אכילת חמץ והנאתו

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגדרה[עריכה]

אסור לאכול חמץ או להנות ממנו בפסח (הסוגיות בפסחים בתחילת פרק ב).

לדוגמא, אסור לתת חמץ לבהמתו (פסחים כא. במשנה).

מקור וטעם[עריכה]

מקורו מהפסוק (שמות יג-ג) "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחוזק יד הוציא ה' אתכם מזה, ולא יאכל חמץ" (פסחים כא:).

במהות האיסור חקרו האחרונים האם הוא איסור חפצא או איסור גברא, וכמו שחקרו בכל האיסורים התלויים בזמן (אתוון דאורייתא י בתחילתו בדעת הבבלי: איסורים התלויים בזמן הם חפצא, אחרונים המובאים בו וכן דעת עצמו שם בדעת הירושלמי: גברא). ויש שתלו במחלוקת תנאים, שלרבי יהודה שחמץ אסור לאחר זמנו מדאורייתא א"כ אינו איסור התלוי בזמן, והוא איסור חפצא, אך לרבי שמעון שלאחר זמנו מדאורייתא מותר (ורק חכמים קנסוהו) א"כ הוא תלוי בזמן, והוא רק איסור גברא (זכר יצחק ח"א ז בתחילתו ומפענח צפונות א-ט (בלשונו "תואר או עצם"). ומשנת יעבץ או"ח יג כתב בדעת הרמב"ם שאיסור הנאה בחמץ הוא איסור גברא).

בזמן האיסור חקרו האחרונים האם האיסור רצוף מתחילת הזמן על כולו, או שמתחדש בכל רגע של הזמן (מפענח צפונות ה-טו. חידושי ר' שמואל פסחים עמוד נט בשם הגרש"ש: כל רגע).

פרטי הדין[עריכה]

חמץ בשעה חמישית אסור באכילה מדרבנן (פסחים יא: במשנה). וכתב הגרי"ז שהוא איסור אכילה בפני עצמו, ולא מדין איסור אכילת חמץ (הביאו חידושי ר' שמואל פסחים עמוד קנח).

שתיית חמץ - יש לחקור האם הוא נחשב חמץ ממש, או שאסור רק משום שבא מחמץ (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה שתיית חמץ).

חמץ שעבר עליו הפסח אסור מדרבנן, שקנסוהו חכמים (לרבי שמעון) (פסחים כט.). וחקרו האחרונים האם חכמים תיקנו שאיסור ההנאה של החמץ ישאר לעולם (המשיכו את איסור התורה של הפסח עצמו), או שאסרוהו באיסור נפרד (שחל בסוף הפסח) (חידושי ר' שמואל פסחים עמוד נט. ברכת מרדכי או"ח ב ומועדים ה-ג ד"ה ואשר: איסור נפרד).

תערובת[עריכה]

חמץ בתערובת וחמץ נוקשה - יש לחקור האם הוא איסור חדש, או מדין איסור חמץ (ורק נתמעט מכרת) (ברכת אברהם פסחים מא. סימן "חמץ נוקשה ותערובת חמץ" ד).

חמץ בתערובת כשהוא אסור - איסור "מחמצת" הוא על התערובת כולה, דהיינו גם על שאר התערובת שאינו חמץ, ולא רק על החמץ שנמצא בתוך התערובת (ברכת מרדכי או"ח ב ומועדים ו-ט ד"ה ומעתה).

חמץ בתערובת כשהוא מותר - יש לחקור האם חכמים לא אסרוהו כלל, או שאסרוהו, אך הוא מותר מדין ביטול ברוב (חידושי ר' שמואל פסחים עמוד קנו).

ראה גם[עריכה]