אכילת מצה

מצוה מן התורה לאכול מצה בפסח.

טעמי המצוה[עריכה]

התורה (דברים טז, ג) כותבת על קרבן פסח:

"לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו^[1] מַצּוֹת, לֶחֶם עֹנִי, כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ".

ובפשטות הנימוק לאכילת המצה הוא: "כי בחפזון יצאת מארץ מצרים" - ולא הספיק הבצק להחמיץ^[2] (רש"י שם), ככתוב (שמות יב, לג-לט):

"וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים. וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם... וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם".

יש מפרשים שבמילים "לחם עוני" התורה רמזה לטעם נוסף: להזכיר את העבדות במצרים (רש"י שם), "כי היו במצרים בלחם צר ומים לחץ^[3]" (רמב"ן שם) ואכלו שם מצות^[4] כנוסח ההגדה: "הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים" (רמב"ן שם; פנים יפות דברים ו, כ; ועוד).

טעמים נוספים הביאו המפרשים לאכילת מצה:

• המצה רומזת למידת הרחמים, לעומת החמץ שרומז למידת הדין (ראקנטי שמות יב, טו).
• המצה מסמלת את הענוה, לעומת החמץ שמסמל את הגאוה (שו"ת הרדב"ז; ירושלים במועדיה, מהגר"א נבנצל שליט"א, פסח, עמ' ק; ועוד^[5]).
• אין במצה טעם כלל, ולכך האוכל איננו מתפעל ממנה, וזה טבע הגאולה שאיננה מקבלת התפעלות, בניגוד למשועבד שהוא מתפעל מהמשעבד^[6] (מהר"ל, גבורות ה', פרק לו^[7]).
• המצה היא סמל הפשיטות, שאין בה אלא לחם ומים, כעני. וזה מצב של העדר הרכבה, כמו העולם הנבדל שהוא פשוט (לעומת עולם הזה המורכב). והגאולה באה מכח העולם הנבדל, ולכן המצה היא רומזת לגאולה (מהר"ל שם, בהמשך דבריו^[8]).

מצוה עצמאית[עריכה]

בגמ' (פסחים קכ, א) נחלקו הדעות, רב אחא בר יעקב סבר שמן התורה, מצות אכילת מצה ומרור היא רק ביחד עם קרבן פסח, שנאמר (במדבר ט, יא): "על מצֹת ומרֹרים יאכלוהו", ורבא סובר שישנה מצוה לאכול מצה גם בזמן שאין בית המקדש קיים, משום שנאמר (שמות יב, יח): "בערב תאכלו מצות" - מכאן שיש מצוה עצמאית לאכול מצה, בלי קשר לקרבן הפסח.

להלכה, נפסק כדעת רבא, שיש מצוה מדאורייתא לאכול מצה גם בזמן שאין בית המקדש קיים (רמב"ם ריש פ"ו מהל' חמץ ומצה; מ"ב סי' תעה ס"ק טז).

זמן המצוה[עריכה]

דרשו חז"ל ((פסחים קכ.[9]):

"ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך (דברים טז, ח), מה שביעי רשות (שביום השביעי לא כתוב "תאכלו מצות"^[10]) - אף ששת ימים רשות(משמע שיכול לצום או לאכול מאכלים אחרים^[11]). מאי טעמא? הוי [היום השביעי] דבר שהיה בכלל (- בכלל "שבעת ימים מצות תאכלו"^[12]) ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא (שכל השבעה ימים איננו חייב לאכול מצות, ויכול לאכול בשר וכיו"ב^[13] או לצום^[14]).

יכול אף לילה הראשון (- ליל הסדר) רשות? תלמוד לומר (במדבר ט, יא): על מצֹת ומררים יאכלהו.

אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מנין? תלמוד לומר (שמות יב, יח): בערב תאכלו מצֹת - הכתוב קבעו חובה".

