אישה נידה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מאין תקציר עריכה
מ (שוחזר מעריכות של 2001:470:6B12:E0:0:0:0:59 (שיחה) לעריכה האחרונה של Yeshivaorgil bot)
 
(34 גרסאות ביניים של 8 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
'''נִדה''' היא [[אשה|אִשה]] שיצא דם<ref>לאורך ערך זה - נעשה שימוש רב במילה 'דם', אך '''אין''' הכוונה לתרכובת המכונה בפי ה[[רופא|רופאים]] בזמנינו דם, '''אלא''' כל הפרשה היוצאת מהמקור וצבעה טמא נקראת בלשון [[חז"ל]] וה[[פוסקים]] דם {{מקור|(שמעתי מת"ח, וכן מקובל בין הפוסקים, וכן שמעתי מת"ח נוספים, ור' להלן)}}, וכך השימוש גם בערך זה.</ref> מ[[מקור|מקורה]]<ref>הרחבה מדעית והיסטורית (לאו דווקא תורנית) נמצאת לקראת סוף הערך [[ווסת]].</ref>. התורה קבעה ש'''נדה''' [[טומאה|טמאה]] ואסרה קשר גופני בין נדה לגבר.
'''נִדה''' היא [[אשה|אִשה]] שיצא דם<ref>לאורך ערך זה - נעשה שימוש במילה 'דם', אך '''אין''' הכוונה לתרכובת המכונה בפי ה[[רופא|רופאים]] בזמנינו דם, '''אלא''' כל הפרשה היוצאת מהמקור וצבעה טמא נקראת בלשון [[חז"ל]] וה[[פוסקים]] דם {{מקור|שמעתי מת"ח, וכן מקובל בין הפוסקים, וכן שמעתי מת"ח נוספים|כן}}, וכך השימוש גם בערך זה.</ref> מ[[מקור|מקורה]]<ref>הרחבה מדעית והיסטורית (לאו דווקא תורנית) נמצאת לקראת סוף הערך [[ווסת]].</ref>. התורה קבעה ש'''נדה''' [[טומאה|טמאה]] ואסרה קשר גופני בין נדה לגבר.


== איסור נדה ==
{{ערך מורחב|ערך=[[איסור נדה]]}}
התורה אסרה קירבה גופנית בין נדה לגבר {{מקור|ויקרא יח, יט|כן}}, ו[[חז"ל]] הוסיפו [[גזירה|גזירות]] והרחקות לאיסור זה. וכן נאמר ב{{מקור|מסכתות-קטנות:מסכתות קטנות אבות דרבי נתן נוסחא א ב א$אבות דרבי נתן (נוסחא א) ב, א}}: "איזהו סייג שעשתה תורה לדבריה? הרי הוא אומר 'ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב' {{מקור|ויקרא י"ח י"ט|כן}}. יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברים בטלים? תלמוד לומר 'לא תקרב'. יכול תישן עמו בבגדיה על המטה? תלמוד לומר 'לא תקרב'. יכול תרחץ פניה ותכחול עיניה? תלמוד לומר 'והדוה בנדתה' {{מקור|ויקרא טו לג$שם ט"ו ל"ג|כן}}. כל ימים שבנדתה תהיה בנדוי. מכאן אמרו: כל המנולת עצמה בימי נדתה רוח חכמים נוחה הימנה וכל המקשטת עצמה בימי נדתה אין רוח חכמים נוחה הימנה".


== טעם האיסור ==
== טומאת נדה ==
עי' רמב"ן ורבנו בחיי ויקרא יח, ו, שהמשגל אסור זולתי לקיום המין, וע"ש בספורנו.
{{ערך מורחב|ערך=[[טומאת נדה]]}}
עי' בבלי נדה לא: - ככלה
הנדה טמאה ומטמאת כלים ב[[מגע]], ומטמא אדם במגע וב[[משא]].
הקדמת הרב קלמן כהנא זצ"ל לס' טהרת בת ישראל, עמ' כד-כו.




=== הקפדה על הלכות נידה ===
אי-שמירה על הלכות נידה גורמת לעונשים משמעותיים: על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, ואחת מהן על שאינן זהירות בנידה {{מקור|תלמוד בבלי: שבת לא ב$שבת לא:|כן}}.


נידה היא אחת משלוש בדקי מיתה באשה {{מקור|תלמוד בבלי: ברכות לא א$ברכות לא.|כן}}.




'''שמירה על הלכות נידה בעבר''' המצרים לא היו מניחים לבנות ישראל לטבול מנידתן, כדי שלא יהיו פרים ורבים, לפיכך לקו המים בדם {{מקור|(שמות רבה ט י)}}.
== טומאת דם הנדות ==
{{ערך מורחב|ערך=[[דם נדה]]}}


אחד מגזירות ה[[שמד]] של ה[[רומאים]] היה שנשים נידות ישמשו עם בעליהן {{מקור|תלמוד בבלי: מעילה יז א$מעילה יז.|כן}}.




=== עוד על הנדה ===
== מדברי חז"ל על הנדה (מאנציקלופדיה הלכתית רפואית) ==
* "קינין ופתחי נידה, הן הן גופי הלכות" {{מקור|משנה:אבות ג כב$אבות ג, כב|כן}}
* "קינין ופתחי נידה, הן הן גופי הלכות" {{מקור|משנה:אבות ג כב$אבות ג, כב|כן}}
* מדמה הקב"ה טומאת ישראל לטומאת הנידה, מה נידה ניטמאת ונטהרת, אף ישראל שנטמאו עתידים להיטהר {{מקור|(תנחומא מצורע ח)}}.
* מדמה הקב"ה טומאת ישראל לטומאת הנידה, מה נידה ניטמאת ונטהרת, אף ישראל שנטמאו עתידים להיטהר {{מקור|תנחומא מצורע ח|כן}}.




