה]

רבותיו המובהקים היו רבה בר נחמני, דודו, שאצלו התחנך, וכן רב יוסף, מגדולי האמוראים של הדור הקודם. אביי היה עמם כל חייהם.

מסופר שכאשר חלה רב יוסף ושכח את תלמודו, היה אביי מזכיר לו. אביי הוקיר והעריך ביותר את רבותיו, עד שאמרו עליו שכאשר היה רואה את "אוזן חמורו של רב יוסף שֶׁבָּא - היה עומד מפניו"[1].

אביי דאג במיוחד לשמור על קשר עם חכמי ארץ ישראל וללמוד את תורתם, וכך שולבו בתלמוד הבבלי גם פסקיו של רבי יוחנן. כבר מצעירותו בלטו כשרונותיו וכך נכתב במסכת ברכות (מח ע"א):

תרגום: אביי ורבא ישבו לפני רבה, אמר להם: למי מברכים? אמרו לו: לרחמן (ה') והרחמן איפה (הוא) יושב? רבא הצביע למעלה ואביי יצא החוצה והצביע לשמיים. אמר להם רבה: שניכם חכמים תהיו. כמו שאומרים אנשים: "כל דלעת ודלעת משעה שמתחיל בה השרף (כלומר, כאשר הדלעת מתחילה לגדול) יודעים (מה יצא ממנה) (כלומר, משל הוא שלפי מה שהוא בצעירותו יודעים מה יהיה בבגרותו).

כשגדל אביי, הוא נודע כאדם רודף שלום שעוסק בגמילות חסדים, והיה מקובל ומכובד על הבריות.

אביי העריך מאוד את אמו החורגת, וכמה פעמים אמר דברים בשמה, בצירוף הביטוי "אמרה לי אם".

חבריו[עריכה]

נודע במחלוקותיו עם רבא. יש גם פעמים שאביי מביא ראיות לשיטת רבא או מסביר אותה, ובכשלושים מקומות אומרת הגמרא "אביי ורבא דאמרי תרוויהו…" (אביי ורבא אמרו יחד…). לבד משש מחלוקות, הלכה תמיד כרבא במחלוקות שהיו ביניהם (ראו יע"ל קג"ם). למעלה מארבעת אלפים אמרות, קושיות, פירכות ותירוצים מיוחסים להם, וכמעט לא ניתן למצוא נושא בתלמוד שאותו לא העמיקו והרחיבו. לא לחינם בא המושג הוויות אביי ורבא, המהווה שם נרדף לתלמוד כולו.

על חבריו נמנה רב שימי בר אשי. הוא היה בן בית אצל אביי, וכך מסר כמה משמועותיו, שלא אמר בבית המדרש, אלא הסביר לבניו בעת לימודם‏[2] עם זאת הוא לא נחשב לתלמידם של אביי ורבא, ולרוב הוא דן עימם בהלכה‏[3] והוא אף חלוק עליהם לפעמים‏[4]

כראש הישיבה[עריכה]

מלבד רבא, היה גם רבי זירא מחבריו של אביי, והיה אחד מגדולי הדור שבחרו באביי לראש הישיבה לאחר מותו של רב יוסף. באותה עת התחרו ארבעה תלמידים על מִשְׂרַת ראש הישיבה, עד שהוחלט כי זה שיביא טענה שאין לסתרה – יהיה ראש הישיבה. היה זה אביי שזכה, גובר בין היתר גם על רבא[5]. אך ניצחונו היה רק לאותו זמן, משום שלמעשה נפסקו רוב ההלכות לפי רבא, וזהו ניצחון לדורות. עם זאת, בעוד שרבא זכה לבת קול משמים רק בערב יום כיפור, אביי זכה לזאת בכל יום שישי ואבא אומנא בכל יום.‏[6]

אביי הנהיג את הישיבה ואת יהדות בבל כולה במשך 14 שנה.

אביי (וגם רבה, דודו) היו כהנים מבית עלי הכהן, שעליהם נגזר שימותו בגיל צעיר. אביי חי כשישים שנה. (רבה חי כארבעים שנה).