שבעת ימי הפסח[עריכה]

נמצא שחיוב אכילת מצה יש רק בלילה הראשון (שו"ע או"ח סי' תעה סע' ז), ובשאר הימים אין חיוב, אלא אכילת מצה רשות (פסחים שם, סוכה מז.).

דעת הגר"א (מעשה רב אות קפא^[15] - מובא במ"ב שם ס"ק מה) ומפרשים נוספים ((עי' היטב חזקוני שמות יב, יח^[16]; ועי' פסקי תשובות שם אות יב והערה 65 בשם רבים^[17]), שאע"פ שאין חובה אלא בלילה הראשון ולא בשאר הימים, מ"מ אם אוכל מצה בשאר ימי הפסח - מקיים מצוה.

אבל יש חולקים (ספר חרדים, מ"ע התלויות בושט, אות יא, - מובא שו"ת ציץ אליעזר ח"י ריש סי' כז ע"ש) הסוברים שאינו מקיים מצוה אלא בליל הסדר בלבד, ואכילת מצה בשאר ימות הפסח היא רשות בלבד ואין בה צד מצוה.

(ועי' בפרקי השנה להר"ר צבי יברוב שליט"א, ח"א פמ"ב, עמ' רל-רמ, שסיכם בהרחבה הראיות השונות לזה; וע"ע בספר "הסדר הערוך", להר"ר משה יעקב וינגרטן שליט"א, ח"א פע"ח סע' ז-יד, עמ' תמו-תנא, שסיכם בקצרה הדעות השונות בטוב טעם).

יש מי שכתב שלדעת הגר"א וסיעתו, יש לברך "על אכילת מצה" כל שבעה, אבל שאר הפוסקים דחו את דבריו בחריפות, והסיקו שאין לברך "על אכילת מצה" אלא בלילה ראשונה בלבד (שו"ת יחוה דעת ח"א סי' כב וש"נ; פסקי תשובות שם ובהערה 68 וש"נ).

י"א שלדעת הגר"א יש מצוה בכל כזית וכזית שאוכל (שו"ת תשובות והנהגות, להגר"מ שטרנבוך שליט"א, ח"ב סי' רלג, עמ' רו; ועוד), אולם דעת הרב אליעזר מלמד שליט"א (פניני הלכה, פסח, פי"ב סוף סע' א, ריש עמ' 165 ובמאמרים נוספים) שאין מצוה אלא בכזית אחד בכל סעודה, ונימוקו הוא שלדעת הסוברים שיש מצווה לאכול מצה בכל ימי הפסח, המצוה היא כדוגמת המצווה בליל הסדר, אלא שבליל הסדר היא חובה ובשאר הימים מצוות רשות. לפיכך, כשם שבליל הסדר המצווה היא לאכול כזית ולא יותר, כך גם בשאר סעודות^[18] הפסח^[19].

לאחר חצות[עריכה]

רבא (פסחים קכ:) מסביר שזמן אכילת מצה הוקש לזמן אכילת קרבן פסח, וניתן לאכול את מצת המצוה כל זמן שניתן לאכול את קרבן הפסח.

ולענין קרבן פסח נחלקו התנאים (שם), רבי אלעזר בן עזריה סובר שאכילתו עד חצות, ורבי עקיבא סובר שזמנו כל הלילה. נמצא, שלדעת רבי אלעזר בן עזריה רשאי לאכול את המצה עד חצות, ואילו לדעת רבי עקיבא רשאי לאכול את המצה כל הלילה.

להלכה נחלקו הראשונים (עי' ביאה"ל סי' תעז סע' א ד"ה ויהא זהיר), יש אומרים שהלכה כרבי אלעזר בן עזריה, ולכן צריך לאכול את המצה קודם חצות, ויש אומרים שהלכה כרבי עקיבא ויכול לאכול את המצה כל הלילה. ויש אומרים (רא"ש פסחים פ"י סוף סי' לח; ועוד) שאף לדעת רבי עקיבא מדרבנן חובה לאכול את המצה קודם חצות, כדי להרחיק את האדם מן העבירה (עי' במשנה ריש ברכות).