== הטומאה ==
אשה שיצא דם ממקורה טמאה ודמה טמא. הרמב"ם בהלכות משכב ומושב סיכם הלכות אלו ע"ש.
{{ערך מורחב|ערך-[[דם נדה]]}}
== ראיה האוסרת ==
אשה שיצא דם מהמקור שלה טמאה ונאסרה לבעלה מן התורה, ואין הבדל בין אם זהו דם שיצא מעצמו בצורה טבעית לבין דם שיצא מהמקור באונס {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:נדה לב ב$נדה לב:}} {{מקור|בבלי:נדה לו ב$ שם לו:}} {{מקור|רמב"ם איסורי ביאה ה א$רמב"ם ר"פ ה מהל' איסורי ביאה}} {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קפג$שו"ע יו"ד סי' קפג}}{{מקור|)}}, ע"י גורם חיצוני<ref>{{מקור|לשון}} [[הרב מרדכי אליהו]] {{מקור|זצ"ל, דרכי טהרה, ריש פ"א.}} </ref>, כגון: שקפצה ממקום למקום ומחמת זה יצא דם ממקורה או שראתה [[בהמה]] או [[חיה]] או [[עוף]] מתעסקים {{מקור|(- מקיימים יחסי מין)}} זה עִם זה וחמדה וראתה דם {{מקור|(}}{{מקור|רמב"ם איסורי ביאה ה א$רמב"ם שם}}{{מקור|, וכ"ה בבאר הגולה ובט"ז שם ס"ק א ובבאר היטב שם ס"ק ב)}} או שעשתה בדיקה פנימית {{מקור|(דרכי טהרה ר"פ א)}} והחדירה בד בעומק המקור<ref>{{מקור|כך עושים בדיקה פנימית – ר' להלן.}} </ref>, בכל מקרה טמאה ואסורה לגבר מן התורה, שנאמר {{מקור|ויקרא טו, כה|כן}}: "וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ..." - ואפילו באונס {{מקור|(גמרא נדה שם ורש"י נדה לו: ד"ה וכי יזוב זוב; שם לב: ד"ה זב לא מטמא)}}.
וכן, אין שום הבדל אם הדם שיצא הוא בשעת [[ווסת|ויסתה]] {{מקור|(- 'מחזור' בלשון מודרנית}}<ref>עי' בערך [[ווסת]] שנמצאו ב[[מקרא]] ובדברי [[חז"ל]] כמה מונחים נרדפים לדימום המחזורי: "אֹרח כנשים" {{מקור|בראשית יח, יא|כן}}, "דרך נשים" {{מקור|בראשית לא, לה|כן}}, "דם", "ווסת", "מדווה", "דיסתנא" (בפרסית), "גלמודה" (בגליא ובכרכי הים).</ref>{{מקור|)}} שלה או בזמן אחר<ref>מלבד אם זהו דם נוסף, היוצא בימי ה[[זבה|זיבה]] (לאחר יצאת דם קודמת בימי הנידות), ר' להלן בכותרת: בין נדה לזבה.</ref> {{מקור|(דרכי טהרה שם; טהרת בת ישראל בהתחלה)}}, האשה טמאה ואסורה מן התורה.
]
ומטעם זה, [[זקן|זקנה]] ה[[מסולקת דמים]], שראתה דם על ידי לקיחת גלולות, הרי היא טמאה נידה {{מקור|(שו"ת חלקת יעקב, מהד' תל אביב תשנ"ב - יו"ד סי' צט אות א, ומהד' תשי"ט - ח"ב סי' יח)}}.
כמו כן, אין הבדל בכמות הדם שיצאה, ובין אם ראתה כדרכה {{מקור|(- שבזמן הווסת בדרך כלל יוצאים דמים רבים}}<ref>ור' ברקע המדעי שמובא בערך [[וסת#רקע מדעי|וסת]] שבו מובא שדרך הנשים לראות בווסתן בד"כ 30-50 סמ"ק, ובמצבי [[מחלה]] פעמים שאף יותר מ-80 סמ"ק.</ref>{{מקור|)}} ובין אם ראתה מעט דם ואפי' טיפה קטנה כגרגיר חרדל<ref>ור' להלן שכל זה בדם שיצא מגופה ב[[הרגשה של יציאת דם|הרגשה]], אבל אם מצאה [[כתם]] על בגדיה שלא בהרגשה - אז איננה נאסרת ומטמאת אלא בכתם ששיעורו כגריס, ובפרט אם אין וודאות שכתם זה הוא כתוצאה מדם שיצא מהמקור.</ref> {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:נדה מ א$נדה מ. במשנה}} {{מקור|רמב"ם איסורי ביאה ה א$רמב"ם שם}} {{מקור|וב}}{{מקור|רמב"ם מטמאי משכב ומושב א ח$פ"א מהל' מטמאי משכב ומושב ה"ח}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קפג$ שו"ע שם}}{{מקור| ועוד)}}, או פחות מכך {{מקור|(הל' נדה רמב"ן ר"פ א; מאירי נדה סו. ש"ך שם ס"ק א בשם כמה פוסקים "ופשוט הוא", וכ"פ הבאר היטב שם ס"ק ד ותורת השלמים ס"ק ב, וכ"ה ב}}{{מקור|בבלי:נדה מ.$משנה נדה הנ"ל}}{{מקור|)}}, האשה טמאה ואסורה מן התורה.
'''במה דברים אמורים?''' במקרה ש[[הרגשת יציאת הדם|הרגישה]] ביציאת הדם {{מקור|(}}{{מקור|רמב"ם איסורי ביאה ט א$רמב"ם פ"ט מהל' איסורי ביאה ה"א}} {{מקור|ו}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קפג$שו"ע שם}} {{מקור|וב}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצ א$ר"ס קצ}}{{מקור|)}}, אבל אם לא הרגישה ביציאתו אינה נאסרת לבעלה אלא מדרבנן<ref>ובטומאה מדרבנן ישנם תנאים וכללים מתי גזרו ומתי לא, כמבואר בהרחבה בערך [[דיני כתמים]]. לדוגמא, אם אשה מצאה כתם קטן על בגדה וניתן להעריך ולשער שהכתם נוצר ע"י מאכולת {{מקור|(- כינה)}} שנמחצה ודמה יצר את הכתם - האשה טהורה {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:נדה יד ב$נדה יד:}}{{מקור|רמב"ם איסורי ביאה ט כג$ רמב"ם פ"ט מהל' איסורי ביאה הכ"ג}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצ ה$ שו"ע יו"ד סי' קצ סע' ה}} {{מקור|ועוד)}}.</ref> {{מקור|(}}{{מקור|רמב"ם איסורי ביאה ט ב$רמב"ם שם ה"ב}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצ א$ שו"ע ר"ס קצ הנ"ל}}{{מקור|, ש"ך יו"ד סי' קפג ס"ק ב, ועוד)}}, שנאמר {{מקור|ויקרא טו, יט|כן}}: "...דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ '''בִּבְשָׂרָהּ'''..." - עד שתרגיש בבשרה {{מקור|(דברי}} [[שמואל]] {{מקור|ב}}{{מקור|בבלי:נדה נז ב$נדה נז:}}<ref>והנה הסדרי טהרה {{מקור|(ר"ס קפג וקצ)}} כתב שדעת כמה ראשונים שדם שוודאי בא מהמקור - טמא מדאורייתא, ואפילו אם לא הייתה הרגשה. אכן שאר האח' דחו דבריו.</ref>{{מקור|)}}.
כמו כן, אם ראתה האשה דם בזמן [[תשמיש המיטה|תשמיש]] או בזמן הטלת [[מי רגליים]] {{מקור|(- באופן שאינו דם מכה}}<ref>ר' להלן שדם מכה אינו מטמא, ודם הבא ביחד עם מי רגליים בד"כ הוא דם מכה {{מקור|(ר'}}{{מקור| שולחן ערוך יו"ד קצא$ שו"ע יו"ד סי' קצא}}{{מקור|)}}.</ref>{{מקור|)}} או בזמן בדיקה פנימית בעומק אותו המקום<ref>אבל אם רק עשתה קינוח חיצוני - איננה טמאה מדאורייתא, שכן אין לחשוש שהקינוח הטה את לבה ולא שמה לב להרגשתה {{מקור|(פ"ת יו"ד סי' קפג סוף ס"ק א; ועוד)}}.</ref> - טמאה מן התורה, אע"פ שלא הרגישה, כי סביר שהרגישה ולא שמה לב {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:נדה נז ב$נדה שם}}{{מקור|; דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"א סע' ז-ח, עמ' ג-ד, לגבי בדיקה פנימית; והאח' האריכו בזה - עי' פ"ת יו"ד סי' קנג ס"ק א וש"נ וערוה"ש שם סע' נה-נו)}}.
בזמנינו נשים רבות אינן מרגישות את יציאת הדם, ואפילו בשעת וִסתן, ומ"מ הסכימו חכמי זמנינו שכשרואה את דם ויסתה כדרכה  נאסרת וטמאה מן התורה.
==== המוצאת כתם בבגדה ====
{{ערך מורחב|ערך- [[דיני כתמים]]}}
כפי שנתבאר, מן התורה אשה נאסרת רק אם יצא דם מהמקור '''בהרגשה''' {{מקור|(או במצבים שדינם כהרגשה, כגון: בבדיקה פנימית, בשעת תשמיש או הטלת מי רגליים, כפי שנתבאר לעיל)}}, אך אם לא הרגישה ביציאתו - איננה נאסרת מן התורה. אולם חכמים [[גזירה|גזרו]] על המוצאת כתם בבגדה וצבעו מטמא, מחשש שמא הכתם הוא דם שיצא ממקורה. במקרה שמצאה האשה כתם - דינה מדרבנן כנדה רגילה לכל דבר.
אך מפני שמן התורה היא טהורה, הקלו חכמים מאד במצבים שונים שלא לאסור אותה לבעלה. ויש בזה פרטי דינים רבים, אך ניתן למנות את עיקרי המקרים שחכמים אמרו שאשה לא נטמאת מכתם:
# המוצאת כתם שגודלו פחות מכגריס - טהורה, שיכולה לתלות שזה דם של מאכולת {{מקור|(- כינה)}} שנמחצה ומתה {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:נדה נח ב$נדה נח:-}}{{מקור|בבלי:נדה נט א$נט.}}{{מקור|)}}.
# הלובשת בגד מלוכלך ומצאה עליו כתם - טהורה, שיכולה לתלות שהכתם היה מלפני כן {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצ לט$שו"ע יו"ד סי' קצ סע' לט|כן}}.
# המוצאת כתם על דבר שאינו מקבל טומאה {{מקור|(כגון: ריצפה, חול, שירותים ואמבטיה המחוברים לקרקע, ועוד)}} - אינה נטמאת {{מקור|(דעת רבי נחמיה ב}}{{מקור|בבלי נדה נח א$נדה ריש נח.}}{{מקור| וב}}{{מקור|בבלי נדה נט ב$משנה נדה נט: }}{{מקור|וכן ההלכה - ר'}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצ י$ שו"ע שם סע' י}}{{מקור|)}}.
# המוצאת כתם על בגד צבעוני - אינה נטמאת {{מקור|(דעת רבי נתן בר יוסף ב}}{{מקור|בבלי:נדה סא ב$נדה סא:}}{{מקור| וכן הלכה - ר'}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצ י$שו"ע שם סע' י}}{{מקור|)}}.
# המוצאת כתם על גופה או בגדיה במקום שלא יכול להיות שהגיע לשם דם מהמקור - טהורה {{מקור|בבלי נדה נז ב$משנה נדה ריש נז:|כן}}.
# המוצאת כתם ויש לה מכה שיכולה להוציא דם {{מקור|(דברי רבי עקיבא ב}}{{מקור|בבלי: נדה נח ב$משנה נדה נח:}}{{מקור| וכן ההלכה - ר'}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצ יח$ שו"ע שם סע' יח}}{{מקור|)}}.
# אם עברה בשוק של טבחים ואולי ניתז עליה דם מהבשר ששחטו - טהורה {{מקור|בבלי:נדה נח ב$ברייתא בנדה נח:|כן}}. וכן אם התעסקה בדם בעצמה {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצ יח$שו"ע שם|כן}}.
כמובן, דינים אלו שייכים רק במוצאת כתם מבלי שהרגישה את יציאת הדם, אך מי שיצא לה מהמקור בהרגשה או שמצאה דם בבדיקה פנימית או לאחר תשמיש או הטלת מי רגליים - טמאה מהתורה, ואין בה את הקולות הנ"ל. לכן, טמאה גם אם יצאה טיפה קטנה מאד {{מקור|(לא נאמר בזה שיעור כגריס)}}.
=== ראייה שלא כדרכה ===
(גושי בשר, וכו'<ref>באנציקלופדיה רפואית הלכתית כתב: "כתבו הפוסקים, שאם יש לה שומות וטחורים ברחם עצמו {{מקור|(ר' שו"ת דבר שמואל, למוהר"ש אבוהב, סי' עא)}}, או שיש פגיעה בכלי הדם שברחם {{מקור|(ר' חזו"א הל' נידה סי' פא ד"ה אבל)}}, או שיש לאשה שרירן {{מקור|(באנגלית: myoma)}} בכותלי הרחם {{מקור|(ר' שו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' לז)}}, אם יודעים שהדם יוצא ממקומות אלו, אזי אף אם אומרים הרופאים שדם נידה עובר דרכם, יש להם דין מכה, והאשה טהורה".</ref>)
=== דם מהמקור ===
כתוב ב[[תורה]] {{מקור|ויקרא כ, יח|כן}}:
:"וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה {{מקור|(- נדה)}} וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה וְהִיא גִּלְּתָה אֶת '''מְקוֹר דָּמֶיהָ''' - וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם".
מפסוק זה למדו [[חז"ל]] {{מקור|(ספרא, תזריע פרשה א פרק ג אות ו; ספרא, מצורע פרשת זבים ריש פרשה ד אות ב; פסיקא זוטרתא (- לקח טוב), ויקרא, תזריע, לה. ד"ה והקריבו; ילקוט שמעוני עה"ת רמז תקמח ותקסח; ועוד)}} שדווקא דם הבא מהמקור {{מקור|(- מהרחם)}} מטמא, אבל דם המגיע ממקומות אחרים איננו מטמא. דרשה זו הובאה בראשונים ובפוסקים {{מקור|(רי"ף שבועות פ"א (ג.); תוס' נדה יז. ד"ה ודם העליה, ע"ש; רא"ש נדה פ"י סי' ו; מרדכי הל' נדה סי' תשלה; לבוש יו"ד סי' קפג סע' א; ש"ך שם ס"ק א; ביאור הגר"א שם אות א; שו"ע הרב [מלאדי] שם ריש ס"ק א; ערוך השולחן שם סע' מג; ועוד)}}.
לכן, אשה שיש לה פצע באותו מקום בנרתיק ויצא דם מהמכה {{מקור|(ולא מהרחם)}} - מותרת לבעלה {{מקור|(ר' במקורות להלן)}}, שאין מטמא אלא דם מהמקור וכפי שנתבאר.
אולם אם המכה נמצאת ברחם עצמו - פעמים שהיא טמאה {{מקור|(עי'}}{{מקור|בבלי:נדה כב ב$ נדה כב:}}{{מקור|; וכן שו"ת חלקת יעקב, מהד' תל אביב תשנ"ב - יו"ד סי' צט אות א, ומהד' תשי"ט - ח"ב סי' יח, וש"נ; ועוד)}}, ופעמים שהיא טהורה {{מקור|(עי' פ"ת יו"ד סי' קפז ס"ק כב; ועוד)}}, ולכן תעשה שאלת חכם {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ד סע' יג, עמ' לה-לו)}}.
==== מכה בנרתיק - [[ספק]] דם מהרחם וספק מהמכה (מאנציקלופדיה הלכתית רפואית) ====
אשה שיש לה מכה {{מקור|(- פצע)}} באותו מקום {{מקור|(בנרתיק)}} ויצא ממנה דם, ואין ידוע אם הוא דם מהמקור או דם מהפצע, - תולים בדם המכה {{מקור|בבלי: נדה סו א$נדה סו.|כן}}.
בביאור הלכה זו ובהגדרת תנאיה רבו הדעות בפוסקים. הדיון הוא במיקום המכה - האם ברחם עצמו, או בצדדים; בזמן הדימום מהמכה - האם בשעת הווסת, או שלא בשעת הווסת; באופי המכה - האם ידוע בוודאות שיש לה מכה, או גם כשיש ספק בדבר, וכן האם ידוע שהמכה מוציאה דם, או גם כשלא ידוע, וכן האם מרגישה האשה בדימום, או גם בלא הרגשה, וכן בכמות הדימום אם דווקא בדימום מועט, או גם בדימום רב; במצבה הבסיסי של האשה - האם כשיש לה ווסת קבועה, או גם כשאין לה ווסת קבועה. ובכל אלו - יש שהצריכו צירוף של תנאים אחדים, ויש שהסתפקו באחד מהתנאים כמכריעים<ref>'''ראה על כל זה במקורות הבאים:''' הרשב"א, הובאו דבריו בב"י סי' קפז; מרדכי שבועות פ"ב סי' תשל"ה; שו"ת מהר"ם מלובלין סי' קיא; טושו"ע יו"ד קפז, ה, וברמ"א שם; ט"ז יו"ד שם סק"י; ש"ך שם סק"כ, וסקכ"ד; שו"ת מהר"ם פאדווה סי' ו; שו"ת תשב"ץ סי' מט; שו"ת הב"ח סי' פה; שו"ת חכם צבי סי' מו; שו"ת נובי"ק חיו"ד סי' מא, וסי' מט, וסי' סא; שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' פח-פט; סדרי טהרה יו"ד סי' קפז סקי"ד; שו"ת טור אבן סי' ב; פרדס רמונים ש"ח אות כב; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קמב, וסי' קמד; שו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' קעז אות י. '''וראה באריכות''' בערוה"ש יו"ד קפז מג-נז, שערי טהרה סי' כה, ובטהרת הבית, ח"א סי' ה, במשמרת הטהרה סק"ו, בשיטות הפוסקים בעניין רואה דם מחמת מכה. וראה עוד במאמר 'פצעים בצוואר ה[[רחם]] - היבט [[רפואה|רפואי]]', מאת הרב יואל וד"ר חנה קטן, בתחו"מין, טו, תשנ"ה, 316-331.</ref>.
מפוסקי זמנינו יש מי שהכריע להלכה שאשה הרואה דם שלא בשעת ווסתה, אם ידוע שיש לה מכה, וגם ידוע שהמכה מוציאה דם, וכגון שיש לה כאבים לפני שרואה הדם, תולים במכה; ואם ידוע שיש לה מכה, אבל לא ידוע אם המכה מוציאה דם, תולים במכה רק במקום עיגון {{מקור|שו"ת אגרות משה יו"ד ח"א סי' פג|כן}}; ויש מי שכתב, שאשה שיש לה ווסת קבועה, ורואה דם מחמת תשמיש שלא בשעת ווסתה, יכולה לתלות במכה, אפילו אינה יודעת שמוציאה דם, ואפילו כשהדם בא מהמקור; אשה שאין לה ווסת קבועה, ורואה דם שלא בשעת ווסתה, אם הדם בא בוודאי מהמקור, תולים במכה רק אם ידוע שהיא מוציאה דם, ואם יש ספק אם הדם בא מהמקור או מהצדדים, תולים במכה גם כשלא ידוע שמוציאה דם; אשה שרואה דם בשעת ווסתה, הרי היא תמיד טמאה, ולעולם לא תולים במכה {{מקור|(שיעורי שבט הלוי, סי' קפז ס"ה סק"ב, בהסבר ה}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קפז ה$רמ"א יו"ד סי' קפז סע' ה}}{{מקור|; וראה שו"ת אמונת שמואל סי' א)}}.
ועוד יש מי שכתב, שתולים מחמת מכה אפילו שלא בשעת ווסתה רק בשלושה תנאים: שיודעת שיש לה מכה באותו מקום; שמכה זו מוציאה דם מאליה גם בלי שום חיכוך ונגיעה בה; ושלא הרגישה ביציאת דם זה שיצא מהרחם. הדרך היחידה שיתקיימו תנאים אלו היא שרופא יראה את המכה ויגיד לאשה שיש לה מכה כזו, ובזה סומכים על הרופא שאינו אלא מגלה את המציאות {{מקור|(שו"ת משפטי עוזיאל מהדו"ת חיו"ד ח"א סי' כו; וראה עוד בשו"ת שאלי ציון מהדו"ת ח"ב חיו"ד סי' לב)}}.
ועוד יש מי שכתב, שהמנהג להלכה הוא שמקילים דווקא כשהמכה היא בנרתיק, אבל אם יודעים שהדם בא מהרחם, אף על פי שאומרת האשה שיש לה מכה במקור - אין להקל; אבל אם הרופא אומר שרואה את המכה במראה, יש מקום להקל {{מקור|(שיעורי שבט הלוי סי' קפז ס"ה סק"א)}}.
ועוד יש מי שכתב, שדווקא לעניין איסור רואה מחמת תשמיש תולים במכה, אבל לעניין טומאת נידה אין להקל במכה, וצריכה שבעה נקיים על ראיה כזו, ואם ידוע שהמכה מוציאה דם, תולים במכה אף לעניין טומאת נידה, ואינה צריכה טבילה כלל {{מקור|(חזו"א חיו"ד סי' פב)}}.
יש מי שכתב, שאשה שיש לה התקן תוך-רחמי וגם מצאו אצלה פטרת בנרתיק, אם המציאות היא שהדמומים מההתקן הם נדירים, והדמומים מהפטרת הם שכיחים, תולים בפטרת וטהורה {{מקור|(שו"ת באהלה של תורה ח"א סי' כד)}}.
'''נאמנות על קיום המכה'''
נאמנת האשה עצמה לומר שיש לה מכה באותו מקום שממנו יוצא הדם <ref>טושו"ע יו"ד קפז ו. וראה באריכות בס' טהרת הבית ח"א סי' ד.</ref>, וכן נאמן הרופא לומר שרואה בעזרת מכשיר מתאים שהדם יוצא ממכה, ואפילו הוא רופא גוי<ref>שו"ת פני יהושע סי' לב-לד; שו"ת דברי חיים חיו"ד ח"ב סי' עז; שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' רלה; שו"ת שם אריה סי' נא; שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' קפב; דרכ"ת יו"ד סי' קפז סקצ"ח, בשם שו"ת תשורת שי. וראה בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' קצג. וראה בפת"ש יו"ד סי' קפז סק"ל. וראה באריכות בע' נאמנות הרופא.</ref>. יש שכתבו, שעדיף לשאול שני רופאים זה שלא בפני זה<ref>שו"ת מהרש"ם ח"א סי' יג; שו"ת שאלי ציון, מהדו"ת ח"ב חיו"ד סי' לד.</ref>.
רופא שטיפל בפצעים בנרתיק לאחר לידה, ואמר שלאחר מספר ימים תראה האשה דם, אלא שהוא דם מהנרתיק בגלל הטיפול, אם יצא הדם בדיוק באותו מס' ימים שנקב הרופא - הרי הוא נאמן בכך, והאשה טהורה {{מקור|(שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' סט בתו"ד, וע"ש שהוא אף לדעת החת"ס – שהובא בפ"ת יו"ד סי' קפז ס"ק ל – שאין לרופא נאמנות, מ"מ כאן יש להאמין לו כיוון שהוכח כדבריו שהדם בא ביום שאמר)}}.
'''דם בזמן ביוץ''' אשה הרואה דם בזמן הביוץ, היינו באמצע המחזור, הרי היא טמאת נידה<ref>הגרש"ז אויערבאך והגרי"ש אלישיב, הובאו דבריהם בנשמת אברהם ח"ה חיו"ד סי' קפג סק"א.</ref>. הטעם: אמנם הדימום בא מהשחלה עקב קריעת הקרום בזמן הביוץ, אך הדעה הרווחת היא שיש גם דם מהרחם בגלל השינוי ברמות האסטרוגן<ref>וראה בהסכמתו של הגרי"י נויבירט לכרך ה של מהדורה א' של אנציקלופדיה הלכתית רפואית (עמ' יג), והערת הרב אברהם פרופ' שיינברג שם.</ref>.
אשה המשתמשת בכיפה למניעת הריון, ולאחר התשמיש הסירה את הכיפה ומצאה דם, הרי היא טמאה, אלא אם כן יש לחוש שפצעה עצמה על ידי ציפורניה בעת שהכניסה או הוציאה את הכיפה, שאז היא טהורה אף אם נמצאו כמה טיפות דם<ref>הגר"מ פיינשטיין, הובאו דבריו בס' הלכות נידה ח"א להרב איידער, בתשובות שבסוף הספר, אות טז. וראה הע' הגרי"י נויבירט, אנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך א, עמ' קיא.</ref>.
בזמן הכנסת ההתקן צריך לתפוס את צוואר הרחם בצבת, דבר שיכול לגרום לדימום<ref>וראה לעיל, במשמעות הדימום.</ref>, וכמו כן שכיח שמספר ימים לאחר הכנסת ההתקן יש דימום מעצם הפעולה, ולפיכך צריכה לבדוק עצמה בימים אלו {{מקור|(נשמת אברהם חיו"ד סי' קצו סק"ב)}}. אמנם יש מי שכתב, שמדובר כאן בפתיחה קטנה מהחוץ פנימה, והדם הוא דם מכה, ולכן טהורה {{מקור|(הרב י. פריס, תחומין, טו, עמ' 332 ואילך)}}.
אשה שיש לה התקן תוך רחמי יש לה לעתים דימומים בין ווסתיים, ולעתים יש הארכה של שלב הדימום של הווסת, עד כדי הפרעה ממשית ביחסי אישות על פי ההלכה. לפיכך דנו רבנים וחוקרים בני דורנו בשאלה אם הדם שרואה אשה שיש לה התקן תוך רחמי הוא דם נידה או דם מכה. יש מי שכתב, שהדם הנמשך ללא הפסקה מהווסת, הרי הוא דם נידה; הדימום או הכתמים המופיעים לאחר מספר ימים של הפסקה מוחלטת של דם ווסת, הרי הם דם מכה; ודימום הבא מאוחר יותר, עלול להיות דם הפלה, ולפיכך האשה אסורה<ref>י. לוי, ספר אסיא, א, עמ' 125 ואילך; הנ"ל, אסיא, ח, תשל"ג, עמ' 19 ואילך; הנ"ל, נועם, טז, תשל"ג, עמ' קפ ואילך; הרב ח.ש. אבינר, ספר אסיא, ד, עמ' 177 ואילך.</ref>; יש מי שכתב, שבכל מקרה שיש לאשה התקן תוך רחמי ורואה דם שלא בשעת ווסתה, והרופא אומר שההתקן גרם למכה שמדממת, הרי היא טהורה {{מקור|(טהרת הבית, ח"א סי' ה, עמ' רנג)}}, ובפרט שלאור הידע הרפואי כיום, אין חשש [[הפלה]] בהתקן תוך רחמי<ref>ראה באנציקלופדיה הלכתית רפואית ערך מניעת הריון הע' 88. וראה מאמרו של ד"ר א. לוי, חוב' אסיא, סג-סד, עמ' 145 ואילך.</ref>, ולפיכך לא שייך לאוסרה מחשש להפלה<ref>ראה מאמרו של הרב מ. הלפרין, חוב' אסיא, סג-סד, תשנ"ט, עמ' 138 ואילך.</ref>; יש מי שכתב, שאם הרופא רואה פצע בעזרת מראה, הרי הוא נאמן לומר שהדם הוא בגלל המכה שנגרמת על ידי ההתקן, אבל אם אומר כך רק על פי השערה - אינו נאמן. ואם יש התקן ורואה כתם, ואומר הרופא שהדבר בא מההתקן - נאמן<ref>שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תצז. וראה גם בשו"ת עולת יצחק ח"א סי' קעד. וראה עוד באריכות בנידון במאמרו של הרב י. פריס, תחומין, טו, תשנ"ה, עמ' 332 ואילך; שו"ת באהלה של תורה ח"א סי' כד.</ref>.
לאחר הוצאת ההתקן יש לחשוש לפתיחת הקבר, ולכן צריכה לספור חמישה ימים ועוד שבעה ימים נקיים<ref>הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם שם. ויש להעיר לשיטת הסוברים שאין דין פתיחת הקבר בפחות מ-19 מ"מ (ראה לעיל הע' 167 ואילך), לא צריך לטמא את האשה בהכנסת ההתקן ובהוצאתו, וי"ל.</ref>.
'''לאחר הרס רירית הרחם''' במצב של דימום רחמי כבד מבצעים לעתים הרס של רירית הרחם באמצעים שונים. אחרי פעולות אלו יש לפעמים דימומים, וכן קורה שנשארת ריר[י]ת רחם מועטה, ויש אחרי כן כתמים ואף דימומים. יש מי שכתבו, שאף שניתן לומר שיהא לזה דין פצע, אך מכיוון שמדובר בפעולה בתוך הרחם, לא ניתן לשלול תערובת של דם מכה ודם נידה, ולכן אין להקל {{מקור|(הרב יואל וד"ר חנה קטן, תחומין, כג, תשס"ג, עמ' 256 ואילך)}}.
'''כינים''' אשה שיש לה כינים על שערות הבושת, יכולה לתלות ראיית דם בכינים, אם בדקה שאמנם הם גורמים לדימום {{מקור|(שו"ת שבות יעקב ח"ג יו"ד סי' עט, וע"ש שכוונת הגמ'}} {{מקור|בבלי:נידה יד א$נדה יד.}} {{מקור|שאותו מקום בדוק הוא ממאכולת, הוא דווקא בתוך הרחם, אבל לא בשערות שבחוץ)}}.
'''צניחת הרחם,''' הנקראת בלשון הפוסקים בשם מחלת הפארפאל, נידונה באריכות רבה בין הפוסקים, שכן המצב הזה גורם לדימום<ref>ראה - שו"ת פני יהושע חיו"ד סי' ו; שו"ת צמח צדק סי' פז; שו"ת חכם צבי סי' מו; שו"ת אילה שלוחה סי' יז; שו"ת נר למאור סי' לה-לו; שו"ת שבות יעקב ח"א סי' סה, וסי' עה; שו"ת שב יעקב סי' לז; פליתי יו"ד סי' קפח סק"ב; שו"ת מעיל צדקה סי' לד; שו"ת אור ישראל סי' ס; שו"ת זכרון יוסף חיו"ד סי' יב; שו"ת שאילת יעבץ ח"ב סי' עג; שו"ת כח שור סי' כב; סדרי טהרה סי' קפח סק"ג; שו"ת נובי"ק חיו"ד סי' נח, וסי' סד; שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' נה-נו, וסי' פח-פט, וסי' קיד; שו"ת זרע אמת ח"ב סי' פא; שו"ת תפארת צבי חיו"ד סי' כב; שו"ת בנין ציון ח"א סי' עא; שו"ת הר המור סי' יט; שו"ת עטרת חכמים סי' יח; חוות דעת סי' קפח סק"ח; שו"ת שמן רוקח ח"ב סי' כא; שם חיו"ד ח"ג סי' י; שו"ת רעק"א פסקים חיו"ד סי' סב; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קמה, וסי' קעא, וסי' קעג, וסי' קצב-קצג; שו"ת מים חיים (רפפורט) ח"א סי' נב; שו"ת השיב משה חיו"ד סי' לט; שו"ת משכנות יעקב חיו"ד סי' מו; סי' קפח סקל"ז; שו"ת בנין עולם חיו"ד סי' לו; שו"ת ברכת יוסף סי' מה-מו; פת"ש סי' קפח סק"ז; שו"ת זית רענן חיו"ד ח"ב סי' כא; שו"ת חסד לאברהם (תאומים) סי' נו; שו"ת שאילת שלום מהדו"ק סי' ד; שו"ת דברי חיים חיו"ד ח"ב סי' סג; שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' רלו, וחחו"מ סי' קכב; שו"ת יהודה יעלה ח"א חיו"ד סי' ריט; שו"ת משנת ר' אלעזר חיו"ד סי' יט; שו"ת משיב דבר ח"ב סי' לה; שו"ת באר יצחק חיו"ד סי' יז; שו"ת נטע שורק חיו"ד סי' נב; שו"ת נהרי אפרסמון חיו"ד סי' עד, וסי' קנג; שו"ת עמק שאלה חיו"ד סי' לד; שו"ת מהר"ש ענגיל ח"א סי' נ; שו"ת הרי בשמים מהדו"ת סי' קנב; שו"ת מחזה אברהם ח"ב חיו"ד סי' יח; שו"ת יד יצחק ח"א סי' פב, וסי' קעח; שו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' סב; שו"ת מהרש"ם ח"א סי' כג, וסי' כה, וסי' קיד; דרכ"ת חזו"א יו"ד סי' פא; שו"ת שאלי ציון מהדו"ת חיו"ד ח"ב סי' לח.</ref>. מבחינה רפואית יש לציין כי ברור שבמצב של צניחת רחם אין דימום מתוך חלל הרחם, אלא יש לעיתים דימום מצוואר הרחם בגלל פציעה הנגרמת בעקבות צניחת הרחם.
מעיקר הדין - אשה הסובלת מצניחת רחם, כשהוא בולט לתוך הנרתיק ומשתרבב החוצה, אם ראתה חתיכות בשר בבית החיצון, הרי היא טהורה, ואפילו ראתה דם יחד עם החתיכות, והיינו דווקא שהחתיכות לא נימוחו במים פושרים, ודווקא כשהן חתיכות קטנות, אבל ראתה חתיכות גדולות, הרי היא טמאה, אפילו אם לא ראתה עמן דם  {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קפח ג$טושו"ע יו"ד סי' קפח סע' ג, וברמ"א שם|כן}}, ואם ראתה דם בלבד, הרי היא טמאה {{מקור|(ש"ך יו"ד סי' קפח סק"ח; שו"ת נובי"ק חיו"ד סי' נח; שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' פט, וסי' קיד; חוו"ד חידושים יו"ד סי' קפח סק"ח; שו"ת יד יצחק ח"א סי' פב)}}.
אמנם בין האחרונים רבתה המחלוקת בדין זה, ובדורות הללו שכיחה תופעה זו מפני חולשת הנשים, ורבים מגדולי הדורות האריכו בתשובה, זה אוסר וזה מתיר, והדבר נוגע באיסור כרת {{מקור|(ערוה"ש יו"ד קפח כג, וראה שם סיכום שיטות הראשונים בזה)}}. יש מי שכתב, ש[[הוראה]] זו מסורה רק ל[[גדולי הדור]] {{מקור|שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' פח|כן}}; יש מי שכתב, שמימיו לא יצא הדבר בהיתר מתחת ידו {{מקור|שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קעא. וראה עוד שם סי' קמה; שו"ת דברי חיים ח"ב סי' סג|כן}}; ויש מי שכתב, שבזמנינו רוב המקרים הם בנשים זקנות לאחר סילוק דמים, ויש הוכחות ברורות שאינו דם נידות, אלא מכה או מן הצדדים, וכן אומרים הרופאים, ואחר שאשה לא ראתה שנים רבות, וודאי צניחת הרחם היא שגורמת לדם, אך למעשה אי אפשר להכריע באופן כללי, אלא יש לדון בכל מקרה לגופו. אכן, בזמן האחרון כורתים את הרחם במקרים אלו, ואם הכריתה היא שלימה, הרי שאין האשה טמאה עוד {{מקור|שיעורי שבט הלוי סי' קפח ס"ג סק"ג. וראה להלן|כן}}.
לאור העובדה שבימינו ניתן לתקן מצב זה על ידי כריתה שלימה של הרחם, לא שכיחות עוד השאלות בעניין זה.
==== מצאה דם ב[[מי רגליים|מי רגליה]] (מאנציקלופדיה הלכתית רפואית) ====
'''שתן דמי''' אשה שהטילה שתן, ויצא דם עם מי רגליה<ref><makor>נידה נז ב;</makor> שם נט ב.</ref>, נחלקו הפוסקים להלכה באיזה מצבים ותנאים אפשר להניח שהדם אינו מהרחם, אלא ממכה באיבריה הפנימיים, בכליות או במערכת העיכול<ref>בעניין מקור הדם במערכת העיכול - ראה שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' ק מה שכתב בנידון, ועדיין צ"ע.</ref>, ולפיכך האשה טהורה; ובאיזה מצבים יש לחשוש שמא יש גם דם מהרחם אשר מעורב בדם שהיא רואה בשתן, ולפיכך היא טמאה<ref>ראה שו"ת אבני נזר חיו"ד ח"ב סי' רלא, בביאור האפשרות הזו.</ref>.
התנאים הנלקחים בחשבון הם: עמידה או ישיבה, שותתת או מקלחת, מרגישה כאבים או אינה מרגישה, הדם בתוך הספל או על שפת הספל<ref>ראה טושו"ע יו"ד קצא א, ברמ"א שם, ובנו"כ. וראה עוד בדין אשה משתנת דם בשו"ת הר"ן סי' מט; שו"ת שבות יעקב ח"ג חיו"ד סי' קו; שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' צט; שו"ת בנין ציון ח"א סי' עג; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קמח; שו"ת בית אפרים חיו"ד סי' מו; שו"ת אבני נזר חיו"ד ח"ב סי' רלא; שו"ת נפש חיה (וואקס) חיו"ד סי' סא-סב; שו"ת דובב מישרים ח"ג סי' ח; שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קכג; שם ח"ו סי' קלג; שערי טהרה, סי' לד.</ref>.
בני ספרד נוהגים להקל בכל מקרה {{מקור|(שיעורי שבט הלוי סי' קצא סק"ט, על פי דעת המחבר שם)}}, ובני אשכנז מטהרים רק אם התקיימו שלושה תנאים: דווקא אם הטילה שתן בישיבה, ומקלחת, ונמצא הדם בתוך הספל ולא על שפת הספל, אבל בעומדת טמאה בכל מקרה {{מקור|(רמ"א שם, כשיטת הר"ח, וכתב 'והכי נהוג'; ט"ז שם סק"ב)}}, והוא חומרה בלבד {{מקור|(ראה שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קמח, כי מעיקר הדין רוב הראשונים חולקים על הר"ח בזה)}}. גם בתנאים אלה אין לטהר אשה הרואה דם בשתן אלא שלא בשעת ווסתה, ושיסכימו שני רופאים שהדם בא מדרכי השתן ולא מהרחם, ושעשו בדיקות מתאימות לברר שאמנם הדם בא מדרכי השתן {{מקור|(שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קכג)}}.
אכן, כיום ניתן לברר על ידי בדיקות רפואיות בצורה ברורה מה מקור הדם, ולכן אשה הרואה דם בזמן מתן שתן, או שראתה דם על הקינוח של מי רגליה, צריכה לברר אצל רופא מה מקור הדם {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ט פ"ד סע' יד, עמ' לו)}}.
אם מצאו כדוריות אדומות בשתן בבדיקה מיקרוסקופית שלא בזמן הווסת, אפילו פעם אחת, הרי זו ראיה שהדם בא מדרכי השתן ולא מהרחם, וכן אם קיבלה האשה טיפול תרופתי למניעת ווסת, וראתה דם בשתן, אפשר לסמוך על כך שהדם אינו דם נידה, וכן אם נמצאה דלקת בדרכי השתן, הרי זו הוכחה שהדם בא מדרכי השתן {{מקור|(שיעורי שבט הלוי, סי' קצא סקט"ו; שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' ק)}}.
אם אחר הטלת השתן קינחה עצמה בנייר ומצאה עליו דם - יש מי שכתב, שאם מיהרה לקנח עצמה מיד, הרי דין הקינוח כדין בדיקה, והיא טמאה, ואם שהתה יותר מכדי שיעור בדיקה (שהוא זמן מועט) מהטלת המים עד הקינוח, הרי היא טהורה מן התורה, וטמאה רק מדין כתם מדרבנן<ref>הגר"מ פיינשטיין, הובאו דבריו בס' הלכות נידה להרש"ד איידער, ח"א, תשובות בסוף הספר, אות יג. וראה עוד בשערים המצויינים בהלכה סי' קנג סק"ז. וראה בנשמת אברהם חיו"ד סי' קצא סק"א, בדין ניירות שבימינו לעניין טומאת כתמים.</ref>; ויש הסבורים, שגם אם קינחה מיד, אין לחוש בזה לראיה בהרגשה, ולכן היא טהורה מן התורה וטמאה מדרבנן<ref>ראה בספר מראה כהן, עמ' קצט ואילך. וכן דעת הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ.</ref>.
אשה שנמצאו כדוריות דם בשתן בבדיקה מיקרוסקופית כשעברה בדיקות רפואיות שגרתיות, ואין הדם בשתן ניכר לעיניים, אין היא נידה {{מקור|(שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' קלג)}}.
==== כריתה מליאה וחלקית של ה[[רחם]] (מאנציקלופדיה הלכתית רפואית) ====
'''לאחר כריתת רחם''' {{מקור|(באנגלית: hysterectomy)}} - אם הכריתה הייתה שלימה, הרי היא צריכה לספור שבעה נקיים לטבול על העבר, אם לא הייתה טהורה לפני הניתוח, ואחר כך טהורה אפילו אם רואה דם, שבהכרח הדם לא בא מהמקור {{מקור|(שו"ת זקן אהרן ח"ב סי' נ; שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ז סי' יב; שו"ת הלל אומר סי' פה-פו; שו"ת יגל יעקב סי' מט; שו"ת הר צבי חיו"ד סי' קמז; שו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' יד; שו"ת אהל משה ח"ב סי' פח; שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' צ; שם ח"ה סי' קכב; שם ח"ח סי' קצט סק"א, וסי' ר; שיעורי שבט הלוי סי' קפח ס"ג סק"ג; שו"ת אמרי צבי סי' קיב)}}. לשיטה זו אם היא עומדת להינשא - יש מי שכתב, שמכל מקום צריכה לספור שבעה נקיים {{מקור|(שו"ת מערכי לב סי' מה. והוא כדין כל אשה שתבעוה להינשא ונתפייסה -}} {{מקור|בבלי:נדה סו א$נדה סו.}} {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצב א$טושו"ע יו"ד סי' קצב סע' א}}{{מקור|)}}, ויש מי שכתב, שאין היא כלל בגדר שיכולה לראות דם, ואם רוצה להחמיר על עצמה ולטבול, לא תברך על טבילה זו {{מקור|(שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קכב)}}; ויש מי שכתבו, שאם ממשיכה לראות דם ווסת, הרי זו הוכחה שנותר מהרחם, ואין לסמוך על הרופאים שכרתו הרחם בשלימות {{מקור|(שו"ת מנחת יצחק ח"א סי' קכה. וראה שם, שכן דעת הגר"י רוזין מרוגצ'וב)}}; ואם הכריתה היתה חלקית, היינו שכרתו את גוף הרחם, אך השאירו את צוואר הרחם, הרי לכל הדעות היא טמאה אם תראה דם {{מקור|(שו"ת מנחת יצחק שם;}} '''{{מקור|וראה עוד בנידון}}''' {{מקור|בחוו"ד סי' קפח בביאורים סק"ג; שו"ת אילה שלוחה סי' יז; שו"ת ישועת משה ח"א סי' נה אות א)}}.
אשה שעברה כריתת הרחם בעת שהייתה טהורה, מעיקר הדין היא נשארת טהורה, שכן הכריתה מבוצעת כך שמוציאים את הרחם בשלימותו מבלי לפתוח אותו ומבלי לגרום לדימום מתוכו, ומה שיוצא דם בעת הניתוח הוא מהחתכים שמחוץ לרחם, אלא שיש מי שכתב שצריכה טבילה בלא ברכה {{מקור|(הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם ח"ד חיו"ד סי' קפח סק"א)}}; ויש מי שכתב, שצריכה לספור שבעה נקיים, אך לא תברך ברכת הטבילה {{מקור|(שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קצט סק"א)}}.
=== צבע האוסר ===
כתוב בתורה {{מקור|דברים יז, ח|כן}}:
:"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט '''בֵּין דָּם לְדָם''' בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ".
מפסוק זה משמע שיש הבדלי דינים בין דם לדם ובמקרה של חוסר ידיעה צריך לעלות ולשאול ל[[סנהדרין גדולה]], ומכאן דרש [[רבי חמא בר יוסף]] בשם [[רבי אושעיא]] בגמרא {{מקור|בבלי:נדה יט א$נדה יט.|כן}} ובירושלמי {{מקור|ירושלמי: נדה ב ו$נדה פ"ו ה"ו|כן}} שיש צבעי דם נידות המטמאים ואוסרים, ויש צבעים שאינם מטמאים ואינם אוסרים.
במשנה {{מקור|(}}{{מקור|משנה: נדה ב ו$נדה פ"ב מ"ו}}{{מקור|,}} {{מקור|בבלי:נדה יט א$ יט.}}{{מקור|)}} מובא שיש חמשה צבעי דמים טמאים: ה[[אדום]], וה[[שחור]], וכקרן כרכום, וכמימי אדמה, וכ{{מקור|[יין]}} מזוג. כל הגוונים הללו הם גוונים שונים של צבע אדום {{מקור|(}}{{מקור|בבלי נדה יט א$נדה יט.}} {{מקור|ורש"י שם ד"ה למימרא דדם אדום הוא; דרכי טהרה, ריש פ"ג)}}, מלבד הצבע השחור שהוא היה אדום אלא שלקה {{מקור|(דברי רבי חנינא ב}}{{מקור|בבלי: נדה יט א$נדה יט. הנ"ל}}{{מקור|,}} {{מקור|בבלי: נדה כ א$שם כ.}} {{מקור|וכן}} {{מקור|בבלי:סוכה לג ב$סוכה לג:}} {{מקור|בבלי: חולין מז ב$חולין מז:}} {{מקור|דרכי טהרה הנ"ל)}}.
יש לעשות השוואה בין הדם כשמונח על בד לבן ובין הגוונים הנ"ל לאור היום {{מקור|(סדר הבדיקה מפורט ב}}{{מקור|רמב"ם איסורי ביאה ה$רמב"ם פ"ה מהל' איסורי ביאה הל' ח-יב}} {{מקור|עפ"י הגמ'}} {{מקור|תלמוד בבלי: נדה יט א$ נדה יט.-}} {{מקור|תלמוד בבלי: נדה כ א$כ.}}{{מקור|)}}.
כתבו ה[[ראשונים]] שאנו איננו יודעים להבחין בין הגוונים השונים של האדום, ולכן כל מראה שצבעו נוטה לדם{{מקור| (- אדום}}<ref>יש להבהיר, מה שכתבו הראשונים שכל מראה "דם" אוסר, היינו דווקא צבע אדום {{מקור|(שצבע זה נקרא בלשון הראשונים 'דם')}}, ואין הכוונה למה שהרופאים מכנים בזמנינו דם, ואין להגדרותיהם שום משמעות [[הלכה|הלכתית]], אלא כל הפרשה מהמקור שצבעה אדום מטמאת, ואם אין צבעה אדום כלל - אינה מטמאת {{מקור|(הרב משה שטרנברג הי"ו, ור' בהערה בתחילת הערך)}}. ודברים אלו כוחם יפה בין להקל ובין להחמיר {{מקור|(הנ"ל)}}.</ref>{{מקור|)}} או לשחור, ואין הבדל אם הוא כהה או בהיר, יש לדונו כמראה מטמא ואוסר {{מקור|(}}{{מקור|רמב"ם איסורי ביאה ה יב$השגת הראב"ד פ"ה מהל' איסורי ביאה הי"ב}} {{מקור|ומגיד משנה שם בדעת הרמב"ם; רא"ש נדה סוף פ"ב; הרשב"א בתורת הבית, בית ז ריש שער א, ד"ה דבר תורה}}<ref>{{מקור|בתורת הבית הארוך - דף ב ע"א, סוף ד"ה דבר תורה; ובתורת הבית הקצר - דף ב סוף ע"ב, ריש ד"ה דבר תורה.}} </ref>{{מקור|; טור יו"ד ר"ס קפח; ב"י ו}} {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קפח א$שו"ע שם סע' א}}{{מקור|; באר הגולה וש"ך שם ס"ק א; ועוד)}}.
בצבעים רבים דנו ה[[אחרונים]] אם צבעם נוטה לאדום או שלא, ובכללם אפור, חוּם {{מקור|(- ברויין בלשון הפוסקים, או brown באנגלית)}} , בז', זהב, ורוד, צהוב, בורדו, אפור, כתום, סגול ועוד<ref>חלק מהצבעים ברשימה הנ"ל הם – לדעת רוב מורי ההוראה – מטמאים לכו"ע {{מקור|(ורוד - עי' טהרת בת ישראל א, ב; בורדו - עי' שיעורי שבט הלוי, נדה, מהד' תשמ"ו, עמ' צז, ד"ה ובדומה לערמונים; ועוד)}}, אך הם הוכנסו לרשימה בכדי שכאו"א ישאל עליהם לרבו, כי מצויים בהם גוונים שונים ובפרט שלפעמים ישנם חילוקי דעות לא מפורסמים {{מקור|(ור' מש"כ הרב יונתן אלרן שליט"א, רב היישוב כוכב השחר, בעִטורי כהנים, גיליון 253, תשס"ו, עמ' 33 - 28)}}.</ref>, ופעמים רבות שהדבר תלוי בגוונים שונים, וכן בפרטים נוספים<ref>בצבעים ש[[ספק|הסתפקו]] בהם הפוסקים, יש שנהגו להורות מחמת הספק במצבים מסוימים להחמיר ובאחרים להקל, ויש בזה כמה גישות: '''(א)''' יש שדעתם להחמיר בכל מראה הנמצא על עד של בדיקה פנימית או שבא בהרגשה, מפני שאז זהו [[ספק דאורייתא]], ואילו בכתם חיצוני שלא בהרגשה להקל, כיוון שזהו [[ספק דרבנן]] {{מקור|(עכ"פ לאחר 'שבעה נקיים' וכדלהלן)}}. '''(ב)''' ויש שדעתם להחמיר בעד של בדיקה פנימית או בכתם ב'[[שבעה נקיים]]', אך לאחר שעברו שבעה נקיים יש לה [[חזקה קמייתא|חזקת טהורה]] וניתן להקל {{מקור|(עי' דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ג סע' ו והע' 12, עמ' כט, וש"נ)}}. '''(ג)''' ויש שדעתם שלאחר ג' ימים הראשונים של 'שבעה נקיים' יש להעמיד את האשה בחזקת טהורה, אך בשלושת הימים הראשונים יש לה חזקה שתשוב ותראה פעם נוספת, ויש להחמיר בזה {{מקור|(עי' שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ג סוף סי' נה וח"ד סי' יז אות ו, עפ"י המבואר ב}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו י$רמ"א יו"ד סי' קצו סע' י}}{{מקור|, ע"ש ובמפרשים)}}. '''(ד)''' ויש שדעתם שאין להחמיר אלא ביום הראשון ולאחריו יש לה חזקת טהרה. '''(ה)''' ויש שדעתם שלאחר בדיקת הפסק טהרה וסיום היום בטהרה (ע"י הכנסת 'מוך דחוק' לאותו מקום{{מקור|, עי' להלן}}), מייד יש לה חזקת טהרה, אף ביום הראשון של 'שבעה נקיים' וניתן להקל במראות מסופקים אף אם באו ע"י בדיקה פנימית. '''(ו)''' ויש שדעתם להחמיר רק בבדיקת הפסק טהרה, אך לאחר שעשתה הפסק טהרה נקי - הוחזקה בטהרה, וניתן להקל במראות המסופקים אף אם נמצאו על ה-'מוך דחוק' {{מקור|(עי' חכמת אדם כלל קיז סי' ט; דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, עמ' כח, ד"ה צהֹב, וד"ה חום)}}.
                        (ויתכן לבאר את המחלוקת בין השיטה הראשונה לשיטות האחרות בשני אופנים: או שדעתם לחלק בין מראה הבא ע"י הרגשה שמטמא בוודאי מן התורה, לבין מראה הבא שלא בהרגשה אלא ע"י עד של בדיקה פנימית, שאז זהו רק ספק דאורייתא, ואם יש ספק על צבע זהו [[ספק ספיקא]] וניתן להקל בו, מלבד אם יש חזקת טומאה {{מקור|(וכ"מ קצת בדרכי טהרה, מהד' תשס"ז, עמ' כח, ד"ה כמו כן)}}, – '''או''' שדעתם שאף אם זהו ספק טומאה מהתורה ניתן להקל כשיש לה חזקת טהורה; – '''ויש''' לשאלה זו השלכה מעשית, לגבי השאלה האם החכם יתיר גם מראה מסופק הבא בהרגשה לאחר שהוחזקה כטהורה או שאיננו מתיר אלא כשלא הרגישה ומצאה את המראה המסופק בבדיקה פנימית).
                      '''(ז)''' ויש שדעתם שאף בכתם חיצוני ללא הרגשה, לאחר 'שבעה נקיים', אם הוא סמוך לווסת יש להחמיר {{מקור|(שיעורי שבט הלוי, נדה, סי' קפח, סוף סע' א)}}. {{מקור|(כל הדעות מובאות בספר 'נטעי גבריאל', הלכות נדה, פ" ______ עמ' ________)}} </ref>, ולכן בכל מקרה כזה {{מקור|(או של כל צבע אחר מ-'משפחת האדומים')}}, יש לפנות לחכם הבקי בהלכות אלו ו[[יראת שמים|יראתו]] קודם ל[[חכמה|חכמתו]], ואין להקל {{מקור|ח"ו}} או להחמיר<ref>וטעם הדבר שאסור להחמיר מבלי לשאול לחכם, משום ש[[חומרא]] זו גורמת לביטול [[פריה ורביה]], '''וכן''' משום שהדבר עלול לגרום ל[[ברכה לבטלה]], שאחרי המראה תספור האשה שבעה נקיים ותטבול בברכה, אף שמעיקר הדין היא טהורה ואיננה צריכה כלל [[ברכה|לברך]] {{מקור|(הרב משה שטרנבוך שליט"א, תשובות והנהגות ח"א, עמ' שנה, סי' תקטז; וכעי"ז כתב הרב עובדיה יוסף שליט"א בשו"ת יביע אומר ח"ד יו"ד סי' יג ריש אות ה, ובטהרת הבית, ח"א, סי' ח משמרת הטהרה הערה ב ד"ה ודע שבספר, עמ' שעב-שעג)}}. ובפרט שקרוב הדבר לבוא לידי ביטול [[מצוות עונה]] {{מקור|(פשוט)}} או לצער לבן/בת-הזוג של המחמיר(ה), ופעמים אף ל[[הירהור עבירה]] ולחשש [[הוצאת זרע לבטלה|הוצאת שז"ל]] רח"ל {{מקור|(הרב עובדיה יוסף שליט"א, שם, בשם שו"ת מעט מים סי' עט; וכעי"ז בשו"ת אפרקסתא דעניא, ח"ג יו"ד סי' קסה, סוף ד"ה גם מ"ש לענין מראה, בלשון מרומזת)}}.</ref> מבלי לשאול לחכם {{מקור|(הדרכת חכמי זמנינו)}}.
כמובן, עד שיזדמן להם לשאול את הרב, עליהם להחמיר ולפרוש זה מזו וזו מזה כאלו מצאו מראה טמא {{מקור|(פשוט, וכ"כ בשיעורי שבט הלוי, נדה, סי' קצה סע' א אות א, עמ' רנה; שיעורי טהרה ח"א עמ' קלז; ועוד)}}.
אולם בצבע לבן או ירוק {{מקור|(- green באנגלית}}<ref>{{מקור|ש"ך יו"ד סי' קפח ס"ק ה.}} </ref>{{מקור|)}} כעשבים, האשה ודאי טהורה {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קפח א$שו"ע יו"ד סי' קפח סע' א|כן}}.
יש לפעמים מראות טהורים ובתוכם נקודה אדומה קטנה שאוסרת, ולזה דרושה בדיקה מדוקדקת {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ג סע' יב, עמ' ל-לא)}}. לבדיקה זו צריך הרבה [[יישוב הדעת]] ו[[יראת שמים]], כי לפעמים יבדוק אדם פעמיים ושלוש ולא ירגיש בנקודה הקטנה ואח"כ ימצאנה כי הכין לבו באחרונה. ובחינת חוש הראיה היא כפי כוונת הלב {{מקור|(דרכי טהרה שם סע' יג, עפ"י המבואר ב}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד יח יז$שו"ע יו"ד סי' חי סע' יז}}{{מקור|)}}.
== איסור קירבה גופנית ==
אסור מ[[דאורייתא]] לגבר ולאִשה נדה לקיים בניהם יחסי אישות {{מקור|ויקרא יח, יט|כן}}.
איש ואִשה שעברו על איסור זה [[רצון|מרצונם]] - חייבים שניהם [[כרת]] {{מקור|ויקרא כ, יח|כן}}, ואף שהאיש בלבד הוא עושה המעשה והאִשה פסיבית לחלוטין, מ"מ לשניהם יש הנאה {{מקור|בבלי:בבא קמא לב א$ב"ק לב.|כן}}. ואין חילוק בין [[פנויה]] ל[[נישואין|נשואה]], כי כל הבא על הנדה חייב כרת {{מקור|שולחן ערוך יורה דעה קפג$לשון הרמ"א יו"ד סוף סי' קפג|כן}}.
ואין הבדל בין אם היא כעת רואה דם, או שכבר הפסיקה לפני זמן, שכל זמן שלא טבלה לאחר שבעה ימים כדין הרי היא טמאה ואסורה והבא עליה חייב כרת {{מקור|רמב"ם איסורי ביאה ד$רמב"ם פ"ד מהל' איסורי ביאה הל' ב-ג|כן}}. ור' להלן שמפורט סדר ההיטהרות בהרחבה.
==== סוגים ומצבים חריגים של בעילת נדה ====
חיוב כרת הוא אפילו במקרה לא הייתה זאת בעילה גמורה, אלא רק [[העראה]] {{מקור|(}}{{מקור|ויקרא כ, יח}}<ref>וע"ש בפנים יפות למה הוזכר דווקא בנדה, הרי ממנה למדנו מכל העריות? והסביר שרק אם כבר בהעראה היה דם - "ונכרתו שניהם", אבל אם הדם היה רק באמצע הבעילה ופירש מייד מבלי שימות האבר - היא פטורה {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קפה ד$יו"ד סוס"י קפה|כן}}.</ref>{{מקור|, ורש"י שם; רמב"ן שם פס' ט, ד"ה והזכיר הכתוב, בתו"ד;}}{{מקור|בבלי:יבמות נד א$ יבמות נד.}}<ref>{{מקור|מובא בתורה תמימה ויקרא יח, כט, והערה עח; שם כ, הערות נ, נד; שם כא הערה מז; שם כד הערה א; ועוד.}} </ref> {{מקור|רמב"ם:איסורי ביאה ד א$רמב"ם רפ"ד מהל' איסורי ביאה}}<ref>{{מקור|ועי' רש"י ורבנו בחיי ויקרא כ, כא, וע"ש בפנים יפות ובתורה תמימה הערה נד.}} </ref> {{מקור|ועוד)}}, שהעראה היא כ[[ביאה]] גמורה לכל דבר {{מקור|(תורה תמימה ויקרא כ, יח, הערה מח, ועוד}}<ref>{{מקור|עי' בתורה תמימה הנ"ל בהערות.}} </ref>{{מקור|)}}.
הבועל את הנדה ש[[ביאה שלא כדרכה|לא כדרכה]] אף הוא חייב כרת, שהכתוב [[הקש|הקיש]] ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה לכל העניינים {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:סנהדרין נד א$סנהדרין נד.}}{{מקור|בבלי:הוריות ד א$ הוריות ד.}}{{מקור|בבלי:סוטה כו ב$ סוטה כו:}}{{מקור|בבלי:יבמות נה ב$ יבמות נה:}}{{מקור|בבלי:יבמות נו ב$ נו:}}{{מקור|בבלי:גיטין פה א$ גיטין פה.}}{{מקור|בבלי:קידושין כב ב$ קידושין סוף כב:}} {{מקור|ועוד)}}. חיוב זה הוא כ"כ פשוט, עד שאם [[בית דין]] טעו בדבר - חוזר הדין, שכן זהו "דבר שה[[צדוקים]] מודים בו" {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:סנהדרין לג ב$סנהדרין לג:}}{{מקור|, וע"ש בחי' הר"ן; וע"ע אנציקלופדיה תלמודית, כרך ז, סוף ערך דיני נפשות, טור שעה, ד"ה במה דברים אמורים)}}.
במקרה שבו הייתה האִשה [[אונס|אנוסה]] ונבעלה שלא מרצונה, הבעל חייב כרת, אך האִשה פטורה. (להרחיב – נהנית בשעת האונס, עי' כתובות , ועוד)
=== במקום [[סכנה]] ===
[[יהרג ואל יעבור]] - נחלקו המפרשים האם דין נידה הוא כשאר גילוי עריות שיהרג ואל יעבור {{מקור|(מנחת חינוך רצו-כא: חינוך - יעבור, רמב"ם - יהרג. ב"י יו"ד קצה ד"ה וכתב: יהרג)}}.
=== שאר קריבות ===
איסור קְרִיבה של גבר אל אִשה נדה {{מקור|או לאחת משאר העריות}}, כולל לא רק איסור על ביאה, אלא אף חיבוק ונישוק, שכל נגיעה של חיבה באִשה נדה אסורה. לדעת [[הרמב"ם]] {{מקור|(ספר המצוות ל"ת שנג)}} נגיעה זו אסורה מן התורה, והנוגע בנדה לוקה {{מקור|רמב"ם:איסורי ביאה כא א$ר"פ כא מהל' איסורי ביאה|כן}}. ויש אומרים {{מקור|(פשטות}}<ref>והגר"ש הלוי וואזנר שליט"א, כתב שאף לדעת הרמב"ן, יתכן להסביר שאיסור נגיעה של חיבה בנדה הוא אסור מן התורה, וזה משום שהוא חצי ביאה, והוא כ[[חצי שיעור]] באיכות {{מקור|(שיעורי שבט הלוי, הלכות נדה, סי' קצה סע' א, ס"ק א, סוף עמ' רנד; שם סע' יז בש"ך סק"כ, עמ' רעז)}}, אכן, "האמת יורה דרכו" שדעת הרמב"ן למסקנה היא שאיסורו רק מדרבנן {{מקור|(שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קפו ד"ה וקודם)}}.</ref> {{מקור|דברי}}[[הרמב"ן]]<ref>{{מקור|ועי' להלן משו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן.}} </ref> {{מקור|בהשגותיו לספר המצוות שם)}} שאיסור זה הוא רק מ[[דרבנן]]. ויש מי שכתב להסתפק אם איסור זה הוא מהתורה או מדרבנן {{מקור|(שו"ת הרשב"א, המיוחסות לרמב"ן}}<ref>יש להדגיש, זו דעת הרשב"א, ולא הרמב"ן {{מקור|(שו"ת פנ"י אה"ע סי' מד, הובא בשבט הלוי הנ"ל)}}.</ref>{{מקור|, סי' קכז}}.
==== במצבי [[מחלה]] ====
ויש מי שאומר שלדעת הרמב"ם אסור ל[[רופא]] לגעת באשה נדה [[חולה]] בכדי [[רפואה|לרפא]] אותה, אך לדעת הסוברים שאיסור זה מדרבנן - מותר {{מקור|(ב"י יו"ד סי' קצה סע' יז)}}. וע"ש בשו"ע ובנו"כ.
שאלה זו תלויה בשאלה האם איסורי נדה הם ביהרג ואל יעבור כעריות, ור' בכותרת [[נדה#במקום סכנה|במקום סכנה]].
=== איסור [[ייחוד]] ===
'''אסור לאדם להתייחד''' {{מקור|(- לשהות לבד – ללא אחרים – יחד)}} '''עִם נדה''' {{מקור|(}}{{מקור|רמב"ם:איסורי ביאה כב א$רמב"ם ר"פ כב מהל' איסורי ביאה}}{{מקור|; ו}}{{מקור|שולחן ערוך אה"ע כב א$שו"ע אה"ע סי' כב סע' א}}{{מקור| ועוד)}}, '''מלבד הבעל עם אשתו'''<ref>וברש"י {{מקור|(שבת יג. ד"ה מה אשת רעהו וכו')}} משמע שחלק מה[[אמוראים]] סוברים שאיסור ייחוד קיים גם באשתו נדה, וכבר התוס' שם תמהו ע"ד רש"י, אכן המפרשים הסבירו שאף לרש"י אין הכוונה לאסור ייחוד עם אשתו נדה, אלא במצב ששוכבים יחדיו במיטה אחת, [[הוא בבגדו והיא בבגדה]] {{מקור|(תוס' הרא"ש שם ד"ה אף אשתו נדה; פנ"י שם; ועוד)}}.</ref> {{מקור|(שם, וכן בתוספתא סוטה פ"א ה"ב המובאת ב}}{{מקור|בבלי:סוטה ז א$גמ' סוטה ז.}}{{מקור|, ור' להלן מקורות נוספים)}}, וזאת מחמת שאין [[יצר הרע|יצרו]] תוקפו כ"כ, מפני שכבר בעל אותה קודם שנעשתה נדה {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצה א$שו"ע יו"ד ר"ס קצה|כן}}{{מקור|,}} ועתידה להיות מותרת לו {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:סוטה ז א$סוטה שם}} {{מקור|ושיעורי שבט הלוי, הל' נדה, סי' קצה סע' א ס"ק ה; ור' להלן)}} ואיסורה חמור מאד, שעונשה בכרת {{מקור|(סוטה שם; רש"י כתובות ד. בסוף, ד"ה כי קאמר; ערוך השולחן אה"ע סי' קעח אות נא)}}.
ועל היתר זה אמרו בגמרא {{מקור|(}} {{מקור|בבלי:סנהדרין לז א$סנהדרין לז.}}{{מקור|, מתורגם לעברית)}}:
:אמר לו אותו [[מין]] ל[[רב כהנא]]: אתם אומרים נדה מותרת להתייחד עִם בעלה<ref>בגמ' הנוסח "בהדי גברא" (עִם איש), אך כל הראשונים הסבירו שהכוונה לבעלה {{מקור|(רמב"ם ושו"ע שם; תוס' שבת יג. ד"ה מה אשת; ועוד)}}, וכך תירגם [[הרב מרדכי אליהו]] זצ"ל {{מקור|(דרכי טהרה, פרק ה, מהד' תשס"ז, סע' ג, עמ' לח)}}, ולכן תורגם כך בפנים.</ref>, אפשר אש בנעורת {{מקור|[- בנסורת]}} ואינה מהבהבת {{מקור|(- דולקת, אוחזת}}<ref>{{מקור|כן פי' רש"י שם ד"ה מהבהבת.}} </ref>{{מקור|, בוערת}}<ref>{{מקור|רש"י הנ"ל הוסיף: "ובלעז פלמי"ד", שתרגומו: בוער, עולה באש.}} </ref>{{מקור|)}}? - אמר לו {{מקור|[רב כהנא]}}: התורה העידה עלינו 'סוּגָה בַּ[[שושנה|שּׁוֹשַׁנִּים]]' {{מקור|שיר השירים ז, ג|כן}}, שאפילו כסוגה {{מקור|[- מגודרת]}} בשושנים<ref>רש"י פירש שהכוונה היא שבאזהרה קלה ובהבדלה מועטת הם פורשים מן ה[[עבירה]], ואין צריך גדר אבנים להפסיקם, שאפילו אינם רחוקים מן העבירה, אלא גדר שושנים מפסיק ביניהם - לא יפרצו בה פרצות. ותוס' ציינו ששושנים רומזים למראה דם, שנזכר במדרש "כשושנה אדומה ראיתי" {{מקור|(מובא להלן בפנים, וכן ויקרא רבה, שמיני, פר' יב סי' א; שם, מצורע, פר' יט סי' ו; במדבר רבה, נשא, פר' י סי' ב; אסתר רבה ריש פר' ה; ועוד)}}. וע"ע בחידושי אגדות ל[[מהרש"א]].</ref> - לא יפרצו בהן פרצות<ref>והשווה [[אבות דרבי נתן]] {{מקור|(ריש פ"ג)}}: "...למה נאמר סוגה בשושנים אלא אשתו נדה בבית עמו שמא ילך לו {{מקור|(- יבוא)}} עליה מי ממחה בידיו".</ref>. [[ריש לקיש]] אמר {{מקור|[שהדבר נלמד]}} מכאן - 'כְּפֶלַח הָ[[רימון|רִמּוֹן]] רַקָּתֵךְ' {{מקור|שיר השירים ו, ז|כן}} אפילו ריקנים שבך {{מקור|[- שב}}[[עם ישראל]]{{מקור|]}} מלאים [[מצוות]] כרמון. [[רבי זירא]] אמר {{מקור|[שהדבר נלמד]}} מכאן - 'וַיָּרַח אֶת רֵיחַ [[בגד|בְּגָדָיו]]' {{מקור|בראשית כז, כז|כן}}, אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו".
ודבר זה, שִבחם של [[עם ישראל|ישראל]] הוא, שאע"פ ש[[תאווה]] גדולה יש בדבר, ולב בני הזוג גס אחד בשני<ref>עי' {{מקור|בבלי:כתובות כח א$כתובות כח.}} {{מקור|בבלי:גיטין פא א$גיטין פא. במשנה}} ועוד שבני זוג שהיו [[נישואין|נשואים]] - ליבם גס זב"ז {{מקור|(ואפילו רק נתייחדו שעה אחת - ר'}} {{מקור|בבלי:כתובות יב א$ כתובות יב.}}{{מקור|)}}.</ref> ואינם [[בושה|בושים]] זה מזו וזו מזה<ref>עפ"י רש"י יבמות מא. ד"ה חוץ מארוסה שביהודה.</ref>, ואין זר מבלעדיהם יודע בדבר, מ"מ נזהרים הם באזהרת התורה, ואינם נוגעים איש באשתו ואפילו באצבע קטנה<ref>ר' להלן שדבר זה אסור.</ref>. ועל דבר אמרו ב[[מדרש]]<ref>זהו הרכבה ושילוב של כמה מדרשים: מדרש תנחומא, פר' כי תשא, סי' ב; שיר השירים רבה, פר' ז סי' ב; מדרש תהלים, מהד' ר"ש בובר, מזמור ב אות טו; פסיקתא רבתי (- איש שלום), פיסקא י ד"ה כי תשא את ראש וכו'; ילקוט שמעוני, שיר השירים, רמז תתקצב, ד"ה שררך אגן הסהר.</ref>:
:"סוּגָה {{מקור|(- מגודרת)}} בַּשּׁוֹשָׁנִּים" - אין ה[[מקרא]] אומר אלא דרשני, {{מקור|[וכי]}} יש אדם {{מקור|[ש]}}גודר שדהו בשושנים, {{מקור|[- הרי]}} דרך בני אדם {{מקור|[ש]}}גודרים [[כרם|כרמיהם]] או [[שדה|שדותיהם]] בקוצים ובדרדרים, בסירים ובחוחים {{מקור|(- מיני קוצים)}}, שמא ראית אדם מימך שהוא גודר שדה בשושנים? אלא אלו הן דברי תורה שהם רכים כשושנים.
:כיצד? בנוהג שבעולם, אדם [[נישואין|נושא]] אִשה בן שלושים שנה, בן ארבעים שנה<ref>ד"ז צ"ב, שכן בגמ' {{מקור|בבלי:קידושין כט ב$קידושין כט:|כן}} מבואר שצריך להתחתן בגיל צעיר יותר {{מקור|(וכ"ה באבות וב}} {{מקור|שולחן ערוך אה"ע א$שו"ע אה"ע סי' א}}{{מקור|)}} וצ"ע.</ref>, היה [[תאווה|מתאווה]] לראות עצמו בתוך [[חופה|חופתו]], אין לו יום גדול וחביב הימנו שהוא [[שמחה|שמח]] עִם אשתו, הוציא יציאותיו {{מקור|[- הוצאות החתונה]}} והציע חופתו. בא להיזקק לאשתו, והיא אומרת לו: 'כשושנה אדומה ראיתי' {{מקור|[- ראיתי דם אדום כשושנה]}}. מייד פירש הימנה, זה הופך פניו לכאן וזו הופכת פניה לכאן.
:מי גרם לו שלא יקרב אליה? איזה כותל ברזל יש ביניהם, ואיזה עמוד ברזל ביניהם? מי הפרישו הימנה? אי זה [[נחש]] נשכו, איזה [[עקרב]] עקצו שלא יקרב לה? אלא אלו הם [[דברי תורה]] שרכים כשושנה, שנאמר בה {{מקור|ויקרא יח, יט|כן}}: וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב".
מטעם זה, לא [[גזירה|גזרו]] חכמים ייחוד באשתו נדה, שישראל [[קדוש|קדושים]] הם<ref>עפ"י {{מקור|בבלי:שבת פו א$שבת פו.}} {{מקור|בבלי:כתובות סה ב$כתובות סה:}} {{מקור|בבלי:חולין ז ב$חולין ז:}} {{מקור|בבלי:נדה יז א$נדה יז.}} ועוד.</ref> ולא [[חשד|נחשדו]] לעבור על האיסור החמור של בעילת נדה {{מקור|(ערוך השולחן או"ח סי' תקמח אות ד בתו"ד)}}. ומעשים רבים ישנם, על יהודים ויהודיות פשוטים שנזהרו מאד מלהיכשל באיסור חמור זה, ואף במצבים קשים במיוחד.
ויש מי שכתב טעם נוסף שלא גזרו על הייחוד עם אשתו נדה, משום שאי אפשר לאדם שלא להתייחד עם אשתו נדה, ואין גוזרים גזירה על ה[[ציבור]] אלא א"כ רוב הציבור יכולים לעמוד בה<ref> {{מקור|בבלי:בבא קמא עט ב$ב"ק עט:}} {{מקור|בבלי:בבא בתרא ס ב$ב"ב ס:}} {{מקור|בבלי:עבודה זרה לו א$ע"ז לו}} {{מקור|בבלי:הוריות ג ב$הוריות ג:}} ועוד.</ref> {{מקור|(ספר יראים, לרבי אליעזר ממיץ, סי' כו, ובדפוסים אחרים: סי' קצב; וכעי"ז בתוס' הרא"ש שבת יג. ד"ה אף אשתו נדה)}}.
ואף שאיסור ייחוד עם ה[[ערוה]] הוא מן התורה, מ"מ הדבר קשה ליזהר מייחוד אשתו נדה, ומצאו חכמים [[רמז]] מן המקרא להתיר ייחוד נדה מהפסוק סוגה בשושנים {{מקור|(רא"ש סוף הל' נידה בקיצור סי' ב ושו"ת הרא"ש כלל מז)}} והתורה העידה בנו שלא נבוא לידי קילקול {{מקור|(ערוך השולחן אה"ע סי' סג אות ג בתו"ד)}} וכדברי [[חז"ל]] הנ"ל.
ועוד, שלא אסרה התורה ייחוד אלא בשאר עריות שאין היתר לאיסורן, אך נדה יש לה היתר, שלאחר שבעה ימים יכולה להיטהר מטומאתה {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:סוטה ז א$סוטה ז.}} {{מקור|ותוס' שם ד"ה נדה שהיא; תוס' סנהדרין לז. ד"ה התורה העידה וכו'; יראים שם; קריית ספר ל[[המבי"ט]], פכ"ב מהל' איסורי ביאה; לבוש אה"ע סי' כב אות א; ערוך השולחן יו"ד סי' קצה אות א-ב ואה"ע סי' כב אות א; ועוד)}}, וכבר אמרו בגמ' {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:יומא יח ב$יומא יח:}} {{מקור|וש"נ)}} "אינו דומה מי שיש לו [[פת]] בסלו למי שאין לו פת בסלו" {{מקור|(יראים שם)}}.
==== [[חומרא|להחמיר]] מלהתייחד עם אשתו נדה ====
[[רבא]] סבר שתבוא ברכה על אדם [[שינה|הישן]] בקילעא {{מקור|(- חדר}}<ref>רש"י שם.</ref>{{מקור|)}} שבעל ואשתו נמצאים בה, בזמן שהאשה נדה {{מקור|בבלי:עירובין סג ב$עירובין סג:|כן}}, ואף שאין איסור ייחוד באשתו נדה, מ"מ זו שמירה נוספת כדי שלא יבואו לידי עבירה {{מקור|(מהרש"א, חידושי אגדות, שם ד"ה מאן נטריה וכו')}}.
אך הגמ' {{מקור|בבלי:עירובין סג ב$שם|כן}} דוחה זאת, ונוקטת כדעת [[רב יוסף]] שאין לאדם אחר<ref>אע"פ שהלכה זו נוגעת לאדם אחר (שלא להפריע לזוג), אך הבעל רשאי להימנע מלהתייחד, מ"מ אין כדאי לעשות כן, שחובתו לשמח את אשתו ולרצותה בדברים ערבים ואינטימיים (עי' דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פרק ה סעיף ד, עמ' לח), ואסור לאיש להחמיר 'על חשבון' חיוביו לאשתו ושמחתה {{מקור|(עי' דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פכ"ב סע' כז, עמ' רנט-רס, דון מינה ואוקי באתרין)}}. אולם, במצבים חריגים, בהם אדם מרגיש שאם לא ישמור עצמו מלהתייחד עם אשתו בימי נידתה, קיים חשש אמיתי שמא יכשל באיסור חמור זה - עליו להימנע מלהתייחד עמה {{מקור|(שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' קלו - הערה ליו"ד סי' קצה ס"א ד"ה ובעניין איסור ייחוד; שם ח"ח סי' רעא ד"ה וכבר כתבתי; ור' בפנים להלן)}}, אך, כמובן, עליו לפייסה ולרצותה בדברים ערבים, שעושה כן לחיבתה, שחושש שלא יעמוד ביצרו {{מקור|(ר' שו"ת אגרות משה אה"ע ח"ד סוף סי' סו ד"ה ולענין הנהגה - "...וזה גופא יהיה הפיוס", דון מינה ואוקי באתרין)}}.</ref> לישון בחדר זה, כי הוא מפריע לבעל ולאשה, משום שיש ביניהם דיבורים שבצנעה<ref>אין הכוונה לדיבורים בענייני תשמיש, שדברים אלו אסורים עד שתטבול, כמובא להלן בכותרת: "הרחקות מאשתו נדה".</ref> {{מקור|(מהרש"א, חידושי אגדות, שם ד"ה אפילו באשתו נדה וכו'; ועוד)}}.
==== מצבים שבהם אסור להתייחד עם אשתו ====
כפי שהובא לעיל, מותר לאדם להתייחד עם אשתו נדה, כי התורה העידה עלינו: "סוגה בשושנים" - שלא נכשל בחטא זה, ושונה ייחוד עם אשתו נדה מייחוד עם נשים אחרות מכמה טעמים: '''(א)''' יש היתר לאיסורה לאחר זמן (מעת שתטבול), '''(ב)''' איסורה חמור מאד (כרת), '''(ג)''' הוא כבר בעל אותה כשהייתה מותרת לו.
אולם, במצבים שבהם חסר '''אחד''' מהתנאים האמורים - אין היתר לבעל להתייחד עם אשתו, כפי שיפורטו הדברים להלן<ref>הפירוט להלן מתייחס בעיקר למצבים שבהם האיסור להתייחד הוא מחמת איסור נדה.</ref>:
]
במצבים שבהם אין היתר לאיסורן או שאין על האיסור עונש [[כרת]] - אסורה האשה להתייחד עִם בעלה {{מקור|(עי'}} {{מקור|בבלי:סוטה ז א$סוטה שם}} {{מקור|לגבי}} [[סוטה]]{{מקור|, וכ"ש אשה ש}}[[זנות|זנתה]] {{מקור|ובגדה בבעלה – תורת השלמים יו"ד סי' קצה ס"ק א וסדרי טהרה שם ס"ק ב)}}.
ולכן, אשה ש[[חזקה|הוחזקה]] שהיא [[רואה מחמת תשמיש|רואה דם נדוּת מהמקור מחמת תשמיש]] - אסור לבעלה להשהותה {{מקור|(}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קפז יב$שו"ע יו"ד סי' קפז סע' יד}}{{מקור|, וע"ש בב"י שכן כתב בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תתלט)}} ולהתייחד עמה {{מקור|(סדרי טהרה הנ"ל; שו"ת חלקת יעקב אה"ע ריש סי' כט וריש סי' צד<ref>וע"ש שכתב כן גם לגבי [[פצוע דכא]]</ref>; ועוד)}}, מפני שהיא נאסרה עליו עולמית {{מקור|(הרשב"א והב"י הנ"ל, הסדרי טהרה והחלקת יעקב הנ"ל)}} וכן משום שאיסור זה הוא מדרבנן וקל בעיניו ועלול להיכשל בו {{מקור|(הרשב"א והב"י הנ"ל)}}.
ויש מי שאומר שגם אשה שיש לה [[פצע|פצעים]] ה[[חציצה|חוצצים]] ב[[טבילה]] ואינה יכולה [[רפואה|להתרפא]] ולהיטהר {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קפז יד$שו"ע יו"ד סוס"י קפז|כן}}, דינה כאשה הרואה דם מחמת תשמיש שאסורה בייחוד {{מקור|(שו"ת ושב הכהן סי' ל, ועי' פתחי תשובה יו"ד סי' קפז ס"ק נא שהביא מש"כ הבית מאיר בספרו צלעות הבית סי' יג להסתפק בזה)}}.
כמו כן, אדם שלא בעל את אשתו, כגון [[חתן]] שראתה אשתו דם נדה קודם שבעל - הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים {{מקור|בבלי:כתובות ד א$כתובות ד.|כן}} ואסורים להתייחד {{מקור|(}}{{מקור|רמב"ם איסורי ביאה כב א$רמב"ם ר"פ כב מהל' איסורי ביאה}}{{מקור|;}} {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצב ד$ שו"ע יו"ד סי' קצב סע' ד}} {{מקור|ו}} {{מקור|שולחן ערוך אה"ע כב א$אה"ע רס"י כב}}{{מקור|)}}, משום שיצרו תוקפו {{מקור|(רש"י כתובות שם ד"ה אלא שלא בעל)}}. ואין חילוק בזה בין [[בתולה]] ל[[אלמנה]] ו[[גרושה]] {{מקור|(ערוך השולחן אה"ע סי' כב סע' א)}}. '''אבל''', לאחר שבעלה מותר {{מקור|(כתובות שם, ובפוסקים שם)}}, שמכיוון שבא עליה פעם אחת - שוב אין יצרו תוקפו {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצה א$שו"ע יו"ד רס"י קצה|כן}}.
* [יש מקום להרחיב בכמה פרטים בהלכה זו]
* [לעניין אם לחכם מותר להתייחד עם אשתו נדה קודם שיבעל - עי' מאירי יבמות לז: ד"ה לעולם, ועוד]
יש מי שכתב שאדם היודע בעצמו<ref>ר' בהערה לעיל, שמסתבר, שהדברים אמורים רק במצב של ידיעה ודאית שקיים חשש אמיתי לכישלון באיסור חמור זה, אולם אין להרבות הרחקות וגדרים היוצרים חַיִץ בין איש לאשתו אלא במקום צורך והכרח, ואף במצבים של אילוצים שונים החובה להרבות בפיוס ובהתנצלות על הדבר. (ר' בפנים להלן, על חיוב הבעל לשמח את אשתו בימים אלו, ולהוסיף קרוב נפשי-רוחני-פנימי, יחד עם ריחוק פיזי-חיצוני).</ref> שאי אפשר לעמוד נגד יצרו כשיתייחד עם אשתו נדה, אף שאין איסור ייחוד מן הדין - מ"מ '''מחויב''' הוא ע"פ ה[[הלכה]] להימנע מלהתייחד עמה, כמו שאסרו חז"ל ריבוי הדברים וכיו"ב<ref>ר' להלן בכותרת: "הרחקות מאשתו נדה".</ref>, גם כשבעל ועתידה להיות מותרת לו, משום שמרגיל לערווה, א"כ כשיודע שהייחוד אִתה '''בוודאי''' ירגיל לערווה חייב להימנע מייחוד כ[[סייג]] {{מקור|(שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' קלו - הערה ליו"ד סי' קצה ס"א ד"ה ובעניין איסור ייחוד; שם ח"ח סי' רעא ד"ה וכבר כתבתי; וע"ע דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, עמ' מ, ד"ה אלו הם)}}.
=== הרחקות מאשתו נדה ===
{{ערך מורחב|ערך-[[הרחקות מאשתו נדה]]}}
[[אנשי כנסת הגדולה]] צִוו "ועשו סייג לתורה" {{מקור|משנה:אבות א א$אבות א, א|כן}}, ו[[חז"ל]] אכן [[גזירה|גזרו]] והטילו [[איסור|איסורים]] שונים ביחס לכל ה[[עבירה|עבירות]], ובכללם חיובי הרחקה מה[[ערווה]], המחייבים את האדם להישמר מכל קשר עִם אשה האסורה עליו. כמובן, שגם אשה נדה היא אסורה על כל אדם {{מקור|(ואין חילוק כלל בין פנויה לנשואה, ובין אדם זר לבעלה - עי' שו"ת הריב"ש סי' תכה, הובא בב"י יו"ד סוף סי' קפג וב}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קפג$רמ"א שם}}{{מקור|, שו"ת מִשנה הלכות ח"ה סי' קכו, ועוד)}}, וחלים עליה כל חיובי ההרחקה שבין איש לאשה האסורה עליו {{מקור|(עי' מ"ב סי' עה סוף ס"ק ז, יז, וכן סי' ריז ס"ק טז ושעה"צ אות כו; שו"ת מִשנה הלכות ח"ה יו"ד סי' קכז ואילך; ועוד)}}.
אולם, ביחס לחיובי ההרחקה, שונה הבעל מכל אדם זר, שלבעל מותר להתייחד עם אשתו נדה<ref>ר' לעיל בכותרת: איסור ייחוד.</ref>, וכן הותר לו להסתכל ו[[הנאה|ליהנות]] מ[[יופי|יופייה]] של אשתו {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצה ז$רמ"א יו"ד סי' קצה סע' ז|כן}}, מלבד בחלקים מסוימים של גופה {{מקור|(ר' להלן)}}.
מאידך, גם לחומרה שונה הבעל מאחרים, שכן היא רגילה עמו ולבו גס בה, ועוד שמותר להם להתייחד, וקיים חשש כבד שהם יכשלו באיסור זה. בנוסף, יש חשש שהבעל יגיע ל[[הרהור עבירה]] ול[[הוצאת זרע לבטלה]], בגלל קרוב הדעת הגדול שיש בינו לרעייתו {{מקור|(עי' דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ה סע' ח, עמ' מ)}}.
מסיבה זו, גזרו חכמים על הבעל חיובי הרחקה מיוחדים, שאינם נוהגים באדם זר. להלן רשימה של הדברים האסורים בזמן שאשה נדה {{מקור|(עפ"י דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ה סע' ט, עמ' מא)}}:
# נגיעה באשתו נדה או בבגדיה {{מקור|(ואפילו אינם נהנים)}}.
# הושטת חפץ מידו לידה או מידה לידו.
# הסתכלות במקומות המכוסים בגופה של אשתו ויש אומרים אף שמיעת קול שירתה.
# [[הרהור עבירה]] באשתו {{מקור|(דהיינו מחשבת בעילה או שאר הירהור ממושך המביא לידי קישוי האבר. – ר' שו"ת אג"מ או"ח ח"ד סי' טו ד"ה ולפ"ז אין הטעם, בתו"ד, וכן באה"ע ח"א סי' סט; משכן ישראל ח"ב סוף עמ' ל בשם החזו"א, ובהערות טוהר הבית<ref>אלו הערותיו של [[הרב מרדכי גרוס]] שליט"א על ספר 'משכן ישראל'.</ref> שם, עמ' נ-נא; ועוד)}}.
# [[קלות ראש]] המרגילה לערווה ודיבורים בענייני תשמיש {{מקור|שו"ע יו"ד סי' קצה סע' א|כן}}.
# אכילה ביחד על שולחן אחד<ref>וכן כשאוכלים ביחד ללא שולחן (בפיקניק וכיו"ב) לבדם {{מקור|(דרכי טהרה, שם סע' כט, עמ' מז)}}.</ref> ללא שינוי.
# אכילת שיירי מאכל של אשתו מאותו כלי.
# ישיבה ושכיבה של הבעל על מיטת אשתו {{מקור|(הנמצאת בעיר)}}, והאשה על מיטת בעלה בפניו.
# ישיבה ושכיבה יחדיו על מיטה אחת או על ספסל מתנדנד.
# יש אומרים שראוי להימנע מלצאת לטיול לבדם.
# מזיגת הכוס בפניו, ויש אומרים אף הגשת האוכל בפניו.
# הצעת המיטה בפניו.
# יציקת מים על הידיים הבעל, רגליו וכד'.
יש לציין, שאין הכוונה בדברים אלו לרחק את אשתו ולהימנע מדברי חיבה הנצרכים, ולהפך, מצווה לקרבה אם רואה שהיא [[צער|מצטערת]], ובכל זה, אין להחמיר יותר ממה ששיערו חז"ל, שחומרה יתירה בדברים אלו עלולה להביא לדברים לא טובים {{מקור|(דרכי טהרה, שם, סע' ד, עמ' לח)}}. וכדאי לדעת ולזכור שבתוך דם הנדה יש רעל {{מקור|(מינו-טוקסין)}} המשפיע זמנית על גוף האשה {{מקור|(- כאבים, כבדות ועייפות)}} ומצב רוחה, ובימים אלו היא זקוקה ביותר לעידוד, לשימת לב ולהתחשבות, יחד עם ההקפדה על כל פרטי הלכות ההרחקה, וחייב הבעל למצוא דרך לעודדה ולהרים את מצב רוחה באופן המותר, וזה צריך מחשבה והתחכמות {{מקור|(}}[[הרב שלמה וולבה]] {{מקור|זצ"ל, שיחות לחתנים, עמ' 18)}}.
=== גדרי האיסור - עריות או טומאה (מקובץ יסודות וחקירות) ===
'''בטעם האיסור''' נחלקו הפוסקים אם איסור נידה וזבה הוא מדין ערווה (כדוגמת העריות המופיעות בויקרא פרקים יח-יט), או מדין טומאה (כזבה - ויקרא טו, יט-ל), או מדין נפרד {{מקור|(נודע ביהודה מהדורא תנינא יו"ד קכ ואבני נזר ח"ב רמ-ח: דין נפרד. גר"ש שקאפ יבמות א ד"ה ועתה: תולדה מהטומאה)}}, ומה משמעות הדבר להלכה<ref>ראה בהרחבה - שב שמעתתא ש"א סופ"ב; אתוון דאורייתא כלל כא; שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' קפב; שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' קיט; הקדמה לספר טהרת הבית להגר"ע יוסף; שו"ת יביע אומר ח"ו חיו"ד סי' טו; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ סופ"א ופכ"ה, ועוד.</ref>. ומעין זה חקר האתוון דאורייתא {{מקור|(כא)}} האם איסור נידה הוא איסור או טומאה.
והרוגאצ'ובר חקר האם הנידה גורמת לראייה או שהראייה גורמת לנידה (דהיינו האם הדם אוסר אותה או שהימים אוסרים את הדם) {{מקור|(מפענח צפונות י-ז)}}.
'''במהותה''' כתבו המפרשים שאינה דבר שבערווה {{מקור|(גליוני הש"ס גיטין ב: על תד"ה הווי, שו"ת רעק"א קכד, בית הלוי ח"ב ל)}}.
'''דינה''' קל יותר משאר עריות, ולכן יכולה להתייבם, שלא כשאר עריות שאינן מתייבמות {{מקור|(תוס' יבמות ב. ד"ה ואחות)}}. ומצאנו לזה ארבעה טעמים בראשונים ובאחרונים:
@ בנידה איסורה אינו משום קירבה, אך שאר עריות הם משום קירבה {{מקור|(רא"ש יבמות ב. (פרק א סימן ב))}}.
@ איסור נידה תלוי בזמן, אך שאר עריות אסורות תמיד {{מקור|(ספר הישר פ-א, הובא באחיעזר ח"א ב. וכן חילק הרא"ש יבמות ב. (פרק א סימן ב) בחילוק בין נידה לחליצת מעוברת שנידה עומדת ליטהר, והקרבן נתנאל שם א ביאר מדוע הרא"ש לא כתב זאת בתור חילוק בין נידה לשאר עריות)}}.
@ בנידה סיבת האיסור בהווה, שכעת היא נידה (כמו שבחלב ודם סיבת האיסור היא בהווה, שכעת הם חלב ודם), אך בשאר העריות סיבת האיסור בעבר, שאשה זו נעשתה קרובה שלו בעבר (ולכן שאר עריות אסורות גם לאחר מיתה, אע"פ שכבר אינן קרובות אליו) {{מקור|(קובץ הערות א-ג ד"ה וה"נ)}}.
@ בנידה יש איסור רק על הביאה ואין איסור לקדש אותה ולישא אותה, אך בשאר עריות יש איסור גם לקדשן ולנושאן {{מקור|(גרי"ז עמוד 164 ד"ה ומה)}}.
== טהרת הנדה ==
אשה שיצא דם ממקורה וניטמאה ונאסרה על בעלה, יכולה להיטהר ע"י תהליך הכולל שלושה מרכיבים יסודיים:
# הפסקת זיבת הדם
# שבעה ימים
# טבילה
להלן יפורטו בהרחבה הלכות מרכיבים אלו.
=== הפסקת זיבת הדם (ודיני [[הפסק טהרה]]) ===
כל עוד ממשיך לצאת דם מהמקור - הנדה נשארת בטומאתה ובאיסורה {{מקור|(פשוט ___________)}}, ולא משנה כמה זמן עבר או אם היא טבלה {{מקור|(פשוט)}}.
כדי לוודא שהדם פסק מלזוב, צריכה הנדה לעשות "הפסק טהרה" דהיינו להכניס 'עד' {{מקור|(- בד נקי ורך)}} למקורה בעומק ולבדוק היטב בחורים ובסדקים ולבדוק אח"כ שיצא נקי מדם טמא {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ג סע' ט-י, עמ' קנו)}}. הדרך לעשות זאת היא ע"י שתכרוך את ה'עד' על אצבעה ותכניסנו לאותו המקום בעומק עד מקום שידה מגעת ותסובב את ה'עד' בכל הצדדים לבדוק בחורים ובסדקים {{מקור|(טהרת בת ישראל ג, ג, עמ' לב)}}.
{{ערך מורחב|ערך-[[הפסק טהרה]]}}
]
לכתחילה יש לעשות את בדיקת ההפסק טהרה בעמידה ובפיסוק באופן שבו ניתן לבדוק בחורים ובסדקים, ולכן מומלץ לבדוק באופן שבו עומדת עִם רגל אחת על הקרקע ורגל אחת על הכיסא {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ג סע' ט, עמ' קנו; וכן מקובל להדריך)}}. אך [[חולה|חוֹלָה]] יכולה לעשות את בדיקות הפסק טהרה והשבעה נקיים בשכיבה {{מקור|(שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' עא. וראה בשו"ת נוב"י קמא יו"ד סי' מו; שו"ת בית אפרים יו"ד סי' נא; חוו"ד סי' קצו בביאורים סק"ד; פתחא זוטא הל' נידה מהדו"ת סי' קפז סק"ב; גולות עליות, מקוואות פ"ח מ"ה)}}.
לאחר ביצוע בדיקת "הפסק טהרה" מנהג כשר<ref>כן הנוסח בספר 'טהרת בת ישראל' {{מקור|(סי' ג אות ג, במהדורות המאוחרות שלו)}} עפ"י לשון החזו"א במכתבו שבתחילת הספר {{מקור|(מכתב ראשון אות ד)}}.</ref> הוא להניח סמוך ל[[שקיעת החמה]] "מוח דחוק" {{מקור|(- צמר גפן}}<ref>מומלץ שלא להשתמש בצמר גפן, מחשש שעלול להתפורר או להיתלש ויישארו חתיכות בפנים, דבר שעלול לגרום לסיבוכים הלכתיים ומעשיים בהמשך.</ref>{{מקור| או בד דחוס באותו מקום)}} באותו המקום בעומק, ויהיה מונח שם כל [[בין השמשות]] {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו א$שו"ע יו"ד סי' קצו סע' א|כן}} עד אחר [[צאת הכוכבים]], ואז תוציאנו ותבדקנו באור בהיר אם אין שם טיפת דם בצבע האוסר {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ג סע' יז, עמ' קנט; טהרת בת ישראל סי' ג סע' ג עמ' לג; ועוד)}}.
במה דברים אמורים? במי שעושה את בדיקת "הפסק טהרה" רק כמה ימים לאחר התחלת יציאת הדם, אולם אם עושה את בדיקת "הפסק טהרה" באותו יום שבו ראתה את הדם או את ה[[כתם]] - יש '''חובה מעיקר הדין''' לשים "מוח דחוק" באותו מקום למשך כל בין השמשות {{מקור|(}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו ב$שו"ע שם סע' ב}}{{מקור|; טהרת בת ישראל שם סע' ג; ועוד)}}. ויש אומרים שכל הרואה דם באותו יום שבו עושה את בדיקת ההפסק טהרה {{מקור|(ואפילו אם הדם החל כמה ימים קודם)}} צריכה מעיקר הדין לשים "מוח דחוק" {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ג סע' יח, עמ' קנט-קסא)}}.
==== בעיות רפואיות בביצוע בדיקות הפסק טהרה (מאנציקלופדיה הלכתית רפואית) ====
:{{מקור|הערות עריכה: (א) יתכן שכדאי להעביר את הכותרת הזו ותכולתה לערך}} [[הפסק טהרה]]{{מקור|. (ב) חלק מההלכות המובאות כאן נוגעות לדיני בדיקות של שבעה נקיים, וצריך להעביר אותן למקומן המתאים.}}
אשה שהתירו לה שימוש בכיפה למניעת הריון<ref>וראה באנציקלופדיה הלכתית רפואית בערך "מניעת הריון" הערה 314 ואילך .</ref> {{מקור|(באנגלית: diaphragm)}}, ושכחה להוציאו קודם בדיקת הפסק טהרה, הרי היא צריכה לעשות מחדש בדיקת הפסק טהרה {{מקור|(שו"ת הר צבי יו"ד סי' קנה)}}. מאידך, שימוש בהתקן תוך-רחמי למניעת הריון<ref>ור' באנציקלופדיה הלכתית רפואית, ערך [[מניעת הריון]] הערה 301 ואילך.</ref>  {{מקור|(בשפה מקצועית:IUD-intra-uterine device)}}, אינו מפריע לבדיקת הפסק טהרה {{מקור|(שו"ת מנחת יצחק ח"ו סוף סי' פז)}}.
יש מי שכתבו, שאם אשה מצאה דם על 'עד' הבדיקה בתוך שבעה נקיים, והרופאים אומרים שיש לה פצע בפנים שמוציא דם, אם הבדיקה הייתה נקייה בהפסק טהרה, וביום הראשון והשביעי, הרי היא טהורה {{מקור|(שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ג סי' פג; שו"ת הר צבי חיו"ד סי' קמו)}}; יש אומרים, שצריכה להיות נקייה בהפסק טהרה ובבדיקה אחת ראשונה של היום הראשון לשבעת הנקיים {{מקור|(חוו"ד סי' קצו סק"ג; אבני מילואים בשו"ת סוסי' כג; שיעורי שבט הלוי סי' קפז ס"ה סק"ג)}}; ויש מי שכתב, שאשה שיש לה מכה המוציאה דם, ואינה יכולה להיטהר לבעלה, מספיק שתבדוק עצמה בהפסק טהרה שיהיה נקי, ואף על פי שאחר כך רואה דם, יכולה לתלות במכה {{מקור|(שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קעז)}}.
יש אומרים, שאם אינה מרגישה שיוצא דם ממקורה, הרי זה הפסק טהרה, גם אם בגלל מכה במקור אינה יכולה להפסיק בטהרה על ידי 'עד' בדיקה {{מקור|(שו"ת נובי"ק חיו"ד סי' נט; שו"ת אבני מילואים סי' כג; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קעז; טהרת הבית ח"ב סי' יג במשמרת הטהרה סק"א, עמ' רלב רלד. וראה בשו"ת חת"ס שם שמבדיל בין הפסק טהרה לבין שבעת הימים הנקיים, עיי"ש)}}. וכן יש מי שכתב, שאם הרופא אומר שיש לאשה מכה ברחם, ובעת ווסתה היא מדממת הרבה, אך גם לאחר זמן ווסתה היא ממשיכה לדמם בגלל הפצע, יש מקום להקל שתספור שבעה ימים לאחר ימי הווסת ותטבול, אף על פי שאין היא נקיה לגמרי, בתנאי שאחר הטבילה דמיה מועטים ולא שופעים, ובתנאי שידוע שהחולי התחיל בימי טהרתה, או שהיתה לה טהרה פעם אחר החולי {{מקור|(חזו"א חיו"ד סי' פא)}}; ויש אומרים, שאשה לא יכולה להפסיק בטהרה עד שתהיה נקיה בבדיקת 'עד', ואפילו אינה מרגישה שדם יוצא ממקורה, ואפילו אם בכך תישאר טמאה לעולם {{מקור|(חוו"ד סי' קצו סק"ג; שו"ת בית שלמה חיו"ד ח"ב סי' כח)}}.
'''בדיקה בנוכחות פצע''' אשה שיש לה מכה בכותלי הרחם, והמכה אינה מוציאה דם, אבל כשבודקת עצמה כואב לה מאד, תבדוק עצמה ביום הפסקת טהרה, ביום הראשון, וביום השביעי כדין, ובשאר הימים לא תבדוק כלל, ואם יכולה לקנח מבחוץ קינוח כלשהו, טוב להצריך אותה לעשות זאת אם לא יכאב לה {{מקור|(שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' קכט; ערוה"ש יו"ד קצו ל; סדרי טהרה יו"ד סי' קצו סקט"ו; שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' סט; שם ח"ג סי' נו אות ג; טהרת הבית, ח"ב, סי' יג, במשמרת הטהרה סק"ה (עמ' שיח-שיט). וראה עוד בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' קמד)}}. ויש מי שכתב, שבמקום חשש עיגון שאין האשה יכולה לטהר עצמה, יש לסמוך על גדולי הפוסקים הסבורים שאפילו אם לא בדקה עצמה תוך שבעה ימים, רק ביום אחד מכל השבעה, באיזה יום שיהיה חוץ מבדיקת הפסק טהרה - עלה לה {{מקור|(חכמת אדם, כלל קיז סי"ב)}}.
'''בדיקה בנוכחות יובש באותו מקום''' אשה שקשה לה לעשות הבדיקות בזמנים הדרושים בגלל יובש באותו מקום, יכולה להרטיב מעט את 'עד' הבדיקה {{מקור|(שו"ת מהרש"ם ח"א סי' קמו)}}, ואפילו בשבת יכולה לשים מעט טיפות מים על 'העד' {{מקור|(הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בס' מראה כהן, עמ' מו)}}, או למרוח מעט ווזלין על 'העד', או בנרתיק {{מקור|(שו"ת באר משה ח"ב סי' נט; הגר"ש וואזנר, הובאו דבריו בס' מראה כהן, עמ' מה)}}.
'''צניחת רחם''' - הטיפול בצניחת הרחם בעבר היה על ידי הכנסת טבעת בנרתיק אשר תמך ברחם והרים אותו, ודנו הפוסקים כיצד תעשה האשה בדיקות טהרה במצב כזה<ref>ראה שו"ת זכרון יוסף חיו"ד סי' י; סדרי טהרה סי' קצו סקכ"ג; שו"ת בנין ציון ח"א סי' עא; שו"ת אבני נזר סי' רנה-רנו; ערוה"ש יו"ד קצו כט; טהרת ישראל סי' קצו סמ"ו; שו"ת נובי"ק חיו"ד סי' נח, וסי' סד; שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' קיד, וסי' קלה; שו"ת רעק"א סי' ס; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קמה, סי' קעא; וסי' קצב; חזו"א יו"ד סי' צב סקכ"ד-ה; שו"ת הר צבי חיו"ד סי' קנג; שו"ת חשב האפוד ח"ב סי' קיח; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חיו"ד סי' קצו סק"ב.</ref>, אלא שדרך טיפול זו כבר איננה מקובלת, והתיקון הוא ניתוחי, בעיקר על ידי כריתת הרחם, ולכן אין כמעט משמעות מעשית להצעות השונות של הפוסקים בנידון.
=== שבעה ימים לאחר זיבת הדם ===
ל[[הלכה]] ולמעשה, אשה שראתה דם נדה צריכה משפסק הדם למנות שבעה ימים {{מקור|(- יממות)}} נקיים, שבהם איננה רואה כלל דם, ורק לאחר מכן יכולה לטבול ולהיטהר {{מקור|(}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד סי' קפג$שו"ע יו"ד סי' קפג - תחילת הלכות נדה}} {{מקור|קיצור שולחן ערוך, לרבי שלמה גאנצפריד זצ"ל, סי' קנג סעיף א, ועוד)}}.
]
אין חולק על הלכה פשוטה ופסוקה זו<ref>ור' להלן שדבר זה נקרא בגמרא "הלכה פסוקה", שאין לדון, לפקפק ולפלפל בדבר.</ref>, אע"פ ששלושה שלבים ישנם בהלכה זו: דין תורה, [[תקנת חכמים]] ו[[מנהג|מנהגן]] של בנות ישראל<ref>ראה מאירי ברכות לא. שבאר דברים אלו בהרחבה.</ref>.
'''מדין תורה''', נדה צריכה להמתין שבעה ימים {{מקור|ויקרא טו, יט|כן}}, בין אם ראתה רק טיפת דם אחת, ובין שראתה כל שבעת הימים ברציפות, ומשפסקה לראות ביום השביעי טובלת בליל שמיני, וטהורה לבעלה. באחד עשר הימים הבאים אם תראה דם יום אחד או יומיים, הרי היא [[זבה קטנה]], וטובלת לאחר ראיה זו, והיא טהורה לבעלה. ואם תראה שלושה ימים רצופים באותם הימים, הרי היא [[זבה גדולה]], וצריכה לספור שבעה ימים נקיים שבהן לא יצא דם ממקורה כלל {{מקור|ויקרא טו, כח|כן}}, ואחר כך צריכה לטבול {{מקור|ויקרא טו, כח$שם|כן}} ולהביא [[קורבן]] {{מקור|ויקרא טו, כט|כן}}.
"וכמשפטים אלו היו עושים כשהיו [[בית דין הגדול]] מצויים והיו שם [[חכמים]] גדולים... ואם נולד להם [[ספק]]... בימי נדה וזיבה יעלו ל[[בית דין]] וישאלו... ובאותן הימים היו בנות ישראל נזהרות מדבר זה ומשמרות וסתותיהן וסופרות תמיד ימי הנדה וימי [[זבה|הזיבה]], וטורח גדול יש במניין הימים ופעמים רבות יבואו לידי ספק..." {{מקור|רמב"ם איסורי ביאה יא$רמב"ם ר"פ מהל' איסו"ב|כן}}.
'''תקנת חכמים'''
"משרבו ה[[גלות|גליות]] ותכפו ה[[צרות]] ונתמעטו הלבבות" {{מקור|(טור יו"ד סי' קפג; ור' הל' נדה לרמב"ן פ"א אות טו: "ונתמעט ליבם של חכמים")}} עד ש"בימי חכמי ה[[גמרא]] נסתפק הדבר הרבה בראיית הדמים ונתקלקלו הוסתות, לפי שלא היה כח בכל הנשים למנות ימי נדה וימי זיבה" {{מקור|רמב"ם איסורי ביאה יא ג$רמב"ם שם ה"ג|כן}} וחששו חכמים שמא יבאו לטעות באיסור כרת {{מקור|(רמב"ן וטור שם)}}.
לפיכך, [[תקנה|התקין]] [[רבי יהודה הנשיא]] בשדות<ref>השדות הם מקום שאין בני תורה ו{{מקור|[הנשים שם]}} אינן יודעות למנות מתי הן ימי נדה מתי הן ימי זוב {{מקור|(רש"י נדה נו. ד"ה בשדות, הובא בריטב"א שם)}}.</ref> ראתה דם נדה יום אחד או שניים - תשב {{מקור|(- תמתין מלטבול ולהיטהר) [אחר כך]}} ששה<ref>יש הגורסים שנשים שראו יומיים תשבנה חמישה ימים, ויש שחלקו עליהם {{מקור|(עי' רשב"א נדה סו. ד"ה יש מי שגורס התקין רבי בשדות)}}.</ref> ימים נקיים {{מקור|(- ימים שבהם איננה רואה דם)}}, שלשה - תשב שבעה נקיים {{מקור|(}}{{מקור|תלמוד בבלי: נדה סו א$נדה סו.}}{{מקור|)}}, ואין חילוק כלל בין ימי נדה לימי זבה.
'''מנהגן של בנות ישראל'''
בימי חכמי הגמרא החמירו בנות ישראל על עצמן חומרה נוספת, שעל כל טיפת דם כגרגיר חרדל<ref>וזאת להוציא מהמחשבה שאולי רק אם זב דם מרובה יש לחוש שהיא זבה גדולה, אך בדם מועט לא, לכן החמירו בנות ישראל ואפילו בטיפה קטנה כגרגיר חרדל {{מקור|(בית יוסף יו"ד סי' קפג בשם הר"ן בשבועות פ"ב (ד.) ד"ה ואע"ג, המרדכי שם סי' תשלז ותלמידי רבנו יונה בברכות פ"ה (כב.) ד"ה שאפילו).    במה דברים אמורים? בדם שיצא מהמקור {{מקור|[בהרגשה]}}, אך [[כתם]] {{מקור|(שנמצא על הבגדים ללא הרגשה)}} אין מטמא אלא אם יש בו כגריס {{מקור|(מאירי ברכות לא. ד"ה והענין הוא; ועוד)}}.</ref> הן יושבות שבעה ימים נקיים כדין זבה גדולה, ואפילו ראתה דם בתקופת ימי נידתה, בין שראתה יום אחד, או שניים, או שבעת הימים כולם או יותר, וכשיפסוק הדם סופרת שבעה ימים נקיים כזבה גדולה {{מקור|(מימרא ד}}[[רבי זירא]] {{מקור|ב}} {{מקור|תלמוד בבלי: ברכות לא א$ברכות לא.}} {{מקור|תלמוד בבלי: מגילה כח ב$ מגילה כח:}} {{מקור|תלמוד בבלי נידה סו א$ נדה סו.}}{{מקור|)}}. במנהג זה נהגו כולם ובכל מקום {{מקור|רמב"ם איסורי ביאה יא ד$רמב"ם שם ה"ד|כן}}.
כמה סיבות נאמרו לחומרה זו, והעיקרית שבהן היא, כדי שתהיה לכל הנשים ספירה אחידה, ולא תצטרך כל אחת ואחת לחשב לעצמה חשבונות מסובכים, שלא כולן בקיאות בהן {{מקור|(ב"י יו"ד סי' קפג בשם הר"ן בשבועות פ"ב (ד.) ד"ה ואע"ג והמגיד משנה שם בשם הרמב"ן בהל' נדה פ"א אות יח; דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פרק א סע' ב; ועוד)}}.
[[חומרא]] זו שנהגו בנות ישראל, הוכשרה בעיני החכמים {{מקור|(הל' נדה לרמב"ן, פ"א אות יט)}} ונקבע כהלכה שאין עליה עוררין {{מקור|(}}{{מקור|רמב"ם איסורי ביאה יא ד$רמב"ם שם ה"ד}} {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קפג$ טור ושו"ע יו"ד סי' קפג}} {{מקור|ואין חולק בדבר)}}, ועשו אותה כהלכה פסוקה בכל מקום {{מקור|רמב"ן שם|כן}}, שנתנו אותה כדוגמא לכך שמתוך הלכה פסוקה כגון זו עומדים [[תפילה|להתפלל]] {{מקור|(ר'}} {{מקור|תלמוד בבלי: ברכות לא א$ ברכות לא.}} {{מקור|הנ"ל; דרכי טהרה שם סע' ג)}}. "לפיכך אסור לאדם להקל בה ראשו לעולם" {{מקור|(רמב"ן שם)}}.
לפיכך, כיום אין עוד משמעות הלכתית מעשית להבדלים שבין נידה, זבה קטנה, או זבה גדולה, וכל הנשים נוהגות תמיד לחכות שבעה נקיים אחרי שראו דם.
שבעת הימים הנקיים צריכים להיות רצופים שלא תראה דם בהם, ואם ראתה דם אפילו בסוף היום השביעי - סתרה כל הימים, וצריכה לפסוק בטהרה ולחזור ולמנות שבעה ימים נקיים חדשים {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו י$שו"ע יו"ד סי' קצו סע' י|כן}}.
==== זמן התחלת שבעת הנקיים ====
כפי שנתבאר, נקבע כהלכה פסוקה שיש לחכות שבעה ימים נקיים {{מקור|(- שבהם לא יצא דם מהמקור)}} לאחר כל זיבת טיפת דם מהמקור, כדין זבה גדולה. קודם השבעה נקיים צריך לוודא שאכן הסתיימה יציאת הדם, וזאת צריך לעשות ע"י בדיקת פנימית של "[[הפסק טהרה]]"<ref>ר' לעיל בכותרת: הפסקת זיבת הדם.</ref> סמוך לשקיעה ביום שפסקה לראות דם {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו א$שו"ע יו"ד ר"ס קצו|כן}}. '''בנוסף''', יש לחכות לפני התחלת ספירת שבעת הימים הנקיים כמה ימים כפי שיתבאר.
הגמרא {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:נדה לג א$נדה לג.-}} {{מקור|בבלי נדה לג ב$לג:}}{{מקור|)}} מסתפקת לגבי [[זבה]] שפלטה [[שכבת זרע]] - האם היא מתחילה לספור מחדש את שבעת הנקיים {{מקור|(והימים שנספרו עד פליטת הזרע אינם עולים למניין)}} '''או''' שאין פליטת שכבת הזרע מונעת ממנה להמשיך את ספירת שבעת הנקיים {{מקור|(והימים שנספרו עד פליטת הזרע נִספרים בחשבון)}}.
]
היות הגמרא לא הכריעה בספק זה צריך להחמיר בדבר, ואם פלטה האשה שכבת זרע בשבעת הנקיים - בטלה הספירה וצריך להתחיל למנות מחדש שבעה נקיים {{מקור|(רא"ש שם - נדה פ"ד סי' א; ב"י יו"ד סי' קצו סע' יא בשם חבל ראשונים)}}.
במה דברים אמורים? במקרה שפלטה שכבת זרע בתוך שש<ref>כך היא גרסת רוב הראשונים, וכ"ה הנוסח בגמרא שלנו, אך יש מי שגרס שלוש עונות {{מקור|(עי' ביאור הגר"א יו"ד סי' קצו אות לב)}}.</ref> עונות {{מקור|(- שלוש יממות}}<ref>שכל עונה היא 12 שעות {{מקור|(ש"ך יו"ד סי' קצו ס"ק יד)}}.</ref>{{מקור|)}} מהתשמיש, אבל לאחר שש שעות שכבת הזרע מסרחת {{מקור|(- מתעפשת)}} בגוף באשה ואיננה מטמאת {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:שבת פו ב$שבת פו:}}{{מקור| ורש"י שם)}}.
ולכן, יש להתחיל את ספירת שבעת הימים הנקיים לאחר שעברו לא פחות משלוש יממות מזמן ה[[תשמיש]] {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו יא$שו"ע יו"ד סי' קצו סע' יא|כן}}.
ויש מי שכתב שצריכה לחכות ארבע יממות מראיית דם הנידות, ואפילו לא שימשה מיטתה כלל, וזאת בכדי למנוע טעויות בספירת הימים ובכדי לקבוע בדין זה הלכה קבועה לכל הנשים {{מקור|(תרומת הדשן סי' רמה)}}. '''ולכן''', כל נדה תתחיל למנות את השבעה נקיים רק ביממה '''השישית'''<ref>כולל גם יום הראיה וגם את היום הראשון לספירה, ר' בדוגמא שלהלן.</ref> לראייתה {{מקור|דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ד סע' כא|כן}}.
]
לדוגמא: אשה שראתה דם ב[[מוצאי שבת]] או ב[[יום ראשון]], בין אם שימשה לפני כן ובין אם לאו - תתחיל למנות את שבעת הנקיים רק בלילה הסמוך ליום שישי {{מקור|(דרכי טהרה שם)}}.
אך גם לדעה זו, אם ראתה דם ונאסרה ועדיין לא הותרה לבעלה וראתה פעם נוספת - איננה צריכה לחכות ליום השישי לראייתה השניה, אלא יכולה להתחיל בשבעה נקיים מייד, ובלבד שעברו חמישה ימים מראייתה הראשונה {{מקור|(ש"ך יו"ד סי' קצו ס"ק כב; ט"ז ס"ק ח; דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ד סע' יא וכב; ועוד)}}.
דין זה נפסק ע"י הרמ"א {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו יא$רמ"א שם|כן}} ועוד אחרונים, ולכן התקבל כהלכה שאין עליה עוררין בכל קהילות האשכנזים. ואף רבים מבני ספרד ועדות המזרח נהגו כדעה זו {{מקור|(ר' דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ד הערה 23, עמ' קעד-קעה, וש"נ)}}, וכן מורים חלק מחכמי הספרדים. אך יש שדעתם שבני ספרד לא קבלו [[חומרא]] זו על עצמם, והם יכולים להתחיל למנות משתחילת היום החמישי לתשמיש {{מקור|(עי' שו"ת יביע אומר ח"ה יו"ד סי' חי אות א וח"א יו"ד סי' טו אות יא-יב וש"נ)}}.
גם בקהילות שקבלו על עצמם חומרא זו {{מקור|(- האשכנזים וחלק מעדות המזרח)}}, במצבים של [[שעת הדחק]] יש לעשות [[שאלת חכם]] אם ניתן להסתפק בפחות מארבעה יממות משעת ראיית הדם<ref>ר' שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ד סי' יז אות כב-כג; שיעורי שבט הלוי, הל' נדה, סי' קצו סע' יא אות ו וש"נ; ועוד.</ref>.
ישנן קהילות שנהגו בהן לחכות שישה ושבעה יממות קודם תחילת שבעת הימים הנקיים, ובהם מתחילים למנות את שבעת הימים הנקיים רק מהיום השביעי והשמיני לראיית הדם. ויש שכתבו שראוי כיום שלא לנהוג חומרות אלו {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ד סוף סע' כט עמ' קעז; שו"ת יביע אומר ח"א יו"ד סי' טו אות יג-יד)}}. ויש שכתבו שאין להקל בזה, משום "אל תשוט תורת אמך" {{מקור|(}}{{מקור|משלי א, ח}}{{מקור|;}}{{מקור|משלי ו כ$ שם ו כ}}{{מקור|)}}, אלא במקום שיש בזה ביטול [[פריה ורביה]] {{מקור|(שיעורי שבט הלוי, הל' נדה, סי' קצו סע' יא אות ז)}}. ואם החלה לנהוג בחומרות אלו ורוצה להפסיק - צריכה [[התרת נדרים]].
==== ספירת שבעה נקיים ====
כפי שנתבאר, צריכה האשה למנות שבעה ימים נקיים שבהם לא תראה דם. '''שבעת הימים הנקיים''' צריכים להיות רצופים שלא תראה דם בהם, שאם ראתה דם אפילו בסוף יום השביעי, סתרה כל הימים, וצריכה לפסוק בטהרה ולחזור ולמנות שבעה נקיים {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו י$ שו"ע יו"ד סי' קצו סע' י|כן}}.
יש מי שכתב לדקדק שצריכה האשה לספור בפה ולציין את היום {{מקור|(לדוגמא: 'היום היום ראשון לשבעה נקיים', וכן הלאה)}} בסדר שבעת הנקיים {{מקור|(של"ה, שער האותיות, אות הקוף, אות שעו, דף קא ע"א; וכ"מ בשו"ת חכם צבי, תוספות חדשים, סי' כה)}}, והוכיח דבריו מדברי התוס' {{מקור|(כתובות עב. ד"ה וספרה לה; מנחות סה: ד"ה וספרתם לכם)}} שכתבו שאין האשה [[ברכה|מברכת]] על ספירת שבעה נקיים משום שהיא עלולה לראות דם ולסתור {{מקור|(- לבטל)}} את ספירתה, ולכן כל ספירתה מחמת הספק {{מקור|[עד כאן דברי התוס']}}. ומשמע שיש מצווה לספור, אלא שאין מברכים עליה, שמא תתבטל ותהיה [[ברכה לבטלה]]<ref>ישנם הסברים נוספים מדוע אין מברכים על ספירת שבעה נקיים: '''(א)''' לדעות הסוברות שאין כלל מצווה לספור {{מקור|(ר' בפנים להלן בשם הר"ן סוף פסחים (כז:) שתירץ כן)}}, הקושיא איננה מתחילה; '''(ב)''' משום שאין חובה לספור, אלא שאם רוצה האשה להיטהר - עליה לספור {{מקור|(שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' כז, ס"א: אלף קב)}}. '''(ג)''' יש מי שתירץ ש[[זבה]] ממש אכן מברכת על ספירתה, אלא שנשים שלנו שסופרות שבעה נקיים - זו רק חומרא שהחמירו על עצמן ואינה מדינא, ולא לא קבעו בזה ברכה. '''(ד)''' היות ומצוי שאשה תטעה וחשוב שהיא צריכה לספור ובאמת איננה זבה ואיננה צריכה לספור שבעה נקיים (כגון שהכתם שראתה אינו מטמא וכיו"ב), לכן לא תקנו חכמים ברכה.</ref>.
אך רבים חלקו וכתבו שאין צורך לספור את שבעת הנקיים בפה {{מקור|(עי' ספר החינוך מצוה של בתו"ד; ראבי"ה, ח"ב, פסחים, סוף סי' תקכו; שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג) ח"ד סי' רצב (ס"א: סי' רסט); שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' כז (ס"א: אלף קב); ט"ז או"ח סי' תפט ס"ק א בדעת הר"ן סוף פסחים (כז:) ריש ד"ה ומחייבין למימני}}<ref>{{מקור|עי' מש"כ לדון בדבריו אם יש מצווה בספירה בהירהור בשו"ת רע"א מהד' קמא סי' כט-לב {{מקור|(מובא בקמרה בחי' רע"א, מהד' זיכרון יעקב, סוף פסחים)}}. וע"ע בנידון זה בקרן אורה מנחות סה: (ומסוף דבריו נראה שהבין שאם יש מצווה לספור, היינו שמעשיה יוכיחו שכוונתה לספור, ולכן ממסקנת הפוסקים שבדיעבד די בבדיקת יום ראשון ושביעי מוכח שא"צ לספור כלל, ואולם מדברי רע"א נראה יותר שהבין שהכוונה שתספור בליבה בהירהור ותדע באיזה יום עומדים, ור' להלן שמשמע שנחלקו בזה הרב מרדכי אליהו זצ"ל ויבלטו"א הרב שמואל הלוי וואזנר שליט"א, וע"ע בסד"ט המצויין בסמוך).}} </ref>{{מקור|, וכן בב"ח שם אות ב; שו"ת נודע ביהודה מהד' תנינא יו"ד סי' קכג}}<ref>{{מקור|אכן, מש"כ בנוב"י שם לבאר כוונת התוס' בע"א ולא מחשש ברכה לבטלה, כפי כתבו בהגהה מבן המחבר ועוד שכמה ראשונים (סמ"ג עשה ר - לחלק מהנוסחאות; ראבי"ה, ח"ב, פסחים, סוף סי' תקכו; אבודרהם, תפילות הפסח, ד"ה והטעם שצווה; ועוד) פי' כוונת התוס' כן שהוא מחשש ברכה לבטלה.}} </ref>{{מקור|; שו"ת יהודה יעלה למהר"י אסאד, ח"א יו"ד סי' רלא; סדרי טהרה סי' קצו ס"ק חי ד"ה מיהו אכתי; פ"ת יו"ד סי' קצו ס"ק ד וש"נ; שיעורי טהרה עמ' רנא-רנב וש"נ; ועוד)}}, וכך מקובל להורות שאין צורך לספור בפה ודי שתספור במחשבה ותזכור בכל יום באיזה מימי השבעה נקיים היא נמצאת {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ד סע' ב, עמ' קסט)}} ושמעשיה יוכיחו {{מקור|(ע"י בדיקות פנימיות [ולבישת לבנים] כדלהלן)}} שהיא סופרת שבעה נקיים {{מקור|(שיעורי שבט הלוי, ל' נדה, סי' קצו סע' ב אות ב, עמ' רעט)}}.
ולכן, אשה שראתה דם וחשבה שאיננה יכולה או שאיננה רוצה להתחיל בשבעה נקיים בסיבות שונות {{מקור|(כגון שחשבה שהיא עדיין טמאה, או שחשבה שבעלה לא יהיה בעיר בתקופה הקרובה, וכיו"ב)}}, ואחר כמה ימים התברר לה שהייתה יכולה להתחיל את השבעה נקיים מלפני כמה ימים - אין הימים הראשונים עולים לחשבון שבעה נקיים {{מקור|(שו"ת מעיל צדקה סי' סג, - מובא להלכה בפתחי תשובה יו"ד סי' קצו ס"ק ג; טהרת בת ישראל סי' ד אות ב, עמ' לה)}}, ואפילו עשתה את כל הבדיקות הנצרכות.
והוא הדין אם באמצע הספירה התחרטה וסברה שאיננה יכולה או רוצה להמשיך בספירת שבעה הנקיים, אף אם החסירה רק יום אחד<ref>אולם אם לא החסירה אפילו יום אחד מהשבעה נקיים {{מקור|(כלומר, התחרטה באחד מימי השבעה נקיים ועוד באותו יום חזרה בה והמשיכה בספירתם)}} - עדיין נמשכת ספירתה הקודמת ואיננה צריכה להתחיל לספור מחדש {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ד סע' י, עמ' קעא; ועוד).</ref> - שוב לא עלו לה כל הימים והרי היא צריכה לעשות מחדש [[הפסק טהרה]] ולהתחיל למחרת בספירת שבעה ימים נקיים מההתחלה {{מקור|(טהרת בת ישראל שם; דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ד סע' ט, עמ' קע-קעא; ועוד)}}.
מטעם זה, אשה שעברה ניתוח בצוואר ה[[רחם]] בתוך שבעת הימים הנקיים, ועקב כך ראתה דם רב {{מקור|(- שאינו דם מטמא, כי הוא דם פצע}}<ref>ר' לעיל בכותרת: דם מהמקור.</ref>{{מקור|)}}, צריכה לחזור ולספור שבעה נקיים, אף על פי שברור שהדימום היה קשור למכה של הניתוח, אבל יש להניח שבזמן שהוא ב[[בית החולים]] הסיחה דעתה לגמרי משבעת הנקיים {{מקור|(שו"ת שבט הלוי ח"ב (- יו"ד ח"א) סי' עג; וראה עוד בשו"ת שאלי ציון מהדו"ת יו"ד ח"ב סי' לג)}}.
==== הלכות שבעה נקיים ====
שבעת הימים הנקיים צריכים להיות רצופים שלא תראה דם בהם, שאם ראתה דם אפילו בסוף יום השביעי, סתרה כל הימים, וצריכה לעשות בדיקת "הפסק טהרה" ולחזור ולמנות מחדש שבעה נקיים {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו י$שו"ע יו"ד סי' קצו סע' י|כן}}.
בכדי לוודא שאכן לא יצא דם כלל בשבעת הימים הנקיים - קבעו [[חז"ל]] שתי הלכות שמטרתן למנוע את החשש שיצא דם מטמא במשך השבעה נקיים:
# '''בדיקות''' - חובה על האשה לעשות בדיקות פנימיות באותו המקום בעומק ובדיקות חיצוניות בבגדיה<ref>ואם לובשת בגד צמוד לאותו מקום {{מקור|(- תחתון)}} - די שתבדוק אותו {{מקור|(שיעורי שבט הלוי, הל' נדה, סי' קצו סע' ד אות א)}}. ואם לא בדקה רק את גופה ולא את בגדיה - בדיעבד עלתה לה בדיקה {{מקור|(שיעורי שבט הלוי שם)}}.</ref> במהלך שבעה הימים הנקיים.
# '''לבישת לבנים''' - חובה על האשה לרחוץ וללבוש ולהתכסות בגדים ומצעים לבנים נקיים ובדוקים במשך השבעה נקיים.
'''כמות הבדיקות'''
כמה בדיקות היא צריכה לעשות? יש אומרים שתעשה שתי בדיקות כל יום, אחת בבוקר {{מקור|(- כשקמה משנתה)}} ואחת סמוך ל[[שקיעת החמה]], ויש אומרים שתעשה רק בדיקה אחת בכל יום {{מקור|(שתי הדעות הובאו בטור ובב"י שם)}}. והלכה כדעה ראשונה שיש לעשות שתי בדיקות בכל יום {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו ד$שו"ע יו"ד סי' קצו סע' ד|כן}}, אך אם זה קשה, כגון אחר לידה או באשה שיש לה פצע באותו מקום, ניתן להקל ולהסתפק בבדיקה אחת כל יום {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ד סע' ד, עמ' קסט; ור' ב}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצב א$רמ"א סי' קצב סע' א}}{{מקור| שגבי דם חימוד משמע שניתן לכתחילה לעשות רק בדיקה ביום)}}.
]
ו[[בדיעבד]] יש אומרים שכל שבדקה פעם אחת בשבעה נקיים {{מקור|(מלבד הבדיקה של הפסק טהרה)}} - יכולה לטבול ולהיטהר, ויש אומרים שאינה יכולה לטבול ולהיטהר אלא אם עשתה בדיקה אחת ביום הראשון ובדיקה אחת ביום השביעי {{מקור|(ר' }}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו ד$שו"ע יו"ד סי' קצו סע' ד}}{{מקור|; ור' ב}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצב א$רמ"א סי' קצב סע' א}}{{מקור| שכתב שבדיעבד אפילו אם בדקה רק פעם אחת כל שבעה נקיים יכולה להיטהר, אך אפשר שזהו רק מחש דם חימוד ודו"ק)}}.
ויש מי שכתב שאם עשתה בדיקת "הפסק טהרה" ואח"כ שמה "מוח דחוק" באותו מקום כל [[בין השמשות]] ומייד אח"כ החלה בספירת שבעה נקיים, אך לא בדקה בהם אלא ביום השביעי - יכולה לטבול ולהיטהר {{מקור|(עי' שו"ת יביע אומר ח"ה יו"ד סי' טז בארוכה)}}.
יש להדגיש, הדברים אמורים רק במי שבמשך כל השבעה נקיים לא חזרה בה מכוונתה לספור שבעה נקיים אלו לטהרתה, אך אם התחרטה וחשבה שלא לספור בימים אלו שבעה נקיים - אין ימים אלו עולים לחשבון {{מקור|(טהרת בת ישראל סי' ג סע' ג-ד; ועוד – ר' לעיל בכותרת: "[[נדה#ספירת שבעה נקיים|ספירת שבעה נקיים]]")}}.
לכן, אם האשה ספרה שבעה נקיים אך עשה בהם רק בדיקה אחת - תעשה שאלת חכם {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ד סע' ו, עמ' קע)}}, ואם לא בדקה כלל בתוך השבעה נקיים - ודאי לא עלתה לא ספירתם, וצריכה לספור מחדש כדי שתוכל לטבול ולהיטהר {{מקור|(דרכי טהרה שם סע' ח)}}. ואפילו אם היא תבדוק ביום השמיני - איננה מועילה כלל לספירת השבעה נקיים, כי התורה הצריכה בדיקות בתוך השבעה נקיים {{מקור|(}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו ד$שו"ע שם סי' קצו סע' ד}}{{מקור|; דרכי טהרה שם סע' ז)}}.
'''שאלות רפואיות מיוחדות בבדיקות שבעה נקיים'''
אשה שהתירו לה שימוש בכיפה למניעת הריון<ref>וראה באנציקלופדיה הלכתית רפואית בערך "מניעת הריון" הערה 314 ואילך.</ref> {{מקור|(באנגלית: diaphragm)}}, ושכחה להוציאו בזמן שבעת הנקיים, הרי היא צריכה לחזור ולספור שבעה ימים נקיים לאחר הסרת הכיפה {{מקור|(שו"ת הר צבי יו"ד סי' קנה)}}. מאידך, שימוש בהתקן תוך-רחמי למניעת הריון<ref>ור' באנציקלופדיה הלכתית רפואית, ערך [[מניעת הריון]] הערה 301 ואילך.</ref> {{מקור|(בשפה מקצועית: IUD-intra-uterine device)}}, אינו מפריע לבדיקות  בשבעה נקיים {{מקור|(שו"ת מנחת יצחק ח"ו סוף סי' פז; שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' כה סוף פ"י וש"נ; שם חי"א סי' סג אות א)}}.
'''לבישת בגדים וסדינים נקיים'''
בסוף היום הקודם למניין שבעה נקיים, סמוך ל[[בין השמשות]], תלבש האשה בגד שבדקה אותו מכתמים ובלילה תשים סדינים שבדוקים לה מכתמים {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו ג$שו"ע יו"ד סי' קצו סע' ג|כן}}, ולכתחילה יהיו בצבע לבן ממש {{מקור|(שיעורי שבט הלוי שם אות א; ור' להלן שכן המנהג הביא הרמ"א)}}. ומטעם זה נקראים שבעה הנקיים בשם "ימי ליבון" {{מקור|(ר'}} {{מקור|בבלי:שבת יג ב$שבת יג:}}{{מקור| "בימי ליבוניך...")}}, כי "צריכה להיות לובשת לבנים לבדיקה, שמא תראה ותסתור ספירתה" {{מקור|(רש"י שם ד"ה ליבוניך; ביאור הגר"א שם אות י; ועוד)}}.
ואפילו אם השבעה נקיים חלים ב[[תשעת הימים]] שבין [[ראש חודש]] [[אב]] ל[[תשעה באב]] תלבש בהם בגדים לבנים ונקיים {{מקור|שולחן ערוך או"ח תקנא ג$רמ"א או"ח סי' תקנא סע' ג|כן}}, ומותרת אפילו לכבס בשביל זה {{מקור|שולחן ערוך או"ח תקנא ג$רמ"א הנ"ל|כן}}, ומותרת בזה אפילו אם השבעה נקיים חלים ב[[שבוע]] שתשעה באב חל בו {{מקור|(מ"ב שם ס"ק ל)}}.
ואם השבעה נקיים מתחיל בתשעה באב עצמו, יש מי שאומר שאין לה ללבוש בגדי לבן אלא רק בגד בדוק מכתמים {{מקור|שולחן ערוך או"ח תקנא ג$רמ"א הנ"ל)}}, ויש אומרים שיכולה ללבוש אף בגדי לבן {{מקור|(מגן אברהם שם ס"ק יג בשם המשאת בנימין, המהרי"ק ועוד)}}. ויש מי שכתב שהסכימו ה[[אחרונים]] כשאין לה חלוק נקי ובדוק אלא לבן - יכולה ללבשו בשבעה נקיים {{מקור|(מ"ב שם ס"ק לא, וע"ש בשעה"צ אות לה; וכן הכרעת הרב מרדכי אליהו זצ"ל בדרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ג סע' לה, עמ' קסח)}}. ואם צריכה לכבס את החלוק - יכולה לתת אותה לכובסת [[גוי|גויה]] שתכבס לה אותה {{מקור|(מ"ב הנ"ל בשם דרך החיים)}}.
ואם השבעה נקיים חל בימי [[אבלות|אבלותה]], יש מי שאומר שתלבש בגד נקי ב[[שלושים]] ימי האבל {{מקור|שולחן ערוך יו"ד שפא ה$רמ"א יו"ד סי' שפא סע' ה|כן}}, אך לא ב[[שבעת ימי האבל]], ויש מי שאומר שתלבש בגד לבן אפילו ב[[שבעה]], ויש מי שאומר שתלבש בשבעה בגד בדוק ונקי אך לא לבן {{מקור|(כל הדעות הובאו בט"ז שם ס"ק ב)}}. ודין שבעת ימי האבל כדין תשעה באב {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ג סע' לו, עמ' קסח, וע"ש סע' לה לגבי ט' באב)}}.
'''רחצה קודם ימי ליבונה'''
ומנהג כשר שתרחץ האשה את {מקור|כל}} גופה קודם התחלת השבעה נקיים, אך אם לא רחצה רק "פניה של מטה" {{מקור|(- אותו מקום וסביבתו)}}, די בכך {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו ג$רמ"א יו"ד סי' קצו סע' ג}}. ואם איננה יכולה לרחוץ כלל - די שתקנח בנייר את המקום וסביבתו {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ג סע' ה, עמ' קנה)}}. וכל זה כדי שלא תמצא כתם בשבעה נקיים שנוצר מדם שיצא ממנה קודם, רק שהיא לא שמה לב להיווצרותו {{מקור|(תורת השלמים שם ס"ק ו)}}.
והמנהג שלאחר הרחיצה תלבש {{מקור|[בגדים]}} לבנים {{מקור|(- בצבע לבן ממש, ולא רק בדוקים מכתמים)}}. ורק בשעת הדחק, כגון אשה ההולכת בדרך ואין לה בגדים, תוכל לספור ז' נקיים רק שהחלוק יהיה נקי ובדוק מדם {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו ג$רמ"א שם}}, ושיהיה החלוק בצבע עדין שניתן לראות עליו את הכתמים {{מקור|(עי' תורת השלמים שם ס"ק ח)}}. ומעיקר הדין אם החליפה בגדיה הפנימיים {{מקור|(- תחתונים צמודות)}} די בכך {{מקור|(דרכי טהרה שם סע' ו; ור' טהרת בת ישראל סי' ג סע' ב, עמ' לב; וע"ע שיעורי שבט הלוי שם אות ג)}}, וכן נהגו בזמנינו להחליף רק את התחתון, כדי שלא יהיה ניכר שהיא בשבעה נקיים.
{{מקור|(ולעניין רחיצה בימים מיוחדים, עי' ש"ך יו"ד סי' קצט ס"ק יב ודרכי טהרה פי"ג סע' ל-לח, וכן לגבי שבעת ימי האבל - עי' ט"ז יו"ד סי' שפא ס"ק ב, ט' באב דינו כשבעת ימי האבל - שער הציון סי' תקנא אות לה, תשעת הימים - רמ"א או"ח סי' תקנא סע' ג ונו"כ, יום הכיפורים - שו"ע או"ח סי' תריג סע' יב ונו"כ).}}
'''המוצאת כתם בשבעה נקיים'''
המוצאת כתם בשלושה ימים ראשונים של שבעה נקיים - דינה חמור יותר מהמוצאת כתם בשאר ימים, שפחות תולים להקל {{מקור|(ר'}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו י$ רמ"א יו"ד סי' קצו סע' י}}{{מקור| ו}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצ מא$סי' קצ סע' מא}}{{מקור| ובמפרשים שם, ור' בערכים}} [[דיני כתמים]] {{מקור|ו}}[[שבעה נקיים]]{{מקור|)}}.
=== טבילה ===
{{ערך מורחב|ערך-[[טבילת נדה]]}}
'''טבילת נידה''' מדאורייתא. ובמקורה נחלקו בעלי התוס' {{מקור|בבלי:יומא עח א$יומא עח.|כן}} לשלוש שיטות:
@ ק"ו מכך שמטמאה במגע {{מקור|(רב יהודה גאון)}}.
@ הפסוק "במי נידה" - מים שהנידה טובלת בהן {{מקור|(ר"ת)}}.
@ "והדווה בנידתה" - בנידתה תהא עד שתבוא במים {{מקור|(ר"י)}}.
==== זמן הטבילה ====
וטובלת רק לאחר גמר שבעה הימים הנקיים {{מקור|(ראה תוס' שבת יג ב ד"ה בימי; תוס' כתובות סא א ד"ה מחלפא; רמב"ן ורשב"א שבת שם)}}.
טבילה ביום
טבילה בליל שבת ויו"ט, במוצש"ק ויו"ט, תשעת הימים, יום הכיפורים, ט' באב, 
אי-דחיית הטבילה; טבילה כשהבעל לא בבית
==== חציצה בטבילה (ותקנת חפיפה) ====
==== אופן ביצוע הטבילה ====
==== ה[[ברכה]] על הטבילה ====
==== הסתרת הטבילה מעיני זרים ====
==== [[תשמיש המיטה|תשמיש]] בליל טבילה ====
צוואת ר"י החסיד; פסקי תשובות סי' ר"מ אות ה; ועוד.
== בין נדה לזבה ==
{{ערך מורחב|ערך-[[זבה]]}}
יש מי שאומר שתקופת שבעת הימים של נידה הוא מצב רגיל, אבל ראיית דם אחרי זמן זה הוא מצב של [[מחלה]], ולכן הבדילה התורה בין נידה לזבה {{מקור|(רמב"ן ויקרא פרק טו פס' יא: "הקל הכתוב בזוב האשה בעת נידתה ולא חייב בה קרבן, בעבור שהוא בטבעה ולא נתרפאת מחולי. וטימא אותה שבעת ימים בין שתראה יום אחד או כל השבעה, (אבל) [שכל] הנשים בטבען לא תהיה בהן יותר משבעה זולתי בהיות בהן שפע יתר בחולי. אבל כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת הידוע לה, או שתוסיף על העת ויזוב זוב דמה ימים רבים אחרי השבעה ההם, הנה הוא חולי כזוב האיש, והצריך אותה קרבן בהתרפאותה כדין הזב)}}.
== פרישה סמוך לווסת ==
{{ערך מורחב|ערך-[[פרישה סמוך לווסת]]}}