בר הדיא וחלומותיהם של אביי ורבא[עריכה]

ניתן ללמוד אודות חייו של אביי, ממעשה המוב בגמרא אודות פותר החלומות בר הדיא, שבעקבות פתרונותיו היו חייו של אביי בשלב זה מלאים אושר ועושר, וכך מסופר בתלמוד: בזמנם של אביי ורבא היה אדם בשם בר הדיא שעסק במקצועו כפותר חלומות והיה נהוג שמי ששילם לו עבור עבודתו - פתר לו לטבה, ומי שלא שילם לו - פתר לו לרעה. אביי היה נוהג לשלם לו, ורבא לא היה משלם לו, ולכן היה פותר תמיד את חלומותיו של אביי לטובה, ואת של רבא לרעה, על כך מסופר בתלמוד:

  • אביי ורבא אמרו לו: ראינו בחלומינו את הפסוק‏[7] שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ וְלֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ. לרבא פתר בר הדיא, כי הוא יפסיד בעסקיו עד שלא יוכל לאכול מרוב עצבות, ולאביי פתר שהוא ירוויח בעסקיו ומרוב שמחה לא יוכל להכניס אוכל לפיו.
  • אמרו שניהם לבר הדיא: ראינו בחלום את הפסוק‏[8] בָּנִים וּבָנוֹת תּוֹלִיד וְלֹא יִהְיוּ לָךְ כִּי יֵלְכוּ בַּשֶּׁבִי. לרבא פירש בר הדיא את החלום שהפסוק יתקיים כמשמעותו החמורה, ואילו לאביי פתר כי יהיו לו בנים ובנות רבים, וכאשר הם ינשאו יהיה דומה בעיניו כאילו נשבו.
  • אמרו לו: הקרו לנו בחלומינו את הפסוק‏[9] בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר. לאביי פתר בר הדיא את החלום בכך שיהיו לו הרבה בנים ובנות, אביי ירצה להשיא אותם לקרוביו (כנהוג באותה תקופה) ואילו אשתו תרצה להשיא אותם לקרובותיה, ואשתו תנצח ותשיא אותם לקרובותיה הנחשבים במובן מסוים כ"עם אחר", משפחה זרה מאשר משפחתו של אביי. לרבא פתר, כי אשתו תמות ויאלץ להנשא עם אשה אחרת כך שבניו ובנותיו יהיו מסורים בידי אשה זרה, וכמו שפירש פסוק זה רבא עצמו בשם רב ירמיה בר אבא ששמע מרב "מאי דכתיב בניך ובנותיך נתונים לעם אחר? זו אשת האב".
  • אמרו לו: הקרו לנו בחלומינו לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ‏[10]. פתר בר הדיא את חלומו של אביי שיצליחו עסקיו ויאכל וישתה מתוך שמחה עד שיקרא פסוק זה כמשמעו. לרבא פתר כי הוא יקרא פסוק זה כדי להרגיע את עצמו, לאחר שיפסיד בעסקיו ולא יוכל להכניס מאכל או משקה לפיו מרוב צער.
  • אמרו לו: הקרו לנו את הפסוק‏[11] "זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה וּמְעַט תֶּאֱסֹף כִּי יַחְסְלֶנּוּ הָאַרְבֶּה". לאביי אמר בר הדיא כי הכוונה היא להתחלת הפסוק "זרע רב תוציא השדה", ואילו לרבא אמר כי הכוונה היא בעיקר לסיום הפסוק - "ומעט תאסוף כי יחסלנו הארבה".
  • אמרו לו: הקרו לנו את הפסוק‏[12] וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ. לאביי הוא אמר שיתפרסם שמו כראש ישיבה נכבד ואימתו תהיה מוטלת על הבריות. לרבא פתר כי הוא יתפס בדין המלך וכן גנבים יגנבו את ממונו, עד שכולם יקבלו על עצמם עול מלכות שמים וילמדו קל וחומר ממך, שאפילו בצדיק כמותך שולטת מידת הדין. בתלמוד מסופר כי אכן כך היה, למחר באו שליחי המלכות ואסרו אותו.
  • אמרו לו שניהם: ראינו בחלומינו כרוב. פתר בר הדיא לאביי כי כספו ועסקיו יוכפלו כחסה, ולרבא פתר שעסקיו ילכו לאבדון ויהיו מרים עבורו כחסה (שמרה כאשר היא קטנה).
  • אמרו לו שניהם: ראינו בחלומינו בשר על פי חביות יין. לאביי פתר כי יינו יושבח וכולם יבואו לקנות ממנו בשר ויין, ולרבא פתר שיינו יחמיץ וכום יבואו לקנות ממנו חומץ כדי לאוכלו יחד עם הבשר.
  • אמרו לו: ראינו חבית התלויה בראש דקל. לאביי פתר כי עסקיו יתרוממו ויצליחו כדקל שהוא גבוה, ולרבא פתר שעסקיו יצטמקו כתמרים הגדלים בדקל.
  • אמרו לו: ראינו חבית שנופלת לבור. לאביי פתר כי עסקיו יצליחו בצורה פלאית ולא מובנת, כמאמר העולם: נפלה פת לבור אך לא נמצאה. ולרבא פתר כי עסקיו יפלו מטה מטה.
  • אמרו לו: ראינו חמור קטן שעומד לפנינו ונוער. לאביי פטר כי יוכתר לראשות הישיבה והמתרגם יעמוד לידו לתרגם את דבריו ולהכריזם בקול רם לרבים, ולרבא פתר כי מי שכתב את תפיליו, כתב בשוגג את המילה "חמור" בין המילים "וכל פטר חמור תפדה בשה", עם וי"ו למרות שבפרשה היא נכתבת ללא וי"ו, ולאחר מכן מצא את הטעות ומחקה את הוי"ו המיותרת, אך מקומה ניכר כך שהתפילין שלו אינן יפות ומהודרות‏[13].

משפחתו[עריכה]

אשתו הראשונה ילדה לו בנים ובנות, אך לא ידועים עליה פרטים נוספים.

אשתו השנייה הייתה חומא, נינתו של רב יהודה, ששני בעליה הקודמים נפטרו. במחלוקת בין חכמים, האם חזקה היא שאישה היא אישה קטלנית לאחר שמתו שני בעליה או רק לאחר שמתו שלושה בעליה, סמך אביי על רב יצחק בר יוסף, שקבע שהחזקה היא רק לאחר שלושה מקרים, ונישא לחומא, ונפטר גם הוא.[14]

אחד מבניו של אביי הוא האמורא המפורסם רב ביבי בר אביי.

מקום קבורתו[עריכה]

על מקום קבורתו, מופיע בספר הגלגולים‏[15]: "בכפר אבני"ת יש שם מערה, שבה קבורים אביי ורבא. והנה הפתח לצד מערב, ובתוכה הרבה כוכים, הנה בכוך שבקרן מזרחית דרומית ממש, שם קבור אביי. והכוך הסמוך לו העומד בצד דרום ממש, שם קבור רב דימי מנהרדעא. והכוך הסמוך לו אשר בצד דרום ג"כ, והוא כוך יותר רחב מכוך ר' דימי הנזכר, ושם קבור רבא, והוא בכוך האמצע שבצד דרום, ושאר הכוכין לא הגיד לי מה הם". בעקבות דברים אלו של האריז"ל, שלפי המקובל נכתבו על ידי תלמידו רבי חיים ויטאל ברוח הקודש, ידועה מערה זו כ"מערת אביי ורבא".


מתורתו[עריכה]

קיים דין האומר כי כלי הבלוע בתוך אדם או בעל חיים חי, למרות שהאדם או בעל החיים נמצא בתוך אוהל, אין הדבר הטמא נהיה טמא בטומאת אוהל. האמורא רבי זירא הסתפק, האם כלי הבלוע בתוך בהמה המפרכסת נחשב כבלוע - מכיוון שהבהמה אינה מתה. רב ששת פסק שהבהמה נחשבת כאינה בלועה, מכיוון שהיא נחשבת כ"אוכל", אך רבי זירא הקשה על כך, כיצד ניתן להחשיב אותה כ"מתה", לפי ההלכה האומרת שבהמה כזו אינה מטמאת טומאת נבילות.רש"י מסביר, כי השאלה היא רק ביהודי שיש ברשותו כלים בבטן בהמה טמאה, או גוי שיש ברשותו כלים בבהמה טהורה. אך כאשר ליהודי יש כלים בבטן בהמה טהורה, המותרת לו באכילה, ברור שאין הכלים נחשבים כבלועים, שהרי הבהמה מותרת לו באכילה, ודבר הבלוע בתוך אוכל אינו נחשב כבלוע. השאלה היא רק בבהמה טמאה, שאינה מותרת לו באכילה, והשאלה היא האם יש להחשיב את הבהמה כחיה שהרי אינה מטמאת טומאת נבילות, או שמא יש להחשיבה כאוכל, שהרי מטמאת טומאת אוכלין. לפי הכרעת אביי מכיוון שבהמה זו עומדת במצב אמצעי - שבין חיים למוות, יש לנהוג לחומרא כשני המצבים - חיים ומוות, ולכן הבהמה אינה מצלת על הבלוע בתוכה, אך מי שרובעה - מקיים עימה יחסים - חייב מיתת בית דין אם עשה את החטא במזיד וביודעין, וקרבן חטאת בשוגג, שכן היא נחשבת גם כחיה‏[16].

תורתו[עריכה]

"הלכך" מרגליות הים סנהדרין מב. אות טו
דן בענייני ממונות
אוסף שיטות, ובעיקר חכמים שונים שאמרו שיטה אחת
"לייט עלה אביי" מסורת הש"ס קידושין לג ב

אמו של אביי[עריכה]

רפואות

בדומה לברוריה, שאינה מוזכרת בענייני הלכה אלא באגדה.

מחלוקותיו עם רב יוסף[עריכה]

בניגוד לרב יוסף שלומד רק דינים למעשה
אביי לומד גם דינים שאינם למעשה
  • בצידה - הלכה מכלל דפליגי. מאי נפקא לך מינה. גמרא גמור זמורתא תהא, כלומר: צריך לדעת גם דברים שאינם להלכה למעשה. (בבלי שבת קו ב).
  • בקשירה - הלכה מכלל דפליגי. מאי נפקא לך מינה. גמרא גמור זמורתא תהא (בבלי שבת קיג א).
  • בשיור לעיר בעירוב - הלכה מכלל דפליגי. מאי נפקא לך מינה. גמרא גמור זמורתא תהא (בבלי עירובין ס א).
  • הלכתא למשיחא. אלא מעתה שחיטת קדשים לא תיתני (בבלי סנהדרין נא ב).

מחלקותיו עם רבא[עריכה]

אביי היה מפלפל, כרבה רבו ספר "אביי ורבא" לרב מימון, מבוא, סוף אות ב ותחילת אות ג. אך יש שחלקו על הסבר זה. וכן בעניין הלכה שאינה למעשה - אביי לשיטתו כמחלוקתו נגד רב יוסף. וכן בפירוש ברייתות - דוחק פירושים שאינם כפשוטן, ולפעמים גם משתמש לשם כך בלשון "תני", שכוונתה להסביר באופן אחר.

ראיות אודות שיטת הפלפול של אביי
  • למי מברכים. יצא החוצה והצביע לשמים. בוצין בוצין מקטפיה ידיע (בבלי ברכות מח א).
  • אנן כי סיכתא בגודא לגמרא - חולשתנו בבקיאות (בבלי ערובין נג א).
  • תלמידו המובהק של רבה, גדל בביתו (ר"ן נדרים נד ב), והיה בן אחיו (בבלי זבחים קיח א) רש"י ד"ה חד. ורבה גם כן היה מפלפל, ולכן מכונה *עוקר הרים" (בבלי ברכות סד א).
  • דאביי לא אפריך - היה מפולפל יותר מכולם (בבלי הוריות יד א).
  • פריצותא אסר רחמנא (בתמיה). מוכיח מהסברא (בבלי יבמות נה ב).
  • אטו כל דלא ידע הא דרבי יצחק לאו גברא רבה הוא? בשלמא מילתא דתליא בסברא לחיי, הא גמרא הוא וגמרא לא שמיעא ליה - אדם גדול צריך סברות כונות, אך לא חייב לזכור הכל (בבלי גיטין ו ב).
  • בפומבדיתא מעיילי בקופא דמחטא ואביי היה בפומבדיתא (בבלי בבא מציעא לח ב).