לכן, לכתחילה יש להקפיד להזדרז ולאכול את המצה קודם חצות (שו"ע או"ח סי' תעז סע' א).

ואם לא אכל את המצה קודם חצות - יאכלנה אחר חצות בלא ברכה (מ"ב שם ס"ק ו וביאה"ל הנ"ל בשם הרבה אח'), שספק ברכות להקל. ויש אומרים (פסקי תשובות שם אות ד והערה 16) שיכול לברך, בגלל שרוב הפוסקים פסקו כרבי עקיבא.

שיעור המצה[עריכה]

מן התורה אדם שאכל כזית מצה בליל הסדר יצא ידי חובתו (רמב"ם פ"ו מהל' חמץ ומצה ה"א).

יש אומרים (מהר"ל, גבורות ה' פמ"ח, עמ' ר, ד"ה שמש צריך הסבה; מרומי שדה פסחים לט., עמ' 14; בפתיחת הגדה של פסח: "אמרי שפר" להנצי"ב; ועוד^[20], שהאוכל מצה יותר מכזית מקיים מצוה בכל אכילה ואכילה, למרות שאיננו מחוייב לאכול אלא כזית.

ולכן יש המדקדקים שכשאוכלים מצה בליל הסדר - יאכלו מצה שיוצאים בה ידי חובה (ולא מצה עשירה) בהסבה (פסקי תשובות סי' תעה אות יא ובהערות 60-62, עמ' רנא-רנב, וש"נ). בדומה לזה, יש המדייקים (מועדים וזמנים ח"ג סי' רנב, עמ' קכה, ד"ה שוב מצאתי) מדברי הראשונים (שאילתות פר' צו שאילתא עו^[21]; רי"ף ס"פ ערבי פסחים (כז.); ר"ן שם ד"ה והיכא דלית ליה; רא"ש שם ריש סי' לה; בעל המאור שם (כה.); ועוד) שלכתחילה יש לאכול מצה שמורה כל הסעודה.

ויש מי שאומר שכ"ז דוקא כממשיך את אכילת המצה המחוייבת^[22], אבל אם סיים את סעודתו ואח"כ אוכל שנית מצות בסעודה אחרת - איננו מקיים המצוה (שו"ת הר צבי או"ח ח"א סוף סי' ב; ועוד), ויש חולקים וסוברים שאף אם אוכל בכמה סעודות, מקיים מצוה בכל כזית וכזית (הגדה של פסח מנחת אשר, להגר"א וייס שליט"א, שערי לימוד סי' א אות ג, עמ' קצט; ועוד). ויש מי שתלה ד"ז במח' ראשונים (עי' מועדים וזמנים ח"ז סי' קפז, עמ' קז-קח).

דיני המצה[עריכה]

ערך מורחב - מצה

• לשמה

(מצת מכונה)

• שמירה

(מצה שמורה)

• מים שלנו
• מצה גזולה או שאולה

ועוד

ראה גם[עריכה]

• מצה
• אפיקומן
• ליל הסדר
• קרבן פסח
• מרור

• תבנית:הידעת?/ו' ניסן ה'תשע"ב

לקריאה נוספת[עריכה]

• הרב משה יעקב וינגרטן, הסדר הערוך, הוצאת מכון אוצר המועדים ירושלים תשנ"א, פרקים טז, עו-פד, נו-נז, צז-צט

קישורים חיצוניים[עריכה]

• הרב זלמן ברוך מלמד שליט"א, טעם מצות מצה ואיסור חמץ, מאתר Yeshiva.org.il
• הרב זלמן ברוך מלמד שליט"א, רעיונות סביב קרבן פסח ואכילת מצה, מאתר Yeshiva.org.il

הערות שוליים[עריכה]