אפקעינהו רבנן לקידושי

הגדרה

חכמים יכולים להפקיע קידושי אשה {{{1}}}.

לדוגמא, השולח גט לאשתו וביטל את הגט, מדאורייתא הגט בטל והיא אשת איש, אך חכמים תיקנו שהגט קיים. ואע"פ שמדאורייתא הגט בטל, תקנתם היתה להפקיע את הקידושין {{{1}}}.

דוגמא נוספת: אדם שהכריח אשה להתקדש לו, כיוון שעשה שלא כהוגן הפקיעו חכמים את הקידושין {{{1}}}.

נקרא גם כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש^[1].

מקור וטעם

בטעם שהקידושין מופקעים דנו האם הוא מדין תנאי, שהאדם מקדש על תנאי שחכמים ירצו, וכיוון שחכמים אינם רוצים בקידושין ממילא תנאו בטל {{{1}}}, או שהוא דין הפקעה, שחכמים עקרו את הקידושין {{{1}}}.

ויש בזה ארבע דעות בראשונים:

א) תנאי {{{1}}}.

ב) הפקעה {{{1}}}.

ג) מחלוקת הסוגיות: לחלק מהסוגיות {{{1}}} הפקעה, ולחלק מהסוגיות {{{1}}} תנאי {{{1}}}.

ד) תלוי באיזה מקרה: כשהקידושין נעשו שלא כהוגן, כגון שהכריח אותה להתקדש לו - הפקעה, אך כשהקידושין נעשו כהוגן, כגון שביטל את הגט - לא יכלו להפקיעם, ולכן הוא מדין תנאי {{{1}}}.

בדינים שונים

גירושין - חידשו הראשונים שגם בהם יש דין כל דמגרש אדעתא דרבנן קא מגרש ושוויוה רבנן לגיטא חספא בעלמא, כגון לגבי מי שלא כתב בגט את שמו {{{1}}}.

פרטי הדין

אישות דרבנן - חידש הברית אברהם {{{1}}} שאע"פ שבאפקעינהו פוקעת האישות דאורייתא, אעפ"כ נשארת אישות דרבנן. ונפק"מ שאם נישאת לאחר בניה מזרים מדרבנן, שהרי היא עדיין אשת איש מדרבנן.

הערות שוליים