וזאת, לעומת רבא שהיה פשטן, כרב יוסף רבו, שהיה בקי ספר "אביי ורבא" לרב יהודה לייב הכהן מימון, מבוא, סוף אות ב ותחילת אות ג. אך יש שחלקו על הסבר זה. וכן בעניין הלכה שאינה למעשה, כשיטת רב יוסף רבו. וכן בפירוש ברייתות - מפרשן כפשוטן, ואם אי אפשר לפרשן כך - משנה את הגרסא, או מבארן בשיטת תנא בודד.

ראיות לכך שרבא היה בקי, ופשטן
אביי תולה מחלוקות במשמעות דורשין פירוש הפסוקים, ולא רק בשאלות מעשיות אוצר כתבי האדר"ת בקונטרס ענייני ביקורת לסדרי הדורות, דוגמאות


בניגוד לרבא שתולה מחלוקות בשאלות מעשיות, ולא רק משמעות דורשין (=פירוש הפסוקים), דוגמאות:

אביי דוחק בלשון המשניות והברייתות פירושים שאינם כפשוטן

אביי פוסק ע"פ מה שקרה בהווה, בפועל
  • שדה שאינה עשויה לבורות, מותר לסמוך, משום שעדיין חבירו לא חפר בפועל (בבלי בבא בתרא יז ב).
  • בעל חוב למפרע הוא גובה, כיוון דמטא זימניה ולא פרעיה בפועל איגלאי מילתא למפרע דמעיקרא ברשותיה הווה קאי פסחים לא א).
  • יאוש שלא מדעת לא הווי יאוש, דהא לא ידע דנפל מיניה בהווה (בבלי בבא מציעא כא ב) קובץ שיעורים ח"ב יז-ה.
  • פשע בה ויצאת לאגם ומתה כדרכה, אביי משמיה דרבה אמר חייב, מאי טעמא דאמרינן הבלא דאגמא קטלה (=בפועל מתה מהאגם) (בבלי בבא מציעא ו ב).


לפי אביי, כשיש שלושה חלקים, שלושתם קשורים זה לזה, אפילו הראשון והשלישי (תוספות בבלי מנחות פב א ד"ה כולהו, וסיים ששמא אין לדמותם)

• אפילו הביא קרבן על אחד מהן נתכפרו כולן (בבלי שבת עא א). • אפילו נטמא אחד מהן שניהם מצטרפין (בבלי מנחות כד ב). • אפילו נתכפר באחת מהן שתיהן אין טעונות לחם (בבלי מנחות פב).

אביי לא מחלק, ונוקט בלשון "היא היא" אוצר כתבי האדר"ת בקונטרס ענייני ביקורת לסדרי הדורות, ספר ברכת כהן בקונטרס מגילת סתרים • כרמלית מאי, אמר אביי היא היא (בבלי שבת יא ב). • על מנת שתאכלי בשר חזיר מהו, אמר אביי היא היא (בבלי גיטין פד א). • יבם מאי, אמר אביי היא היא (בבא בתרא יב ב). • נראה בו מאי, אמר אביי היא היא (בבלי בבא בתרא מא ב).

עיין עוד בשיטתו של אביי לעיל בסמוך במחלוקותיו על רב יוסף, ובחלק ב אות ‎א

לקריאה נוספת[עריכה]

  • קידושין לג א
  • יומא כז א, קידושין מח ב
  • מנחות טז ב
  • זבחים טו א, זבחים סט א
  • בבלי
  • תבנית:בבלי
  • דברים כח, לא
  • דברים כח, מא
  • דברים כח, לב
  • קהלת ט, ז
  • דברים כח, לח
  • דברים כח, י
  • ברכות נו א
  • יבמות סד ב
  • הקדמה ל"ז
  • חולין קכא ב