באר שבע

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערך זה עוסק בעיר בנגב, בנחלת שבט יהודה. אם התכוונתם לפירוש על התלמוד ושו"ת, עיינו בערך רבי ישכר בער איילנבורג.
באר שבע כיום

באר שבע היא עיר גדולה בנגב הנחשבת כיום ל"בירת הנגב". בתנ"ך מוזכרת כעיר מגוריהם של האבות אברהם, יצחק ויעקב, ומאוחר יותר כעיר בנחלת שבט יהודה.

תולדות באר שבע[עריכה]

ימי אברהם[עריכה]

תל באר שבע, אחד המקומות המזוהים עם באר שבע המקראית. בתל נמצאו שרידים מתקופת האבות. יש המזהים את התל עם העיר "שבע" המוזכרת בספר יהושע, ראה לקמן בפסקה "מיקומה של העיר הקדומה"

הראשון שמוזכר כי התיישב בבאר שבע היה אברהם אבינו, שאף העניק למקום את שמו. אברהם כרב באר בארץ פלשתים, ולאחר שעבדי אבימלך מלך גרר גזלו את הבאר מידו, הציב שבע כבשות צאן לעדות כי חפר את הבאר וכרת ברית שלום עם אבימלך ופיכל שר צבאו. מאז, נקרא שם המקום באר שבא "כי שם נשבעו שניהם". מאז, ישב אברהם בבאר שבע. על מגוריו בבאר שבע נאמר: "ויטע אשל בבאר שבע, ויקרא שם בשם ה' אל עולם" (בראשית כא). המדרש מבאר מהו אותו אשל:

"רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: אֵשֶׁל- פַּרְדֵּס, שְׁאַל: מַה תִּשְׁאַל? תְּאֵנִים וַעֲנָבִים וְרִמּוֹנִים. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: אֵשֶׁל- פֻּנְדָּק, שְׁאַל מַה תִּשְׁאַל? עִגּוּלָא, קֹּפָּר, חֲמַר, בֵּעִין. רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן: אֵשֶׁל- סַנְהֶדְרִין... אַבְרָהָם הָיָה מְקַבֵּל אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים, וּמִשֶּׁהָיוּ אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין אָמַר לוֹן בְּרִיכוּ, וְהֵן אָמְרִין מַה נֵימוֹר, וַאֲמַר לְהוֹן, בָּרוּךְ אֵל עוֹלָם שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם" (בראשית רבה נד ו)[1]. במקום אחר (בראשית רבה צד ד; (שיר השירים רבה א) מתואר שאברהם נטע ארזים בבאר שבע, ואותם קצץ יעקב והצניע במצרים, ומהם השתמשו לבניית המשכן.

לבאר שבע חזר אברהם לאחר עקידת יצחק (בראשית כב יט), ומשם בא לספוד לשרה (רש"י בראשית כד ב).

ימי יצחק[עריכה]

כאמור, יצחק אבינו ישב עם אביו בבאר שבע לאחר עקידתו. בהמשך חייו, עם בוא הרעב, רצה יצחק לרדת למצרים, אך בהוראת ה' נשאר בארץ כנען, והתיישב בגרר. לאחר שהתעשר בגרר, התבקש על ידי אבימלך מלך פלשתים לעזוב את ארץ פלשתים, והוא חזר להתגורר בבאר שבע (בראשית כו כג). בבאר שבע זכה יצחק להתגלות ה' שבה מובטח על ריבוי זרעו, ולאחר מכן יצחק בנה מזבח בבאר שבע. עבדיו חפרו בבאר שבע באר ומצאו בה מים, ויצחק קרא את שמה "שבעה", ושוב מתואר בפסוקים "על כן קרא שם העיר באר שבע עד היום הזה". במדרש (בראשית רבה סד ח) מבואר כי יצחק חפר ארבע או חמש בארות (ארבע כנגד ארבעת הדגלים במדבר וחמש כנגד חמשה חומשי תורה).

מני אז, ישב יצחק בבאר שבע.

ימי יעקב[עריכה]

יעקב אבינו ישב בבאר שבע עם הוריו יצחק ורבקה (ומסתבר שנולד בה), וכפי הנראה שם "גנב" את הברכות מעשו אחיו. לאחר מעשה זה, כתוב במפורש כי בעת בריחתו לחרן יצא מבאר שבע (בראשית כח י). על פי חז"ל, הסולם שראה יעקב בחלומו היה מונח בבאר שבע וראשו בבית אל, כך שאמצעו היה מעל ירושלים (בראשית רבה סט ו). לאחר שיבתו לארץ, נדד יעקב במקומות שונים בארץ כנען, והתגורר בחברון, אך בדרכו למצרים עבר בבאר שבע, שם זבח זבחים לה', וזכה להתגלות בה ה' ברכו לפני ירידתו מצרימה. למעשה, באר שבע היוותה את תחנתו האחרונה של יעקב בדרכו מצרימה.

מההתנחלות עד החורבן[עריכה]

בספר יהושע, מוזכרת באר שבע כעיר שנפלה בגורל לנחלת שבט יהודה (יהושע טו כח) אך נפלה לגורל לנחלת שבט שמעון בתוך נחלת יהודה (יהושע יט ב; דברי הימים א ד כח). החל מכאן, הוזכרה באר שבע בביטוי "מדן ועד באר שבע" כקצה הדרומי של ארץ ישראל.

בבאר שבע כיהנו כשופטים אביה ויואל, בניו של שמואל הנביא (שמואל א ג כ).

אליהו הנביא ברח מפני איזבל לבאר שבע, משם המשיך לכיוון הר חורב, ובדרכו ארע לו נס עוגת הרצפים (מלכים א יט ג).

באר שבע היתה עירה של צביה, רעייתו של אחזיה בן יהורם מלך יהודה ואמו של בנו המלך יהואש (מלכים ב יב ב).

מצבתו של סימור ג'ייקוב הנרי ואן-דר-ברג, חייל יהודי בצבא הבריטי שנפל בקרבות בעיר במלחמת העולם הראשונה ונקבר בבית הקברות הצבאי הבריטי בעיר. המצבה בולטת במגן הדוד החרוט עליה ובו הכיתוב "ת.נ.צ.ב.ה"
.

כפי הנראה, באר שבע נחרבה עם שאר ערי יהודה על ידי סנחריב.

באר שבע יושבה מחדש על ידי עולי בבל בימי נחמיה (נחמיה יא כז). אין עדות על המשך יישוב יהודים בבאר שבע במשך תקופת בית שני. רומאים וביזנטים ישבו בה. שמה של העיר השתמר בידי הערבים במהלך השנים, והיא נקראה על ידם "ביר א סבע".

באר שבע המודרנית[עריכה]

באר שבע נותרה חרבה עד לשנת תר"ס, אז הקימה האימפריה העת'מאנית עיר סמוכה לחורבותיה של באר שבע הקדומה (והיוותה למעשה את העיר היחידה שהוקמה בארץ ישראל בתקופה העת'מאנית). ישנן עדויות על יהודים בודדים שישבו אז בעיר. במלחמת העולם הראשונה נהרג בעיר חייל יהודי אחד במסגרת הצבא הבריטי שנלחם בעת'מאנים, ונקבר בבית הקברות הצבאי האנגלי. גם בתקופת הלשטון הבריטי גרו בעיר כמה עשרות יהודים.

עם הקמת המדינה, הוחלט להפוך את באר שבע לעיר יהודית. קבוצה ראשונה של יהודים התיישבה במקום כבר בשנת תש"ח, אך למעשה, העיר הוקמה בשנת תש"י, ואז החלו להגיע אליה עולים רבים מארצות שונות. עם הזמן, הלכה באר שבע וגדלה, וכיום מתגוררים בה כ-200,000 איש, רובם המוחלט יהודים. באר שבע היא העיר השביעית באוכלוסייתה מבין ערי ישראל, והשניה בשטחה (לאחר ירושלים). העיר נחשבת ל"בירת הנגב", ומהווה מרכז אזורי לכל תושבי הנגב.

מיקומה של העיר הקדומה[עריכה]

רבי אשתורי הפרחי זיהה את "ביר א סבע" עם באר שבע (כפתור ופרח פרק יא). לאחריו דבקו בזיהוי זה הרב יהוסף שווארץ בספרו "תבואות הארץ" והרב יצחק גולדהאר בספרו "אדמת הקודש".

במשך השנים היה מקובל לזהות את "תל שבע" או "תל באר שבע" עם באר שבע המקראית. התל מרוחקת כ-3 ק"מ מהעיר בת זמננו. כיום, חוקרים רבים הציעו לזהות את באר שבע המקראית עם השרידים העתיקים באיזור "העיר העתיקה" והשוק העירוני של ימינו, ואת תל שבע לזהות עם העיר "שבע" המוזכרת בספר בתנ"ך כעיר הסמוכה לבאר שבע[2].

