ביטול ברוב

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגדרה[עריכה]

דבר היתר שנתערב בו דבר איסור, וההיתר הוא הרוב - האיסור מתבטל.

לדוגמא, חתיכת נבילה שנפלה לתוך בשר שחוטה.

נקרא גם רוב בתערובת.

מקור וטעם[עריכה]

מקורו מהפסוק הדן בבית דין - "לא תהיה אחרי רבים לרעות, ולא תענה על ריב לנטות אחרי רבים להטות" שמות כג-ב, ודורשים מ"אחרי רבים להטות" שהולכים אחר הרוב רש"י ביצה ג: ד"ה אפילו וזבחים עב. ד"ה ופרכינן, נודע ביהודה נד. ובאופן בו לומדים משם האריכו הגר"ח בבא קמא כז, ושערי יושר ג-ד ד"ה ועתה.

בטעמו יש שני צדדים:

  1. בפשטות אינו מדיני ספיקות כלל, אלא הוא דין אחר, שהאיסור נהפך להיתר. בדומה לדין רובו ככולו, שגם הוא דין רוב שאינו מדיני ספיקות גר"ח בבא קמא כז, שערי יושר ג-ד ד"ה ולכן. מנחת חינוך עח-ה [ז] ד"ה ויש דין ביטול, אך הוסיף שעכ"פ הוא רובא דאיתא קמן.
  2. רוב בספיקות, שעל כל חתיכה אנו סומכים שהיא מן המותרות ואינה האסורה תשובות ר' ישעיה מטראני, מודפס בשערי טהרה על מסכת טהרות פ"א ה"ד ד"ה ועוד (דף ח. בדפי הספר).

בדינים שונים[עריכה]

באיסורים פשוט שיש דין ביטול ברוב.

בממונות ביטול לא מועיל ביצה לח:, והאריך בזה שערי יושר ג-כג.

בטומאת משא - ביבש לא מועיל, בלח נחלקו המפרשים: לכסף משנה מועיל, ולתוס' לא מועיל קובץ שמועות חולין לז.

פרטי הדין[עריכה]

היתר באיסור נחלקו הראשונים האם בטל דן בזה ספר המקנה לח-יד. ובטעם הדעות שלא בטל, ביארו האחרונים שרק איסור הוא מציאות, אך היתר הוא רק העדר איסור, ודין ביטול רק מבטל מציאות, אך לא מחדש מציאות אחרת קובץ ביאורים סוף בכורות, המידות לחקר ההלכה ב-כ. וכן דן בשאלה זו - האם ביטול רק מסלק את האיסור מהמיעוט או שגם נותן לו את מעלת הרוב - בשיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"א עמוד קג.

היתר בהיתר נחלקו בזה הראשונים: לריטב"א לא בטל עבודה זרה עג: ד"ה איתמר, ולר"ן בטל בשו"ת נז ונט. דן בזה ספר המקנה נח-א.

איסור באיסור האיסור המועט מתבטל, ולוקה רק על האיסור המרובה זבחים עח..

בשיעור הביטול ביבש ביבש נחלקו הפוסקים האם צריך אחד בשניים, דהיינו שההיתר יהיה כפול מהאיסור (רוב כפל), או שמספיק שההיתר יהיה גדול במשהו יותר מהאיסור פרי מגדים יו"ד פתיחה לתערובות ח"א חקירה ג ד"ה והנה.

קמא קמא בטיל נאמר לגבי המערה יין נסך מחבית לבור. אמנם בכמה סוגיות לא אומרים כן: רבו נוטפים (מי גשמים) על הזוחלים (מי מעיין), כלאיים בתוספת מאתיים, בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית. וחילקו הראשונים ארבעה חילוקים לבאר מתי אומרים "קמא קמא בטיל" ומתי לא:

  1. כשדרכן לגדול כך לא אומרים קמא קמא בטיל, אך כשאינו דרכן כן בטיל.
  2. כשהערוב גדל ולא נפסק לא בטיל, אך כשפוסק באמצע בטיל.
  3. בדבר הבא בידי שמיים לא בטיל הואיל ואין בידו לעכב, אך בבא בידי אדם בטיל את שלושת החילוקים הללו הביא המאירי שבת סה: ד"ה ויש.
  4. כשהתערובת יותר מאחד בשישים לא בטיל כי יש בו נותן טעם וטעם כעיקר מדאורייתא, ורק עד אחד משישים בטיל (והביטול מועיל ליין נסך שאוסר בכלשהו, ודין קמא קמא בטיל מבטלו עד אחד משישים) תוס' יבמות פב: ד"ה אמר.

חד בתרי מדאורייתא בטל, אך רבנן אסרו במין במינו, בלח, ובנותן טעם, עד שיהיו שישים כנגדו.

כמות ומניין, נחלקו האחרונים אחר מה הולכים: אחר רוב הכמות (הגודל), או אחר רוב הפרטים (המניין). כגון שתי חתיכות קטנות וחתיכה אחת גדולה (שגדולה יותר משתיהן יחד) פרי משה רוב כז-ד.

איסור שכבר נולד בתערובת, ולא התערב אחר כך, לא מתבטל מרדכי חולין פרק י תשלז. וביאר המנחת חינוך את טעמו, שביטול מקורו בבית דין, ושם לא כל הדעות נשמעות בבת אחת. וע"פ זה הוסיף שכאשר האיסור קדם להיתר - גם כן יתבטל, וכל החיסרון רק כשנולדו יחד ג-א �ק"ה.