== הלכות ומנהגים נוספים ==
== הלכות ומנהגים נוספים ==
=== כבוד ל[[ספר תורה]] ===
=== כבוד ל[[ספר תורה]] ===
מותר לנדה לגעת בספר תורה בידיים נקיות {{מקור|(}}{{מקור|רמב"ם תפילין ומזוזה וספר תורה י ח$רמב"ם פ"י מהל' ס"ת ה"ח}} {{מקור|וכ"ה בטור ו}} {{מקור|שולחן ערוך יו"ד רפב ט$שו"ע יו"ד סי' רפב סע' ט}}{{מקור|)}}, שאין דברי תורה מקבלים [[טומאה]] {{מקור|(}}{{מקור|רמב"ם תפילין ומזוזה וספר תורה י ח$רמב"ם שם}}{{מקור|, והוא עפ"י לשון הגמ'}} {{מקור|תלמוד בבלי: ברכות כב א$ ברכות כב.}} {{מקור|לגבי בעל קרי, - ב"י שם)}}. ויש נשים שנמנעות מלגעת בספר<ref>לא ברור אם הכוונה רק לס"ת, או לכל ספר קודש.</ref> בימי נידתן {{מקור|(אור זרוע, ח"א, הל' נדה, סי' שס)}}. ויש מי שכתב שאין מנהג זה עיקר {{מקור|(שו"ע הרב על התניא, או"ח סוף סי' פח)}}.
מותר לנדה לגעת בספר תורה בידיים נקיות {{מקור|(}}{{מקור|רמב"ם:תפילין י ח$רמב"ם פ"י מהל' ס"ת ה"ח}} {{מקור|וכ"ה בטור ו}}{{מקור|שולחן ערוך:יו"ד רפב ט$שו"ע יו"ד סי' רפב סע' ט}}{{מקור|)}}, שאין דברי תורה מקבלים [[טומאה]] {{מקור|(}}{{מקור|רמב"ם:תפילין י ח$רמב"ם שם}}{{מקור|, והוא עפ"י לשון הגמ'}} {{מקור|בבלי:ברכות כב א$ ברכות כב.}} {{מקור|לגבי בעל קרי, - ב"י שם)}}. ויש נשים שנמנעות מלגעת בספר<ref>לא ברור אם הכוונה רק לס"ת, או לכל ספר קודש.</ref> בימי נידתן {{מקור|אור זרוע, ח"א, הל' נדה, סי' שס|כן}}. ויש מי שכתב שאין מנהג זה עיקר {{מקור|שו"ע הרב בעל התניא, או"ח סוף סי' פח|כן}}.
 
נהגו הנשים – מכל הקהילות<ref>אף אלו הנוהגות לבוא לבית הכנסת.</ref> – שלא לראות ספר תורה בימי נידתן {{מקור|(שו"ת בנימין זאב סי' קנג – מובא להלכה במג"א סי' פח ס"ק ב ובמ"ב שם ס"ק ו; ועוד)}} בשעה שהחזן [[הגבהה|מראה אותו לעם]] {{מקור|(האגור, הל' נדה, סוף סי' אלף שפח; ט"ז או"ח סי' פח ס"ק ב בשם המהרש"ל; מ"ב שם ס"ק ז; ועוד)}}. ואין בזה איסור מן הדין {{מקור|(שאפילו לגעת בספר תורה מותר להן וכנ"ל)}}, אלא בשביל לנהוג [[כבוד]] בתורה {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ה סע' צח, עמ' סה)}}. והדברים אמורים רק בשעה שהדמים מצויים {{מקור|(דרכי טהרה שם)}}.


נהגו הנשים – מכל הקהילות<ref>אף אלו הנוהגות לבוא לבית הכנסת בימי נידתן.</ref> – שלא לראות ספר תורה בימי נידתן {{מקור|שו"ת בנימין זאב סי' קנג – מובא להלכה במג"א סי' פח ס"ק ב ובמ"ב שם ס"ק ו; ועוד|כן}} בשעה שהחזן [[הגבהה|מראה אותו לעם]] {{מקור|האגור, הל' נדה, סוף סי' אלף שפח; ט"ז או"ח סי' פח ס"ק ב בשם המהרש"ל; מ"ב שם ס"ק ז; ועוד|כן}}. ואין בזה איסור מן הדין {{מקור|שאפילו לגעת בספר תורה מותר להן וכנ"ל|כן}}, אלא בשביל לנהוג [[כבוד]] בתורה {{מקור|דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ה סע' צח, עמ' סה|כן}}. והדברים אמורים רק בשעה שהדמים מצויים {{מקור|דרכי טהרה שם|כן}}.


=== [[תפילה]] ודברי קדושה ===
=== [[תפילה]] ודברי קדושה ===
ב[[משנה]] סוף פרק מי שמתו {{מקור|(}}{{מקור|משנה: ברכות ג ו$ברכות פ"ג מ"ו}}{{מקור|,}}{{מקור|תלמוד בבלי: ברכות כו א$ כו.}}{{מקור|)}} מופיעה [[מחלוקת]] ביחס לאנשים הטמאים בטומאות שונות אם רשאים [[תלמוד תורה|ללמוד תורה]] ו[[תפילה|להתפלל]] קודם שיטבלו:  
ב[[משנה]] סוף פרק מי שמתו {{מקור|(}}{{מקור|משנה:ברכות ג ו$ברכות פ"ג מ"ו}}{{מקור|,}}{{מקור|בבלי:ברכות כו א$ כו.}}{{מקור|)}} מופיעה [[מחלוקת]] ביחס לאנשים הטמאים בטומאות שונות אם רשאים [[תלמוד תורה|ללמוד תורה]] ו[[תפילה|להתפלל]] קודם שיטבלו:  
:"[[זב]] שראה [[קרי]], ונדה שפלטה [[שכבת זרע]], והמשמשת שראתה נדה - צריכים [[טבילת עזרא|טבילה]], ו[[רבי יהודה]] פוטר".
:"[[זב]] שראה [[קרי]], ונדה שפלטה [[שכבת זרע]], והמשמשת שראתה נדה - צריכים [[טבילת עזרא|טבילה]], ו[[רבי יהודה]] פוטר".
מדברים אלו הבינו הראשונים {{מקור|שם (רי"ף ברכות (יז:) בסוף, רא"ש שם סוף פ"ג סי' נח, – הובאו בב"י או"ח ר"ס פח; פירוש המשנה לרמב"ם שם – מובא במאירי שם; תשב"ץ ח"א סי' קא; ועוד)}} שנדה שלא פלטה שכבת זרע - לכל הדעות רשאית ללמוד תורה ולהתפלל קודם שתטבול. והיות ואשה חייבת בתפילה {{מקור|(עי' מ"ב סי' קו ס"ק ד)}}, א"כ הנדה '''חייבת''' להתפלל {{מקור|(ריקאנטי סוף סי' ז בדעת הרי"ף)}}.
מדברים אלו הבינו הראשונים {{מקור|שם (רי"ף ברכות (יז:) בסוף, רא"ש שם סוף פ"ג סי' נח, – הובאו בב"י או"ח ר"ס פח; פירוש המשנה לרמב"ם שם – מובא במאירי שם; תשב"ץ ח"א סי' קא; ועוד)}} שנדה שלא פלטה שכבת זרע - לכל הדעות רשאית ללמוד תורה ולהתפלל קודם שתטבול. והיות ואשה חייבת בתפילה {{מקור|עי' מ"ב סי' קו ס"ק ד|כן}}, א"כ הנדה '''חייבת''' להתפלל {{מקור|ריקאנטי סוף סי' ז בדעת הרי"ף|כן}}.
 
הרמ"א {{מקור|שולחן ערוך או"ח פח$או"ח סי' פח|כן}} הביא שיש שכתבו שאין לאשה נדה להתפלל או להזכיר [[שם ה'|השם]] {{מקור|(וכ"כ בס' האגור, הל' נדה, סי' אלף שפח, בשם 'שערים מדורא', וע"ש באגור)}}.


ותמה המגן אברהם {{מקור|(שם ס"ק ב)}} איך מותרת שלא [[ברכה|לברך]] [[ברכת המזון]] ושלא לעשות [[קידוש]] שחיובם מן התורה בגלל מנהג שאין לו יסוד? ולכן כתב ש{{מקור|[למנהג זה}}<ref>ר' להלן שדעתו שלא לנהוג כך, אלא רק שלא להיכנס לבית הכנסת.</ref>{{מקור|]}} תשמע מאחרים ותצא ידי חובתה ע"י [[שומע כעונה]], ואם אין אחרים שתאמר זאת בלחש {{מקור|(וכ"כ בשו"ע הרב בעל התניא שם סע' ב)}}.
הרמ"א {{מקור|שולחן ערוך:או"ח פח$או"ח סי' פח|כן}} הביא שיש שכתבו שאין לאשה נדה להתפלל או להזכיר [[שם ה'|השם]] {{מקור|וכ"כ בס' האגור, הל' נדה, סי' אלף שפח, בשם 'שערים מדורא', וע"ש באגור|כן}}.


גם הפרי חדש {{מקור|(שם)}} תמה על מנהג זה שכן במשנה הנ"ל ובמקומות נוספים ב[[ש"ס]] {{מקור|תלמוד בבלי: ברכות כב א$ברכות כב.|כן}} ובפוסקים מבואר שנדה חייבת להתפלל, "מי הוא זה שיוכל לחלוק בזה ולפטור הנשים בימי נידתן מתפילה?!"
ותמה המגן אברהם {{מקור|שם ס"ק ב|כן}} איך מותרת שלא [[ברכה|לברך]] [[ברכת המזון]] ושלא לעשות [[קידוש]] שחיובם מן התורה בגלל מנהג שאין לו יסוד? ולכן כתב ש{{מקור|[למנהג זה}}<ref>ר' להלן שדעתו שלא לנהוג כך, אלא רק שלא להיכנס לבית הכנסת.</ref>{{מקור|]}} תשמע מאחרים ותצא ידי חובתה ע"י [[שומע כעונה]], ואם אין אחרים שתאמר זאת בלחש {{מקור|וכ"כ בשו"ע הרב בעל התניא שם סע' ב|כן}}.


וכן שאר הפוסקים כתבו שכל המנהג הוא רק להימנע מלהיכנס ל[[בית הכנסת]] ולהתפלל לפני חברותיהן<ref>ר' להלן בכותרת: הליכה לבית הכנסת ותפילה בפני אחרות.</ref> {{מקור|(מג"א הנ"ל בשם שו"ת בנימין זאב סי' קנג, והוסיף המג"א: "וכן עיקר"; שו"ע הרב בעל התניא שם סע' ב; מ"ב שם ס"ק ו בשם שו"ת בנימין זאב הנ"ל; ועוד)}}, וגם זה הוא מחמת המנהג ולא איסור מן הדין {{מקור|(מג"א ומ"ב הנ"ל בשם שו"ת בנימין זאב הנ"ל, והסכימו לדבריו; שו"ע הרב הנ"ל; ביאור הגר"א שם ד"ה וי"א; ועוד)}}. וכן הסכימו האחרונים שצריכה להתפלל בביתה ולברך כל הברכות, ובפרט ברכת המזון וקידוש שחיובם מן התורה {{מקור|(מ"ב שם; שו"ת יחווה דעת ח"ג סי' ח; שו"ת דברי ישראל, להגר"י וועלץ זצ"ל, או"ח סי' לז, מאחר שכן מסקנת הפר"ח הנ"ל; שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' ח אות ב-ז; טהרת הבית, ח"ב, סי' יב סע' מב, עמ' רב-רג; ילקוט יוסף, ח"ד, או"ח סי' פב אות ב, עמ' תשו-תשז; ועוד – ור' להלן)}}.
גם הפרי חדש {{מקור|שם|כן}} תמה על מנהג זה שכן במשנה הנ"ל ובמקומות נוספים ב[[ש"ס]] {{מקור|בבלי:ברכות כב א$ברכות כב.|כן}} ובפוסקים מבואר שנדה חייבת להתפלל, "מי הוא זה שיוכל לחלוק בזה ולפטור הנשים בימי נידתן מתפילה?!"


ולכן הנדה מותרת להתפלל אף בשעה שהדם זב ממנה {{מקור|(כ"ה משמעות הפוס' הנ"ל; וכ"כ בהדיא במעשה רב אות נח, - מובא בשו"ת ציץ אליעזר הנ"ל אות ד ד"ה וכזאת היא; ועוד)}}, ואף שאסור להתפלל כשיוצא מגופו דבר מטונף כצוֹאָה {{מקור|(}}{{מקור|שולחן ערוך או"ח עו$שו"ע או"ח סי' עו סע' ד-ה}} {{מקור|ובמפרשים שם)}} וכיו"ב, אך דם דינו שונה, שכבר כתב בשו"ת הרדב"ז {{מקור|(ח"א סוף סי' שטו)}} שדם היוצא ממכה בפי הטבעת לא חשוב דבר מאוס, ואף כאן אין דם הנדה נחשב מאוס ויכולה וחייבת להתפלל, לברך ולקרא קריאת שמע ככל אשה {{מקור|(טהרת הבית שם ובמשמרת הטהרה הערה מב, עמ' רג-רד; ילקוט יוסף שם; ועוד)}}.
וכן שאר הפוסקים כתבו שכל המנהג הוא רק להימנע מלהיכנס ל[[בית הכנסת]] ולהתפלל לפני חברותיהן<ref>ר' להלן בכותרת: הליכה לבית הכנסת ותפילה בפני אחרות.</ref> {{מקור|מג"א הנ"ל בשם שו"ת בנימין זאב סי' קנג, והוסיף המג"א: "וכן עיקר"; שו"ע הרב בעל התניא שם סע' ב; מ"ב שם ס"ק ו בשם שו"ת בנימין זאב הנ"ל; ועוד|כן}}, וגם זה הוא מחמת המנהג ולא איסור מן הדין {{מקור|מג"א ומ"ב הנ"ל בשם שו"ת בנימין זאב הנ"ל, והסכימו לדבריו; שו"ע הרב הנ"ל; ביאור הגר"א שם ד"ה וי"א; ועוד|כן}}. וכן הסכימו האחרונים שצריכה להתפלל בביתה ולברך כל הברכות, ובפרט ברכת המזון וקידוש שחיובם מן התורה {{מקור|מ"ב שם; שו"ת יחווה דעת ח"ג סי' ח; שו"ת דברי ישראל, להגר"י וועלץ זצ"ל, או"ח סי' לז, מאחר שכן מסקנת הפר"ח הנ"ל; שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' ח אות ב-ז; טהרת הבית, ח"ב, סי' יב סע' מב, עמ' רב-רג; ילקוט יוסף, ח"ד, או"ח סי' פב אות ב, עמ' תשו-תשז; ועוד – ור' להלן|כן}}.


ויש מי שכתב שגם למנהג שהזכיר הרמ"א ב[[ימים נוראים]] רשאית הנדה להתפלל ולברך, בין בבית הכנסת ובין בביתה {{מקור|(שו"ת שיח יצחק, הוצאת מכון ירושלים תשנ"ה, סי' מא)}}.
ולכן הנדה מותרת להתפלל אף בשעה שהדם זב ממנה {{מקור|כ"ה משמעות הפוס' הנ"ל; וכ"כ בהדיא במעשה רב אות נח, - מובא בשו"ת ציץ אליעזר הנ"ל אות ד ד"ה וכזאת היא; ועוד|כן}}, ואף שאסור להתפלל כשיוצא מגופו דבר מטונף כצוֹאָה {{מקור|(}}{{מקור|שולחן ערוך:או"ח עו$שו"ע או"ח סי' עו סע' ד-ה}} {{מקור|ובמפרשים שם)}} וכיו"ב, אך דם דינו שונה, שכבר כתב בשו"ת הרדב"ז {{מקור|ח"א סוף סי' שטו|כן}} שדם היוצא ממכה בפי הטבעת לא חשוב דבר מאוס, ואף כאן אין דם הנדה נחשב מאוס ויכולה וחייבת להתפלל, לברך ולקרא קריאת שמע ככל אשה {{מקור|טהרת הבית שם ובמשמרת הטהרה הערה מב, עמ' רג-רד; ילקוט יוסף שם; ועוד|כן}}.


ויש מי שכתב שהדברים אמורים רק בשעה שאין הדם זב מבשרה, אך בשעה שהדם זב מבשרה איננה יכולה ללמוד דברים שבקדושה או להתפלל {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, סוף פ"ה, סע' ק, עמ' סה, וטעמו שאין זה שונה מהמבואר ב}} {{מקור|שולחן ערוך או"ח עו$שו"ע הנ"ל}} {{מקור|ובמפרשים לגבי צוֹאָה היוצאת מגופו)}}.
ויש מי שכתב שגם למנהג שהזכיר הרמ"א ב[[ימים נוראים]] רשאית הנדה להתפלל ולברך, בין בבית הכנסת ובין בביתה {{מקור|שו"ת שיח יצחק, הוצאת מכון ירושלים תשנ"ה, סי' מא|כן}}.


והוסיף ש'''אין''' לאשה המניחה צמר גפן וכד' על גופה כנגד אותו מקום ומִתמלא וסופג דם וזוהמה והוא מאוס או שיש בו [[ריח]] לא נעים, ללמוד דברים שבקדושה או להתפלל עד שתסירנו {{מקור|(דרכי טהרה שם סע' צט עפ"י}} {{מקור|שולחן ערוך יו"ד רפב ט$ שו"ע יו"ד סי' רפב סע' ט}} {{מקור|הנ"ל, וכן מבואר ב}} {{מקור|שולחן ערוך או"ח מ$שו"ע או"ח סי' מ סע' ו-ז}} {{מקור|ומ"ב שם ס"ק טז - לגבי הרואֶה קרי)}}. אך אם הדם בלוע בגופה {{מקור|(ע"י מוח דחוק או טמפון ספוג דם וכד')}} - יכולה ללמוד ולהתפלל כל עוד לא יצא הדם החוצה {{מקור|(דרכי טהרה שם)}}.
ויש מי שכתב שהדברים אמורים רק בשעה שאין הדם זב מבשרה, אך בשעה שהדם זב מבשרה איננה יכולה ללמוד דברים שבקדושה או להתפלל {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, סוף פ"ה, סע' ק, עמ' סה, וטעמו שאין זה שונה מהמבואר ב}} {{מקור|שולחן ערוך:או"ח עו$שו"ע הנ"ל}} {{מקור|ובמפרשים לגבי צוֹאָה היוצאת מגופו)}}.


ויש מי שכתב שאף הנשים {{מקור|(- מקצת מנשות ספרד)}} שלא מתפללות בשעה ששופעות דם נידות, מ"מ תקפדנה לברך את כל הברכות, ובפרט תזהרנה בברכת המזון שחיובה מהתורה {{מקור|(תורת המשפחה, הרב משה שטרנבוך שליט"א, פ"ב סע' ט, וע"ש בהערות 65-70)}}.
והוסיף ש'''אין''' לאשה המניחה צמר גפן וכד' על גופה כנגד אותו מקום ומִתמלא וסופג דם וזוהמה והוא מאוס או שיש בו [[ריח]] לא נעים, ללמוד דברים שבקדושה או להתפלל עד שתסירנו {{מקור|(דרכי טהרה שם סע' צט עפ"י}} {{מקור|שולחן ערוך:יו"ד רפב ט$ שו"ע יו"ד סי' רפב סע' ט}} {{מקור|הנ"ל, וכן מבואר ב}} {{מקור|שולחן ערוך:או"ח מ$שו"ע או"ח סי' מ סע' ו-ז}} {{מקור|ומ"ב שם ס"ק טז - לגבי הרואֶה קרי)}}. אך אם הדם בלוע בגופה {{מקור|ע"י מוח דחוק או טמפון ספוג דם וכד'|כן}} - יכולה ללמוד ולהתפלל כל עוד לא יצא הדם החוצה {{מקור|דרכי טהרה שם|כן}}.


ויש מי שכתב שאף הנשים {{מקור|- מקצת מנשות ספרד|כן}} שלא מתפללות בשעה ששופעות דם נידות, מ"מ תקפדנה לברך את כל הברכות, ובפרט תזהרנה בברכת המזון שחיובה מהתורה {{מקור|תורת המשפחה, הרב משה שטרנבוך שליט"א, פ"ב סע' ט, וע"ש בהערות 65-70|כן}}.


=== הליכה ל[[בית הכנסת]] ותפילה בפני אחרות ===
=== הליכה ל[[בית הכנסת]] ותפילה בפני אחרות ===
הורו ה[[גאונים]] שנדה מותרת ללכת לבית הכנסת להתפלל<ref>וזה לא כמה שהביא [[הרוקח]] {{מקור|(סוף הל' נידה, סוף סי' שיח) בשם ספר 'מעשה הגאונים' שהנדה אסורה ליכנס בבית הכנסת עד שתטבול במים. שהרוק מטמא בנדה. (ור' להלן בשם הרוקח סי' שיז דברים אחרים, וצ"ע).</ref>. ואמרו הזבים והזבות והמצורעים ובעלי נדות מותרים לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה ובמדרש בהלכות ובהגדות {{מקור|(ספר האשכול, מהד' אלבק, הל' בעל קרי, ב:)}}.
הורו ה[[גאונים]] שנדה מותרת ללכת לבית הכנסת להתפלל<ref>וזה לא כמה שהביא [[הרוקח]] {{מקור|סוף הל' נידה, סוף סי' שיח|כן}} בשם ספר 'מעשה הגאונים' שהנדה אסורה ליכנס בבית הכנסת עד שתטבול במים. שהרוק מטמא בנדה. (ור' להלן בשם הרוקח {{מקור|סי' שיז}} דברים אחרים, וצ"ע).</ref>. ו[עוד] אמרו [הגאונים] ה[[זב|זבים]] וה[[זבה|זבות]] וה[[מצורע|מצורעים]] ובעלי נדות מותרים לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה ובמדרש בהלכות ובהגדות {{מקור|ספר האשכול, מהד' אלבק, הל' בעל קרי, ב:|כן}}.


אולם יש מי שכתב שהנשים נהגו [[סלסול]] {{מקור|(- מעלה}}<ref>{{מקור|כ"ה ברש"י (קידושין עח: ד"ה סלסול; בכורות ל: ד"ה סילסול.}} </ref>{{מקור|)}} ו[[פרישות]] בעצמן שאינן נכנסות לבית הכנסת ואינן מתפללות בפני חברותיהן בימי נידתן {{מקור|(מרדכי ברכות שם סוף רמז פו בשם הראבי"ה; הגהות מיימוניות פ"ד מהל' תפילה ה"ד אות ג בשם הראבי"ה; וכעי"ז מצינו בכמה ספרים: הרוקח, הל' נדה, סי' שיז; אור זרוע, ח"א הל' נדה, סי' שס, ומש"כ שם בשם הראבי"ה, ומה שמצא כן בברייתא דנדה; דרשות מהר"ח אור זרוע, סי' כב בהגהה, ד"ה והר"ח אומר; ועוד)}}.
אולם יש מי שכתב שהנשים נהגו [[סלסול]] {{מקור|(- מעלה}}<ref>{{מקור|כ"ה ברש"י (קידושין עח: ד"ה סלסול; בכורות ל: ד"ה סילסול.}} </ref>{{מקור|)}} ו[[פרישות]] בעצמן שאינן נכנסות לבית הכנסת ואינן מתפללות בפני חברותיהן בימי נידתן {{מקור|מרדכי ברכות שם סוף רמז פו בשם הראבי"ה; הגהות מיימוניות פ"ד מהל' תפילה ה"ד אות ג בשם הראבי"ה; וכעי"ז מצינו בכמה ספרים: הרוקח, הל' נדה, סי' שיז; אור זרוע, ח"א הל' נדה, סי' שס, ומש"כ שם בשם הראבי"ה, ומה שמצא כן בברייתא דנדה; דרשות מהר"ח אור זרוע, סי' כב בהגהה, ד"ה והר"ח אומר; ועוד|כן}}.


ובשם [[רש"י]] הובא שאף שאין איסור לנדה להיכנס לבית הכנסת, ואין דין בית הכנסת כ[[בית המקדש]] שאסור לטמאים להיכנס לשם, מ"מ מקום טהרה הוא בית הכנסת ויפה עושות הנשים הנמנעות מלהיכנס אליו {{מקור|(ספר האורה ריש ח"ב - הל' נדה לרש"י; מחזור ויטרי סוף סי' תצח; ספר ליקוטי הפרדס מרש"י דף ה ע"ב; אורחות חיים, הל' נדה, סוף סי' ב, בשם הר"ש; כלבו סי' פה ד"ה וכתב הר"ש ז"ל; ועוד)}}.
ובשם [[רש"י]] הובא שאף שאין איסור לנדה להיכנס לבית הכנסת, ואין דין בית הכנסת כ[[בית המקדש]] שאסור לטמאים להיכנס לשם, מ"מ מקום טהרה הוא בית הכנסת ויפה עושות הנשים הנמנעות מלהיכנס אליו {{מקור|ספר האורה ריש ח"ב - הל' נדה לרש"י; מחזור ויטרי סוף סי' תצח; ספר ליקוטי הפרדס מרש"י דף ה ע"ב; אורחות חיים, הל' נדה, סוף סי' ב, בשם הר"ש; כלבו סי' פה ד"ה וכתב הר"ש ז"ל; ועוד|כן}}.
   
   
ויש מי שכתב בטעם המנהג, שהנשים נמנעות מלהיכנס לבית הכנסת כדי שלא תראינה את [[ספר תורה|ספר התורה]] {{מקור|(שו"ת בנימין זאב ריש סי' קנג)}}.
ויש מי שכתב בטעם המנהג, שהנשים נמנעות מלהיכנס לבית הכנסת כדי שלא תראינה את [[ספר תורה|ספר התורה]] {{מקור|שו"ת בנימין זאב ריש סי' קנג|כן}}.
 
והסכימו הפוסקים שמנהג זה איננו מן הדין, אלא הוא [[חומרא]] בכבוד בית הכנסת {{מקור|(דברי רש"י הנ"ל; הרוקח, הל' נדה, סי' שיז; אור זרוע, ח"א, הל' נדה, סי' שס; שו"ת בנימין זאב סי' קנג - הובא להלכה במג"א סי' פח סוף ס"ק ב ובמ"ב שם ס"ק ו; ביאור הגר"א שם ד"ה וי"א; לבוש שם; תורה תמימה ויקרא יב, ד הערה לה; ועוד. – ועי' תרומת הדשן סוף סי' קלב וספר האגור סי' אלף שפח שהביאו מח' בדבר)}}.


למנהג זה כתבו הפוסקים כמה הגבלות {{מקור|(מובאות בדרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ה סע' צז, עמ' סז-סח)}} בהן יכולה להיכנס לבית הכנסת:
והסכימו הפוסקים שמנהג זה איננו מן הדין, אלא הוא [[חומרא]] בכבוד בית הכנסת {{מקור|דברי רש"י הנ"ל; הרוקח, הל' נדה, סי' שיז; אור זרוע, ח"א, הל' נדה, סי' שס; שו"ת בנימין זאב סי' קנג - הובא להלכה במג"א סי' פח סוף ס"ק ב ובמ"ב שם ס"ק ו; ביאור הגר"א שם ד"ה וי"א; לבוש שם; תורה תמימה ויקרא יב, ד הערה לה; ועוד. – ועי' תרומת הדשן סוף סי' קלב וספר האגור סי' אלף שפח שהביאו מח' בדבר|כן}}.
# המנהג רק בשעה שזב דם ממנה {{מקור|(הרוקח, הל' נדה, סי' שיז: "בעוד שרואה")}}, ולאחר מכן – בימי ליבונה – יכולה להיכנס לבית הכנסת אע"פ שלא טבלה עדיין {{מקור|(ר' }}{{מקור|שולחן ערוך או"ח פח$רמ"א או"ח סי' פח}}{{מקור|; לבוש שם ובערוה"ש שם סע' ד וביו"ד סי' קצה סוף סע' כח)}}.
# ב[[ימים הנוראים]] {{מקור|(תרומת הדשן, פסקים וכתבים, סי' קלב; לקט יושר ח"ב יו"ד ריש עמ' כג;}} {{מקור|שולחן ערוך או"ח פח$רמ"א או"ח סי' פח}}{{מקור|; דרכי משה יו"ד סי' קצה אות __________; לבוש שם; ערוה"ש שם סע' ד; ועוד)}}, "כי היו להן לעיצבון-רוח ולמחלת-לב שהכל מתאספים להיות בציבור והמה יעמדו חוץ" כמו שהתירו לנשים [[סמיכה|לסמוך]] על ה[[קורבנות]] כדי לרצותן<ref>{{מקור|עי'}} {{מקור|תלמוד בבלי: חגיגה טז ב#חגיגה טז:}} {{מקור|ועוד.}} </ref> {{מקור|(תרומת הדשן ולקט יושר שם; ביאור הגר"א שם ד"ה בימים וכו'; ועוד)}}. ומתחילת ה[[סליחות]] נקרא 'ימים הנוראים' {{מקור|(מג"א שם ס"ק ג בשם מעגלי צדק; מ"ב שם ס"ק ח; ועוד)}}.
# אִם [[נישואין|משיאה]] את בנה או בִתה או שהיא בעצמה [[יולדת]] והולכת לבית הכנסת אחר ארבעה שבועות {{מקור|(מג"א סוף סי' פח; מ"ב שם ס"ק ח; ערוה"ש שם סע' ד; ועוד)}}, וכן אם מתאספים לשמחה וכדומה ויגרם לה צער מהימנעותה להיכנס {{מקור|(לבוש שם; ערוה"ש שם; דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ה סע' צז, עמ' סה; ועוד)}}.
# אם חוששת שבביתה לא תתפלל כראוי או לא תתפלל כלל {{מקור|(דרכי טהרה שם, עפ"י מש"כ הפוס' שנשים חייבות מדינא בתפילה וכנ"ל)}}.


ויש שכתבו, שמנהג זה הוא אחד הטעמים שלא לערוך [[חופה]] בבית הכנסת {{מקור|(ר' שו"ת פרי השדה ח"ד סי' צז; שו"ת לבושי מרדכי סי' מז; חקקי לב חאו"ח סי' ג; ועוד)}}. ויש מי שהשיג על טעמים אלו והתיר לערוך חופה בבית הכנסת, וזאת משום שנשים רבות לא נהגו כלל במנהג זה, ועוד שאפילו לנוהגות כן יש להתיר להיכנס לבית הכנסת בשעת החופה שלא יצטערו כמו שהתירו הכניסה בימים הנוראים {{מקור|(שו"ת יביע אומר ח"ג אה"ע סי' י אות ז)}}.
למנהג זה כתבו הפוסקים כמה הגבלות {{מקור|מובאות בדרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ה סע' צז, עמ' סז-סח|כן}} בהן יכולה להיכנס לבית הכנסת:
# המנהג רק בשעה שזב דם ממנה {{מקור|הרוקח, הל' נדה, סי' שיז: "בעוד שרואה"|כן}}, ולאחר מכן – בימי ליבונה – יכולה להיכנס לבית הכנסת אע"פ שלא טבלה עדיין {{מקור|(ר' }}{{מקור|שולחן ערוך:או"ח פח$רמ"א או"ח סי' פח}}{{מקור|; לבוש שם ובערוה"ש שם סע' ד וביו"ד סי' קצה סוף סע' כח)}}.
# ב[[ימים הנוראים]] {{מקור|(תרומת הדשן, פסקים וכתבים, סי' קלב; לקט יושר ח"ב יו"ד ריש עמ' כג;}} {{מקור|שולחן ערוך:או"ח פח$רמ"א או"ח סי' פח}}{{מקור|; דרכי משה יו"ד סי' קצה אות __________; לבוש שם; ערוה"ש שם סע' ד; ועוד)}}, "כי היו להן לעיצבון-רוח ולמחלת-לב שהכל מתאספים להיות בציבור והמה יעמדו חוץ" כמו שהתירו לנשים [[סמיכה|לסמוך]] על ה[[קורבנות]] כדי לרצותן<ref>{{מקור|עי'}} {{מקור|בבלי:חגיגה טז ב#חגיגה טז:}} {{מקור|ועוד.}} </ref> {{מקור|תרומת הדשן ולקט יושר שם; ביאור הגר"א שם ד"ה בימים וכו'; ועוד|כן}}. ומתחילת ה[[סליחות]] נקרא 'ימים הנוראים' {{מקור|מג"א שם ס"ק ג בשם מעגלי צדק; מ"ב שם ס"ק ח; ועוד|כן}}.
# אִם [[נישואין|משיאה]] את בנה או בִתה או שהיא בעצמה [[יולדת]] והולכת לבית הכנסת אחר ארבעה שבועות {{מקור|מג"א סוף סי' פח; מ"ב שם ס"ק ח; ערוה"ש שם סע' ד; ועוד|כן}}, וכן אם מתאספים לשמחה וכדומה ויגרם לה צער מהימנעותה להיכנס {{מקור|לבוש שם; ערוה"ש שם; דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ה סע' צז, עמ' סה; ועוד|כן}}.
# אם חוששת שבביתה לא תתפלל כראוי או לא תתפלל כלל {{מקור|דרכי טהרה שם, עפ"י מש"כ הפוס' שנשים חייבות מדינא בתפילה וכנ"ל|כן}}.


'''אולם''' רבים מהפוסקים חלקו לגמרי על מנהג זה {{מקור|(ר' ספר האגור, הל' נדה, סוף סי' אלף שפח; טהרת הבית ח"ב סי' יב סע' מג ובמשמרת הטהרה באריכות; שו"ת יביע אומר ח"ג אה"ע סי' י אות ה-ז; ועוד)}}, וכן מנהג מדינותינו שנשים נכנסות לבית הכנסת אף בימי נידתן {{מקור|(חיי אדם כלל ג אות לח; מ"ב סי' פח הנ"ל ס"ק ז; ודלא כערוה"ש שם סע' ד וביו"ד סי' קצה סע' כח שהעתיק ד' הרמ"א שבמדינותינו נהגו להחמיר)}}.
ויש שכתבו, שמנהג זה הוא אחד הטעמים שלא לערוך [[חופה]] בבית הכנסת {{מקור|ר' שו"ת פרי השדה ח"ד סי' צז; שו"ת לבושי מרדכי סי' מז; חקקי לב חאו"ח סי' ג; ועוד|כן}}. ויש מי שהשיג על טעמים אלו והתיר לערוך חופה בבית הכנסת, וזאת משום שנשים רבות לא נהגו כלל במנהג זה, ועוד שאפילו לנוהגות כן יש להתיר להיכנס לבית הכנסת בשעת החופה שלא יצטערו כמו שהתירו הכניסה בימים הנוראים {{מקור|שו"ת יביע אומר ח"ג אה"ע סי' י אות ז|כן}}.


'''אולם''' רבים מהפוסקים חלקו לגמרי על מנהג זה {{מקור|ר' ספר האגור, הל' נדה, סוף סי' אלף שפח; טהרת הבית ח"ב סי' יב סע' מג ובמשמרת הטהרה באריכות; שו"ת יביע אומר ח"ג אה"ע סי' י אות ה-ז; ועוד|כן}}, וכן מנהג מדינותינו שנשים נכנסות לבית הכנסת אף בימי נידתן {{מקור|חיי אדם כלל ג אות לח; מ"ב סי' פח הנ"ל ס"ק ז; ודלא כערוה"ש שם סע' ד וביו"ד סי' קצה סע' כח שהעתיק ד' הרמ"א שבמדינותינו נהגו להחמיר|כן}}.


=== [[הכותל המערבי]] ===
=== [[הכותל המערבי]] ===
אין איסור לאשה נדה ללכת לכותל המערבי, שכן רחבת הכותל היא מחוץ ל[[הר הבית]] {{מקור|(שו"ת תפארת צבי, לרבי צדוק הכהן מלובלין, יו"ד סי' כז אות יב; שו"ת יביע אומר ח"ה יו"ד סי' כז באורך; שם ח"ט יו"ד סי' יא; ועוד)}}, והמחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהים {{מקור|(יביע אומר שם בסוף התשובה)}}. אך, למנהג שנשים אינן באות לבית הכנסת, אף לרחבת הכותל צריכה להימנע מלהיכנס, משום שאף היא דינה כבית הכנסת {{מקור|(פשוט)}}.
אין איסור לאשה נדה ללכת לכותל המערבי, שכן רחבת הכותל היא מחוץ ל[[הר הבית]] {{מקור|שו"ת תפארת צבי, לרבי צדוק הכהן מלובלין, יו"ד סי' כז אות יב; שו"ת יביע אומר ח"ה יו"ד סי' כז באורך; שם ח"ט יו"ד סי' יא; ועוד|כן}}, והמחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהים {{מקור|יביע אומר שם בסוף התשובה|כן}}. אך, למנהג שנשים אינן באות לבית הכנסת, אף לרחבת הכותל צריכה להימנע מלהיכנס, משום שאף היא דינה כבית הכנסת {{מקור|פשוט|כן}}.
 
נהגו הנשים שלא לגעת בכותל המערבי בימי נידתן בשעה שהדמים מצויים, ולא משום איסור אלא כדי לנהוג כבוד ב[[מקדש]] {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ה סע' צח, עמ' סה)}}.


נהגו הנשים שלא לגעת בכותל המערבי בימי נידתן בשעה שהדמים מצויים, ולא משום איסור אלא כדי לנהוג כבוד ב[[מקדש]] {{מקור|דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ה סע' צח, עמ' סה|כן}}. כמו כן לפי דיעות מקובלות בפוסקים, הכנסת היד בין כותלי הכותל המערבי שנבנה על פי דיעות רבות בשטח הר הבית כרוכה באיסור חמור שכן "ביאה במקצת שמה ביאה".


=== [[בית קברות]] ===
=== [[בית קברות]] ===
נהגו הנשים שלא ללכת בעת נידתן לבית הקברות ולהתפלל שם {{מקור|(פתחי תשובה יו"ד סי' קצה ס"ק יט בשם חמו"ד כת"י; ערוה"ש שם סע' כח; מ"ב סי' פח סוף ס"ק ז; ועוד)}}. ויש שכתבו שראוי לנשים בכלל {{מקור|(- אף בימי טהרתן)}} להימנע מללכת לבית הקברות ובפרט אחר המיטה {{מקור|(ר'}} {{מקור|שולחן ערוך יו"ד שנט$ שו"ע יו"ד סי' שנט סע' א-ב}} {{מקור|ובש"ך שם ס"ק ב; דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ה סע' צו, עמ' סד, ובמהד' תשמ"ו - שם עמ' נז; וראה עוד טהרת הבית, ח"ב סי' יב סע' מד; י. דינרי, תרביץ, מט, תש"מ, עמ' 302 ואילך)}}.
נהגו הנשים שלא ללכת בעת נידתן לבית הקברות ולהתפלל שם {{מקור|פתחי תשובה יו"ד סי' קצה ס"ק יט בשם חמו"ד כת"י; ערוה"ש שם סע' כח; מ"ב סי' פח סוף ס"ק ז; ועוד|כן}}. ויש שכתבו שראוי לנשים בכלל {{מקור|- אף בימי טהרתן|כן}} להימנע מללכת לבית הקברות ובפרט אחר המיטה {{מקור|(ר'}} {{מקור|שולחן ערוך:יו"ד שנט$ שו"ע יו"ד סי' שנט סע' א-ב}} {{מקור|ובש"ך שם ס"ק ב; דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ה סע' צו, עמ' סד, ובמהד' תשמ"ו - שם עמ' נז; וראה עוד טהרת הבית, ח"ב סי' יב סע' מד; י. דינרי, תרביץ, מט, תש"מ, עמ' 302 ואילך)}}.


=== מנהגי הרחקות נוספים (מאנציקלופדיה הלכתית רפואית) ===
=== מנהגי הרחקות נוספים (מאנציקלופדיה הלכתית רפואית) ===
שורה 535: שורה 94:
ומי שסובר שיש איסור נגיעה במאכל ובמשקה על ידי נידה, יצא מכלל הרבנים וכפר בתורה שבעל פה והולך בדרך הקראים, ורק אם נוהג כך מפני הזוהמה או מפני תוספת סייג כדי להתרחק מהנידה, מותר לו לעשות כן<ref>שו"ת הרמב"ם, בלאו, ח"ב סי' שכ.</ref>, ויש להקפיד רק על אותן הרחקות שנמנו בהלכה<ref>ראה להלן הע' 253 ואילך.</ref>.
ומי שסובר שיש איסור נגיעה במאכל ובמשקה על ידי נידה, יצא מכלל הרבנים וכפר בתורה שבעל פה והולך בדרך הקראים, ורק אם נוהג כך מפני הזוהמה או מפני תוספת סייג כדי להתרחק מהנידה, מותר לו לעשות כן<ref>שו"ת הרמב"ם, בלאו, ח"ב סי' שכ.</ref>, ויש להקפיד רק על אותן הרחקות שנמנו בהלכה<ref>ראה להלן הע' 253 ואילך.</ref>.


 
== ביטול מעמד הנידות ==
== היבטים לשוניים (מאנציקלופדיה הלכתית רפואית) ==
{{ערך מורחב|ערך=[[טהרת הנדה]]}}
=== פירוש המילה 'נדה' ===
הנדה יכולה לחזור למצב הקודם להיותה נדה (טהורה, מותרת לבעלה וכו') ע"י תהליך הכולל שלושה שלבים:
נדה פירושה מרוחקת (תרגום אונקלוס ויקרא טו, כה; רמב"ן ויקרא יב, ד).
# הפסקת זיבת הדם (ובדיקת [[הפסק טהרה]])
 
# שבעה ימים (ומ[[דרבנן]] - [[שבעה נקיים|שבעה ימים נקיים]]) מהתחלת זיבת הדם (ומדרבנן - חמישה ימים אחר זיבת הדם)
=== מילים נרדפות למילה 'נדה' ===
# [[טבילה]] ב[[מקווה]] (ומדרבנן יש להקדים לטבילה - [[חפיפה]])
דוה / דווה <ref><makor>ויקרא כ יח.</makor></ref>, שפירושה חולה<ref>א"ע ויקרא שם.</ref>.
 
מובא בגמרא {{מקור|(}}{{מקור|תלמוד בבלי: ראש השנה כו א$ר"ה כו.}} {{מקור|תלמוד בבלי:סוטה מב א$סוטה מב.}}{{מקור|)}} שיש מקומות<ref>בגמ' ר"ה שם כתוב: "ב[[גליא]]", ואילו בסוטה כתוב "ב[[כרכי הים]]", יתכן שניתן לשער מכאן שגליא היא 'כרכי הים' (או לפחות אחד מהם), או שמא בשני מקומות אלו קוראים לנדה גלמודה.</ref> שקוראים לנידה גלמודה, היינו גמולה ומובדלת מבעלה.
 
=== שימוש מושאל במילה 'נדה' ===
המושג [[נידוי]], שהוא הרחקה של אדם מהחברה בגלל מעשים בלתי מקובלים<ref>ראה <makor>ישעיה סו ה;</makor> <makor>עמוס ו ג.</makor></ref>. כמו כן משמש המושג נידה באופן מושאל מצב של זוהמה וטומאה<ref>ראה - <makor>יחזקאל ז יט;</makor> <makor>איכה א יז;</makor> <makor>עזרא ט יא.</makor></ref>.
 
== בדברי חז"ל והראשונים על הנדה (מאנציקלופדיה הלכתית רפואית) ==
'''סיבות לדם נידה''' דם נידה יכול לבוא בזמנו כדרכו באופן טבעי, ויכול לבוא כתוצאה מגירוי חיצוני ("ווסת הבא מחמת אונס"), כגון קפיצה<ref><makor>נידה יא א.</makor></ref>, פחד פתאומי, חימוד תשמיש המיטה, וכן אכילת שום, בצל או פלפל<ref><makor>נידה כ ב;</makor> שם סג ב; שם עא א; מגילה טו א.</ref>.
מאידך יש דברים חיצוניים המונעים את דם הווסת, כגון פחד ממושך<ref><makor>נידה לט א;</makor> שם עא א.</ref>, אך יש מי שכתב, שאין כל הדעות שולטות להכריע בין פחד ממושך לבהלה פתאומית<ref><makor>מאירי נידה ט א.</makor></ref>.
 
'''ריבוי דמים''' כשם ששאור יפה לעיסה, כך דמים יפים לאשה, וכל אשה שדמיה מרובים, בניה מרובים<ref><makor>בבלי כתובות י ב;</makor> <makor>נידה סד ב.</makor> יש להניח, שמאמר זה מבוסס על התפיסה שדם הווסת הוא 'זרע' האשה – ראה אנציקלופדיה הלכתית רפואית ערך זרע הערה 263 ואילך, ולפיכך ריבוי דם הווסת הוא סימן לריבוי ילדים, אך מבחינה מדעית בזמננו לא ידוע על קשר כזה.</ref>.
 
הייתה הנחה שדם הנידה הוא הזרע של האשה<ref>ראה רמב"ן עה"ת <makor>ויקרא יב ב;</makor> שם יח יט. וראה בנידון באנציקלופדיה הלכתית רפואית ע' זרע הע' 263 ואילך.</ref>.
 
הווסת מלווה בכאבים, ודם נידה הוא אחד מעשר קללות שנתקללה חווה באותה שעה<ref><makor>בבלי עירובין ק ב.</makor></ref>.
 
בין חכמי התלמוד היו מומחים בראיית דם נידה, וידעו לקבוע דם חימוד, ולהבדיל בין דם נידה לדם כינה<ref><makor>נידה כ ב.</makor></ref>. כמו כן היו מחז"ל שקבעו שאפשר להבדיל בין דם נידה לדם בתולים<ref><makor>נידה סה ב.</makor></ref>.
 
'''סיבות לדם נידה''' יש מחז"ל ומהראשונים שהסבירו את העובדה שיש לנשים דם נידה כעונש על שחווה שפכה את דמו של אדם הראשון<ref>ראה <makor>ירושלמי שבת ב ב;</makor> בראשית רבה סוף פר' יז; ס' חסידים (מהד' וויסטינעצקי) סי' תתשעט.</ref>.
 
'''הרגשת ווסת''' על פי חז"ל והפוסקים יכולות להיות לאשה שתי סוגי הרגשות הקשורות במחזור:
# הרגשה ביום הווסת או לפניה ("ווסת הגוף"), כגון פיהוק, עיטוש, כאבי בטן מרכזיים ותחתוניים, תחושת צמרמורת, רעידות, תחושת חום, תחושת כבדות בראש ובאיברים {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:נדה סג א נדה סג.}} {{מקור|וראה שיעורי שבט הלוי סי' קפט סק"י)}}, או תחושות אחרות הקבועות אצל אותה אשה שמתרחשות בעת הווסת, כולל [[דיכאון]], [[דאגה]], נִמנום {{מקור|(פיהמ"ש לרמב"ם נידה ט, ח; וראה גם בפסקי הרא"ש נדה פ"ט סי' א)}}, או לחץ בחזה {{מקור|(שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' פד)}};
# ויכולה להיות הרגשה בזמן יציאת הדם {{מקור|בבלי: נדה נז ב$נדה נז:|כן}}, שקשורה בפתיחת המקור, בזעזוע הגוף, או בתחושת זיבת דם לח {{מקור|(ר' פת"ש סי' קפג סק"א)}}. לעתים יכולה הרגשה זו להתפרש כהרגשת מי רגלים, ולא כהרגשת דם ווסת {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:נדה נז ב$ נדה שם}} {{מקור|וכן}}{{מקור|בבלי: נדה ג א$שם ג.}}{{מקור|)}}.
 
 
== ראה גם ==
* [[וסת]]
* [[זבה]]
* [[דיני כתמים]]
* [[הרגשת יציאת הדם]]
* [[הרחקות מאשתו נדה]]
* [[פרישה סמוך לווסת]]
* [[הפסק טהרה]]
* [[רואה מחמת תשמיש]]
 
 
== לקריאה נוספת ==
מלבד לימוד [[מסכת נדה]] ב[[תלמוד בבלי]] והלכות נדה ברמב"ם {{מקור|(הלכות איסורי ביאה פרקים ד-יא; הלכות מטמאי משכב ומושב פרקים א-ה)}}, ב[[טור]] וב[[שולחן ערוך]] {{מקור|(יורה דעה סי' קפג-קצז)}} ומפרשיהם, ניתן ללמוד ולהרחיב בעניין הנדה והלכותיה במקורות הבאים:
:ספרי ראשונים {{מקור|(- כמובן, יש לזכור, שזוהי דעת המחבר, אך בהלכות מסוימות נחלקו עליו שאר הראשונים והלכה כמותם)}}:
** '''[[מחזור ויטרי]]''' סימן תצט
** '''ספר המנהיג''', לרבי אברהם הירחי, הלכות נדה {{מקור|(עמ' תקמו-תקנא)}}
** '''[[אורחות חיים]]''', לרבי אהרן ב"ר יעקב הכהן<ref>נוהגים לכנותו ר' אהרן הכהן מלוניל, אך כנראה שבאמת מוצאו היה מ מנרבונה שבפרובנס.</ref>, סימנים ט-י
 
:ספרי חכמי זמנינו:
** '''אנציקלופדיה תלמודית''', כרך יא, ערך וסת, עמ' תקב ואילך; כרך ז, ערך דם נדה, עמ' תקז ואילך.
** '''טהרת בת ישראל''', [[הרב קלמן כהנא]] זצ"ל{{מקור|, (יצא לאור בשמונה מהדורות: תש"ג, ..., תשכ"ג, תשכ"ה, הוצאת פלדהיים, שבט תשכ"ט, ..., ..., הוצאת פלדהיים, ירושלים תשל"ט}}.
** '''תורת המשפחה''', [[הרב משה שטרנבוך]] שליט"א, ירושלים תשכ"ח.
** '''דרכי טהרה''', [[הרב מרדכי אליהו]] זצ"ל, הוצאת ת"ת סוכת דוד, ירושלים{{מקור|, יצא לאור בשלוש מהדורות: תשד"ם, תשמ"ו ותשס"ז}}.
** '''שיעורי שבט הלוי הלכות נדה''', שיעורי [[הרב שמואל הלוי ואזנר]] שליט"א שנערכו ע"י הרב ברוך מרדכי שנקר ובהשתתפות [[הרב מרדכי גרוס]] שליט"א{{מקור|, יצא לאור בשלוש מהדורות: תשמ"ו (עם קונטרס הוספות ותיקונים - י"ל בניסן תשנ"ב)}}, תשנ"ב ותשנ"ח}}.
** '''בדי השולחן הלכות נדה''', הרב שרגא פייוול כהן, {{מקור|(ארה"ב?)}} תשמ"ז.
** '''טהרת הבית''', [[הרב עובדיה יוסף]] שליט"א, ג' כרכים, יצאו לאור בירושלים {{מקור|(ח"א יצא לאור בשנת תשמ"ח?, ח"ב יצא בשנת תש"נ, וח"ג - בשנת תשס"ו)}}.
** '''תורת הטהרה''', [[הרב דוד יוסף]] שליט"א, עפ"י פסקי אביו הרב עובדיה יוסף שליט"א {{מקור|(נדפס הן בפני עצמו והן בצירוף לספר טהרת הבית)}}.
** '''קנה בֹשם הלכות נדה''', שיעורי [[הרב מאיר בראנדסדאפער]] שליט"א, ג' כרכים, נערכו ע"י ת"ח ובהם בנו הרב יששכר נר"ו, הוצאת מכון שערי אורה, ירושלים {{מקור|(ח"א יצא לאור בשנת תשנ"ו, ח"ב - בשנת תש"נ, וח"ג - בשנת תשס"ו)}}.
** '''משמרת הטהרה''', [[הרב משה מרדכי קארפ]] שליט"א, ב' כרכים, ירושלים תשס"ה.
** '''נטעי גבריאל הלכות נדה''', מאת הרב גבריאל ציננער שליט"א, ב' כרכים, ירושלים תשס"ה.
** '''שערי אורה''', הרב שלמה לוי שליט"א {{מקור|(ראש הכולל בישיבת הר עציון)}}, הוצאת ישיבת הר עציון, אלון שבות שבגוש עציון.
** '''לבושי עז''', שיעורי [[הרב עזריאל אוירבעך]] שליט"א, נערכו ע"י הרב אהרן זאב ווייס נר"ו, טבת תשס"ז ירושלים.
** '''שיעורי טהרה''', שיעורים מאת הרב מרדכי גרוס שליט"א, קריית ספר - ירושלים תשס"ז(?)
 
== קישורים חיצוניים ==
 
== הערות שוליים ==
<references />
 
[[קטגוריה: טהרת המשפחה]]
[[קטגוריה: הלכתית רפואית]]
[[קטגוריה: יסודות וחקירות]]
[[קטגוריה: טומאה וטהרה]]
 
 
 
'''נִדה''' היא [[אשה|אִשה]] שיצא דם<ref>לאורך ערך זה - נעשה שימוש רב במילה 'דם', אך '''אין''' הכוונה לתרכובת המכונה בפי ה[[רופא|רופאים]] בזמנינו דם, '''אלא''' כל הפרשה היוצאת מהמקור וצבעה טמא נקראת בלשון [[חז"ל]] וה[[פוסקים]] דם {{מקור|(שמעתי מת"ח, וכן מקובל בין הפוסקים, וכן שמעתי מת"ח נוספים, ור' להלן)}}, וכך השימוש גם בערך זה.</ref> מ[[מקור|מקורה]]<ref>הרחבה מדעית והיסטורית (לאו דווקא תורנית) נמצאת לקראת סוף הערך [[ווסת]].</ref>. התורה קבעה ש'''נדה''' [[טומאה|טמאה]] ואסרה קשר גופני בין נדה לגבר.
 
 
== טעם האיסור ==
עי' רמב"ן ורבנו בחיי ויקרא יח, ו, שהמשגל אסור זולתי לקיום המין, וע"ש בספורנו.
עי' בבלי נדה לא: - ככלה
הקדמת הרב קלמן כהנא זצ"ל לס' טהרת בת ישראל, עמ' כד-כו.
 
 
=== הקפדה על הלכות נידה ===
אי-שמירה על הלכות נידה גורמת לעונשים משמעותיים: על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, ואחת מהן על שאינן זהירות בנידה {{מקור|תלמוד בבלי: שבת לא ב$שבת לא:|כן}}.
 
נידה היא אחת משלוש בדקי מיתה באשה {{מקור|תלמוד בבלי: ברכות לא א$ברכות לא.|כן}}.
 
 
'''שמירה על הלכות נידה בעבר''' המצרים לא היו מניחים לבנות ישראל לטבול מנידתן, כדי שלא יהיו פרים ורבים, לפיכך לקו המים בדם {{מקור|(שמות רבה ט י)}}.
 
אחד מגזירות ה[[שמד]] של ה[[רומאים]] היה שנשים נידות ישמשו עם בעליהן {{מקור|תלמוד בבלי: מעילה יז א$מעילה יז.|כן}}.
 
 
=== עוד על הנדה ===
* "קינין ופתחי נידה, הן הן גופי הלכות" {{מקור|משנה:אבות ג כב$אבות ג, כב|כן}}
* מדמה הקב"ה טומאת ישראל לטומאת הנידה, מה נידה ניטמאת ונטהרת, אף ישראל שנטמאו עתידים להיטהר {{מקור|(תנחומא מצורע ח)}}.
 
 
== הטומאה ==
אשה שיצא דם ממקורה טמאה ודמה טמא. הרמב"ם בהלכות משכב ומושב סיכם הלכות אלו ע"ש.
{{ערך מורחב|ערך-[[דם נדה]]}}
 
== ראיה האוסרת ==
אשה שיצא דם מהמקור שלה טמאה ונאסרה לבעלה מן התורה, ואין הבדל בין אם זהו דם שיצא מעצמו בצורה טבעית לבין דם שיצא מהמקור באונס {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:נדה לב ב$נדה לב:}} {{מקור|בבלי:נדה לו ב$ שם לו:}} {{מקור|רמב"ם איסורי ביאה ה א$רמב"ם ר"פ ה מהל' איסורי ביאה}} {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קפג$שו"ע יו"ד סי' קפג}}{{מקור|)}}, ע"י גורם חיצוני<ref>{{מקור|לשון}} [[הרב מרדכי אליהו]] {{מקור|זצ"ל, דרכי טהרה, ריש פ"א.}} </ref>, כגון: שקפצה ממקום למקום ומחמת זה יצא דם ממקורה או שראתה [[בהמה]] או [[חיה]] או [[עוף]] מתעסקים {{מקור|(- מקיימים יחסי מין)}} זה עִם זה וחמדה וראתה דם {{מקור|(}}{{מקור|רמב"ם איסורי ביאה ה א$רמב"ם שם}}{{מקור|, וכ"ה בבאר הגולה ובט"ז שם ס"ק א ובבאר היטב שם ס"ק ב)}} או שעשתה בדיקה פנימית {{מקור|(דרכי טהרה ר"פ א)}} והחדירה בד בעומק המקור<ref>{{מקור|כך עושים בדיקה פנימית – ר' להלן.}} </ref>, בכל מקרה טמאה ואסורה לגבר מן התורה, שנאמר {{מקור|ויקרא טו, כה|כן}}: "וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ..." - ואפילו באונס {{מקור|(גמרא נדה שם ורש"י נדה לו: ד"ה וכי יזוב זוב; שם לב: ד"ה זב לא מטמא)}}.
 
וכן, אין שום הבדל אם הדם שיצא הוא בשעת [[ווסת|ויסתה]] {{מקור|(- 'מחזור' בלשון מודרנית}}<ref>עי' בערך [[ווסת]] שנמצאו ב[[מקרא]] ובדברי [[חז"ל]] כמה מונחים נרדפים לדימום המחזורי: "אֹרח כנשים" {{מקור|בראשית יח, יא|כן}}, "דרך נשים" {{מקור|בראשית לא, לה|כן}}, "דם", "ווסת", "מדווה", "דיסתנא" (בפרסית), "גלמודה" (בגליא ובכרכי הים).</ref>{{מקור|)}} שלה או בזמן אחר<ref>מלבד אם זהו דם נוסף, היוצא בימי ה[[זבה|זיבה]] (לאחר יצאת דם קודמת בימי הנידות), ר' להלן בכותרת: בין נדה לזבה.</ref> {{מקור|(דרכי טהרה שם; טהרת בת ישראל בהתחלה)}}, האשה טמאה ואסורה מן התורה.
]
ומטעם זה, [[זקן|זקנה]] ה[[מסולקת דמים]], שראתה דם על ידי לקיחת גלולות, הרי היא טמאה נידה {{מקור|(שו"ת חלקת יעקב, מהד' תל אביב תשנ"ב - יו"ד סי' צט אות א, ומהד' תשי"ט - ח"ב סי' יח)}}.
 
כמו כן, אין הבדל בכמות הדם שיצאה, ובין אם ראתה כדרכה {{מקור|(- שבזמן הווסת בדרך כלל יוצאים דמים רבים}}<ref>ור' ברקע המדעי שמובא בערך [[וסת#רקע מדעי|וסת]] שבו מובא שדרך הנשים לראות בווסתן בד"כ 30-50 סמ"ק, ובמצבי [[מחלה]] פעמים שאף יותר מ-80 סמ"ק.</ref>{{מקור|)}} ובין אם ראתה מעט דם ואפי' טיפה קטנה כגרגיר חרדל<ref>ור' להלן שכל זה בדם שיצא מגופה ב[[הרגשה של יציאת דם|הרגשה]], אבל אם מצאה [[כתם]] על בגדיה שלא בהרגשה - אז איננה נאסרת ומטמאת אלא בכתם ששיעורו כגריס, ובפרט אם אין וודאות שכתם זה הוא כתוצאה מדם שיצא מהמקור.</ref> {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:נדה מ א$נדה מ. במשנה}} {{מקור|רמב"ם איסורי ביאה ה א$רמב"ם שם}} {{מקור|וב}}{{מקור|רמב"ם מטמאי משכב ומושב א ח$פ"א מהל' מטמאי משכב ומושב ה"ח}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קפג$ שו"ע שם}}{{מקור| ועוד)}}, או פחות מכך {{מקור|(הל' נדה רמב"ן ר"פ א; מאירי נדה סו. ש"ך שם ס"ק א בשם כמה פוסקים "ופשוט הוא", וכ"פ הבאר היטב שם ס"ק ד ותורת השלמים ס"ק ב, וכ"ה ב}}{{מקור|בבלי:נדה מ.$משנה נדה הנ"ל}}{{מקור|)}}, האשה טמאה ואסורה מן התורה.
 
'''במה דברים אמורים?''' במקרה ש[[הרגשת יציאת הדם|הרגישה]] ביציאת הדם {{מקור|(}}{{מקור|רמב"ם איסורי ביאה ט א$רמב"ם פ"ט מהל' איסורי ביאה ה"א}} {{מקור|ו}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קפג$שו"ע שם}} {{מקור|וב}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצ א$ר"ס קצ}}{{מקור|)}}, אבל אם לא הרגישה ביציאתו אינה נאסרת לבעלה אלא מדרבנן<ref>ובטומאה מדרבנן ישנם תנאים וכללים מתי גזרו ומתי לא, כמבואר בהרחבה בערך [[דיני כתמים]]. לדוגמא, אם אשה מצאה כתם קטן על בגדה וניתן להעריך ולשער שהכתם נוצר ע"י מאכולת {{מקור|(- כינה)}} שנמחצה ודמה יצר את הכתם - האשה טהורה {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:נדה יד ב$נדה יד:}}{{מקור|רמב"ם איסורי ביאה ט כג$ רמב"ם פ"ט מהל' איסורי ביאה הכ"ג}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצ ה$ שו"ע יו"ד סי' קצ סע' ה}} {{מקור|ועוד)}}.</ref> {{מקור|(}}{{מקור|רמב"ם איסורי ביאה ט ב$רמב"ם שם ה"ב}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצ א$ שו"ע ר"ס קצ הנ"ל}}{{מקור|, ש"ך יו"ד סי' קפג ס"ק ב, ועוד)}}, שנאמר {{מקור|ויקרא טו, יט|כן}}: "...דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ '''בִּבְשָׂרָהּ'''..." - עד שתרגיש בבשרה {{מקור|(דברי}} [[שמואל]] {{מקור|ב}}{{מקור|בבלי:נדה נז ב$נדה נז:}}<ref>והנה הסדרי טהרה {{מקור|(ר"ס קפג וקצ)}} כתב שדעת כמה ראשונים שדם שוודאי בא מהמקור - טמא מדאורייתא, ואפילו אם לא הייתה הרגשה. אכן שאר האח' דחו דבריו.</ref>{{מקור|)}}.
 
כמו כן, אם ראתה האשה דם בזמן [[תשמיש המיטה|תשמיש]] או בזמן הטלת [[מי רגליים]] {{מקור|(- באופן שאינו דם מכה}}<ref>ר' להלן שדם מכה אינו מטמא, ודם הבא ביחד עם מי רגליים בד"כ הוא דם מכה {{מקור|(ר'}}{{מקור| שולחן ערוך יו"ד קצא$ שו"ע יו"ד סי' קצא}}{{מקור|)}}.</ref>{{מקור|)}} או בזמן בדיקה פנימית בעומק אותו המקום<ref>אבל אם רק עשתה קינוח חיצוני - איננה טמאה מדאורייתא, שכן אין לחשוש שהקינוח הטה את לבה ולא שמה לב להרגשתה {{מקור|(פ"ת יו"ד סי' קפג סוף ס"ק א; ועוד)}}.</ref> - טמאה מן התורה, אע"פ שלא הרגישה, כי סביר שהרגישה ולא שמה לב {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:נדה נז ב$נדה שם}}{{מקור|; דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"א סע' ז-ח, עמ' ג-ד, לגבי בדיקה פנימית; והאח' האריכו בזה - עי' פ"ת יו"ד סי' קנג ס"ק א וש"נ וערוה"ש שם סע' נה-נו)}}.
 
בזמנינו נשים רבות אינן מרגישות את יציאת הדם, ואפילו בשעת וִסתן, ומ"מ הסכימו חכמי זמנינו שכשרואה את דם ויסתה כדרכה  נאסרת וטמאה מן התורה.
 
 
==== המוצאת כתם בבגדה ====
{{ערך מורחב|ערך- [[דיני כתמים]]}}
כפי שנתבאר, מן התורה אשה נאסרת רק אם יצא דם מהמקור '''בהרגשה''' {{מקור|(או במצבים שדינם כהרגשה, כגון: בבדיקה פנימית, בשעת תשמיש או הטלת מי רגליים, כפי שנתבאר לעיל)}}, אך אם לא הרגישה ביציאתו - איננה נאסרת מן התורה. אולם חכמים [[גזירה|גזרו]] על המוצאת כתם בבגדה וצבעו מטמא, מחשש שמא הכתם הוא דם שיצא ממקורה. במקרה שמצאה האשה כתם - דינה מדרבנן כנדה רגילה לכל דבר.
 
אך מפני שמן התורה היא טהורה, הקלו חכמים מאד במצבים שונים שלא לאסור אותה לבעלה. ויש בזה פרטי דינים רבים, אך ניתן למנות את עיקרי המקרים שחכמים אמרו שאשה לא נטמאת מכתם:
# המוצאת כתם שגודלו פחות מכגריס - טהורה, שיכולה לתלות שזה דם של מאכולת {{מקור|(- כינה)}} שנמחצה ומתה {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:נדה נח ב$נדה נח:-}}{{מקור|בבלי:נדה נט א$נט.}}{{מקור|)}}.
# הלובשת בגד מלוכלך ומצאה עליו כתם - טהורה, שיכולה לתלות שהכתם היה מלפני כן {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצ לט$שו"ע יו"ד סי' קצ סע' לט|כן}}.
# המוצאת כתם על דבר שאינו מקבל טומאה {{מקור|(כגון: ריצפה, חול, שירותים ואמבטיה המחוברים לקרקע, ועוד)}} - אינה נטמאת {{מקור|(דעת רבי נחמיה ב}}{{מקור|בבלי נדה נח א$נדה ריש נח.}}{{מקור| וב}}{{מקור|בבלי נדה נט ב$משנה נדה נט: }}{{מקור|וכן ההלכה - ר'}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצ י$ שו"ע שם סע' י}}{{מקור|)}}.
# המוצאת כתם על בגד צבעוני - אינה נטמאת {{מקור|(דעת רבי נתן בר יוסף ב}}{{מקור|בבלי:נדה סא ב$נדה סא:}}{{מקור| וכן הלכה - ר'}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצ י$שו"ע שם סע' י}}{{מקור|)}}.
# המוצאת כתם על גופה או בגדיה במקום שלא יכול להיות שהגיע לשם דם מהמקור - טהורה {{מקור|בבלי נדה נז ב$משנה נדה ריש נז:|כן}}.
# המוצאת כתם ויש לה מכה שיכולה להוציא דם {{מקור|(דברי רבי עקיבא ב}}{{מקור|בבלי: נדה נח ב$משנה נדה נח:}}{{מקור| וכן ההלכה - ר'}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצ יח$ שו"ע שם סע' יח}}{{מקור|)}}.
# אם עברה בשוק של טבחים ואולי ניתז עליה דם מהבשר ששחטו - טהורה {{מקור|בבלי:נדה נח ב$ברייתא בנדה נח:|כן}}. וכן אם התעסקה בדם בעצמה {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצ יח$שו"ע שם|כן}}.
כמובן, דינים אלו שייכים רק במוצאת כתם מבלי שהרגישה את יציאת הדם, אך מי שיצא לה מהמקור בהרגשה או שמצאה דם בבדיקה פנימית או לאחר תשמיש או הטלת מי רגליים - טמאה מהתורה, ואין בה את הקולות הנ"ל. לכן, טמאה גם אם יצאה טיפה קטנה מאד {{מקור|(לא נאמר בזה שיעור כגריס)}}.
 
 
=== ראייה שלא כדרכה ===
(גושי בשר, וכו'<ref>באנציקלופדיה רפואית הלכתית כתב: "כתבו הפוסקים, שאם יש לה שומות וטחורים ברחם עצמו {{מקור|(ר' שו"ת דבר שמואל, למוהר"ש אבוהב, סי' עא)}}, או שיש פגיעה בכלי הדם שברחם {{מקור|(ר' חזו"א הל' נידה סי' פא ד"ה אבל)}}, או שיש לאשה שרירן {{מקור|(באנגלית: myoma)}} בכותלי הרחם {{מקור|(ר' שו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' לז)}}, אם יודעים שהדם יוצא ממקומות אלו, אזי אף אם אומרים הרופאים שדם נידה עובר דרכם, יש להם דין מכה, והאשה טהורה".</ref>)
 
 
=== דם מהמקור ===
כתוב ב[[תורה]] {{מקור|ויקרא כ, יח|כן}}:
:"וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה {{מקור|(- נדה)}} וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה וְהִיא גִּלְּתָה אֶת '''מְקוֹר דָּמֶיהָ''' - וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם".
מפסוק זה למדו [[חז"ל]] {{מקור|(ספרא, תזריע פרשה א פרק ג אות ו; ספרא, מצורע פרשת זבים ריש פרשה ד אות ב; פסיקא זוטרתא (- לקח טוב), ויקרא, תזריע, לה. ד"ה והקריבו; ילקוט שמעוני עה"ת רמז תקמח ותקסח; ועוד)}} שדווקא דם הבא מהמקור {{מקור|(- מהרחם)}} מטמא, אבל דם המגיע ממקומות אחרים איננו מטמא. דרשה זו הובאה בראשונים ובפוסקים {{מקור|(רי"ף שבועות פ"א (ג.); תוס' נדה יז. ד"ה ודם העליה, ע"ש; רא"ש נדה פ"י סי' ו; מרדכי הל' נדה סי' תשלה; לבוש יו"ד סי' קפג סע' א; ש"ך שם ס"ק א; ביאור הגר"א שם אות א; שו"ע הרב [מלאדי] שם ריש ס"ק א; ערוך השולחן שם סע' מג; ועוד)}}.
 
לכן, אשה שיש לה פצע באותו מקום בנרתיק ויצא דם מהמכה {{מקור|(ולא מהרחם)}} - מותרת לבעלה {{מקור|(ר' במקורות להלן)}}, שאין מטמא אלא דם מהמקור וכפי שנתבאר.
 
אולם אם המכה נמצאת ברחם עצמו - פעמים שהיא טמאה {{מקור|(עי'}}{{מקור|בבלי:נדה כב ב$ נדה כב:}}{{מקור|; וכן שו"ת חלקת יעקב, מהד' תל אביב תשנ"ב - יו"ד סי' צט אות א, ומהד' תשי"ט - ח"ב סי' יח, וש"נ; ועוד)}}, ופעמים שהיא טהורה {{מקור|(עי' פ"ת יו"ד סי' קפז ס"ק כב; ועוד)}}, ולכן תעשה שאלת חכם {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ד סע' יג, עמ' לה-לו)}}.
 
 
==== מכה בנרתיק - [[ספק]] דם מהרחם וספק מהמכה (מאנציקלופדיה הלכתית רפואית) ====
אשה שיש לה מכה {{מקור|(- פצע)}} באותו מקום {{מקור|(בנרתיק)}} ויצא ממנה דם, ואין ידוע אם הוא דם מהמקור או דם מהפצע, - תולים בדם המכה {{מקור|בבלי: נדה סו א$נדה סו.|כן}}.
 
בביאור הלכה זו ובהגדרת תנאיה רבו הדעות בפוסקים. הדיון הוא במיקום המכה - האם ברחם עצמו, או בצדדים; בזמן הדימום מהמכה - האם בשעת הווסת, או שלא בשעת הווסת; באופי המכה - האם ידוע בוודאות שיש לה מכה, או גם כשיש ספק בדבר, וכן האם ידוע שהמכה מוציאה דם, או גם כשלא ידוע, וכן האם מרגישה האשה בדימום, או גם בלא הרגשה, וכן בכמות הדימום אם דווקא בדימום מועט, או גם בדימום רב; במצבה הבסיסי של האשה - האם כשיש לה ווסת קבועה, או גם כשאין לה ווסת קבועה. ובכל אלו - יש שהצריכו צירוף של תנאים אחדים, ויש שהסתפקו באחד מהתנאים כמכריעים<ref>'''ראה על כל זה במקורות הבאים:''' הרשב"א, הובאו דבריו בב"י סי' קפז; מרדכי שבועות פ"ב סי' תשל"ה; שו"ת מהר"ם מלובלין סי' קיא; טושו"ע יו"ד קפז, ה, וברמ"א שם; ט"ז יו"ד שם סק"י; ש"ך שם סק"כ, וסקכ"ד; שו"ת מהר"ם פאדווה סי' ו; שו"ת תשב"ץ סי' מט; שו"ת הב"ח סי' פה; שו"ת חכם צבי סי' מו; שו"ת נובי"ק חיו"ד סי' מא, וסי' מט, וסי' סא; שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' פח-פט; סדרי טהרה יו"ד סי' קפז סקי"ד; שו"ת טור אבן סי' ב; פרדס רמונים ש"ח אות כב; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קמב, וסי' קמד; שו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' קעז אות י. '''וראה באריכות''' בערוה"ש יו"ד קפז מג-נז, שערי טהרה סי' כה, ובטהרת הבית, ח"א סי' ה, במשמרת הטהרה סק"ו, בשיטות הפוסקים בעניין רואה דם מחמת מכה. וראה עוד במאמר 'פצעים בצוואר ה[[רחם]] - היבט [[רפואה|רפואי]]', מאת הרב יואל וד"ר חנה קטן, בתחו"מין, טו, תשנ"ה, 316-331.</ref>.
 
מפוסקי זמנינו יש מי שהכריע להלכה שאשה הרואה דם שלא בשעת ווסתה, אם ידוע שיש לה מכה, וגם ידוע שהמכה מוציאה דם, וכגון שיש לה כאבים לפני שרואה הדם, תולים במכה; ואם ידוע שיש לה מכה, אבל לא ידוע אם המכה מוציאה דם, תולים במכה רק במקום עיגון {{מקור|שו"ת אגרות משה יו"ד ח"א סי' פג|כן}}; ויש מי שכתב, שאשה שיש לה ווסת קבועה, ורואה דם מחמת תשמיש שלא בשעת ווסתה, יכולה לתלות במכה, אפילו אינה יודעת שמוציאה דם, ואפילו כשהדם בא מהמקור; אשה שאין לה ווסת קבועה, ורואה דם שלא בשעת ווסתה, אם הדם בא בוודאי מהמקור, תולים במכה רק אם ידוע שהיא מוציאה דם, ואם יש ספק אם הדם בא מהמקור או מהצדדים, תולים במכה גם כשלא ידוע שמוציאה דם; אשה שרואה דם בשעת ווסתה, הרי היא תמיד טמאה, ולעולם לא תולים במכה {{מקור|(שיעורי שבט הלוי, סי' קפז ס"ה סק"ב, בהסבר ה}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קפז ה$רמ"א יו"ד סי' קפז סע' ה}}{{מקור|; וראה שו"ת אמונת שמואל סי' א)}}.
 
ועוד יש מי שכתב, שתולים מחמת מכה אפילו שלא בשעת ווסתה רק בשלושה תנאים: שיודעת שיש לה מכה באותו מקום; שמכה זו מוציאה דם מאליה גם בלי שום חיכוך ונגיעה בה; ושלא הרגישה ביציאת דם זה שיצא מהרחם. הדרך היחידה שיתקיימו תנאים אלו היא שרופא יראה את המכה ויגיד לאשה שיש לה מכה כזו, ובזה סומכים על הרופא שאינו אלא מגלה את המציאות {{מקור|(שו"ת משפטי עוזיאל מהדו"ת חיו"ד ח"א סי' כו; וראה עוד בשו"ת שאלי ציון מהדו"ת ח"ב חיו"ד סי' לב)}}.
 
ועוד יש מי שכתב, שהמנהג להלכה הוא שמקילים דווקא כשהמכה היא בנרתיק, אבל אם יודעים שהדם בא מהרחם, אף על פי שאומרת האשה שיש לה מכה במקור - אין להקל; אבל אם הרופא אומר שרואה את המכה במראה, יש מקום להקל {{מקור|(שיעורי שבט הלוי סי' קפז ס"ה סק"א)}}.
 
ועוד יש מי שכתב, שדווקא לעניין איסור רואה מחמת תשמיש תולים במכה, אבל לעניין טומאת נידה אין להקל במכה, וצריכה שבעה נקיים על ראיה כזו, ואם ידוע שהמכה מוציאה דם, תולים במכה אף לעניין טומאת נידה, ואינה צריכה טבילה כלל {{מקור|(חזו"א חיו"ד סי' פב)}}.
 
יש מי שכתב, שאשה שיש לה התקן תוך-רחמי וגם מצאו אצלה פטרת בנרתיק, אם המציאות היא שהדמומים מההתקן הם נדירים, והדמומים מהפטרת הם שכיחים, תולים בפטרת וטהורה {{מקור|(שו"ת באהלה של תורה ח"א סי' כד)}}.
 
 
'''נאמנות על קיום המכה'''
 
נאמנת האשה עצמה לומר שיש לה מכה באותו מקום שממנו יוצא הדם <ref>טושו"ע יו"ד קפז ו. וראה באריכות בס' טהרת הבית ח"א סי' ד.</ref>, וכן נאמן הרופא לומר שרואה בעזרת מכשיר מתאים שהדם יוצא ממכה, ואפילו הוא רופא גוי<ref>שו"ת פני יהושע סי' לב-לד; שו"ת דברי חיים חיו"ד ח"ב סי' עז; שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' רלה; שו"ת שם אריה סי' נא; שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' קפב; דרכ"ת יו"ד סי' קפז סקצ"ח, בשם שו"ת תשורת שי. וראה בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' קצג. וראה בפת"ש יו"ד סי' קפז סק"ל. וראה באריכות בע' נאמנות הרופא.</ref>. יש שכתבו, שעדיף לשאול שני רופאים זה שלא בפני זה<ref>שו"ת מהרש"ם ח"א סי' יג; שו"ת שאלי ציון, מהדו"ת ח"ב חיו"ד סי' לד.</ref>.
 
רופא שטיפל בפצעים בנרתיק לאחר לידה, ואמר שלאחר מספר ימים תראה האשה דם, אלא שהוא דם מהנרתיק בגלל הטיפול, אם יצא הדם בדיוק באותו מס' ימים שנקב הרופא - הרי הוא נאמן בכך, והאשה טהורה {{מקור|(שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' סט בתו"ד, וע"ש שהוא אף לדעת החת"ס – שהובא בפ"ת יו"ד סי' קפז ס"ק ל – שאין לרופא נאמנות, מ"מ כאן יש להאמין לו כיוון שהוכח כדבריו שהדם בא ביום שאמר)}}.
 
 
'''דם בזמן ביוץ''' אשה הרואה דם בזמן הביוץ, היינו באמצע המחזור, הרי היא טמאת נידה<ref>הגרש"ז אויערבאך והגרי"ש אלישיב, הובאו דבריהם בנשמת אברהם ח"ה חיו"ד סי' קפג סק"א.</ref>. הטעם: אמנם הדימום בא מהשחלה עקב קריעת הקרום בזמן הביוץ, אך הדעה הרווחת היא שיש גם דם מהרחם בגלל השינוי ברמות האסטרוגן<ref>וראה בהסכמתו של הגרי"י נויבירט לכרך ה של מהדורה א' של אנציקלופדיה הלכתית רפואית (עמ' יג), והערת הרב אברהם פרופ' שיינברג שם.</ref>.
 
אשה המשתמשת בכיפה למניעת הריון, ולאחר התשמיש הסירה את הכיפה ומצאה דם, הרי היא טמאה, אלא אם כן יש לחוש שפצעה עצמה על ידי ציפורניה בעת שהכניסה או הוציאה את הכיפה, שאז היא טהורה אף אם נמצאו כמה טיפות דם<ref>הגר"מ פיינשטיין, הובאו דבריו בס' הלכות נידה ח"א להרב איידער, בתשובות שבסוף הספר, אות טז. וראה הע' הגרי"י נויבירט, אנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך א, עמ' קיא.</ref>.
 
בזמן הכנסת ההתקן צריך לתפוס את צוואר הרחם בצבת, דבר שיכול לגרום לדימום<ref>וראה לעיל, במשמעות הדימום.</ref>, וכמו כן שכיח שמספר ימים לאחר הכנסת ההתקן יש דימום מעצם הפעולה, ולפיכך צריכה לבדוק עצמה בימים אלו {{מקור|(נשמת אברהם חיו"ד סי' קצו סק"ב)}}. אמנם יש מי שכתב, שמדובר כאן בפתיחה קטנה מהחוץ פנימה, והדם הוא דם מכה, ולכן טהורה {{מקור|(הרב י. פריס, תחומין, טו, עמ' 332 ואילך)}}.
 
אשה שיש לה התקן תוך רחמי יש לה לעתים דימומים בין ווסתיים, ולעתים יש הארכה של שלב הדימום של הווסת, עד כדי הפרעה ממשית ביחסי אישות על פי ההלכה. לפיכך דנו רבנים וחוקרים בני דורנו בשאלה אם הדם שרואה אשה שיש לה התקן תוך רחמי הוא דם נידה או דם מכה. יש מי שכתב, שהדם הנמשך ללא הפסקה מהווסת, הרי הוא דם נידה; הדימום או הכתמים המופיעים לאחר מספר ימים של הפסקה מוחלטת של דם ווסת, הרי הם דם מכה; ודימום הבא מאוחר יותר, עלול להיות דם הפלה, ולפיכך האשה אסורה<ref>י. לוי, ספר אסיא, א, עמ' 125 ואילך; הנ"ל, אסיא, ח, תשל"ג, עמ' 19 ואילך; הנ"ל, נועם, טז, תשל"ג, עמ' קפ ואילך; הרב ח.ש. אבינר, ספר אסיא, ד, עמ' 177 ואילך.</ref>; יש מי שכתב, שבכל מקרה שיש לאשה התקן תוך רחמי ורואה דם שלא בשעת ווסתה, והרופא אומר שההתקן גרם למכה שמדממת, הרי היא טהורה {{מקור|(טהרת הבית, ח"א סי' ה, עמ' רנג)}}, ובפרט שלאור הידע הרפואי כיום, אין חשש [[הפלה]] בהתקן תוך רחמי<ref>ראה באנציקלופדיה הלכתית רפואית ערך מניעת הריון הע' 88. וראה מאמרו של ד"ר א. לוי, חוב' אסיא, סג-סד, עמ' 145 ואילך.</ref>, ולפיכך לא שייך לאוסרה מחשש להפלה<ref>ראה מאמרו של הרב מ. הלפרין, חוב' אסיא, סג-סד, תשנ"ט, עמ' 138 ואילך.</ref>; יש מי שכתב, שאם הרופא רואה פצע בעזרת מראה, הרי הוא נאמן לומר שהדם הוא בגלל המכה שנגרמת על ידי ההתקן, אבל אם אומר כך רק על פי השערה - אינו נאמן. ואם יש התקן ורואה כתם, ואומר הרופא שהדבר בא מההתקן - נאמן<ref>שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תצז. וראה גם בשו"ת עולת יצחק ח"א סי' קעד. וראה עוד באריכות בנידון במאמרו של הרב י. פריס, תחומין, טו, תשנ"ה, עמ' 332 ואילך; שו"ת באהלה של תורה ח"א סי' כד.</ref>.
 
לאחר הוצאת ההתקן יש לחשוש לפתיחת הקבר, ולכן צריכה לספור חמישה ימים ועוד שבעה ימים נקיים<ref>הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם שם. ויש להעיר לשיטת הסוברים שאין דין פתיחת הקבר בפחות מ-19 מ"מ (ראה לעיל הע' 167 ואילך), לא צריך לטמא את האשה בהכנסת ההתקן ובהוצאתו, וי"ל.</ref>.
 
'''לאחר הרס רירית הרחם''' במצב של דימום רחמי כבד מבצעים לעתים הרס של רירית הרחם באמצעים שונים. אחרי פעולות אלו יש לפעמים דימומים, וכן קורה שנשארת ריר[י]ת רחם מועטה, ויש אחרי כן כתמים ואף דימומים. יש מי שכתבו, שאף שניתן לומר שיהא לזה דין פצע, אך מכיוון שמדובר בפעולה בתוך הרחם, לא ניתן לשלול תערובת של דם מכה ודם נידה, ולכן אין להקל {{מקור|(הרב יואל וד"ר חנה קטן, תחומין, כג, תשס"ג, עמ' 256 ואילך)}}.
 
 
'''כינים''' אשה שיש לה כינים על שערות הבושת, יכולה לתלות ראיית דם בכינים, אם בדקה שאמנם הם גורמים לדימום {{מקור|(שו"ת שבות יעקב ח"ג יו"ד סי' עט, וע"ש שכוונת הגמ'}} {{מקור|בבלי:נידה יד א$נדה יד.}} {{מקור|שאותו מקום בדוק הוא ממאכולת, הוא דווקא בתוך הרחם, אבל לא בשערות שבחוץ)}}.
 
 
'''צניחת הרחם,''' הנקראת בלשון הפוסקים בשם מחלת הפארפאל, נידונה באריכות רבה בין הפוסקים, שכן המצב הזה גורם לדימום<ref>ראה - שו"ת פני יהושע חיו"ד סי' ו; שו"ת צמח צדק סי' פז; שו"ת חכם צבי סי' מו; שו"ת אילה שלוחה סי' יז; שו"ת נר למאור סי' לה-לו; שו"ת שבות יעקב ח"א סי' סה, וסי' עה; שו"ת שב יעקב סי' לז; פליתי יו"ד סי' קפח סק"ב; שו"ת מעיל צדקה סי' לד; שו"ת אור ישראל סי' ס; שו"ת זכרון יוסף חיו"ד סי' יב; שו"ת שאילת יעבץ ח"ב סי' עג; שו"ת כח שור סי' כב; סדרי טהרה סי' קפח סק"ג; שו"ת נובי"ק חיו"ד סי' נח, וסי' סד; שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' נה-נו, וסי' פח-פט, וסי' קיד; שו"ת זרע אמת ח"ב סי' פא; שו"ת תפארת צבי חיו"ד סי' כב; שו"ת בנין ציון ח"א סי' עא; שו"ת הר המור סי' יט; שו"ת עטרת חכמים סי' יח; חוות דעת סי' קפח סק"ח; שו"ת שמן רוקח ח"ב סי' כא; שם חיו"ד ח"ג סי' י; שו"ת רעק"א פסקים חיו"ד סי' סב; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קמה, וסי' קעא, וסי' קעג, וסי' קצב-קצג; שו"ת מים חיים (רפפורט) ח"א סי' נב; שו"ת השיב משה חיו"ד סי' לט; שו"ת משכנות יעקב חיו"ד סי' מו; סי' קפח סקל"ז; שו"ת בנין עולם חיו"ד סי' לו; שו"ת ברכת יוסף סי' מה-מו; פת"ש סי' קפח סק"ז; שו"ת זית רענן חיו"ד ח"ב סי' כא; שו"ת חסד לאברהם (תאומים) סי' נו; שו"ת שאילת שלום מהדו"ק סי' ד; שו"ת דברי חיים חיו"ד ח"ב סי' סג; שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' רלו, וחחו"מ סי' קכב; שו"ת יהודה יעלה ח"א חיו"ד סי' ריט; שו"ת משנת ר' אלעזר חיו"ד סי' יט; שו"ת משיב דבר ח"ב סי' לה; שו"ת באר יצחק חיו"ד סי' יז; שו"ת נטע שורק חיו"ד סי' נב; שו"ת נהרי אפרסמון חיו"ד סי' עד, וסי' קנג; שו"ת עמק שאלה חיו"ד סי' לד; שו"ת מהר"ש ענגיל ח"א סי' נ; שו"ת הרי בשמים מהדו"ת סי' קנב; שו"ת מחזה אברהם ח"ב חיו"ד סי' יח; שו"ת יד יצחק ח"א סי' פב, וסי' קעח; שו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' סב; שו"ת מהרש"ם ח"א סי' כג, וסי' כה, וסי' קיד; דרכ"ת חזו"א יו"ד סי' פא; שו"ת שאלי ציון מהדו"ת חיו"ד ח"ב סי' לח.</ref>. מבחינה רפואית יש לציין כי ברור שבמצב של צניחת רחם אין דימום מתוך חלל הרחם, אלא יש לעיתים דימום מצוואר הרחם בגלל פציעה הנגרמת בעקבות צניחת הרחם.
 
מעיקר הדין - אשה הסובלת מצניחת רחם, כשהוא בולט לתוך הנרתיק ומשתרבב החוצה, אם ראתה חתיכות בשר בבית החיצון, הרי היא טהורה, ואפילו ראתה דם יחד עם החתיכות, והיינו דווקא שהחתיכות לא נימוחו במים פושרים, ודווקא כשהן חתיכות קטנות, אבל ראתה חתיכות גדולות, הרי היא טמאה, אפילו אם לא ראתה עמן דם  {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קפח ג$טושו"ע יו"ד סי' קפח סע' ג, וברמ"א שם|כן}}, ואם ראתה דם בלבד, הרי היא טמאה {{מקור|(ש"ך יו"ד סי' קפח סק"ח; שו"ת נובי"ק חיו"ד סי' נח; שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' פט, וסי' קיד; חוו"ד חידושים יו"ד סי' קפח סק"ח; שו"ת יד יצחק ח"א סי' פב)}}.
 
אמנם בין האחרונים רבתה המחלוקת בדין זה, ובדורות הללו שכיחה תופעה זו מפני חולשת הנשים, ורבים מגדולי הדורות האריכו בתשובה, זה אוסר וזה מתיר, והדבר נוגע באיסור כרת {{מקור|(ערוה"ש יו"ד קפח כג, וראה שם סיכום שיטות הראשונים בזה)}}. יש מי שכתב, ש[[הוראה]] זו מסורה רק ל[[גדולי הדור]] {{מקור|שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' פח|כן}}; יש מי שכתב, שמימיו לא יצא הדבר בהיתר מתחת ידו {{מקור|שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קעא. וראה עוד שם סי' קמה; שו"ת דברי חיים ח"ב סי' סג|כן}}; ויש מי שכתב, שבזמנינו רוב המקרים הם בנשים זקנות לאחר סילוק דמים, ויש הוכחות ברורות שאינו דם נידות, אלא מכה או מן הצדדים, וכן אומרים הרופאים, ואחר שאשה לא ראתה שנים רבות, וודאי צניחת הרחם היא שגורמת לדם, אך למעשה אי אפשר להכריע באופן כללי, אלא יש לדון בכל מקרה לגופו. אכן, בזמן האחרון כורתים את הרחם במקרים אלו, ואם הכריתה היא שלימה, הרי שאין האשה טמאה עוד {{מקור|שיעורי שבט הלוי סי' קפח ס"ג סק"ג. וראה להלן|כן}}.
 
לאור העובדה שבימינו ניתן לתקן מצב זה על ידי כריתה שלימה של הרחם, לא שכיחות עוד השאלות בעניין זה.
 
 
==== מצאה דם ב[[מי רגליים|מי רגליה]] (מאנציקלופדיה הלכתית רפואית) ====
'''שתן דמי''' אשה שהטילה שתן, ויצא דם עם מי רגליה<ref><makor>נידה נז ב;</makor> שם נט ב.</ref>, נחלקו הפוסקים להלכה באיזה מצבים ותנאים אפשר להניח שהדם אינו מהרחם, אלא ממכה באיבריה הפנימיים, בכליות או במערכת העיכול<ref>בעניין מקור הדם במערכת העיכול - ראה שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' ק מה שכתב בנידון, ועדיין צ"ע.</ref>, ולפיכך האשה טהורה; ובאיזה מצבים יש לחשוש שמא יש גם דם מהרחם אשר מעורב בדם שהיא רואה בשתן, ולפיכך היא טמאה<ref>ראה שו"ת אבני נזר חיו"ד ח"ב סי' רלא, בביאור האפשרות הזו.</ref>.
 
התנאים הנלקחים בחשבון הם: עמידה או ישיבה, שותתת או מקלחת, מרגישה כאבים או אינה מרגישה, הדם בתוך הספל או על שפת הספל<ref>ראה טושו"ע יו"ד קצא א, ברמ"א שם, ובנו"כ. וראה עוד בדין אשה משתנת דם בשו"ת הר"ן סי' מט; שו"ת שבות יעקב ח"ג חיו"ד סי' קו; שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' צט; שו"ת בנין ציון ח"א סי' עג; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קמח; שו"ת בית אפרים חיו"ד סי' מו; שו"ת אבני נזר חיו"ד ח"ב סי' רלא; שו"ת נפש חיה (וואקס) חיו"ד סי' סא-סב; שו"ת דובב מישרים ח"ג סי' ח; שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קכג; שם ח"ו סי' קלג; שערי טהרה, סי' לד.</ref>.
 
בני ספרד נוהגים להקל בכל מקרה {{מקור|(שיעורי שבט הלוי סי' קצא סק"ט, על פי דעת המחבר שם)}}, ובני אשכנז מטהרים רק אם התקיימו שלושה תנאים: דווקא אם הטילה שתן בישיבה, ומקלחת, ונמצא הדם בתוך הספל ולא על שפת הספל, אבל בעומדת טמאה בכל מקרה {{מקור|(רמ"א שם, כשיטת הר"ח, וכתב 'והכי נהוג'; ט"ז שם סק"ב)}}, והוא חומרה בלבד {{מקור|(ראה שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קמח, כי מעיקר הדין רוב הראשונים חולקים על הר"ח בזה)}}. גם בתנאים אלה אין לטהר אשה הרואה דם בשתן אלא שלא בשעת ווסתה, ושיסכימו שני רופאים שהדם בא מדרכי השתן ולא מהרחם, ושעשו בדיקות מתאימות לברר שאמנם הדם בא מדרכי השתן {{מקור|(שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קכג)}}.
 
אכן, כיום ניתן לברר על ידי בדיקות רפואיות בצורה ברורה מה מקור הדם, ולכן אשה הרואה דם בזמן מתן שתן, או שראתה דם על הקינוח של מי רגליה, צריכה לברר אצל רופא מה מקור הדם {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ט פ"ד סע' יד, עמ' לו)}}.
 
אם מצאו כדוריות אדומות בשתן בבדיקה מיקרוסקופית שלא בזמן הווסת, אפילו פעם אחת, הרי זו ראיה שהדם בא מדרכי השתן ולא מהרחם, וכן אם קיבלה האשה טיפול תרופתי למניעת ווסת, וראתה דם בשתן, אפשר לסמוך על כך שהדם אינו דם נידה, וכן אם נמצאה דלקת בדרכי השתן, הרי זו הוכחה שהדם בא מדרכי השתן {{מקור|(שיעורי שבט הלוי, סי' קצא סקט"ו; שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' ק)}}.
 
אם אחר הטלת השתן קינחה עצמה בנייר ומצאה עליו דם - יש מי שכתב, שאם מיהרה לקנח עצמה מיד, הרי דין הקינוח כדין בדיקה, והיא טמאה, ואם שהתה יותר מכדי שיעור בדיקה (שהוא זמן מועט) מהטלת המים עד הקינוח, הרי היא טהורה מן התורה, וטמאה רק מדין כתם מדרבנן<ref>הגר"מ פיינשטיין, הובאו דבריו בס' הלכות נידה להרש"ד איידער, ח"א, תשובות בסוף הספר, אות יג. וראה עוד בשערים המצויינים בהלכה סי' קנג סק"ז. וראה בנשמת אברהם חיו"ד סי' קצא סק"א, בדין ניירות שבימינו לעניין טומאת כתמים.</ref>; ויש הסבורים, שגם אם קינחה מיד, אין לחוש בזה לראיה בהרגשה, ולכן היא טהורה מן התורה וטמאה מדרבנן<ref>ראה בספר מראה כהן, עמ' קצט ואילך. וכן דעת הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ.</ref>.
 
אשה שנמצאו כדוריות דם בשתן בבדיקה מיקרוסקופית כשעברה בדיקות רפואיות שגרתיות, ואין הדם בשתן ניכר לעיניים, אין היא נידה {{מקור|(שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' קלג)}}.
 
==== כריתה מליאה וחלקית של ה[[רחם]] (מאנציקלופדיה הלכתית רפואית) ====
'''לאחר כריתת רחם''' {{מקור|(באנגלית: hysterectomy)}} - אם הכריתה הייתה שלימה, הרי היא צריכה לספור שבעה נקיים לטבול על העבר, אם לא הייתה טהורה לפני הניתוח, ואחר כך טהורה אפילו אם רואה דם, שבהכרח הדם לא בא מהמקור {{מקור|(שו"ת זקן אהרן ח"ב סי' נ; שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ז סי' יב; שו"ת הלל אומר סי' פה-פו; שו"ת יגל יעקב סי' מט; שו"ת הר צבי חיו"ד סי' קמז; שו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' יד; שו"ת אהל משה ח"ב סי' פח; שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' צ; שם ח"ה סי' קכב; שם ח"ח סי' קצט סק"א, וסי' ר; שיעורי שבט הלוי סי' קפח ס"ג סק"ג; שו"ת אמרי צבי סי' קיב)}}. לשיטה זו אם היא עומדת להינשא - יש מי שכתב, שמכל מקום צריכה לספור שבעה נקיים {{מקור|(שו"ת מערכי לב סי' מה. והוא כדין כל אשה שתבעוה להינשא ונתפייסה -}} {{מקור|בבלי:נדה סו א$נדה סו.}} {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצב א$טושו"ע יו"ד סי' קצב סע' א}}{{מקור|)}}, ויש מי שכתב, שאין היא כלל בגדר שיכולה לראות דם, ואם רוצה להחמיר על עצמה ולטבול, לא תברך על טבילה זו {{מקור|(שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קכב)}}; ויש מי שכתבו, שאם ממשיכה לראות דם ווסת, הרי זו הוכחה שנותר מהרחם, ואין לסמוך על הרופאים שכרתו הרחם בשלימות {{מקור|(שו"ת מנחת יצחק ח"א סי' קכה. וראה שם, שכן דעת הגר"י רוזין מרוגצ'וב)}}; ואם הכריתה היתה חלקית, היינו שכרתו את גוף הרחם, אך השאירו את צוואר הרחם, הרי לכל הדעות היא טמאה אם תראה דם {{מקור|(שו"ת מנחת יצחק שם;}} '''{{מקור|וראה עוד בנידון}}''' {{מקור|בחוו"ד סי' קפח בביאורים סק"ג; שו"ת אילה שלוחה סי' יז; שו"ת ישועת משה ח"א סי' נה אות א)}}.
 
אשה שעברה כריתת הרחם בעת שהייתה טהורה, מעיקר הדין היא נשארת טהורה, שכן הכריתה מבוצעת כך שמוציאים את הרחם בשלימותו מבלי לפתוח אותו ומבלי לגרום לדימום מתוכו, ומה שיוצא דם בעת הניתוח הוא מהחתכים שמחוץ לרחם, אלא שיש מי שכתב שצריכה טבילה בלא ברכה {{מקור|(הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם ח"ד חיו"ד סי' קפח סק"א)}}; ויש מי שכתב, שצריכה לספור שבעה נקיים, אך לא תברך ברכת הטבילה {{מקור|(שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קצט סק"א)}}.
 
 
=== צבע האוסר ===
כתוב בתורה {{מקור|דברים יז, ח|כן}}:
:"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט '''בֵּין דָּם לְדָם''' בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ".
מפסוק זה משמע שיש הבדלי דינים בין דם לדם ובמקרה של חוסר ידיעה צריך לעלות ולשאול ל[[סנהדרין גדולה]], ומכאן דרש [[רבי חמא בר יוסף]] בשם [[רבי אושעיא]] בגמרא {{מקור|בבלי:נדה יט א$נדה יט.|כן}} ובירושלמי {{מקור|ירושלמי: נדה ב ו$נדה פ"ו ה"ו|כן}} שיש צבעי דם נידות המטמאים ואוסרים, ויש צבעים שאינם מטמאים ואינם אוסרים.
 
במשנה {{מקור|(}}{{מקור|משנה: נדה ב ו$נדה פ"ב מ"ו}}{{מקור|,}} {{מקור|בבלי:נדה יט א$ יט.}}{{מקור|)}} מובא שיש חמשה צבעי דמים טמאים: ה[[אדום]], וה[[שחור]], וכקרן כרכום, וכמימי אדמה, וכ{{מקור|[יין]}} מזוג. כל הגוונים הללו הם גוונים שונים של צבע אדום {{מקור|(}}{{מקור|בבלי נדה יט א$נדה יט.}} {{מקור|ורש"י שם ד"ה למימרא דדם אדום הוא; דרכי טהרה, ריש פ"ג)}}, מלבד הצבע השחור שהוא היה אדום אלא שלקה {{מקור|(דברי רבי חנינא ב}}{{מקור|בבלי: נדה יט א$נדה יט. הנ"ל}}{{מקור|,}} {{מקור|בבלי: נדה כ א$שם כ.}} {{מקור|וכן}} {{מקור|בבלי:סוכה לג ב$סוכה לג:}} {{מקור|בבלי: חולין מז ב$חולין מז:}} {{מקור|דרכי טהרה הנ"ל)}}.
 
יש לעשות השוואה בין הדם כשמונח על בד לבן ובין הגוונים הנ"ל לאור היום {{מקור|(סדר הבדיקה מפורט ב}}{{מקור|רמב"ם איסורי ביאה ה$רמב"ם פ"ה מהל' איסורי ביאה הל' ח-יב}} {{מקור|עפ"י הגמ'}} {{מקור|תלמוד בבלי: נדה יט א$ נדה יט.-}} {{מקור|תלמוד בבלי: נדה כ א$כ.}}{{מקור|)}}.
 
כתבו ה[[ראשונים]] שאנו איננו יודעים להבחין בין הגוונים השונים של האדום, ולכן כל מראה שצבעו נוטה לדם{{מקור| (- אדום}}<ref>יש להבהיר, מה שכתבו הראשונים שכל מראה "דם" אוסר, היינו דווקא צבע אדום {{מקור|(שצבע זה נקרא בלשון הראשונים 'דם')}}, ואין הכוונה למה שהרופאים מכנים בזמנינו דם, ואין להגדרותיהם שום משמעות [[הלכה|הלכתית]], אלא כל הפרשה מהמקור שצבעה אדום מטמאת, ואם אין צבעה אדום כלל - אינה מטמאת {{מקור|(הרב משה שטרנברג הי"ו, ור' בהערה בתחילת הערך)}}. ודברים אלו כוחם יפה בין להקל ובין להחמיר {{מקור|(הנ"ל)}}.</ref>{{מקור|)}} או לשחור, ואין הבדל אם הוא כהה או בהיר, יש לדונו כמראה מטמא ואוסר {{מקור|(}}{{מקור|רמב"ם איסורי ביאה ה יב$השגת הראב"ד פ"ה מהל' איסורי ביאה הי"ב}} {{מקור|ומגיד משנה שם בדעת הרמב"ם; רא"ש נדה סוף פ"ב; הרשב"א בתורת הבית, בית ז ריש שער א, ד"ה דבר תורה}}<ref>{{מקור|בתורת הבית הארוך - דף ב ע"א, סוף ד"ה דבר תורה; ובתורת הבית הקצר - דף ב סוף ע"ב, ריש ד"ה דבר תורה.}} </ref>{{מקור|; טור יו"ד ר"ס קפח; ב"י ו}} {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קפח א$שו"ע שם סע' א}}{{מקור|; באר הגולה וש"ך שם ס"ק א; ועוד)}}.
 
בצבעים רבים דנו ה[[אחרונים]] אם צבעם נוטה לאדום או שלא, ובכללם אפור, חוּם {{מקור|(- ברויין בלשון הפוסקים, או brown באנגלית)}} , בז', זהב, ורוד, צהוב, בורדו, אפור, כתום, סגול ועוד<ref>חלק מהצבעים ברשימה הנ"ל הם – לדעת רוב מורי ההוראה – מטמאים לכו"ע {{מקור|(ורוד - עי' טהרת בת ישראל א, ב; בורדו - עי' שיעורי שבט הלוי, נדה, מהד' תשמ"ו, עמ' צז, ד"ה ובדומה לערמונים; ועוד)}}, אך הם הוכנסו לרשימה בכדי שכאו"א ישאל עליהם לרבו, כי מצויים בהם גוונים שונים ובפרט שלפעמים ישנם חילוקי דעות לא מפורסמים {{מקור|(ור' מש"כ הרב יונתן אלרן שליט"א, רב היישוב כוכב השחר, בעִטורי כהנים, גיליון 253, תשס"ו, עמ' 33 - 28)}}.</ref>, ופעמים רבות שהדבר תלוי בגוונים שונים, וכן בפרטים נוספים<ref>בצבעים ש[[ספק|הסתפקו]] בהם הפוסקים, יש שנהגו להורות מחמת הספק במצבים מסוימים להחמיר ובאחרים להקל, ויש בזה כמה גישות: '''(א)''' יש שדעתם להחמיר בכל מראה הנמצא על עד של בדיקה פנימית או שבא בהרגשה, מפני שאז זהו [[ספק דאורייתא]], ואילו בכתם חיצוני שלא בהרגשה להקל, כיוון שזהו [[ספק דרבנן]] {{מקור|(עכ"פ לאחר 'שבעה נקיים' וכדלהלן)}}. '''(ב)''' ויש שדעתם להחמיר בעד של בדיקה פנימית או בכתם ב'[[שבעה נקיים]]', אך לאחר שעברו שבעה נקיים יש לה [[חזקה קמייתא|חזקת טהורה]] וניתן להקל {{מקור|(עי' דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ג סע' ו והע' 12, עמ' כט, וש"נ)}}. '''(ג)''' ויש שדעתם שלאחר ג' ימים הראשונים של 'שבעה נקיים' יש להעמיד את האשה בחזקת טהורה, אך בשלושת הימים הראשונים יש לה חזקה שתשוב ותראה פעם נוספת, ויש להחמיר בזה {{מקור|(עי' שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ג סוף סי' נה וח"ד סי' יז אות ו, עפ"י המבואר ב}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו י$רמ"א יו"ד סי' קצו סע' י}}{{מקור|, ע"ש ובמפרשים)}}. '''(ד)''' ויש שדעתם שאין להחמיר אלא ביום הראשון ולאחריו יש לה חזקת טהרה. '''(ה)''' ויש שדעתם שלאחר בדיקת הפסק טהרה וסיום היום בטהרה (ע"י הכנסת 'מוך דחוק' לאותו מקום{{מקור|, עי' להלן}}), מייד יש לה חזקת טהרה, אף ביום הראשון של 'שבעה נקיים' וניתן להקל במראות מסופקים אף אם באו ע"י בדיקה פנימית. '''(ו)''' ויש שדעתם להחמיר רק בבדיקת הפסק טהרה, אך לאחר שעשתה הפסק טהרה נקי - הוחזקה בטהרה, וניתן להקל במראות המסופקים אף אם נמצאו על ה-'מוך דחוק' {{מקור|(עי' חכמת אדם כלל קיז סי' ט; דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, עמ' כח, ד"ה צהֹב, וד"ה חום)}}.
 
                        (ויתכן לבאר את המחלוקת בין השיטה הראשונה לשיטות האחרות בשני אופנים: או שדעתם לחלק בין מראה הבא ע"י הרגשה שמטמא בוודאי מן התורה, לבין מראה הבא שלא בהרגשה אלא ע"י עד של בדיקה פנימית, שאז זהו רק ספק דאורייתא, ואם יש ספק על צבע זהו [[ספק ספיקא]] וניתן להקל בו, מלבד אם יש חזקת טומאה {{מקור|(וכ"מ קצת בדרכי טהרה, מהד' תשס"ז, עמ' כח, ד"ה כמו כן)}}, – '''או''' שדעתם שאף אם זהו ספק טומאה מהתורה ניתן להקל כשיש לה חזקת טהורה; – '''ויש''' לשאלה זו השלכה מעשית, לגבי השאלה האם החכם יתיר גם מראה מסופק הבא בהרגשה לאחר שהוחזקה כטהורה או שאיננו מתיר אלא כשלא הרגישה ומצאה את המראה המסופק בבדיקה פנימית).
 
                      '''(ז)''' ויש שדעתם שאף בכתם חיצוני ללא הרגשה, לאחר 'שבעה נקיים', אם הוא סמוך לווסת יש להחמיר {{מקור|(שיעורי שבט הלוי, נדה, סי' קפח, סוף סע' א)}}. {{מקור|(כל הדעות מובאות בספר 'נטעי גבריאל', הלכות נדה, פ" ______ עמ' ________)}} </ref>, ולכן בכל מקרה כזה {{מקור|(או של כל צבע אחר מ-'משפחת האדומים')}}, יש לפנות לחכם הבקי בהלכות אלו ו[[יראת שמים|יראתו]] קודם ל[[חכמה|חכמתו]], ואין להקל {{מקור|ח"ו}} או להחמיר<ref>וטעם הדבר שאסור להחמיר מבלי לשאול לחכם, משום ש[[חומרא]] זו גורמת לביטול [[פריה ורביה]], '''וכן''' משום שהדבר עלול לגרום ל[[ברכה לבטלה]], שאחרי המראה תספור האשה שבעה נקיים ותטבול בברכה, אף שמעיקר הדין היא טהורה ואיננה צריכה כלל [[ברכה|לברך]] {{מקור|(הרב משה שטרנבוך שליט"א, תשובות והנהגות ח"א, עמ' שנה, סי' תקטז; וכעי"ז כתב הרב עובדיה יוסף שליט"א בשו"ת יביע אומר ח"ד יו"ד סי' יג ריש אות ה, ובטהרת הבית, ח"א, סי' ח משמרת הטהרה הערה ב ד"ה ודע שבספר, עמ' שעב-שעג)}}. ובפרט שקרוב הדבר לבוא לידי ביטול [[מצוות עונה]] {{מקור|(פשוט)}} או לצער לבן/בת-הזוג של המחמיר(ה), ופעמים אף ל[[הירהור עבירה]] ולחשש [[הוצאת זרע לבטלה|הוצאת שז"ל]] רח"ל {{מקור|(הרב עובדיה יוסף שליט"א, שם, בשם שו"ת מעט מים סי' עט; וכעי"ז בשו"ת אפרקסתא דעניא, ח"ג יו"ד סי' קסה, סוף ד"ה גם מ"ש לענין מראה, בלשון מרומזת)}}.</ref> מבלי לשאול לחכם {{מקור|(הדרכת חכמי זמנינו)}}.
 
כמובן, עד שיזדמן להם לשאול את הרב, עליהם להחמיר ולפרוש זה מזו וזו מזה כאלו מצאו מראה טמא {{מקור|(פשוט, וכ"כ בשיעורי שבט הלוי, נדה, סי' קצה סע' א אות א, עמ' רנה; שיעורי טהרה ח"א עמ' קלז; ועוד)}}.
 
אולם בצבע לבן או ירוק {{מקור|(- green באנגלית}}<ref>{{מקור|ש"ך יו"ד סי' קפח ס"ק ה.}} </ref>{{מקור|)}} כעשבים, האשה ודאי טהורה {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קפח א$שו"ע יו"ד סי' קפח סע' א|כן}}.
 
יש לפעמים מראות טהורים ובתוכם נקודה אדומה קטנה שאוסרת, ולזה דרושה בדיקה מדוקדקת {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ג סע' יב, עמ' ל-לא)}}. לבדיקה זו צריך הרבה [[יישוב הדעת]] ו[[יראת שמים]], כי לפעמים יבדוק אדם פעמיים ושלוש ולא ירגיש בנקודה הקטנה ואח"כ ימצאנה כי הכין לבו באחרונה. ובחינת חוש הראיה היא כפי כוונת הלב {{מקור|(דרכי טהרה שם סע' יג, עפ"י המבואר ב}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד יח יז$שו"ע יו"ד סי' חי סע' יז}}{{מקור|)}}.
 
== איסור קירבה גופנית ==
אסור מ[[דאורייתא]] לגבר ולאִשה נדה לקיים בניהם יחסי אישות {{מקור|ויקרא יח, יט|כן}}.
 
איש ואִשה שעברו על איסור זה [[רצון|מרצונם]] - חייבים שניהם [[כרת]] {{מקור|ויקרא כ, יח|כן}}, ואף שהאיש בלבד הוא עושה המעשה והאִשה פסיבית לחלוטין, מ"מ לשניהם יש הנאה {{מקור|בבלי:בבא קמא לב א$ב"ק לב.|כן}}. ואין חילוק בין [[פנויה]] ל[[נישואין|נשואה]], כי כל הבא על הנדה חייב כרת {{מקור|שולחן ערוך יורה דעה קפג$לשון הרמ"א יו"ד סוף סי' קפג|כן}}.
 
ואין הבדל בין אם היא כעת רואה דם, או שכבר הפסיקה לפני זמן, שכל זמן שלא טבלה לאחר שבעה ימים כדין הרי היא טמאה ואסורה והבא עליה חייב כרת {{מקור|רמב"ם איסורי ביאה ד$רמב"ם פ"ד מהל' איסורי ביאה הל' ב-ג|כן}}. ור' להלן שמפורט סדר ההיטהרות בהרחבה.
 
 
==== סוגים ומצבים חריגים של בעילת נדה ====
חיוב כרת הוא אפילו במקרה לא הייתה זאת בעילה גמורה, אלא רק [[העראה]] {{מקור|(}}{{מקור|ויקרא כ, יח}}<ref>וע"ש בפנים יפות למה הוזכר דווקא בנדה, הרי ממנה למדנו מכל העריות? והסביר שרק אם כבר בהעראה היה דם - "ונכרתו שניהם", אבל אם הדם היה רק באמצע הבעילה ופירש מייד מבלי שימות האבר - היא פטורה {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קפה ד$יו"ד סוס"י קפה|כן}}.</ref>{{מקור|, ורש"י שם; רמב"ן שם פס' ט, ד"ה והזכיר הכתוב, בתו"ד;}}{{מקור|בבלי:יבמות נד א$ יבמות נד.}}<ref>{{מקור|מובא בתורה תמימה ויקרא יח, כט, והערה עח; שם כ, הערות נ, נד; שם כא הערה מז; שם כד הערה א; ועוד.}} </ref> {{מקור|רמב"ם:איסורי ביאה ד א$רמב"ם רפ"ד מהל' איסורי ביאה}}<ref>{{מקור|ועי' רש"י ורבנו בחיי ויקרא כ, כא, וע"ש בפנים יפות ובתורה תמימה הערה נד.}} </ref> {{מקור|ועוד)}}, שהעראה היא כ[[ביאה]] גמורה לכל דבר {{מקור|(תורה תמימה ויקרא כ, יח, הערה מח, ועוד}}<ref>{{מקור|עי' בתורה תמימה הנ"ל בהערות.}} </ref>{{מקור|)}}.
 
הבועל את הנדה ש[[ביאה שלא כדרכה|לא כדרכה]] אף הוא חייב כרת, שהכתוב [[הקש|הקיש]] ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה לכל העניינים {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:סנהדרין נד א$סנהדרין נד.}}{{מקור|בבלי:הוריות ד א$ הוריות ד.}}{{מקור|בבלי:סוטה כו ב$ סוטה כו:}}{{מקור|בבלי:יבמות נה ב$ יבמות נה:}}{{מקור|בבלי:יבמות נו ב$ נו:}}{{מקור|בבלי:גיטין פה א$ גיטין פה.}}{{מקור|בבלי:קידושין כב ב$ קידושין סוף כב:}} {{מקור|ועוד)}}. חיוב זה הוא כ"כ פשוט, עד שאם [[בית דין]] טעו בדבר - חוזר הדין, שכן זהו "דבר שה[[צדוקים]] מודים בו" {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:סנהדרין לג ב$סנהדרין לג:}}{{מקור|, וע"ש בחי' הר"ן; וע"ע אנציקלופדיה תלמודית, כרך ז, סוף ערך דיני נפשות, טור שעה, ד"ה במה דברים אמורים)}}.
 
במקרה שבו הייתה האִשה [[אונס|אנוסה]] ונבעלה שלא מרצונה, הבעל חייב כרת, אך האִשה פטורה. (להרחיב – נהנית בשעת האונס, עי' כתובות , ועוד)
 
 
=== במקום [[סכנה]] ===
[[יהרג ואל יעבור]] - נחלקו המפרשים האם דין נידה הוא כשאר גילוי עריות שיהרג ואל יעבור {{מקור|(מנחת חינוך רצו-כא: חינוך - יעבור, רמב"ם - יהרג. ב"י יו"ד קצה ד"ה וכתב: יהרג)}}.
 
 
=== שאר קריבות ===
איסור קְרִיבה של גבר אל אִשה נדה {{מקור|או לאחת משאר העריות}}, כולל לא רק איסור על ביאה, אלא אף חיבוק ונישוק, שכל נגיעה של חיבה באִשה נדה אסורה. לדעת [[הרמב"ם]] {{מקור|(ספר המצוות ל"ת שנג)}} נגיעה זו אסורה מן התורה, והנוגע בנדה לוקה {{מקור|רמב"ם:איסורי ביאה כא א$ר"פ כא מהל' איסורי ביאה|כן}}. ויש אומרים {{מקור|(פשטות}}<ref>והגר"ש הלוי וואזנר שליט"א, כתב שאף לדעת הרמב"ן, יתכן להסביר שאיסור נגיעה של חיבה בנדה הוא אסור מן התורה, וזה משום שהוא חצי ביאה, והוא כ[[חצי שיעור]] באיכות {{מקור|(שיעורי שבט הלוי, הלכות נדה, סי' קצה סע' א, ס"ק א, סוף עמ' רנד; שם סע' יז בש"ך סק"כ, עמ' רעז)}}, אכן, "האמת יורה דרכו" שדעת הרמב"ן למסקנה היא שאיסורו רק מדרבנן {{מקור|(שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קפו ד"ה וקודם)}}.</ref> {{מקור|דברי}}[[הרמב"ן]]<ref>{{מקור|ועי' להלן משו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן.}} </ref> {{מקור|בהשגותיו לספר המצוות שם)}} שאיסור זה הוא רק מ[[דרבנן]]. ויש מי שכתב להסתפק אם איסור זה הוא מהתורה או מדרבנן {{מקור|(שו"ת הרשב"א, המיוחסות לרמב"ן}}<ref>יש להדגיש, זו דעת הרשב"א, ולא הרמב"ן {{מקור|(שו"ת פנ"י אה"ע סי' מד, הובא בשבט הלוי הנ"ל)}}.</ref>{{מקור|, סי' קכז}}.
 
 
==== במצבי [[מחלה]] ====
ויש מי שאומר שלדעת הרמב"ם אסור ל[[רופא]] לגעת באשה נדה [[חולה]] בכדי [[רפואה|לרפא]] אותה, אך לדעת הסוברים שאיסור זה מדרבנן - מותר {{מקור|(ב"י יו"ד סי' קצה סע' יז)}}. וע"ש בשו"ע ובנו"כ.
 
שאלה זו תלויה בשאלה האם איסורי נדה הם ביהרג ואל יעבור כעריות, ור' בכותרת [[נדה#במקום סכנה|במקום סכנה]].
 
 
=== איסור [[ייחוד]] ===
'''אסור לאדם להתייחד''' {{מקור|(- לשהות לבד – ללא אחרים – יחד)}} '''עִם נדה''' {{מקור|(}}{{מקור|רמב"ם:איסורי ביאה כב א$רמב"ם ר"פ כב מהל' איסורי ביאה}}{{מקור|; ו}}{{מקור|שולחן ערוך אה"ע כב א$שו"ע אה"ע סי' כב סע' א}}{{מקור| ועוד)}}, '''מלבד הבעל עם אשתו'''<ref>וברש"י {{מקור|(שבת יג. ד"ה מה אשת רעהו וכו')}} משמע שחלק מה[[אמוראים]] סוברים שאיסור ייחוד קיים גם באשתו נדה, וכבר התוס' שם תמהו ע"ד רש"י, אכן המפרשים הסבירו שאף לרש"י אין הכוונה לאסור ייחוד עם אשתו נדה, אלא במצב ששוכבים יחדיו במיטה אחת, [[הוא בבגדו והיא בבגדה]] {{מקור|(תוס' הרא"ש שם ד"ה אף אשתו נדה; פנ"י שם; ועוד)}}.</ref> {{מקור|(שם, וכן בתוספתא סוטה פ"א ה"ב המובאת ב}}{{מקור|בבלי:סוטה ז א$גמ' סוטה ז.}}{{מקור|, ור' להלן מקורות נוספים)}}, וזאת מחמת שאין [[יצר הרע|יצרו]] תוקפו כ"כ, מפני שכבר בעל אותה קודם שנעשתה נדה {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצה א$שו"ע יו"ד ר"ס קצה|כן}}{{מקור|,}} ועתידה להיות מותרת לו {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:סוטה ז א$סוטה שם}} {{מקור|ושיעורי שבט הלוי, הל' נדה, סי' קצה סע' א ס"ק ה; ור' להלן)}} ואיסורה חמור מאד, שעונשה בכרת {{מקור|(סוטה שם; רש"י כתובות ד. בסוף, ד"ה כי קאמר; ערוך השולחן אה"ע סי' קעח אות נא)}}.
 
ועל היתר זה אמרו בגמרא {{מקור|(}} {{מקור|בבלי:סנהדרין לז א$סנהדרין לז.}}{{מקור|, מתורגם לעברית)}}:
:אמר לו אותו [[מין]] ל[[רב כהנא]]: אתם אומרים נדה מותרת להתייחד עִם בעלה<ref>בגמ' הנוסח "בהדי גברא" (עִם איש), אך כל הראשונים הסבירו שהכוונה לבעלה {{מקור|(רמב"ם ושו"ע שם; תוס' שבת יג. ד"ה מה אשת; ועוד)}}, וכך תירגם [[הרב מרדכי אליהו]] זצ"ל {{מקור|(דרכי טהרה, פרק ה, מהד' תשס"ז, סע' ג, עמ' לח)}}, ולכן תורגם כך בפנים.</ref>, אפשר אש בנעורת {{מקור|[- בנסורת]}} ואינה מהבהבת {{מקור|(- דולקת, אוחזת}}<ref>{{מקור|כן פי' רש"י שם ד"ה מהבהבת.}} </ref>{{מקור|, בוערת}}<ref>{{מקור|רש"י הנ"ל הוסיף: "ובלעז פלמי"ד", שתרגומו: בוער, עולה באש.}} </ref>{{מקור|)}}? - אמר לו {{מקור|[רב כהנא]}}: התורה העידה עלינו 'סוּגָה בַּ[[שושנה|שּׁוֹשַׁנִּים]]' {{מקור|שיר השירים ז, ג|כן}}, שאפילו כסוגה {{מקור|[- מגודרת]}} בשושנים<ref>רש"י פירש שהכוונה היא שבאזהרה קלה ובהבדלה מועטת הם פורשים מן ה[[עבירה]], ואין צריך גדר אבנים להפסיקם, שאפילו אינם רחוקים מן העבירה, אלא גדר שושנים מפסיק ביניהם - לא יפרצו בה פרצות. ותוס' ציינו ששושנים רומזים למראה דם, שנזכר במדרש "כשושנה אדומה ראיתי" {{מקור|(מובא להלן בפנים, וכן ויקרא רבה, שמיני, פר' יב סי' א; שם, מצורע, פר' יט סי' ו; במדבר רבה, נשא, פר' י סי' ב; אסתר רבה ריש פר' ה; ועוד)}}. וע"ע בחידושי אגדות ל[[מהרש"א]].</ref> - לא יפרצו בהן פרצות<ref>והשווה [[אבות דרבי נתן]] {{מקור|(ריש פ"ג)}}: "...למה נאמר סוגה בשושנים אלא אשתו נדה בבית עמו שמא ילך לו {{מקור|(- יבוא)}} עליה מי ממחה בידיו".</ref>. [[ריש לקיש]] אמר {{מקור|[שהדבר נלמד]}} מכאן - 'כְּפֶלַח הָ[[רימון|רִמּוֹן]] רַקָּתֵךְ' {{מקור|שיר השירים ו, ז|כן}} אפילו ריקנים שבך {{מקור|[- שב}}[[עם ישראל]]{{מקור|]}} מלאים [[מצוות]] כרמון. [[רבי זירא]] אמר {{מקור|[שהדבר נלמד]}} מכאן - 'וַיָּרַח אֶת רֵיחַ [[בגד|בְּגָדָיו]]' {{מקור|בראשית כז, כז|כן}}, אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו".
ודבר זה, שִבחם של [[עם ישראל|ישראל]] הוא, שאע"פ ש[[תאווה]] גדולה יש בדבר, ולב בני הזוג גס אחד בשני<ref>עי' {{מקור|בבלי:כתובות כח א$כתובות כח.}} {{מקור|בבלי:גיטין פא א$גיטין פא. במשנה}} ועוד שבני זוג שהיו [[נישואין|נשואים]] - ליבם גס זב"ז {{מקור|(ואפילו רק נתייחדו שעה אחת - ר'}} {{מקור|בבלי:כתובות יב א$ כתובות יב.}}{{מקור|)}}.</ref> ואינם [[בושה|בושים]] זה מזו וזו מזה<ref>עפ"י רש"י יבמות מא. ד"ה חוץ מארוסה שביהודה.</ref>, ואין זר מבלעדיהם יודע בדבר, מ"מ נזהרים הם באזהרת התורה, ואינם נוגעים איש באשתו ואפילו באצבע קטנה<ref>ר' להלן שדבר זה אסור.</ref>. ועל דבר אמרו ב[[מדרש]]<ref>זהו הרכבה ושילוב של כמה מדרשים: מדרש תנחומא, פר' כי תשא, סי' ב; שיר השירים רבה, פר' ז סי' ב; מדרש תהלים, מהד' ר"ש בובר, מזמור ב אות טו; פסיקתא רבתי (- איש שלום), פיסקא י ד"ה כי תשא את ראש וכו'; ילקוט שמעוני, שיר השירים, רמז תתקצב, ד"ה שררך אגן הסהר.</ref>:
:"סוּגָה {{מקור|(- מגודרת)}} בַּשּׁוֹשָׁנִּים" - אין ה[[מקרא]] אומר אלא דרשני, {{מקור|[וכי]}} יש אדם {{מקור|[ש]}}גודר שדהו בשושנים, {{מקור|[- הרי]}} דרך בני אדם {{מקור|[ש]}}גודרים [[כרם|כרמיהם]] או [[שדה|שדותיהם]] בקוצים ובדרדרים, בסירים ובחוחים {{מקור|(- מיני קוצים)}}, שמא ראית אדם מימך שהוא גודר שדה בשושנים? אלא אלו הן דברי תורה שהם רכים כשושנים.
:כיצד? בנוהג שבעולם, אדם [[נישואין|נושא]] אִשה בן שלושים שנה, בן ארבעים שנה<ref>ד"ז צ"ב, שכן בגמ' {{מקור|בבלי:קידושין כט ב$קידושין כט:|כן}} מבואר שצריך להתחתן בגיל צעיר יותר {{מקור|(וכ"ה באבות וב}} {{מקור|שולחן ערוך אה"ע א$שו"ע אה"ע סי' א}}{{מקור|)}} וצ"ע.</ref>, היה [[תאווה|מתאווה]] לראות עצמו בתוך [[חופה|חופתו]], אין לו יום גדול וחביב הימנו שהוא [[שמחה|שמח]] עִם אשתו, הוציא יציאותיו {{מקור|[- הוצאות החתונה]}} והציע חופתו. בא להיזקק לאשתו, והיא אומרת לו: 'כשושנה אדומה ראיתי' {{מקור|[- ראיתי דם אדום כשושנה]}}. מייד פירש הימנה, זה הופך פניו לכאן וזו הופכת פניה לכאן.
:מי גרם לו שלא יקרב אליה? איזה כותל ברזל יש ביניהם, ואיזה עמוד ברזל ביניהם? מי הפרישו הימנה? אי זה [[נחש]] נשכו, איזה [[עקרב]] עקצו שלא יקרב לה? אלא אלו הם [[דברי תורה]] שרכים כשושנה, שנאמר בה {{מקור|ויקרא יח, יט|כן}}: וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב".
מטעם זה, לא [[גזירה|גזרו]] חכמים ייחוד באשתו נדה, שישראל [[קדוש|קדושים]] הם<ref>עפ"י {{מקור|בבלי:שבת פו א$שבת פו.}} {{מקור|בבלי:כתובות סה ב$כתובות סה:}} {{מקור|בבלי:חולין ז ב$חולין ז:}} {{מקור|בבלי:נדה יז א$נדה יז.}} ועוד.</ref> ולא [[חשד|נחשדו]] לעבור על האיסור החמור של בעילת נדה {{מקור|(ערוך השולחן או"ח סי' תקמח אות ד בתו"ד)}}. ומעשים רבים ישנם, על יהודים ויהודיות פשוטים שנזהרו מאד מלהיכשל באיסור חמור זה, ואף במצבים קשים במיוחד.
 
ויש מי שכתב טעם נוסף שלא גזרו על הייחוד עם אשתו נדה, משום שאי אפשר לאדם שלא להתייחד עם אשתו נדה, ואין גוזרים גזירה על ה[[ציבור]] אלא א"כ רוב הציבור יכולים לעמוד בה<ref> {{מקור|בבלי:בבא קמא עט ב$ב"ק עט:}} {{מקור|בבלי:בבא בתרא ס ב$ב"ב ס:}} {{מקור|בבלי:עבודה זרה לו א$ע"ז לו}} {{מקור|בבלי:הוריות ג ב$הוריות ג:}} ועוד.</ref> {{מקור|(ספר יראים, לרבי אליעזר ממיץ, סי' כו, ובדפוסים אחרים: סי' קצב; וכעי"ז בתוס' הרא"ש שבת יג. ד"ה אף אשתו נדה)}}.
 
ואף שאיסור ייחוד עם ה[[ערוה]] הוא מן התורה, מ"מ הדבר קשה ליזהר מייחוד אשתו נדה, ומצאו חכמים [[רמז]] מן המקרא להתיר ייחוד נדה מהפסוק סוגה בשושנים {{מקור|(רא"ש סוף הל' נידה בקיצור סי' ב ושו"ת הרא"ש כלל מז)}} והתורה העידה בנו שלא נבוא לידי קילקול {{מקור|(ערוך השולחן אה"ע סי' סג אות ג בתו"ד)}} וכדברי [[חז"ל]] הנ"ל.
 
ועוד, שלא אסרה התורה ייחוד אלא בשאר עריות שאין היתר לאיסורן, אך נדה יש לה היתר, שלאחר שבעה ימים יכולה להיטהר מטומאתה {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:סוטה ז א$סוטה ז.}} {{מקור|ותוס' שם ד"ה נדה שהיא; תוס' סנהדרין לז. ד"ה התורה העידה וכו'; יראים שם; קריית ספר ל[[המבי"ט]], פכ"ב מהל' איסורי ביאה; לבוש אה"ע סי' כב אות א; ערוך השולחן יו"ד סי' קצה אות א-ב ואה"ע סי' כב אות א; ועוד)}}, וכבר אמרו בגמ' {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:יומא יח ב$יומא יח:}} {{מקור|וש"נ)}} "אינו דומה מי שיש לו [[פת]] בסלו למי שאין לו פת בסלו" {{מקור|(יראים שם)}}.
 
 
==== [[חומרא|להחמיר]] מלהתייחד עם אשתו נדה ====
[[רבא]] סבר שתבוא ברכה על אדם [[שינה|הישן]] בקילעא {{מקור|(- חדר}}<ref>רש"י שם.</ref>{{מקור|)}} שבעל ואשתו נמצאים בה, בזמן שהאשה נדה {{מקור|בבלי:עירובין סג ב$עירובין סג:|כן}}, ואף שאין איסור ייחוד באשתו נדה, מ"מ זו שמירה נוספת כדי שלא יבואו לידי עבירה {{מקור|(מהרש"א, חידושי אגדות, שם ד"ה מאן נטריה וכו')}}.
 
אך הגמ' {{מקור|בבלי:עירובין סג ב$שם|כן}} דוחה זאת, ונוקטת כדעת [[רב יוסף]] שאין לאדם אחר<ref>אע"פ שהלכה זו נוגעת לאדם אחר (שלא להפריע לזוג), אך הבעל רשאי להימנע מלהתייחד, מ"מ אין כדאי לעשות כן, שחובתו לשמח את אשתו ולרצותה בדברים ערבים ואינטימיים (עי' דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פרק ה סעיף ד, עמ' לח), ואסור לאיש להחמיר 'על חשבון' חיוביו לאשתו ושמחתה {{מקור|(עי' דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פכ"ב סע' כז, עמ' רנט-רס, דון מינה ואוקי באתרין)}}. אולם, במצבים חריגים, בהם אדם מרגיש שאם לא ישמור עצמו מלהתייחד עם אשתו בימי נידתה, קיים חשש אמיתי שמא יכשל באיסור חמור זה - עליו להימנע מלהתייחד עמה {{מקור|(שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' קלו - הערה ליו"ד סי' קצה ס"א ד"ה ובעניין איסור ייחוד; שם ח"ח סי' רעא ד"ה וכבר כתבתי; ור' בפנים להלן)}}, אך, כמובן, עליו לפייסה ולרצותה בדברים ערבים, שעושה כן לחיבתה, שחושש שלא יעמוד ביצרו {{מקור|(ר' שו"ת אגרות משה אה"ע ח"ד סוף סי' סו ד"ה ולענין הנהגה - "...וזה גופא יהיה הפיוס", דון מינה ואוקי באתרין)}}.</ref> לישון בחדר זה, כי הוא מפריע לבעל ולאשה, משום שיש ביניהם דיבורים שבצנעה<ref>אין הכוונה לדיבורים בענייני תשמיש, שדברים אלו אסורים עד שתטבול, כמובא להלן בכותרת: "הרחקות מאשתו נדה".</ref> {{מקור|(מהרש"א, חידושי אגדות, שם ד"ה אפילו באשתו נדה וכו'; ועוד)}}.
 
 
==== מצבים שבהם אסור להתייחד עם אשתו ====
כפי שהובא לעיל, מותר לאדם להתייחד עם אשתו נדה, כי התורה העידה עלינו: "סוגה בשושנים" - שלא נכשל בחטא זה, ושונה ייחוד עם אשתו נדה מייחוד עם נשים אחרות מכמה טעמים: '''(א)''' יש היתר לאיסורה לאחר זמן (מעת שתטבול), '''(ב)''' איסורה חמור מאד (כרת), '''(ג)''' הוא כבר בעל אותה כשהייתה מותרת לו.
 
אולם, במצבים שבהם חסר '''אחד''' מהתנאים האמורים - אין היתר לבעל להתייחד עם אשתו, כפי שיפורטו הדברים להלן<ref>הפירוט להלן מתייחס בעיקר למצבים שבהם האיסור להתייחד הוא מחמת איסור נדה.</ref>:
]
במצבים שבהם אין היתר לאיסורן או שאין על האיסור עונש [[כרת]] - אסורה האשה להתייחד עִם בעלה {{מקור|(עי'}} {{מקור|בבלי:סוטה ז א$סוטה שם}} {{מקור|לגבי}} [[סוטה]]{{מקור|, וכ"ש אשה ש}}[[זנות|זנתה]] {{מקור|ובגדה בבעלה – תורת השלמים יו"ד סי' קצה ס"ק א וסדרי טהרה שם ס"ק ב)}}.
 
ולכן, אשה ש[[חזקה|הוחזקה]] שהיא [[רואה מחמת תשמיש|רואה דם נדוּת מהמקור מחמת תשמיש]] - אסור לבעלה להשהותה {{מקור|(}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קפז יב$שו"ע יו"ד סי' קפז סע' יד}}{{מקור|, וע"ש בב"י שכן כתב בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תתלט)}} ולהתייחד עמה {{מקור|(סדרי טהרה הנ"ל; שו"ת חלקת יעקב אה"ע ריש סי' כט וריש סי' צד<ref>וע"ש שכתב כן גם לגבי [[פצוע דכא]]</ref>; ועוד)}}, מפני שהיא נאסרה עליו עולמית {{מקור|(הרשב"א והב"י הנ"ל, הסדרי טהרה והחלקת יעקב הנ"ל)}} וכן משום שאיסור זה הוא מדרבנן וקל בעיניו ועלול להיכשל בו {{מקור|(הרשב"א והב"י הנ"ל)}}.
 
ויש מי שאומר שגם אשה שיש לה [[פצע|פצעים]] ה[[חציצה|חוצצים]] ב[[טבילה]] ואינה יכולה [[רפואה|להתרפא]] ולהיטהר {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קפז יד$שו"ע יו"ד סוס"י קפז|כן}}, דינה כאשה הרואה דם מחמת תשמיש שאסורה בייחוד {{מקור|(שו"ת ושב הכהן סי' ל, ועי' פתחי תשובה יו"ד סי' קפז ס"ק נא שהביא מש"כ הבית מאיר בספרו צלעות הבית סי' יג להסתפק בזה)}}.
 
 
כמו כן, אדם שלא בעל את אשתו, כגון [[חתן]] שראתה אשתו דם נדה קודם שבעל - הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים {{מקור|בבלי:כתובות ד א$כתובות ד.|כן}} ואסורים להתייחד {{מקור|(}}{{מקור|רמב"ם איסורי ביאה כב א$רמב"ם ר"פ כב מהל' איסורי ביאה}}{{מקור|;}} {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצב ד$ שו"ע יו"ד סי' קצב סע' ד}} {{מקור|ו}} {{מקור|שולחן ערוך אה"ע כב א$אה"ע רס"י כב}}{{מקור|)}}, משום שיצרו תוקפו {{מקור|(רש"י כתובות שם ד"ה אלא שלא בעל)}}. ואין חילוק בזה בין [[בתולה]] ל[[אלמנה]] ו[[גרושה]] {{מקור|(ערוך השולחן אה"ע סי' כב סע' א)}}. '''אבל''', לאחר שבעלה מותר {{מקור|(כתובות שם, ובפוסקים שם)}}, שמכיוון שבא עליה פעם אחת - שוב אין יצרו תוקפו {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצה א$שו"ע יו"ד רס"י קצה|כן}}.
* [יש מקום להרחיב בכמה פרטים בהלכה זו]
* [לעניין אם לחכם מותר להתייחד עם אשתו נדה קודם שיבעל - עי' מאירי יבמות לז: ד"ה לעולם, ועוד]
 
יש מי שכתב שאדם היודע בעצמו<ref>ר' בהערה לעיל, שמסתבר, שהדברים אמורים רק במצב של ידיעה ודאית שקיים חשש אמיתי לכישלון באיסור חמור זה, אולם אין להרבות הרחקות וגדרים היוצרים חַיִץ בין איש לאשתו אלא במקום צורך והכרח, ואף במצבים של אילוצים שונים החובה להרבות בפיוס ובהתנצלות על הדבר. (ר' בפנים להלן, על חיוב הבעל לשמח את אשתו בימים אלו, ולהוסיף קרוב נפשי-רוחני-פנימי, יחד עם ריחוק פיזי-חיצוני).</ref> שאי אפשר לעמוד נגד יצרו כשיתייחד עם אשתו נדה, אף שאין איסור ייחוד מן הדין - מ"מ '''מחויב''' הוא ע"פ ה[[הלכה]] להימנע מלהתייחד עמה, כמו שאסרו חז"ל ריבוי הדברים וכיו"ב<ref>ר' להלן בכותרת: "הרחקות מאשתו נדה".</ref>, גם כשבעל ועתידה להיות מותרת לו, משום שמרגיל לערווה, א"כ כשיודע שהייחוד אִתה '''בוודאי''' ירגיל לערווה חייב להימנע מייחוד כ[[סייג]] {{מקור|(שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' קלו - הערה ליו"ד סי' קצה ס"א ד"ה ובעניין איסור ייחוד; שם ח"ח סי' רעא ד"ה וכבר כתבתי; וע"ע דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, עמ' מ, ד"ה אלו הם)}}.
 
=== הרחקות מאשתו נדה ===
{{ערך מורחב|ערך-[[הרחקות מאשתו נדה]]}}
[[אנשי כנסת הגדולה]] צִוו "ועשו סייג לתורה" {{מקור|משנה:אבות א א$אבות א, א|כן}}, ו[[חז"ל]] אכן [[גזירה|גזרו]] והטילו [[איסור|איסורים]] שונים ביחס לכל ה[[עבירה|עבירות]], ובכללם חיובי הרחקה מה[[ערווה]], המחייבים את האדם להישמר מכל קשר עִם אשה האסורה עליו. כמובן, שגם אשה נדה היא אסורה על כל אדם {{מקור|(ואין חילוק כלל בין פנויה לנשואה, ובין אדם זר לבעלה - עי' שו"ת הריב"ש סי' תכה, הובא בב"י יו"ד סוף סי' קפג וב}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קפג$רמ"א שם}}{{מקור|, שו"ת מִשנה הלכות ח"ה סי' קכו, ועוד)}}, וחלים עליה כל חיובי ההרחקה שבין איש לאשה האסורה עליו {{מקור|(עי' מ"ב סי' עה סוף ס"ק ז, יז, וכן סי' ריז ס"ק טז ושעה"צ אות כו; שו"ת מִשנה הלכות ח"ה יו"ד סי' קכז ואילך; ועוד)}}.
 
אולם, ביחס לחיובי ההרחקה, שונה הבעל מכל אדם זר, שלבעל מותר להתייחד עם אשתו נדה<ref>ר' לעיל בכותרת: איסור ייחוד.</ref>, וכן הותר לו להסתכל ו[[הנאה|ליהנות]] מ[[יופי|יופייה]] של אשתו {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצה ז$רמ"א יו"ד סי' קצה סע' ז|כן}}, מלבד בחלקים מסוימים של גופה {{מקור|(ר' להלן)}}.
 
מאידך, גם לחומרה שונה הבעל מאחרים, שכן היא רגילה עמו ולבו גס בה, ועוד שמותר להם להתייחד, וקיים חשש כבד שהם יכשלו באיסור זה. בנוסף, יש חשש שהבעל יגיע ל[[הרהור עבירה]] ול[[הוצאת זרע לבטלה]], בגלל קרוב הדעת הגדול שיש בינו לרעייתו {{מקור|(עי' דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ה סע' ח, עמ' מ)}}.
 
מסיבה זו, גזרו חכמים על הבעל חיובי הרחקה מיוחדים, שאינם נוהגים באדם זר. להלן רשימה של הדברים האסורים בזמן שאשה נדה {{מקור|(עפ"י דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ה סע' ט, עמ' מא)}}:
# נגיעה באשתו נדה או בבגדיה {{מקור|(ואפילו אינם נהנים)}}.
# הושטת חפץ מידו לידה או מידה לידו.
# הסתכלות במקומות המכוסים בגופה של אשתו ויש אומרים אף שמיעת קול שירתה.
# [[הרהור עבירה]] באשתו {{מקור|(דהיינו מחשבת בעילה או שאר הירהור ממושך המביא לידי קישוי האבר. – ר' שו"ת אג"מ או"ח ח"ד סי' טו ד"ה ולפ"ז אין הטעם, בתו"ד, וכן באה"ע ח"א סי' סט; משכן ישראל ח"ב סוף עמ' ל בשם החזו"א, ובהערות טוהר הבית<ref>אלו הערותיו של [[הרב מרדכי גרוס]] שליט"א על ספר 'משכן ישראל'.</ref> שם, עמ' נ-נא; ועוד)}}.
# [[קלות ראש]] המרגילה לערווה ודיבורים בענייני תשמיש {{מקור|שו"ע יו"ד סי' קצה סע' א|כן}}.
# אכילה ביחד על שולחן אחד<ref>וכן כשאוכלים ביחד ללא שולחן (בפיקניק וכיו"ב) לבדם {{מקור|(דרכי טהרה, שם סע' כט, עמ' מז)}}.</ref> ללא שינוי.
# אכילת שיירי מאכל של אשתו מאותו כלי.
# ישיבה ושכיבה של הבעל על מיטת אשתו {{מקור|(הנמצאת בעיר)}}, והאשה על מיטת בעלה בפניו.
# ישיבה ושכיבה יחדיו על מיטה אחת או על ספסל מתנדנד.
# יש אומרים שראוי להימנע מלצאת לטיול לבדם.
# מזיגת הכוס בפניו, ויש אומרים אף הגשת האוכל בפניו.
# הצעת המיטה בפניו.
# יציקת מים על הידיים הבעל, רגליו וכד'.
יש לציין, שאין הכוונה בדברים אלו לרחק את אשתו ולהימנע מדברי חיבה הנצרכים, ולהפך, מצווה לקרבה אם רואה שהיא [[צער|מצטערת]], ובכל זה, אין להחמיר יותר ממה ששיערו חז"ל, שחומרה יתירה בדברים אלו עלולה להביא לדברים לא טובים {{מקור|(דרכי טהרה, שם, סע' ד, עמ' לח)}}. וכדאי לדעת ולזכור שבתוך דם הנדה יש רעל {{מקור|(מינו-טוקסין)}} המשפיע זמנית על גוף האשה {{מקור|(- כאבים, כבדות ועייפות)}} ומצב רוחה, ובימים אלו היא זקוקה ביותר לעידוד, לשימת לב ולהתחשבות, יחד עם ההקפדה על כל פרטי הלכות ההרחקה, וחייב הבעל למצוא דרך לעודדה ולהרים את מצב רוחה באופן המותר, וזה צריך מחשבה והתחכמות {{מקור|(}}[[הרב שלמה וולבה]] {{מקור|זצ"ל, שיחות לחתנים, עמ' 18)}}.
 
 
=== גדרי האיסור - עריות או טומאה (מקובץ יסודות וחקירות) ===
'''בטעם האיסור''' נחלקו הפוסקים אם איסור נידה וזבה הוא מדין ערווה (כדוגמת העריות המופיעות בויקרא פרקים יח-יט), או מדין טומאה (כזבה - ויקרא טו, יט-ל), או מדין נפרד {{מקור|(נודע ביהודה מהדורא תנינא יו"ד קכ ואבני נזר ח"ב רמ-ח: דין נפרד. גר"ש שקאפ יבמות א ד"ה ועתה: תולדה מהטומאה)}}, ומה משמעות הדבר להלכה<ref>ראה בהרחבה - שב שמעתתא ש"א סופ"ב; אתוון דאורייתא כלל כא; שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' קפב; שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' קיט; הקדמה לספר טהרת הבית להגר"ע יוסף; שו"ת יביע אומר ח"ו חיו"ד סי' טו; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ סופ"א ופכ"ה, ועוד.</ref>. ומעין זה חקר האתוון דאורייתא {{מקור|(כא)}} האם איסור נידה הוא איסור או טומאה.
 
והרוגאצ'ובר חקר האם הנידה גורמת לראייה או שהראייה גורמת לנידה (דהיינו האם הדם אוסר אותה או שהימים אוסרים את הדם) {{מקור|(מפענח צפונות י-ז)}}.
 
'''במהותה''' כתבו המפרשים שאינה דבר שבערווה {{מקור|(גליוני הש"ס גיטין ב: על תד"ה הווי, שו"ת רעק"א קכד, בית הלוי ח"ב ל)}}.
 
'''דינה''' קל יותר משאר עריות, ולכן יכולה להתייבם, שלא כשאר עריות שאינן מתייבמות {{מקור|(תוס' יבמות ב. ד"ה ואחות)}}. ומצאנו לזה ארבעה טעמים בראשונים ובאחרונים:
@ בנידה איסורה אינו משום קירבה, אך שאר עריות הם משום קירבה {{מקור|(רא"ש יבמות ב. (פרק א סימן ב))}}.
@ איסור נידה תלוי בזמן, אך שאר עריות אסורות תמיד {{מקור|(ספר הישר פ-א, הובא באחיעזר ח"א ב. וכן חילק הרא"ש יבמות ב. (פרק א סימן ב) בחילוק בין נידה לחליצת מעוברת שנידה עומדת ליטהר, והקרבן נתנאל שם א ביאר מדוע הרא"ש לא כתב זאת בתור חילוק בין נידה לשאר עריות)}}.
@ בנידה סיבת האיסור בהווה, שכעת היא נידה (כמו שבחלב ודם סיבת האיסור היא בהווה, שכעת הם חלב ודם), אך בשאר העריות סיבת האיסור בעבר, שאשה זו נעשתה קרובה שלו בעבר (ולכן שאר עריות אסורות גם לאחר מיתה, אע"פ שכבר אינן קרובות אליו) {{מקור|(קובץ הערות א-ג ד"ה וה"נ)}}.
@ בנידה יש איסור רק על הביאה ואין איסור לקדש אותה ולישא אותה, אך בשאר עריות יש איסור גם לקדשן ולנושאן {{מקור|(גרי"ז עמוד 164 ד"ה ומה)}}.
 
 
== טהרת הנדה ==
אשה שיצא דם ממקורה וניטמאה ונאסרה על בעלה, יכולה להיטהר ע"י תהליך הכולל שלושה מרכיבים יסודיים:
# הפסקת זיבת הדם
# שבעה ימים
# טבילה
להלן יפורטו בהרחבה הלכות מרכיבים אלו.
 
 
=== הפסקת זיבת הדם (ודיני [[הפסק טהרה]]) ===
כל עוד ממשיך לצאת דם מהמקור - הנדה נשארת בטומאתה ובאיסורה {{מקור|(פשוט ___________)}}, ולא משנה כמה זמן עבר או אם היא טבלה {{מקור|(פשוט)}}.
 
כדי לוודא שהדם פסק מלזוב, צריכה הנדה לעשות "הפסק טהרה" דהיינו להכניס 'עד' {{מקור|(- בד נקי ורך)}} למקורה בעומק ולבדוק היטב בחורים ובסדקים ולבדוק אח"כ שיצא נקי מדם טמא {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ג סע' ט-י, עמ' קנו)}}. הדרך לעשות זאת היא ע"י שתכרוך את ה'עד' על אצבעה ותכניסנו לאותו המקום בעומק עד מקום שידה מגעת ותסובב את ה'עד' בכל הצדדים לבדוק בחורים ובסדקים {{מקור|(טהרת בת ישראל ג, ג, עמ' לב)}}.
 
{{ערך מורחב|ערך-[[הפסק טהרה]]}}
]
לכתחילה יש לעשות את בדיקת ההפסק טהרה בעמידה ובפיסוק באופן שבו ניתן לבדוק בחורים ובסדקים, ולכן מומלץ לבדוק באופן שבו עומדת עִם רגל אחת על הקרקע ורגל אחת על הכיסא {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ג סע' ט, עמ' קנו; וכן מקובל להדריך)}}. אך [[חולה|חוֹלָה]] יכולה לעשות את בדיקות הפסק טהרה והשבעה נקיים בשכיבה {{מקור|(שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' עא. וראה בשו"ת נוב"י קמא יו"ד סי' מו; שו"ת בית אפרים יו"ד סי' נא; חוו"ד סי' קצו בביאורים סק"ד; פתחא זוטא הל' נידה מהדו"ת סי' קפז סק"ב; גולות עליות, מקוואות פ"ח מ"ה)}}.
 
 
לאחר ביצוע בדיקת "הפסק טהרה" מנהג כשר<ref>כן הנוסח בספר 'טהרת בת ישראל' {{מקור|(סי' ג אות ג, במהדורות המאוחרות שלו)}} עפ"י לשון החזו"א במכתבו שבתחילת הספר {{מקור|(מכתב ראשון אות ד)}}.</ref> הוא להניח סמוך ל[[שקיעת החמה]] "מוח דחוק" {{מקור|(- צמר גפן}}<ref>מומלץ שלא להשתמש בצמר גפן, מחשש שעלול להתפורר או להיתלש ויישארו חתיכות בפנים, דבר שעלול לגרום לסיבוכים הלכתיים ומעשיים בהמשך.</ref>{{מקור| או בד דחוס באותו מקום)}} באותו המקום בעומק, ויהיה מונח שם כל [[בין השמשות]] {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו א$שו"ע יו"ד סי' קצו סע' א|כן}} עד אחר [[צאת הכוכבים]], ואז תוציאנו ותבדקנו באור בהיר אם אין שם טיפת דם בצבע האוסר {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ג סע' יז, עמ' קנט; טהרת בת ישראל סי' ג סע' ג עמ' לג; ועוד)}}.
 
במה דברים אמורים? במי שעושה את בדיקת "הפסק טהרה" רק כמה ימים לאחר התחלת יציאת הדם, אולם אם עושה את בדיקת "הפסק טהרה" באותו יום שבו ראתה את הדם או את ה[[כתם]] - יש '''חובה מעיקר הדין''' לשים "מוח דחוק" באותו מקום למשך כל בין השמשות {{מקור|(}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו ב$שו"ע שם סע' ב}}{{מקור|; טהרת בת ישראל שם סע' ג; ועוד)}}. ויש אומרים שכל הרואה דם באותו יום שבו עושה את בדיקת ההפסק טהרה {{מקור|(ואפילו אם הדם החל כמה ימים קודם)}} צריכה מעיקר הדין לשים "מוח דחוק" {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ג סע' יח, עמ' קנט-קסא)}}.
 
 
==== בעיות רפואיות בביצוע בדיקות הפסק טהרה (מאנציקלופדיה הלכתית רפואית) ====
:{{מקור|הערות עריכה: (א) יתכן שכדאי להעביר את הכותרת הזו ותכולתה לערך}} [[הפסק טהרה]]{{מקור|. (ב) חלק מההלכות המובאות כאן נוגעות לדיני בדיקות של שבעה נקיים, וצריך להעביר אותן למקומן המתאים.}}
אשה שהתירו לה שימוש בכיפה למניעת הריון<ref>וראה באנציקלופדיה הלכתית רפואית בערך "מניעת הריון" הערה 314 ואילך .</ref> {{מקור|(באנגלית: diaphragm)}}, ושכחה להוציאו קודם בדיקת הפסק טהרה, הרי היא צריכה לעשות מחדש בדיקת הפסק טהרה {{מקור|(שו"ת הר צבי יו"ד סי' קנה)}}. מאידך, שימוש בהתקן תוך-רחמי למניעת הריון<ref>ור' באנציקלופדיה הלכתית רפואית, ערך [[מניעת הריון]] הערה 301 ואילך.</ref>  {{מקור|(בשפה מקצועית:IUD-intra-uterine device)}}, אינו מפריע לבדיקת הפסק טהרה {{מקור|(שו"ת מנחת יצחק ח"ו סוף סי' פז)}}.
 
יש מי שכתבו, שאם אשה מצאה דם על 'עד' הבדיקה בתוך שבעה נקיים, והרופאים אומרים שיש לה פצע בפנים שמוציא דם, אם הבדיקה הייתה נקייה בהפסק טהרה, וביום הראשון והשביעי, הרי היא טהורה {{מקור|(שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ג סי' פג; שו"ת הר צבי חיו"ד סי' קמו)}}; יש אומרים, שצריכה להיות נקייה בהפסק טהרה ובבדיקה אחת ראשונה של היום הראשון לשבעת הנקיים {{מקור|(חוו"ד סי' קצו סק"ג; אבני מילואים בשו"ת סוסי' כג; שיעורי שבט הלוי סי' קפז ס"ה סק"ג)}}; ויש מי שכתב, שאשה שיש לה מכה המוציאה דם, ואינה יכולה להיטהר לבעלה, מספיק שתבדוק עצמה בהפסק טהרה שיהיה נקי, ואף על פי שאחר כך רואה דם, יכולה לתלות במכה {{מקור|(שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קעז)}}.
 
יש אומרים, שאם אינה מרגישה שיוצא דם ממקורה, הרי זה הפסק טהרה, גם אם בגלל מכה במקור אינה יכולה להפסיק בטהרה על ידי 'עד' בדיקה {{מקור|(שו"ת נובי"ק חיו"ד סי' נט; שו"ת אבני מילואים סי' כג; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קעז; טהרת הבית ח"ב סי' יג במשמרת הטהרה סק"א, עמ' רלב רלד. וראה בשו"ת חת"ס שם שמבדיל בין הפסק טהרה לבין שבעת הימים הנקיים, עיי"ש)}}. וכן יש מי שכתב, שאם הרופא אומר שיש לאשה מכה ברחם, ובעת ווסתה היא מדממת הרבה, אך גם לאחר זמן ווסתה היא ממשיכה לדמם בגלל הפצע, יש מקום להקל שתספור שבעה ימים לאחר ימי הווסת ותטבול, אף על פי שאין היא נקיה לגמרי, בתנאי שאחר הטבילה דמיה מועטים ולא שופעים, ובתנאי שידוע שהחולי התחיל בימי טהרתה, או שהיתה לה טהרה פעם אחר החולי {{מקור|(חזו"א חיו"ד סי' פא)}}; ויש אומרים, שאשה לא יכולה להפסיק בטהרה עד שתהיה נקיה בבדיקת 'עד', ואפילו אינה מרגישה שדם יוצא ממקורה, ואפילו אם בכך תישאר טמאה לעולם {{מקור|(חוו"ד סי' קצו סק"ג; שו"ת בית שלמה חיו"ד ח"ב סי' כח)}}.
 
'''בדיקה בנוכחות פצע''' אשה שיש לה מכה בכותלי הרחם, והמכה אינה מוציאה דם, אבל כשבודקת עצמה כואב לה מאד, תבדוק עצמה ביום הפסקת טהרה, ביום הראשון, וביום השביעי כדין, ובשאר הימים לא תבדוק כלל, ואם יכולה לקנח מבחוץ קינוח כלשהו, טוב להצריך אותה לעשות זאת אם לא יכאב לה {{מקור|(שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' קכט; ערוה"ש יו"ד קצו ל; סדרי טהרה יו"ד סי' קצו סקט"ו; שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' סט; שם ח"ג סי' נו אות ג; טהרת הבית, ח"ב, סי' יג, במשמרת הטהרה סק"ה (עמ' שיח-שיט). וראה עוד בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' קמד)}}. ויש מי שכתב, שבמקום חשש עיגון שאין האשה יכולה לטהר עצמה, יש לסמוך על גדולי הפוסקים הסבורים שאפילו אם לא בדקה עצמה תוך שבעה ימים, רק ביום אחד מכל השבעה, באיזה יום שיהיה חוץ מבדיקת הפסק טהרה - עלה לה {{מקור|(חכמת אדם, כלל קיז סי"ב)}}.
 
'''בדיקה בנוכחות יובש באותו מקום''' אשה שקשה לה לעשות הבדיקות בזמנים הדרושים בגלל יובש באותו מקום, יכולה להרטיב מעט את 'עד' הבדיקה {{מקור|(שו"ת מהרש"ם ח"א סי' קמו)}}, ואפילו בשבת יכולה לשים מעט טיפות מים על 'העד' {{מקור|(הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בס' מראה כהן, עמ' מו)}}, או למרוח מעט ווזלין על 'העד', או בנרתיק {{מקור|(שו"ת באר משה ח"ב סי' נט; הגר"ש וואזנר, הובאו דבריו בס' מראה כהן, עמ' מה)}}.
 
'''צניחת רחם''' - הטיפול בצניחת הרחם בעבר היה על ידי הכנסת טבעת בנרתיק אשר תמך ברחם והרים אותו, ודנו הפוסקים כיצד תעשה האשה בדיקות טהרה במצב כזה<ref>ראה שו"ת זכרון יוסף חיו"ד סי' י; סדרי טהרה סי' קצו סקכ"ג; שו"ת בנין ציון ח"א סי' עא; שו"ת אבני נזר סי' רנה-רנו; ערוה"ש יו"ד קצו כט; טהרת ישראל סי' קצו סמ"ו; שו"ת נובי"ק חיו"ד סי' נח, וסי' סד; שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' קיד, וסי' קלה; שו"ת רעק"א סי' ס; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קמה, סי' קעא; וסי' קצב; חזו"א יו"ד סי' צב סקכ"ד-ה; שו"ת הר צבי חיו"ד סי' קנג; שו"ת חשב האפוד ח"ב סי' קיח; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חיו"ד סי' קצו סק"ב.</ref>, אלא שדרך טיפול זו כבר איננה מקובלת, והתיקון הוא ניתוחי, בעיקר על ידי כריתת הרחם, ולכן אין כמעט משמעות מעשית להצעות השונות של הפוסקים בנידון.
 
 
=== שבעה ימים לאחר זיבת הדם ===
ל[[הלכה]] ולמעשה, אשה שראתה דם נדה צריכה משפסק הדם למנות שבעה ימים {{מקור|(- יממות)}} נקיים, שבהם איננה רואה כלל דם, ורק לאחר מכן יכולה לטבול ולהיטהר {{מקור|(}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד סי' קפג$שו"ע יו"ד סי' קפג - תחילת הלכות נדה}} {{מקור|קיצור שולחן ערוך, לרבי שלמה גאנצפריד זצ"ל, סי' קנג סעיף א, ועוד)}}.
]
אין חולק על הלכה פשוטה ופסוקה זו<ref>ור' להלן שדבר זה נקרא בגמרא "הלכה פסוקה", שאין לדון, לפקפק ולפלפל בדבר.</ref>, אע"פ ששלושה שלבים ישנם בהלכה זו: דין תורה, [[תקנת חכמים]] ו[[מנהג|מנהגן]] של בנות ישראל<ref>ראה מאירי ברכות לא. שבאר דברים אלו בהרחבה.</ref>.
 
'''מדין תורה''', נדה צריכה להמתין שבעה ימים {{מקור|ויקרא טו, יט|כן}}, בין אם ראתה רק טיפת דם אחת, ובין שראתה כל שבעת הימים ברציפות, ומשפסקה לראות ביום השביעי טובלת בליל שמיני, וטהורה לבעלה. באחד עשר הימים הבאים אם תראה דם יום אחד או יומיים, הרי היא [[זבה קטנה]], וטובלת לאחר ראיה זו, והיא טהורה לבעלה. ואם תראה שלושה ימים רצופים באותם הימים, הרי היא [[זבה גדולה]], וצריכה לספור שבעה ימים נקיים שבהן לא יצא דם ממקורה כלל {{מקור|ויקרא טו, כח|כן}}, ואחר כך צריכה לטבול {{מקור|ויקרא טו, כח$שם|כן}} ולהביא [[קורבן]] {{מקור|ויקרא טו, כט|כן}}.
 
"וכמשפטים אלו היו עושים כשהיו [[בית דין הגדול]] מצויים והיו שם [[חכמים]] גדולים... ואם נולד להם [[ספק]]... בימי נדה וזיבה יעלו ל[[בית דין]] וישאלו... ובאותן הימים היו בנות ישראל נזהרות מדבר זה ומשמרות וסתותיהן וסופרות תמיד ימי הנדה וימי [[זבה|הזיבה]], וטורח גדול יש במניין הימים ופעמים רבות יבואו לידי ספק..." {{מקור|רמב"ם איסורי ביאה יא$רמב"ם ר"פ מהל' איסו"ב|כן}}.
 
'''תקנת חכמים'''
 
"משרבו ה[[גלות|גליות]] ותכפו ה[[צרות]] ונתמעטו הלבבות" {{מקור|(טור יו"ד סי' קפג; ור' הל' נדה לרמב"ן פ"א אות טו: "ונתמעט ליבם של חכמים")}} עד ש"בימי חכמי ה[[גמרא]] נסתפק הדבר הרבה בראיית הדמים ונתקלקלו הוסתות, לפי שלא היה כח בכל הנשים למנות ימי נדה וימי זיבה" {{מקור|רמב"ם איסורי ביאה יא ג$רמב"ם שם ה"ג|כן}} וחששו חכמים שמא יבאו לטעות באיסור כרת {{מקור|(רמב"ן וטור שם)}}.
 
לפיכך, [[תקנה|התקין]] [[רבי יהודה הנשיא]] בשדות<ref>השדות הם מקום שאין בני תורה ו{{מקור|[הנשים שם]}} אינן יודעות למנות מתי הן ימי נדה מתי הן ימי זוב {{מקור|(רש"י נדה נו. ד"ה בשדות, הובא בריטב"א שם)}}.</ref> ראתה דם נדה יום אחד או שניים - תשב {{מקור|(- תמתין מלטבול ולהיטהר) [אחר כך]}} ששה<ref>יש הגורסים שנשים שראו יומיים תשבנה חמישה ימים, ויש שחלקו עליהם {{מקור|(עי' רשב"א נדה סו. ד"ה יש מי שגורס התקין רבי בשדות)}}.</ref> ימים נקיים {{מקור|(- ימים שבהם איננה רואה דם)}}, שלשה - תשב שבעה נקיים {{מקור|(}}{{מקור|תלמוד בבלי: נדה סו א$נדה סו.}}{{מקור|)}}, ואין חילוק כלל בין ימי נדה לימי זבה.
 
'''מנהגן של בנות ישראל'''
 
בימי חכמי הגמרא החמירו בנות ישראל על עצמן חומרה נוספת, שעל כל טיפת דם כגרגיר חרדל<ref>וזאת להוציא מהמחשבה שאולי רק אם זב דם מרובה יש לחוש שהיא זבה גדולה, אך בדם מועט לא, לכן החמירו בנות ישראל ואפילו בטיפה קטנה כגרגיר חרדל {{מקור|(בית יוסף יו"ד סי' קפג בשם הר"ן בשבועות פ"ב (ד.) ד"ה ואע"ג, המרדכי שם סי' תשלז ותלמידי רבנו יונה בברכות פ"ה (כב.) ד"ה שאפילו).    במה דברים אמורים? בדם שיצא מהמקור {{מקור|[בהרגשה]}}, אך [[כתם]] {{מקור|(שנמצא על הבגדים ללא הרגשה)}} אין מטמא אלא אם יש בו כגריס {{מקור|(מאירי ברכות לא. ד"ה והענין הוא; ועוד)}}.</ref> הן יושבות שבעה ימים נקיים כדין זבה גדולה, ואפילו ראתה דם בתקופת ימי נידתה, בין שראתה יום אחד, או שניים, או שבעת הימים כולם או יותר, וכשיפסוק הדם סופרת שבעה ימים נקיים כזבה גדולה {{מקור|(מימרא ד}}[[רבי זירא]] {{מקור|ב}} {{מקור|תלמוד בבלי: ברכות לא א$ברכות לא.}} {{מקור|תלמוד בבלי: מגילה כח ב$ מגילה כח:}} {{מקור|תלמוד בבלי נידה סו א$ נדה סו.}}{{מקור|)}}. במנהג זה נהגו כולם ובכל מקום {{מקור|רמב"ם איסורי ביאה יא ד$רמב"ם שם ה"ד|כן}}.
 
כמה סיבות נאמרו לחומרה זו, והעיקרית שבהן היא, כדי שתהיה לכל הנשים ספירה אחידה, ולא תצטרך כל אחת ואחת לחשב לעצמה חשבונות מסובכים, שלא כולן בקיאות בהן {{מקור|(ב"י יו"ד סי' קפג בשם הר"ן בשבועות פ"ב (ד.) ד"ה ואע"ג והמגיד משנה שם בשם הרמב"ן בהל' נדה פ"א אות יח; דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פרק א סע' ב; ועוד)}}.
 
[[חומרא]] זו שנהגו בנות ישראל, הוכשרה בעיני החכמים {{מקור|(הל' נדה לרמב"ן, פ"א אות יט)}} ונקבע כהלכה שאין עליה עוררין {{מקור|(}}{{מקור|רמב"ם איסורי ביאה יא ד$רמב"ם שם ה"ד}} {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קפג$ טור ושו"ע יו"ד סי' קפג}} {{מקור|ואין חולק בדבר)}}, ועשו אותה כהלכה פסוקה בכל מקום {{מקור|רמב"ן שם|כן}}, שנתנו אותה כדוגמא לכך שמתוך הלכה פסוקה כגון זו עומדים [[תפילה|להתפלל]] {{מקור|(ר'}} {{מקור|תלמוד בבלי: ברכות לא א$ ברכות לא.}} {{מקור|הנ"ל; דרכי טהרה שם סע' ג)}}. "לפיכך אסור לאדם להקל בה ראשו לעולם" {{מקור|(רמב"ן שם)}}.
לפיכך, כיום אין עוד משמעות הלכתית מעשית להבדלים שבין נידה, זבה קטנה, או זבה גדולה, וכל הנשים נוהגות תמיד לחכות שבעה נקיים אחרי שראו דם.
 
שבעת הימים הנקיים צריכים להיות רצופים שלא תראה דם בהם, ואם ראתה דם אפילו בסוף היום השביעי - סתרה כל הימים, וצריכה לפסוק בטהרה ולחזור ולמנות שבעה ימים נקיים חדשים {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו י$שו"ע יו"ד סי' קצו סע' י|כן}}.
 
 
==== זמן התחלת שבעת הנקיים ====
כפי שנתבאר, נקבע כהלכה פסוקה שיש לחכות שבעה ימים נקיים {{מקור|(- שבהם לא יצא דם מהמקור)}} לאחר כל זיבת טיפת דם מהמקור, כדין זבה גדולה. קודם השבעה נקיים צריך לוודא שאכן הסתיימה יציאת הדם, וזאת צריך לעשות ע"י בדיקת פנימית של "[[הפסק טהרה]]"<ref>ר' לעיל בכותרת: הפסקת זיבת הדם.</ref> סמוך לשקיעה ביום שפסקה לראות דם {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו א$שו"ע יו"ד ר"ס קצו|כן}}. '''בנוסף''', יש לחכות לפני התחלת ספירת שבעת הימים הנקיים כמה ימים כפי שיתבאר.
 
הגמרא {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:נדה לג א$נדה לג.-}} {{מקור|בבלי נדה לג ב$לג:}}{{מקור|)}} מסתפקת לגבי [[זבה]] שפלטה [[שכבת זרע]] - האם היא מתחילה לספור מחדש את שבעת הנקיים {{מקור|(והימים שנספרו עד פליטת הזרע אינם עולים למניין)}} '''או''' שאין פליטת שכבת הזרע מונעת ממנה להמשיך את ספירת שבעת הנקיים {{מקור|(והימים שנספרו עד פליטת הזרע נִספרים בחשבון)}}.
]
היות הגמרא לא הכריעה בספק זה צריך להחמיר בדבר, ואם פלטה האשה שכבת זרע בשבעת הנקיים - בטלה הספירה וצריך להתחיל למנות מחדש שבעה נקיים {{מקור|(רא"ש שם - נדה פ"ד סי' א; ב"י יו"ד סי' קצו סע' יא בשם חבל ראשונים)}}.
 