הרב מישאל דהאן
הרב יהודה דרעי

תורה ויהדות בבאר שבע[עריכה]

רבני העיר[עריכה]

במהלך השים כיהנו כרבני העיר האשכנזיים:

כרבנים ספרדיים כיהנו:

  • הרב מישאל דהאן החל לכהן סמוך לקום העיר, עם עלייתו ממרוקו, עד לפטירתו בשנת תשנ"ז.
  • הרב יהודה דרעי- הרב הנוכחי. לא מכהן לצדו רב אשכנזי ראשי. הרב דרעי מכהן גם כחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל.


רבנים רבים כיהנו כאבות בתי דין בעיר, בהם בולטים הרב מרדכי אליהו, הרב ציון בוארון והרב אליעזר איגרא.

כמו כן, מתקיימת בירושלים קהילה חרדית-אשכנזית שנקראת "קהל עדת יראים". מייסד הקהילה ורבה הראשון היה הרב אלעזר קליין. לאחר פטירתו החל לכהן חתנו, הרב ישראל יעקב לנדא, המקיים בעיר בית דין ומערך כשרות.

מלבד זאת, קבעו את מושבם בעיר רבנים נוספים, בהם הרב יוסף סוסו הכהן, הרב חיים חורי, הרב חיים רפאל שושנה ורבי אלעזר אבוחצירא, שאף קבע את חצרו. לאחר הירצחו, עומד בראש החצר בנו רבי פינחס אבוחצירא, שמכהן גם כרב שכונה ה' בעיר. כמו כן, היה פעיל בעיר הרב בנימין בצרי, שכיהן כרב שכונה ו' בעיר וייסד בה מפעלי תורה ותשובה, והיה מפעילי התשובה הבולטים באזור.

ישיבות ומוסדות תורה[עריכה]

הרב יוסף סוס הכהן
רבי אלעזר אבוחצירא
רבי חיים חורי
הרב בנימין בצרי

בשנת תשכ"ג הוקמה בבאר שבע ישיבת אהל שלמה על ידי הרב אברהם סילברט שעמד בראשה עד לפטירתו בשנת תשמ"א. לאחר פטירתו כיהן הרב ישראל ליפשיץ כראש ישיבה, ולאחריו מכהן עד היום הרב רחמים פיניש. ישיבה זו היוותה למעשה מרכז תורני ראשון בעיר. כיום, מוסדות הישיבה כוללים כ-1000 תלמידים, מגילאי בית-ספר יסודי ועד לאברכי דיינות. הרב עזרא נוביק עמד בראשות ישיבה חרדית-ליטאית שהתקיימה בעיר. הרב יורם כהן, רב שכונת "רמות" בעיר, ייסד על שם סבו הרב יוסף סוסו הכהן שהתגורר בבאר שבע את מוסדות "אמרי יוסף", הכוללים אף הם תלמידים רבים. הרב זכריה אוהב-שלום ייסד בעיר ישיבה לחוזרים בתשובה בשם "נתיב השבים". הרב שמעון כהן ייסד בעיר את מוסדות "בית מוריה" הכוללים גני ילדים, בתי ספר, ישיבת הסדר, גרעין תורני כוללים ועוד, ומוסדות אלו מהווים מרכז קירוב לבבות דתי לאומי מהגדולים בארץ.

ישיבת אהל שלמה
הרב אברהם סילברט, מייסד וראש ישיבת אהל שלמה בעיר
הרב יורם כהן, רב שכונת רמות וראש מוסדות "אמרי יוסף"

זמן קריאת המגילה בבאר שבע[עריכה]

השאלה[עריכה]

שאלה התעוררה אודות זמן קריאת מגילה בבאר שבע. השאלה תלויה בשתי שאלות יסוד:

  1. האם באר שבע המוזכרת בספר יהושע היתה עיר מוקפת חומה או לא.
  2. האם ניתן לזהות את באר שבע העתיקה ועל סמך זיהוי זה לחייב את באר שבע המודרנית בקריאה בט"ו באדר.

עמדת רבני העיר[עריכה]

הרב הראשי לעיר הרב טנא הנהיג אף הוא לקרוא מגילה בעיר בשני הימים, וכן לאחריו הרב קושלבסקי. בשנת תשכ"ז הורה אף הרב אליהו כ"ץ לקרוא בבאר שבע בשני הימים, כי "מידי ספק לא יצאנו"[3]. עם זאת, רבה הספרדי של העיר, הרב דהאן, הורה לקרוא בעיר בי"ד בלבד, משום שתל שבע מרוחקת מהעיר מרחק רב (אז, כשבעה ק"מ). עם זאת, ישנן עדויות שלעצמו נהג לקרוא גם בט"ו באדר. גם הרב לנדא, רב הקהילה החרדית בעיר, מורה לקרוא בי"ד בלבד[4].