לאכול את כל החתיכות נחלקו בזה לשלוש דעות:

  1. יש אומרים שמותר לאכול את כולן רא"ש חולין פרק ז ריש לז.
  2. יש אומרים שאסור מדרבנן ט"ז יו"ד קט-א.
  3. יש אומרים שאסור מדאורייתא, והאוכל את כולן חייב חטאת. משום שכל דין ביטול הוא מדין כל דפריש, וכאן בוודאי פגע גם באיסור תשובות ר' ישעיה מטראני, מודפס בשערי טהרה על מסכת טהרות פ"א ה"ד ד"ה ועוד (דף ח. בדפי הספר). דן בזה גם קהילות יעקב בכורות כב[1].

וכתב הקובץ שמועות חולין לז שבלח לכו"ע מותר לאכול את כולן, לדעות שבלח גם טומאת משא בטלה[2].

בריה אינה בטילה אפילו באלף שו"ע יו"ד ק-א.

וכן חתיכה הראויה להתכבד בה אינה בטילה אפילו באלף שו"ע יו"ד קא-א.

איסור דאורייתא שנתערב ובטל מדאורייתא ואסור רק מדרבנן, דן בזה בית האוצר ח"א קכג לדעה שרק איסורי דאורייתא הם איסורי חפצא, אך איסורי דרבנן הם איסורי גברא, מה יהיה הדין באיסור זה: האם הוא איסור גברא כיוון שכעת הוא איסור דרבנן ככל שאר איסורי דרבנן, או שרבנן גזרו שהאיסור דאורייתא לא מתבטל וא"כ הוא נשאר איסור חפצא כשאר איסורי דאורייתא.

טומאה שבטלה ברוב - הטומאה עצמה לא נתבטלה, אלא רק הדינים והאיסורים הנובעים ממנה קובץ עניינים ח"ב (ר' דוד הכהן רפפורט) ז-ב ד"ה והנה. והגר"א וסרמן הסתפק בכלי טמא שנתערב בכלים טהורים וטבל את כולם ואח"כ הוכר איזה כלי הוא הטמא - האם הטבילה הועילה לו, משום שבזמן הטבילה היה טהור (מדין התערובת) קובץ ביאורים בכורות בסופו, ונראה שתלוי בחקירה זו - האם הטומאה בטלה או רק דיני הטומאה.

תערובת שהוכרה - הגר"א וסרמן דן לגבי ארבעה דינים שונים האם הם חלים גם על תערובת לאחר שהוכרה קובץ ביאורים בכורות בסופו, בשני המקרים הראשונים כתב שהדין לא חל, ובשני האחרונים הסתפק:

  1. טבל שנתערב בחולין ועישר עליו מן החיוב דאורייתא, ואח"כ הוכרה התערובת - חוזר להיות טבל גמור, שההפרשה לא הועילה כיוון שבזמן ההפרשה היה מן החיוב על הפטור (שהרי התערובת התירה אותו).
  2. מעשר שני שנתערב בחולין ופדאו ואח"כ הוכר - הפדיון לא הועיל, שבאותו הזמן היה כחולין.
  3. כלי טמא שנתערב בכלים טהורים וטבל את כולם ואח"כ הוכר איזה כלי הוא הטמא - הסתפק שם האם הטבילה הועילה לו, משום שבזמן הטבילה היה טהור (מדין התערובת)[3].
  4. חדש שנתערב בישן ועבר עליו העומר ואח"כ הוכר - הסתפק שם האם העומר התירו בזמן שהיה מעורב.

אם נפל ציר או חלב מותך על כלי, ואינו יודע באיזה מקום נגע, והוא מיעוט הכלי - בטל ברוב. מובא בפת"ש יורה דעה סימן צא סק"ט.

כללים[עריכה]

בסעיף זה נדון האם ההכרעה תועיל במקרים (כללים) שמבטלים חלק מההכרעות.

בדבר שיש לו מתירין, כלומר שיש אפשרות להתירו בלי להיכנס לספק, מפורש בגמרא שהביטול לא מועיל ואסור לאוכלו ביצה ג:.

בקבוע, דהיינו שהספק לא פרש מהתערובת אלא נמצא במקומה, דעת הפר"ח שאין בביטול דין קבוע, והביטול יועיל, אך לדעת הכרתי ופלתי זו מחלוקת ראשונים הביאם השערי יושר ג-ו ד"ה ובעיקר, ונראה שנחלקו האם ביטול ברוב הוא מדין רוב בספיקות, שקבוע מועיל בו[4].

אנשים[עריכה]

בגוי לא נאמר הדין של אחרי רבים להטות, ולכן אין להם היתר של רוב בתערובת פרי מגדים יו"ד פתיחה לתערובות ח"א חקירה ג, מנחת חינוך סוף מצווה ב ד"ה והנראה (מבנו של המנחת חינוך).

ראה גם[עריכה]

  • הכרעת הדין - שלא לנטות אחרי רבים בשביל אחד בדיני נפשות

הערות שוליים[עריכה]

  1. הבאנו מחלוקת בזה לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה טעמו.
  2. הבאנו את המחלוקת בזה לעיל בסעיף "בדינים שונים" ד"ה בטומאת משא.
  3. לעיל (ד"ה טומאה שבטלה ברוב) תלינו זאת בחקירה האם הטומאה בטלה או רק דיני הטומאה.
  4. הבאנו מחלוקת בזה לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו.