בשר בחלב

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגדרה[עריכה]

איסור לבשל, לאכול ולהנות מבשר בחלב (הסוגיות בחולין קד. והלאה).

מקור וטעם[עריכה]

מקורו מהפסוקים "לא תבשל גדי בחלב אימו" (שמות כג, יט לאיסור בישול, שם לד-כו לאיסור אכילה והנאה).

יש בו שלושה איסורים: בישול, אכילה והנאה. ונחלקם לשלושה סעיפים נפרדים:

נאמרו כמה טעמים לאיסור: הרמב"ם כתב כי מפני שהיה מנהג עובדי אלילים שהיו אוכלים בשר בחלב בבית תועבותם בימי חגיהם על כן באה התורה לאסור אותו. רבנו בחיי כתב טעם אחר שהחלב נעשה מן הדם, וכשחוזר ומערבו עם הבשר, הרי הדם חוזר לכח טבעו הראשון כבתחילה, ומטמטם הלב ומוליד גסות ותכונה רעה בנפש האוכל. אך דחה טעם זה מפני שדרשו חז״ל שלעתיד לבוא הקב״ה מגלה להם לישראל מפני מה ציותה התורה בשר וחלב, פרה אדומה ושעיר המשתלח. וביאר שם טעם על פי הקבלה שעירוב בשר וחלב מקלקל בעולמות העליונים[1].

בישול[עריכה]

טעמו של איסור בישול הוא משום סייג לאיסור האכילה (כסף משנה טומאת מת פרק א, לקח טוב ח-ג)[2].

במהות האיסור חקרו האם אסור לבשלם (פעולה), או ליצור מהם תערובת ע"י בישול (תוצאה) (עיון בלומדות יג).

דיני הבישול הם כדיני בישול בשבת: כמאכל בן דרוסאי (מנחת חינוך צב-א [ג]), ועירוי מבשל כדי קליפה (לחלק מהדעות) (שם [ה]). אך בדין אחד נתן את האור ואחד את העצים וכו', שבשבת כולם חייבים (מדין בישול לשיטת הרמב"ם) הסתפק המנחת חינוך האם הוא הדין גם לגבי בשר בחלב (שם [ח]).

בשיעורו נחלקו אמוראים: לרב צריך כזית בשר וכזית חלב, וללוי אפילו חצי כזית בשר וחצי כזית חלב (חולין קח:, והלכה כלוי). וללוי אין צריך דווקא חצי כזית בשר וחצי חלב, אלא שיהיה בשניהם יחד כזית, ושאחד מהם יתן טעם בשני (מנחת חינוך צב-א [ב]).

  • רק בישול אסרה התורה אולם אם משרים בשר וחלב אפ' כולא יומא מותר מדאורייתא אבל רבנן עשו סייג שמא יבשל.

אכילה[עריכה]

ביחס בין הבישול לאכילה חקרו האם איסור האכילה גורם לאיסור הבישול, או שאיסור הבישול גורם לאיסור האכילה (המידות לחקר ההלכה א-כא).

בטעמו חקרו האם הבשר בחלב אסורים משום שנתערבבו בעבר (וכעת כל אחד מהם אסור בעצמו גם אם יפרדו), או משום שהם מעורבבים כעת (ואם יפרדו יתבטל האיסור) (גר"ח על הרמב"ם מאכלות אסורות ט-לט ד"ה ונראה: רמב"ם - כל אחד מהם נאסר בעצמו, ראב"ד - אסורים משום שמעורבבים. המידות לחקר ההלכה ז-ה).

במהות האיסור חקרו האם אחד מהם אוסר את חבירו, או ששניהם נאסרים יחד (מפענח צפונות ח-ד. וכן חקר בשיעורי ר' שמואל מכות עמוד תפד כשהבשר לא נאסר (כגון נבילה) האם החלב נאסר).

הנאה[עריכה]

ביחס בין אכילה להנאה דנו האם האוכלם עובר בלאו אחד גם על האכילה וגם על ההנאה, או בשני לאווין נפרדים (קובץ שיעורים פסחים קא).