במה דברים אמורים? במקרה שפלטה שכבת זרע בתוך שש<ref>כך היא גרסת רוב הראשונים, וכ"ה הנוסח בגמרא שלנו, אך יש מי שגרס שלוש עונות {{מקור|(עי' ביאור הגר"א יו"ד סי' קצו אות לב)}}.</ref> עונות {{מקור|(- שלוש יממות}}<ref>שכל עונה היא 12 שעות {{מקור|(ש"ך יו"ד סי' קצו ס"ק יד)}}.</ref>{{מקור|)}} מהתשמיש, אבל לאחר שש שעות שכבת הזרע מסרחת {{מקור|(- מתעפשת)}} בגוף באשה ואיננה מטמאת {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:שבת פו ב$שבת פו:}}{{מקור| ורש"י שם)}}.
 
ולכן, יש להתחיל את ספירת שבעת הימים הנקיים לאחר שעברו לא פחות משלוש יממות מזמן ה[[תשמיש]] {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו יא$שו"ע יו"ד סי' קצו סע' יא|כן}}.
 
ויש מי שכתב שצריכה לחכות ארבע יממות מראיית דם הנידות, ואפילו לא שימשה מיטתה כלל, וזאת בכדי למנוע טעויות בספירת הימים ובכדי לקבוע בדין זה הלכה קבועה לכל הנשים {{מקור|(תרומת הדשן סי' רמה)}}. '''ולכן''', כל נדה תתחיל למנות את השבעה נקיים רק ביממה '''השישית'''<ref>כולל גם יום הראיה וגם את היום הראשון לספירה, ר' בדוגמא שלהלן.</ref> לראייתה {{מקור|דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ד סע' כא|כן}}.
]
לדוגמא: אשה שראתה דם ב[[מוצאי שבת]] או ב[[יום ראשון]], בין אם שימשה לפני כן ובין אם לאו - תתחיל למנות את שבעת הנקיים רק בלילה הסמוך ליום שישי {{מקור|(דרכי טהרה שם)}}.
 
אך גם לדעה זו, אם ראתה דם ונאסרה ועדיין לא הותרה לבעלה וראתה פעם נוספת - איננה צריכה לחכות ליום השישי לראייתה השניה, אלא יכולה להתחיל בשבעה נקיים מייד, ובלבד שעברו חמישה ימים מראייתה הראשונה {{מקור|(ש"ך יו"ד סי' קצו ס"ק כב; ט"ז ס"ק ח; דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ד סע' יא וכב; ועוד)}}.
 
דין זה נפסק ע"י הרמ"א {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו יא$רמ"א שם|כן}} ועוד אחרונים, ולכן התקבל כהלכה שאין עליה עוררין בכל קהילות האשכנזים. ואף רבים מבני ספרד ועדות המזרח נהגו כדעה זו {{מקור|(ר' דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ד הערה 23, עמ' קעד-קעה, וש"נ)}}, וכן מורים חלק מחכמי הספרדים. אך יש שדעתם שבני ספרד לא קבלו [[חומרא]] זו על עצמם, והם יכולים להתחיל למנות משתחילת היום החמישי לתשמיש {{מקור|(עי' שו"ת יביע אומר ח"ה יו"ד סי' חי אות א וח"א יו"ד סי' טו אות יא-יב וש"נ)}}.
 
גם בקהילות שקבלו על עצמם חומרא זו {{מקור|(- האשכנזים וחלק מעדות המזרח)}}, במצבים של [[שעת הדחק]] יש לעשות [[שאלת חכם]] אם ניתן להסתפק בפחות מארבעה יממות משעת ראיית הדם<ref>ר' שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ד סי' יז אות כב-כג; שיעורי שבט הלוי, הל' נדה, סי' קצו סע' יא אות ו וש"נ; ועוד.</ref>.
 
ישנן קהילות שנהגו בהן לחכות שישה ושבעה יממות קודם תחילת שבעת הימים הנקיים, ובהם מתחילים למנות את שבעת הימים הנקיים רק מהיום השביעי והשמיני לראיית הדם. ויש שכתבו שראוי כיום שלא לנהוג חומרות אלו {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ד סוף סע' כט עמ' קעז; שו"ת יביע אומר ח"א יו"ד סי' טו אות יג-יד)}}. ויש שכתבו שאין להקל בזה, משום "אל תשוט תורת אמך" {{מקור|(}}{{מקור|משלי א, ח}}{{מקור|;}}{{מקור|משלי ו כ$ שם ו כ}}{{מקור|)}}, אלא במקום שיש בזה ביטול [[פריה ורביה]] {{מקור|(שיעורי שבט הלוי, הל' נדה, סי' קצו סע' יא אות ז)}}. ואם החלה לנהוג בחומרות אלו ורוצה להפסיק - צריכה [[התרת נדרים]].
 
 
==== ספירת שבעה נקיים ====
כפי שנתבאר, צריכה האשה למנות שבעה ימים נקיים שבהם לא תראה דם. '''שבעת הימים הנקיים''' צריכים להיות רצופים שלא תראה דם בהם, שאם ראתה דם אפילו בסוף יום השביעי, סתרה כל הימים, וצריכה לפסוק בטהרה ולחזור ולמנות שבעה נקיים {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו י$ שו"ע יו"ד סי' קצו סע' י|כן}}.
 
יש מי שכתב לדקדק שצריכה האשה לספור בפה ולציין את היום {{מקור|(לדוגמא: 'היום היום ראשון לשבעה נקיים', וכן הלאה)}} בסדר שבעת הנקיים {{מקור|(של"ה, שער האותיות, אות הקוף, אות שעו, דף קא ע"א; וכ"מ בשו"ת חכם צבי, תוספות חדשים, סי' כה)}}, והוכיח דבריו מדברי התוס' {{מקור|(כתובות עב. ד"ה וספרה לה; מנחות סה: ד"ה וספרתם לכם)}} שכתבו שאין האשה [[ברכה|מברכת]] על ספירת שבעה נקיים משום שהיא עלולה לראות דם ולסתור {{מקור|(- לבטל)}} את ספירתה, ולכן כל ספירתה מחמת הספק {{מקור|[עד כאן דברי התוס']}}. ומשמע שיש מצווה לספור, אלא שאין מברכים עליה, שמא תתבטל ותהיה [[ברכה לבטלה]]<ref>ישנם הסברים נוספים מדוע אין מברכים על ספירת שבעה נקיים: '''(א)''' לדעות הסוברות שאין כלל מצווה לספור {{מקור|(ר' בפנים להלן בשם הר"ן סוף פסחים (כז:) שתירץ כן)}}, הקושיא איננה מתחילה; '''(ב)''' משום שאין חובה לספור, אלא שאם רוצה האשה להיטהר - עליה לספור {{מקור|(שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' כז, ס"א: אלף קב)}}. '''(ג)''' יש מי שתירץ ש[[זבה]] ממש אכן מברכת על ספירתה, אלא שנשים שלנו שסופרות שבעה נקיים - זו רק חומרא שהחמירו על עצמן ואינה מדינא, ולא לא קבעו בזה ברכה. '''(ד)''' היות ומצוי שאשה תטעה וחשוב שהיא צריכה לספור ובאמת איננה זבה ואיננה צריכה לספור שבעה נקיים (כגון שהכתם שראתה אינו מטמא וכיו"ב), לכן לא תקנו חכמים ברכה.</ref>.
 
אך רבים חלקו וכתבו שאין צורך לספור את שבעת הנקיים בפה {{מקור|(עי' ספר החינוך מצוה של בתו"ד; ראבי"ה, ח"ב, פסחים, סוף סי' תקכו; שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג) ח"ד סי' רצב (ס"א: סי' רסט); שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' כז (ס"א: אלף קב); ט"ז או"ח סי' תפט ס"ק א בדעת הר"ן סוף פסחים (כז:) ריש ד"ה ומחייבין למימני}}<ref>{{מקור|עי' מש"כ לדון בדבריו אם יש מצווה בספירה בהירהור בשו"ת רע"א מהד' קמא סי' כט-לב {{מקור|(מובא בקמרה בחי' רע"א, מהד' זיכרון יעקב, סוף פסחים)}}. וע"ע בנידון זה בקרן אורה מנחות סה: (ומסוף דבריו נראה שהבין שאם יש מצווה לספור, היינו שמעשיה יוכיחו שכוונתה לספור, ולכן ממסקנת הפוסקים שבדיעבד די בבדיקת יום ראשון ושביעי מוכח שא"צ לספור כלל, ואולם מדברי רע"א נראה יותר שהבין שהכוונה שתספור בליבה בהירהור ותדע באיזה יום עומדים, ור' להלן שמשמע שנחלקו בזה הרב מרדכי אליהו זצ"ל ויבלטו"א הרב שמואל הלוי וואזנר שליט"א, וע"ע בסד"ט המצויין בסמוך).}} </ref>{{מקור|, וכן בב"ח שם אות ב; שו"ת נודע ביהודה מהד' תנינא יו"ד סי' קכג}}<ref>{{מקור|אכן, מש"כ בנוב"י שם לבאר כוונת התוס' בע"א ולא מחשש ברכה לבטלה, כפי כתבו בהגהה מבן המחבר ועוד שכמה ראשונים (סמ"ג עשה ר - לחלק מהנוסחאות; ראבי"ה, ח"ב, פסחים, סוף סי' תקכו; אבודרהם, תפילות הפסח, ד"ה והטעם שצווה; ועוד) פי' כוונת התוס' כן שהוא מחשש ברכה לבטלה.}} </ref>{{מקור|; שו"ת יהודה יעלה למהר"י אסאד, ח"א יו"ד סי' רלא; סדרי טהרה סי' קצו ס"ק חי ד"ה מיהו אכתי; פ"ת יו"ד סי' קצו ס"ק ד וש"נ; שיעורי טהרה עמ' רנא-רנב וש"נ; ועוד)}}, וכך מקובל להורות שאין צורך לספור בפה ודי שתספור במחשבה ותזכור בכל יום באיזה מימי השבעה נקיים היא נמצאת {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ד סע' ב, עמ' קסט)}} ושמעשיה יוכיחו {{מקור|(ע"י בדיקות פנימיות [ולבישת לבנים] כדלהלן)}} שהיא סופרת שבעה נקיים {{מקור|(שיעורי שבט הלוי, ל' נדה, סי' קצו סע' ב אות ב, עמ' רעט)}}.
 
ולכן, אשה שראתה דם וחשבה שאיננה יכולה או שאיננה רוצה להתחיל בשבעה נקיים בסיבות שונות {{מקור|(כגון שחשבה שהיא עדיין טמאה, או שחשבה שבעלה לא יהיה בעיר בתקופה הקרובה, וכיו"ב)}}, ואחר כמה ימים התברר לה שהייתה יכולה להתחיל את השבעה נקיים מלפני כמה ימים - אין הימים הראשונים עולים לחשבון שבעה נקיים {{מקור|(שו"ת מעיל צדקה סי' סג, - מובא להלכה בפתחי תשובה יו"ד סי' קצו ס"ק ג; טהרת בת ישראל סי' ד אות ב, עמ' לה)}}, ואפילו עשתה את כל הבדיקות הנצרכות.
 
והוא הדין אם באמצע הספירה התחרטה וסברה שאיננה יכולה או רוצה להמשיך בספירת שבעה הנקיים, אף אם החסירה רק יום אחד<ref>אולם אם לא החסירה אפילו יום אחד מהשבעה נקיים {{מקור|(כלומר, התחרטה באחד מימי השבעה נקיים ועוד באותו יום חזרה בה והמשיכה בספירתם)}} - עדיין נמשכת ספירתה הקודמת ואיננה צריכה להתחיל לספור מחדש {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ד סע' י, עמ' קעא; ועוד).</ref> - שוב לא עלו לה כל הימים והרי היא צריכה לעשות מחדש [[הפסק טהרה]] ולהתחיל למחרת בספירת שבעה ימים נקיים מההתחלה {{מקור|(טהרת בת ישראל שם; דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ד סע' ט, עמ' קע-קעא; ועוד)}}.
 
מטעם זה, אשה שעברה ניתוח בצוואר ה[[רחם]] בתוך שבעת הימים הנקיים, ועקב כך ראתה דם רב {{מקור|(- שאינו דם מטמא, כי הוא דם פצע}}<ref>ר' לעיל בכותרת: דם מהמקור.</ref>{{מקור|)}}, צריכה לחזור ולספור שבעה נקיים, אף על פי שברור שהדימום היה קשור למכה של הניתוח, אבל יש להניח שבזמן שהוא ב[[בית החולים]] הסיחה דעתה לגמרי משבעת הנקיים {{מקור|(שו"ת שבט הלוי ח"ב (- יו"ד ח"א) סי' עג; וראה עוד בשו"ת שאלי ציון מהדו"ת יו"ד ח"ב סי' לג)}}.
 
 
==== הלכות שבעה נקיים ====
שבעת הימים הנקיים צריכים להיות רצופים שלא תראה דם בהם, שאם ראתה דם אפילו בסוף יום השביעי, סתרה כל הימים, וצריכה לעשות בדיקת "הפסק טהרה" ולחזור ולמנות מחדש שבעה נקיים {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו י$שו"ע יו"ד סי' קצו סע' י|כן}}.
 
בכדי לוודא שאכן לא יצא דם כלל בשבעת הימים הנקיים - קבעו [[חז"ל]] שתי הלכות שמטרתן למנוע את החשש שיצא דם מטמא במשך השבעה נקיים:
# '''בדיקות''' - חובה על האשה לעשות בדיקות פנימיות באותו המקום בעומק ובדיקות חיצוניות בבגדיה<ref>ואם לובשת בגד צמוד לאותו מקום {{מקור|(- תחתון)}} - די שתבדוק אותו {{מקור|(שיעורי שבט הלוי, הל' נדה, סי' קצו סע' ד אות א)}}. ואם לא בדקה רק את גופה ולא את בגדיה - בדיעבד עלתה לה בדיקה {{מקור|(שיעורי שבט הלוי שם)}}.</ref> במהלך שבעה הימים הנקיים.
# '''לבישת לבנים''' - חובה על האשה לרחוץ וללבוש ולהתכסות בגדים ומצעים לבנים נקיים ובדוקים במשך השבעה נקיים.
 
 
'''כמות הבדיקות'''
 
כמה בדיקות היא צריכה לעשות? יש אומרים שתעשה שתי בדיקות כל יום, אחת בבוקר {{מקור|(- כשקמה משנתה)}} ואחת סמוך ל[[שקיעת החמה]], ויש אומרים שתעשה רק בדיקה אחת בכל יום {{מקור|(שתי הדעות הובאו בטור ובב"י שם)}}. והלכה כדעה ראשונה שיש לעשות שתי בדיקות בכל יום {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו ד$שו"ע יו"ד סי' קצו סע' ד|כן}}, אך אם זה קשה, כגון אחר לידה או באשה שיש לה פצע באותו מקום, ניתן להקל ולהסתפק בבדיקה אחת כל יום {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ד סע' ד, עמ' קסט; ור' ב}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצב א$רמ"א סי' קצב סע' א}}{{מקור| שגבי דם חימוד משמע שניתן לכתחילה לעשות רק בדיקה ביום)}}.
]
ו[[בדיעבד]] יש אומרים שכל שבדקה פעם אחת בשבעה נקיים {{מקור|(מלבד הבדיקה של הפסק טהרה)}} - יכולה לטבול ולהיטהר, ויש אומרים שאינה יכולה לטבול ולהיטהר אלא אם עשתה בדיקה אחת ביום הראשון ובדיקה אחת ביום השביעי {{מקור|(ר' }}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו ד$שו"ע יו"ד סי' קצו סע' ד}}{{מקור|; ור' ב}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצב א$רמ"א סי' קצב סע' א}}{{מקור| שכתב שבדיעבד אפילו אם בדקה רק פעם אחת כל שבעה נקיים יכולה להיטהר, אך אפשר שזהו רק מחש דם חימוד ודו"ק)}}.
 
ויש מי שכתב שאם עשתה בדיקת "הפסק טהרה" ואח"כ שמה "מוח דחוק" באותו מקום כל [[בין השמשות]] ומייד אח"כ החלה בספירת שבעה נקיים, אך לא בדקה בהם אלא ביום השביעי - יכולה לטבול ולהיטהר {{מקור|(עי' שו"ת יביע אומר ח"ה יו"ד סי' טז בארוכה)}}.
 
יש להדגיש, הדברים אמורים רק במי שבמשך כל השבעה נקיים לא חזרה בה מכוונתה לספור שבעה נקיים אלו לטהרתה, אך אם התחרטה וחשבה שלא לספור בימים אלו שבעה נקיים - אין ימים אלו עולים לחשבון {{מקור|(טהרת בת ישראל סי' ג סע' ג-ד; ועוד – ר' לעיל בכותרת: "[[נדה#ספירת שבעה נקיים|ספירת שבעה נקיים]]")}}.
 
לכן, אם האשה ספרה שבעה נקיים אך עשה בהם רק בדיקה אחת - תעשה שאלת חכם {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ד סע' ו, עמ' קע)}}, ואם לא בדקה כלל בתוך השבעה נקיים - ודאי לא עלתה לא ספירתם, וצריכה לספור מחדש כדי שתוכל לטבול ולהיטהר {{מקור|(דרכי טהרה שם סע' ח)}}. ואפילו אם היא תבדוק ביום השמיני - איננה מועילה כלל לספירת השבעה נקיים, כי התורה הצריכה בדיקות בתוך השבעה נקיים {{מקור|(}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו ד$שו"ע שם סי' קצו סע' ד}}{{מקור|; דרכי טהרה שם סע' ז)}}.
 
 
'''שאלות רפואיות מיוחדות בבדיקות שבעה נקיים'''
 
אשה שהתירו לה שימוש בכיפה למניעת הריון<ref>וראה באנציקלופדיה הלכתית רפואית בערך "מניעת הריון" הערה 314 ואילך.</ref> {{מקור|(באנגלית: diaphragm)}}, ושכחה להוציאו בזמן שבעת הנקיים, הרי היא צריכה לחזור ולספור שבעה ימים נקיים לאחר הסרת הכיפה {{מקור|(שו"ת הר צבי יו"ד סי' קנה)}}. מאידך, שימוש בהתקן תוך-רחמי למניעת הריון<ref>ור' באנציקלופדיה הלכתית רפואית, ערך [[מניעת הריון]] הערה 301 ואילך.</ref> {{מקור|(בשפה מקצועית: IUD-intra-uterine device)}}, אינו מפריע לבדיקות  בשבעה נקיים {{מקור|(שו"ת מנחת יצחק ח"ו סוף סי' פז; שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' כה סוף פ"י וש"נ; שם חי"א סי' סג אות א)}}.
 
 
'''לבישת בגדים וסדינים נקיים'''
 
בסוף היום הקודם למניין שבעה נקיים, סמוך ל[[בין השמשות]], תלבש האשה בגד שבדקה אותו מכתמים ובלילה תשים סדינים שבדוקים לה מכתמים {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו ג$שו"ע יו"ד סי' קצו סע' ג|כן}}, ולכתחילה יהיו בצבע לבן ממש {{מקור|(שיעורי שבט הלוי שם אות א; ור' להלן שכן המנהג הביא הרמ"א)}}. ומטעם זה נקראים שבעה הנקיים בשם "ימי ליבון" {{מקור|(ר'}} {{מקור|בבלי:שבת יג ב$שבת יג:}}{{מקור| "בימי ליבוניך...")}}, כי "צריכה להיות לובשת לבנים לבדיקה, שמא תראה ותסתור ספירתה" {{מקור|(רש"י שם ד"ה ליבוניך; ביאור הגר"א שם אות י; ועוד)}}.
 
ואפילו אם השבעה נקיים חלים ב[[תשעת הימים]] שבין [[ראש חודש]] [[אב]] ל[[תשעה באב]] תלבש בהם בגדים לבנים ונקיים {{מקור|שולחן ערוך או"ח תקנא ג$רמ"א או"ח סי' תקנא סע' ג|כן}}, ומותרת אפילו לכבס בשביל זה {{מקור|שולחן ערוך או"ח תקנא ג$רמ"א הנ"ל|כן}}, ומותרת בזה אפילו אם השבעה נקיים חלים ב[[שבוע]] שתשעה באב חל בו {{מקור|(מ"ב שם ס"ק ל)}}.
 
ואם השבעה נקיים מתחיל בתשעה באב עצמו, יש מי שאומר שאין לה ללבוש בגדי לבן אלא רק בגד בדוק מכתמים {{מקור|שולחן ערוך או"ח תקנא ג$רמ"א הנ"ל)}}, ויש אומרים שיכולה ללבוש אף בגדי לבן {{מקור|(מגן אברהם שם ס"ק יג בשם המשאת בנימין, המהרי"ק ועוד)}}. ויש מי שכתב שהסכימו ה[[אחרונים]] כשאין לה חלוק נקי ובדוק אלא לבן - יכולה ללבשו בשבעה נקיים {{מקור|(מ"ב שם ס"ק לא, וע"ש בשעה"צ אות לה; וכן הכרעת הרב מרדכי אליהו זצ"ל בדרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ג סע' לה, עמ' קסח)}}. ואם צריכה לכבס את החלוק - יכולה לתת אותה לכובסת [[גוי|גויה]] שתכבס לה אותה {{מקור|(מ"ב הנ"ל בשם דרך החיים)}}.
 
ואם השבעה נקיים חל בימי [[אבלות|אבלותה]], יש מי שאומר שתלבש בגד נקי ב[[שלושים]] ימי האבל {{מקור|שולחן ערוך יו"ד שפא ה$רמ"א יו"ד סי' שפא סע' ה|כן}}, אך לא ב[[שבעת ימי האבל]], ויש מי שאומר שתלבש בגד לבן אפילו ב[[שבעה]], ויש מי שאומר שתלבש בשבעה בגד בדוק ונקי אך לא לבן {{מקור|(כל הדעות הובאו בט"ז שם ס"ק ב)}}. ודין שבעת ימי האבל כדין תשעה באב {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ג סע' לו, עמ' קסח, וע"ש סע' לה לגבי ט' באב)}}.
 
 
'''רחצה קודם ימי ליבונה'''
 
ומנהג כשר שתרחץ האשה את {מקור|כל}} גופה קודם התחלת השבעה נקיים, אך אם לא רחצה רק "פניה של מטה" {{מקור|(- אותו מקום וסביבתו)}}, די בכך {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו ג$רמ"א יו"ד סי' קצו סע' ג}}. ואם איננה יכולה לרחוץ כלל - די שתקנח בנייר את המקום וסביבתו {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ג סע' ה, עמ' קנה)}}. וכל זה כדי שלא תמצא כתם בשבעה נקיים שנוצר מדם שיצא ממנה קודם, רק שהיא לא שמה לב להיווצרותו {{מקור|(תורת השלמים שם ס"ק ו)}}.
 
והמנהג שלאחר הרחיצה תלבש {{מקור|[בגדים]}} לבנים {{מקור|(- בצבע לבן ממש, ולא רק בדוקים מכתמים)}}. ורק בשעת הדחק, כגון אשה ההולכת בדרך ואין לה בגדים, תוכל לספור ז' נקיים רק שהחלוק יהיה נקי ובדוק מדם {{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו ג$רמ"א שם}}, ושיהיה החלוק בצבע עדין שניתן לראות עליו את הכתמים {{מקור|(עי' תורת השלמים שם ס"ק ח)}}. ומעיקר הדין אם החליפה בגדיה הפנימיים {{מקור|(- תחתונים צמודות)}} די בכך {{מקור|(דרכי טהרה שם סע' ו; ור' טהרת בת ישראל סי' ג סע' ב, עמ' לב; וע"ע שיעורי שבט הלוי שם אות ג)}}, וכן נהגו בזמנינו להחליף רק את התחתון, כדי שלא יהיה ניכר שהיא בשבעה נקיים.
 
{{מקור|(ולעניין רחיצה בימים מיוחדים, עי' ש"ך יו"ד סי' קצט ס"ק יב ודרכי טהרה פי"ג סע' ל-לח, וכן לגבי שבעת ימי האבל - עי' ט"ז יו"ד סי' שפא ס"ק ב, ט' באב דינו כשבעת ימי האבל - שער הציון סי' תקנא אות לה, תשעת הימים - רמ"א או"ח סי' תקנא סע' ג ונו"כ, יום הכיפורים - שו"ע או"ח סי' תריג סע' יב ונו"כ).}}
 
 
'''המוצאת כתם בשבעה נקיים'''
 
המוצאת כתם בשלושה ימים ראשונים של שבעה נקיים - דינה חמור יותר מהמוצאת כתם בשאר ימים, שפחות תולים להקל {{מקור|(ר'}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצו י$ רמ"א יו"ד סי' קצו סע' י}}{{מקור| ו}}{{מקור|שולחן ערוך יו"ד קצ מא$סי' קצ סע' מא}}{{מקור| ובמפרשים שם, ור' בערכים}} [[דיני כתמים]] {{מקור|ו}}[[שבעה נקיים]]{{מקור|)}}.
 
 
=== טבילה ===
{{ערך מורחב|ערך-[[טבילת נדה]]}}
'''טבילת נידה''' מדאורייתא. ובמקורה נחלקו בעלי התוס' {{מקור|בבלי:יומא עח א$יומא עח.|כן}} לשלוש שיטות:
@ ק"ו מכך שמטמאה במגע {{מקור|(רב יהודה גאון)}}.
@ הפסוק "במי נידה" - מים שהנידה טובלת בהן {{מקור|(ר"ת)}}.
@ "והדווה בנידתה" - בנידתה תהא עד שתבוא במים {{מקור|(ר"י)}}.
 
 
==== זמן הטבילה ====
וטובלת רק לאחר גמר שבעה הימים הנקיים {{מקור|(ראה תוס' שבת יג ב ד"ה בימי; תוס' כתובות סא א ד"ה מחלפא; רמב"ן ורשב"א שבת שם)}}.
 
טבילה ביום
 
טבילה בליל שבת ויו"ט, במוצש"ק ויו"ט, תשעת הימים, יום הכיפורים, ט' באב, 
 
אי-דחיית הטבילה; טבילה כשהבעל לא בבית
==== חציצה בטבילה (ותקנת חפיפה) ====
==== אופן ביצוע הטבילה ====
==== ה[[ברכה]] על הטבילה ====
==== הסתרת הטבילה מעיני זרים ====
==== [[תשמיש המיטה|תשמיש]] בליל טבילה ====
צוואת ר"י החסיד; פסקי תשובות סי' ר"מ אות ה; ועוד.


== בין נדה לזבה ==
== בין נדה לזבה ==
{{ערך מורחב|ערך-[[זבה]]}}
{{ערך מורחב|ערך=[[זבה]]}}
יש מי שאומר שתקופת שבעת הימים של נידה הוא מצב רגיל, אבל ראיית דם אחרי זמן זה הוא מצב של [[מחלה]], ולכן הבדילה התורה בין נידה לזבה {{מקור|(רמב"ן ויקרא פרק טו פס' יא: "הקל הכתוב בזוב האשה בעת נידתה ולא חייב בה קרבן, בעבור שהוא בטבעה ולא נתרפאת מחולי. וטימא אותה שבעת ימים בין שתראה יום אחד או כל השבעה, (אבל) [שכל] הנשים בטבען לא תהיה בהן יותר משבעה זולתי בהיות בהן שפע יתר בחולי. אבל כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת הידוע לה, או שתוסיף על העת ויזוב זוב דמה ימים רבים אחרי השבעה ההם, הנה הוא חולי כזוב האיש, והצריך אותה קרבן בהתרפאותה כדין הזב)}}.
יש מי שאומר שתקופת שבעת הימים של נידה הוא מצב רגיל, אבל ראיית דם אחרי זמן זה הוא מצב של [[מחלה]], ולכן הבדילה התורה בין נידה לזבה {{מקור|(רמב"ן ויקרא פרק טו פס' יא: "הקל הכתוב בזוב האשה בעת נידתה ולא חייב בה קרבן, בעבור שהוא בטבעה ולא נתרפאת מחולי. וטימא אותה שבעת ימים בין שתראה יום אחד או כל השבעה, (אבל) [שכל] הנשים בטבען לא תהיה בהן יותר משבעה זולתי בהיות בהן שפע יתר בחולי. אבל כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת הידוע לה, או שתוסיף על העת ויזוב זוב דמה ימים רבים אחרי השבעה ההם, הנה הוא חולי כזוב האיש, והצריך אותה קרבן בהתרפאותה כדין הזב)}}.
== פרישה סמוך לווסת ==
{{ערך מורחב|ערך-[[פרישה סמוך לווסת]]}}
== הלכות ומנהגים נוספים ==
=== כבוד ל[[ספר תורה]] ===
מותר לנדה לגעת בספר תורה בידיים נקיות {{מקור|(}}{{מקור|רמב"ם תפילין ומזוזה וספר תורה י ח$רמב"ם פ"י מהל' ס"ת ה"ח}} {{מקור|וכ"ה בטור ו}} {{מקור|שולחן ערוך יו"ד רפב ט$שו"ע יו"ד סי' רפב סע' ט}}{{מקור|)}}, שאין דברי תורה מקבלים [[טומאה]] {{מקור|(}}{{מקור|רמב"ם תפילין ומזוזה וספר תורה י ח$רמב"ם שם}}{{מקור|, והוא עפ"י לשון הגמ'}} {{מקור|תלמוד בבלי: ברכות כב א$ ברכות כב.}} {{מקור|לגבי בעל קרי, - ב"י שם)}}. ויש נשים שנמנעות מלגעת בספר<ref>לא ברור אם הכוונה רק לס"ת, או לכל ספר קודש.</ref> בימי נידתן {{מקור|(אור זרוע, ח"א, הל' נדה, סי' שס)}}. ויש מי שכתב שאין מנהג זה עיקר {{מקור|(שו"ע הרב על התניא, או"ח סוף סי' פח)}}.
נהגו הנשים – מכל הקהילות<ref>אף אלו הנוהגות לבוא לבית הכנסת.</ref> – שלא לראות ספר תורה בימי נידתן {{מקור|(שו"ת בנימין זאב סי' קנג – מובא להלכה במג"א סי' פח ס"ק ב ובמ"ב שם ס"ק ו; ועוד)}} בשעה שהחזן [[הגבהה|מראה אותו לעם]] {{מקור|(האגור, הל' נדה, סוף סי' אלף שפח; ט"ז או"ח סי' פח ס"ק ב בשם המהרש"ל; מ"ב שם ס"ק ז; ועוד)}}. ואין בזה איסור מן הדין {{מקור|(שאפילו לגעת בספר תורה מותר להן וכנ"ל)}}, אלא בשביל לנהוג [[כבוד]] בתורה {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ה סע' צח, עמ' סה)}}. והדברים אמורים רק בשעה שהדמים מצויים {{מקור|(דרכי טהרה שם)}}.
=== [[תפילה]] ודברי קדושה ===
ב[[משנה]] סוף פרק מי שמתו {{מקור|(}}{{מקור|משנה: ברכות ג ו$ברכות פ"ג מ"ו}}{{מקור|,}}{{מקור|תלמוד בבלי: ברכות כו א$ כו.}}{{מקור|)}} מופיעה [[מחלוקת]] ביחס לאנשים הטמאים בטומאות שונות אם רשאים [[תלמוד תורה|ללמוד תורה]] ו[[תפילה|להתפלל]] קודם שיטבלו:
:"[[זב]] שראה [[קרי]], ונדה שפלטה [[שכבת זרע]], והמשמשת שראתה נדה - צריכים [[טבילת עזרא|טבילה]], ו[[רבי יהודה]] פוטר".
מדברים אלו הבינו הראשונים {{מקור|שם (רי"ף ברכות (יז:) בסוף, רא"ש שם סוף פ"ג סי' נח, – הובאו בב"י או"ח ר"ס פח; פירוש המשנה לרמב"ם שם – מובא במאירי שם; תשב"ץ ח"א סי' קא; ועוד)}} שנדה שלא פלטה שכבת זרע - לכל הדעות רשאית ללמוד תורה ולהתפלל קודם שתטבול. והיות ואשה חייבת בתפילה {{מקור|(עי' מ"ב סי' קו ס"ק ד)}}, א"כ הנדה '''חייבת''' להתפלל {{מקור|(ריקאנטי סוף סי' ז בדעת הרי"ף)}}.
הרמ"א {{מקור|שולחן ערוך או"ח פח$או"ח סי' פח|כן}} הביא שיש שכתבו שאין לאשה נדה להתפלל או להזכיר [[שם ה'|השם]] {{מקור|(וכ"כ בס' האגור, הל' נדה, סי' אלף שפח, בשם 'שערים מדורא', וע"ש באגור)}}.
ותמה המגן אברהם {{מקור|(שם ס"ק ב)}} איך מותרת שלא [[ברכה|לברך]] [[ברכת המזון]] ושלא לעשות [[קידוש]] שחיובם מן התורה בגלל מנהג שאין לו יסוד? ולכן כתב ש{{מקור|[למנהג זה}}<ref>ר' להלן שדעתו שלא לנהוג כך, אלא רק שלא להיכנס לבית הכנסת.</ref>{{מקור|]}} תשמע מאחרים ותצא ידי חובתה ע"י [[שומע כעונה]], ואם אין אחרים שתאמר זאת בלחש {{מקור|(וכ"כ בשו"ע הרב בעל התניא שם סע' ב)}}.
גם הפרי חדש {{מקור|(שם)}} תמה על מנהג זה שכן במשנה הנ"ל ובמקומות נוספים ב[[ש"ס]] {{מקור|תלמוד בבלי: ברכות כב א$ברכות כב.|כן}} ובפוסקים מבואר שנדה חייבת להתפלל, "מי הוא זה שיוכל לחלוק בזה ולפטור הנשים בימי נידתן מתפילה?!"
וכן שאר הפוסקים כתבו שכל המנהג הוא רק להימנע מלהיכנס ל[[בית הכנסת]] ולהתפלל לפני חברותיהן<ref>ר' להלן בכותרת: הליכה לבית הכנסת ותפילה בפני אחרות.</ref> {{מקור|(מג"א הנ"ל בשם שו"ת בנימין זאב סי' קנג, והוסיף המג"א: "וכן עיקר"; שו"ע הרב בעל התניא שם סע' ב; מ"ב שם ס"ק ו בשם שו"ת בנימין זאב הנ"ל; ועוד)}}, וגם זה הוא מחמת המנהג ולא איסור מן הדין {{מקור|(מג"א ומ"ב הנ"ל בשם שו"ת בנימין זאב הנ"ל, והסכימו לדבריו; שו"ע הרב הנ"ל; ביאור הגר"א שם ד"ה וי"א; ועוד)}}. וכן הסכימו האחרונים שצריכה להתפלל בביתה ולברך כל הברכות, ובפרט ברכת המזון וקידוש שחיובם מן התורה {{מקור|(מ"ב שם; שו"ת יחווה דעת ח"ג סי' ח; שו"ת דברי ישראל, להגר"י וועלץ זצ"ל, או"ח סי' לז, מאחר שכן מסקנת הפר"ח הנ"ל; שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' ח אות ב-ז; טהרת הבית, ח"ב, סי' יב סע' מב, עמ' רב-רג; ילקוט יוסף, ח"ד, או"ח סי' פב אות ב, עמ' תשו-תשז; ועוד – ור' להלן)}}.
ולכן הנדה מותרת להתפלל אף בשעה שהדם זב ממנה {{מקור|(כ"ה משמעות הפוס' הנ"ל; וכ"כ בהדיא במעשה רב אות נח, - מובא בשו"ת ציץ אליעזר הנ"ל אות ד ד"ה וכזאת היא; ועוד)}}, ואף שאסור להתפלל כשיוצא מגופו דבר מטונף כצוֹאָה {{מקור|(}}{{מקור|שולחן ערוך או"ח עו$שו"ע או"ח סי' עו סע' ד-ה}} {{מקור|ובמפרשים שם)}} וכיו"ב, אך דם דינו שונה, שכבר כתב בשו"ת הרדב"ז {{מקור|(ח"א סוף סי' שטו)}} שדם היוצא ממכה בפי הטבעת לא חשוב דבר מאוס, ואף כאן אין דם הנדה נחשב מאוס ויכולה וחייבת להתפלל, לברך ולקרא קריאת שמע ככל אשה {{מקור|(טהרת הבית שם ובמשמרת הטהרה הערה מב, עמ' רג-רד; ילקוט יוסף שם; ועוד)}}.
ויש מי שכתב שגם למנהג שהזכיר הרמ"א ב[[ימים נוראים]] רשאית הנדה להתפלל ולברך, בין בבית הכנסת ובין בביתה {{מקור|(שו"ת שיח יצחק, הוצאת מכון ירושלים תשנ"ה, סי' מא)}}.
ויש מי שכתב שהדברים אמורים רק בשעה שאין הדם זב מבשרה, אך בשעה שהדם זב מבשרה איננה יכולה ללמוד דברים שבקדושה או להתפלל {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, סוף פ"ה, סע' ק, עמ' סה, וטעמו שאין זה שונה מהמבואר ב}} {{מקור|שולחן ערוך או"ח עו$שו"ע הנ"ל}} {{מקור|ובמפרשים לגבי צוֹאָה היוצאת מגופו)}}.
והוסיף ש'''אין''' לאשה המניחה צמר גפן וכד' על גופה כנגד אותו מקום ומִתמלא וסופג דם וזוהמה והוא מאוס או שיש בו [[ריח]] לא נעים, ללמוד דברים שבקדושה או להתפלל עד שתסירנו {{מקור|(דרכי טהרה שם סע' צט עפ"י}} {{מקור|שולחן ערוך יו"ד רפב ט$ שו"ע יו"ד סי' רפב סע' ט}} {{מקור|הנ"ל, וכן מבואר ב}} {{מקור|שולחן ערוך או"ח מ$שו"ע או"ח סי' מ סע' ו-ז}} {{מקור|ומ"ב שם ס"ק טז - לגבי הרואֶה קרי)}}. אך אם הדם בלוע בגופה {{מקור|(ע"י מוח דחוק או טמפון ספוג דם וכד')}} - יכולה ללמוד ולהתפלל כל עוד לא יצא הדם החוצה {{מקור|(דרכי טהרה שם)}}.
ויש מי שכתב שאף הנשים {{מקור|(- מקצת מנשות ספרד)}} שלא מתפללות בשעה ששופעות דם נידות, מ"מ תקפדנה לברך את כל הברכות, ובפרט תזהרנה בברכת המזון שחיובה מהתורה {{מקור|(תורת המשפחה, הרב משה שטרנבוך שליט"א, פ"ב סע' ט, וע"ש בהערות 65-70)}}.
=== הליכה ל[[בית הכנסת]] ותפילה בפני אחרות ===
הורו ה[[גאונים]] שנדה מותרת ללכת לבית הכנסת להתפלל<ref>וזה לא כמה שהביא [[הרוקח]] {{מקור|(סוף הל' נידה, סוף סי' שיח) בשם ספר 'מעשה הגאונים' שהנדה אסורה ליכנס בבית הכנסת עד שתטבול במים. שהרוק מטמא בנדה. (ור' להלן בשם הרוקח סי' שיז דברים אחרים, וצ"ע).</ref>. ואמרו הזבים והזבות והמצורעים ובעלי נדות מותרים לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה ובמדרש בהלכות ובהגדות {{מקור|(ספר האשכול, מהד' אלבק, הל' בעל קרי, ב:)}}.
אולם יש מי שכתב שהנשים נהגו [[סלסול]] {{מקור|(- מעלה}}<ref>{{מקור|כ"ה ברש"י (קידושין עח: ד"ה סלסול; בכורות ל: ד"ה סילסול.}} </ref>{{מקור|)}} ו[[פרישות]] בעצמן שאינן נכנסות לבית הכנסת ואינן מתפללות בפני חברותיהן בימי נידתן {{מקור|(מרדכי ברכות שם סוף רמז פו בשם הראבי"ה; הגהות מיימוניות פ"ד מהל' תפילה ה"ד אות ג בשם הראבי"ה; וכעי"ז מצינו בכמה ספרים: הרוקח, הל' נדה, סי' שיז; אור זרוע, ח"א הל' נדה, סי' שס, ומש"כ שם בשם הראבי"ה, ומה שמצא כן בברייתא דנדה; דרשות מהר"ח אור זרוע, סי' כב בהגהה, ד"ה והר"ח אומר; ועוד)}}.
ובשם [[רש"י]] הובא שאף שאין איסור לנדה להיכנס לבית הכנסת, ואין דין בית הכנסת כ[[בית המקדש]] שאסור לטמאים להיכנס לשם, מ"מ מקום טהרה הוא בית הכנסת ויפה עושות הנשים הנמנעות מלהיכנס אליו {{מקור|(ספר האורה ריש ח"ב - הל' נדה לרש"י; מחזור ויטרי סוף סי' תצח; ספר ליקוטי הפרדס מרש"י דף ה ע"ב; אורחות חיים, הל' נדה, סוף סי' ב, בשם הר"ש; כלבו סי' פה ד"ה וכתב הר"ש ז"ל; ועוד)}}.
ויש מי שכתב בטעם המנהג, שהנשים נמנעות מלהיכנס לבית הכנסת כדי שלא תראינה את [[ספר תורה|ספר התורה]] {{מקור|(שו"ת בנימין זאב ריש סי' קנג)}}.
והסכימו הפוסקים שמנהג זה איננו מן הדין, אלא הוא [[חומרא]] בכבוד בית הכנסת {{מקור|(דברי רש"י הנ"ל; הרוקח, הל' נדה, סי' שיז; אור זרוע, ח"א, הל' נדה, סי' שס; שו"ת בנימין זאב סי' קנג - הובא להלכה במג"א סי' פח סוף ס"ק ב ובמ"ב שם ס"ק ו; ביאור הגר"א שם ד"ה וי"א; לבוש שם; תורה תמימה ויקרא יב, ד הערה לה; ועוד. – ועי' תרומת הדשן סוף סי' קלב וספר האגור סי' אלף שפח שהביאו מח' בדבר)}}.
למנהג זה כתבו הפוסקים כמה הגבלות {{מקור|(מובאות בדרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ה סע' צז, עמ' סז-סח)}} בהן יכולה להיכנס לבית הכנסת:
# המנהג רק בשעה שזב דם ממנה {{מקור|(הרוקח, הל' נדה, סי' שיז: "בעוד שרואה")}}, ולאחר מכן – בימי ליבונה – יכולה להיכנס לבית הכנסת אע"פ שלא טבלה עדיין {{מקור|(ר' }}{{מקור|שולחן ערוך או"ח פח$רמ"א או"ח סי' פח}}{{מקור|; לבוש שם ובערוה"ש שם סע' ד וביו"ד סי' קצה סוף סע' כח)}}.
# ב[[ימים הנוראים]] {{מקור|(תרומת הדשן, פסקים וכתבים, סי' קלב; לקט יושר ח"ב יו"ד ריש עמ' כג;}} {{מקור|שולחן ערוך או"ח פח$רמ"א או"ח סי' פח}}{{מקור|; דרכי משה יו"ד סי' קצה אות __________; לבוש שם; ערוה"ש שם סע' ד; ועוד)}}, "כי היו להן לעיצבון-רוח ולמחלת-לב שהכל מתאספים להיות בציבור והמה יעמדו חוץ" כמו שהתירו לנשים [[סמיכה|לסמוך]] על ה[[קורבנות]] כדי לרצותן<ref>{{מקור|עי'}} {{מקור|תלמוד בבלי: חגיגה טז ב#חגיגה טז:}} {{מקור|ועוד.}} </ref> {{מקור|(תרומת הדשן ולקט יושר שם; ביאור הגר"א שם ד"ה בימים וכו'; ועוד)}}. ומתחילת ה[[סליחות]] נקרא 'ימים הנוראים' {{מקור|(מג"א שם ס"ק ג בשם מעגלי צדק; מ"ב שם ס"ק ח; ועוד)}}.
# אִם [[נישואין|משיאה]] את בנה או בִתה או שהיא בעצמה [[יולדת]] והולכת לבית הכנסת אחר ארבעה שבועות {{מקור|(מג"א סוף סי' פח; מ"ב שם ס"ק ח; ערוה"ש שם סע' ד; ועוד)}}, וכן אם מתאספים לשמחה וכדומה ויגרם לה צער מהימנעותה להיכנס {{מקור|(לבוש שם; ערוה"ש שם; דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ה סע' צז, עמ' סה; ועוד)}}.
# אם חוששת שבביתה לא תתפלל כראוי או לא תתפלל כלל {{מקור|(דרכי טהרה שם, עפ"י מש"כ הפוס' שנשים חייבות מדינא בתפילה וכנ"ל)}}.
ויש שכתבו, שמנהג זה הוא אחד הטעמים שלא לערוך [[חופה]] בבית הכנסת {{מקור|(ר' שו"ת פרי השדה ח"ד סי' צז; שו"ת לבושי מרדכי סי' מז; חקקי לב חאו"ח סי' ג; ועוד)}}. ויש מי שהשיג על טעמים אלו והתיר לערוך חופה בבית הכנסת, וזאת משום שנשים רבות לא נהגו כלל במנהג זה, ועוד שאפילו לנוהגות כן יש להתיר להיכנס לבית הכנסת בשעת החופה שלא יצטערו כמו שהתירו הכניסה בימים הנוראים {{מקור|(שו"ת יביע אומר ח"ג אה"ע סי' י אות ז)}}.
'''אולם''' רבים מהפוסקים חלקו לגמרי על מנהג זה {{מקור|(ר' ספר האגור, הל' נדה, סוף סי' אלף שפח; טהרת הבית ח"ב סי' יב סע' מג ובמשמרת הטהרה באריכות; שו"ת יביע אומר ח"ג אה"ע סי' י אות ה-ז; ועוד)}}, וכן מנהג מדינותינו שנשים נכנסות לבית הכנסת אף בימי נידתן {{מקור|(חיי אדם כלל ג אות לח; מ"ב סי' פח הנ"ל ס"ק ז; ודלא כערוה"ש שם סע' ד וביו"ד סי' קצה סע' כח שהעתיק ד' הרמ"א שבמדינותינו נהגו להחמיר)}}.
=== [[הכותל המערבי]] ===
אין איסור לאשה נדה ללכת לכותל המערבי, שכן רחבת הכותל היא מחוץ ל[[הר הבית]] {{מקור|(שו"ת תפארת צבי, לרבי צדוק הכהן מלובלין, יו"ד סי' כז אות יב; שו"ת יביע אומר ח"ה יו"ד סי' כז באורך; שם ח"ט יו"ד סי' יא; ועוד)}}, והמחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהים {{מקור|(יביע אומר שם בסוף התשובה)}}. אך, למנהג שנשים אינן באות לבית הכנסת, אף לרחבת הכותל צריכה להימנע מלהיכנס, משום שאף היא דינה כבית הכנסת {{מקור|(פשוט)}}.
נהגו הנשים שלא לגעת בכותל המערבי בימי נידתן בשעה שהדמים מצויים, ולא משום איסור אלא כדי לנהוג כבוד ב[[מקדש]] {{מקור|(דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ה סע' צח, עמ' סה)}}.
=== [[בית קברות]] ===
נהגו הנשים שלא ללכת בעת נידתן לבית הקברות ולהתפלל שם {{מקור|(פתחי תשובה יו"ד סי' קצה ס"ק יט בשם חמו"ד כת"י; ערוה"ש שם סע' כח; מ"ב סי' פח סוף ס"ק ז; ועוד)}}. ויש שכתבו שראוי לנשים בכלל {{מקור|(- אף בימי טהרתן)}} להימנע מללכת לבית הקברות ובפרט אחר המיטה {{מקור|(ר'}} {{מקור|שולחן ערוך יו"ד שנט$ שו"ע יו"ד סי' שנט סע' א-ב}} {{מקור|ובש"ך שם ס"ק ב; דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ה סע' צו, עמ' סד, ובמהד' תשמ"ו - שם עמ' נז; וראה עוד טהרת הבית, ח"ב סי' יב סע' מד; י. דינרי, תרביץ, מט, תש"מ, עמ' 302 ואילך)}}.
=== מנהגי הרחקות נוספים (מאנציקלופדיה הלכתית רפואית) ===
'''מנהגי הרחקות נידה''' היו מקומות שבהם שהו נשים נידות, ונקראו בית הטומאות<ref>ראה <makor>משנה נידה ז ד,</makor> ובפי' רע"ב שם; ואולי היא סוכת הנשים בתוך סוכות גנב"ך - <makor>בבלי סוכה ח ב.</makor> בין יהודי אתיופיה נהג מנהג זה עד ימינו, ומקום מיוחד לנידות נקרא מרג'ם גוד'ו - בית הטמאות.</ref>. חז"ל מספרים שזקנים ראשונים היו אומרים, שכל המנוולת עצמה בימי נידתה, רוח חכמים נוחה הימנה, וכל המקשטת עצמה בימי נידתה, אין רוח חכמים נוחה הימנה, עד שבא רבי עקיבא ולימד, אם כן אתה מגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה<ref><makor>בבלי שבת סד ב;</makor> אבות דרבי נתן ב א.</ref>.
מהראשונים יש שתיארו את המנהגים בימים קדמונים הנוגעים לנשים בעת נידתן: הן היו מרוחקות מאד, היו יושבות בדד באוהל, האנשים והנשים ירחקו ממנה, לא תספר עם בני אדם, כי גם דיבורה טמא אצלם, והעפר אשר תדרוך טמא להם, ואף מבט שלה מוליד היזק, והיה מנהגן שלא תדרוך כף רגלה על הארץ<ref>רמב"ן עה"ת <makor>בראשית לא לה;</makor> <makor>ויקרא יב ד.</makor> וראה עוד ברמב"ן עה"ת <makor>ויקרא יח יט,</makor> בתיאור הנזק שהנידה גורמת בראייתה. אמנם ראה בהערות הרב ח.ד. שעוועל על הרמב"ן <makor>בראשית לא לה,</makor> ובאנציקלופדיה עברית, כרך כד, ע' נדה, עמ' 860, שכנראה 'הברייתא' המובאת בדברי הרמב"ן בתיאור הנהגות אלו מקורה בכת מינית דומה לקראים, ואכן להלכה לא נזכרו חומרות יתירות אלו על ידי אף אחד מהפוסקים, כולל הרמב"ן עצמו בספרי ההלכה שלו.</ref>.
ואסרו להסתכל על נידה בשעה שהדמים מצויים בה<ref>ס' חסידים (מהד' מרגליות) סי' תתשכו.</ref>;
וכן - הנידה תהיה לבדה בבית, ונשרפים המקומות שמהלכת עליהם, ומי שדיבר עמה נטמא, ואפילו נשבה הרוח ועברה על הנידה ועל הטהור - נטמא<ref>הרמב"ם מו"נ ח"ג פמ"ז, מנהג אנשי ה'צאבה', ועיי"ש שדחה מנהגים אלו. וראה עוד מנהגי הרחקות שונים באגרות הרמב"ם (הוצאת שילת), כרך א, עמ' תיב-ג, וכרך ב, עמ' תקעו.</ref>;
וכן - שנהגו הנשים אצלנו ובכל מקום ששמענו עליו, שתתרחק האשה בשעת נידתה או לידתה, ולא תגע בדבר אוכל ומשקה וכלים ובגדים וזולתם<ref>שו"ת הרמב"ם, בלאו, ח"א סי' קיד. וכתב שם, שיש לערער על מנהגים אלו, ולפיו מורים, ומי שלא ירצה לשנות מנהגו, אין כופים אותו על זה. וראה עוד מנהגי חומרה שונים בשו"ת יביע אומר ח"ו חיו"ד סי' כ.</ref>.
ויש מי שכתב, שעניין הריחוק מהנידה והזבה מפני המחלה שבהן, שמזקת הרבה בני אדם, וכל שכן השוכב אותן, כי לפי רוב קרבתו עימהן ההיזק גדול יותר<ref>ס' החינוך מ' קפב. וראה עוד שם מ' קסו.</ref>.
אכן בזמנינו אלה אין שום אדם נזהר בחומרות הרבות הללו של הרחקת הנידה<ref>שו"ת חת"ס חאו"ח סי' כג. וראה בפתיחה לס' שיעורי שבט הלוי על הלכות נידה בטעמי הדבר.</ref>, ומשפחות שבאו מחו"ל שנהגו בחומרות והרחקות שונות, יש לבטל מנהגן בלא שום התרה, כי החומרות הללו גורמות להפרת שלום בית, ויצא מהן תקלות וחיקוי המינים<ref>שו"ת יביע אומר ח"ו חיו"ד סי' כ.</ref>,
ומי שסובר שיש איסור נגיעה במאכל ובמשקה על ידי נידה, יצא מכלל הרבנים וכפר בתורה שבעל פה והולך בדרך הקראים, ורק אם נוהג כך מפני הזוהמה או מפני תוספת סייג כדי להתרחק מהנידה, מותר לו לעשות כן<ref>שו"ת הרמב"ם, בלאו, ח"ב סי' שכ.</ref>, ויש להקפיד רק על אותן הרחקות שנמנו בהלכה<ref>ראה להלן הע' 253 ואילך.</ref>.




