ארבע אמות (קניין)

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגדרה[עריכה]

אדם קונה חפץ שנמצא בארבע אמותיו (הסוגיא בבבא מציעא י., בסוגיא זו האריך ספר המקנה יא).

מקור וטעם[עריכה]

מקורו מדרבנן, שתיקנוהו כדי שלא יריבו על המציאות (בבא מציעא יא.).

בטעמו מצאנו שלוש שיטות באחרונים[1]:
  1. מדין חצר, שהחפץ מונח ברשותו (רמ"ה וסמ"ע. והפרי משה קניינים יז-ד ביאר שאין כוונתם מדין חצר ממש, אלא שזה שהחפץ ברשותו הוא הוראת בעלות).
  2. מדין משיכה, כיוון שמכניס את רשותו מתחת לחפץ (פרי משה קניינים טו-ב,ח: חצר או משיכה).
  3. קניין נפרד (אבני מילואים ל-ה: חצר או נפרד).

סוג הקניין (מבין ארבעת הסוגים: תמורה, רשות, ראיה לגמירות דעת, והפגנת בעלות[2]) הוא הוראת בעלות (פרי משה קניינים יז-ד בדעת הרמ"ה והסמ"ע).

בדינים שונים[עריכה]

מתנה לרוב הראשונים (רא"ש בבא מציעא י., רמב"ם וטור) נקנית בארבע אמות, אך מרש"י (שם) משמע שלא.

מכר לרא"ש (בבא מציעא י.) ולנימוקי יוסף נקנה בארבע אמות, אך הרמב"ם והטור השמיטו את דין זה (ספר המקנה יא-ז).

הנכס[עריכה]

הנכסים הנקנים הם:

מטלטלין.

גט - תקנו שגם הוא יקנה, משום עיגונא (תוס' ורא"ש שם).

כסף קידושין, שטר קידושין וגט, לרא"ש (שם) נקנים בארבע אמות, ולתוס' לא (שם).

גניבה לא נקנית בארבע אמות, שלא תיקנו בשביל גנב (רא"ש שם).

פרטי הדין[עריכה]

באופן הקניין חקרו רבים האם חכמים הקנו לו את הארבע אמות וממילא קונה את החפץ, או שרק הקנו לו את החפץ (ספר המקנה יא-ג, פרי משה קניינים טו-ג, שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"א עמוד קמט, תורת הקניינים ח"ב עמוד קס. ומעין זה דן באבני מילואים ל-ה לגבי זרק לה גיטה וקידושיה לארבע אמות). והצפנת פענח הוסיף שנפק"מ כשהחפץ היה מונח שם קודם שהאדם בא לארבע אמות (כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה קניין ארבע אמות: מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש בירושלמי).

לדעה שקונה את הארבע אמות חקרו כיצד קונה אותן - בקניין חזקה או מתקנת חכמים (תורת הקניינים ח"ב עמוד קסא). והברכת אברהם (בבא מציעא דף פו בדפיו אות ו ד"ה ועפ"י) כתב שהזכות בארבע אמות היא בגדר שאלה ושכירות לזמן שנשאר במקום זה.

מקום הקניין בסימטא או בצידי רשות הרבים, אבל ברשות הרבים ובשדה של חבירו לא קונה (בבא מציעא י:).

בשיעור הארבע אמות הסתפק הברכת אברהם (בבא מציעא פז בדפיו אות י) האם הוא כמו בדיני שבת, שנמדדות לפי האמות של אותו האדם, ונמדדות עם אלכסונן, שהן חמש אמות ושלוש חומשין.

שלא מדעתו קונה בקניין ארבע אמות (מחנה אפרים חצר טז, ט"ז חו"מ רסח-ג). ורק אם כיוון לא לקנות - אינו קונה (ר"ן נדרים לד:).

במהלך נחלקו האם קונה בקניין ארבע אמות (טור חו"מ רסח): הרא"ש סובר שקונה, והראב"ד כתב שלא קונה אלא רק אם עומד במקומו (וספר המקנה יא-ד האריך בזה).

המקנה[עריכה]

מציאה (הפקר) - נקנית בארבע אמות (רש"י בבא מציעא יא. ד"ה דלא ליתי, רא"ש שם י. ותוס' שם ד"ה ארבע אמות).

ראה גם[עריכה]


הערות שוליים[עריכה]

  1. לגבי קנייני מטלטלין רבים חקרו האם טעמם מדין אחד או יותר מהקניינים האחרים, דנו בזה בערך קניינים בסעיף "סוגי הקניינים" ד"ה הכנסה לרשות.
  2. את חלוקת הקניינים לארבעת הסוגים ביארנו בערך קניינים בסעיף "סוגי הקניינים" ד"ה סוגי הקניינים.