אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגדרה[עריכה]

אדם שהקדיש דבר שאינו שלו, אינו קדוש (הסוגיא בבבא קמא סח:).

לדוגמא, הגוזל בהמה מאחר והקדישה, אינה קדושה (בבא קמא סח:).

דינים דומים: יש שני סוגי חלויות שאדם אינו יכול להחיל על דבר שאינו שלו:
  1. אין אדם אוסר דבר שאינו שלו[1].
  2. אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, ועל כך נדון בערך זה.

מקור וטעם[עריכה]

מקורו מהפסוק "איש כי יקדיש את ביתו קודש לה'" (ויקרא כז-יד) - מה ביתו שלו אף כל שלו (בבא קמא סח:).

הקובץ שיעורים (קידושין מב) חילק בין קדושת הגוף לקדושת דמים, שבקדושת הגוף האדם מחיל את הקדושה והקדושה גורמת לקניין, אך בקדושת דמים, האדם מחיל את הקניין (כעין מכירה) והקניין גורם לקדושה. ולפי זה חידש שאת הפסוק "איש כי יקדיש" צריך דווקא בקדושת הגוף, שבה האדם מחיל את הקדושה (ורק הקדושה גורמת לקניין), והיתה הו"א שאפשר להחיל את הקדושה גם על דבר שאינו שלו. אך בקדושת דמים, שבה האדם מחיל את הקניין (ורק הקניין גורם לקדושה), פשוט מסברא שאינו יכול להקדיש דבר שאינו שלו, כשם שאינו יכול למכור דבר שאינו שלו (וסיים בצ"ע)[2].

במהותו חקר הגרמ"א עמיאל (המידות לחקר ההלכה ב-ה,ו, דרכי משה דרכי הקניינים ו-ז) האם כדי להקדיש חפץ צריך שהוא יהיה שלו, או שאי אפשר להקדיש חפץ שאינו שלו. ונפק"מ האם אפשר להקדיש חפץ של הפקר[3].

פרטי הדין[עריכה]

במעשה, דהיינו שעשה מעשה לייחד את הדבר להקדש, אעפ"כ אינו קדוש. ואינו דומה לאיסורין שאדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י מעשה (לחלק מהדעות) (עונג יו"ט פב ד"ה ואכתי).

הפקר, כתבו הראשונים שאי אפשר להקדישו, אך הרש"ל (בבא מציעא מט.) כתב שאפשר (במחלוקתם דן המידות לחקר ההלכה ב-ה,ו)[4].

ראה גם[עריכה]


הערות שוליים[עריכה]

  1. ע"ע אין אדם אוסר דבר שאינו שלו.
  2. הרבה חולקים על יסוד זה של הקובץ שיעורים, הובאו בערך הקדש בסעיף "קדושה ובעלות" ד"ה במהותו.
  3. עיין לקמן בסעיף "פרטי הדין" (ד"ה הפקר) עוד בדין הפקר.
  4. עיין לעיל בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה במהותו) שהגרמ"א עמיאל חקר בזה.