אין שליח לדבר עבירה

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגדרה[עריכה]

אדם ששלח את חבירו לעבור עבירה, השליח לא נחשב כמשלח אלא כאילו עשה מעצמו, והמשלח לא נענש עליה (הסוגיא בקידושין מב: והלאה, בסוגיא זו האריך ספר המקנה יח).

בדיני עונשין בידי אדם - מיתה, מלקות וממון (קידושין מג.).

לדוגמא, השולח את חבירו להרוג את הנפש או לשרוף ממון של אחר - השליח חייב והמשלח פטור מדיני אדם (קידושין מג.).

החולק על דין זה הוא שמאי הזקן, שסובר שיש שליח גם לדבר עבירה (קידושין מג., ותלוי בבאורי הגמרא בדעתו). ואין הלכה כמותו.

מקור וטעם[עריכה]

במקורו הביאה הגמרא שלושה מקורות:
  1. מכך שגזיה"כ שיש שליח לדבר עבירה במעילה (גזירה שווה חטא חטא מתרומה), בשליחות יד ("על כל דבר פשע" (שמות כב-ח) לבית הלל), ובטביחה ומכירה ("וטבחו או מכרו", ויש אומרים "או", ויש אומרים "תחת") - מוכח שבשאר התורה אין שליח לדבר עבירה (שני כתובין הבאים כאחד אין מלמדין) (קידושין מב:).
  2. בשחוטי חוץ נאמר "דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו" (ויקרא יז-ד) - הוא ולא שלוחו, ואם אינו עניין לגופו (שכבר נאמר "ההוא") תנהו עניין לכל התורה כולה (קידושין מג.).
  3. סברא שדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים (קידושין מב:). את סברא זו הביאה הגמרא בהו"א, ונחלקו הראשונים האם היא גם למסקנה (רש"י בבא מציעא ח. ד"ה פטור, י: ד"ה בר חיובא. ובבבא קמא (נא. ד"ה אין) הוסיף "וסברא הוא")), או שלאחר שהגמרא הביאה את הפסוקים דלעיל נדחתה סברא זו (תוס' שאנץ בשיטה מקובצת בבא מציעא י: ד"ה היכא אמרינן אשלד"ע, ריטב"א קידושין מב:).
בביאור סברת דברי הרב ודברי התלמיד (לדעה שסברא זו נשארה גם למסקנה) נחלקו האחרונים לשלוש דעות:
  1. המשלח יכול לומר שחשב שהשליח לא ישמע לו (תוס' שאנץ בשיטה מקובצת בבא מציעא י: ד"ה היכא אמרינן אשלד"ע, סמ"ע חו"מ קפב-ב), ולכן אין גמירות דעת של המשלח (קהילות יעקב קידושין לה-א בתחילתו ד"ה דף מב).
  2. השליח לא יכול לומר שעשה את המעשה מכח השתעבדותו למשלח ועל אחריות המשלח, משום שהיה לו לשמוע לדברי הרב, ולכן השליחות בטילה (קהילות יעקב קידושין לה-א ד"ה אכן, ומעין זה כתב הרעק"א (בבא מציעא י: בתחילתו ד"ה גמרא) שאינו יכול להעשות שליח לזה כיוון שהיה צריך לשמוע לדברי הרב)).
  3. דברי הרב ודברי התלמיד אינה סברא עצמית, אלא שהתורה חידשה שליחות בגירושין, תרומה וקודשים, ואין לנו לרבות אלא דינים שדומים להם, שאין בהן עבירה, וסברת דברי הרב ודברי התלמיד היא פירכא על הלימוד במה הצד מקודשים וגירושין (פני יהושע קידושין מב: ד"ה גמרא).

ונפק"מ (בין שתי הדעות הראשונות) כשהשליח הוא ישראל מומר להכעיס, שמוחזק לעבור עבירות: אם הטעם שהמשלח יאמר שחשב שהשליח לא ישמע לו - כאן לא שייך, כי ידע שהוא מומר, אך אם הטעם שהשליח לא יכול להיות שליח לזה - גם כאן שייך (רמ"א חו"מ שפח-טו: המשלח חייב. ש"ך שם ס"ק סז: המשלח פטור. והרעק"א בבא מציעא שם תולה בטעמים הללו).

בשליחות עצמה נחלקו רבים מהראשונים והאחרונים, האם אנו אומרים שכיוון שאין שליח לדבר עבירה השליחות עצמה לא חלה, או שהיא חלה ורק המשלח פטור. כגון ששלח את חבירו לקדש עבורו אשה שהיא חייבי לאווין - המשלח בוודאי פטור, אך נחלקו האם הקידושין חלים (גר"ש שקאפ בבא מציעא יא ד"ה ולפ"ז: מחלוקת בין שני תירוצי תוס' שם י: ד"ה דאמר (בסופו) (אך הקהילות יעקב שם יד-ב הביא אחרונים שסוברים שלשני תירוצי התוס' השליחות בטלה), וכן מחלוקת בין תירוצי תלמידי הר"פ (בשיטה מקובצת שם ד"ה וא"ת והא רבא אמר), ובין תירוצי תוס' שאנץ (בשיטה מקובצת שם ד"ה וז"ל תוס' שאנץ וי"ל). קהילות יעקב שם יד-ה בסופו ויד-ו מלקט דעות שהשליחות בטלה: רמב"ם, ראב"ד, סמ"ע חו"מ קפב-ב, פני יהושע, מהרי"ט ח"א קטז, שער המלך מעילה פ"ז, קצוה"ח קפב, שו"ת רעק"א קצד, נודע ביהודה מהדורא קמא אה"ע סימנים עה - עז, שו"ת חתם סופר אה"ע תנינא א, טורי אבן חגיגה י, שושנת העמקים י, חזון איש שביעית כד. ובקהילות יעקב שם ז מלקט דעות שהשליחות קיימת: מהר"י מהמבורג שהביא הנודע ביהודה עו, נתיבות המשפט קפב באמצעו בשם רוב הפוסקים, קהילות יעקב לגר"י מקרלין)).