== היבטים לשוניים (מאנציקלופדיה הלכתית רפואית) ==
== היבטים לשוניים (מאנציקלופדיה הלכתית רפואית) ==
=== פירוש המילה 'נדה' ===
=== פירוש המילה 'נדה' ===
נדה פירושה מרוחקת (תרגום אונקלוס ויקרא טו, כה; רמב"ן ויקרא יב, ד).
נדה פירושה מרוחקת {{מקור|(}}{{מקור|אונקלוס ויקרא טו כה$תרגום אונקלוס ויקרא טו, כה}}{{מקור|;}} {{מקור|רמב"ן ויקרא יב, ד}}{{מקור|)}}.


=== מילים נרדפות למילה 'נדה' ===
=== מילים נרדפות למילה 'נדה' ===
דוה / דווה <ref><makor>ויקרא כ יח.</makor></ref>, שפירושה חולה<ref>א"ע ויקרא שם.</ref>.
דוה / דווה <ref><makor>ויקרא כ יח.</makor></ref>, שפירושה חולה<ref>א"ע ויקרא שם.</ref>.


מובא בגמרא {{מקור|(}}{{מקור|תלמוד בבלי: ראש השנה כו א$ר"ה כו.}} {{מקור|תלמוד בבלי:סוטה מב א$סוטה מב.}}{{מקור|)}} שיש מקומות<ref>בגמ' ר"ה שם כתוב: "ב[[גליא]]", ואילו בסוטה כתוב "ב[[כרכי הים]]", יתכן שניתן לשער מכאן שגליא היא 'כרכי הים' (או לפחות אחד מהם), או שמא בשני מקומות אלו קוראים לנדה גלמודה.</ref> שקוראים לנידה גלמודה, היינו גמולה ומובדלת מבעלה.
מובא בגמרא {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:ראש השנה כו א$ר"ה כו.}} {{מקור|בבלי:סוטה מב א$סוטה מב.}}{{מקור|)}} שיש מקומות<ref>בגמ' ר"ה שם כתוב: "ב[[גליא]]", ואילו בסוטה כתוב "ב[[כרכי הים]]", יתכן שניתן לשער מכאן שגליא היא 'כרכי הים' (או לפחות אחד מהם), או שמא בשני מקומות אלו קוראים לנדה גלמודה.</ref> שקוראים לנידה גלמודה, היינו גמולה ומובדלת מבעלה.


=== שימוש מושאל במילה 'נדה' ===
=== שימוש מושאל במילה 'נדה' ===
שורה 1,177: שורה 133:


'''הרגשת ווסת''' על פי חז"ל והפוסקים יכולות להיות לאשה שתי סוגי הרגשות הקשורות במחזור:
'''הרגשת ווסת''' על פי חז"ל והפוסקים יכולות להיות לאשה שתי סוגי הרגשות הקשורות במחזור:
# הרגשה ביום הווסת או לפניה ("ווסת הגוף"), כגון פיהוק, עיטוש, כאבי בטן מרכזיים ותחתוניים, תחושת צמרמורת, רעידות, תחושת חום, תחושת כבדות בראש ובאיברים {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:נדה סג א נדה סג.}} {{מקור|וראה שיעורי שבט הלוי סי' קפט סק"י)}}, או תחושות אחרות הקבועות אצל אותה אשה שמתרחשות בעת הווסת, כולל [[דיכאון]], [[דאגה]], נִמנום {{מקור|(פיהמ"ש לרמב"ם נידה ט, ח; וראה גם בפסקי הרא"ש נדה פ"ט סי' א)}}, או לחץ בחזה {{מקור|(שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' פד)}};
# הרגשה ביום הווסת או לפניה ("ווסת הגוף"), כגון פיהוק, עיטוש, כאבי בטן מרכזיים ותחתוניים, תחושת צמרמורת, רעידות, תחושת חום, תחושת כבדות בראש ובאיברים {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:נדה סג א נדה סג.}} {{מקור|וראה שיעורי שבט הלוי סי' קפט סק"י)}}, או תחושות אחרות הקבועות אצל אותה אשה שמתרחשות בעת הווסת, כולל [[דיכאון]], [[דאגה]], נִמנום {{מקור|פיהמ"ש לרמב"ם נידה ט, ח; וראה גם בפסקי הרא"ש נדה פ"ט סי' א|כן}}, או לחץ בחזה {{מקור|שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' פד|כן}};
# ויכולה להיות הרגשה בזמן יציאת הדם {{מקור|בבלי: נדה נז ב$נדה נז:|כן}}, שקשורה בפתיחת המקור, בזעזוע הגוף, או בתחושת זיבת דם לח {{מקור|(ר' פת"ש סי' קפג סק"א)}}. לעתים יכולה הרגשה זו להתפרש כהרגשת מי רגלים, ולא כהרגשת דם ווסת {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:נדה נז ב$ נדה שם}} {{מקור|וכן}}{{מקור|בבלי: נדה ג א$שם ג.}}{{מקור|)}}.
# ויכולה להיות הרגשה בזמן יציאת הדם {{מקור|בבלי:נדה נז ב$נדה נז:|כן}}, שקשורה בפתיחת המקור, בזעזוע הגוף, או בתחושת זיבת דם לח {{מקור|ר' פת"ש סי' קפג סק"א|כן}}. לעתים יכולה הרגשה זו להתפרש כהרגשת מי רגלים, ולא כהרגשת דם ווסת {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:נדה נז ב$ נדה שם}} {{מקור|וכן}} {{מקור|בבלי:נדה ג א$שם ג.}}{{מקור|)}}.
 


== ראה גם ==
== ראה גם ==
* [[וסת]]
* [[וסת]]
* [[זבה]]
* [[זבה]]
* [[דיני כתמים]]
* [[הרגשת יציאת הדם]]
* [[הרחקות מאשתו נדה]]
* [[פרישה סמוך לווסת]]
* [[הפסק טהרה]]
* [[הפסק טהרה]]
* [[רואה מחמת תשמיש]]




== לקריאה נוספת ==
== לקריאה נוספת ==
מלבד לימוד [[מסכת נדה]] ב[[תלמוד בבלי]] והלכות נדה ברמב"ם {{מקור|(הלכות איסורי ביאה פרקים ד-יא; הלכות מטמאי משכב ומושב פרקים א-ה)}}, ב[[טור]] וב[[שולחן ערוך]] {{מקור|(יורה דעה סי' קפג-קצז)}} ומפרשיהם, ניתן ללמוד ולהרחיב בעניין הנדה והלכותיה במקורות הבאים:  
מלבד לימוד [[מסכת נדה]] ב[[בבלי]] והלכות נדה ברמב"ם {{מקור|הלכות איסורי ביאה פרקים ד-יא; הלכות מטמאי משכב ומושב פרקים א-ה|כן}}, ב[[טור]] וב[[שולחן ערוך]] {{מקור|יורה דעה סי' קפג-קצז|כן}} ומפרשיהם, ניתן ללמוד ולהרחיב בעניין הנדה והלכותיה במקורות הבאים:  
:ספרי ראשונים {{מקור|(- כמובן, יש לזכור, שזוהי דעת המחבר, אך בהלכות מסוימות נחלקו עליו שאר הראשונים והלכה כמותם)}}:
*ספרי ראשונים {{מקור|- כמובן, יש לזכור, שזוהי דעת המחבר, אך בהלכות מסוימות נחלקו עליו שאר הראשונים והלכה כמותם|כן}}:
** '''[[מחזור ויטרי]]''' סימן תצט
** '''[[מחזור ויטרי]]''' סימן תצט
** '''ספר המנהיג''', לרבי אברהם הירחי, הלכות נדה {{מקור|(עמ' תקמו-תקנא)}}
** '''ספר המנהיג''', לרבי אברהם הירחי, הלכות נדה {{מקור|עמ' תקמו-תקנא|כן}}
** '''[[אורחות חיים]]''', לרבי אהרן ב"ר יעקב הכהן<ref>נוהגים לכנותו ר' אהרן הכהן מלוניל, אך כנראה שבאמת מוצאו היה מ מנרבונה שבפרובנס.</ref>, סימנים ט-י
** '''[[אורחות חיים]]''', לרבי אהרן ב"ר יעקב הכהן<ref>נוהגים לכנותו ר' אהרן הכהן מלוניל, אך כנראה שבאמת מוצאו היה מ מנרבונה שבפרובנס.</ref>, סימנים ט-י


:ספרי חכמי זמנינו:
*ספרי חכמי זמנינו:
** '''אנציקלופדיה תלמודית''', כרך יא, ערך וסת, עמ' תקב ואילך; כרך ז, ערך דם נדה, עמ' תקז ואילך.
** '''אנציקלופדיה תלמודית''', כרך יא, ערך וסת, עמ' תקב ואילך; כרך ז, ערך דם נדה, עמ' תקז ואילך.
** '''טהרת בת ישראל''', [[הרב קלמן כהנא]] זצ"ל{{מקור|, (יצא לאור בשמונה מהדורות: תש"ג, ..., תשכ"ג, תשכ"ה, הוצאת פלדהיים, שבט תשכ"ט, ..., ..., הוצאת פלדהיים, ירושלים תשל"ט}}.
** '''טהרת ישראל''', הרב ישראל יאנובסקי זצ"ל, {{מקור|מהד' ראשונה – בילגורייא עת"ר, מהד' שנייה – פייטרקוב תרפ"ב, בשני כרכים|כן}}
** '''טהרת ישראל''', [[רבי ישראל מאיר הכהן מראדין]] זצ"ל {{מקור|(בעל ה}}[[חפץ חיים]]{{מקור|)}}, {{מקור|מהד' ראשונה - פיעטרקוב תרפ"ד; מופיע בדר"כ בסט 'כל כתבי החפץ חייים השלם'|כן}}
** '''טהרת בת ישראל''', [[הרב קלמן כהנא]] זצ"ל{{מקור|, (יצא לאור בשמונה מהדורות: תש"ג, תשי"ד, תשכ"ג, תשכ"ה, הוצאת פלדהיים, שבט תשכ"ט, ..., ..., הוצאת פלדהיים, ירושלים תשל"ט}}.
** '''תורת המשפחה''', [[הרב משה שטרנבוך]] שליט"א, ירושלים תשכ"ח.
** '''תורת המשפחה''', [[הרב משה שטרנבוך]] שליט"א, ירושלים תשכ"ח.
** '''דרכי טהרה''', [[הרב מרדכי אליהו]] זצ"ל, הוצאת ת"ת סוכת דוד, ירושלים{{מקור|, יצא לאור בשלוש מהדורות: תשד"ם, תשמ"ו ותשס"ז}}.
** '''דרכי טהרה''', [[הרב מרדכי אליהו]] זצ"ל, הוצאת ת"ת סוכת דוד, ירושלים{{מקור|, יצא לאור בשלוש מהדורות: תשד"ם, תשמ"ו ותשס"ז}}.
** '''שיעורי שבט הלוי הלכות נדה''', שיעורי [[הרב שמואל הלוי ואזנר]] שליט"א שנערכו ע"י הרב ברוך מרדכי שנקר ובהשתתפות [[הרב מרדכי גרוס]] שליט"א{{מקור|, יצא לאור בשלוש מהדורות: תשמ"ו (עם קונטרס הוספות ותיקונים - י"ל בניסן תשנ"ב)}}, תשנ"ב ותשנ"ח}}.
** '''שיעורי שבט הלוי הלכות נדה''', שיעורי [[הרב שמואל הלוי ואזנר]] שליט"א שנערכו ע"י הרב ברוך מרדכי שנקר ובהשתתפות [[הרב מרדכי גרוס]] שליט"א{{מקור|, יצא לאור בשלוש מהדורות: תשמ"ו (עם קונטרס הוספות ותיקונים - י"ל בניסן תשנ"ב)}}, תשנ"ב ותשנ"ח}}.
** '''בדי השולחן הלכות נדה''', הרב שרגא פייוול כהן, {{מקור|(ארה"ב?)}} תשמ"ז.
** '''בדי השולחן הלכות נדה''', הרב שרגא פייוול כהן, {{מקור|ארה"ב?|כן}} תשמ"ז.
** '''טהרת הבית''', [[הרב עובדיה יוסף]] שליט"א, ג' כרכים, יצאו לאור בירושלים {{מקור|(ח"א יצא לאור בשנת תשמ"ח?, ח"ב יצא בשנת תש"נ, וח"ג - בשנת תשס"ו)}}.
** '''טהרת הבית''', [[הרב עובדיה יוסף]] שליט"א, ג' כרכים, יצאו לאור בירושלים {{מקור|ח"א יצא לאור בשנת תשמ"ח?, ח"ב יצא בשנת תש"נ, וח"ג - בשנת תשס"ו|כן}}.
** '''תורת הטהרה''', [[הרב דוד יוסף]] שליט"א, עפ"י פסקי אביו הרב עובדיה יוסף שליט"א {{מקור|(נדפס הן בפני עצמו והן בצירוף לספר טהרת הבית)}}.
** '''תורת הטהרה''', [[הרב דוד יוסף]] שליט"א, עפ"י פסקי אביו הרב עובדיה יוסף שליט"א {{מקור|נדפס הן בפני עצמו והן בצירוף לספר טהרת הבית|כן}}.
** '''קנה בֹשם הלכות נדה''', שיעורי [[הרב מאיר בראנדסדאפער]] שליט"א, ג' כרכים, נערכו ע"י ת"ח ובהם בנו הרב יששכר נר"ו, הוצאת מכון שערי אורה, ירושלים {{מקור|(ח"א יצא לאור בשנת תשנ"ו, ח"ב - בשנת תש"נ, וח"ג - בשנת תשס"ו)}}.
** '''קנה בֹשם הלכות נדה''', שיעורי [[הרב מאיר בראנדסדאפער]] שליט"א, ג' כרכים, נערכו ע"י ת"ח ובהם בנו הרב יששכר נר"ו, הוצאת מכון שערי אורה, ירושלים {{מקור|ח"א יצא לאור בשנת תשנ"ו, ח"ב - בשנת תש"נ, וח"ג - בשנת תשס"ו|כן}}.
** '''אורחות הבית''', הרב משה שטרנבוך שליט"א, ירושלים תשנ"ה, חלק שני {{מקור{|(מעמ' קנג ואילך)}}
** '''משמרת הטהרה''', [[הרב משה מרדכי קארפ]] שליט"א, ב' כרכים, ירושלים תשס"ה.
** '''משמרת הטהרה''', [[הרב משה מרדכי קארפ]] שליט"א, ב' כרכים, ירושלים תשס"ה.
** '''נטעי גבריאל הלכות נדה''', מאת הרב גבריאל ציננער שליט"א, ב' כרכים, ירושלים תשס"ה.
** '''נטעי גבריאל הלכות נדה''', מאת הרב גבריאל ציננער שליט"א, ב' כרכים, ירושלים תשס"ה.
** '''שערי אורה''', הרב שלמה לוי שליט"א {{מקור|(ראש הכולל בישיבת הר עציון)}}, הוצאת ישיבת הר עציון, אלון שבות שבגוש עציון.
** '''שערי אורה''', הרב שלמה לוי שליט"א {{מקור|ראש הכולל בישיבת הר עציון|כן}}, הוצאת ישיבת הר עציון, אלון שבות שבגוש עציון.
** '''לבושי עז''', שיעורי [[הרב עזריאל אוירבעך]] שליט"א, נערכו ע"י הרב אהרן זאב ווייס נר"ו, טבת תשס"ז ירושלים.
** '''לבושי עז''', שיעורי [[הרב עזריאל אוירבעך]] שליט"א, נערכו ע"י הרב אהרן זאב ווייס נר"ו, טבת תשס"ז ירושלים.
** '''שיעורי טהרה''', שיעורים מאת הרב מרדכי גרוס שליט"א, קריית ספר - ירושלים תשס"ז(?)
** '''שיעורי טהרה''', שיעורים מאת הרב מרדכי גרוס שליט"א, קריית ספר - ירושלים תשס"ז(?)


== קישורים חיצוניים ==


== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים|טורים=כן}}
<references />


{{טומאה וטהרה}}
[[קטגוריה: טהרת המשפחה]]
[[קטגוריה: טהרת המשפחה]]
[[קטגוריה: הלכתית רפואית]]
[[קטגוריה: הלכתית רפואית]]
[[קטגוריה: יסודות וחקירות]]
[[קטגוריה: יסודות וחקירות]]
[[קטגוריה: טומאה וטהרה]]
[[קטגוריה:גניקולוגיה]]
[[קטגוריה:רפואה והלכה]]

גרסה אחרונה מ־03:42, 26 בינואר 2017

נִדה היא אִשה שיצא דם[1] ממקורה[2]. התורה קבעה שנדה טמאה ואסרה קשר גופני בין נדה לגבר.

איסור נדה[עריכה]

ערך מורחב - איסור נדה

התורה אסרה קירבה גופנית בין נדה לגבר (ויקרא יח, יט), וחז"ל הוסיפו גזירות והרחקות לאיסור זה. וכן נאמר באבות דרבי נתן (נוסחא א) ב, א: "איזהו סייג שעשתה תורה לדבריה? הרי הוא אומר 'ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב' (ויקרא י"ח י"ט). יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברים בטלים? תלמוד לומר 'לא תקרב'. יכול תישן עמו בבגדיה על המטה? תלמוד לומר 'לא תקרב'. יכול תרחץ פניה ותכחול עיניה? תלמוד לומר 'והדוה בנדתה' (שם ט"ו ל"ג). כל ימים שבנדתה תהיה בנדוי. מכאן אמרו: כל המנולת עצמה בימי נדתה רוח חכמים נוחה הימנה וכל המקשטת עצמה בימי נדתה אין רוח חכמים נוחה הימנה".

טומאת נדה[עריכה]

ערך מורחב - טומאת נדה

הנדה טמאה ומטמאת כלים במגע, ומטמא אדם במגע ובמשא.



טומאת דם הנדות[עריכה]

ערך מורחב - דם נדה



מדברי חז"ל על הנדה (מאנציקלופדיה הלכתית רפואית)[עריכה]

  • "קינין ופתחי נידה, הן הן גופי הלכות" (אבות ג, כב)
  • מדמה הקב"ה טומאת ישראל לטומאת הנידה, מה נידה ניטמאת ונטהרת, אף ישראל שנטמאו עתידים להיטהר (תנחומא מצורע ח).


הלכות ומנהגים נוספים[עריכה]

כבוד לספר תורה[עריכה]

מותר לנדה לגעת בספר תורה בידיים נקיות (רמב"ם פ"י מהל' ס"ת ה"ח וכ"ה בטור ושו"ע יו"ד סי' רפב סע' ט), שאין דברי תורה מקבלים טומאה (רמב"ם שם, והוא עפ"י לשון הגמ' ברכות כב. לגבי בעל קרי, - ב"י שם). ויש נשים שנמנעות מלגעת בספר[3] בימי נידתן (אור זרוע, ח"א, הל' נדה, סי' שס). ויש מי שכתב שאין מנהג זה עיקר (שו"ע הרב בעל התניא, או"ח סוף סי' פח).

נהגו הנשים – מכל הקהילות[4] – שלא לראות ספר תורה בימי נידתן (שו"ת בנימין זאב סי' קנג – מובא להלכה במג"א סי' פח ס"ק ב ובמ"ב שם ס"ק ו; ועוד) בשעה שהחזן מראה אותו לעם (האגור, הל' נדה, סוף סי' אלף שפח; ט"ז או"ח סי' פח ס"ק ב בשם המהרש"ל; מ"ב שם ס"ק ז; ועוד). ואין בזה איסור מן הדין (שאפילו לגעת בספר תורה מותר להן וכנ"ל), אלא בשביל לנהוג כבוד בתורה (דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ה סע' צח, עמ' סה). והדברים אמורים רק בשעה שהדמים מצויים (דרכי טהרה שם).

תפילה ודברי קדושה[עריכה]

במשנה סוף פרק מי שמתו (ברכות פ"ג מ"ו, כו.) מופיעה מחלוקת ביחס לאנשים הטמאים בטומאות שונות אם רשאים ללמוד תורה ולהתפלל קודם שיטבלו:

"זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע, והמשמשת שראתה נדה - צריכים טבילה, ורבי יהודה פוטר".

מדברים אלו הבינו הראשונים שם (רי"ף ברכות (יז:) בסוף, רא"ש שם סוף פ"ג סי' נח, – הובאו בב"י או"ח ר"ס פח; פירוש המשנה לרמב"ם שם – מובא במאירי שם; תשב"ץ ח"א סי' קא; ועוד) שנדה שלא פלטה שכבת זרע - לכל הדעות רשאית ללמוד תורה ולהתפלל קודם שתטבול. והיות ואשה חייבת בתפילה (עי' מ"ב סי' קו ס"ק ד), א"כ הנדה חייבת להתפלל (ריקאנטי סוף סי' ז בדעת הרי"ף).

הרמ"א (או"ח סי' פח) הביא שיש שכתבו שאין לאשה נדה להתפלל או להזכיר השם (וכ"כ בס' האגור, הל' נדה, סי' אלף שפח, בשם 'שערים מדורא', וע"ש באגור).

ותמה המגן אברהם (שם ס"ק ב) איך מותרת שלא לברך ברכת המזון ושלא לעשות קידוש שחיובם מן התורה בגלל מנהג שאין לו יסוד? ולכן כתב ש[למנהג זה[5]] תשמע מאחרים ותצא ידי חובתה ע"י שומע כעונה, ואם אין אחרים שתאמר זאת בלחש (וכ"כ בשו"ע הרב בעל התניא שם סע' ב).

גם הפרי חדש (שם) תמה על מנהג זה שכן במשנה הנ"ל ובמקומות נוספים בש"ס (ברכות כב.) ובפוסקים מבואר שנדה חייבת להתפלל, "מי הוא זה שיוכל לחלוק בזה ולפטור הנשים בימי נידתן מתפילה?!"

וכן שאר הפוסקים כתבו שכל המנהג הוא רק להימנע מלהיכנס לבית הכנסת ולהתפלל לפני חברותיהן[6] (מג"א הנ"ל בשם שו"ת בנימין זאב סי' קנג, והוסיף המג"א: "וכן עיקר"; שו"ע הרב בעל התניא שם סע' ב; מ"ב שם ס"ק ו בשם שו"ת בנימין זאב הנ"ל; ועוד), וגם זה הוא מחמת המנהג ולא איסור מן הדין (מג"א ומ"ב הנ"ל בשם שו"ת בנימין זאב הנ"ל, והסכימו לדבריו; שו"ע הרב הנ"ל; ביאור הגר"א שם ד"ה וי"א; ועוד). וכן הסכימו האחרונים שצריכה להתפלל בביתה ולברך כל הברכות, ובפרט ברכת המזון וקידוש שחיובם מן התורה (מ"ב שם; שו"ת יחווה דעת ח"ג סי' ח; שו"ת דברי ישראל, להגר"י וועלץ זצ"ל, או"ח סי' לז, מאחר שכן מסקנת הפר"ח הנ"ל; שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' ח אות ב-ז; טהרת הבית, ח"ב, סי' יב סע' מב, עמ' רב-רג; ילקוט יוסף, ח"ד, או"ח סי' פב אות ב, עמ' תשו-תשז; ועוד – ור' להלן).

ולכן הנדה מותרת להתפלל אף בשעה שהדם זב ממנה (כ"ה משמעות הפוס' הנ"ל; וכ"כ בהדיא במעשה רב אות נח, - מובא בשו"ת ציץ אליעזר הנ"ל אות ד ד"ה וכזאת היא; ועוד), ואף שאסור להתפלל כשיוצא מגופו דבר מטונף כצוֹאָה (שו"ע או"ח סי' עו סע' ד-ה ובמפרשים שם) וכיו"ב, אך דם דינו שונה, שכבר כתב בשו"ת הרדב"ז (ח"א סוף סי' שטו) שדם היוצא ממכה בפי הטבעת לא חשוב דבר מאוס, ואף כאן אין דם הנדה נחשב מאוס ויכולה וחייבת להתפלל, לברך ולקרא קריאת שמע ככל אשה (טהרת הבית שם ובמשמרת הטהרה הערה מב, עמ' רג-רד; ילקוט יוסף שם; ועוד).

ויש מי שכתב שגם למנהג שהזכיר הרמ"א בימים נוראים רשאית הנדה להתפלל ולברך, בין בבית הכנסת ובין בביתה (שו"ת שיח יצחק, הוצאת מכון ירושלים תשנ"ה, סי' מא).

ויש מי שכתב שהדברים אמורים רק בשעה שאין הדם זב מבשרה, אך בשעה שהדם זב מבשרה איננה יכולה ללמוד דברים שבקדושה או להתפלל (דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, סוף פ"ה, סע' ק, עמ' סה, וטעמו שאין זה שונה מהמבואר ב שו"ע הנ"ל ובמפרשים לגבי צוֹאָה היוצאת מגופו).

והוסיף שאין לאשה המניחה צמר גפן וכד' על גופה כנגד אותו מקום ומִתמלא וסופג דם וזוהמה והוא מאוס או שיש בו ריח לא נעים, ללמוד דברים שבקדושה או להתפלל עד שתסירנו (דרכי טהרה שם סע' צט עפ"י שו"ע יו"ד סי' רפב סע' ט הנ"ל, וכן מבואר ב שו"ע או"ח סי' מ סע' ו-ז ומ"ב שם ס"ק טז - לגבי הרואֶה קרי). אך אם הדם בלוע בגופה (ע"י מוח דחוק או טמפון ספוג דם וכד') - יכולה ללמוד ולהתפלל כל עוד לא יצא הדם החוצה (דרכי טהרה שם).

ויש מי שכתב שאף הנשים (- מקצת מנשות ספרד) שלא מתפללות בשעה ששופעות דם נידות, מ"מ תקפדנה לברך את כל הברכות, ובפרט תזהרנה בברכת המזון שחיובה מהתורה (תורת המשפחה, הרב משה שטרנבוך שליט"א, פ"ב סע' ט, וע"ש בהערות 65-70).

הליכה לבית הכנסת ותפילה בפני אחרות[עריכה]

הורו הגאונים שנדה מותרת ללכת לבית הכנסת להתפלל[7]. ו[עוד] אמרו [הגאונים] הזבים והזבות והמצורעים ובעלי נדות מותרים לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה ובמדרש בהלכות ובהגדות (ספר האשכול, מהד' אלבק, הל' בעל קרי, ב:).

אולם יש מי שכתב שהנשים נהגו סלסול (- מעלה[8]) ופרישות בעצמן שאינן נכנסות לבית הכנסת ואינן מתפללות בפני חברותיהן בימי נידתן (מרדכי ברכות שם סוף רמז פו בשם הראבי"ה; הגהות מיימוניות פ"ד מהל' תפילה ה"ד אות ג בשם הראבי"ה; וכעי"ז מצינו בכמה ספרים: הרוקח, הל' נדה, סי' שיז; אור זרוע, ח"א הל' נדה, סי' שס, ומש"כ שם בשם הראבי"ה, ומה שמצא כן בברייתא דנדה; דרשות מהר"ח אור זרוע, סי' כב בהגהה, ד"ה והר"ח אומר; ועוד).

ובשם רש"י הובא שאף שאין איסור לנדה להיכנס לבית הכנסת, ואין דין בית הכנסת כבית המקדש שאסור לטמאים להיכנס לשם, מ"מ מקום טהרה הוא בית הכנסת ויפה עושות הנשים הנמנעות מלהיכנס אליו (ספר האורה ריש ח"ב - הל' נדה לרש"י; מחזור ויטרי סוף סי' תצח; ספר ליקוטי הפרדס מרש"י דף ה ע"ב; אורחות חיים, הל' נדה, סוף סי' ב, בשם הר"ש; כלבו סי' פה ד"ה וכתב הר"ש ז"ל; ועוד).

ויש מי שכתב בטעם המנהג, שהנשים נמנעות מלהיכנס לבית הכנסת כדי שלא תראינה את ספר התורה (שו"ת בנימין זאב ריש סי' קנג).

והסכימו הפוסקים שמנהג זה איננו מן הדין, אלא הוא חומרא בכבוד בית הכנסת (דברי רש"י הנ"ל; הרוקח, הל' נדה, סי' שיז; אור זרוע, ח"א, הל' נדה, סי' שס; שו"ת בנימין זאב סי' קנג - הובא להלכה במג"א סי' פח סוף ס"ק ב ובמ"ב שם ס"ק ו; ביאור הגר"א שם ד"ה וי"א; לבוש שם; תורה תמימה ויקרא יב, ד הערה לה; ועוד. – ועי' תרומת הדשן סוף סי' קלב וספר האגור סי' אלף שפח שהביאו מח' בדבר).

למנהג זה כתבו הפוסקים כמה הגבלות (מובאות בדרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ה סע' צז, עמ' סז-סח) בהן יכולה להיכנס לבית הכנסת:

  1. המנהג רק בשעה שזב דם ממנה (הרוקח, הל' נדה, סי' שיז: "בעוד שרואה"), ולאחר מכן – בימי ליבונה – יכולה להיכנס לבית הכנסת אע"פ שלא טבלה עדיין (ר' רמ"א או"ח סי' פח; לבוש שם ובערוה"ש שם סע' ד וביו"ד סי' קצה סוף סע' כח).
  2. בימים הנוראים (תרומת הדשן, פסקים וכתבים, סי' קלב; לקט יושר ח"ב יו"ד ריש עמ' כג; רמ"א או"ח סי' פח; דרכי משה יו"ד סי' קצה אות __________; לבוש שם; ערוה"ש שם סע' ד; ועוד), "כי היו להן לעיצבון-רוח ולמחלת-לב שהכל מתאספים להיות בציבור והמה יעמדו חוץ" כמו שהתירו לנשים לסמוך על הקורבנות כדי לרצותן[9] (תרומת הדשן ולקט יושר שם; ביאור הגר"א שם ד"ה בימים וכו'; ועוד). ומתחילת הסליחות נקרא 'ימים הנוראים' (מג"א שם ס"ק ג בשם מעגלי צדק; מ"ב שם ס"ק ח; ועוד).
  3. אִם משיאה את בנה או בִתה או שהיא בעצמה יולדת והולכת לבית הכנסת אחר ארבעה שבועות (מג"א סוף סי' פח; מ"ב שם ס"ק ח; ערוה"ש שם סע' ד; ועוד), וכן אם מתאספים לשמחה וכדומה ויגרם לה צער מהימנעותה להיכנס (לבוש שם; ערוה"ש שם; דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ה סע' צז, עמ' סה; ועוד).
  4. אם חוששת שבביתה לא תתפלל כראוי או לא תתפלל כלל (דרכי טהרה שם, עפ"י מש"כ הפוס' שנשים חייבות מדינא בתפילה וכנ"ל).

ויש שכתבו, שמנהג זה הוא אחד הטעמים שלא לערוך חופה בבית הכנסת (ר' שו"ת פרי השדה ח"ד סי' צז; שו"ת לבושי מרדכי סי' מז; חקקי לב חאו"ח סי' ג; ועוד). ויש מי שהשיג על טעמים אלו והתיר לערוך חופה בבית הכנסת, וזאת משום שנשים רבות לא נהגו כלל במנהג זה, ועוד שאפילו לנוהגות כן יש להתיר להיכנס לבית הכנסת בשעת החופה שלא יצטערו כמו שהתירו הכניסה בימים הנוראים (שו"ת יביע אומר ח"ג אה"ע סי' י אות ז).

אולם רבים מהפוסקים חלקו לגמרי על מנהג זה (ר' ספר האגור, הל' נדה, סוף סי' אלף שפח; טהרת הבית ח"ב סי' יב סע' מג ובמשמרת הטהרה באריכות; שו"ת יביע אומר ח"ג אה"ע סי' י אות ה-ז; ועוד), וכן מנהג מדינותינו שנשים נכנסות לבית הכנסת אף בימי נידתן (חיי אדם כלל ג אות לח; מ"ב סי' פח הנ"ל ס"ק ז; ודלא כערוה"ש שם סע' ד וביו"ד סי' קצה סע' כח שהעתיק ד' הרמ"א שבמדינותינו נהגו להחמיר).

הכותל המערבי[עריכה]

אין איסור לאשה נדה ללכת לכותל המערבי, שכן רחבת הכותל היא מחוץ להר הבית (שו"ת תפארת צבי, לרבי צדוק הכהן מלובלין, יו"ד סי' כז אות יב; שו"ת יביע אומר ח"ה יו"ד סי' כז באורך; שם ח"ט יו"ד סי' יא; ועוד), והמחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהים (יביע אומר שם בסוף התשובה). אך, למנהג שנשים אינן באות לבית הכנסת, אף לרחבת הכותל צריכה להימנע מלהיכנס, משום שאף היא דינה כבית הכנסת (פשוט).

נהגו הנשים שלא לגעת בכותל המערבי בימי נידתן בשעה שהדמים מצויים, ולא משום איסור אלא כדי לנהוג כבוד במקדש (דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ה סע' צח, עמ' סה). כמו כן לפי דיעות מקובלות בפוסקים, הכנסת היד בין כותלי הכותל המערבי שנבנה על פי דיעות רבות בשטח הר הבית כרוכה באיסור חמור שכן "ביאה במקצת שמה ביאה".

בית קברות[עריכה]

נהגו הנשים שלא ללכת בעת נידתן לבית הקברות ולהתפלל שם (פתחי תשובה יו"ד סי' קצה ס"ק יט בשם חמו"ד כת"י; ערוה"ש שם סע' כח; מ"ב סי' פח סוף ס"ק ז; ועוד). ויש שכתבו שראוי לנשים בכלל (- אף בימי טהרתן) להימנע מללכת לבית הקברות ובפרט אחר המיטה (ר' שו"ע יו"ד סי' שנט סע' א-ב ובש"ך שם ס"ק ב; דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פ"ה סע' צו, עמ' סד, ובמהד' תשמ"ו - שם עמ' נז; וראה עוד טהרת הבית, ח"ב סי' יב סע' מד; י. דינרי, תרביץ, מט, תש"מ, עמ' 302 ואילך).

מנהגי הרחקות נוספים (מאנציקלופדיה הלכתית רפואית)[עריכה]

מנהגי הרחקות נידה היו מקומות שבהם שהו נשים נידות, ונקראו בית הטומאות[10]. חז"ל מספרים שזקנים ראשונים היו אומרים, שכל המנוולת עצמה בימי נידתה, רוח חכמים נוחה הימנה, וכל המקשטת עצמה בימי נידתה, אין רוח חכמים נוחה הימנה, עד שבא רבי עקיבא ולימד, אם כן אתה מגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה[11]. מהראשונים יש שתיארו את המנהגים בימים קדמונים הנוגעים לנשים בעת נידתן: הן היו מרוחקות מאד, היו יושבות בדד באוהל, האנשים והנשים ירחקו ממנה, לא תספר עם בני אדם, כי גם דיבורה טמא אצלם, והעפר אשר תדרוך טמא להם, ואף מבט שלה מוליד היזק, והיה מנהגן שלא תדרוך כף רגלה על הארץ[12]. ואסרו להסתכל על נידה בשעה שהדמים מצויים בה[13]; וכן - הנידה תהיה לבדה בבית, ונשרפים המקומות שמהלכת עליהם, ומי שדיבר עמה נטמא, ואפילו נשבה הרוח ועברה על הנידה ועל הטהור - נטמא[14]; וכן - שנהגו הנשים אצלנו ובכל מקום ששמענו עליו, שתתרחק האשה בשעת נידתה או לידתה, ולא תגע בדבר אוכל ומשקה וכלים ובגדים וזולתם[15]. ויש מי שכתב, שעניין הריחוק מהנידה והזבה מפני המחלה שבהן, שמזקת הרבה בני אדם, וכל שכן השוכב אותן, כי לפי רוב קרבתו עימהן ההיזק גדול יותר[16].

אכן בזמנינו אלה אין שום אדם נזהר בחומרות הרבות הללו של הרחקת הנידה[17], ומשפחות שבאו מחו"ל שנהגו בחומרות והרחקות שונות, יש לבטל מנהגן בלא שום התרה, כי החומרות הללו גורמות להפרת שלום בית, ויצא מהן תקלות וחיקוי המינים[18],

ומי שסובר שיש איסור נגיעה במאכל ובמשקה על ידי נידה, יצא מכלל הרבנים וכפר בתורה שבעל פה והולך בדרך הקראים, ורק אם נוהג כך מפני הזוהמה או מפני תוספת סייג כדי להתרחק מהנידה, מותר לו לעשות כן[19], ויש להקפיד רק על אותן הרחקות שנמנו בהלכה[20].

ביטול מעמד הנידות[עריכה]

ערך מורחב - טהרת הנדה

הנדה יכולה לחזור למצב הקודם להיותה נדה (טהורה, מותרת לבעלה וכו') ע"י תהליך הכולל שלושה שלבים:

  1. הפסקת זיבת הדם (ובדיקת הפסק טהרה)
  2. שבעה ימים (ומדרבנן - שבעה ימים נקיים) מהתחלת זיבת הדם (ומדרבנן - חמישה ימים אחר זיבת הדם)
  3. טבילה במקווה (ומדרבנן יש להקדים לטבילה - חפיפה)

בין נדה לזבה[עריכה]

ערך מורחב - זבה

יש מי שאומר שתקופת שבעת הימים של נידה הוא מצב רגיל, אבל ראיית דם אחרי זמן זה הוא מצב של מחלה, ולכן הבדילה התורה בין נידה לזבה (רמב"ן ויקרא פרק טו פס' יא: "הקל הכתוב בזוב האשה בעת נידתה ולא חייב בה קרבן, בעבור שהוא בטבעה ולא נתרפאת מחולי. וטימא אותה שבעת ימים בין שתראה יום אחד או כל השבעה, (אבל) [שכל] הנשים בטבען לא תהיה בהן יותר משבעה זולתי בהיות בהן שפע יתר בחולי. אבל כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת הידוע לה, או שתוסיף על העת ויזוב זוב דמה ימים רבים אחרי השבעה ההם, הנה הוא חולי כזוב האיש, והצריך אותה קרבן בהתרפאותה כדין הזב).


היבטים לשוניים (מאנציקלופדיה הלכתית רפואית)[עריכה]

פירוש המילה 'נדה'[עריכה]

נדה פירושה מרוחקת (תרגום אונקלוס ויקרא טו, כה; רמב"ן ויקרא יב, ד).

מילים נרדפות למילה 'נדה'[עריכה]

דוה / דווה [21], שפירושה חולה[22].

מובא בגמרא (ר"ה כו. סוטה מב.) שיש מקומות[23] שקוראים לנידה גלמודה, היינו גמולה ומובדלת מבעלה.

שימוש מושאל במילה 'נדה'[עריכה]

המושג נידוי, שהוא הרחקה של אדם מהחברה בגלל מעשים בלתי מקובלים[24]. כמו כן משמש המושג נידה באופן מושאל מצב של זוהמה וטומאה[25].

בדברי חז"ל והראשונים על הנדה (מאנציקלופדיה הלכתית רפואית)[עריכה]

סיבות לדם נידה דם נידה יכול לבוא בזמנו כדרכו באופן טבעי, ויכול לבוא כתוצאה מגירוי חיצוני ("ווסת הבא מחמת אונס"), כגון קפיצה[26], פחד פתאומי, חימוד תשמיש המיטה, וכן אכילת שום, בצל או פלפל[27]. מאידך יש דברים חיצוניים המונעים את דם הווסת, כגון פחד ממושך[28], אך יש מי שכתב, שאין כל הדעות שולטות להכריע בין פחד ממושך לבהלה פתאומית[29].

ריבוי דמים כשם ששאור יפה לעיסה, כך דמים יפים לאשה, וכל אשה שדמיה מרובים, בניה מרובים[30].

הייתה הנחה שדם הנידה הוא הזרע של האשה[31].

הווסת מלווה בכאבים, ודם נידה הוא אחד מעשר קללות שנתקללה חווה באותה שעה[32].

בין חכמי התלמוד היו מומחים בראיית דם נידה, וידעו לקבוע דם חימוד, ולהבדיל בין דם נידה לדם כינה[33]. כמו כן היו מחז"ל שקבעו שאפשר להבדיל בין דם נידה לדם בתולים[34].

סיבות לדם נידה יש מחז"ל ומהראשונים שהסבירו את העובדה שיש לנשים דם נידה כעונש על שחווה שפכה את דמו של אדם הראשון[35].

הרגשת ווסת על פי חז"ל והפוסקים יכולות להיות לאשה שתי סוגי הרגשות הקשורות במחזור:

  1. הרגשה ביום הווסת או לפניה ("ווסת הגוף"), כגון פיהוק, עיטוש, כאבי בטן מרכזיים ותחתוניים, תחושת צמרמורת, רעידות, תחושת חום, תחושת כבדות בראש ובאיברים (בבלי:נדה סג א נדה סג. וראה שיעורי שבט הלוי סי' קפט סק"י), או תחושות אחרות הקבועות אצל אותה אשה שמתרחשות בעת הווסת, כולל דיכאון, דאגה, נִמנום (פיהמ"ש לרמב"ם נידה ט, ח; וראה גם בפסקי הרא"ש נדה פ"ט סי' א), או לחץ בחזה (שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' פד);
  2. ויכולה להיות הרגשה בזמן יציאת הדם (נדה נז:), שקשורה בפתיחת המקור, בזעזוע הגוף, או בתחושת זיבת דם לח (ר' פת"ש סי' קפג סק"א). לעתים יכולה הרגשה זו להתפרש כהרגשת מי רגלים, ולא כהרגשת דם ווסת ( נדה שם וכן שם ג.).

ראה גם[עריכה]


לקריאה נוספת[עריכה]

מלבד לימוד מסכת נדה בבבלי והלכות נדה ברמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרקים ד-יא; הלכות מטמאי משכב ומושב פרקים א-ה), בטור ובשולחן ערוך (יורה דעה סי' קפג-קצז) ומפרשיהם, ניתן ללמוד ולהרחיב בעניין הנדה והלכותיה במקורות הבאים:

  • ספרי ראשונים (- כמובן, יש לזכור, שזוהי דעת המחבר, אך בהלכות מסוימות נחלקו עליו שאר הראשונים והלכה כמותם):
  • ספרי חכמי זמנינו:
    • אנציקלופדיה תלמודית, כרך יא, ערך וסת, עמ' תקב ואילך; כרך ז, ערך דם נדה, עמ' תקז ואילך.
    • טהרת ישראל, הרב ישראל יאנובסקי זצ"ל, (מהד' ראשונה – בילגורייא עת"ר, מהד' שנייה – פייטרקוב תרפ"ב, בשני כרכים)
    • טהרת ישראל, רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זצ"ל (בעל החפץ חיים), (מהד' ראשונה - פיעטרקוב תרפ"ד; מופיע בדר"כ בסט 'כל כתבי החפץ חייים השלם')
    • טהרת בת ישראל, הרב קלמן כהנא זצ"ל, (יצא לאור בשמונה מהדורות: תש"ג, תשי"ד, תשכ"ג, תשכ"ה, הוצאת פלדהיים, שבט תשכ"ט, ..., ..., הוצאת פלדהיים, ירושלים תשל"ט.
    • תורת המשפחה, הרב משה שטרנבוך שליט"א, ירושלים תשכ"ח.
    • דרכי טהרה, הרב מרדכי אליהו זצ"ל, הוצאת ת"ת סוכת דוד, ירושלים, יצא לאור בשלוש מהדורות: תשד"ם, תשמ"ו ותשס"ז.
    • שיעורי שבט הלוי הלכות נדה, שיעורי הרב שמואל הלוי ואזנר שליט"א שנערכו ע"י הרב ברוך מרדכי שנקר ובהשתתפות הרב מרדכי גרוס שליט"א, יצא לאור בשלוש מהדורות: תשמ"ו (עם קונטרס הוספות ותיקונים - י"ל בניסן תשנ"ב), תשנ"ב ותשנ"ח}}.
    • בדי השולחן הלכות נדה, הרב שרגא פייוול כהן, (ארה"ב?) תשמ"ז.
    • טהרת הבית, הרב עובדיה יוסף שליט"א, ג' כרכים, יצאו לאור בירושלים (ח"א יצא לאור בשנת תשמ"ח?, ח"ב יצא בשנת תש"נ, וח"ג - בשנת תשס"ו).
    • תורת הטהרה, הרב דוד יוסף שליט"א, עפ"י פסקי אביו הרב עובדיה יוסף שליט"א (נדפס הן בפני עצמו והן בצירוף לספר טהרת הבית).
    • קנה בֹשם הלכות נדה, שיעורי הרב מאיר בראנדסדאפער שליט"א, ג' כרכים, נערכו ע"י ת"ח ובהם בנו הרב יששכר נר"ו, הוצאת מכון שערי אורה, ירושלים (ח"א יצא לאור בשנת תשנ"ו, ח"ב - בשנת תש"נ, וח"ג - בשנת תשס"ו).
    • אורחות הבית, הרב משה שטרנבוך שליט"א, ירושלים תשנ"ה, חלק שני {{מקור{|(מעמ' קנג ואילך)}}
    • משמרת הטהרה, הרב משה מרדכי קארפ שליט"א, ב' כרכים, ירושלים תשס"ה.
    • נטעי גבריאל הלכות נדה, מאת הרב גבריאל ציננער שליט"א, ב' כרכים, ירושלים תשס"ה.
    • שערי אורה, הרב שלמה לוי שליט"א (ראש הכולל בישיבת הר עציון), הוצאת ישיבת הר עציון, אלון שבות שבגוש עציון.
    • לבושי עז, שיעורי הרב עזריאל אוירבעך שליט"א, נערכו ע"י הרב אהרן זאב ווייס נר"ו, טבת תשס"ז ירושלים.
    • שיעורי טהרה, שיעורים מאת הרב מרדכי גרוס שליט"א, קריית ספר - ירושלים תשס"ז(?)


הערות שוליים

  1. ↑ לאורך ערך זה - נעשה שימוש במילה 'דם', אך אין הכוונה לתרכובת המכונה בפי הרופאים בזמנינו דם, אלא כל הפרשה היוצאת מהמקור וצבעה טמא נקראת בלשון חז"ל והפוסקים דם (שמעתי מת"ח, וכן מקובל בין הפוסקים, וכן שמעתי מת"ח נוספים), וכך השימוש גם בערך זה.
  2. ↑ הרחבה מדעית והיסטורית (לאו דווקא תורנית) נמצאת לקראת סוף הערך ווסת.
  3. ↑ לא ברור אם הכוונה רק לס"ת, או לכל ספר קודש.
  4. ↑ אף אלו הנוהגות לבוא לבית הכנסת בימי נידתן.
  5. ↑ ר' להלן שדעתו שלא לנהוג כך, אלא רק שלא להיכנס לבית הכנסת.
  6. ↑ ר' להלן בכותרת: הליכה לבית הכנסת ותפילה בפני אחרות.
  7. ↑ וזה לא כמה שהביא הרוקח (סוף הל' נידה, סוף סי' שיח) בשם ספר 'מעשה הגאונים' שהנדה אסורה ליכנס בבית הכנסת עד שתטבול במים. שהרוק מטמא בנדה. (ור' להלן בשם הרוקח סי' שיז דברים אחרים, וצ"ע).
  8. ↑ כ"ה ברש"י (קידושין עח: ד"ה סלסול; בכורות ל: ד"ה סילסול.
  9. ↑ עי' חגיגה טז ב חגיגה טז: ועוד.
  10. ↑ ראה משנה נידה ז ד, ובפי' רע"ב שם; ואולי היא סוכת הנשים בתוך סוכות גנב"ך - בבלי סוכה ח ב. בין יהודי אתיופיה נהג מנהג זה עד ימינו, ומקום מיוחד לנידות נקרא מרג'ם גוד'ו - בית הטמאות.
  11. ↑ בבלי שבת סד ב; אבות דרבי נתן ב א.
  12. ↑ רמב"ן עה"ת בראשית לא לה; ויקרא יב ד. וראה עוד ברמב"ן עה"ת ויקרא יח יט, בתיאור הנזק שהנידה גורמת בראייתה. אמנם ראה בהערות הרב ח.ד. שעוועל על הרמב"ן בראשית לא לה, ובאנציקלופדיה עברית, כרך כד, ע' נדה, עמ' 860, שכנראה 'הברייתא' המובאת בדברי הרמב"ן בתיאור הנהגות אלו מקורה בכת מינית דומה לקראים, ואכן להלכה לא נזכרו חומרות יתירות אלו על ידי אף אחד מהפוסקים, כולל הרמב"ן עצמו בספרי ההלכה שלו.
  13. ↑ ס' חסידים (מהד' מרגליות) סי' תתשכו.
  14. ↑ הרמב"ם מו"נ ח"ג פמ"ז, מנהג אנשי ה'צאבה', ועיי"ש שדחה מנהגים אלו. וראה עוד מנהגי הרחקות שונים באגרות הרמב"ם (הוצאת שילת), כרך א, עמ' תיב-ג, וכרך ב, עמ' תקעו.
  15. ↑ שו"ת הרמב"ם, בלאו, ח"א סי' קיד. וכתב שם, שיש לערער על מנהגים אלו, ולפיו מורים, ומי שלא ירצה לשנות מנהגו, אין כופים אותו על זה. וראה עוד מנהגי חומרה שונים בשו"ת יביע אומר ח"ו חיו"ד סי' כ.
  16. ↑ ס' החינוך מ' קפב. וראה עוד שם מ' קסו.
  17. ↑ שו"ת חת"ס חאו"ח סי' כג. וראה בפתיחה לס' שיעורי שבט הלוי על הלכות נידה בטעמי הדבר.
  18. ↑ שו"ת יביע אומר ח"ו חיו"ד סי' כ.
  19. ↑ שו"ת הרמב"ם, בלאו, ח"ב סי' שכ.
  20. ↑ ראה להלן הע' 253 ואילך.
  21. ↑ ויקרא כ יח.
  22. ↑ א"ע ויקרא שם.
  23. ↑ בגמ' ר"ה שם כתוב: "בגליא", ואילו בסוטה כתוב "בכרכי הים", יתכן שניתן לשער מכאן שגליא היא 'כרכי הים' (או לפחות אחד מהם), או שמא בשני מקומות אלו קוראים לנדה גלמודה.
  24. ↑ ראה ישעיה סו ה; עמוס ו ג.
  25. ↑ ראה - יחזקאל ז יט; איכה א יז; עזרא ט יא.
  26. ↑ נידה יא א.
  27. ↑ נידה כ ב; שם סג ב; שם עא א; מגילה טו א.
  28. ↑ נידה לט א; שם עא א.
  29. ↑ מאירי נידה ט א.
  30. ↑ בבלי כתובות י ב; נידה סד ב. יש להניח, שמאמר זה מבוסס על התפיסה שדם הווסת הוא 'זרע' האשה – ראה אנציקלופדיה הלכתית רפואית ערך זרע הערה 263 ואילך, ולפיכך ריבוי דם הווסת הוא סימן לריבוי ילדים, אך מבחינה מדעית בזמננו לא ידוע על קשר כזה.
  31. ↑ ראה רמב"ן עה"ת ויקרא יב ב; שם יח יט. וראה בנידון באנציקלופדיה הלכתית רפואית ע' זרע הע' 263 ואילך.
  32. ↑ בבלי עירובין ק ב.
  33. ↑ נידה כ ב.
  34. ↑ נידה סה ב.
  35. ↑ ראה ירושלמי שבת ב ב; בראשית רבה סוף פר' יז; ס' חסידים (מהד' וויסטינעצקי) סי' תתשעט.
  36. ↑ נוהגים לכנותו ר' אהרן הכהן מלוניל, אך כנראה שבאמת מוצאו היה מ מנרבונה שבפרובנס.


טומאה וטהרה
דרגות הטומאה: אבי אבות הטומאה - אב הטומאה - ולד הטומאה - ראשון לטומאה - שני לטומאה - שלישי ורביעי לטומאה
דרכי היטמאות: אוהל - מגע - משא - היסט - מדרס
דברים המטמאים על פי התורה: מת - נבלה - נבלת עוף טהור - נבלת השרץ - בעל קרי - נידה - זבה - יולדת - זב - מצורע - צרעת הבתים
דברים המטמאים על פי חכמים: ארץ העמים - טומאת ידיים - בית הפרס - טומאת גויים
דברים הנטמאים: אדם - כלים (כלי מתכות, כלי עץ וכלי חרס) - אוכלים - משקין
נידה: הפסק טהרה - חומרא דרבי זירא - כתם - עקרות הלכתית - פרישה סמוך לווסת - שבעה נקיים
אחרים: טומאת מקדש וקדשיו - הכשר לקבל טומאה - טומאה רצוצה - טומאה הותרה בציבור
היטהרות: טבילה - פרה אדומה - מקווה - חציצה - טבול יום - מחוסר כיפורים
מסכתות בסדר טהרות: כלים - אהלות - נגעים - פרה - טהרות - מקוואות - נידה - מכשירין - זבים - טבול יום - ידיים - עוקצים
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אישה_נידה&oldid=104552"