הרב בנימין בצרי, רב שכונה ו' בעיר, נהג לקרוא את המגילה גם בט"ו באדר.

עמדת רבנים שלא גרו בעיר[עריכה]

כבר בשנת תש"ט הכליל הרב הראשי לצה"ל דאז, הרב שלמה גורן, את באר שבע ברשימת הערים המסופקות, שבהן יש לקרוא בי"ד בברכה ובט"ו ללא ברכה[5]. הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי הכליל אף הוא את באר שבע ברשימת הערים המסופקות[6]. רבנים נופסים שהורו לקרוא בעיר בשני הימים ללא ברכה היו הרב עובדיה יוסף[7] ובניו הרב יצחק יוסף[8] והרב דוד יוסף[9], הרב דב ליאור[10], וכך מביאים מספר רבנים בשם הרב חיים קניבסקי, הרב נסים קרליץ, הרב יוסף שלום אלישיב, הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן, הרב בן ציון אבא שאול , הרב שמואל הלוי וואזנר,[11], הרב שאול ישראלי[12] והרב אביגדור נבנצל[13]. כל אלו בנו על יסוד הספק שיש האם אכן העתיקות הנמצאות בבאר שבע הינם של באר שבע המקראית.

אחד מרבני ישיבת בית מוריה בעיר, הרב שמואל דביר, טען בספרו "פורים בבאר שבע" כי יש לקרוא את המגילה בעיר רק בי"ד באדר. לפסיקתו הצטרפו הרב אליהו בקשי דורון[14], הרב יעקב אריאל והרב שמואל אליהו בשם אביו הרב מרדכי אליהו. גם הרב עובדיה יוסף ציין במכתבו שהקריאה בט"ו באדר היא ממידת חסידות בלבד. יסוד סברתו של הרב דביר הוא, שבאר שבע המקראית לא היתה בודאות עיר מוקפת חומה בימות יהושע בן נון, וכן על כך שלא ניתן לסמוך על שימור השם בערבית, ומנהג רוב הציבור בבאר שבע לקרוא בי"ד באדר בלבד יוכיח על כך, ואין לשנות מן המנהג מספק. לדעתו, הנוהגים לקרוא גם בט"ו בניגוד למנהג המקובל הינו בעייתי, וגובל באיסורי "לא תתגודדו" ו"בל תוסיף".

כאמור, המנהג הרווח ברוב מוחלט של הקהילות בעיר הוא לקרוא את המגילה בי"ד באדר בלבד.

לקריאה נוספת[עריכה]

  • הרב יעקב ישראל לנדא, בארה שבע- שאלות הלכתיות הקשורות לבאר שבע.
  • הרב איל בן דוד, פורים דמוקפין בבאר שבע
  • הרב שמואל דביר, פורים בבאר שבע
  • הרב יהודה זולדן, מגילה במוקפות חומה, עמ' 336-348.

הערות שוליים

  1. וראה (בבלי סוטה י א).
  2. אמנם, בעל מצודת דוד מחבר את שבע ובאר שבע לעיר אחת.
  3. תשובתו לשאלת ראש העיר אליהו נאווי, הודפסה בשו"ת באר אליהו ח"א סי' רפ.
  4. קונטרס "בארה שבע" עמ' 1-5.
  5. "דיני פורים לחייל", מחניים גליון 2 תש"ט, עמ' 6-7.
  6. "לוח ארץ ישראל" החל מנת תשי"א, וב"ספר ארץ ישראל" עמ' מה.
  7. חזון עובדיה פורים, עמ' קיב. אמנם במכתבו לרב שמואל דביר (בפתח ספרו "פורים בבאר שבע") הבהיר שכוונתו היא שהקריאה בט"ו בבאר שבע היא ממידת חסידות.
  8. ילקוט יוסף מועדים עמ' שיז.
  9. תורת המועדים עמ' 185.
  10. בהסכמתו לספר "פורים דמוקפין בבאר שבע" מאת הרב איל בן דוד
  11. ראה "פורים בבאר שבע" עמ' קט
  12. הובא בשמו ב"מקראי קודש- פורים" לרב משה הררי, עמ' 103 הערה סד.
  13. "פורים דמוקיפן בבאר שבע" עמ' ה'.
  14. שאמר שהרוצה לקרוא בט"ו יעשה זאת בצנעה, כדי לא לפגוע בקוראים בי"ד בלבד.