בדינו לרמב"ם לא לוקה על הנאה (מאכלות אסורות ט-א) ולרמב"ן כן לוקה (בהשגותיו על ספר המצוות לרמב"ם שורש ב).

דיני ההנאה שווים לדיני האכילה: כדי להתחייב מלקות צריך שיעור כזית (מנחת חינוך קיג-א [ב] ד"ה והנה שיעור אכילה), וצריך להנות ממנו בכדי אכילת פרס (שם ד"ה ובהנאה)[3].

פרטי דינים[עריכה]

המעושן, והמבושל בחמי טבריה[עריכה]

המעושן, והמבושל בחמי טבריה, אין לוקין עליו.

מבשל במי חלב[עריכה]

וכן המבשל בשר במי חלב, פטור, ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב.

וכתב הרמ"א שמי חלב אוסרים המאכל כמו החלב עצמו. ואפילו בבישול יש לאסור לכתחילה (כך הביא שמשמע באיסור והיתר הארוך כלל לא).


מבשל בחלב מתה[עריכה]

המבשל בחלב מתה, פטור, ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב.

וכתב הרמ"א שחלב מתה אוסר המאכל כמו החלב עצמו. ואפילו בבישול יש לאסור לכתחילה (כך הביא שמשמע באיסור והיתר הארוך כלל לא).


מבשל בחלב זכר[עריכה]

כתב המחבר שהמבשל בחלב זכר, פטור, ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב.

והרמ"א כתב שחלב זכר לא מקרי חלב כלל. ואם נפל לתוך קדירה של בשר, אינו אוסר.

וכתב הש"ך שלא נחלקו, אלא שהמחבר איירי בחלב של זכר בהמה, ואילו הרמ"א איירי בחלב של זכר אדם.

בשל דם בחלב[עריכה]

בישל דם בחלב, פטור, ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב.

הקפדות נוספות בבישול והנאה[עריכה]

  • כתב הרמ"א (יורה דעה סימן פז, סעיף ו, שיש אומרים שאסור שלחתות האש תחת קדירה של נכרים, לפי שהם מבשלים בהם פעמים חלב פעמים בשר, והמחתה תחת קדירה שלהם בא לידי בישול בשר בחלב (הגהת מרדכי פ' הצלמים).
  • עוד כתבו דאין לערב מים שהדיחו בהם כלי בשר עם מים שהדיחו בהם כלי חלב, וליתן לפני בהמה, שאסורים בהנאה (מהרי"ו). ומבואר בנושאי כלים שמדובר במים רותחים בכלי ראשון, שיש בזה בישול ואוסר.
  • עוד כתבו דהכלי שעושין בו מים לחפיפת הראש, אין להשתמש בו, שעושים אותה מאפר שעל הכירה ושכיח הוא שמתערב שם בשר וחלב. (מהרי"ל). ולכן יש לאסור גם כן להשתמש מן הקדירות של התנורים שבבית החורף, משום דנתזים עליהם לפעמים בשר וחלב מן הקדרות שמבשלים בתנורים (מהרי"ו). ובדיעבד אין לחוש בכל זה. ואף לכתחלה אין בזה אלא חומרות בעלמא, והמיקל לא הפסיד.

שליל[עריכה]

  • המבשל שליל בחלב, חייב. וכן האוכלו.

שליא, עור גידים ועצמות ויוצא בהם[עריכה]

  • המבשל שליא, או עור וגידים ועצמות ועיקרי קרנים וטלפים הרכים, פטור. וכן האוכלם, פטור.

ראה עוד[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. מתוך מאמר איסור אכילת בשר בחלב, ושם התבאר בהרחבה
  2. בערך דאורייתא בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה סייג) הבאנו כמה דוגמאות לאיסורי דאורייתא שטעמם הוא סייג.
  3. עיין לעיל בסמוך (ד"ה בדינו) שיש אומרים שלא לוקה על הנאה כלל.