בדינים שונים[עריכה]

בעבירה דרבנן גם כן אומרים אין שליח לדבר עבירה (נודע ביהודה מהדורא קמא עה ד"ה ואם שייך, משנה למלך רוצח ב-ב. והמהרי"ט ח"א קטז (הובא במשנה למלך שם) הסתפק בזה. וכן דן בזה ספר המקנה יח-ז)).

בנדרים שבועות ונזירות, דנו הפוסקים האם יש שליח לדבר עבירה. למשל, נשבע שלא לקדש אשה מסוימת ואח"כ שלח שליח לקדשה (מחנה אפרים שלוחין ט, נודע ביהודה עז, ספר המקנה יח-יב).

פרטי הדין[עריכה]

כשהעבירה רק לשליח ולא למשלח, כגון כהן שאמר לישראל לאכול תרומה, לחתם סופר (בשו"ת או"ח רא) גם בזה אומרים שאין שליח לדבר עבירה, ולקצוה"ח (קה-א בסופו ד"ה ובזה) כאן יש שליח (במחלוקתם דן קהילות יעקב קידושין לה-ב).

כשהשליח שוגג, כגון שאמר לשליח לקחת שור מבית פלוני שהוא שלי, ונמצא שלא היה שלו והיא גניבה, נחלקו המפרשים לשלוש דעות (דן בזה ספר המקנה יח-ו):
  1. בזה יש שליח לדבר עבירה, והמשלח חייב (תוס' בבא מציעא י: סוף ד"ה אי, תוס' בבא קמא עט. ד"ה נתנו. וכן כתב המרדכי, הביאו הש"ך חו"מ שמח-ו בתחילתו).
  2. גם בזה אין שליח לדבר עבירה, והמשלח פטור (ר"י בשיטה מקובצת בבא מציעא י: ד"ה א"כ מצינו שלד"ע, וכן כתב נימוקי יוסף, הביאו הש"ך שם, וכן דעת הש"ך עצמו שם. וכן כתב הריטב"א קידושין מב:, והוסיף שאע"פ שאין בזה את הטעם "דברי הרב", זו גזירת הכתוב שאין שליח לדבר עבירה).
  3. תלוי באיזו עבירה: בבין אדם למקום אין שליח והמשלח פטור, ובבין אדם לחבירו (כגון גניבה) יש שליח והמשלח חייב (חתם סופר כתובות מהדורא בתרא (תקעג ד"ה וכי) בדעת התוס')).

כאשר המשלח שותק ואינו טוען "דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין" חידש היד רמה (סנהדרין כט ד"ה ואמרינן) שהמשלח כן יהיה חייב, וכל מה שפטור הוא דווקא כשטען זאת. ונשאר בצ"ע.

בשליח שמקבל שכר עבור שליחותו חידש מהרי"א אסאד שיש שליח לדבר עבירה (בשו"ת אה"ע קעח, קפב, והובא בדברי הגאונים צה-כה).

כאשר יש שליח לדבר עבירה, כגון בשליחות יד, וכן לפי ההו"א בגמרא (קידושין מב:) שיש שליח לדבר עבירה - אעפ"כ השליח כן חייב (תוס' רי"ד קידושין מב: (ד"ה אין שליח) לגבי ההו"א, ש"ך חו"מ רצב-ד מבאר כך את הסמ"ע וסובר כמותו, דן בדבריהם הקצוה"ח שם סק"א)), ורק כאשר אי אפשר לפרוע מהשליח - המשלח חייב, כגון שאין לו רכוש (תוס' רי"ד שם), או שהוא אינו בר חיובא, או שהוא שוגג (לדעות שפוטרות בשוגג) (ש"ך שם).

במקרה שאם אין שליחות יש עבירה ואם יש שליחות אין עבירה הדין הוא שיש שליחות. לדוגמא, השוחט בשבת בשביל חולה שיש בו סכנה כדי שלא יאכל טריפות: אם אין שליחות יש עבירה - שהרי אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך, שהשוחט מחלל שבת בשביל שהחולה לא יאכל טריפות. ואם יש שליחות והשוחט הוא שלוחו של החולה - אין עבירה, שהרי לחולה עצמו מותר לשחוט. והדין הוא שיש שליחות ואין עבירה (מחנה חיים ח"א קג, הובא בספר המקנה יח-ה)[1].

שליח שחב לאחרים לא מועיל משום שאין שליח לדבר עבירה (פני יהושע, וספר המקנה יח-ה דן בדבריו).

אנשים[עריכה]

בגוי נחלקו האחרונים האם אומרים שאינו שליח (כששלחו ישראל) לדבר עבירה (לדעות שיש שליחות בגוי לחומרא): למשנה למלך (מלווה ולווה ה-יד) הוא כן שליח לדבר עבירה, ולקונטרסי שיעורים (בבא מציעא יב-ד ד"ה ובמשנה, והביא את המשנה למלך) גם בו אין שליח לדבר עבירה.


הערות שוליים[עריכה]

  1. בכל הדינים התלויים בעצמם (הא בהא תליא) הארכנו בערך חלויות בסעיף "תלוי בעצמו".